מה שאמור להאיר חייב לסבול שריפה
1905-1997 · נוירולוג ופסיכיאטר וינאי · אבי הלוגותרפיה · מחבר "האדם מחפש משמעות"
שבעה עשר משפטים נבחרים על משמעות, חופש פנימי, סבל, והבחירה שתמיד נשארת איתנו.
ויקטור פרנקל איבד באושוויץ את אשתו ההריונית, את הוריו, את אחיו. וכשיצא משם, הוא לא כתב על הכאב. הוא כתב על המשמעות.
זה לא שהוא לא הרגיש כאב. הוא הרגיש הכל. אבל הוא גילה משהו שאף פסיכיאטר וינאי שיושב בכורסה לא היה יכול לגלות לבד. שגם בתוך הקיצון, יש מקום אחד שאף אחד מבחוץ לא יכול לגעת בו. המקום שבו אתה בוחר איך להגיב. גם כשאי אפשר לבחור שום דבר אחר.
מהמקום הזה נולד "האדם מחפש משמעות". אחד הספרים שעיצבו את הפסיכולוגיה המודרנית. ומהמקום הזה גם נולדה הלוגותרפיה, שיטה שמטפלת באנשים לא דרך השאלה "מה הביא אותך לכאן?", אלא דרך השאלה "מה החיים מבקשים ממך עכשיו?".
פרנקל הוא ההוגה היחיד שמצליח להחזיק את שני הקצוות. גם קבלה של הכאב כמו שהוא, וגם מחויבות מלאה לחיים. רוב המורים לחיים בוחרים צד אחד. הוא בחר בשניים, ואחרי כל מה שהוא עבר, אי אפשר להתווכח איתו על זה.
הציטוטים הבאים נבחרו ביד מתוך הספרים שלו. כולם מאומתים (האינטרנט מלא בייחוסים שגויים). אלה הציטוטים שמלווים אותי כבר שנים, ושאני חוזר אליהם בכל פעם שאני מאבד פוקוס.
מה שאמור להאיר חייב לסבול שריפה
מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'
האדם לא צריך לשאול מה משמעות חייו, אלא לזהות שהוא זה שנשאל
לא משנה מה אנחנו מצפים מהחיים. מה שמשנה זה מה החיים מצפים מאתנו
סבל ללא משמעות הוא ייאוש. סבל עם משמעות הוא טרגדיה, אבל לא ייאוש
אל תכוון להצלחה. ככל שתכוון אליה ותהפוך אותה למטרה, כך תפספס יותר
כשאיננו יכולים עוד לשנות את הסיטואציה, אנחנו נקראים לשנות את עצמנו
בדרך מסוימת, הסבל מפסיק להיות סבל ברגע שהוא מקבל משמעות, כמו המשמעות של הקרבה
בין הגירוי לתגובה יש מרווח. במרווח הזה טמון הכוח שלנו לבחור. בבחירה הזו טמונה הצמיחה והחירות
אסור לחפש את ההצלחה, כמו את האושר. חייבים לתת להם לקרות, כתוצר לוואי של מסירות שלמה למשהו שגדול ממך
לחפש את המשמעות של החיים בכלל הוא כמו לשאול שחקן שחמט: תגיד לי, אדון, מה הוא המהלך הטוב ביותר בעולם. אין מהלך טוב ביותר מלבד התקופה המסוימת של משחק והאישיות של היריב
האם לכל הסבל הזה, לכל המתים סביבנו, יש משמעות? כי אם אין, אז בסופו של דבר גם לשרידה אין משמעות. חיים שמשמעותם תלויה במקרה כזה, האם נימלט או לא, ממילא לא היו ראויים לחיים מלכתחילה
אהבה היא הדרך היחידה לתפוס אדם בליבת אישיותו
האדם לא רק קיים, הוא מחליט בכל רגע מה תהיה הוויתו ברגע הבא
הציטוט הנפוץ ביותר של פרנקל הוא "בין הגירוי לתגובה יש מרווח. במרווח הזה טמון הכוח שלנו לבחור. בבחירה הזו טמונה הצמיחה והחירות", מתוך "האדם מחפש משמעות". שני ציטוטים נוספים שמצוטטים הרבה: "כשאיננו יכולים עוד לשנות את הסיטואציה, אנחנו נקראים לשנות את עצמנו", ו"סבל ללא משמעות הוא ייאוש. סבל עם משמעות הוא טרגדיה, אבל לא ייאוש". פרנקל גם ידוע בכך שפרסם את האמרה של ניטשה "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'", שהפכה לסיסמה של הלוגותרפיה.
ויקטור פרנקל היה נוירולוג ופסיכיאטר אוסטרי-יהודי, שחי בין 1905 ל-1997. בזמן השואה איבד את אשתו ההריונית, את הוריו ואת אחיו, ועבר את אושוויץ, דכאו ועוד מחנות. אחרי המלחמה כתב את "האדם מחפש משמעות" שמכר מעל 16 מיליון עותקים, ופיתח את הלוגותרפיה, האסכולה הפסיכיאטרית השלישית בווינה אחרי פרויד ואדלר.
לוגותרפיה היא שיטה טיפולית שיצר פרנקל, המבוססת על ההנחה שהמניע המרכזי באדם הוא חיפוש המשמעות. בניגוד לפסיכואנליזה של פרויד שמתמקדת במה שקרה בעבר, הלוגותרפיה שואלת: "מה החיים מבקשים ממך עכשיו?". היא טוענת שגם בסבל, בכאב, ובמוות אפשר למצוא משמעות, וזה מה שמאפשר לאדם לחיות.
פרנקל גילה שגם כשלוקחים מאדם הכל, את בגדיו, את שמו, את משפחתו, את העתיד, נשאר לו דבר אחד שאי אפשר לקחת: החופש לבחור איך להגיב. הוא ראה אסירים שנתנו את הפרוסה האחרונה שלהם לאחרים. הוא בעצמו דמיין את אשתו ואת הספר שהוא יכתוב. מהבחירה הזו, לחיות בכבוד גם בתוך הקיצון, נולדה הלוגותרפיה.