מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם
הנוסח המנוקד מתוך ספריא, משלי כ"ח
He who covers up his faults will not succeed; He who confesses and gives them up will find mercy. (JPS)
"מודה ועוזב ירוחם" פירושו: מי שמודה במה שעשה וגם מפסיק לעשות אותו, סולחים לו. המקור הוא ספר משלי, פרק כ"ח, פסוק י"ג, וזה החצי השני של הפסוק. החצי הראשון אומר את הצד ההפוך: מי שמכסה על פשעיו לא יצליח. בפסוק יש שני תנאים, הודאה ועזיבה, ולפי המפרשים אחד מהם בלי השני אינו מספיק.
ארבע עדשות על פסוק אחד
התלמוד מעמיד את שני הפסוקים זה מול זה (יומא פ"ו ע"ב) ונותן שתי תשובות. חטא שכבר התפרסם אין טעם להכחיש, וחטא שאיש אינו יודע עליו לא מפרסמים. ולפי התשובה השנייה: מה שבין אדם לחברו מגלים, ומה שבין אדם לאלוהיו נשאר ביניהם. הרמב"ם פוסק כך, ועל מי שמכריז ברבים על חטאיו כלפי שמיים הוא כותב: "עזות פנים היא לו". הפסוק דורש הודאה, והמסורת מוסיפה לו שאלה: בפני מי.
הפשט והמפרשים: מי מכסה, ומי מרחם
בפסוק לא כתוב מי מרחם. "ירוחם" הוא פועל סביל, והמפרשים נחלקו מי עומד מאחוריו: אלוהים, האדם שנפגע, או הציבור כולו.
מי כאן: התרגום הארמי · רש"י · רלב"ג · מצודת דוד · מלבי"ם · רבנו יונה · ספר העיקרים
הפסוק בנוי משני חצאים הפוכים. מול "מכסה" עומד "מודה", ומול "לא יצליח" עומד "ירוחם". רק למילה "עוזב" אין בת זוג בחצי הראשון. היא התוספת של הפסוק, ורוב המפרשים מתעכבים עליה.
"מכסה": הכחשה, שקר, או תירוץ
מצודת דוד קורא את הכיסוי כהכחשה פשוטה: "המכחש פשעיו לומר לא עשיתי מאומה רע". רלב"ג מוסיף מה קורה אחר כך: מי שמעלים את מעשיו כשחוקרים אותו ייגרר לשקר, או יתבייש כשהאמת תתגלה. ורבי יוסף אלבו, בספר העיקרים, מרחיב את ההגדרה לסוג שלישי של כיסוי, מוכר יותר:
"שכסוי החטא הוא כשאדם תולה חטאו בדבר אחר"ספר העיקרים, מאמר ד', פרק כ"ו
הדוגמה שלו היא האדם הראשון, שענה "האשה אשר נתתה עמדי". הוא לא הכחיש שאכל. הוא הסביר למה זו לא אשמתו. לפי אלבו גם זה כיסוי, ולכך מכוון איוב כשהוא אומר "אם כסיתי כאדם פשעי". מי שמאמין שהתירוץ יעזור לו, כותב אלבו, לא יתחרט לעולם.
"ירוחם": שלוש קריאות
התרגום מוסיף לפסוק מילה שאין בו: "נרחם עלוי אלהא", אלוהים ירחם עליו.
המכסה "לא יצליח בכיסוי הזה כי תגלה רעתו בקהל ואז לא ירחמו עליו". הציבור סולח למי שרואים שהתחרט.
"כי כבר ירחם עליו מי שפשע בו בראותו אותו מתחרט על מה שעשה", בין שהפשע היה כלפי שמיים ובין שהיה כלפי אדם.
המלבי"ם שם לב לפרט נוסף. המכסה, לדבריו, מסתיר מבני אדם דברים "שידועים לה'". מכאן שהכיסוי לא נועד להסתיר את האמת. הוא נועד לשמור על התדמית. עמנואל הרומי אומר זאת בחדות: המכסה "לא הרויח מאומה בהעלימו פשעיו כי כבר הם גלויות וידועות".
רש"י ורבנו יונה: שני תנאים, שהם שלושה
רש"י מפרש בשש מילים: "מודה פשעיו ועוזבם משוב בם עוד". ההודאה פונה אל העבר, והעזיבה אל העתיד. רבנו יונה מגירונדי, ב"שערי תשובה", מוצא במילה "מודה" שני יסודות, החרטה והווידוי, "כי המתודה מתחרט". יחד עם העזיבה אלה שלושה, ופחות מהם אין תשובה:
"כי המתחרט ומתודה ואיננו עוזב החטא דומה למי שטובל ושרץ בידו"רבנו יונה, שערי תשובה, שער א', י"ט
המשל לקוח מהתלמוד, ונחזור אליו בעדשה הבאה. הרמב"ם משתמש באותו משל ובאותו פסוק בהלכות תשובה, ומוסיף דרישה מעשית: "וצריך לפרט את החטא". הודאה כללית אינה נחשבת.
שלוש בדיקות שהמפרשים משאירים. האם אמרתי מה עשיתי, או הסברתי למה זו לא אשמתי. האם פירטתי, או הסתפקתי ב"טעיתי". והאם המעשה עצמו נפסק. לפי רבנו יונה, שתיים מתוך שלוש אינן תשובה.
חז"ל: בבית דין של מטה, מי שמודה נענש
המדרש שם לב שהפסוק הפוך מכל מה שאדם לומד בבית משפט. שם ההודאה היא שמרשיעה.
מי כאן: תנחומא · פסיקתא דרב כהנא · תענית ט"ז · יומא פ"ו · מדרש משלי
מדרש תנחומא פותח במשל על מלך שיושב בדין:
"אם אומר לו הרגתי הדיין הורגו, ואם לא הודה אינו הורגו, אבל הקב"ה אינו כן, מי שמודה הקב"ה מרחם עליו"מדרש תנחומא (בובר), וישב י"א
רש"י מביא את המדרש בפירושו לישעיהו ומסכם אותו בחמש מילים: "אין דיני כדיני בשר ודם". הפסיקתא דרב כהנא מספרת את אותו רעיון על שודד שעומד לפני חוקר: כל זמן שהוא מתעקש מכים אותו, וכשהוא מודה הוא מקבל את גזר הדין. אצל הקב"ה הסדר הפוך, והמודה יוצא בחנינה.
המדרש דורש את הפסוק על יהודה. כשתמר שלחה לו את החותמת והמטה, הוא יכול היה לשתוק. הוא אמר "צדקה ממני", בפני כולם. בעלי התוספות מוסיפים שההודאה שלו גררה הודאה נוספת: "ומיד שראה ראובן שיהודה הודה עמד הוא והודה".
לפי ההלכה, בית דין אינו מעניש אדם על סמך הודאתו בלבד. הכלל התלמודי הוא "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין ט' ע"ב), והרמב"ם פוסק: "ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים". הוא מציע טעם: ייתכן שהמודה הוא אדם מר נפש שמבקש למות. ומסיים שזו גזרת מלך.
האגוז: העץ שלא מכסים את שורשיו
אותה פסיקתא מביאה גם משל מהמטע, והוא נשען על המילים של הפסוק עצמו:
"כל הנטיעות את מכסה שרשיהם והם משביחות, האגוז הזה את מכסה שרשיו ואינו משביח"פסיקתא דרב כהנא כ"ד, ח'
"מכסה" ו"לא יצליח" הופכים כאן להוראת גננות. רוב העצים צומחים כשהשורש מכוסה. האגוז צריך שורש חשוף, והאדם, לפי המדרש, דומה לו.
תענית ט"ז: שרץ ביד, וידוי בלי עזיבה
בתענית ציבור, מספרת המשנה, היה הזקן שבקהל אומר דברי כיבושין. התלמוד מביא את המשל שנאמר שם, ומסיים אותו בפסוק שלנו:
"אדם שיש בידו עבירה, ומתודה ואינו חוזר בה, למה הוא דומה? לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם"תענית ט"ז ע"א
הטבילה לא עולה לו, כי מקור הטומאה עדיין בכף ידו. ברגע שזרק את השרץ, די לו במקווה רגיל של ארבעים סאה. המים לא היו הבעיה.
שני מדרשים מודדים כמה שווה כל חצי. במדרש משלי רבי יוחנן קורא "מודה על מנת ועוזב": ההודאה נאמרת מראש כדי לעזוב. ומדרש ילמדנו נותן מספרים: "כל המודה על פשעיו ומתחרט עליהן. נמחלין לו חציין. ואם מודה ועוזב נמחלין לו כולן, שלא ירוחם עד שיעזוב". הודאה לבדה שווה חצי.
יומא פ"ו: מה מגלים, ולמי
על הסתירה עם תהילים, שפתחה את הדף, רש"י מפרש שבחטא מפורסם "טוב לו שיודה ויתבייש ולא יכפור בו", ואילו חטא נסתר כלפי שמיים אין לגלות, מפני כבוד שמיים. עבירות שבין אדם לחברו מגלים, כדי שהשומעים יבקשו מהנפגע למחול. הרמב"ם קובע גם את הנוסח: "אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם".
שתי שאלות לפני שמודים. הראשונה: מי נפגע. אם נפגע אדם, ההודאה שייכת לו, ולפעמים גם למי שראו את הפגיעה. אם לא נפגע איש, אין חובה לספר לאחרים. השנייה: מה עדיין ביד. הודאה כשהמעשה נמשך היא טבילה עם שרץ.
קבלה וחסידות: מי שמקדים ואומר, משתיק את המקטרג
לפי הזוהר, הווידוי אינו בקשת רחמים. הוא מהלך משפטי: מי שמספר ראשון על עצמו, לא משאיר לתובע מה לומר.
מי כאן: הזוהר · בעל הסולם · הבעל שם טוב · נועם אלימלך · תניא · רבי נתן מברסלב
בזוהר, בפרשת פנחס, הפסוק חותם דיון על וידוי מפורט. הזוהר שואל למה צריך לפרט כל חטא, ועונה בשני שלבים. הראשון: "מאן דמפרש חוביה, בי דינא בדילין מיניה", מי שמפרט את חטאו, בית הדין של מעלה פורש ממנו, והוא נידון לפני המלך לבדו. והשני:
"דבר נש יקדים ויימא, ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר. כדין קודשא בריך הוא מחיל ליה"זוהר, פנחס
בעל הסולם מתרגם: "משום שהאדם הקדים ואמר, ואינו נותן מקום לאחר לומר, אז הקב"ה מוחל לו". המקטרג חי מגילויים. כשהנאשם עצמו כבר אמר הכול, אין לו חומר.
הרעיון מוכר גם מפתגם עממי שהתלמוד מצטט: "מילתא גנאה דאית ביך קדים אמרה", דבר גנאי שיש בך, הקדם ואמור אותו. הבן איש חי, בפירושו "בן יהוידע", מחבר את הפתגם לפסוק: יש להתוודות מיד, "קודם שיקטרג המקטרג ויזכור חטאך למעלה".
בעל שם טוב: "ירוחם" מלשון אהבה
בספר "בעל שם טוב על התורה" מובאת, בשם הבעל שם טוב, קריאה אחרת של המילה האחרונה בפסוק. בארמית "רחים" פירושו אוהב, ולכן "ירוחם" הוא גם ייאהב וגם יאהב:
"אפשר שיבא לאהבתו יתברך שמו אם מודה ועוזב"בעל שם טוב על התורה, נשא
באותו מקום יש גם סדר עדיפויות מפתיע. קודם עוזבים, "ובאמת בעזיבת חטא די לזה", והווידוי המפורט והחרטה יבואו אחר כך, כשאפשר. מי שמחכה לווידוי מושלם כדי להפסיק, מפסיד את שניהם.
ב"כתר שם טוב" הפסוק מופיע בתיאור של חשבון נפש לפני ראש השנה, והוא מנוסח כחקירת עדים: "וכמו שבודקין עדים בשבע חקירות כן נבדוק עצמינו באיזה שבוע באיזה שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזה מקום עברנו עבירות". כמו אצל הרמב"ם, ההודאה נמדדת בפרטים: תאריך, מקום, מעשה.
נועם אלימלך ורבי נתן: להתוודות בלי להישבר
רבי אלימלך מליז'נסק מזהיר מפני וידוי שהופך להלקאה עצמית. הפסוק מבטיח רחמים, ולכן מתוודים מתוך ביטחון:
"ולא בעצבות שמפרש את חטאיו ומעורר דינים על עצמו, כי אם בביטחון גדול"נועם אלימלך, ליקוטי שושנה
רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן, רואה את הסכנה ההפוכה: בושה גדולה כל כך שהיא סוגרת את הפה. מי שמתבייש להרים פנים עלול לא לבקש מחילה כלל. לכן הוא דורש "להתגבר ולהתחזק מאד בעזות גדול דקדשה", עזות של קדושה, ולומר את הדברים. במקום אחר הוא מגדיר את הווידוי כאמירת אמת, "שזהו עקר לשון ודוי מלשון מודה", וקורא את הפסוק בפשטות: "מי שהוא שקרן ומכסה פשעיו לא יצליח".
ובעל התניא מתאר את מי שנשאר באמצע הדרך. יש אדם שמתחרט שוב ושוב, "אלא שאין לו התגברות כל כך לנצח את הרע לפרוש מחטאיו לגמרי" ולהיות מודה ועוזב. עליו, כותב התניא, אמרו חכמים: "רשעים מלאים חרטות". חרטה בלי עזיבה היא מצב מוכר, ויש לה שם.
"הווידוי הוא הודאה בעובדות כפי שהן"הרב שג"ר, פניך אבקש
ארבע הוראות מארבעה מקורות. מהזוהר: לומר ראשון, לפני שמישהו אחר יאמר. מהבעל שם טוב: להפסיק קודם, ולנסח אחר כך. מרבי אלימלך: להתוודות מתוך ביטחון שיש על מה לסמוך. ומרבי נתן: בושה שמשתיקה אינה ענווה.
פסיכולוגיה: מה שמכביד בסוד הוא המחשבה עליו
מחקר על יותר מ-13,000 סודות מצא שמה שקשור לרווחה נמוכה אינו מספר הפעמים שבהן מסתירים את הסוד מאחרים. זה מספר הפעמים שבהן חוזרים אליו במחשבה, לבד.
מי כאן: מייקל סלפיאן · ריאן פהר · קרינה שומן · ג'ון טנגני
פרום, יונג, ג'יימס, אדינגר ופיטרסון לא כתבו על הפסוק, לפחות לא בספרים שבדקנו. החוקרים שמובאים כאן חקרו את מה שהפסוק מתאר: הסתרה, הודאה ושינוי. החיבור לפסוק הוא של הדף.
"מכסה פשעיו": מה ההסתרה גובה
הפסיכולוג מייקל סלפיאן ועמיתיו בדקו בעשרה מחקרים מה בסוד קשור לרווחה נמוכה. התשובה שלהם הפתיעה:
"independent of concealment frequency, the frequency of mind-wandering to secrets predicts lower well-being"תרגום חופשי: בלי קשר לתדירות ההסתרה, התדירות שבה המחשבה נודדת אל הסוד מנבאת רווחה נמוכה יותר.Slepian, Chun & Mason (2017), Journal of Personality and Social Psychology
זה קרוב לקריאה של המלבי"ם: המכסה "עוסק" בכיסוי. העיסוק הוא המחיר.
ב-2012 פורסם מחקר מפורסם שלפיו מי שחושב על סוד גדול רואה גבעה כתלולה יותר, כאילו נשא משקל. ניסיון שחזור מ-2015, עם עוצמה סטטיסטית גדולה יותר, לא מצא הבדל. המסקנה הזהירה: סודות קשורים לרווחה נמוכה, אבל הטענה שהם "שוקלים" על הגוף לא עמדה במבחן.
ומה קורה כשמוציאים את הדברים? ניתוח של 146 ניסויים בכתיבה חושפת מצא שהיא מועילה, אבל במידה קטנה מאוד (r = .075). כתיבה ביומן אינה תחליף למה שהפסוק מבקש.
"מודה": מה ההודאה משיגה
סיכום של 175 מחקרים, על 26,006 משתתפים, בדק מה קשור לסליחה מצד מי שנפגע. התנצלות הייתה בין הגורמים הבולטים (r = .42), לצד אמפתיה כלפי הפוגע. רלב"ג כתב את זה במאה ה-14: הנפגע מרחם כשהוא רואה את הפוגע מתחרט. מחקר אחר מצא שהתנצלות שיש בה יותר רכיבים יעילה יותר מהתנצלות חלקית.
אז למה כל כך קשה להודות? קרינה שומן מונה שלושה חסמים: אכפתיות נמוכה כלפי הנפגע, איום על הדימוי העצמי של הפוגע, והתחושה שההתנצלות ממילא לא תעזור. החסם השני הוא מה שרבי נתן קרא לו בושה שסוגרת את הפה.
"ועוזב": הודאה בלי שינוי
מחקר על 181 מעשנים מצא שמי שסלחו לעצמם יותר על העישון התקדמו פחות לקראת הפסקה. זה מחקר מתאמי על התנהגות אחת, ואין בו הוכחה שסליחה עצמית מזיקה. הוא כן מזכיר את המשל התלמודי: אפשר להרגיש נקי כשהשרץ עדיין ביד.
ומחקר על 550 אסירים הבחין בין שני רגשות שנראים דומים. אשמה היא הרגשה רעה על המעשה, ובושה היא הרגשה רעה על העצמי. הנטייה לאשמה נמצאה שם כגורם מגן, והנטייה לבושה לא. נועם אלימלך הבחין בין וידוי בביטחון לווידוי בעצבות, וההבחנה של המחקר קרובה לשלו.
שלושה צעדים זהירים, לפי מה שנמדד. לשים לב כמה פעמים ביום המחשבה חוזרת אל מה שמוסתר: זה המדד למחיר. כשמתנצלים, להתנצל במלואו: מה עשיתי, שזו אחריותי, ומה ישתנה. ולשפוט את המעשה, לא את עצמכם. מי שמחליט שהוא אדם רע נוטה להסתיר, ומי שמחליט שעשה מעשה רע יכול לתקן.
מ"נרחם" עד mercy: התרגומים, והביטוי בעברית של היום
התרגום הארמי · השבעים · הוולגטה · המלך ג'יימס · JPS
המילה שהמתרגמים נחלקו בה היא האחרונה, "ירוחם". התרגום הארמי הוסיף לה נושא: אלוהים. תרגום השבעים ליוונית בחר בפועל אחר לגמרי, ἀγαπηθήσεται, ייאהב. זו אותה קריאה שהבעל שם טוב הציע כאלפיים שנה מאוחר יותר, מהשורש הארמי "רחים". גם המילון המקראי BDB פותח את הערך של השורש רח"ם במשמעות love. הלטינית והאנגלית הלכו אל הרחמים.
אפשר לגלול הצידה
הפסוק בחמישה תרגומים
| תרגום | הנוסח |
|---|---|
| התרגום הארמי | דמכסה חובוי לא נצלח ודמודי חטוי ושבק נרחם עלוי אלהא |
| השבעים (יוונית) | Ὁ ἐπικαλύπτων ἀσέβειαν ἑαυτοῦ οὐκ εὐοδωθήσεται, ὁ δὲ ἐξηγούμενος ἐλέγχους ἀγαπηθήσεται. |
| הוולגטה (לטינית) | Qui abscondit scelera sua non dirigetur; qui autem confessus fuerit et reliquerit ea, misericordiam consequetur. |
| המלך ג'יימס | He that covereth his sins shall not prosper: but whoso confesseth and forsaketh them shall have mercy. |
| JPS 1917 | He that covereth his transgressions shall not prosper; but whoso confesseth and forsaketh them shall obtain mercy. |
אפשר לגלול את הטבלה הצידה
במקרא הפסוק כתוב בכתיב חסר: "ומודה ועזב ירחם". בעברית של היום כותבים את הביטוי בכתיב מלא, "מודה ועוזב ירוחם". אלה אותן מילים, ושתי הצורות נכונות.
איפה הפסוק חי היום
בבית הכנסת, בימי התשובה. בסליחות של עדות המזרח הפסוק נאמר במלואו, מיד אחרי פסוק הווידוי מתהילים, "חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי". ובליל יום הכיפורים, בנוסח אשכנז, הקהל כולו מתאר את עצמו במילות הפסוק: "סלח נא הכל מודים ועוזבים".
ובעיתון. הביטוי משמש בעברית כדרישה מאדם ציבורי, ובדרך כלל כמבחן: האם ההודאה שלו שלמה. טור ב"גלובס" מ-2007 נפתח במילים "מודה ועוזב ירוחם. זה אולי המשפט הבולט ביותר שצריך להיאמר", וקרא לשר לחזור בו מהחלטה. טור בערוץ 7 מ-2012 נשא את הכותרת "מודה ועוזב ירוחם? עוד לא!", וטען שפובליציסט שהודה בטעות לא עזב את עמדתו. הכותב השתמש בפסוק כמו התלמוד: הודאה בלי עזיבה אינה נספרת.
הביטוי נכנס גם לשיחה היומיומית. בפודקאסט שלי, היזם חיים ברטוב תיאר איך הוא מודה בטעויות מול הצוות שלו, והשתמש בביטוי כפי שהוא (דקה 34). ויש רומן עברי שקרוי על שמו בלשון נקבה, "מודה ועוזבת, ירוחם" מאת הילה גבאי. מי שמחפש את הצורה הזאת מחפש כנראה את הספר: בפסוק עצמו אין נוסח נקבי.
מה שעדיין פתוח
ארבע שאלות נשארות בלי הכרעה. מי מרחם: אלוהים, כמו בתרגום הארמי, הנפגע, כדעת רלב"ג, או הציבור, כדעת המלבי"ם. מה מגלים ולמי: לתלמוד יש שתי תשובות שונות, והראשונים נחלקו איך לפסוק ביניהן. מי חיבר את הפסוק: הוא שייך לקובץ שנפתח במילים "אשר העתיקו אנשי חזקיה", והרב שטיינזלץ מעיר ש"ייתכן שהקובץ הזה היה טמון בסתר עד לימי המלך חזקיהו". והשאלה של המחקר: האם ההודאה עצמה משנה התנהגות, או שהיא רק מקילה. הנתונים שיש היום הם מתאמים, ואין בהם תשובה.
שני פעלים, ורק אחד מהם קשה
הפסוק קצר: שבע מילים בעברית, ובהן שני אנשים. האחד מכסה, והשני מודה ועוזב. העדשות חלוקות על כמעט כל פרט, ומסכימות על המבנה. הודאה היא חצי. במדרש ילמדנו היא שווה חצי מחילה, אצל רבנו יונה היא טבילה עם שרץ ביד, ובתניא יש לה שם: רשעים מלאים חרטות.
החצי השני, העזיבה, הוא זה שהפסוק הוסיף ושאין לו מקבילה בחצי הראשון. הבעל שם טוב מציע להתחיל ממנו. הזוהר מציע להקדים ולומר לפני שאחרים יאמרו. והמחקר מוסיף פרט שהמפרשים לא יכלו למדוד: רוב הזמן שאדם מבלה עם הסוד שלו, הוא מבלה איתו לבד. מהמקום הזה הפסוק מציע לצאת, בשני צעדים.
שאלות ותשובות
מה פירוש "מודה ועוזב ירוחם"?
⌄
מי שמודה במעשה הרע שעשה וגם חדל ממנו, מרחמים עליו וסולחים לו. רש"י מפרש: "מודה פשעיו ועוזבם משוב בם עוד". שני התנאים נדרשים יחד: לפי התלמוד, מי שמתוודה וממשיך דומה לטובל במקווה כשהשרץ בידו.
מה המקור של "מודה ועוזב ירוחם", ומה הפסוק המלא?
⌄
ספר משלי, פרק כ"ח, פסוק י"ג. הפסוק המלא, מנוקד: מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם
מי אמר "מודה ועוזב ירוחם"?
⌄
הפסוק מופיע בספר משלי, שהמסורת מייחסת לשלמה המלך. הוא שייך לקובץ שבפרקים כ"ה עד כ"ט, שנפתח במילים "גם־אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך־יהודה".
מה הכוונה ב"מכסה פשעיו לא יצליח"?
⌄
מי שמסתיר או מכחיש את מעשיו הרעים לא יצליח. לפי המלבי"ם הוא לא יצליח בכיסוי עצמו, כי הדבר יתגלה ואז לא ירחמו עליו. לפי ספר העיקרים גם מי שתולה את האשמה באחרים נקרא מכסה.
איך אומרים "מודה ועוזב ירוחם" באנגלית?
⌄
בתרגום המלך ג'יימס: whoso confesseth and forsaketh them shall have mercy. בתרגום JPS משנת 1985: He who confesses and gives them up will find mercy. פתגם אנגלי שגור שמקביל לביטוי לא מצאנו.
האם "מודה ועוזב ירוחם" הוא פתגם?
⌄
כן. זה חצי פסוק שהפך למטבע לשון. אומרים אותו כדי לעודד אדם להודות בטעות, וגם כמבחן: מי שהודה ולא שינה את דרכו, לא קיים את החצי השני.
האם חייבים להתוודות בפני אנשים אחרים?
⌄
תלוי במה שנעשה. לפי הרמב"ם, בעבירות שבין אדם לחברו ראוי להודות ברבים ולבקש מחילה מהנפגע. בעבירות שבין אדם למקום אין צורך לפרסם, והרמב"ם אף רואה בכך עזות פנים. מתוודים עליהן לפני האל בלבד.
מה זה "מודה ועוזבת ירוחם"?
⌄
זה שמו של רומן מאת הילה גבאי, "מודה ועוזבת, ירוחם". בפסוק עצמו הנוסח הוא בלשון זכר, כדרכו של ספר משלי, והוא נאמר על כל אדם.
איך הדף הזה נבנה. המקורות היהודיים הובאו דרך ספריא, וכל ציטוט מקושר למקומו כדי שתוכלו לבדוק אותו. המחקרים נבדקו מול המזהה שלהם ונקראו בתקציר בלבד. מרפי, נוויל גודארד, טרוורד וארנסט הולמס לא כתבו על הפסוק בספרים שבדקנו, ולכן אין בדף עדשה של תורות התודעה. גם אצל פרום, יונג, ג'יימס, אדינגר ופיטרסון לא מצאנו אותו. בחיפוש בספריא הפסוק לא נמצא בליקוטי מוהר"ן, בשפת אמת ובכתבי הרב קוק, ולפירוש אבן עזרא לפסוק אין שם נוסח. הקבלה והחסידות אוחדו לעדשה אחת. שיר מוכר שמילותיו הן הפסוק לא מצאנו, וגם לא פסקי דין שמצטטים אותו. הדוגמאות מהעיתונות ושם הרומן הובאו מהדפים עצמם.
עודכן לאחרונה: 22 באוקטובר 2026
מקורות הדף
הרשימה לפי העדשות, עם קישור לכל מקור שמצוטט כאן.
רשימת המקורות המלאה, לפי עדשה
- פשט ומפרשים: התרגום הארמי למשלי · רש"י · רלב"ג · מצודת דוד · מלבי"ם · עמנואל הרומי · ספר העיקרים ד', כ"ו · שערי תשובה א', י"ט · רמב"ם, הלכות תשובה ב', ג' · הלכות תשובה ב', ה' · איוב ל"א, ל"ג
- חז"ל: יומא פ"ו ע"ב · תהילים ל"ב, א' · תענית ט"ז ע"א · תנחומא (בובר), וישב · רש"י על ישעיהו נ"ה, ח' · פסיקתא דרב כהנא כ"ד · מדרש משלי כ"ח · מדרש ילמדנו · דעת זקנים על בראשית ל"ח · סנהדרין ט' ע"ב · רמב"ם, הלכות סנהדרין י"ח, ו'
- קבלה וחסידות: זוהר, פנחס · הסולם על הזוהר · בבא קמא צ"ב ע"ב · בן יהוידע · בעל שם טוב על התורה, נשא · כתר שם טוב · נועם אלימלך · תניא, פרק י"א · ליקוטי הלכות, הלוואה · ליקוטי הלכות, קריאת שמע שעל המיטה · הרב שג"ר, פניך אבקש
- פסיכולוגיה: Slepian, Chun & Mason 2017 · Slepian ואחרים 2012 · Pecher ואחרים 2015 · Frattaroli 2006 · Fehr, Gelfand & Nag 2010 · Lewicki, Polin & Lount 2016 · Schumann 2018 · Wohl & Thompson 2011 · Tangney ואחרים 2011
- תרגומים ושימוש: הפסוק ותרגום JPS בספריא · תרגום השבעים (מהדורת ברנטון) · הוולגטה (מהדורת קלמנטינה) · משלי כ"ה, א' · הרב שטיינזלץ, מבוא לקובץ · סליחות עדות המזרח · מחזור יום כיפור אשכנז, "יעלה" · גלובס, 2007 · ערוץ 7, 2012 · הרב משה ציונוב, הידברות
פסוקים קרובים
הדף הזה הוא חלק מסדרה: דף לכל פסוק. הרשימה המלאה נמצאת בדף פסוקים יפים מהתנ"ך, ובו גם פסוקי החוכמה. ובסדרה גם חזק ואמץ, כי האדם עץ השדה, ה' רועי לא אחסר, יושב בסתר עליון, ושבו בנים לגבולם ואהיה אשר אהיה.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים. לערוץ היוטיוב של שחר.
