בקצרה
סיפור שאול ועמלק מלמד שני שיעורים עמוקים: הראשון – חמלה שמגיעה מאינטרס, רכוש או ריצוי היא לא חמלה אמיתית, והיא מונעת מאיתנו לעשות את הדבר הנכון. השני – עמלק בתוך הנפש הוא הספק שמקרר את ההתלהבות, מקטין אותנו ומכניס ציניות לאמונה. הניצחון על שניהם מתחיל בריפוי הנחשלים – המשקעים הרגשיים שנשארו מאחור.
מה קרה לי בבר המצווה שגרם לי לדחות את סיפור עמלק שנים
כשהייתי בן 13, בגיל בר המצווה, עמדתי מול הקהל ביום העלייה לתורה וקראתי את ההפטרה שלי שנקראת שבת זכור – שזו הפרשה וההפטרה שקוראים לפני חג פורים. והזדעזתי. בסיפור, אלוהים מצווה על שאול המלך להשמיד עם שלם. כל נפש חיה. ושאול, שחומל על חלק מהם, נענש. ולא סתם נענש – נענש באופן בלתי נסלח. הוא מתנצל, מתחנן, ושמואל לא מוכן לשמוע. נגמר. לקחו לו את המלוכה. על חמלה. בתור קיבוצניק, כמעט אף אחד אצלנו לא לומד את כל ההפטרה – ואני דווקא הלכתי ולמדתי, כי היה לי חשוב. ואמרתי לעצמי: איזה מין אלוהים זה שמצווה על רצח, ועוד מעניש את מי שמגלה רחמים? זה לא קירב אותי ליהדות, להפך. רק בשנות ה-20 לחיי גיליתי את הפירוש הקבלי של עמלק – מה זה עמלק בתוך הנפש. וזה דיבר אליי. זו חכמה עמוקה מאוד, ונרחיב עליה בהמשך. אבל הדבר המפתיע הוא שדווקא הפשט – הסיפור פשוטו כמשמעו, להילחם ברוע – את זה הבנתי רק בגיל 30. ודווקא שם השיעור היה לי יותר קשה. אז היום נדבר על שני הרבדים. הראשון הפשט: מתי חמלה היא לא באמת חמלה. והשני הסוד: מה זה עמלק בתוך הנפש. מאוד מפתה אותי ללכת ישר לרובד העמוק של הקבלה והפנימיות, שם אני מרגיש בבית. אבל במקרה הזה, הפשט הוא לא פחות נסתר ועמוק, ונתחיל קודם איתו.מתי חמלה היא לא באמת חמלה – שלושת הסיבות הנסתרות
הסיפור בקצרה, למי שלא מכיר: שמואל הנביא אומר לשאול – לך, תכה את עמלק. כל נפש. שאול יוצא לקרב, מנצח, אבל חומל על אגג מלך עמלק ועל מיטב הצאן. שמואל מגיע, רואה מה קרה, ומודיע לו: נגמר. אלוהים לקח ממך את המלוכה. ושאול מתחנן – ושמואל לא מוחל. זה חטא בלתי נסלח. כילד, השאלה שלי הייתה פשוטה: מה רע בחמלה? זו תכונה טובה. היכולת לראות את הצד של האחר, להבין מורכבויות, לא לשפוט בשחור-לבן. ואני עדיין חושב ככה. באופן כללי, חמלה והיכולת להבין את האחר זו אחת התכונות הכי חשובות שיש. אבל יש פה "אבל" שאנשים טובים לא אוהבים לשמוע. לפעמים יש רוע. ויש התנהגויות שצריך להיות מולן אסרטיביים עד הסוף. ולפעמים, יותר מידי "להבין" ויותר מידי לחמול – זה בדיוק מה שמונע מאיתנו לעשות את הדבר הנכון. ברמה הפילוסופית אין טוב ורע, הכל עניין של נקודת מבט. אבל ברמה הפרקטית של החיים, יש רוע ויש אידיאולוגיות מזיקות. גם ברמה הפסיכולוגית, אין אדם שנולד רע, יש אדם שרע לו, שעבר חיים קשים וקיבל חינוך גרוע. אבל ברמה המעשית – יש אנשים שכבר אין טעם לנסות לשנות אותם. ובואו נסתכל על מה שאול באמת עשה. הוא הרג את כל העם. את כולם. הוא חס רק על אגג, על המלך. למה? כי יש קוד בין מלכים, ברית לא כתובה – מלכים לא הורגים מלכים. שאול חס עליו מאינטרס, לא מרחמים. את הצאן הוא לקח. למה? כי זה רכוש. זה שלל. ובנוסף, הוא עצמו אומר: "יראתי את העם ואשמע בקולם." כלומר – עשיתי מה שהעם רצה. ריצוי. שלושה דברים: אינטרס, רכוש, ריצוי. אף אחד מהם הוא לא חמלה."מי שמרחם על אכזרים – סופו להתאכזר לרחמנים." זה בדיוק מה שקרה עם שאול. הוא חמל על אגג, אבל היה אכזרי בדברים אחרים. וזה תבנית שחוזרת בעולם הרבה יותר ממה שנדמה לנו.והרבה פעמים בחיים, חמלה לא מגיעה ממקום אמיתי. היא מגיעה ממקום צבוע – ואז היא לא טובה. היא לא חסד. היא חולשה עם מסכה.
איך מנגנון ההשלכה גורם לנו לרחם על אנשים שפוגעים בנו
אנחנו רואים את זה גם ביחס של חלקים בעולם כלפי ישראל. יש סבל אמיתי בהרבה מקומות – באפריקה, בסוריה, באיראן – ושם לא תראו אירופאים יוצאים להפגנות. אבל כשזה מלחמות שקשורות לישראל, פתאום כולם מומחים למוסר. הסלקטיביות הזו מראה שזה לא חמלה טהורה. זה כמו שאול – ריצוי חברתי. רוב האנשים האלה אפילו לא מודעים לזה, הם מאמינים שזו חמלה אמיתית, אבל יש שם הרבה קונפורמיות – מקובל לגנות את ישראל, אז גם אני. עכשיו ריצוי אפשר לפחות לזהות, ברגע שמישהו מצביע עליו. יש מנגנון אחר, הרבה יותר עמוק – שאותו אתה בכלל לא מרגיש. כי הוא לא משנה לך את הדעה. הוא משנה לך את מה שאתה רואה. למשל, בתור חייל הייתי במודיעין. ויצא לי להכיר דמויות של אנשים שהביאו סבל וטרור לעולם. ובאופן אוטומטי, משהו בי חיפש את הטוב גם בהם. אין פה ריצוי, הם לא מכירים אותי, זה אני מול עצמי. זה נבע ממשהו אחר – מהשלכה. פשוט השלכתי את תפיסת העולם שלי על אנשים שהם לא כמוני, הנחתי שהם חושבים ומרגישים באופן דומה, אבל הם לא. יצא לי לשמוע הרבה נאומים של נסראללה, והאוטומט הרגשי שלי היה לנסות להבין – שמנקודת המבט שלו הוא פועל בשליחות, שאכפת לו מהאנשים שלו, שיש לו צדדים אנושיים. יש בי אמונה שבכל בן אדם יש טוב, שאנשים יכולים להשתנות. אז פשוט השלכתי את זה גם עליו.ולקח לי זמן להבין שזה אולי נכון שבכל אדם יש צדדים אנושיים, אבל בפועל – זה בן אדם שמחולל סבל בעולם והוא לא ישתנה. העולם מקום בטוח יותר בלעדיו. וזה מוזר שקשה לי להגיד את זה, אפילו על נבל כמוהו. וזה בדיוק הנקודה.ההשלכה היא המנגנון שגורם לאנשים טובים לרחם על אנשים שפוגעים בהם – כי הם מניחים שהאחר חושב ומרגיש כמוהם.
מה ההבדל בין 5% המקרים שצריך לחתוך לבין 95% שדורשים עבודה
ברור שבחיים האישיים זה לא אותו משחק. אנחנו לא מדברים על להרוג אף אחד, חס וחלילה. אבל העיקרון? העיקרון דומה. אחד הדברים הכי קשים לעיכול זו ההבנה שיש אנשים שלנסות לשנות אותם – גם אם תיאורטית אפשר – המחיר יהיה כבד מדי. מחיר השפיות, הביטחון, הנשמה. ובמקרים כאלה, הדבר הנכון הוא לחתוך. לא מתוך שנאה. מתוך שמירה על עצמך. חשוב לי להדגיש: אני מאמין שב-95% מהמקרים, מערכות יחסים דורשות מאיתנו עבודה פנימית – סבלנות, לתמוך בבן אדם שעובר תקופה קשה. אבל יש את ה-5% שבהם אנחנו כבר יודעים. בפנים אנחנו יודעים. אבל לא זזים. והטרגדיה היא שדווקא ב-5% האלה אנחנו בשיא הבלבול. כי אנשים שפוגעים בנו שוב ושוב, הם בדיוק אלה שמערערים לנו את הביטחון. גורמים לנו להטיל ספק באינטואיציה שלנו. גורמים לנו לחשוב שאנחנו הבעיה. ובמקרים כאלה – לחתוך זו לא אכזריות. זה השיעור. וזה גם שיעור שהיה לי קשה לקבל. כי יש בי אמונה עמוקה באנשים. אבל לפעמים – פשוט צריך לדעת מתי להפסיק.מה זה עמלק בתוך הנפש ומהו הספק שמקרר את ההתלהבות
הפסוק אומר: "זכור את אשר עשה לך עמלק, אשר קרך בדרך." רש"י מפרש אותה כ"קירר". עמלק הוא הכוח שמקרר אותך, שמכבה את ההתלהבות. והמילה מזכירה גם "מקרה" – הכל מקרי, אין משמעות, אין מי שמוביל. ובספרי הקבלה והחסידות מוסיפים: עמלק בגימטרייה שווה ספק. אבל לא כל ספק. לא ספק בריא של מדען שבודק השערה ופתוח לתוצאה. הספק של עמלק הוא ספק שמקרר ומקפיא. ספק שלא בודק – סוגר.ספק ברוח
ספק ברוח נשמע כמו: "הכל מקרה. אין פה תוכנית. אין משמעות." וברגע שהחיים נהיים "סתם" – אתה מתייבש מבפנים. אין תפילה, אין כיוון, אין בשביל מה להתאמץ. כמו שאתם יודעים, אני עוסק הרבה בעולמות הרוח, ובמקביל יש בי צד שמאוד דוחף ללוגיקה, לביקורתיות, להסבר. כשיש סרטון על יצירת מציאות, אני לא אומר לכם בפשטנות "זה תדר", אלא מסביר את המנגנון בצורה בהירה. וזה נהדר – זה מה שעושה את התוכן שלי למה שהוא, וכנראה גם לכם יש את החלק הזה בתוכם, ולכן אתם פה. אבל לפעמים, ברגעים שבהם אני חווה משהו שהוא מעבר ללוגיקה – רגע של תפילה, של חיבור, תחושה שמשהו יותר גדול ממני נוכח בחיים שלי – עלול לעלות הקול הציני: "זה כימיה במוח, זה פנטזיה, אל תתרגש." והקול הציני לא מכחיש את מה שקרה. הוא פשוט הופך את זה מחי למת. מוציא מזה את הנשמה. וזה בדיוק "אשר קרך בדרך." תוקף אותך בדרך, ברגע שאתה בתנועה, ומקרר את ההתלהבות. אחד הדברים שעוזרים להתגבר עליו הוא להבין שיותר מידי לוגיקה זה לא לוגי. כי המדע בעצמו כל הזמן מתפתח. מה שפעם נחשב בלתי אפשרי, היום גילו שזה אפשרי. ובאיזשהו שלב צריך גם לסמוך, להתמסר, לקבל שלא הכל אפשר להסביר עכשיו. והצורך להבין הכל לפני שאתה זז ומיישם – גם זה עמלק.ספק בעצמי
ספק ברוח הוא גדול, הוא קיומי. אבל יש ספק שהוא אולי עוד יותר ערמומי – כי הוא לא תוקף את מה שמעליך. הוא תוקף אותך. ספק בעצמי. זה גם משהו שחוויתי הרבה. הרגעים האלה שאתם יודעים את הכיוון ואתם מחוברים לחזון ושליחות ומלאי מוטיבציה. ואז עולה קול שנשמע כמו ענווה: "מי אני בכלל." "יש הרבה כאלה." "אל תתנשא." זה מרגיש כמו בגרות, כמו ענווה, אבל בפועל זה ספק בתחפושת. וכשחושבים על זה לעומק, זה אותו דבר כמו ספק ברוח. כי למה להקטין את מה שנברא? אם אני מאמין שיש כוח שברא אותי – אז להקטין את עצמי זה סוג של ספק בבורא.הפרפקציוניזם – חיבור של שני הספקות
ויש ביטוי שלישי שמחבר את שניהם – הפרפקציוניזם. ה"אולי מחר." "עוד לא הזמן." "אני צריך עוד קורס, עוד ספר, עוד הכשרה, ואז אתחיל." והמחשבות האלה נשמעות חכמות ואחראיות, אבל זו אחריות בתחפושת של ספק. והחכמה היא להפסיק לנהל איתו משא ומתן. ופשוט לעשות פעולה, לחתוך, לצאת מהקיפאון.מה זה הנחשלים בסיפור עמלק ומה המשמעות הפסיכולוגית שלהם
הפסוק אומר שעמלק תקף את "הנחשלים אחריך" – את מי שנשאר מאחור בשיירה, את החלשים. בסיפור המקראי, כשעם ישראל יצא ממצרים והלך במדבר, עמלק לא תקף את חזית השיירה. הוא "זינב" – פגע דווקא ברבים שלא עמדו בקצב ונפלו מאחור. אלה שהיו עייפים, חלשים, פגיעים יותר מהשאר. ובעיניי אפשר גם לפרש את זה כחלקים בנפש שלנו שלא טיפלנו בהם. הטראומות הקטנות שלא עובדו. אמונות מגבילות שהתקבעו ומשקעים רגשיים מודחקים. וכשאנחנו מנסים להתקדם רוחנית ומתעלמים מהם – אנחנו יוצרים מעקף רוחני. עפים למעלה, אבל הרגליים לא על הקרקע. ועמלק נכנס בדיוק דרך הפרצה הזאת – לוחש את הציניות שלו דרך נקודות התורפה. ראיתי אנשים שחזקים בתפילות ואמונה בהשגחה פרטית, אבל ברגעי לחץ, עצב, כעס – הכל מתמוטט. כי האמונה בנויה על יסודות לא יציבים, ועמלק מזנב בנקודות התורפה שהשארת מאחור, בעבר שעדיין מנהל אותך. אותו דבר ראיתי עם אנשים שלמדו חזק על תודעת שפע ויצירת מציאות וגישה הכל לטובה. אם הם לא ריפאו את פצעי הילדות, זה לא החזיק.הטעות שלנו היא לחשוב שאמונה זה רק להסתכל קדימה. אבל "זכור את אשר עשה לך עמלק" דורש מאיתנו להסתכל גם אחורה. הניצחון על הספק לא מתחיל בחיזוק הראש של השיירה – אלא באיסוף הנחשלים.ריפוי המשקעים, האומץ לפגוש את המקומות המודחקים שבנו – זו לא עבודה חילונית או צדדית. זה התנאי לכך שהאמונה תהיה יציבה. אמונה שמדלגת על ריפוי רגשי-פסיכולוגי, היא בית על יסודות רעועים. אמונה אצל אדם שעבר קודם תהליך נפשי – היא אש ששום ספק לא יכול לקרר. לי אישית גם יש רצון חזק לרוץ קדימה לרוח ולהתקדמות, אבל למדתי שהבסיס הפסיכולוגי חשוב. ולא סתם – החיים הובילו אותי לכך שהמון מהסדנאות שלי, וגם הספר שלי שיצא בקרוב, עוסקים ברבדים העמוקים של הנפש, כי כמעט אף אחד לא מדבר על זה. ומי שמדבר, הרבה פעמים ממליץ לחפור בעבר – שזה לא הנקודה, כי זה מקבע. אנחנו כן צריכים לשאוף קדימה ורוב הזמן להיות בתרגול הגבוה, אבל רק לוודא שאין לנו נחשלים מאחורה שעמלק יכול לזנב בהם. זה דיוק חשוב.
לסיכום – עמלק, הספק והניצחון
בחזרה לאותו ילד בן 13 שעמד מול הקהל וסלד מההפטרה שלו. בזמנו הוא לא הבין כמה חכמה יש בה. היום אני מבין. שאמנם רוב הזמן צריך חמלה ולהבין את האחר – אבל לפעמים צריך לחתוך בלי לחכות ולקוות שהאחר ישתנה. שאמנם רוב הזמן חשיבה ביקורתית היא תכונה טובה – אבל לפעמים יש קול פנימי שמקטין אותך, מכניס ציניות לאמונה שלך, ועם הקול הזה אי אפשר להתווכח. הוא ינצח. צריך למחות אותו. ושברגעים שאתם מתלבטים כבר תקופה, ויודעים מה צריך לעשות, אבל ה"אולי" וה"עוד לא עכשיו" עוצרים אתכם – צריך להפסיק לחשוב ולצאת לדרך. עצם הפעולה, ההתמסרות לדרך בלי תלות בתוצאה – מוחה את העמלק שבנו.שאלות ותשובות
מה ההבדל בין חמלה אמיתית לבין חמלה שמגיעה מאינטרס או ריצוי חברתי?
חמלה אמיתית מגיעה מרצון טהור לטוב של האחר, בלי שיקול של מה אני מרוויח. חמלה מזויפת נולדת מאינטרס, מבצע רכוש, או ריצוי חברתי. הסימן לזיהוי: מי מרוויח מ"החמלה" הזו באמת?מה זה הנחשלים בסיפור עמלק ומה המשמעות הפסיכולוגית שלהם לפי שחר כהן?
הנחשלים בסיפור המקראי הם מי שנשארו מאחור בשיירה, האנשים החלשים שעמלק תקף ספציפית כי היו פגיעים. מבחינה פסיכולוגית, הנחשלים הם החלקים בנפש שלא טיפלנו בהם – הטראומות הקטנות, האמונות המגבילות, המשקעים הרגשיים המודחקים.למה מנגנון ההשלכה גורם לנו להמשיך לרחם על אנשים שפוגעים בנו שוב ושוב?
השלכה היא כשאנחנו מניחים שהאחר חושב ומרגיש כמונו. זה לא ריצוי – זה תפיסת עולם שמוחלת על כולם אוטומטית. הבעיה שבפועל, יש אנשים שהמציאות שלהם שונה לחלוטין.איך אפשר לדעת אם הספק הפנימי שלי הוא חשיבה ביקורתית בריאה או עמלק של הנפש?
ספק בריא בודק ופתוח לתוצאה. ספק של עמלק מקרר, מקפיא ולא עוזב. הסימן: האם הספק מוביל לפעולה בסוף, או שהוא מונע פעולה בכל מצב?מה הקשר בין פרפקציוניזם לבין הספק שמכנה עצמו "עדיין לא הזמן"?
הפרפקציוניזם הוא שיתוף הפעולה של שני הספקות: ספק ברוח וספק בעצמי. עמלק בתוך הנפש לא אומר "אל תעשה" – הוא אומר "אל תעשה עדיין."למה ריפוי רגשי-פסיכולוגי הוא תנאי לכך שאמונה רוחנית תחזיק לאורך זמן?
כשיש נחשלים – פצעים רגשיים שלא עובדו – עמלק הספק נכנס דרכם ברגעי הלחץ. אמונה שבנויה על בסיס פסיכולוגי לא יציב מתמוטטת ברגעי המבחן.מה ההבדל בין ספק בריא של מדען לבין ספק של עמלק שמקפיא?
ספק בריא מגיע מסקרנות ופתוח לתוצאה. ספק של עמלק בא לסגור – נותן תשובה ציניקנית מראש. ההבדל: ספק בריא פותח, ספק של עמלק מכבה.איך אפשר לחתוך מערכת יחסים מזיקה בלי להרגיש אכזרי?
ההבדל הוא הכוונה. לחתוך מתוך שנאה זו אכזריות. לחתוך מתוך שמירה על עצמך – זו בריאות נפשית. ב-95% מהמקרים עובדים על מערכת היחסים. רק ב-5% שבהם הבסיס רעוע – חיתוך הוא השיעור.
מחבר המאמר: שחר כהןשחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות.
