מה זה ריברסינג ומי המציא את השיטה?
יש רגע בתרגול ריברסינג שבו אנשים מתחילים לבכות בלי לדעת למה. לא בגלל מחשבה עצובה, בלי סיפור. פשוט הגוף מתחיל לשחרר משהו שהחזיק שנים. זה קורה מתוך דבר אחד ויחיד: הדרך שבה נושמים. ריברסינג היא שיטת נשימה שבה שומרים על מעגל רציף, שאיפה שמתחברת ישר לנשיפה בלי שום עצירה ביניהן, ומחזיקים את המעגל הזה לאורך זמן. מכאן גם השמות הנרדפים שלה: נשימה מעגלית, או נשימה מחוברת (Conscious Connected Breathing).
את השיטה פיתח לאונרד אור (Leonard Orr), אמריקאי יליד 1937, לאורך שנות השישים והשבעים. אור סיפר שהוא גילה את השיטה כמעט במקרה, בזמן שניסה לרפא בעצמו את מה שהוא כינה טראומת הלידה, דרך שהייה ממושכת באמבט מים חמים שהזכיר את הרחם. מהחוויות האלה הוא זיקק בין 1962 ל-1975 את מה שקרא לו "נשימה מחוברת", ומשם גם הגיע השם ריברסינג, מלשון לידה מחדש. לפי הארגון שהקים, השיטה הגיעה מאז ליותר מעשרה מיליון אנשים בעולם.
חשוב לומר את זה כבר בהתחלה, כי זה מה שהופך את כל הנושא הזה לרגיש: המילה ריברסינג מתארת שתי דברים שונים לחלוטין שאין ביניהם קשר. אחד הוא עבודת הנשימה שאני מתאר כאן. השני הוא שיטת פסיכותרפיה שנויה במחלוקת שכוללת ריסון פיזי, ולזה נגיע בהמשך בנפרד, כי זה בדיוק המקום שבו בלבול יכול להיות מסוכן.
איך נראית נשימה מעגלית מחוברת?
הרעיון פשוט עד כדי הפתעה, אבל דווקא הפשטות היא מה שעושה אותו חזק. שואפים דרך הפה בצורה פעילה, מושכים את האוויר פנימה בכוונה, וממלאים את כל הגוף, שהבטן והחזה יתרחבו. ואז משחררים את הנשיפה בלי מאמץ בכלל, פשוט נותנים לאוויר לצאת מעצמו. ברגע שהנשיפה נגמרת, מתחילים מיד את השאיפה הבאה. אין רגע של עצירה, אין החזקה. זה מעגל אחד רציף שממשיך וממשיך.
כאן כדאי לעצור לרגע. אני מתאר את זה כדי שיהיה ברור מה קורה, לא כהוראה לרוץ לעשות עכשיו לבד. את הסיבה לזהירות תבינו בסעיף הבטיחות. בתרגול אמיתי אדם שוכב, לרוב עם מטפל או מנחה לצידו, ונושם את המעגל הרציף הזה לאורך זמן, לפעמים עשר עד חמש עשרה דקות ולפעמים הרבה יותר. בסדנאות של השיטה המקורית מפגש שלם יכול להימשך שעה עד שעתיים.
וזה גם ההבדל הכי בולט מנשימות אחרות שאולי אתם מכירים. בשיטת וים הוף, למשל, יש סבבים של נשימות ואז עצירת נשימה ארוכה. בריברסינג אין עצירות בכלל. המעגל לא נשבר, וזה בדיוק מה שמאפשר לחומר לעלות.
מה קורה בגוף בזמן ריברסינג?
כשנושמים מהר ועמוק לאורך זמן, מפנים מהגוף הרבה פחמן דו חמצני. זה נקרא היפרוונטילציה, ובניגוד למה שנדמה, הבעיה היא לא מחסור בחמצן אלא דווקא הנפילה החדה ברמת הפחמן הדו חמצני. הדם הופך מעט בסיסי, כלי הדם במוח מתכווצים קצת, ומכאן מגיעות התחושות.
התופעה הכי מוכרת נקראת טטניה: עקצוצים בידיים וברגליים, ולפעמים התכווצות קלה של כפות הידיים, של כפות הרגליים, ואפילו של הפה והלסת. זה מרגיש מוזר בפעם הראשונה, אבל זו תגובה כימית צפויה לגמרי לחילופי החמצן והפחמן הדו חמצני בדם, ולא סימן שמשהו מסוכן קורה. לצד זה מרגישים לפעמים שינויים בטמפרטורה, גל של חום או של קור, סחרחורת קלה, לפעמים תחושת קלילות.
יש כאן אי הבנה נפוצה ששווה לתקן. אנשים חושבים שהנשימה "מציפה את הגוף בחמצן". בפועל הדם שלנו רווי בחמצן ממילא, קרוב למאה אחוז, אז אי אפשר להוסיף הרבה. מה שמשתנה זה הפחמן הדו חמצני הנמוך. אותה כימיה בדיוק היא גם הסיבה שהתרגול הזה דורש זהירות, ולמה אסור לעשות אותו בעמידה או ליד מים.
מה קורה בנפש: השחרור הרגשי והחוויה המתקנת
הצד הפיזי הוא רק חצי מהסיפור, ולרוב לא החצי שאנשים מגיעים בשבילו. מה שמושך אנשים לריברסינג הוא מה שקורה ברגש. לאונרד אור תיאר את זה במטאפורה של מחסום. כשמתרפים לעומק, אמר, מגיעים למקום שבו יש מחסום, והמחסום הזה עשוי מהמתח, מהלחץ ומהטראומה שאספנו בגוף לאורך החיים. אם ממשיכים את מקצב הנשימה, עוברים דרך המחסום אל שכבה עמוקה יותר של רוגע. התחושות בדרך, לדבריו, הן בעצם המתח עצמו שמשתחרר.
הלא מודע, בפסיכולוגיה הקלאסית, עולה מהמילים. כאן הוא עולה מהגוף, דרך הקשבה ודרך נשימה.חן ויניב, מייסדי בית הספר "פשטות" לפסיכותרפיה מבוססת נשימה
בישראל יש קהילה אמיתית שעובדת ככה. חן ויניב, זוג מטפלים שלמדו בניו יורק והקימו בשנת 2009 את בית הספר "פשטות" לפסיכותרפיה מבוססת התמקדות ונשימה מעגלית, מתארים את העיקרון כ"חוויה מתקנת". במקום לספר על מה שקרה, אדם מגיע דרך הנשימה חזרה אל התחושה הגופנית של הרגע הקשה, ומתוך מקום של תמיכה בוחר להתרחב מולו במקום להתכווץ. משהו נע. הם מדגישים נקודה שקל לפספס: הנשימה כאן היא לא רק כלי הרגעה. היא מנגנון שנכנס אל תוך החומר, מתוך בחירה.
יש סיפור אחד שמורי הנשימה אוהבים לספר כי הוא ממחיש עד כמה הזיכרון יושב בגוף. תלמיד שכב על המזרן ונשם, ואחרי כארבעים דקות קרא למטפל ואמר לו שהוא חייב קפה, מריח קפה, לא מבין למה. המטפל ביקש ממנו לחזור פנימה ולהישאר עם זה. מה שעלה היה חוויה מתקופת התינוקות: הוא היה בסכנת חיים, ורופא נועז הזריק לו מנת קפאין גבוהה שהצילה אותו. אמו סיפרה לו את הסיפור הזה שנים אחר כך. הגוף זכר את הריח לפני שהראש ידע את הסיפור.
ויש גם המקומות הכבדים באמת. מטפלים ישראלים שעבדו עם לוחמים שחזרו מהקרבות אחרי השבעה באוקטובר מתארים אנשים שלא הצליחו אפילו להסתכל זה לזה בעיניים, שלא הצליחו לדבר את מה שעברו. ובתוך מרחב הנשימה, בעדינות, יד על החזה, רעידות קטנות, לפעמים הצליחה לעלות דמעה ראשונה. זה לא קסם ולא תחליף לטיפול, וזה בדיוק המקום שבו ליווי מקצועי ומיומן הוא לא המלצה אלא תנאי.
מה לאונרד אור עצמו אומר על הנשימה
מעניין לשמוע איך אור עצמו מתאר את מה שהוא בנה, כי הוא מדייק בכמה דברים שאנשים מפספסים. אורך המפגש, הוא אומר, לא נקבע על ידי המורה ולא על ידי התלמיד, אלא על ידי הגוף של האדם עצמו. ממשיכים לנשום עד שהאדם עובר מספיק שכבות של מתח ומגיע למה שהוא מכנה "השלום שמעבר לכל הבנה". רק אז המפגש נגמר, ולכן הוא לוקח בדרך כלל שעה עד שעתיים.
הנשימה המחוברת מכניסה אותך לרוגע עמוק יותר מכל שיטת נשימה אחרת. וכשאתה נרגע עד הסוף, אתה פוגש את המחסום, ובתוכו כל המתח שאספת.לאונרד אור, מייסד שיטת הריברסינג
הוא גם מקפיד על נקודה שאני חושב שהיא החשובה ביותר: החשיבות של מנחה מנוסה. לדבריו, מי שמלווה תרגול ריברסינג צריך לא רק לעבור בעצמו לפחות עשרה מפגשים, אלא גם להתנסות בליווי של אחרים. זה לא תרגול שכדאי לרוץ אליו לבד מול סרטון ביוטיוב, ויש לזה סיבה גופנית ורגשית גם יחד.
וכאן צריך להיות הוגנים. אור היה איש רוחני נלהב, ומעבר לנשימה הוא נשא אמונות רחבות בהרבה, כולל רעיונות על אלמותיות פיזית ועל התגברות על המוות. אלה אמונות שלו, לא ממצאים, וחשוב להפריד ביניהן לבין הכלי עצמו. הנשימה יכולה להיות עבודה עמוקה ומשמעותית גם בלי לקבל את כל עולם הרעיונות שנבנה סביבה. אני מעדיף לקחת את מה שעובד ולהניח בכבוד את השאר.
מה המדע מצא על ריברסינג, ומה עדיין לא הוכח
כאן צריך לדייק, כי סביב עבודת הנשימה מסתובבות הרבה טענות גדולות, וחלקן רצות מהר יותר מהמחקר. אז נעשה סדר, בלי לפסול ובלי לקדש. עבודת הנשימה המהירה, המשפחה שריברסינג שייך אליה, היא תחום מחקר צעיר יחסית, והתמונה שעולה ממנו מעורבת ומעניינת דווקא בגלל זה.
מטא אנליזה משנת 2023, בהובלת החוקר גיא פינצ'ם (Guy Fincham), מצאה שעבודת נשימה נקשרה עם רמות נמוכות יותר של מתח, חרדה ודיכאון בהשוואה לקבוצות ביקורת. זו בשורה טובה, אבל בקריאה מדויקת רוב המחקרים שם עסקו בנשימה איטית ומרגיעה, ורק שניים מתוך שנים עשר עסקו בנשימה מהירה, ואיכות המחקרים הייתה בינונית עד נמוכה. כלומר, הראיה החזקה יותר היא דווקא לנשימה האיטית, לא למשפחת הריברסינג.
ואז הגיע מבחן אמיתי. בשנת 2024 פורסם הניסוי המבוקר הגדול ביותר עד כה על נשימה מהירה עם עצירות, שבו מאתיים מבוגרים בריאים חולקו אקראית לשלושה שבועות של עשרים דקות נשימה מהירה ביום, מול קבוצת השוואה שנשמה לאט. התוצאה הייתה מפוכחת: לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בחרדה, בדיכאון, ברווחה הנפשית או באיכות השינה. במילים אחרות, בקרב אנשים צעירים ובריאים, הנשימה המהירה לא ניצחה השוואה הוגנת.
אז מה כן אפשר לומר ביושר? שיש כאן חוויה אישית עוצמתית שאנשים רבים מתארים כמשמעותית, יש מנגנון גופני אמיתי, ויש עדויות ראשוניות שמעודדות. אבל אין עדיין ניסויים קליניים גדולים שמוכיחים שריברסינג מטפל בחרדה, בדיכאון או בטראומה. חוסר הוכחה הוא לא הוכחת היעדר, וגם כלי בלי גב מחקרי מלא יכול להיות בעל ערך. פשוט כדאי להחזיק ציפיות מפוכחות ביד אחת ופתיחות בשנייה.
| מה מייחסים לריברסינג | מצב הידע כרגע |
|---|---|
| עקצוצים, טטניה ושינויי תחושה בזמן התרגול | מוסבר היטב פיזיולוגית, תופעה צפויה של היפרוונטילציה |
| שחרור רגשי חזק ותחושת הקלה אחרי מפגש | מדווח נרחב מאוד, מנגנון סביר, לא נמדד היטב לאורך זמן |
| הפחתת מתח וחרדה לטווח קצר | עדויות ראשוניות, בעיקר מנשימה איטית, לא מהמהירה |
| טיפול בחרדה, בדיכאון או בטראומה | לא הוכח, אין ניסויים קליניים גדולים על ריברסינג |
| "ריפוי טראומת הלידה" | רעיון מייסד השיטה, מטאפורה טיפולית ולא ממצא מדעי |
ההבחנה הקריטית: ריברסינג נשימה מול "ריברסינג" של ריסון
זה הסעיף הכי חשוב במאמר, ואני מבקש לקרוא אותו עד הסוף. תחת אותה מילה, ריברסינג, חיים שני דברים שאין ביניהם שום קשר, ובלבול ביניהם כבר עלה בחיי אדם.
הדבר הראשון הוא מה שתיארתי כאן לכל אורך המאמר: עבודת נשימה מעגלית, שבה אדם נושם בעצמו ומשחרר חומר רגשי. זה מה שפיתח לאונרד אור. הדבר השני נקרא באנגלית "rebirthing therapy", והוא שיטת פסיכותרפיה שנויה במחלוקת שהתיימרה לטפל בילדים מאומצים עם קשיי היקשרות, על ידי כך שעטפו ילד וריסנו אותו פיזית כדי לדמות לידה מחדש, בזמן שהוא אמור "להשתחרר" ולהיוולד. שם אין נשימה מרפאה. שם יש כפייה גופנית.
- ריברסינג הנשימה הוא תרגול שבו אתה נושם בעצמך. אף אחד לא לוחץ עליך ולא מרסן אותך.
- "ריברסינג" של ריסון הוא שיטת ריסון פיזי בפסיכותרפיה, שנפסלה מקצועית ונאסרה בחוק בכמה מדינות בארצות הברית.
- בשנת 2000, בקולורדו, ילדה בת עשר בשם קנדס ניומייקר (Candace Newmaker) נחנקה למוות במהלך מפגש "ריברסינג" כזה, כשעטפו אותה בשמיכה וארבעה מבוגרים לחצו על גופה בזמן שהיא אמרה שוב ושוב שהיא לא מצליחה לנשום.
- המקרה הוביל לחקיקת "חוק קנדס" (Candace's Law) בקולורדו ובצפון קרוליינה, שאוסר על שחזורי לידה בכפייה. המטפלות שהובילו את המפגש הורשעו בהתעללות בילד.
אני מפרט את זה למרות שהוא כבד, כי מי שמחפש בגוגל "ריברסינג סיכונים" עלול להיתקל בסיפור הזה ולחשוב שהוא מתאר את עבודת הנשימה. הוא לא. עבודת הנשימה, על הסיכונים האמיתיים שיש לה ושנדבר עליהם מיד, היא דבר אחר לגמרי מריסון פיזי של ילד. שתי השיטות חולקות שם, ותו לא.
ריברסינג סיכונים: למי אסור, ואיך עושים נכון
עכשיו לסיכונים האמיתיים של עבודת הנשימה עצמה. ריברסינג בטוח לרוב האנשים הבריאים כשמתרגלים אותו נכון ובליווי, אבל הוא לא משחק. המנגנון שמייצר את השחרור הוא בדיוק המנגנון שדורש כבוד.
הנשימה המהירה מפנה כל כך הרבה פחמן דו חמצני, עד שהיא יכולה להשתיק את הדחף הטבעי לנשום, ובמצבים קיצוניים אדם עלול להתעלף מבלי שהרגיש קודם שום אזהרה. לכן הכלל הראשון מוחלט: לעולם לא במים או לידם, ולא בעמידה. מעבר לזה, הנשימה יכולה לפתוח חומר רגשי חזק, ואצל אדם עם רקע טראומטי הכניסה פנימה עלולה להוביל לניתוק או לעוררות גבוהה מדי. בדיוק שם הליווי המקצועי הוא קריטי.
- רק בישיבה או בשכיבה, לעולם לא במים או לידם, לא בבריכה, לא באמבטיה, ולא בזמן נהיגה או עמידה.
- עם מנחה מוסמך ומנוסה, במיוחד אם עולה חומר רגשי או אם יש רקע של טראומה. לא לצלול לזה לבד מסרטון.
- להתייעץ עם רופא לפני שמתחילים אם יש מחלת לב, לחץ דם גבוה, אפילפסיה, גלאוקומה, נטייה להתעלפות, היריון, או היסטוריה של פסיכוזה.
- לעצור אם מציף מדי. אפשר להאריך את הנשיפה או לעבור לנשימה דרך האף כדי להירגע. אין פרס על לדחוף עוד.
ומשפט אחרון שחשוב לי: כל מה שכתוב כאן הוא מידע, לא ייעוץ רפואי או פסיכולוגי. אם יש לך מצב רפואי, רקע נפשי מורכב, או סתם ספק, תתייעץ עם איש מקצוע לפני שאתה מתחיל. הגוף שלך, האחריות שלך, ולשאול זה חלק מהתרגול ולא היפוכו.
ריברסינג מול שיטות נשימה אחרות
ריברסינג הוא לא שיטת הנשימה היחידה, והוא יושב בתוך משפחה שלמה של טכניקות, שכל אחת נועדה למשהו אחר. חלקן מפעילות, חלקן מרגיעות, וחלקן, כמו ריברסינג, נועדו לפתוח חומר רגשי. ההשוואה עוזרת להבין מה ריברסינג כן, ומה הוא לא.
הקרוב ביותר אליו הוא הנשימה ההולוטרופית (Holotropic Breathwork), שפיתחו סטניסלב וכריסטינה גרוף בערך באותה תקופה, גם היא היפרוונטילציה ממושכת שנועדה למצבי תודעה ולעיבוד פסיכולוגי. מנגד, שיטת וים הוף עובדת אחרת לגמרי, עם סבבים ועצירות, ומטרתה אנרגיה וחוסן ולא בהכרח שחרור רגשי. ואם מחפשים דווקא הרגעה, נשימת קופסה או מיינדפולנס יעשו את העבודה בעדינות הרבה יותר.
| שיטה | דפוס הנשימה | מטרה עיקרית |
|---|---|---|
| ריברסינג | נשימה מעגלית רציפה בלי הפסקות | שחרור רגשי וטיפולי |
| נשימה הולוטרופית | היפרוונטילציה ממושכת, לרוב עם מוזיקה | מצבי תודעה ועיבוד פסיכולוגי |
| וים הוף | נשימה מהירה בסבבים, עם עצירות נשימה | אנרגיה, חוסן, השפעה על החיסון |
| נשימת קופסה | שאיפה, החזקה, נשיפה, החזקה, בזמנים שווים | הרגעה מיידית ומיקוד |
| נשימה קוהרנטית | נשימה איטית וקבועה, כשש נשימות בדקה | איזון מערכת העצבים והרגעה |
שימו לב לניגוד המעניין: ריברסינג ונשימה הולוטרופית מגבירים את הנשימה בכוונה כדי לפתוח משהו, בעוד נשימת קופסה והנשימה הקוהרנטית עושות בדיוק ההפך ומאטות אותה כדי להרגיע. אין "שיטה נכונה" אחת, יש כלי מתאים למטרה. השאלה הראשונה היא תמיד לא איזו שיטה הכי חזקה, אלא מה אתם מחפשים ברגע הזה.
איך בוחרים מטפל ריברסינג, ואיפה עושים את זה?
בישראל יש מטפלי ריברסינג וסדנאות נשימה מעגלית בתל אביב, בירושלים, בחיפה ובאזורים נוספים, ומחירי מפגש אישי נעים בטווח רחב. אבל הדבר החשוב כאן הוא לא איפה, אלא אצל מי. ריברסינג הוא תחום לא מפוקח, אין רישיון מדינה למטפל ריברסינג, וזה אומר שהאחריות לבדוק נופלת עליכם.
מה שהייתי בודק לפני שאני נשכב לנשום אצל מישהו: שהוא עבר הכשרה מסודרת ועבר בעצמו הרבה מפגשים, כפי שאור עצמו הדגיש. שהוא שואל אתכם על מצב רפואי ונפשי לפני שמתחילים, ולא מזלזל בהתוויות הנגד. שהוא עובד בעדינות ולא דוחף אתכם "לפרוץ" בכוח. ואם יש לכם רקע של טראומה, שיש לו ניסיון ספציפי עם זה, כי כמו שראינו, כניסה לא מלווה לחומר טראומטי יכולה להזיק יותר מלעזור.
יש גם שאלה שחוזרת אצל אנשים שומרי מסורת: האם ריברסינג מתאים ליהדות. השיטה עצמה היא עבודת נשימה, אבל סביבה נבנתה לפעמים שכבה רוחנית ניו אייג'ית, ויש מטפלים ששומרים אותה חילונית וטיפולית לגמרי. אם זה חשוב לכם, שאלו מראש מה האופי של המפגש, כדי לדעת לאן אתם נכנסים. בכל מקרה, ריברסינג הוא לא תחליף לטיפול נפשי מקצועי כשצריך כזה, אלא לכל היותר כלי לצידו.
ריברסינג ביקורת: מה טוענים המפקפקים, ומה כדאי לקחת ברצינות
עד עכשיו סיפרתי בעיקר על מה שאנשים מרגישים בריברסינג ועל מה שמושך אליו. אבל מאמר אמין חייב גם את הצד השני, ויש כאן ביקורת רצינית ששווה להכיר, לא כדי לפסול, אלא כדי להיכנס בעיניים פקוחות.
הבעיה עם "זיכרון הלידה"
הרעיון המייסד של ריברסינג הוא ריפוי טראומת הלידה, החזרה אל רגע ההיוולדות. אבל כאן מדעי המוח לא ממש משתפים פעולה. תופעה שנקראת אמנזיה ינקותית מסבירה למה איננו זוכרים את השנים הראשונות: ההיפוקמפוס, אזור המוח שאחראי על הזיכרון, מבשיל רק בסביבות גיל חמש, ואין עדות מבוססת לכך שאנחנו שומרים זיכרון נגיש של הלידה עצמה. המשמעות פשוטה: החוויה של "לחוות מחדש את הלידה" כמעט בוודאות אינה זיכרון ממשי. מבקרים אף מזהירים שהיא עלולה להיות זיכרון כוזב שנרקם בתוך התהליך, ואיגוד הפסיכולוגים האמריקאי לא הכיר בריברסינג כטיפול מבוסס ראיות.
הסבר פשוט יותר לתחושת ה"לידה מחדש"
ומה עם התחושה העוצמתית עצמה? העיתונאי ג'יימס נסטור (James Nestor), שחקר לעומק את עולם הנשימה, מציע הסבר מפוכח. בניגוד למה שמספרים בסדנאות, הנשימה המהירה לא "מציפה את הגוף בחמצן". היא דווקא מפחיתה את זרימת הדם למוח, והמוח עלול לפרש את זה כאיום, לפעמים כמעט כמו סכנת חיים. וזה בדיוק, לדבריו, מה שגורם לכל כך הרבה אנשים לצאת ולומר "נולדתי מחדש". מצב פיזיולוגי דרמטי, לאו דווקא התגלות רוחנית. נסטור, שישב פעם כמשגיח בסדנת נשימה, סיפר שראה אדם מתגלגל על הרצפה ומתנהג כמו זאב, בזמן שהנשימה שלו עצמה לא נראתה שונה משל כל אחד אחר.
המייסד, והצל שמעליו
וצריך לומר מילה על לאונרד אור עצמו. סביב הנשימה הוא בנה עולם אמונות רחב בהרבה, כולל טענה לאלמותיות פיזית שלמד, לדבריו, מגורו הודי אלמותי בשם באבאג'י. אור נפטר מהתקף לב ב-2019, ומבקרים לא חסכו ממנו את השבט על הפער בין ההבטחה למציאות. רוב מי שמעריך את עבודת הנשימה שלו מפריד בבירור בין הכלי לבין עולם הרעיונות שנבנה סביבו, ואני חושב שזו הפרדה נכונה והוגנת.
אז מה עושים עם כל זה?
לא פוסלים, ולא מקדשים. הביקורת לא אומרת ש"לא קורה כלום", היא מחדדת מה כן קורה: חוויה גופנית ורגשית אינטנסיבית, שחלק מהאנשים מוצאים בה ערך אמיתי, אבל לא חלון מדעי אל הלידה ולא רפואה מוכחת. ספקנות בריאה ופתיחות יכולות לחיות יחד. מי שנכנס לזה מתוך הבנה שזו עבודה חווייתית ולא טיפול רפואי, ובליווי נכון, יכול ליהנות ממה שהיא כן נותנת בלי לבלוע את מה שהיא לא.
איך להיכנס לזה בעדינות
אם הגעתם עד לכאן והנושא מדבר אליכם, אבל ריברסינג מלא נשמע לכם אינטנסיבי מדי להתחלה, זה בסדר גמור. אפשר להיכנס לעולם של עבודה עם הנשימה ועם המצב הפנימי מהדלת הרגועה, בלי היפרוונטילציה ובלי הצפה, פשוט חזרה עדינה אל הנשימה ואל הגוף.
הקלטתי לאורך השנים מדיטציות שעושות בדיוק את זה. המדיטציה לשחרור לחצים מהשורש, למשל, נכנסת אל המתח הגופני בעדינות ומלמדת את הגוף להרפות אותו, שלב אחר שלב, בלי הסערה של הנשימה המהירה. זו התחלה טובה ובטוחה לכל מי שסקרן לגבי הקשר בין נשימה, גוף ורגש.
עשרות מדיטציות מודרכות שהקלטתי, לרגיעה, לשחרור, לשינה ולעבודה עם הרגש. מקום טוב ורך להתחיל בו את העבודה עם הפנים.
למדיטציות המודרכותואם עבודת הנשימה פתחה אצלכם סקרנות לעבוד עם הדפוסים הפנימיים בצורה עמוקה יותר, לא רק ברמת הרגע אלא ברמת ההרגלים והתגובות, אני ממליץ להכיר את ערכת המדיטציות נוירו-שיפט, שעובדת עם הנפש בגישה של NLP. וכמובן, אפשר לצלול לעולם הרחב של מדיטציה וסוגיה השונים אם רוצים תמונה מלאה.
לסיכום: ריברסינג בין החוויה למדע
ריברסינג היא עבודת נשימה מעגלית עוצמתית שאנשים רבים מתארים כמשמעותית, עם מנגנון גופני אמיתי, אבל עם גב מדעי שעדיין ראשוני ומעורב. אפשר להחזיק את שני הדברים יחד: לכבד את החוויה של מי שהיא עזרה לו, ובאותה נשימה להיות מפוכחים לגבי מה שעדיין לא הוכח.
ואם תיקחו מכאן דבר אחד, שיהיה זה: ההבחנה בין הנשימה לבין הריסון, ובתוך הנשימה עצמה, הכבוד לגוף. תרגלו בישיבה, לעולם לא ליד מים, עם מלווה שיודע מה הוא עושה. הכוח של הנשימה הזו הוא בדיוק מה שמחייב את הזהירות. שניהם חיים באותו מקום.
שאלות ותשובות
מה זה ריברסינג ואיך הוא עובד בפועל?
ריברסינג הוא תרגול נשימה מעגלית מחוברת, שבו שואפים ונושפים ברצף בלי הפסקה ביניהם, לאורך זמן ובליווי מנחה. הנשימה הרציפה יוצרת היפרוונטילציה מבוקרת שמעלה תחושות גופניות ולעיתים חומר רגשי, מתוך רעיון שהגוף משחרר דרך הנשימה מתח שנאגר בו.
מה ההבדל בין ריברסינג הנשימה לבין ריברסינג של ריסון פיזי?
אלה שני דברים שונים לחלוטין שחולקים שם. ריברסינג הנשימה הוא תרגול שבו אדם נושם בעצמו לשחרור רגשי. "ריברסינג" של ריסון היה שיטת פסיכותרפיה שנאסרה בחוק אחרי שגרמה למותה של הילדה קנדס ניומייקר בשנת 2000. אין ביניהם שום קשר, וחשוב לא לבלבל.
מה זה נשימה מעגלית, וזה אותו דבר כמו ריברסינג?
נשימה מעגלית היא השם הגנרי לטכניקה שבבסיס ריברסינג: מעגל רציף של שאיפה ונשיפה בלי עצירה. ריברסינג הוא היישום הטיפולי המפורסם של הנשימה המעגלית, שפיתח לאונרד אור. אפשר לומר שכל ריברסינג הוא נשימה מעגלית, אבל לא כל תרגול נשימה מעגלית נקרא ריברסינג.
אילו סיכונים יש בריברסינג ולמי הוא אסור?
הסיכון העיקרי הוא התעלפות מהיפרוונטילציה, ולכן אסור לתרגל ריברסינג במים או לידם ובעמידה. כדאי להימנע או להתייעץ עם רופא אם יש מחלת לב, לחץ דם גבוה, אפילפסיה, גלאוקומה, היריון או היסטוריה של פסיכוזה. אנשים עם רקע טראומטי צריכים ליווי מקצועי, כי הנשימה עלולה לפתוח חומר קשה.
האם ריברסינג מגובה מדעית?
הראיות עדיין ראשוניות ומעורבות. יש עדות אישית רחבה על שחרור רגשי והקלה, ומנגנון גופני מוסבר, אבל הניסוי המבוקר הגדול ביותר על נשימה מהירה משנת 2024 לא מצא יתרון מובהק על פני נשימה איטית בקרב אנשים בריאים. אין עדיין ניסויים קליניים גדולים שמוכיחים שריברסינג מטפל בחרדה או בטראומה.
האם ריברסינג באמת מרפא את טראומת הלידה?
הרעיון של ריפוי טראומת הלידה הוא הבסיס הרעיוני של ריברסינג, אבל אין לו גיבוי מדעי. בגלל אמנזיה ינקותית איננו שומרים זיכרון נגיש של הלידה, וחוקרים סבורים שחוויות של "לחוות מחדש את הלידה" הן ככל הנראה לא זיכרון אמיתי אלא חוויה שנרקמת בתהליך. עדיף להתייחס לריברסינג כעבודה חווייתית ורגשית, לא כטיפול רפואי מוכח בטראומת לידה.
מה מרגישים בזמן תרגול ריברסינג?
רוב האנשים מרגישים עקצוצים בידיים וברגליים, לפעמים התכווצות קלה של הידיים או הפה שנקראת טטניה, שינויי חום וסחרחורת קלה. אלה תופעות כימיות צפויות של הנשימה, ולא סימן מסוכן בישיבה. לצד זה עשוי לעלות חומר רגשי, מדמעות ועד תחושת הקלה עמוקה בסוף המפגש.
איך בוחרים מטפל ריברסינג טוב?
מכיוון שריברסינג הוא תחום לא מפוקח ואין רישיון מדינה, כדאי לבחור מטפל שעבר הכשרה מסודרת והתנסה בעצמו בהרבה מפגשים, ששואל על מצב רפואי ונפשי לפני שמתחילים, ושעובד בעדינות בלי לדחוף בכוח. אם יש רקע של טראומה, חשוב לוודא שיש למטפל ניסיון ספציפי בעבודה איתה.
האם אפשר לעשות ריברסינג לבד בבית?
לא מומלץ להתחיל ריברסינג מלא לבד, גם בגלל סיכון ההתעלפות וגם בגלל החומר הרגשי שעלול לעלות בלי ליווי. לאונרד אור עצמו הדגיש את חשיבות המנחה המנוסה. מי שרוצה להתנסות בעבודת נשימה בבית באופן בטוח, עדיף שיתחיל ממדיטציית נשימה מרגיעה ומודרכת, ולא מנשימה מהירה ומעגלית.
מה ההבדל בין ריברסינג לנשימה הולוטרופית ולשיטת וים הוף?
ריברסינג ונשימה הולוטרופית קרובים מאוד, שניהם היפרוונטילציה ממושכת לשחרור רגשי ולמצבי תודעה, כשההולוטרופית מלווה לרוב במוזיקה. שיטת וים הוף שונה, היא עובדת בסבבים עם עצירות נשימה ומטרתה אנרגיה וחוסן, לא בהכרח שחרור רגשי. שלושתן ממשפחת הנשימה המפעילה, אך למטרות שונות.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.
