יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן
הנוסח המנוקד מתוך ספריא, תהילים צ"א. המזמור המלא, מנוקד, מיד אחרי מפת העדשות
O you who dwell in the shelter of the Most High and abide in the protection of Shaddai (JPS)
הפסוק פותח את מזמור צ"א, והמפרשים קוראים אותו כפנייה: מי שיושב בסתרו של העליון, כלומר חוסה באלוהים ושם בו את מבטחו, ילון בצלו ויהיה מוגן. המזמור כולו הוא הבטחה למי שבוטח: מפחד הלילה, מהמגפה, מהחץ. חז"ל קראו לו "שיר של פגעים", ולפי המדרש אמר אותו משה כשעלה להר. אומרים אותו לפני השינה, במוצאי שבת ובלוויה.
שש עדשות על מזמור אחד
ועוד בדףהמזמור המלאהתרגומיםמה שעדיין פתוחשאלות ותשובותפסוקים קרובים
מזמור צ"א המלא, מנוקד: יושב בסתר עליון
באֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח־בּוֹ
גכִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת
דבְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת־כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ
הלֹא־תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם
ומִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צׇהֳרָיִם
זיִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ
חרַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה
טכִּי־אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ
ילֹא־תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא־יִקְרַב בְּאׇהֳלֶךָ
י"אכִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמׇרְךָ בְּכׇל־דְּרָכֶיךָ
י"בעַל־כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן־תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ
י"געַל־שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין
י"דכִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי־יָדַע שְׁמִי
ט"ויִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ
ט"זאֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי
המזמור הזה הוא אחד המבוקשים ביותר כסגולה. ודווקא עליו שואל התלמוד, במסכת שבועות, אם מותר להשתמש בפסוקים. רבי יהושע בן לוי אמר אותו לפני השינה, והרי הוא עצמו אסר להתרפא בדברי תורה. התשובה בשתי מילים: "להגן שאני". הירושלמי מנסח את הגבול: "כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע". מי שבריא אומר את המזמור כדי להישמר. מי שכבר חולה אינו לוחש פסוק על המכה. מכאן השאלה שמלווה את כל הדף: מה עושה האמירה, ולמי.
הפשט והמפרשים: מי מדבר כאן, ואל מי
במזמור אין דובר אחד. פסוק א' מדבר על "יושב", פסוק ב' עובר ל"אומר" בגוף ראשון, אחריו בא "יצילך", ובסוף מדבר אלוהים בעצמו. המפרשים נחלקו מי אומר מה.
מי כאן: רש"י · אבן עזרא · רד"ק · הרמב"ם · מצודת דוד · מלבי"ם
למזמור אין כותרת ואין שם מחבר. רש"י והרד"ק מביאים את המדרש שלפיו משה חיבר אותו, יחד עם עשרת המזמורים שסביבו. ורש"י מפרש את הפסוק כהזמנה:
"מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה, הוא יתלונן בצלו, שהקדוש ברוך הוא מגין עליו"רש"י על תהילים צ"א, א'
- רש"י: "בסתר כנפי השכינה"
- מצודת דוד: "המתבודד בעבודת ה' ובעיון סתרי תורתו"
- מלבי"ם: הנפש, ש"דבוקה בשרשה העליון"
- רש"י: "לשון חוזק"
- שערי אורה: "שיש די ושלמות ומילוי"
- השבעים: "אלוהי השמים"
- השורש: לו"ן, ללון, לעבור את הלילה
- התרגום הארמי: "יבית"
- המדרש: "שלן שם לינות הרבה"
הדימוי של פסוק ד', "באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה", הוא של ציפור. המלבי"ם מדייק בו כמו חוקר טבע: האבר הוא הזרוע של הכנף, והכנפיים הן הנוצות הארוכות. העוף מגן על האפרוחים מהצדדים, ופורש מעליהם את הנוצות. "שיגין עליו כמו שהעוף מגין בכנפיו על גוזליו".
שלוש דרכים לחלק את הקולות
המשורר פונה אל עובד ה' ומעיד מניסיונו: "אני נסיתי זה ואני אהיה לך ערב". בסוף המזמור, לפי אבן עזרא, "אלה דברי השם למלאכים".
"מצייר כאלו אחד מן הקדושים בני עליון מלאכי ה' ידבר אל המתפלל ויענהו מענה על שאלתו".
התרגום מוסיף שמות לדוברים: "אמר דוד", אחר כך "עני שלמה וכן אמר", ולבסוף "אתיב מרי עלמא וכן אמר", השיב ריבון העולם.
שדים או מגפות
ממה המזמור מגן? על "דבר" ו"קטב" שבפסוק ו' כותב רש"י: "שמות שדים הם, זה מזיק בלילה וזה מזיק בצהרים". אבן עזרא והרד"ק קוראים מגפה: "כי רוב הדבר בלילה הוא, אם היתה הסבה קור ואם מחום יהיה ביום צהרים". וגם את פחד הלילה הרד"ק מסביר בלי שדים: "כי מפני בדידות הלילה אדם ההולך יחיד או שוכן יחידי מתפחד".
הרמב"ם: ההגנה מובטחת למי ש"חשק"
הרמב"ם מקדיש למזמור קטע ב"מורה נבוכים", וקורא לו בשמו התלמודי. הוא מתאר, לדבריו, השגחה על אדם אחד מסוים:
"אתה, אם יזדמן לך לעבור בשדה קרב נרחב כשאתה בדרכך – אפילו ייהרגו אלף משמאלך ועשרת אלפים מימינך, לא יפגע בך רע כלל"מורה נבוכים, חלק ג', פרק נ"א, מהדורת מקבילי
למי זה מובטח? הרמב"ם מצביע על פסוק י"ד, "כי בי חשק ואפלטהו", ומבדיל בין אוהב לחושק: "שהאהבה המופלגת עד שלא תישאר מחשבה על דבר אחר מלבד אותו אהוב, היא החשק". ההבטחה תלויה במצב התודעה של האדם, ולא באמירה לבדה.
פסוק ט"ו אומר "עמו אנכי בצרה", והמלבי"ם שואל את השאלה המתבקשת: למה להניח לאדם להגיע אל הצרה? תשובתו: אילו נישא על כפיים הרחק מכל סכנה, "לא יקרא אלי, וגם לא ישיג בחוש שה' עמו כי יתלה הכל בטבע".
קוראים את המזמור פעם אחת לאט, ומסמנים בכל פסוק מי מדבר: מישהו על אדם שלישי, אדם על עצמו, מישהו אליי, או אלוהים. אחר כך קוראים בקול רק את פסוקים י"ד עד ט"ז, שבהם מדבר ה"אני" האחרון. רוב מי שאומר את המזמור מדקלם אותו ברצף אחד, ומפספס שבסופו מישהו עונה.
חז"ל: השיר שמשה אמר כשפחד
לפי המדרש, את המזמור לא אמר מלך בארמונו. אמר אותו משה בדרך למעלה, אל ההר ואל הענן, מפני שהיה ממה לפחד.
מי כאן: מסכת שבועות · התלמוד הירושלמי · מדרש תהילים · מדרש תנחומא · מסכת תענית
מדרש תנחומא מספר שלפני שהוקם המשכן היו המזיקים מצויים בעולם, ו"כשהיה משה עולה בהר, היה אומר המזמור הזה". את המילה "יתלונן" הוא קורא כפשוטה, לינה: משה לן שם, בסך הכול, מאה ועשרים יום. ומדרש תהילים מוסיף: "שיר של פגעים היה אומר משה בשעה שהיה עולה לרקיע".
באותו מדרש יש גם קריאה שקטה יותר. משה שומע "ועשו לי מקדש" ונבהל: השמים אינם מכילים את האל, ואוהל של קרשים יכיל? התשובה: "כשאני מבקש כל העולם אינו מחזיק כבודי וכשאני מבקש במועט אני מחזיק". ועל הפסוק עצמו:
"יושב בסתר עליון. שרואה ואינו נראה"מדרש תהילים צ"א
שיר של פגעים, בכינורות ובנבלים
התלמוד מביא ברייתא על שירים שהושרו בירושלים "בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים". אחד מהם הוא "שיר של פגעים, ויש אומרין שיר של נגעים", והכוונה למזמור שלנו, מתחילתו ועד "כי אתה ה' מחסי". ומיד אחר כך באה הסוגיה שממנה נולד הטוויסט של הדף:
"רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי, וגאני. היכי עביד הכי? והאמר רבי יהושע בן לוי: אסור להתרפאות בדברי תורה! להגן שאני."תרגום חופשי: רבי יהושע בן לוי אמר את הפסוקים האלה, ונרדם. איך עשה כך? הרי הוא עצמו אמר שאסור להתרפא בדברי תורה! להגן, זה שונה.שבועות ט"ו ע"ב
הרמב"ם פסק את שני הצדדים. מי שלוחש פסוק על מכה, או מניח ספר על תינוק כדי שיישן, עושה "דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות". אבל "הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהלים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מתר". ובעל ספר החינוך, במאה ה-13, מסביר איך ההגנה פועלת: במזמורים האלה "יש בהם דברים יעוררו נפש היודע אותם, לחסות בשם יתברך ולהשים בו כל מבטחו". האמירה פועלת על האומר.
המדרש מתאר את המזיק של הצהריים בפירוט של מדריך שדה: "עשוי כמין קליפין קליפין שערות שערות עינים עינים", מתגלגל ככדור, "ואינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא בין חמה לצל". זמנו בין י"ז בתמוז לתשעה באב, מהשעה הרביעית עד התשיעית. המסקנה שם מעשית: רבי יוחנן הורה למלמדים שלא להכות את התינוקות בשבועות האלה.
ופסוק אחד מהמזמור יצא מבית המדרש אל הרחוב. בתענית ציבור היו מוציאים את התיבה לרחוב העיר ונותנים עליה אפר. למה? "אמר רבי יהודה בן פזי: כלומר עמו אנכי בצרה". ורבי זירא העיד שכאשר ראה זאת, "מזדעזע לי כוליה גופאי", כל גופו הזדעזע.
הכלל של "להגן שאני" הוא גם מבחן שימושי. לפני שאומרים את המזמור שואלים בשביל מה. כהכנה, לפני שינה, נסיעה או יום קשה, יש לו מקום של כבוד בן אלפיים שנה. כתחליף לרופא, התלמוד והרמב"ם אומרים לא. ולמי שכבר חולה נשאר מה שהרמב"ם קרא לו "רפואת נפשות": המזמור בשביל הלב, והרופא בשביל הגוף.
קבלה: שישים מילים סביב המיטה
מ"יושב" ועד "מחסי" יש במזמור שישים מילים. האר"י בנה על המספר הזה את סדר השינה.
מי כאן: תיקוני הזוהר · רעיא מהימנא · רבי יוסף ג'יקטיליה · האר"י · בעל הסולם
שיר השירים מתאר את מיטתו של שלמה, ו"ששים גבורים סביב לה", כולם אחוזי חרב "מפחד בלילות". האר"י, לפי תלמידו רבי חיים ויטאל, מסדר את קריאת שמע שעל המיטה סביב המספר הזה: בברכת כהנים שישים אותיות, "ואח"כ תאמר יושב בסתר עליון כו' עד כי אתה ה' מחסי והם ס' תיבין ג"כ". האבודרהם, שקדם לו, מונה כך גם הוא: "יש עד מחסי ששים תיבות". מי שסופר את המילים בפסוקים א' עד ט', כל מילה לעצמה, מגיע לשישים.
ומהו ה"סתר"? תיקוני הזוהר שואלים במה אדם נסתר מן הדינים ומן המקטרגים, ועונים במילה אחת: "בתיובתא", בתשובה. "יושב בסתר עליון, דא אימא דאיהי סתר". הסתר הוא הספירה שהמקובלים קוראים לה אמא, בינה, והיא גם מקומה של התשובה. לפי הקריאה הזאת, מי שנכנס אל הסתר הוא מי שחוזר.
וה"צל"? ב"רעיא מהימנא" שבזוהר הוא הסכך של הסוכה:
"ולא בצל סכת הדיוט, דאגין על גופא משמשא. אלא צל לאגנא על נשמתא"תרגום חופשי: לא צל של סוכה רגילה, שמגינה על הגוף מהשמש, אלא צל שמגן על הנשמה.זוהר, פרשת פנחס
רבי יוסף ג'יקטיליה, ב"שערי אורה", מסביר למה נבחר כאן השם שדי. הספירה נקראת כך כשהיא מלאה, "שיש די ושלמות ומילוי", ואז "יברחו מפניה כל מיני משחית וכל מיני מזיקין". ההגנה, לשיטתו, באה מהמלאות. ועל "עמו אנכי בצרה" הוא כותב: "בשעה שאדם נענש למטה, כביכול יש קלקול בצינורות למעלה".
ולמה במוצאי שבת? בעל הסולם מפרש את דברי הזוהר: בשבת אין למזיקים שליטה, וכשהיא יוצאת הם חוזרים. "וע"כ נתקן שיר של פגעים, שהוא יושב בסתר עליון וגו' שע"י תשובה ותפלה זו דיושב בסתר נצולים מהם".
שישים המילים הן כדקה של קריאה. במשך שבוע, הדבר האחרון לפני השינה הוא פסוקים א' עד ט', מ"יושב" ועד "מחסי", בקול נמוך ובלי מסך ביד. ולפניהם השאלה של תיקוני הזוהר: ממה רציתי להסתתר היום, ולאן אני חוזר.
חסידות: הסתר הוא גם המקום שממנו בא הקושי
בעל התניא מצטט את הפסוק דווקא בפרק על ייסורים. "סתר עליון" אצלו הוא העולם הנסתר, וממנו בא גם מה שאינו נראה לנו כטוב.
מי כאן: בעל התניא · רבי לוי יצחק מברדיצ'ב · הבעל שם טוב · האדמו"ר מפיאסצנה · הרב קוק
בפרק כ"ו של התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי מחלק את הטוב לשניים. יש טוב גלוי, שכל אחד מזהה. ויש טוב שבא ממקום גבוה כל כך שאינו מתלבש בצורה שאנחנו מכירים כטובה. שם הוא מביא את הפסוק:
"וקרבת ה' – היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ ב"עלמא דאתכסיא", כי "שם חביון עוזו" ו"יושב בסתר עליון""תניא, ליקוטי אמרים, פרק כ"ו
"עלמא דאתכסיא" הוא העולם המכוסה. מי שחוסה בצל, כותב בעל התניא, חוסה ב"בחינת צל ולא אורה וטובה נראית". הדימוי שלו הוא שמש שעדיין בנרתיקה: האור שם, והכיסוי עוד לא הוסר. לפי הקריאה הזאת המזמור אינו מבטיח חיים בלי קושי. הוא מציע מקום לעמוד בו בתוך הקושי.
"אבטח", בלשון עתיד
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, ב"קדושת לוי", נעצר על פועל אחד בפסוק ב': כתוב "אבטח בו", ו"לא אמר בטחתי בו". למה עתיד? יש מלחמה, הוא כותב, שבאה "כדי שיתחזק לב ישראל לבטוח אל ה'". הביטחון שבמזמור אינו נקודת מוצא. הוא מה שנבנה בתוך הצרה: "שנשתלחה המלחמה עלי כדי שאבטח בו".
"עמו אנכי בצרה": מי סובל עם מי
על פסוק ט"ו נבנתה אחת התורות המוכרות של הבעל שם טוב. אם האל נמצא עם האדם בצרתו, גם הצרה אינה רק של האדם, ולכן "צריך האדם בכל בקשותיו, שיהיה כוונתו למען כבוד השכינה". ה"קדושת לוי" מסביר במשל: מי שרוצה לרחם על עני, "צריך העשיר להשוות עצמו ולדבק עצמו בצער העני".
בקיץ תש"ב, 1942, בגטו ורשה, חזר האדמו"ר מפיאסצנה אל המילים האלה בדרשת השבת שלו:
"ובמה נקומם עצמנו מעט עכ"פ משמועות האיומות הישנות והחדשות, המפרקות את עצמותינו והממסות את לבבנו, בזה שאין אנו לבדנו בצרותינו רק גם הוא ית' כביכול סובל עמנו עמו אנכי בצרה"אש קודש, פרשת מטות תש"ב
באותה דרשה הוא מודה שיש רגעים שבהם אי אפשר אפילו לדרוש, "מגודל השברון". הוא אינו מבטיח הצלה. הוא מוצא בפסוק דבר אחד שנשאר נכון גם שם: לא לבד.
הרב קוק, בפירושו לסידור, קורא את פסוק א' כתיאור של ידיעה:
"ההופעה האלהית באה אלינו מתוך המסתר העליון של אל מסתתר"הרב קוק, עולת ראיה
השאלה של ה"קדושת לוי". כשמגיעה תקופה קשה, רוב האנשים שואלים למה זה קורה להם. הוא מציע פועל אחר: מה הדבר הזה בא לבנות בי. לא כהסבר לסבל, שאותו האדמו"ר מפיאסצנה סירב לתת, אלא ככיוון. ובינתיים, המשפט שהחזיק אותו: אין אנו לבדנו בצרותינו.
פסיכולוגיה: מה אמירת תהילים עושה לפחד
בקיץ 2006, כשהקטיושות נפלו על צפת, חוקר בדק אם אמירת תהילים קשורה לחרדה. התשובה הייתה תלויה בשאלה מי נשארה בעיר.
מי כאן: ריצ'רד סוסיס · חוקרי ההתקשרות · ויינשטיין, טיילור ובראון · אדוארד אדינגר
קודם כול, מי לא כתב. בספרים של יונג, פרום, ויליאם ג'יימס ופיטרסון שבדקנו אין דיון במזמור. שניים נגעו בו: אדוארד אדינגר, דרך מדרש על הפסוק האחרון, ומחקר שדה ישראלי על אמירת תהילים, שמזכיר את המזמור כמנהג של לפני השינה. שאר העדשה היא חיבור של הדף: מחקרים על התופעות שהמזמור מתאר.
צפת, אוגוסט 2006
האנתרופולוג ריצ'רד סוסיס ועמיתו פן הנדוורקר ראיינו במהלך מלחמת לבנון השנייה 115 נשים אורתודוקסיות מצפת. 33 מהן נשארו בעיר, ו-82 התפנו. הממצא:
"psalm recitation is associated with lower rates of anxiety among women who remained in the north"תרגום חופשי: אמירת תהילים קשורה לשיעורי חרדה נמוכים יותר בקרב נשים שנשארו בצפון.Sosis & Handwerker, American Anthropologist, 2011
אצל הנשים שהתפנו לא נמצא קשר כזה, והן דיווחו על יותר חרדה. הפירוש של החוקרים: אמירת תהילים קשורה להקלה כשהאיום אינו בשליטתנו, ולא כשהלחץ הוא מהסוג שאפשר לטפל בו, כמו פרנסה ועקירה. זה מחקר מתאמי, על מדגם קטן ולא אקראי, והוא אינו מוכיח שהאמירה היא שהרגיעה.
מחסה, מצודה, כנפיים
המילים של המזמור הן מילים של ילד וקרוב: מחסה, מצודה, "תחת כנפיו תחסה". זה קרוב למה שחוקרי ההתקשרות מתארים. גרנקוויסט, מיקולינסר ושייבר טוענים בסקירה מ-2010 שהיחסים שמאמינים חווים עם אלוהים עונים על ההגדרה של יחסי התקשרות: מקום מבטחים שחוזרים אליו כשמפחדים. בסדרת ניסויים מ-2012, על יהודים ישראלים, רמז תת-סיפי של איום הגביר את הנגישות של מושגים הקשורים לאלוהים. החוקרים אינם מצטטים את המזמור, והחיבור אליו שלנו.
"אליך לא יגש"
ופסוק ז'? ניל ויינשטיין הראה ב-1980, על 258 סטודנטים, שאנשים מעריכים שאירועים רעים יקרו להם פחות מאשר לאחרים. טיילור ובראון טענו ב-1988 שאשליות חיוביות כאלה תורמות לבריאות הנפש. הטענה שנויה במחלוקת, והאריס והאן הראו ב-2011 שחלק מהדפוס יכול לנבוע מהסטטיסטיקה עצמה. לענייננו חשובה הבחנה אחת: אופטימיות לא מציאותית היא טעות בהערכת הסיכון, ומה שנמדד בצפת הוא רגש. מזמור יכול להרגיע בלי לשנות את הסיכוי.
ואדינגר? ב-The Bible and the Psyche (1986) הוא מביא את המדרש על "ואראהו בישועתי":
A Midrash to Psalm 91:16 says, "This is one of the difficult verses, which identify God's salvation with the salvation of Israel." Thus, Israel's fate is Yahweh's fate.תרגום חופשי: מדרש על תהילים צ"א, ט"ז אומר: זה אחד המקראות הקשים, שמזהים את ישועת האל עם ישועת ישראל. כלומר, גורל ישראל הוא גורלו של האל.Edward F. Edinger, The Bible and the Psyche, 1986
בשפה היונגיאנית שלו: האני והעצמי גואלים זה את זה.
השאלה של צפת. כשעולה פחד, שואלים קודם אם יש מה לעשות. אם יש, עושים: מרחב מוגן, רופא, שיחה. אם אין, והאיום באמת אינו בידינו, זה המקום שבו נמצא הקשר בין אמירה לרגיעה. מזמור אינו מחליף מקלט, והמקלט אינו מחליף את מה שהמזמור עושה אחר כך, כשיושבים בו ומחכים.
תורות התודעה: מרפי והמזמור של ההגנה
ג'וזף מרפי חזר אל המזמור הזה יותר מאל כל פרק אחר בתנ"ך. את "סתר עליון" הוא קרא כשם של מקום בתוך האדם.
מי כאן: ג'וזף מרפי · ארנסט הולמס · נוויל גודארד · פלורנס סקובל שין
בארכיון של כארבעים מספרי מרפי המזמור נזכר עשרות פעמים, תמיד כ-"the great Psalm of Protection". הקריאה שלו עקבית:
"The secret place is your own mind. Turn within and realize that the Presence of God indwells you."תרגום חופשי: הסתר הוא התודעה שלך עצמך. פנה פנימה והבן שנוכחות האל שוכנת בך.Joseph Murphy, How to Use the Laws of Mind, 1980
ואת ה"צל" הוא מסביר בדימוי של יום קיץ: "The word shadow means protection, somewhat similar to a woman's use of an umbrella to protect herself from the penetrating rays of the sun." הצל הוא הגנה, כמו שמשייה מול שמש חודרת.
מכאן באה שיטה. כשעולה מחשבת פחד, מרפי אינו מציע להתווכח איתה. הוא מציע להחליף אותה: "repeat a few verses of the 91st Psalm many, many times", בשקט וברגש, ובעיקר את שני הפסוקים הראשונים. מי שמתמיד, הוא כותב, "will gradually become the master of your fears".
ב-Secrets of the I Ching (1970) הוא מפרש את פסוק ה'. "חץ יעוף יומם" הוא קושי שאדם מודע לו. "פחד לילה" רומז, לדבריו, "that there may be some complex in your subconscious", לתסביך שבתת מודע. ומיד מוסיף עצה מעשית: להפעיל שכל ישר ולהיות ערני למה שקורה מסביב. ובכמה ספרים הוא מספר על אנשים שקראו את המזמור בקול בשביל מישהו אחר, בשינוי הגוף: "He dwells in the secret place… He abides under the shadow of the Almighty".
מרפי לא היה היחיד. ארנסט הולמס כותב ב-The Science of Mind (1938) שהסתר הוא "that tranquil atmosphere of pure thought", אווירה שקטה של מחשבה צלולה. נוויל גודארד, בהרצאה מ-1956, קורא את "אשגבהו כי ידע שמי" כעלייה בסולם של מודעות, ולא בסולם של מעמד. ופנוויק הולמס מעיר הערה מפוכחת: "the Ninety-First Psalm does not state that no one ever falls or suffers from plague". המזמור אינו אומר שאיש אינו נופל.
איפה זה נפגש עם המסורת, ואיפה לא? מצודת דוד קרא "יושב בסתר" כמתבודד, והמלבי"ם כתב שהאדם יושב שם "מצד נפשך". זה קרוב למרפי, אבל לא זהה: אצל המפרשים הסתר שייך לעליון, והאדם נכנס אליו. אצל מרפי הוא התודעה עצמה. ויש הבדל שני. התלמוד שם גבול, "להגן שאני", ומרפי מספר גם על ריפוי. באחד מספריו, שיצא אחרי מותו, מופיע סיפור על גדוד בריטי במלחמת העולם הראשונה שלא איבד אף חייל בזכות המזמור. לסיפור הזה לא מצאנו אישור במקורות שבדקנו.
התרגיל של מרפי, כלשונו. בפעם הבאה שמחשבת פחד חוזרת בלילה, לא מנסים לסלק אותה. אומרים לאט את פסוקים א' ו-ב', ושוב, עד שהנשימה מאטה. המבחן שהוא עצמו מציע פשוט: אם התודעה שקטה, אתם בסתר.
מ"סתר" ל"עזרה": התרגומים, שד הצהריים, והיכן המזמור חי היום
השבעים · הוולגטה · המלך ג'יימס · JPS · התרגום הארמי · קומראן
המתרגמים הקדומים לא ראו כאן מקום נסתר. תרגום השבעים כתב βοηθείᾳ, עזרה, והוולגטה הלכה אחריו: adjutorio. "שדי" נעלם אצלם לגמרי, והפך ל"אלוהי השמים". רק באנגלית של המלך ג'יימס חזר הסוד, the secret place, ומשם קיבלו אותו מרפי והולמס. התרגום היהודי מ-1985 בחר shelter, מחסה, והשאיר את Shaddai כשם, בלי לתרגם.
אפשר לגלול הצידה
בפסוק ו' קרה ההפך. את "קטב ישוד צהרים" תרגמו השבעים δαιμονίου μεσημβρινοῦ, והוולגטה dæmonio meridiano: שד הצהריים, קרוב לקריאה של רש"י. המלך ג'יימס כתב destruction, בלי שד. מהתרגום הזה התגלגל הביטוי אל ספרות ימי הביניים, כשם לעייפות ולשיממון של אמצע היום. לפי החוקר אנדרו קריסליפ, על המסורת הזאת נשען גם שם ספרו של אנדרו סולומון על דיכאון, The Noonday Demon.
פסוק א' בשבעה תרגומים
| תרגום | הנוסח | "סתר" ו"שדי" |
|---|---|---|
| התרגום הארמי | דאשרי שכנתיה ברזא עלאה בטלל ענני יקרא דשדי יבית | רז עליון; צל ענני הכבוד |
| השבעים (יוונית, מזמור 90) | Ὁ κατοικῶν ἐν βοηθείᾳ τοῦ ὑψίστου, ἐν σκέπῃ τοῦ Θεοῦ τοῦ οὐρανοῦ αὐλισθήσεται | עזרה; אלוהי השמים |
| הוולגטה (לטינית) | Qui habitat in adjutorio Altissimi, in protectione Dei cæli commorabitur | עזרה; אלוהי השמים |
| המלך ג'יימס | He that dwelleth in the secret place of the most High shall abide under the shadow of the Almighty | מקום סודי; הכול יכול |
| JPS 1917 | O thou that dwellest in the covert of the Most High, And abidest in the shadow of the Almighty | מסתור; הכול יכול |
| JPS 1985 | O you who dwell in the shelter of the Most High and abide in the protection of Shaddai | מחסה; שדי, בלי תרגום |
אפשר לגלול את הטבלה הצידה
התעתיק המקובל באנגלית: Yoshev b'seter Elyon, b'tzel Shaddai yitlonan.
איפה המזמור חי היום
בסידור הוא מופיע ארבע פעמים לפחות. בשבת בבוקר, בפסוקי דזמרה. במוצאי שבת, אחרי "ויהי נועם". לפני השינה, בקריאת שמע שעל המיטה. ובסידורי ספרד ועדות המזרח גם אחרי הדלקת נרות חנוכה. ובלוויה: הרמ"א מביא מנהג לשבת כמה פעמים בדרך מהקבר, "מפני שהרוחות מלוות אותו", ולומר בכל פעם את המזמור.
השימוש הזה עתיק. ברשימת כתבי היד ממערה 11 בקומראן מתוארת המגילה 11Q11 כפרפרזה על מזמור צ"א, וחוקרים משייכים אותה לקבוצת מזמורים נגד מזיקים. באנגלית הוא מכונה the Soldier's Psalm, מזמור החייל. ובין הביצועים המולחנים בעברית, הנצפה ביותר שמצאנו הוא של דוד ד'אור ותומר הדדי, מתוך "שירת רבים".
מה שעדיין פתוח
ארבע שאלות נשארות בלי הכרעה. הראשונה: מי חיבר את המזמור. בנוסח העברי אין לו כותרת, המדרש מייחס אותו למשה, התרגום הארמי שם אותו בפי דוד ושלמה, ובתרגום השבעים נוספה לו כותרת על שם דוד. השנייה: מה הם "דבר" ו"קטב". רש"י והמדרש קוראים שמות של מזיקים, אבן עזרא והרד"ק קוראים מגפות, והמחלוקת נמשכת במחקר. השלישית היא השאלה של ספר החינוך: מה עושה האמירה. הראיות שמצאנו הן ממחקר שדה מתאמי, ולא מצאנו ניסוי מבוקר על אמירת מזמור בזמן פחד. והרביעית נוגעת לסגולות הנפוצות ברשת, שבע פעמים, בחנוכה, "ישר והפוך": חיפשנו להן מקור ראשוני, ולא מצאנו.
צל, לא קיר
המזמור מבטיח הרבה: אלף ייפלו מצדך, ואליך לא ייגש. מי שקורא אותו כחוזה ביטוח יתאכזב, והמסורת ידעה זאת. לכן התלמוד שם גבול בין הגנה לריפוי. הרמב"ם תלה את ההבטחה באדם ש"חשק". בעל התניא קרא את הסתר כמקום שממנו בא גם הקושי. והאדמו"ר מפיאסצנה, בגטו, לקח מהמזמור רק שלוש מילים: עמו אנכי בצרה.
המילה שהפסוק בוחר היא צל. צל אינו עוצר חץ. הוא משנה את המקום שבו אדם עומד כשהשמש מכה. המפרשים, המקובלים ומרפי חלוקים למי שייך הצל הזה, ומסכימים שנכנסים אליו בישיבה ובלינה: "יושב", "יתלונן". מי שאומר את שישים המילים לפני השינה אינו קונה חסינות. הוא בוחר איפה ללון.
שאלות ותשובות
מה פירוש "יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן"?
⌄
מי שיושב בסתרו של העליון, כלומר חוסה באלוהים, ילון בצלו ויהיה מוגן. רש"י מפרש: "מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה, הוא יתלונן בצלו". "עליון" ו"שדי" הם שמות של האל, "סתר" הוא מקום מסתור, ו"יתלונן" הוא מלשון לינה: ישהה שם את הלילה. לפי מצודת דוד, היושב בסתר הוא "המתבודד בעבודת ה'".
איזה פרק בתהילים הוא "יושב בסתר עליון"?
⌄
פרק צ"א (91). "יושב בסתר עליון" הוא הפסוק הראשון, ועל שמו נקרא המזמור כולו. יש בו שישה עשר פסוקים, והוא מסתיים במילים "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי". בתרגום השבעים ובוולגטה הוא ממוספר 90. המזמור המלא, מנוקד, מופיע בראש הדף.
מי כתב את מזמור צ"א?
⌄
במזמור עצמו אין שם מחבר. לפי המדרש, שרש"י והרד"ק מביאים, חיבר אותו משה, יחד עם המזמורים שסביבו. מדרש תנחומא מוסיף שמשה אמר אותו כשעלה להר. התרגום הארמי קורא אותו כשיחה בין דוד לשלמה, ובתרגום השבעים נוספה לו כותרת שמייחסת אותו לדוד.
מה זה "שיר של פגעים"?
⌄
כך קורא התלמוד, במסכת שבועות, למזמור צ"א: שיר שנאמר כדי להישמר מפגעים ומזיקים. יש שקראו לו "שיר של נגעים", על שם הפסוק "ונגע לא יקרב באהלך". לפי התלמוד הוא נאמר מ"יושב בסתר עליון" ועד "כי אתה ה' מחסי", ואחריו מזמור ג'. רבי יהושע בן לוי נהג לומר את הפסוקים האלה לפני השינה.
מתי אומרים "יושב בסתר עליון"?
⌄
בקריאת שמע שעל המיטה, בפסוקי דזמרה של שבת, במוצאי שבת אחרי "ויהי נועם", ובלוויה. בסידורי ספרד ועדות המזרח הוא נאמר גם אחרי הדלקת נרות חנוכה. רבים אומרים אותו גם לפני נסיעה או בשעת סכנה, ופסוק י"א שלו, "כי מלאכיו יצוה לך", משולב בתפילת הדרך.
האם מותר לומר את המזמור כסגולה לרפואה?
⌄
התלמוד מבחין בין הגנה לריפוי. לומר את המזמור כדי להישמר מותר, וכך נהג רבי יהושע בן לוי. ללחוש פסוק על מכה כדי לרפא אותה אסור: "אסור להתרפאות בדברי תורה". הרמב"ם פוסק שהבריא רשאי לקרוא מזמור "כדי שתגן עליו זכות קריאתן". מי שחולה פונה לרופא, והמזמור נשאר לו כ"רפואת נפשות".
מה המקור לאמירת המזמור שבע פעמים, או "ישר והפוך"?
⌄
לא מצאנו מקור ראשוני לאף אחת מהסגולות האלה. מה שכן מתועד: בסידורי ספרד ועדות המזרח אומרים את המזמור אחרי הדלקת נרות חנוכה, בלי מספר פעמים. והרמ"א מזכיר מנהג לשבת שבע פעמים, או שלוש, בדרך מהלוויה, ולומר בכל פעם את המזמור. ייתכן שהמספר שבע התגלגל משם, וזו השערה בלבד.
מה פירוש "מקטב ישוד צהרים"?
⌄
המפרשים חלוקים. רש"י, בעקבות התלמוד, כותב ש"דבר" ו"קטב" הם "שמות שדים", אחד מזיק בלילה ואחד בצהריים. אבן עזרא והרד"ק מפרשים מגפה, שבאה בלילה מן הקור ובצהריים מן החום. תרגום השבעים והוולגטה תרגמו "שד הצהריים", ומשם הגיע הביטוי לשפות אירופה.
איך אומרים "יושב בסתר עליון" באנגלית?
⌄
בתרגום המלך ג'יימס: He that dwelleth in the secret place of the most High shall abide under the shadow of the Almighty. בתרגום JPS מ-1985: O you who dwell in the shelter of the Most High and abide in the protection of Shaddai. התעתיק: Yoshev b'seter Elyon, b'tzel Shaddai yitlonan.
איך הדף הזה נבנה. המזמור, התרגום הארמי וכל הפירושים המסורתיים, התלמודיים, הקבליים והחסידיים הובאו ישירות מהמקורות דרך ספריא, וכל ציטוט מקושר למקומו כדי שאפשר יהיה לבדוק אותו. "מורה נבוכים" מצוטט בתרגום מקבילי. מרפי והוגי התודעה צוטטו מתוך הספרים עצמם, והתרגומים לעברית חופשיים ומסומנים כך. המחקרים נבדקו מול המזהה שלהם, ורובם נקראו בתקציר בלבד. מי שלא כתב על המזמור לא הוצג כמי שפירש אותו: בספרי יונג, פרום, ויליאם ג'יימס, פיטרסון ותומס טרוורד שבדקנו לא מצאנו דיון בו, ואצל הרמב"ן, אור החיים והכלי יקר אין פירוש לתהילים. את המגילה 11Q11 ואת הכינוי "מזמור החייל" הבאנו לפי מקורות משניים. הדף אינו תחליף לייעוץ רפואי או נפשי.
עודכן לאחרונה: 14 באוקטובר 2026
מקורות הדף
הרשימה לפי העדשות. בכל שורה המקור וקישור למקומו. זו אינה רשימה מלאה של כל מי שכתב על המזמור, אלא של מי שמצוטט כאן.
רשימת המקורות המלאה, לפי עדשה
- פשט ומפרשים: רש"י · אבן עזרא · רד"ק · מצודת דוד · מלבי"ם על פסוק א' · מלבי"ם על פסוק ט"ו · התרגום הארמי · מורה נבוכים ג', נ"א
- חז"ל: שבועות ט"ו ע"ב · ירושלמי שבת ו', ב · מדרש תהילים צ"א · תנחומא (בובר), נשא · תענית ט"ז ע"א · רמב"ם, הלכות עבודה זרה י"א, י"ב · ספר החינוך, מצוה תקי"ב
- קבלה: תיקוני הזוהר · זוהר, פנחס · שערי אורה, שער א' · שערי אורה, שער י' · שער הכוונות, דרושי הלילה · אבודרהם · הסולם על הקדמת הזוהר
- חסידות: תניא, פרק כ"ו · קדושת לוי, וישב · קדושת לוי, כי תשא · בעל שם טוב על התורה, בשלח · אש קודש, מטות תש"ב · עולת ראיה
- פסיכולוגיה: Sosis & Handwerker 2011 (הנוסח המלא באתר המחבר) · Sosis 2007 · Granqvist, Mikulincer & Shaver 2010 · Granqvist ואחרים 2012 · Weinstein 1980 · Taylor & Brown 1988 · Colvin & Block 1994 · Harris & Hahn 2011 · Edward F. Edinger, The Bible and the Psyche (Inner City Books, 1986)
- תורות התודעה: Joseph Murphy, How to Use the Laws of Mind (DeVorss, 1980) · Joseph Murphy, Secrets of the I Ching (Parker, 1970) · Joseph Murphy, Psychic Perception (Parker, 1971) · Joseph Murphy, These Truths Can Change Your Life (DeVorss, 1982) · Ernest Holmes, The Science of Mind (1938) · Fenwicke L. Holmes, Being and Becoming · Neville Goddard, The Four Mighty Ones (1956) · Florence Scovel Shinn, The Game of Life and How to Play It
- תרגומים ותרבות: המזמור ותרגומי JPS בספריא · התרגום הארמי · תרגום השבעים (מהדורת ברנטון) · הוולגטה (מהדורת קלמנטינה) · Crislip, Harvard Theological Review, 2005 · שולחן ערוך יורה דעה שע"ו, ד · רשימת כתבי היד ממערה 11 בקומראן
פסוקים קרובים
הדף הזה הוא חלק מסדרה: דף לכל פסוק, מהמפרשים ועד הפסיכולוגיה. הרשימה המלאה, מאה פסוקים לפי נושאים, נמצאת בדף פסוקים יפים מהתנ"ך, ובו גם פסוקי האמונה. ובסדרה גם ואהבת לרעך כמוך.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים. לערוץ היוטיוב של שחר.
