מחיר הגדולה הוא האחריות.
1874-1965 · ראש ממשלת בריטניה · מנהיג מלחמת העולם השנייה · חתן פרס נובל לספרות 1953
שמונה עשר משפטים נבחרים על מנהיגות, אומץ, חוסן, דמוקרטיה ואופטימיות.
בדצמבר 1953, ועדת נובל בשטוקהולם הכריזה על זוכה פרס נובל בספרות. הזוכה היה ראש ממשלה מכהן. לא סופר, לא משורר, לא מחזאי, ראש ממשלה. וינסטון צ׳רצ׳יל קיבל את הפרס "על שליטתו במצוינות התיאור ההיסטורי והביוגרפי, ועל הנאום הזוהר בהגנת ערכים אנושיים נעלים." הוא ניצח מלחמה כראש ממשלה. אבל הוועדה בשטוקהולם הבינה שמה שאיפשר לו לנצח אותה היה לא הצבא ולא הצי. זה היה הניסוח.
סר וינסטון לאונרד ספנסר-צ׳רצ׳יל נולד ב-1874 בארמון בלנהיים, לאצולה בריטית עתיקה. אביו היה שר האוצר. אמו, ג׳יני ג׳רום, הייתה אמריקאית. הוא היה חייל בקרבות בקובה, הודו, סודן ודרום אפריקה, התפרסם ככתב מלחמה לפני שמלאו לו 25. נכנס לפרלמנט ב-1900 ויצא ממנו רק לפני מותו, 64 שנה אחר כך. שירת כשר אוצר, שר מושבות, שר הצי. היה ראש ממשלה פעמיים, 1940 עד 1945, ושוב 1951 עד 1955. כתב יותר ממיליון מילים בספרים, מאמרים ונאומים.
מה הופך אותו לציטוט עד היום? הריתמוס. צ׳רצ׳יל לא היה נואם ספונטני. הוא הקריא, התאמן, חזר, שינה כל מילה. ניאבק על החופים. ניאבק על אזורי הנחיתה. ניאבק בשדות וברחובות. ניאבק בגבעות. לעולם לא ניכנע. חמש פסוקיות, כל אחת קצרה, כולן מסתיימות בנקודה. בריטניה הייתה לבדה ב-1940 מול הצבא הגרמני. אסטרטגיה צבאית אמיתית לא הייתה לו להציע. אבל הריתמוס הזה החזיק את האי במשך שנה שלמה, עד שארצות הברית נכנסה. מילים, רק מילים, החזיקו מדינה.
בעידן של פוסטים קצרים וויראליים, של ניסוחים בני 280 תווים, צ׳רצ׳יל הוא המורה. הוא היה הראשון שהבין: אם דחיסה היא מה שאתה צריך, כל מילה חייבת לעמוד על הרגליים שלה. "אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות ויזע", שמונה מילים. "זה אולי סוף ההתחלה", חמש מילים. "מסך ברזל ירד על היבשת", חמש מילים. הוא הבין שהזמן של הקורא יקר, שהזיכרון של השומע מוגבל, ושהמילה שהושמטה חשובה יותר מהמילה שנשארה.
שמונה עשר הציטוטים שלמטה הם נאומים מאומתים, מבית הנבחרים, מפולטון, מהארווארד, מקטעי כתביו. חלקם נכתבו בעיצומה של מלחמה, חלקם בשנים שאחריה, חלקם בספרים. תהיה ערני לדבר אחד: לצ׳רצ׳יל מיוחסים בטעות ציטוטים פופולריים שלא היו שלו, כמו "אם אתה עובר בגיהינום, תמשיך ללכת" (לא נמצא בכתביו) או "הצלחה אינה סופית וכישלון אינו קטלני" (שמקורו במודעה של חברת באדווייזר משנות השלושים). הציטוטים כאן הם רק האמיתיים, עם המקור המדויק לכל אחד.
מחיר הגדולה הוא האחריות.
אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות ויזע.
אנחנו מעצבים את הבניינים שלנו, ואחר כך הבניינים מעצבים אותנו.
זה אינו הסוף. זו אפילו לא תחילת הסוף. אבל זה, אולי, סוף ההתחלה.
מעולם בשדה הקרב האנושי לא חבו רבים כל כך, כל כך הרבה, למעטים כל כך.
מסטטין שבים הבלטי ועד טריאסטה שבים האדריאטי, מסך ברזל ירד על היבשת.
במלחמה: נחישות. בתבוסה: עמידה איתנה. בניצחון: רוחב לב. בשלום: רצון טוב.
אומץ נחשב בצדק כראשונה במידותיו של האדם, כי הוא המידה שמבטיחה את כל היתר.
אומרים שהדמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר, חוץ מכל הצורות האחרות שניסו מעת לעת.
ניאבק על החופים, ניאבק על אזורי הנחיתה, ניאבק בשדות וברחובות, ניאבק בגבעות. לעולם לא ניכנע.
לעולם אל תיכנעו. לעולם, לעולם, לעולם, בשום דבר, גדול או קטן, חשוב או טפל. אל תיכנעו, פרט לקריאת הכבוד והשכל הישר.
הבה נתעודד למלא את חובותינו, ונישא את עצמנו כך שאם האימפריה הבריטית והקומונוולת' יחזיקו אלף שנים, אנשים עוד יאמרו: זו הייתה שעתם היפה ביותר.
במקום שבו יש כוח רב, שם גם אחריות רבה.
האימפריות של העתיד הן האימפריות של הרוח.
בטוח אני בזה: עליך רק להחזיק מעמד כדי לנצח.
אני אופטימיסט. נראה שאין הרבה תועלת להיות משהו אחר.
לשפר זה להשתנות. להיות מושלם זה להשתנות לעיתים תכופות.
ככל שתוכל להסתכל יותר אחורה, כך תוכל לראות יותר רחוק קדימה.
הציטוט הנפוץ ביותר של צ׳רצ׳יל הוא "אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות ויזע" (נאום הבכורה בבית הנבחרים, 13 במאי 1940, ביום הראשון כראש ממשלה). שני ציטוטים מאומתים נוספים שמצוטטים הרבה: "מעולם בשדה הקרב האנושי לא חבו רבים כל כך, כל כך הרבה, למעטים כל כך" (נאום בבית הנבחרים, 20 באוגוסט 1940, לכבוד טייסי חיל האוויר המלכותי שלחמו בקרב על בריטניה) ו"מסטטין שבים הבלטי ועד טריאסטה שבים האדריאטי, מסך ברזל ירד על היבשת" (נאום פולטון, 5 במרץ 1946, שנחשב להכרזה הסמלית על תחילת המלחמה הקרה). חשוב לציין: לצ׳רצ׳יל מיוחסים בטעות ציטוטים פופולריים שלא היו שלו. בין הבולטים: "אם אתה עובר בגיהינום, תמשיך ללכת" (לא נמצא באף אחד מ-50 מיליון המילים שכתב או שנכתבו עליו, לפי כתב העת Finest Hour) ו"הצלחה אינה סופית וכישלון אינו קטלני" (שמקורו במודעה של חברת באדווייזר משנות השלושים). כל הציטוטים בדף הזה נבדקו ב-Wikiquote ויש להם מקור מאומת מדויק.
וינסטון צ׳רצ׳יל (1874-1965) היה מדינאי ופוליטיקאי בריטי, ראש ממשלת בריטניה פעמיים: 1940-1945 (תקופת מלחמת העולם השנייה) ושוב 1951-1955. נולד למשפחת אצולה בארמון בלנהיים, בנו של שר האוצר הבריטי רנדולף צ׳רצ׳יל ושל ג׳יני ג׳רום האמריקאית. שירת כקצין בצבא הבריטי, השתתף בקרבות בקובה, הודו, סודן ודרום אפריקה, ועבד גם ככתב מלחמה. נכנס לפרלמנט ב-1900 והיה חבר רצוף בו במשך 64 שנה, מילא תפקידי שר האוצר, שר המושבות, שר הצי הראשון, ולבסוף ראש ממשלה. הוביל את בריטניה בשנים הקריטיות של 1940-1941, כשעמדה לבדה מול גרמניה הנאצית. ב-1953 קיבל את פרס נובל לספרות על כתביו ההיסטוריים והביוגרפיים, ובמיוחד על הנאומים בהגנת ערכי החירות והכבוד האנושי. ההלוויה הממלכתית שלו ב-1965 הייתה הראשונה בבריטניה לאדם שלא בן המלוכה מאז וולינגטון ב-1852.
המונח "מסך הברזל" (Iron Curtain) נכנס לאוצר המילים הפוליטי של המאה העשרים בעקבות נאום שנשא צ׳רצ׳יל ב-5 במרץ 1946 ב-Westminster College בעיירה פולטון שבמדינת מיזורי, ארצות הברית, שמונה חודשים בלבד אחרי תום מלחמת העולם השנייה. הנאום הרשמי נקרא "גידי השלום" (The Sinews of Peace), אבל היסטוריונים מכנים אותו פשוט "נאום מסך הברזל". צ׳רצ׳יל אמר: "מסטטין שבים הבלטי ועד טריאסטה שבים האדריאטי, מסך ברזל ירד על היבשת." הוא תיאר חלוקה חדשה של אירופה, מערב חופשי וקפיטליסטי מול מזרח שתחת שליטה סובייטית קומוניסטית. הנאום הזה נחשב להכרזה הסמלית של תחילת המלחמה הקרה. חשוב לציין שצ׳רצ׳יל לא טבע את המונח. הוא הופיע כבר ב-1920 בספרה של הסופרז׳יסטית האנגלית אתל סנודן "דרך רוסיה הבולשביקית", אבל זה היה הנאום של צ׳רצ׳יל שגרם למילים האלה להיות חלק קבוע משפת היחסים הבינלאומיים.
שבעה מתוך 18 הציטוטים בדף הזה נאמרו ב-בית הנבחרים הבריטי (House of Commons). לצ׳רצ׳יל, הפרלמנט לא היה רק מוסד חוקי. הוא היה המקום שבו אומה מדברת לעצמה. כשהפצצות הגרמניות הרסו את אולם הפרלמנט בליל 10 במאי 1941, היה ויכוח אם לבנות אותו מחדש בצורה מודרנית, גדולה ומעגלית. צ׳רצ׳יל התעקש לשמר את האולם הקטן, את הצורה המלבנית (לא חצי-מעגלית), את המקומות הלא מספיקים לכל חברי הפרלמנט. ב-28 באוקטובר 1943, בנאום על שיקום הבניין, אמר את אחד הציטוטים המרכזיים שלו: "אנחנו מעצבים את הבניינים שלנו, ואחר כך הבניינים מעצבים אותנו." הצורה המלבנית והצפיפות בה אילצו את חברי הפרלמנט לעמוד מול הצד השני בקווי מערך מובהקים, ויצרו את המקצב הוויכוחי החי שצ׳רצ׳יל אהב. סגנון הנאומים שלו, על כל הריתמוס וההומור והדחיסה, נבנה לקואלוזיום המסוים הזה. בלעדיו, אפשר לטעון, גם "ניאבק על החופים" היה נשמע אחרת.