משמעות המספרים ביהדות לא נמצאת בספרה. היא נמצאת במקום שבו המספר מופיע: שבע היא שבת ושמיטה, ארבעים היא המבול והמדבר, שלוש עשרה היא גיל המצוות. לכל מספר בדף הזה יש מראה מקום, ומה שאין לו מקור נאמר בפירוש. לצד המקור היהודי: מה הקבלה עושה עם המספר (גימטריה, ספר יצירה, הספירות), מה הנומרולוגיה הקבלית והמודרנית טוענות, ומה הפסיכולוגיה יודעת על למה בני אדם מייחסים משמעות למספרים.
המפה למטה מחזיקה כל מספר בשורה אחת, מ-1 ועד 613, ולמספרים הגדולים יש דף משלהם. שמרו את הדף. זה המקום לחזור אליו בפעם הבאה שמספר תופס אתכם.
⚡ מחפשים מספר מסוים? (7, 13, 18, 26, 40, 1111, 444) קפצו ישר למפת המספרים.
מפת המספרים: מ-1 ועד 613, כל מספר בשורה אחת
זו המפה המלאה. כל מספר שיש לו מקום במקורות היהודיים, עם שורה אחת של מה הוא עושה שם. למספרים המחופשים ביותר יש דף מלא משלהם, ולשאר יש סקציה בהמשך הדף הזה. הרצפים החוזרים (1111, 444, 222) הם משפחה נפרדת, מודרנית, ויש להם מדריך משלהם.
הספרות: 1 עד 9
- המספר 1 שמע ישראל: האחד שאין שני לו
- המספר 2 שני לוחות, שני מאורות. זוג שאינו שווה
- המספר 3 על שלושה דברים העולם עומד, פעמיים ובשתי רשימות
- המספר 4 ארבע כוסות, ארבעה בנים, ארבע אמהות: כל הצדדים
- המספר 5 בן חמש למקרא, וחמישה חומשים
- המספר 6 יום השישי, וששה סדרי משנה שריש לקיש קרא מפסוק אחד
- המספר 7 כל השביעין חביבין: שבת, שמיטה, יובל, מנורה
- המספר 8 ברית ביום השמיני. המהר"ל: מעל הטבע
- המספר 9 המספר שאין לו כמעט מקור, וזה עצמו מעניין
מספרי המבנה: 10 עד 26
- המספר 10 עשר ספירות, עשרה מאמרות, עשרת הדיברות, מניין
- המספר 12 שנים עשר שבטים, שתים עשרה אותיות פשוטות
- המספר 13 בן שלוש עשרה למצוות, י"ג מידות. מזל רע בעולם, בגרות ביהדות
- המספר 15 ט"ו בשבט של בית הלל, וחמש עשרה מעלות במקדש
- המספר 18 חי בגימטריה, ושמונה עשרה ברכות שחז"ל שאלו עליהן "כנגד מי"
- המספר 22 עשרים ושתיים אותיות יסוד
- המספר 26 שם הויה בגימטריה, ועשרים ושישה דורות עד מתן תורה
מספרי הקבלה והזמן: 32 עד 72
- המספר 32 ל"ב נתיבות חכמה, המשפט הפותח של ספר יצירה
- המספר 36 ל"ו צדיקים, והגימטריה היחידה שהתלמוד עצמו עושה
- המספר 40 מבול, מדבר, משה בהר, מקווה. מספר של שינוי שלם
- 49 ו-50 ספירת העומר, יובל, וחמישים שערי בינה חסר אחד
- המספר 70 שבעים פנים לתורה, שבעים אומות, שבעים שנה
- המספר 72 שלושה פסוקים של 72 אותיות, ומה נבנה עליהם
המספרים הגדולים
- המספר 100 מאה ברכות ביום, ובן מאה כאילו מת
- המספר 613 תרי"ג: 365 כימות החמה, 248 כאיברי האדם
הרצפים החוזרים (מסורת מודרנית)
- מספרי מלאכים המדריך המלא: 111 עד 2323, החשבון של השעון והמחקר
- 1111 ו-11:11 הרצף המחופש ביותר, ומה קורה במוח
- 444 הגנה בנומרולוגיה, מוות בסין, ארבע כוסות ביהדות
איך היהדות קוראת מספרים: שלוש שכבות, לא שכבה אחת
כשמחפשים "משמעות המספרים ביהדות" מקבלים בדרך כלל רשימה אחת שטוחה: 7 זה קדושה, 8 זה על-טבעי, 40 זה טיהור. הבעיה היא לא שהרשימה שגויה. הבעיה היא שהיא מערבבת שלוש שכבות שנכתבו במרחק של אלפי שנים זו מזו, ובכל אחת מהן המספר עושה משהו אחר.
המקרא: המספר הוא מבנה
בתורה מספרים סופרים. ארבעים יום של גשם, שבעה ימים של בריאה, שנים עשר שבטים. אין פסוק שאומר "שבע פירושו קדושה". המשמעות נולדת מהחזרה: אותו מספר מופיע שוב ושוב באותו תפקיד, ומי שקורא מתחיל לשמוע קצב.
חז"ל: המספר מקבל כלל
המשנה והתלמוד הם הראשונים שמנסחים את הקצב במפורש. "כל השביעין חביבין לעולם" הוא כלל, לא תצפית. וכשהם שואלים "הני שמונה עשרה כנגד מי", הם נותנים שלוש תשובות שונות, וזה אומר משהו על איך הם עצמם חשבו על מספרים.
הקבלה: המספר הוא שפה
ספר יצירה פותח ב"שלושים ושתיים נתיבות" ומכריז על "עשר ספירות בלימה". מכאן והלאה המספר הוא כלי לתאר את מבנה העולם, והגימטריה הופכת כל מילה למספר. זו השכבה שרוב האתרים מצטטים בלי לומר שהיא הצעירה מהשלוש.
הדף הזה שומר על ההפרדה. בכל מספר תמצאו קודם מה כתוב במקרא, אחר כך מה חז"ל עשו עם זה, ואז מה הקבלה בנתה עליו. ומה שהנומרולוגיה המודרנית אומרת מגיע אחרון, כי היא הכי חדשה, בת כמאה שנה. לא כדי לזלזל בה. כדי שתדעו מה בן שלושת אלפים שנה ומה בן מאה.
מה זה גימטריה, ואיך מחשבים אותה?
גימטריה היא חישוב הערך המספרי של מילה עברית לפי ערכי האותיות. כל אות שווה מספר: א היא 1, ב היא 2, וכך עד י שהיא 10, ואז בקפיצות: כ היא 20, ל היא 30, עד ק שהיא 100, ר 200, ש 300, ת 400. מחברים את האותיות של המילה ומקבלים מספר. "חי" הוא ח (8) ועוד י (10), כלומר 18. וזו הסיבה שנותנים מתנות בכפולות של 18.
| אות | ערך | אות | ערך | אות | ערך |
|---|---|---|---|---|---|
| א | 1 | י | 10 | ק | 100 |
| ב | 2 | כ | 20 | ר | 200 |
| ג | 3 | ל | 30 | ש | 300 |
| ד | 4 | מ | 40 | ת | 400 |
| ה | 5 | נ | 50 | ך (סופית) | 500 בשיטה אחת, 20 ברוב השיטות |
| ו | 6 | ס | 60 | ם (סופית) | 600 או 40 |
| ז | 7 | ע | 70 | ן (סופית) | 700 או 50 |
| ח | 8 | פ | 80 | ף (סופית) | 800 או 80 |
| ט | 9 | צ | 90 | ץ (סופית) | 900 או 90 |
אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←
ברוב החישובים המקובלים האותיות הסופיות שוות לאות הרגילה. "גימטריה גדולה" נותנת להן ערכים של מאות.
חמישה חישובים חוזרים בכל שיחה על מספרים ביהדות: חי = 18 · אחד = 13 · אהבה = 13 · הויה (י-ה-ו-ה) = 26 · לו = 36. חשוב לומר מה הם: חישובים. שום פסוק לא אומר "חי הוא 18". ויש רק מקום אחד בתלמוד שבו החכמים עצמם עושים גימטריה על מספר מהרשימה הזאת, ונגיע אליו ב-36.
הכלי הזה חזק ומסוכן באותה מידה. חזק, כי הוא מחבר מילים שאחרת לא היו נפגשות. מסוכן, כי כל מילה בעברית עולה משהו, ולכל מספר יש עשרות מילים שמגיעות אליו. גימטריה טובה היא כזאת שהרעיון שלה עומד גם בלי החישוב. גימטריה רעה היא כזאת שהחישוב הוא כל הרעיון. הרקע המלא לשפה הזאת, ולספר שממנו היא צמחה, נמצא במאמר על ספר יצירה.
מה ההבדל בין נומרולוגיה קבלית לנומרולוגיה מודרנית?
שתי המילים האלה נשמעות קרובות, והן רחוקות. הנומרולוגיה המודרנית היא שיטה מהמאה ה-20, שנוסחה בעקבות ל. דאו באליט ומיוחסת בדיעבד לפיתגורס. היא מצמצמת כל שם וכל תאריך לספרה בין 1 ל-9 (ולפעמים 11, 22 ו-33), ומייחסת לכל ספרה אופי: 1 מנהיג, 2 שותף, 7 חוקר. נומרולוגיה קבלית לוקחת את אותו רעיון, אבל מחשבת את השם העברי לפי ערכי הגימטריה ורק אז מצמצמת. החישוב מגיע מהמסורת. המסקנות על האופי מגיעות מהמאה ה-20.
וזה החלק שכדאי לדעת לפני שמשלמים על "מפה נומרולוגית": בקבלה הקלאסית אין מספר אישי. אין בזוהר ואין בכתבי האר"י שיטה שלוקחת תאריך לידה ומסיקה ממנו תכונות. יש גימטריה של מילים, יש ספירות, ויש הרבה מאוד על מבנה העולם. "המספר שלכם" הוא רעיון מודרני שהתלבש במילים עתיקות. הוא יכול להיות שימושי, כמו כל מסגרת שגורמת לאדם לחשוב על עצמו, אבל הוא לא קבלה.
מה כן אפשר לקחת מהנומרולוגיה בלי להתבלבל: היא שואלת שאלה טובה, "מה המספר הזה עושה לך", והיא צודקת שאנשים מגיבים למספרים. הדף הזה מנסה לענות על השאלה הזאת מהכיוון השני: לא איזה מספר אתם, אלא מה כל מספר עושה לאנשים, ומאיפה זה בא. ומי שמחפש דווקא את השאלה הזוגית, שנומרולוגיה אוהבת לענות עליה, ימצא דיון רציני יותר בדף על בדיקת התאמה זוגית.
מ-1 עד 9: הספרות, כל אחת עם מקור
המספר 1: האחד שאין שני לו
ליהדות יש מספר אחד שהיא אומרת פעמיים ביום, והוא לא צריך פרשנות.
"שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד"
דברים ו, ד. המקור בספריא
"אחד" כאן הוא לא ספירה, הוא הצהרה: אין עוד. ובגימטריה, כפי שראינו, אחד עולה 13, כמו אהבה. מספר 1 בנומרולוגיה הוא המנהיג והמתחיל, האדם שפותח דברים ומתקשה לסיים אותם. שתי המערכות מדברות על ראשוניות, אבל היהדות מדברת על ייחוד ולא על אישיות.
המספר 2: זוג שאינו שווה
שניים ביהדות הוא כמעט תמיד זוג, ובדרך כלל זוג שיש בו מתח. "שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלהים" (שמות לא, יח), ואחרי שנשברו, "פסל לך שני לחת אבנים כראשנים" (שמות לד, א). הלוחות השניים הם ההזדמנות השנייה. וכבר ביום הרביעי לבריאה, "שני המארת הגדלים", ומיד: "המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" (בראשית א, טז). שניים גדולים, ואחד מהם קטן. מספר 2 בנומרולוגיה הוא השותף, הרגיש, מי שעובד טוב בזוג. היהדות מסכימה שזה מספר של זוגיות, אבל מזכירה שבזוג יש בדרך כלל גדול וקטן.
המספר 3: העולם עומד על שלושה, פעמיים
המשפט המפורסם ביותר על שלוש מופיע במסכת אבות, ומיד אחריו מגיע מה שרוב האנשים לא יודעים: הוא מופיע שם פעמיים, בשתי רשימות שונות.
"על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"
משנה אבות א, ב. המקור בספריא
וארבע עשרה משניות אחר כך: "על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום" (אבות א, יח). שמעון הצדיק אמר רשימה אחת, רבן שמעון בן גמליאל אמר אחרת, והמשנה השאירה את שתיהן. זה אומר משהו על 3: הוא מספר של יציבות, לא של תוכן קבוע. שלוש רגליים מחזיקות שולחן, לא משנה ממה הן עשויות. קהלת ניסח את זה בתמונה: "והחוט המשלש לא במהרה ינתק" (קהלת ד, יב). ובתלמוד יש דרשה שמגדילה את זה לחמישה שלישים ברצף אחד: "בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי, לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי" (שבת פח ע"א): תורה משולשת, לעם משולש, על ידי שלישי, ביום השלישי, בחודש השלישי. מספר 3 בנומרולוגיה הוא הביטוי והיצירה, האדם שמדבר ומספר. ובמחקר, שלוש היא הכמות שמשכנעת ביותר, ונגיע לזה.
המספר 4: כל הצדדים
ארבע ביהדות מסמנת שלמות של כיוונים: ארבע כנפות הארץ, ארבע רוחות. בליל הסדר זה הופך להלכה: "לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין" (משנה פסחים י, א), וארבעה בנים שהם כל הדרכים לשבת מול סיפור. והתלמוד קובע "אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע" (ברכות טז ע"ב). מספר 4 בנומרולוגיה הוא הבנאי, היציב, מי שעובד לאט ובטוח. ההרחבה על ארבע, כולל למה בסין 4 הוא מספר של מוות, בדף על מספרי מלאכים 444.
המספר 5: גיל ההתחלה, וחמישה חומשים
המשנה שסופרת את חיי האדם פותחת בחמש: "בן חמש שנים למקרא" (אבות ה, כא). חמש הוא הגיל שבו מתחילים ללמוד, וחמישה הם חומשי התורה. הפירוש הזה הוא עובדה מבנית של הטקסט, לא אמירה של מקור: התורה מחולקת לחמישה ספרים, ואיש לא כתב "חמש היא מספר קדוש". מספר 5 בנומרולוגיה הוא החופש והתנועה, האדם שלא נשאר במקום. היהדות מסכימה שחמש היא התחלה של דרך, אבל דרך של לימוד, לא של נדודים.
המספר 6: יום השישי, וששה סדרים מפסוק אחד
שש היא הבריאה כולה: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (בראשית א, לא). ויש דרשה שריש לקיש עשה, שמראה איך חז"ל חשבו על מספרים: הוא לקח פסוק מישעיהו, "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת", וקרא בו את ששת סדרי המשנה.
"אמונת, זה סדר זרעים. עתיך, זה סדר מועד. חוסן, זה סדר נשים. ישועות, זה סדר נזיקין. חכמת, זה סדר קדשים. ודעת, זה סדר טהרות"
תלמוד בבלי, שבת לא ע"א. המקור בספריא
שש מילים בפסוק, ששה סדרים. זה לא הוכחה, זה משחק שחז"ל אהבו: למצוא את המבנה שכבר ידוע בתוך פסוק שלא דיבר עליו. מספר 6 בנומרולוגיה הוא הבית, האחריות והמשפחה. ובנומרולוגיה של מספרי המלאכים 666 הוא איזון בין חומר לרוח, בניגוד למוניטין שלו, שמגיע מספר ההתגלות הנוצרי ולא מהיהדות.
המספר 7: כל השביעין חביבין
שבע היא המספר המבני של התורה: שבת אחרי ששה ימים, שמיטה אחרי שש שנים, יובל אחרי שבע שמיטות, ומנורה של ששה קנים ונר אמצעי. המדרש ניסח את זה כחוק, "כל השביעין חביבין לעולם" (ויקרא רבה כט, יא). וההיפוך שהדף המלא מציע: 7 הוא לא מספר קסם, הוא קצב של שישה ואחד, מאמץ ואז עצירה. לדף המלא על מספר 7 ביהדות ובנומרולוגיה, עם כל המקורות, הנומרולוגיה, ומה שהמחקר יודע על "המספר הקסום שבע".
המספר 8: מעל הטבע
שמונה מגיעה תמיד אחרי שבע שלמה: "ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר" (בראשית יז, יב), "ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם" (ויקרא כג, לו), וחנוכה של שמונה ימים. המהר"ל מפראג נתן לזה את ההסבר שכולם מצטטים בלי לדעת מאיפה.
"כי הנהגת הטבע נברא בשבעת ימי בראשית, ואילו התורה היא על הטבע, והיא מדריגה שמינית"
מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ב. המקור בספריא
שבע היא הטבע, שמונה היא מה שמעבר לו. וכאן שווה רגע של יושר: שמונת חוטי הציצית, שרבים מביאים כדוגמה, אינם מהתורה. הרמב"ם עצמו כותב "ואין לחוטי הענף מנין מן התורה" (הלכות ציצית א, א). מספר 8 בנומרולוגיה הוא השפע והכוח, וזה גם המספר שבסין משלמים עליו יותר במספרי טלפון. ההשלמה הזאת יפה: המספר שהמהר"ל קרא לו "מעל הטבע" הוא בנומרולוגיה המספר של הצלחה חומרית.
המספר 9: המספר שכמעט אין לו מקור
תשע היא הספרה היחידה מ-1 עד 9 שאין לה כמעט נוכחות סמלית במקורות היהודיים. יש תשעה חודשי הריון, ותשעה באב, וזהו. אין "כל התשיעין", אין מדרש על תשע, אין הלכה שנבנית עליה. וזה עצמו מעניין, כי בנומרולוגיה 9 היא הספרה האחרונה והכי טעונה: מספר הסיום, החוכמה, סגירת המעגל. אתרים שמוכרים "9 בקבלה" ממציאים. מה שאפשר לומר ביושר: תשע היא הרגע שלפני עשר, ועשר היא כבר סיפור אחר.
מ-10 עד 26: מספרי המבנה
המספר 10: עשר ספירות, עשרה מאמרות, מניין
עשר היא המספר שהקבלה בנויה עליו, וגם המספר שהמשנה בנויה עליו. ספר יצירה פותח ב"עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד" (ספר יצירה א, ב), ומיד מזהיר.
"עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה"
ספר יצירה א, ד. המקור בספריא
עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה. הספר מתעקש על המספר המדויק, וזה מה שהפך את עשר הספירות למבנה היסוד של כל הקבלה שבאה אחריו. במשנה עשר היא מבנה של בריאה ושל ניסיון: "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות ה, א), עשרה ניסיונות של אברהם, עשר מכות, עשרת הדיברות. ובהלכה עשר היא הקהל המינימלי: "כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" (ברכות כא ע"ב), מקור המניין. מספר 10 בנומרולוגיה מצטמצם ל-1, ולכן הוא התחלה חדשה ברמה גבוהה יותר. ההרחבה על עשר הספירות ועל הספר שממנו הן באו, במאמר על ספר יצירה.
המספר 12: שבטים ואותיות פשוטות
"כל אלה שבטי ישראל שנים עשר" (בראשית מט, כח): שנים עשר שבטים, שנים עשר חודשים, שנים עשר אבני החושן. שתים עשרה היא המספר של שלמות מחולקת, שלם שיש בו חלקים ברורים. ספר יצירה משתמש בו לאותיות: "שתים עשרה פשוטות", האותיות שיש להן הגייה אחת. 12 היא המסגרת, ו-13 הוא הצעד הראשון מחוץ לה. זה בדיוק הרעיון שדף 13 נבנה עליו.
המספר 13: מזל רע בעולם, בגרות ביהדות
העולם מדלג על קומה 13. היהדות הניחה עליו את הבגרות, "בן שלש עשרה למצות" (אבות ה, כא), ואת הרחמים, שלוש עשרה מידות. ובגימטריה, אחד ואהבה עולים 13 כל אחד, ויחד 26. לדף המלא על מספר 13 ביהדות ובנומרולוגיה, כולל מה המחקר מצא על יום שישי ה-13 ולמה 13 הוא הצעד הראשון אחרי השלם.
המספר 15: ט"ו בשבט וחמש עשרה מעלות
המשנה שקובעת את ט"ו בשבט מביאה מחלוקת: "באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו" (משנה ראש השנה א, א). החג של העצים הוא ט"ו כי בית הלל ניצחו. ובמקדש: "על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמש עשרה שבתהלים" (סוכה נא ע"ב), חמש עשרה מדרגות מול חמישה עשר מזמורי "שיר המעלות". 15 היא גם י"ה, שתי האותיות הראשונות של השם, ולכן כותבים ט"ו ולא י"ה.
המספר 18: חי, ושלוש תשובות לשאלה אחת
18 הוא המספר היהודי הכי מוכר בעולם, בגלל חישוב אחד: חי = ח (8) + י (10). מכאן המתנות בכפולות של 18. אבל הפנינה של המספר הזה נמצאת בתפילה, בשמונה עשרה הברכות, ובשאלה שהתלמוד שואל עליהן.
"הני שמונה עשרה כנגד מי?"
תלמוד בבלי, ברכות כח ע"ב. המקור בספריא
ושלושה חכמים עונים שלוש תשובות שונות: כנגד שמונה עשרה אזכרות של השם במזמור "הבו לה' בני אלים", כנגד שמונה עשרה אזכרות בקריאת שמע, וכנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה. שלוש תשובות, ואף אחת לא "נכונה" יותר. ומיד אחר כך התלמוד מספר שהוסיפו ברכה תשע עשרה. המספר הקדוש כביכול השתנה, וחז"ל לא נבהלו. זה אולי הדף החשוב ביותר במפה הזאת למי שחושב שלמספר יש משמעות אחת קבועה. וגם 18 הוא גיל: "בן שמנה עשרה לחפה" (אבות ה, כא). מספר 18 בנומרולוגיה מצטמצם ל-9, סיום, וזה כמעט הפוך מ"חי".
המספר 22: אותיות היסוד
עשרים ושתיים אותיות בעברית, ובספר יצירה הן חומר הבריאה: "עשרים ושתים אותיות חקקן חצבן שקלן והמירן צרפן וצר בהם נפש כל היצור" (ספר יצירה ב, ב). האותיות לא רק מתארות את העולם, הן מה שהוא עשוי ממנו. הן מתחלקות לשלוש אמות, שבע כפולות ושתים עשרה פשוטות, וכך 22 מחזיק בתוכו את 3, את 7 ואת 12. בנומרולוגיה 22 הוא "מספר אב", הבנאי הגדול. מקרה נדיר שבו שתי המערכות אומרות כמעט אותו דבר.
המספר 26: השם, ועשרים ושישה דורות
26 הוא הערך של שם הויה: י (10) + ה (5) + ו (6) + ה (5). זה החישוב המפורסם ביותר בגימטריה, והוא חישוב. אבל התלמוד עצמו עושה משהו עם 26, בלי גימטריה.
"הני עשרים וששה הודו, כנגד מי? כנגד עשרים וששה דורות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ולא נתן להם תורה, וזן אותם בחסדו"
תלמוד בבלי, פסחים קיח ע"א. המקור בספריא
עשרים ושש פעמים "כי לעולם חסדו" במזמור קלו, כנגד עשרים ושישה דורות מאדם ועד מתן תורה שהעולם התקיים בהם בלי תורה, בחסד בלבד. 26 הוא המספר של חסד לפני מצוות. השם עצמו מופיע לראשונה בהתגלות למשה, "אהיה אשר אהיה" ואז "יהוה אלהי אבתיכם" (שמות ג, יד-טו). מספר 26 בנומרולוגיה מצטמצם ל-8. אין קשר, ולא צריך שיהיה.
מ-32 עד 72: מספרי הקבלה והזמן
המספר 32: נתיבות החכמה
המשפט הראשון בספר הקבלה הקדום ביותר מתחיל במספר.
"בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה"
ספר יצירה א, א. המקור בספריא
32 הם עשר הספירות ועשרים ושתיים האותיות יחד. ו-32 היא גם המילה "לב": ל (30) + ב (2). זה חישוב, אבל הוא מהיפים: הדרכים שבהן העולם נברא הן, במספר, הלב. הפירוש הזה מופיע בפרשנות המאוחרת לספר יצירה, ולא בספר עצמו, וכדאי לדעת את ההבדל.
המספר 36: הצדיקים, והגימטריה של התלמוד
ל"ו צדיקים הם הרעיון היהודי שהכי הרבה אנשים שמעו עליו בלי לדעת מאיפה הוא. הנה המקור, וזה גם המקום היחיד במפה שבו התלמוד עצמו עושה גימטריה על המספר.
"לא פחית עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא, שנאמר אשרי כל חוכי לו, לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו"
תלמוד בבלי, סנהדרין צז ע"ב. המקור בספריא
בעברית: אין העולם פוחת משלושים ושישה צדיקים שמקבלים פני שכינה בכל דור, שנאמר "אשרי כל חוכי לו", ו"לו" בגימטריה שלושים ושש. אביי אומר את זה, ואותה אמרה מופיעה גם בסוכה מה ע"ב, שם הנוסח הוא "בכל יום" במקום "בכל דור". שתי גרסאות לאותו משפט, וזה נכון לכמעט כל מספר בדף הזה.
המספר 40: שינוי שלם
ארבעים הוא המספר של תהליך שמשנה משהו מקצה לקצה. "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (בראשית ז, יב): המבול מוחק עולם. "ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (שמות כד, יח), ובפעם השנייה "לחם לא אכל ומים לא שתה" (שמות לד, כח). ארבעים שנה במדבר, ובפסוק אחד התורה עצמה קושרת בין הימים לשנים.
"במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה"
במדבר יד, לד. המקור בספריא
ארבעים יום של ריגול הופכים לארבעים שנה של נדודים. יונה נותן לנינוה ארבעים יום (יונה ג, ד), אליהו הולך ארבעים יום עד חורב, ועונש המלקות נעצר בארבעים: "ארבעים יכנו לא יסיף" (דברים כה, ג). במשנה: מקווה של "ארבעים סאה, שבו טובלין" (מקוואות א, ז), ו"בן ארבעים לבינה" (אבות ה, כא). והתלמוד אומר על לימוד: לא עומד אדם על דעת רבו עד ארבעים שנה (עבודה זרה ה ע"ב).
ויש כאן דיוק קטן שרוב האתרים מפספסים. חז"ל אמרו שיצירת הוולד נגמרת ב"ארבעים ואחד" יום, לא בארבעים (משנה נידה ג, ז). ארבעים הוא הסף, ומה שאחריו הוא כבר דבר חדש. זה גם מה שהמחקר על הרגלים מצא, ונגיע לזה: לא 21 יום, לא 40, אלא הרבה יותר. מספר 40 בנומרולוגיה מצטמצם ל-4, יציבות. היהדות רואה בו בדיוק את ההפך: מעבר.
49 ו-50: העומר, היובל, וחמישים שערים חסר אחד
שני המספרים האלה נולדים משבע: "שבע שבתות תמימת תהיינה, עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום" (ויקרא כג, טו-טז). ארבעים ותשעה ימים של ספירה, ואז החמישים. אותו מבנה בשנים: שבע שמיטות הן ארבעים ותשע שנים, "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ" (ויקרא כה, י). והתלמוד מוסיף את השורה שהפכה לביטוי: "חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה, חסר אחד" (ראש השנה כא ע"ב). גם משה קיבל ארבעים ותשעה. החמישים נשאר סגור. 49 היא הספירה, 50 היא מה שמעבר לה.
המספר 70: פנים, אומות ושנים
שבעים הוא המספר של ריבוי שלם. "שבעים פנים לתורה" הוא הביטוי המוכר, והמקור שלו במדרש קושר אותו ליין: "כשם שיין חשבונו שבעים, כך יש שבעים פנים בתורה" (במדבר רבה יג, טז). יין בגימטריה הוא 70, ולכן לתורה שבעים פנים. שבעים אומות: "הני שבעים פרים כנגד מי, כנגד שבעים אומות" (סוכה נה ע"ב), שבעים הפרים של סוכות. שבעים נפש ירדו למצרים (בראשית מו, כז), שבעים זקנים (במדבר יא, טז), ו"ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהלים צ, י). שבעים הוא "כולם", ובגיל הוא "בן שבעים לשיבה".
המספר 72: מה שכתוב, ומה שנבנה
בשמות יד יש שלושה פסוקים רצופים, יט, כ ו-כא, שכל אחד מהם מכיל בדיוק שבעים ושתיים אותיות. זו עובדה שאפשר לספור. על שלושת הפסוקים האלה בנתה הקבלה את "שם ע"ב", שבעים ושניים צירופים של שלוש אותיות. השם הזה לא כתוב בפסוקים. הפסוקים כתובים, והספירה נכונה, וכל השאר הוא בניין של ספרות הקבלה. מי שמוכר "72 שמות" כמקור מקראי מוכר פרשנות בתור פסוק.
100 ו-613: המספרים הגדולים
המספר 100: מאה ברכות, ובן מאה
"חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום" (מנחות מג ע"ב), ומאה היא גם סוף הרשימה במסכת אבות: "בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם" (אבות ה, כא). המספר העגול הוא גבול משני הצדדים: מספיק ברכות ליום, ומספיק שנים לחיים. הפסיכולוגיה, מסתבר, יודעת משהו על מספרים עגולים, ונגיע לזה מיד.
המספר 613: תרי"ג מצוות, ולמה דווקא
"שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם"
תלמוד בבלי, מכות כג ע"ב. המקור בספריא
רבי שמלאי לא רק נותן מספר, הוא מפרק אותו: 365 איסורים כמספר ימות השנה, 248 ציוויים כמספר איברי האדם. הזמן והגוף, יחד, הם המצוות. וזו הדוגמה הכי ברורה במפה כולה לאיך חז"ל חשבו על מספר: לא כערך מיסטי, אלא כמבנה שאפשר להסביר.
מה הפסיכולוגיה יודעת על משמעות של מספרים?
למה בכלל בני אדם מייחסים משמעות למספרים? המחקר לא עוסק בקבלה, אבל הוא מסביר משהו על כל מה שקראתם עד כאן. סטניסלס דהאן ועמיתיו הראו ב-1990 שהמוח מייצג מספרים על ציר פנימי, כמו סרגל, ולכן מספרים הם עבורנו מקומות ולא רק סימנים. ודבין פופ ואורי סימונסון הראו ב-2011 שמספרים עגולים פועלים כיעדים: רצים מסיימים מרתון בדיוק לפני 4:00 שעות, ותלמידים שקיבלו 1290 בבחינה חוזרים לבחינה כדי לעבור את 1300. מאה ברכות ובן מאה הם אותו מנגנון, בגרסה של חז"ל.
ומה עם שלוש? סוזן שו וקורט קרלסון בדקו ב-2014 כמה טענות משכנעות ביותר, ומצאו ששלוש משכנעות, ורביעית כבר מעוררת חשד. "על שלושה דברים העולם עומד" הוא, בין השאר, מספר שהמוח מקבל בלי להתווכח. ועל ארבעים: פיליפה לאלי ועמיתיה עקבו ב-2010 אחרי אנשים שבנו הרגל חדש ומצאו שחציון הזמן להרגל היה 66 יום, בטווח של 18 עד 254. לא 21 יום, ולא 40. ארבעים במקורות הוא מספר של שינוי, אבל הוא לא מתכון. ואם מישהו הבטיח לכם ש"40 יום משנים הרגל", הוא מצטט מסורת ולא מחקר.
ולמה אנחנו בכלל מחפשים משמעות במספרים דווקא בתקופות מסוימות? ג'ניפר ויטסון ואדם גלינסקי הראו ב-Science ב-2008 שאיבוד שליטה גורם לאנשים לראות יותר דפוסים, ומחקר ישראלי של גיורא קינן ממלחמת המפרץ מצא שלחץ מגביר חשיבה מאגית. הצורך בסדר עולה כשהסדר נעלם. זה לא מבטל את המשמעות של שבע או ארבעים. זה מסביר למה דווקא עכשיו התחלתם לחפש אותה.
האם יש מספרי מלאכים ביהדות?
לא. 1111, 444, 222 ושאר הרצפים החוזרים הם מסורת מהמאה ה-21, שנולדה בספר אמריקאי מ-2005, ואין להם מקור בתנ"ך, בתלמוד או בזוהר. מה שכן קיים ביהדות, והוא שימושי הרבה יותר, הוא ההבחנה בין ניחוש (לתת לסימן להחליט, אסור) לבין סימן (לתת לסימן להזכיר, מותר). כל זה, עם החשבון של השעון והמחקרים על למה המוח רואה דפוסים, במדריך המלא למספרי מלאכים, ובדפים על 1111 ו-11:11 ועל 444.
ומספרים שמופיעים בחלום? התלמוד לא נותן להם ערך משלהם, אבל יש לו עיקרון שחל על כל סמל: "כל החלומות הולכים אחר הפה", הפירוש קובע. ההרחבה במילון פירוש החלומות לפי הקבלה.
אז מה המספר עושה לכם?
אחרי עשרים ומשהו מספרים, הדבר שחוזר בכולם הוא אחד: ביהדות המספר הוא מקום, לא כוח. שבע לא "מביאה" קדושה. השבת מגיעה ביום השביעי, ומי שעוצר בו מקבל את מה שהיא נותנת. ארבעים לא "מטהר". מי שעובר ארבעים יום של משהו יוצא מהם אחר. המספר מסמן איפה בתהליך אתם, ומה בדרך כלל קורה שם.
וזו גם השאלה שכדאי לשאול כשמספר תופס אתכם. לא "מה הוא אומר", אלא "איפה אני". מי שמחפש את 40 בדרך כלל באמצע שינוי. מי שמחפש את 18 בדרך כלל חושב על חיים, שלו או של מישהו קרוב. מי שמחפש את 13 הרבה פעמים עומד מול פחד. המספר לא יודע את זה. אתם יודעים.
משמעות המספרים ביהדות: המספר הוא מקום, לא כוח
שלוש שכבות, ולכל אחת תפקיד. המקרא סופר, וחזרה הופכת לקצב. חז"ל מנסחים את הקצב כחוק, ומשאירים לו יותר מתשובה אחת. הקבלה הופכת את המספר לשפה, ובגימטריה כל מילה נעשית מספר. והנומרולוגיה, הצעירה מכולן, שואלת מה המספר עושה לכם, וזו שאלה טובה שהיהדות ענתה עליה בדרכה מזמן.
אם לוקחים מהדף הזה דבר אחד: מספר בלי מקום הוא רק ספרה. שבע בלי שבת, ארבעים בלי מדבר, שלוש עשרה בלי בר מצווה. המשמעות לא בספרה, היא במה שקורה שם. וזה נכון גם למספר שתפס אתכם היום.
שאלות ותשובות
מה משמעות המספרים ביהדות, ואיפה היא כתובה?
⌄
משמעות המספרים ביהדות נגזרת מהמקום שבו המספר מופיע במקורות, לא מהספרה עצמה. שבע היא שבת ושמיטה (בראשית ב, ויקרא כה), ארבעים היא המבול והמדבר (בראשית ז, במדבר יד), שלוש עשרה היא גיל המצוות (אבות ה, כא). חז"ל ניסחו חלק מהחזרות האלה ככללים, למשל "כל השביעין חביבין לעולם" (ויקרא רבה כט), והקבלה הוסיפה את שכבת הגימטריה והספירות. שלוש השכבות האלה נכתבו במרחק של אלפי שנים.
מה זה נומרולוגיה קבלית, והאם היא באמת מהקבלה?
⌄
נומרולוגיה קבלית היא שיטה שמחשבת את השם העברי לפי ערכי הגימטריה ואז מצמצמת אותו לספרה אחת, ומייחסת לספרה תכונות אופי. החישוב לקוח מהמסורת, אבל המסקנות על אופי לקוחות מהנומרולוגיה המודרנית של המאה ה-20. בקבלה הקלאסית, בזוהר ובכתבי האר"י, אין "מספר אישי" ואין קריאת אופי לפי תאריך לידה. יש גימטריה של מילים ויש ספירות, וזה דבר אחר.
איך מחשבים גימטריה, ומה ההבדל בינה לנומרולוגיה?
⌄
בגימטריה כל אות עברית שווה מספר: א עד ט הן 1 עד 9, י עד צ הן 10 עד 90, ו-ק עד ת הן 100 עד 400. מחברים את ערכי האותיות ומקבלים את ערך המילה, למשל חי = 8 + 10 = 18. הנומרולוגיה עובדת אחרת: היא מצמצמת שם או תאריך לספרה בין 1 ל-9 ומייחסת לה אופי. גימטריה מחברת בין מילים, נומרולוגיה מתארת אנשים, ורק הראשונה קיימת במקורות היהודיים.
מה המספר הכי חשוב ביהדות, 7 או 40?
⌄
אם מודדים לפי מבנה, שבע: השבת, השמיטה, היובל, המנורה וספירת העומר בנויים עליו, והמדרש קבע "כל השביעין חביבין לעולם". אם מודדים לפי תהליך, ארבעים: המבול, משה בהר, המדבר והמקווה מסמנים שינוי שלם. אין במקורות דירוג של מספרים, ואין "מספר קדוש ביותר". יש מספרים שחוזרים באותו תפקיד, ושבע וארבעים הם השניים שחוזרים הכי הרבה.
האם יש מספרי מזל ביהדות, כמו 18 או 8?
⌄
לא במובן של מזל. 18 הוא ערך המילה חי בגימטריה, ולכן נותנים מתנות בכפולות שלו, אבל זה חישוב ולא הבטחה. שמונה נקשרת לברית ולמה שמעל הטבע לפי המהר"ל, לא להצלחה כלכלית כמו בסין. התורה אוסרת ניחוש (ויקרא יט, כו), כלומר לתת לסימן להכריע, והתלמוד מבחין בין ניחוש לבין סימן שמכוון את האדם. מספר יכול להזכיר לכם משהו. הוא לא מביא מזל.
מה המשמעות של המספר 40 ביהדות ולמה הוא חוזר כל כך הרבה?
⌄
ארבעים הוא המספר של תהליך שמשנה משהו מקצה לקצה: ארבעים יום של מבול, ארבעים יום של משה בהר, ארבעים שנה במדבר, וארבעים סאה במקווה. בבמדבר יד התורה עצמה קושרת בין הימים לשנים, "יום לשנה". במשנה "בן ארבעים לבינה", ובתלמוד אדם עומד על דעת רבו רק אחרי ארבעים שנה. המחקר על הרגלים, אגב, מצא חציון של 66 יום ולא 40, כך שארבעים הוא מספר של מעבר במקורות ולא מתכון לשינוי הרגל.
למה 18 נחשב מספר של חיים, ואיך זה קשור לשמונה עשרה ברכות?
⌄
המילה חי עולה בגימטריה 18: ח היא 8 ו-י היא 10. זה החישוב שמאחורי המנהג לתת מתנות בכפולות של 18. שמונה עשרה הברכות של התפילה הן עניין אחר, והתלמוד בברכות כח ע"ב שואל עליהן "כנגד מי" ונותן שלוש תשובות שונות: אזכרות במזמור, אזכרות בקריאת שמע, וחוליות השדרה. ואז מספר שנוספה ברכה תשע עשרה. המספר השתנה, והמשמעות לא נפגעה.
· בראשית א, טז · א, לא · ב, א-ג · ז, יב · יז, יב · מט, כח · מו, כז · שמות ג, יד-טו · יד, יט-כא · כד, יח · לא, יח · לד, כח · ויקרא יט, כו · כג, טו-טז · כג, לו · כה, י · במדבר יא, טז · יד, לד · דברים ו, ד · כה, ג · יונה ג, ד · תהלים צ, י · קהלת ד, יב, מתוך ספריא
משנה, תלמוד ומדרש· אבות א, ב · א, יח · ה, א · ה, כא · משנה פסחים י, א · ראש השנה א, א · מקוואות א, ז · נידה ג, ז · ברכות טז ע"ב · כא ע"ב · כח ע"ב · שבת לא ע"א · פח ע"א · פסחים קיח ע"א · סוכה נא ע"ב · נה ע"ב · ראש השנה כא ע"ב · עבודה זרה ה ע"ב · סנהדרין צז ע"ב · מנחות מג ע"ב · מכות כג ע"ב · ויקרא רבה כט, יא · במדבר רבה יג, טז
קבלה והגות· ספר יצירה א, א · א, ב · א, ד · ב, ב · מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ב · רמב"ם, הלכות ציצית א, א
פסיכולוגיה ומחקר· Dehaene, Dupoux & Mehler (1990), Journal of Experimental Psychology · Pope & Simonsohn (2011), Psychological Science · Shu & Carlson (2014), Journal of Marketing · Lally et al. (2010), European Journal of Social Psychology · Whitson & Galinsky (2008), Science · Keinan (1994), Journal of Personality and Social Psychology
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.
