על שחר כהן

לא תכננתי להיות מטפל. הייתי ב-8200, עם בגרויות טובות, וחלמתי על דוקטורט בפיזיקה. שאפתי לגלות את רזי היקום. הסתקרנתי ממכניקת הקוונטים, תחום שבו ההבדל בין אנרגיה לחומר מטשטש.

התפנית התרחשה לילה אחד בשמירה. היה קר, חשוך ורק פנטזתי להשתחרר כבר. ופתאום מתוך השקט רץ לי מול העיניים הסרט של חיי. איך אני נרשם לאוניברסיטה ורק מחכה לסיים את התואר. ולאחר מכן, אני מגיע לעבודה חדשה ורק מחכה להוכיח את עצמי כדי להתקדם ולהרוויח יותר. כשסוף סוף כבר יש לי כסף ומעמד מבוסס, אני מביא ילד ראשון ואז מחכה שיגדל קצת, כי ידוע שבהתחלה זה קשה. וכך הלאה נחשפה בפניי האשליה.

הבנתי שאפילו אם ארעיד את עולם המדע ואזכה בפרס נובל, זה עדיין לא מבטיח שאהיה מאושר. אפילו אם אפצח את חוקי היקום, זה לא אומר שאפצח איך התודעה שלי עובדת.

הרגע ההוא הוביל אותי להחלטה נחושה, אני לא מחכה עוד יום אחד. אלא יוצא עכשיו למסע אל תוך התודעה שלי. אני רוצה ללמוד כל מה שאפשר. זה היה לא פשוט, כי הייתי חייל במשרה מלאה, אבל כאשר אדם מחובר לרצון הלב, היקום כולו נרתם לעזרתו. ובאופן כמעט מיסטי, הכל הסתנכרן ויצאתי לרצף הכשרות מעמיקות תוך כדי תפקיד משמעותי בצבא.

התחלתי בקורסים של NLP, פסיכולוגיה חיובית ומורי יוגה. בכל אחד מהם נחשפתי לזווית אחרת של אותו עולם, ובכולם חזר מוטיב אחד: מדיטציה.

ידעתי מה היעד הבא במסע שלי: אני רוצה ללמוד מדיטציה, אבל לא בגישות מודרניות, אלא ללכת למקור למסורות רוחניות עתיקות.

להפתעתי, הדבר הראשון שלימדו אותי הוא שמדיטציה לא נועדה כדי להירגע וגם לא כדי לשפר את הריכוז או בריאות הגוף. מדיטציה היא כלי להגיע למצבי תודעה גבוהים ותובנות רוחניות. דיברו איתי בכלל על להיות אדם טוב, על חמלה, מוסר, ועל איך התודעה יוצרת מציאות.

במשך כמה שנים תרגלתי מדיטציה ויוגה שעתיים ביום, עקבתי ביומן אחרי הפעולות והמחשבות שלי, עשיתי ריטריטים בשתיקה ולמדתי בהיקף של מסלול דוקטורט.

כשחזרתי על קורסים בפסיכולוגיה וקורס NLP פעם נוספת, הבנתי הכל ברובד הרבה יותר עמוק. פתאום היו לי יכולות חדשות להעביר תהליכים. כי בסוף טיפול הוא לא עניין תיאורטי, אלא קשר שנוצר בין שני אנשים. היכולת להשפיע לא נובעת מכמות הידע שיש לי, אלא מהתדר, והיישום האישי.

אני לא רוצה להותיר רושם מוטעה, לא הייתי מואר, אפילו לא קרוב לפסיק מזה, אבל רמות האושר שלי עלו בכמה דרגות, בסקאלה שלפני כן לא יכולתי לדמיין. זה הרגיש לי כאילו 20 שנה ישנתי ורק עכשיו התעוררתי מחלום.

ידעתי שיש לי מה להעביר הלאה, אבל הרגשתי שאני צעיר בן 22, למה שיקשיבו לי?

אלא שזה בער בי.

לא בחרתי לכתוב על הנושא, זה בחר בי. בזמני הפנוי כתחביב התחלתי לכתוב, בלי אסטרטגיה עסקית, רק עם חזון. מצד אחד הרגשתי חצוף, כי "איך אני מעז לכתוב על נפש האדם בגיל צעיר", אבל בפנים ידעתי שזה לא קשור לגיל. עברתי תהליך, קרה לי משהו ואני רוצה להעביר הלאה.

במקביל לכתיבת הבלוג, התחלתי לעבוד במכללה ללימודי NLP. כתבתי ספרי לימוד ששימשו עשרות אלפי תלמידים, ניהלתי צוות מרצים, לימדתי בעצמי עשרות קורסים וקיבלתי בקליניקה פרטית.

בכל אותה תקופה המשכתי ללמוד ולתרגל עוד עשרות שיטות טיפול. מתואר אקדמי בפסיכולוגיה, דרך מסורות רוחניות עתיקות ועד שיטות אלטרנטיביות חדשניות.

במשך השנים התחלתי לקבל מכתבי תודה מאנשים ששיתפו על תמורות בחייהם בזכות סרטונים שהעליתי. זה התחיל מבודדים ועלה לקצב של עשרות הודעות בשבוע. מתוך המשוב של הקהל בחרתי לקחת את יצירת התוכן יותר ברצינות ובסופו של דבר גם להקים את מרכז הארטמיינד.

הוא משלב את ה-NLP הקלאסי עם שיטות נוספות שלמדתי וכן מארגן ריטריטים המשלבים התפתחות אישית ביחד עם חופשה מפנקת.

עקב כך, רבים מקשרים אותי ל-NLP ודמיון מודרך, אבל בסוף אני לא חסיד של אף שיטה ספציפית ולא יכול להגדיר את עצמי תחת טייטל אחד. כל הכלים והשיטות הם רק ביטויים חיצוניים וזמניים של המהות הפנימית שהיא להמשיך במסע ההתפתחות שלי, כדי שאוכל להעביר את התובנות האלה מלב אל לב ולתמוך באושר של אנשים נוספים.

אלו שני דברים בלתי נפרדים. ללא התפתחות, לא ניתן לתת לאחרים. והדרך הכי טובה להתפתח, היא לשמור בלב על המוטיבציה להוות תרומה לאחרים.

אז דעו שאם כתבתם לי תודה בעבר, אם אתם נתרמים מהתכנים והקורסים שלי, אני בכלל חייב לכם תודה, כי אתם עוזרים לי לממש את הייעוד שלי.