כי האדם עץ השדה: פירוש הפסוק, המקור והמשמעות

דברים כ', י"ט · פרשת שופטים · הפסוק שחותם את דיני המלחמה

כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר

הנוסח המנוקד מתוך ספריא, דברים כ' י"ט. הפסוק המלא בראש עדשת הפשט
Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city? (JPS)

הפסוק חותם את דיני המצור שבתורה: גם כשצרים על עיר ימים רבים, אסור לכרות את עצי הפרי שסביבה. את הנימוק, ארבע המילים המפורסמות, קוראים בשתי דרכים. רש"י קורא שאלה: וכי העץ הוא אדם, שיוכל לברוח מפניך אל תוך העיר? אבן עזרא קורא קביעה: חיי האדם תלויים בעץ השדה. חז"ל הוסיפו קריאה שלישית, שבה האדם עצמו נמשל לעץ. ממנה צמחו הקבלה, החסידות, והשיר של נתן זך.

שש עדשות על פסוק אחד

א

הפשט והמפרשיםרש"י · אבן עזרא · רמב"ן · רשב"םשאלה, קביעה או סייג: שלוש דרכים לקרוא ארבע מילים.

ב

חז"לספרי · תענית · בבא קמאמעץ במצור אל "בל תשחית", ואל המורה שאוכלים מפירותיו.

ג

קבלההזוהר · רבי חיים ויטאל · המהר"להאדם הוא אילן הפוך: השורש למעלה, והענפים יורדים אל הארץ.

ד

חסידותהבעש"ט · רבי נחמן · הרבי מלובביץ'מחלוקת כמים שמרימים עץ, והרגש כחלק שצומח לאט.

ה

פסיכולוגיהיונג · אולריך · דונובן · ברמןיונג ציטט את הפסוק במדויק. ומה קרה לבני אדם כשמאה מיליון עצים מתו.

ו

השירנתן זך · שלום חנוך · נורית גלרוןאיך שורה מדיני המלחמה נעשתה שיר האבל של ישראל, ולמה המשורר לא אהב לשמוע אותו.

ועוד בדףהתרגומיםמה שעדיין פתוחשאלות ותשובותפסוקים קרובים

אבן עזרא מספר על "מדקדק גדול ספרדי" שקרא את הפסוק כשאלה, ודוחה אותו. הרמב"ן מסכים עם אבן עזרא. שד"ל, מאות שנים אחריהם, חוזר לרש"י ומסביר למה דווקא שאלה.

מי כאן: רש"י · אבן עזרא · רמב"ן · רשב"ם · רלב"ג · שד"ל

פרק כ' בספר דברים הוא פרק המלחמה: מי פטור מהקרב, איך קוראים לעיר לשלום, ומה עושים כשהיא מסרבת. שני הפסוקים האחרונים בו עוסקים בעצים.

כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר רַק עֵץ אֲשֶׁר־תֵּדַע כִּי־לֹא־עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּדברים כ', י"ט עד כ'

הדין ברור: עץ פרי לא כורתים, עץ סרק מותר לכרות ולבנות ממנו מצור. הקושי הוא בנימוק. מה פירוש "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור"? רש"י עונה בשאלה:

"הרי כי משמש בלשון דלמא, שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתיסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר? למה תשחיתנו?"רש"י על דברים כ', י"ט

לפי רש"י, המילה "כי" פירושה כאן "שמא". אנשי העיר יכולים להיכנס אל מאחורי החומה. העץ נשאר בשדה, ואין סיבה שיסבול איתם. מדרש תנאים מנסח את אותו רעיון בקיצור: "שהרי האדם רואה את הורגו ובורח". הרלב"ג מוסיף את הדקדוק: לדעתו הה"א של "האדם" היא ה"א של תמיהה.

שלוש דרכים לקרוא את הנימוק

אבן עזרא אינו מקבל את קריאת השאלה, ומנמק: "כי מה טעם לאמר לא תשחית עץ פרי כי איננו כבני אדם שיוכל לברוח מפניך". ועוד טענה, דקדוקית: אפשר לקצר משפט, אבל "מלת לא לא יתכן להיותה נחסרת כי הטעם יהיה להפך". הרמב"ן פותח במילים "יפה פרש רבי אברהם", ומוסיף הקשר: צבאות נוהגים להשחית את סביבת העיר הנצורה, "כמנהג המחנות". מישראל נדרש לא לעשות כן, "כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם". מי שבטוח שינצח חושב על היום שאחרי, שבו יאכל מהעצים האלה בעצמו.

מפסוק אחד על מצור הוציאו חז"ל שלושה דברים: איסור כללי על השחתה, כלל על מורים, וקול שיוצא מסוף העולם ועד סופו ואיש אינו שומע אותו.

מי כאן: ספרי · מסכת תענית · בבא קמא · פרקי דרבי אליעזר · הרמב"ם · ספר החינוך

הספרי, מדרש ההלכה לספר דברים, קורא את המילים כקביעה: "מלמד שחייו של אדם אינם אלא מן האילן". רבי ישמעאל לומד מכאן קל וחומר: אם התורה הזהירה על העץ שעושה פירות, על הפירות עצמם על אחת כמה וכמה. מכאן התרחב האיסור. הרמב"ם פוסק שהוא חל גם על מי שמונע מהעצים את אמת המים כדי שייבשו, וגם הרחק משדה הקרב:

"ולא האילנות בלבד. אלא כל המשבר כלים. וקורע בגדים. והורס בנין. וסותם מעין. ומאבד מאכלות דרך השחתה. עובר בלא תשחית"רמב"ם, הלכות מלכים ו', י'

המילים החשובות הן "דרך השחתה". הרמב"ם מתיר לקצוץ עץ פרי שמזיק לעצים אחרים, או שדמיו יקרים, ומסכם: "לא אסרה תורה אלא דרך השחתה". ההרס אסור כשהוא לשם הרס.

רבי יוחנן שואל את השאלה של רש"י

במסכת תענית רבי זירא חלש מכדי ללמד הלכה, ומסכים לומר דבר אגדה בשם רבי יוחנן:

"מאי דכתיב: כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא? … אם תלמיד חכם הגון הוא, ממנו תאכל ואתו לא תכרת, ואם לאו, אתו תשחית וכרת"תענית ז' ע"א

רבי יוחנן מתחיל מהתמיהה, כמו רש"י אחריו: אדם אינו עץ. ומתוך התמיהה הוא הופך את הפסוק למשל. שני הפסוקים, על עץ המאכל ועל עץ הסרק, נעשים כלל על מורים. ממורה הגון לומדים ולא מוותרים עליו. ממי שאינו הגון מתרחקים, גם אם הוא יודע הרבה. המבחן הוא הפרי.

פרקי דרבי אליעזר: קול שאיש אינו שומע

פרקי דרבי אליעזר מונה חמישה קולות שיוצאים מסוף העולם ועד סופו ואינם נשמעים. הראשון ברשימה: "בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי". ברשימה גם הנחש שמשיל את עורו, ואישה שמתגרשת מבעלה. כריתת עץ פרי עומדת שם בשורה אחת עם הפרידות הגדולות.

התלמוד מוסיף עדות אישית. רבי חנינא אומר על בנו: "לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה". שיבחת בני לא מת אלא משום שקצץ תאנה בלא זמנה. אב שכול מחפש סיבה, ומוצא אותה בעץ.

"וְלֹא יְאַבְּדוּ אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר שֶׁל חַרְדָּל בָּעוֹלָם"ספר החינוך, מצווה תקכ"ט, על דרכם של החסידים

הזוהר פותח את הדרשה על הפסוק הזה בהודאה נדירה: יש בו פשט, יש בו מדרש, ויש בו חוכמה עליונה. ואז הוא קורא את "עצה" פעמיים, כעץ וכעצה.

מי כאן: הזוהר · בעל הסולם · רבי חיים ויטאל · המהר"ל

בפרשת בלק הזוהר מגיע לפסוק, ועוצר לפני שהוא מפרש אותו:

"הַאי קְרָא אִיהוּ כְּפוּם פְּשָׁטֵיהּ. וְאִית בֵּיהּ כְּפוּם מִדְרָשֵׁיהּ. וְאִית בֵּיהּ חָכְמְתָא עִלָּאָה"זוהר, פרשת בלק

הפסוק הזה הוא כפשוטו, ויש בו מדרש, ויש בו חוכמה עליונה. ומיד בא הדימוי: כמו שבאילן יש שורשים, קליפות, מוח, ענפים, עלים, פרחים ופרי, כך בדברי התורה יש פשט, דרש, רמז וסודות. אחר כך הזוהר קורא את הפסוק מחדש. העיר הנצורה היא עיר בשעת פורענות, והעץ שאסור להשחית הוא אדם: "דָּא תַּלְמִיד חָכָם דְּאִיהוּ בְּמָתָא, דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי". זה החכם שבעיר, שהוא אילן של חיים. ויש בזוהר קריאה נוספת, שנשענת על הכתיב: עֵצָהּ אפשר לקרוא גם עֵצָה. בעל הסולם מבאר: "אותו שנותן להם עצה ומתקן בני העיר". בעת צרה לא פוגעים במי שמראה לעיר את הדרך.

רבי חיים ויטאל: ענפים שיורדים אל הארץ

רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, בונה על הפסוק תמונה של הנשמה. הנשמות יורדות לעולם, ושורשיהן נשארים למעלה:

"כדמיון ענפי האילן שהן דבוקות ומושרשות בגוף האילן ממש וכופפות עצמן למטה, ונוגעות בקרקע עצמו בעודן נאחזות בגוף האילן"שערי קדושה, חלק ג', שער ה'

האדם, בתמונה הזאת, הוא קצה של ענף. חטא חמור כורת את הענף מן הגזע, והענף נשאר בעולם לבדו. "וזהו סוד כי האדם עץ השדה", מסיים רבי חיים ויטאל.

המהר"ל מפראג, שאינו מקובל במובן המקובל של המילה אבל קרוב לעולם הזה, נתן לרעיון את ניסוחו המפורסם:

"רק שהוא אילן הפוך, כי העץ שורשו למטה תקוע בארץ, ואילו האדם שרשו למעלה, כי הנשמה הוא שורש שלו, והיא מן השמים"מהר"ל, נצח ישראל, פרק ז'

והמהר"ל ממשיך אל הגוף: "והידים הם ענפי האילן, הרגלים הם ענפים על ענפים, גופו עיקר האילן". העץ חי מן האדמה, והאדם, לפי המהר"ל, חי מן השמים.

בחסידות הפסוק כבר אינו עוסק בעצים. הבעל שם טוב מוצא בו גאווה, רבי נחמן מוצא בו מחלוקת שמגדלת, והרבי מלובביץ' מוצא בו את הרגש.

מי כאן: הבעל שם טוב · רבי נחמן · מי השילוח · שם משמואל · הרבי מלובביץ'

המשנה במסכת אבות מזהירה את מי שהולך בדרך ולומד, "ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן זה". הבעל שם טוב קורא את המשנה הפוך. האילן, לדבריו, הוא הלומד עצמו:

"ואומר מה נאה אילן זה, ועל עצמו אומר כן בלבו כמו שכתוב כי האדם עץ השדה"בעל שם טוב על התורה, שופטים

אדם לומד, מצליח, ובאמצע הלימוד עוצר כדי להתפעל מעצמו. לפי הבעל שם טוב זה ההפסק האמיתי: הלימוד נמשך, והחיבור נקטע. העץ שהתאהב בצמרת שלו שכח מאיפה הוא יונק.

רבי נחמן: המים שמרימים את העץ

לרבי נחמן מברסלב יש על הפסוק תורה קצרה מאוד, והיא עוסקת במריבות:

"הַמַּחֲלֹקֶת מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אֶת הָאָדָם, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ׳:י״ט), וְהִנֵּה עֵץ הַמֻּנָּח עַל הָאָרֶץ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ, כִּי־אִם עַל יְדֵי שֶׁבָּאִין עָלָיו מַיִם שׁוֹטְפִין אֲזַי הַמַּיִם מְרִימִין וְנוֹשְׂאִין אֶת הָעֵץ"ליקוטי מוהר"ן, תורה קס"א

בול עץ שמונח על הקרקע אינו יכול להתרומם לבדו. שיטפון מרים אותו. ב"חיי מוהר"ן" מסופר שחסידיו התלוננו שקשה להם לשאת את הרדיפות, והוא ענה באותו פסוק, בדימוי אחר: עץ השדה, "כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹפְכִין מַיִם סְבִיבוֹ בְּיוֹתֵר, הוּא גָּדֵל בְּיוֹתֵר". ההתנגדות, לפי רבי נחמן, משקה.

מי השילוח: יישוב הדעת באמצע הכעס

רבי מרדכי יוסף מאיזביצה חוזר אל המצור עצמו, וקורא אותו כמצב נפשי. מצור הוא שעה של טרדה וכעס, והאיסור הוא על מה שעושים בשעה כזאת:

"שֶׁאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת טִרְדָּה וְכַעַס יִמָּצֵא בְּהָאָדָם יִשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל דָּבָר שֶׁיּוּכַל לֵיהָנוֹת מִמֶּנָּה אֲפִילּוּ הֲנָאָה קְטַנָּה"מי השילוח, חלק ב', שופטים

ה"שם משמואל" מסוכטשוב מוסיף את הצד השני, בדרשה לט"ו בשבט. האילן מחבר את הפרי אל האדמה, ולכן האדם נמשל בו: "כי צורת האדם הוא לחבר העליונים ותחתונים".

קרל יונג מביא את הפסוק הזה עם מראה מקום מדויק, מתוך מדרש. ועשרות שנים אחריו התחילו חוקרים למדוד מה קורה לבני אדם כשהעצים שסביבם נעלמים.

מי כאן: קרל יונג · רוג'ר אולריך · ג'פרי דונובן · מארק ברמן

במסה "העץ הפילוסופי" אוסף יונג ציורי עצים של מטופלים, ומשווה אותם לעצים של האלכימאים. באמצע הדיון הוא מגיע אל המדרש, ודרכו אל הפסוק:

"We have already met the conception of man as an inverted tree, a view found also in the Cabala. The Pirke de Rabbi Eliezer says: … 'For man is the tree of the field' (Deuteronomy 20 : 19)."תרגום חופשי: כבר פגשנו את התפיסה שהאדם הוא עץ הפוך, השקפה שנמצאת גם בקבלה. פרקי דרבי אליעזר אומר: … "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט).C. G. Jung, The Philosophical Tree, Collected Works 13, par. 420

המדרש שיונג מצטט נמצא בפרקי דרבי אליעזר: "אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ". יונג קורא את הפסוק כקביעה, ואינו מזכיר את רש"י. לפי קריאתו, העץ בציורים ובחלומות הוא דמות של האדם השלם: "the tree can be interpreted as the Anthropos or self", אפשר לפרש את העץ כאדם הקדמון או כעצמי. הוא מוסיף ש"the idea that man is an inverted tree seems to have been current in the Middle Ages", הרעיון שהאדם הוא עץ הפוך היה כנראה רווח בימי הביניים. זה הרעיון של המהר"ל, שיונג אינו מזכיר. הוא הגיע אליו דרך האלכימאים.

מה המחקר מצא על בני אדם ועצים

מכאן והלאה החיבור הוא של הדף ולא של החוקרים. איש מהם לא כתב על הפסוק. הם בדקו, בכלים של מדע, טענה שקרובה לקריאת הספרי, "שחייו של אדם אינם אלא מן האילן".

ב-1984 פרסם רוג'ר אולריך בכתב העת Science מחקר קטן על מנותחי כיס מרה בבית חולים בפנסילבניה. 23 מהם שכבו בחדר שחלונו פונה לנוף טבעי, ו-23 בחדר זהה שחלונו פונה לקיר לבנים. הראשונים שוחררו מוקדם יותר, קיבלו פחות הערות שליליות ברישומי האחיות, ונזקקו לפחות משככי כאב חזקים. המדגם קטן, מבית חולים אחד, והשיבוץ לחדרים לא היה אקראי.

המחקר של ג'פרי דונובן ועמיתיו מ-2013 גדול בהרבה. חיפושית שפלשה לארצות הברית הרגה כמאה מיליון עצי מילה, מחוז אחר מחוז. החוקרים השוו את נתוני התמותה ב-15 מדינות בין 1990 ל-2007, ומצאו שבמחוזות שנפגעו נרשמו 6,113 מקרי מוות נוספים ממחלות של דרכי הנשימה ו-15,080 ממחלות לב וכלי דם. זה ניסוי טבעי ברמת המחוז, ולא הוכחה שאובדן העצים הוא שגרם למוות. ועדיין קשה לקרוא אותו בלי לחשוב על הספרי.

ועל הנפש: מארק ברמן ועמיתיו דיווחו ב-2008 על שני ניסויים שבהם הליכה בטבע, ואפילו התבוננות בתמונות טבע, שיפרו ביצוע במשימות קשב. ומטא-אנליזה מ-2026 של 18 ניסויים מבוקרים, עם 2,169 משתתפים, מצאה שטיפול ביער הפחית תסמיני דיכאון. המחברים עצמם מסייגים: ההבדלים בין הניסויים גדולים מאוד, ואין מעקב ארוך טווח.

רוב הישראלים מכירים את ארבע המילים מהרדיו, ולא מספר דברים. והמשורר שכתב את השיר אמר שהוא שונא לשמוע אותו.

מי כאן: נתן זך · שלום חנוך · נורית גלרון

השיר "כי האדם עץ השדה" נפתח בארבע מילות הפסוק, וממשיך במילים של נתן זך. את הלחן כתב שלום חנוך. נורית גלרון הקליטה אותו ראשונה, באלבום "שירים באמצע הלילה", שיצא באוקטובר 1981. חנוך עצמו הקליט אותו שנתיים אחר כך. הפרטים כאן לפי הערך על השיר בוויקיפדיה.

זך קורא את המילים כקביעה. אצלו אין מצור ואין שאלה: יש אדם ויש עץ, וההשוואה ביניהם היא לב השיר. זו הקריאה של הספרי ושל המהר"ל, והיא הפוכה מזו של רש"י. הלחן של חנוך עשה את השאר. השיר נעשה אחד משירי האבל המושמעים בישראל, בימי זיכרון ובשעות אסון, ולפי הערך שודר ברדיו גם ביום שבו נרצח סאדאת וביום שבו מת משה דיין. הוא מושר גם בסדרי ט"ו בשבט, בהקשר הפוך לגמרי, של נטיעה.

להאזנה: נורית גלרון בהופעה, מהערוץ הרשמי שלה, והביצוע של שלום חנוך. את מילות השיר איננו מביאים כאן, כי הן מוגנות בזכויות יוצרים.

אונקלוס · השבעים · הוולגטה · המלך ג'יימס · JPS

המחלוקת בין רש"י לאבן עזרא ישנה מהם ביותר מאלף שנה. היא כבר נמצאת בתרגומים. אונקלוס והתרגום המיוחס ליונתן הכניסו לפסוק שלילה. תרגום השבעים ניסח שאלה. הוולגטה הפכה אותה למשפט חיווי שלילי: עץ הוא, ולא אדם. ורק תרגום המלך ג'יימס, ב-1611, הלך בדרכו של אבן עזרא, ושם את המילים בסוגריים: (for the tree of the field is man's life). שני התרגומים היהודיים לאנגלית, מ-1917 ומ-1985, חזרו אל השאלה.

אפשר לגלול הצידה

איפה הפסוק חי היום

מחוץ לשיר, הפסוק חי בשני מקומות. הראשון הוא ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות: הפסוק והשיר מוזכרים הרבה בהקשר של החג, והשיר נכלל בסדרי ט"ו בשבט רבים. השני הוא השיח הסביבתי. אילון שוורץ כתב ב-1997, במאמר בכתב העת Environmental Ethics, ש"בל תשחית" הוא העיקרון היהודי שמצוטט יותר מכל אחר בכתיבה יהודית בת זמננו על הסביבה. האיסור שנולד ליד חומת עיר נצורה משמש היום כעיקרון בכתיבה יהודית על איכות הסביבה.

מה שעדיין פתוח

שלוש שאלות נשארות בלי הכרעה. הראשונה היא השאלה של הדף כולו: שאלה או קביעה. המפרשים חלוקים, התרגומים חלוקים, וגם במחקר כותבים שהתחביר קשה. השנייה נוגעת לשיר: לפי הערך בוויקיפדיה, זך אמר בריאיון מאוחר שכתב אותו בעקבות מלחמת לבנון, אבל השיר יצא באוקטובר 1981, לפני המלחמה. לא מצאנו מקור שמיישב את הסתירה, וגם לא את הדפוס הראשון של השיר. השלישית היא שאלת הסיבתיות: המחקרים על עצים ובריאות מראים קשר עקבי, ורובם אינם יכולים להוכיח שהעץ הוא הסיבה.

שאלה שנעשתה תשובה

לפי רש"י, התורה שאלה שאלה: וכי העץ הוא אדם? התשובה שהתכוונה אליה היא לא. העץ אינו צד במלחמה, ולכן מניחים לו. הספרי, אבן עזרא והרמב"ן קראו אחרת: חיי האדם באים מן העץ, ומי שכורת אותו כורת את עצמו. ואז באו המקובלים, החסידים, יונג ונתן זך, ועשו מהמשפט קביעה על האדם: יש לו שורש, הוא גדל לאט, אפשר לגדוע אותו, ולפעמים הוא צומח מחדש.

הקריאות האלה אינן מבטלות זו את זו. הדין נשאר אחד בכולן: גם במצור, גם בכעס, גם כשאפשר, לא משחיתים את מה שנותן פרי. מי שרוצה לדעת איזו קריאה קרובה אליו יכול לעמוד פעם אחת מול עץ, ולשאול מי משניהם תלוי במי.

שאלות ותשובות

מקורות הדף

הרשימה לפי העדשות. בכל שורה המקור וקישור למקומו. זו אינה רשימה מלאה של כל מי שכתב על הפסוק, אלא של מי שמצוטט כאן.

פסוקים קרובים

הדף הזה הוא חלק מסדרה: דף לכל פסוק, מהמפרשים ועד הפסיכולוגיה. הרשימה המלאה, מאה פסוקים לפי נושאים, נמצאת בדף פסוקים יפים מהתנ"ך, ובו גם פסוקי החוכמה. ובסדרה גם שויתי ה' לנגדי תמיד ויושב בסתר עליון.

מחבר המאמר: שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים. לערוץ היוטיוב של שחר.