למה בכלל יש פער בין מה שכתוב על התווית לבין מה שאתם מקבלים?

הפער בין השיווק לבין מה שמכניסים לגוף עלול להיות עצום, ובחלק מהמקרים אפילו דרמטי. רוב היצרנים לא עבריינים – הם פועלים לפי החוק. הבעיה היא שהחוק עצמו רעוע. הרגולציה והפיקוח בעולם תוספי התזונה כמעט ולא קיימים, וכל יצרן ברשות החוק יכול למכור תוסף שלא מכיל כמעט שום חומר פעיל, והאפקט שלו על הגוף יהיה זניח אם לא אפסי לחלוטין.

החוק לא מחייב את היצרן לרשום על התווית האם החומר הופק ממקור טבעי או סינתטי. הוא לא מחייב לציין את אחוז החומר הפעיל. הוא לא דורש דיווח על שיטת הייבוש או על היחס בין אבקת הצמח לבין התמצית בתוך הכמוסה. כל אלה דברים שמשנים פי עשרה את האפקט של התוסף – ואף אחד לא חייב לספר לכם עליהם.

כפי שנאמר בשיחה: "כל אחד כדאי לו להיות צרכן חכם. צרכן שיודע מה לבדוק, מה לשאול, איך להבין מה באמת הכרחי, מה איכותי ומה לא איכותי."

המסקנה אינה שאסור לקחת תוספים – אלא שצריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות לפני שמוציאים כסף. תוסף איכותי באמת לא יסתפק בלרשום "מורינגה" או "כורכומין" על התווית. הוא יספר לכם מאיפה הוא הגיע, איך הוא הופק, וכמה חומר פעיל יש בפועל בכל כמוסה.

בעולם בריאות שמתקדם לכיוון של פרסונליזציה, גם תוספי תזונה מותאמים אישית מקבלים מקום מרכזי – לא רק האיכות של החומר, אלא גם ההתאמה הספציפית לבדיקות הדם של הפרט.

איך כורכומין יכול להיות מופק מנפט במקום משורש כורכום

הכורכומין הוא אחד התוספים הנמכרים בעולם – נוגד דלקת, נוגד חמצון, תורם לאיזון סוכר, נחקר רבות בהקשר של מניעת סרטן. אנשים קונים תוסף כורכומין במאה וחמישים, מאתיים שקלים, וצפונה, מבלי לדעת שכמעט בוודאות הם קנו כורכומין שהופק מנפט סינתטי ולא משורש כורכום.

הכורכומין הוא החומר הפעיל העיקרי בשורש הכורכום, אבל אפשר להפיק אותו בשתי דרכים – או משורש הצמח, כפי שאמורים להפיק אותו, או מתהליך כימי שמתבסס על נפט. שתי הדרכים חוקיות. שתיהן רשאיות לרשום "כורכומין" על התווית. רק שהאחת עולה פי ארבע יותר מהשנייה, ואחוז הכורכומין בשורש האמיתי הוא פחות מאחוז אחד עד שלושה, מה שהופך את ההפקה הטבעית למורכבת וייקרה.

היצרנים רוצים להרוויח. נפט לא חסר בעולם, התהליך מהיר, והפלט זול. ככה קורה שאדם משלם מאות שקלים בתום לב על תוסף שלא הופק מצמח כלל – והוא לא יודע, כי החוק לא מחייב לציין את המקור.

מי שמייצר תוסף כורכומין משורש אמיתי דורש מהיצרן בעולם תעודות ובדיקות מעבדה שמוכיחות שהחומר טבעי. רוב היצרנים מסרבים לתת את המסמך הזה. זה אומר דרשני. רק יצרן שבאמת השקיע יציג את האנליזה, ויסכים גם להיבדק על הבדיקה.

זה רלוונטי גם לקטגוריות נוספות של תוספים. למשל תוספי תזונה לשריפת שומן ואיזון סוכר – שגם בהם המקור והאיכות של החומר הפעיל קובעים אם תהיה השפעה אמיתית או רק פלסבו.

האם בכלל צריך תוספי תזונה אם אוכלים בריא?

שאלה במקומה. המזון מכיל מינרלים, ויטמינים, נוגדי חמצון – כל מה שהגוף צריך. למה לזקוק לתוסף סינתטי?

התשובה היא שאולי אם היינו חיים בעולם אידיאלי לפני אלף שנה, באוויר נקי, בלי חומרי הדברה, בלי רעלים במים, בקרבה לטבע ובלי עומס סטרס מודרני – באמת לא היינו זקוקים לתוספים. אבל היום הסיפור שונה: המים מזוהמים ודורשים מערכות סינון, האוויר מכיל פליטות מבתי זיקוק, החקלאות מרוססת, הבשר והדגים סופגים מתכות כבדות שזלגו לאוקיינוסים. בני אדם ישנים פחות, חיים תחת לחץ ממושך, וצורכים מזון מעובד שמכיל חומרים משמרים ומייצבים.

בתנאים האלה גם תזונה בריאה לעיתים לא מספיקה. הגוף עובד שעות נוספות כדי לפנות רעלים, לאזן דלקות ולתחזק מערכות. תוסף תזונה הוא לא תחליף לתזונה בריאה – הוא תוספת מרוכזת שמספקת לגוף משאבים שהוא לא מצליח להפיק לבדו.

בקליניקות שעוסקות ברפואה תזונתית רואים את זה שוב ושוב: אנשים שעוברים לתזונה בריאה, נשימה נכונה, פעילות גופנית ושינה טובה מרגישים שיפור. לפעמים דרמטי. אבל לא תמיד יש ריפוי מלא – והריפוי תקוע. הוספה של תוספים איכותיים נכונים, חומרים פעילים מרוכזים מהטבע, יוצרת בדיוק את הדחיפה הזו שחסרה.

כפי שנאמר בשיחה: "תוספי תזונה הם לא במקום תזונה בריאה לעולם זה לא יחליף תזונה בריאה. אבל כתוספת מרוכזת שתיתן לך כוח, חיוניות, אמצעי ריפוי, יש להם מקום מבורך."

הבסיס יישאר תמיד תזונה מותאמת אישית – מה שמזין אדם אחד עלול להעמיס על אחר, ותוסף הוא רק נדבך אחד מתוך שלם.

איך בודקים שתוסף תזונה הופק מהחלק הנכון של הצמח?

כשהתוסף הוא צמח – מורינגה, פטריות מרפא, צמחי מרפא למיניהם – לא כל חלק בצמח שווה. במורינגה, למשל, החלק העשיר ביותר בחומרים פעילים הוא העלים. הגבעולים והענפים מכילים מעט מאוד נוגדי חמצון ומינרלים. גם כך, החקלאי שמוכר ליצרן מוכר בקילו: כשהוא קוטף, הוא לא תמיד מבחין בין עלים לגבעולים. הוא טוחן את הכול לאבקה ירוקה ושולח טון.

היבואן בישראל מקבל אבקת מורינגה, מאריז ומוכר. הוא לא תמיד יודע אם זה אך ורק עלים או גם חלקים אחרים. הצרכן בוודאי לא. כך נוצר מצב שבו חצי מהכמוסה הוא אבקת גבעולים שלא תורמת כמעט כלום, והקונה משלם מאה וחמישים שקלים על אוויר ירוק.

הבדיקה היחידה האמיתית היא להכיר את החקלאי. יצרני תוספים איכותיים נוסעים לשדה, בודקים בזמן הקטיף, ומוודאים שמכניסים לאבקה רק את החלק העשיר. בישראל יש חקלאים שמגדלים מורינגה – וזה יתרון, כי "החצר האחורית" שלנו נגישה. אם רואים על תווית של תוסף ירוקים שהוא מצרף מהודו או סרי לנקה ולא מציין דבר על הקטיף, רצוי לשאול את היצרן.

השאלה לשאול את היצרן: "מאיזה חלק של הצמח הופק התוסף? איפה בודקים את החומר הגלם? האם החקלאי קוטף רק את החלק העשיר?" אם היצרן מתחמק או לא יודע – מוטב לא לקנות.

למה אופן הייבוש משפיע על איכות התוסף יותר ממה שחושבים

אופן הייבוש של הצמח הוא אחד הגורמים שמשפיעים הכי הרבה על מה שנשאר בכמוסה – והוא כמעט אף פעם לא מצוין על התווית. עלי צמח, כדי להפוך לאבקה, חייבים לעבור ייבוש. אפשר לעשות את זה בתנורים בחום של מאה שמונים עד מאתיים מעלות, אפשר לייבש בצל בטמפרטורת חדר, ואפשר אפילו לייבש בהקפאה. כל שיטה מובילה לתוצאה שונה לחלוטין.

חום גבוה הורס נוגדי חמצון, ויטמינים ורבים מהחומרים הפעילים. כשמייבשים פירות יער כמו בלוברי, בלאקברי או אסאי בתנור, רוב המרכיבים הבריאותיים פשוט נעלמים. נשארת אבקה סגולה יפה, אבל מה שהיה הופך אותה לחזקה – הלך. ייבוש בהקפאה (Freeze Drying) שומר על תשעים ושמונה אחוז מהערכים התזונתיים. הפרי כמעט נקטף חי ומגיע לכמוסה כמעט בלי לאבד דבר.

הבעיה: ייבוש בהקפאה עולה פי חמישה לקילו אבקה לעומת ייבוש רגיל. יצרן שרוצה להגדיל רווח קונה את האבקה הזולה. הצרכן לא יודע, כי החוק לא מחייב לציין את שיטת הייבוש.

כפי שנאמר בשיחה: "אם אתה רואה תוסף פירות יער שלא רשום עליו 'יבוש בהקפאה' – זה כמעט בוודאות לא עבר ייבוש בהקפאה. כי מי שמייצר תוסף שעבר ייבוש בהקפאה ומשלם עליו פי חמישה – היה מתגאה בכך."

בעלים ירוקים, אגב, אי אפשר לייבש בהקפאה – שם הסטנדרט הגבוה הוא ייבוש בצל. אם תווית של מורינגה לא מציינת ייבוש בצל, סביר שהאבקה עברה תנור והרבה מהחומרים הפעילים נשרפו בדרך.

מה ההבדל בין אבקה של צמח לבין תמצית מרוכזת, ולמה זה משנה?

כל צמח מכיל אלפי חומרים, אבל יש בו מספר מצומצם של "כוכבים" – חומרים פעילים שעושים את הפעולה הרפואית. אצל פטריות מרפא, החומרים האלה נקראים פוליסכרידים. הם אחראים לחיזוק מערכת החיסון, איזון סוכר, פעילות נוגדת דלקת. הבעיה: בפטרייה השלמה יש בין שלושה לארבעה אחוזי פוליסכרידים בלבד.

כדי לקבל אפקט בריאותי מורגש, צריך ריכוז של עשרה אחוזים, עשרים, שלושים, ולעיתים אפילו ארבעים אחוזי פוליסכרידים. את הריכוז הזה משיגים דרך תמצית – מיצוי מרוכז של הצמח. בלי תמצית, לקיחה של פטרייה שלמה בלבד תדרוש לבלוע עשרים כמוסות ביום כדי להגיע לכמות חומר פעיל אפקטיבית. זה לא מציאותי.

אבל גם כשרשום "אבקת רישי + תמצית רישי", זה לא בהכרח מספיק. היחס בין השניים הוא מה שקובע, והוא כמעט אף פעם לא מצוין על התווית. יצרן זול יכול לשים תשעים אחוז אבקה רגילה וחמישה עד עשרה אחוזי תמצית – מספיק כדי לרשום את שני הרכיבים, אבל בלי שיהיה אפקט אמיתי. תמצית עולה לפחות פי עשרה יותר לקילו, אז יצרן הוגן ישים לפחות חמישים אחוז ויותר ממנה בכמוסה.

השאלה לשאול: "כמה אחוזי תמצית יש בתוסף, ומה אחוז החומר הפעיל בתמצית עצמה?" יצרן שמייצר תמצית רישי איכותית ידע לומר שיש בה שלושים ושבעה אחוזי פוליסכרידים, ויציג אנליזה. תוסף שמכיל פטרייה שלמה ללא תמצית, או עם ריכוז נמוך של פוליסכרידים, כמעט לא יעבוד בגוף – לא משנה כמה כמוסות יבלעו ממנו.

הסוד של ליפוזומים: למה נוזל ואבקה זה לא אותו דבר

תוספים ליפוזומליים פרצו לעולם בעשור האחרון. הליפוזום הוא כדור שומן זעיר, בגודל ננו, שעוטף את החומר הפעיל ומשפר משמעותית את הספיגה שלו בגוף. ויטמין C ליפוזומלי, גלוטתיון ליפוזומלי, מולטי־ויטמין ליפוזומלי – כולם מבטיחים זמינות ביולוגית גבוהה. אבל יש כאן ניואנס שרוב הצרכנים לא מודעים אליו.

תוספים ליפוזומליים נוזליים לא יציבים. הליפוזומים בנוזל מתפרקים יחסית מהר, וכדי לשמר את התוסף היצרן חייב להוסיף חומרים משמרים ומייצבים – לעיתים בכמויות גדולות. תוספים ליפוזומליים באבקה, לעומת זאת, יציבים בהרבה. אין בהם מים, ולכן לא צריך חומרים משמרים. ההמלצה הגורפת: אם יש בחירה, להעדיף ליפוזומלי באבקה על פני נוזל.

נקודה שנייה: לא כל מה שכתוב עליו "ליפוזומלי" הוא באמת ליפוזומלי. אם הליפוזום נשבר במהלך הייצור, החומר הפעיל פשוט יוצא החוצה, וקיבלתם ויטמין C רגיל עם תווית יוקרתית. הדרך היחידה לדעת היא לבקש מהיצרן בדיקת מיקרוסקופ אלקטרוני – תמונה שמראה את הליפוזומים שלמים ועגולים. יצרן שלא ביצע בדיקה כזו, או שלא רוצה לשתף – עדיף לוותר.

כפי שנאמר בשיחה: "להתקשר ליצרן, לשאול אותו – האם ביצעת בדיקת מיקרוסקופ אלקטרוני לליפוזומים שלך? אפשר אפילו לבקש לראות את הדוח. זה לגיטימי. יצרן שביצע – ישמח להראות לך."

למה ויטמין B12 הסינתטי לא דומה למה שיש במזון

יש ארבע נגזרות עיקריות של ויטמין B12: ציאנוקובלמין, מתילקובלמין, אדנוזילקובלמין והידרוקסיקובלמין. עד לפני כעשור, כמעט כל תוספי ה-B12 בעולם היו ציאנוקובלמין – נגזרת סינתטית שלא קיימת בטבע. הגוף יכול להמיר אותה לצורה הפעילה, אבל ההמרה לא תמיד מלאה, ויש מי שמתקשים בה.

הצורות הפעילות שקיימות במזון מן החי – בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב – הן מתילקובלמין, אדנוזילקובלמין והידרוקסיקובלמין. אלה הצורות שהגוף מקבל באופן טבעי. אם בוחרים לקחת תוסף B12, ההיגיון אומר לקחת את מה שהיינו מקבלים ממילא דרך המזון – לא נגזרת סינתטית שמקווים שתהפוך לפעילה.

טבעוניים, צמחונים, ואנשים שלא צורכים מספיק מזון מן החי הם הקבוצה הכי זקוקה לתוסף. לפעמים גם נשים בהריון או מניקות. הבחירה הנכונה היא תוסף שמכיל את הצורות הפעילות – בעיקר מתילקובלמין, ואידאלית את כל שלוש הצורות יחד. תוסף שכזה ידמה הכי הרבה את מה שיש בטבע.

אומגה 3, ויטמין C וברזל: למה גם הם עלולים להזיק במינון לא נכון?

תוספי תזונה לא תמיד פחות בעיתיים מתרופות, רק בגלל שהם "טבעיים". יש כמה מקרים שכדאי להיזהר מהם במיוחד.

ברזל יכול להיות רעיל במינונים גבוהים. אסור לקחת תוסף ברזל סתם – רק אם בדיקת דם מאשרת חוסר אמיתי. חומצה פולית בצורתה הסינתטית הלא־פעילה (לא מתילפולט) במינונים גבוהים נקשרה במחקרים לבעיות בריאותיות. עדיף לקחת רק את הצורה הפעילה, ורק כשהמדדים מצדיקים. ויטמין C, אם הוא סינתטי ולא טבעי, וצורכים אותו בכמויות גדולות, יכול לגרום לשלשולים ועומס מיותר על הגוף.

סידן הוא נושא לעצמו. סידן שלא נקלט היטב, או שלא נלקח בשילוב מאוזן עם מינרלים אחרים, עלול לשקוע במפרקים או בעורקים – בדיוק ההיפך ממה שהתכוונתם לעשות. בישראל יש מוצר שזכה לעשרות פטנטים בעולם – סידן אמורפי עם חלקיקי ננו, שספיגתו ומסיסותו במים גבוהות הרבה יותר.

אומגה 3 משמן דגים היא דוגמה מצוינת לחומר שדורש זהירות. חומצות שומן אומגה 3 הן בין הרגישות ביותר בטבע. במקור שלהן – בתוך הדג – תא הדג מגן עליהן מחמצון. ברגע שמפיקים את השמן החוצה, הוא נחשף וחומצן. רוב שמני הדגים בשוק עוברים זיקוק בטמפרטורות של מאתיים מעלות ומעלה, ולעיתים פירוק והרכבה מחדש בצורה שאינה טבעית כדי לרכז את החומצות.

מינונים גבוהים מדי של שמן דגים נקשרו במחקרים לעלייה בשכיחות הפרעות קצב. בשורה התחתונה: אם אפשר לאכול דגים במקום לקחת שמן דגים – עדיף. אם בוחרים בתוסף, מינונים מתונים, ולוודא שהוא הופק בכבישה קרה ולא בזיקוק.

מתי הכי טוב לקחת תוספי תזונה – ולמה זה לא תמיד כתוב על התווית

על רוב תוספי התזונה רשום "לקחת עם האוכל" – וזה נכון מבחינת התקנות, אבל זה לא תמיד הזמן האידיאלי. ברוב התוספים יש יתרון ברור בלקיחה על קיבה ריקה, במיוחד מינרלים. הספיגה במצב כזה טובה הרבה יותר.

זה לא אומר שיש בעיה לקחת אחרי האוכל – לא יהיה נזק. אבל הספיגה תהיה לעיתים פחות טובה, ובחלק מהתוספים ההבדל בין קיבה ריקה למלאה הוא דרמטי.

אם אתם זוכרים – תיקחו לפני האוכל, על קיבה ריקה, חצי שעה לפחות לפני הארוחה. אם לא זוכרים – לקיחה אחרי האוכל עדיין יעילה, רק פחות.

חוץ מתזמון הלקיחה, כלי שמשפר את ספיגת התוסף הוא הסטרס הנמוך וההרפיה. טכניקות נשימה להרגעה תורמות ישירות למערכת העיכול ולספיגה – כי כשהגוף במצב סטרס, מערכת העיכול מצטמצמת.

איך מאחסנים תוספי תזונה כדי שלא יאבדו את האפקט שלהם?

רוב התוספים לא דורשים קירור. אפשר לאחסן אותם במזווה רגיל, רחוק מתנור או מקור חום ישיר. הם עמידים לטמפרטורת חדר ולא מתקלקלים במשלוח קצר, גם בקיץ הישראלי.

החריג הוא פרוביוטיקה. אף שהיא לא חייבת קירור (החיידקים עמידים), קירור הוא יתרון לאריכות ימים שלה. שמני דגים ושמנים נדיפים גם הם רגישים יותר – את אלה כדאי לשמור בטמפרטורה נמוכה ולא לחשוף לאור.

תוספים בכמוסות ואבקות אפשר לפתוח ולהתחיל לצרוך. מומלץ לסיים אותם תוך חודשיים־שלושה אחרי הפתיחה, כי לחות ואוויר חודרים פנימה ופוגעים באיכות. תוספים סגורים שלא נפתחו עומדים בתאריך התפוגה. טינקטורות – תמציות אלכוהוליות של צמחים – עמידות הרבה יותר ויכולות להחזיק שנה שלמה גם פתוחות, כי האלכוהול בעצמו משמש כחומר משמר טבעי.

בריאות אמיתית היא קשר גוף ונפש שלם – תוספי תזונה הם נדבך, אבל לבד הם לא עושים את העבודה. הם פועלים כתוספת לאורח חיים מאוזן, לא במקומו.

לסיכום – שש שאלות שצרכן חכם של תוספי תזונה איכותיים שואל

בשורה התחתונה, בחירה של תוספי תזונה איכותיים זה לא נושא של מותג או מחיר. זה נושא של שאלות. שש שאלות לכל תוסף לפני שמוציאים כסף: מאיזה חלק של הצמח הופק החומר? איך הוא יובש – בתנור, בצל או בהקפאה? כמה אחוזי תמצית יש בכמוסה ומה ריכוז החומר הפעיל? אם זה ליפוזומלי – האם נעשתה בדיקת מיקרוסקופ אלקטרוני? אם זה ויטמין או מינרל – האם המקור טבעי או סינתטי? והאם המינון מתאים לאדם הספציפי, או שצריך בדיקת דם לפני?

יצרן הוגן ושקוף ישמח לענות על כל אלה. אם הוא מתחמק, או "לא יודע" – אפשר להסיק. תוסף שעולה מאתיים שקלים ולא מגיע עם תשובות, לא שווה את הכסף – תוסף שעולה אותו דבר ועומד מאחורי כל שאלה הוא השקעה.

אל תמהרו להוציא כסף. תעצרו רגע לפני שאתם קונים, תשאלו את היצרן או המשווק את השאלות האלה, ותחכו לתשובה. הצרכנות החכמה מתחילה ברצון לדעת – ובמדיניות הזו אתם מקבלים תמורה אמיתית במקום אבקה צבעונית באריזה יוקרתית.

לעוד שיחות מעמיקות בנושאים של בריאות, פסיכולוגיה והתפתחות אישית, מוזמנים להאזין לפודקאסט של שחר כהן – שם מתארחים מומחים מכל התחומים.

מאמר זה מבוסס על שיחה בין שחר כהן לבין ד"ר גיל יוסף שחר בפודקאסט של שחר כהן.

שאלות ותשובות

הדוברים בפרק

ד"ר

ד"ר גיל יוסף שחר

רופא בוגר הפקולטה לרפואה בטכניון, מומחה לרפואה תזונתית וראש המרכז לרפואה תזונתית. הקדיש את עצמו ללימוד ומחקר של רפואה תזונתית בשילוב בין מחקרים מודרניים ומדעיים לבין ידע תזונתי מעולמות חוץ אקדמיים, כמו רפואת הרמב"ם. נחשב לאחד המומחים הגדולים בתחומי התזונה בארץ.

שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.