הפרק המלא: השיטה של אברהם היקס לזימון מציאות · 20 דקות

למה חוק המשיכה ואפירמציות לא עובדים לרוב האנשים?

יש מיליוני אנשים שלמדו על חוק המשיכה, עושים אפירמציות וקוראים ספרים על שפע, ובסוף החודש החשבון אותו דבר. אם זה קרה גם לכם, יש משפט אחד של אסתר היקס שמסביר למה זה קורה, והוא אומר שהוויברציה תמיד מנצחת את המילים.

מיד נבין מה זה אומר, אבל קודם צריך להכיר את המקור.

מי זו אסתר היקס, ומאיפה הגיע השם אברהם היקס?

ב-1985 היא ישבה בבית שלה בטקסס לתרגל מדיטציה, ובלי שהיא תכננה היא התחילה לקבל מסרים ממה שהיא מתארת כתודעה קולקטיבית שנקראת אברהם. משם נבנתה שיטה שכבר עזרה למיליוני אנשים ברחבי העולם. ויין דייר ציטט אותה בספריו, ורונדה בירן, מי שכתבה את הסוד, הושפעה ממנה הרבה.

ואם כל הסיפור הזה נשמע מוזר, אני מבין. גם לי לא קל עם הדברים האלה. אז מה שאני ממליץ זה לא להתעסק במאיפה מגיע המידע, אלא ליישם אותו ולבדוק אם זה עובד לכם. וזה מה שנעשה כאן: נלמד את הטכניקות המרכזיות של אברהם היקס ואיך ליישם אותן עוד היום, ובסוף נתייחס לארבע סיבות שגורמות לכך שהרבה אנשים שמנסים לזמן מציאות לא רואים תוצאות.

כמה פעמים ביום את חושבת על מה שאין לך?

נתחיל בסיפור. אישה אחת שהשתתפה בסדנה של אברהם אמרה את המשפט הבא: אני עובדת קשה, עושה ויזואליזציה, ושום דבר לא קורה. אני מתחילה לחשוב שהיקום לא שומע אותי.

אברהם הקשיבו לה, ושאלו שאלה אחת. כמה פעמים ביום את חושבת על מה שאין לך? היא שתקה רגע, ואז אמרה בכנות: האמת שמלא.

החוק הראשון של אברהם היקס: דומה מושך דומה

דומה מושך דומה, לא ברמת המעשה ולא ברמת המחשבה, אלא ברמת התדר הכולל של מה שאנחנו מרגישים ברגע נתון. ולכן הרבה פעמים דווקא מי שהכי רוצה כסף עכשיו וצריך אותו, מה שהוא חושב עליו ומה שהוא מרגיש זה המחסור, ואז מה שהוא משדר זה מחסור, והיקום עונה למחסור.

דאגה היא תפילה לצרות

אסתר ניסחה את החוק הזה בעוד צורה, שהיא קצת בועטת בבטן, אבל טוב לשמוע אותה.

דאגה היא תפילה לצרות. אותו כוח מחשבה שיכול לברוא מציאות רצויה מזמן גם מציאות לא רצויה.

עכשיו, אם אתם מוצאים את עצמכם ברגע הזה מתחילים לדאוג שאתם דואגים יותר מדי, אז הכל טוב. עצם כך שאתם שמים לב למחשבות הלא רצויות זה כבר מחליש אותן, כי אתם לא מזוהים איתן. זה לא שולט בכם, וזה לא מי שאתם.

החוק השני של אברהם היקס: בריאה מכוונת, ו-60 השניות שקובעות את היום

החוק השני של אברהם היקס הוא בריאה מכוונת, שזה אומר שאתם בוחרים את הוויברציה קודם, ואז יוצאים לעולם. רוב האנשים עושים הפוך: פותחים טלפון, חדשות ווטסאפ, ורק אז מתחילים את היום.

בריאה מכוונת אומרת רגע אחד: אני לוקח 60 שניות לפני הכל ובוחר את התדר שלי, ומשם יוצא לעולם.

החוק השלישי של אברהם היקס: אומנות האיפשור, והקשר להכנת הכלי בקבלה

החוק השלישי הוא אומנות האיפשור, שזה The Art of Allowing. אין באמת מילה כזאת, איפשור, בעברית, וזה החוק שאנשים מפספסים הכי הרבה. הוא אומר שכל מה שאנחנו רוצים כבר קיים בגרסה האנרגטית שלו, והעבודה שלנו היא לא להשיג, אלא להסיר את ההתנגדויות.

בעיניי זה מתחבר גם לקבלה היהודית, ששם מדברים על כלים שצריך להכין כדי להחזיק את האור. השפע קיים כל הזמן, אבל בלי כלי הוא לא יכול להיכנס, והתפקיד שלנו הוא לאפשר לו להגיע דרך הכנת הכלי. את אותו עיקרון בדיוק אפשר לראות אצל מורים אחרים ליצירת מציאות, ובראשם נוויל גודארד וחוק ההנחה.

הסולם הרגשי של אברהם היקס: 22 מדרגות, וכל הרשימה

אחרי שהבנו את החוקים של השיטה, בואו נדבר על הטכניקות. השלב הראשון הוא בכלל לזהות באיזו ויברציה אנחנו נמצאים. זה הבסיס, כי רובנו בחוסר מודעות לתדר ששולט בנו רוב היום. הכלי שעוזר בזה נקרא הסולם הרגשי, והאמת שזה לא רק כלי לאבחון המצב הקיים. הוא גם עוזר לנו להבין מה הצעד הבא שלנו ואיך להעלות את התדר.

בקצרה, הסולם הרגשי מורכב מ-22 רגשות שמסודרים מהגבוה לנמוך. למעלה זה שמחה, חופש והכרת תודה. באמצע זה אכזבה, תסכול ותקווה. בתחתית יש כעס, קנאה, פחד ודיכאון. זו הרשימה המלאה, וזה החלק ששווה לשמור:

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

זה הסולם המלא של אברהם היקס. שמרו את הדף, זה החלק שחוזרים אליו.

התרגיל: איפה אתם בסולם ברגע הזה

תוך כדי שאתם קוראים, תעשו איתי את התרגיל הבא. חישבו על נושא ספציפי שמטריד אתכם: כסף, יחסים, בריאות, עבודה, ותבדקו איפה אתם ממוקמים בסולם. אם אתם בנהיגה ולא יכולים לקרוא את הרשימה, אז אינטואיטיבית תרגישו מה התדר ששולט בכם בהקשר הזה.

וחשוב להבין שהתשובה שיוצאת לכם היא לא עניין של טוב ורע. זה GPS. אין פה שיפוטיות, זו רק מפה לאבחן איפה אתם נמצאים עכשיו. קחו לזה רגע. מעולה.

למה אי אפשר לקפוץ מייאוש לשמחה, וכעס הוא חמש מדרגות למעלה

ברגע שהבנתם איפה אתם נמצאים, עכשיו מגיעה התועלת הכי גדולה של הסולם, וזה שהוא מסביר לנו מה הצעד הבא. לפי הגישה הזאת, אי אפשר לקפוץ מייאוש ואשמה ישר לשמחה עילאית, כי זה ירגיש לנו שקר וזה מייצר התנגדות, ואז אנחנו לא נצליח באמת להתחבר לתדר הרצוי.

מה כן אפשר לעשות? לעלות שלב אחד. לדוגמה, כעס הוא קומה מעל ייאוש. אדם שעולה ממדרגה 22 למדרגה 17, כלומר מחוסר אונים לכעס, עלה בחמישה שלבים. זה ענק.

כי בכעס יש כוח. הוא אומר מספיק. הוא אומר אני לא מוכן ככה יותר. בייאוש אין את הכוח הזה, זה כזה חוסר אונים. ולכן אם מישהו עובר אפילו מייאוש לכעס, זו לא רגרסיה. זו לפעמים התקדמות, ולפעמים יותר קל לעשות אותה.

זה כמובן לא אומר להישאר בכעס. זה יכול להיות גם מעבר מאוד מהיר, אבל זו כן דרך לטפס באופן הדרגתי. זאת אומרת, אנחנו יכולים לעבור שם גם בזריזות, ומהכעס ישר לעלות למדרגות הבאות, אבל זה כן עוזר לעשות את הקפיצה.

מה זה הוורטקס בשיטת אברהם היקס?

כל הנושא של הסולם בעצם מתקשר לעיקרון יותר עמוק, העיקרון של הוורטקס. הוורטקס לפי אברהם היקס זה מרחב שבו כל מה שביקשתם כבר קיים: הבריאות, האהבה, השפע. הם אומרים שאתם לא צריכים להגיע אליו, הוא תמיד שם, ואתם צריכים פשוט להתאים אליו את הוויברציה.

והקטע שאנחנו נכנסים ויוצאים מהמרחב הזה עשרות פעמים ביום. אז השאלה היא לא איך להגיע אליו, אלא איך להישאר בו כמה שיותר זמן. וזה מתחיל מלזהות את המצב הרגשי שלנו ברגע נתון, את התדר שלנו. בלי לזהות ובלי המודעות לאיפה אנחנו נמצאים, השיטה לא תעבוד.

אתה משדר שקר, לא עושר: יישור מול הכחשה

דוגמה שאסתר נותנת היא שבאחת הסדנאות ישב בן אדם ואמר: אני עושה הכל נכון, מדיטציה, אפירמציות, ושום דבר לא משתנה. שאלה מוכרת, כמו של האישה בהתחלה. מה שבדרך כלל היו שואלים זה אוקיי, בוא נראה איך נדייק את הוויזואליזציה ואת ההצהרות שלך. אבל לא. הם שאלו אותו שאלה אחת: מה אתה מרגיש כשאתה אומר "אני עשיר"?

אותו בן אדם שתק, חשב, ואמר: וואלה, אני מרגיש שזה שקר. ואז אברהם אמרו לו משפט שהוא הלב של השיטה.

אתה משדר שקר, לא עושר. והוויברציה תמיד מנצחת את המילים.

וזה ההבדל בין מה שאברהם קוראים לו יישור, Alignment, לבין מה שהם קוראים לו הכחשה.

הגוף הוא המבחן האמיתי. מה שהגוף מרגיש הוא מה שמשודר.

חיוביות רעילה: כשהניסיון להיות חיובי מוריד את התדר

ועכשיו אתם מבינים איך זה מתקשר לסולם הרגשי, למה שהסברנו קודם. הרבה אנשים מגיעים מתוך ייאוש לסדנאות, ולומדים על חשיבה חיובית מתוך ייאוש, ואז הם מנסים להיות עשירי תודה. אבל הגוף לא קונה את זה, הוא מתכווץ, ואז הוויברציה לא רק שהיא לא עולה, היא אפילו קצת יורדת, כי עכשיו יש שידור של ייאוש ועליו עוד שכבה של אני מתאמץ ולא מצליח. ככה דווקא הניסיון להיות חיובי מחמיר את המצב, ולזה אברהם קוראים חיוביות רעילה.

זה בדיוק המנגנון שנמדד במעבדה. בניסויים של ג'ואן ווד ועמיתיה שפורסמו ב-Psychological Science, אנשים עם דימוי עצמי נמוך שחזרו על ההצהרה "אני אדם ראוי לאהבה" הרגישו רע יותר מאלה שלא חזרו עליה כלל, בעוד שאצל בעלי דימוי עצמי גבוה נמדד שיפור קטן. מחקר מאוחר יותר לא הצליח לשחזר את הממצא, ולכן זו אינדיקציה ולא הכרעה, אבל הכיוון מזוהה: הצהרה שהגוף לא קונה עלולה להחזיר את מי שהכי זקוק לה אחורה.

אז מה עושים במקום

דבר אחד כבר הסברנו, וזה הסולם. ודבר שני, יותר פשוט, זה למצוא מחשבה חלופית שמרגישה אמינה לכם מהמקום שבו אתם נמצאים. אם אתם זמנית בתחתית, אז במקום להגיד "אני מאוהב בחיים האלה", נסו "אני מאמין שהכל לטובה", "הכל הסתדר", "בכל קושי יש מתנה". זה משהו אמין יותר שהגוף יכול לקבל.

גלגל הפוקוס: הטכניקה של אברהם היקס, רצועה אחר רצועה

עכשיו אני רוצה להסביר את הטכניקה שאברהם היקס בנו כדי ליישם את כל מה שדיברנו עליו עד פה, והיא נקראת גלגל הפוקוס. מציירים על דף עיגול, במרכז כותבים את הדבר שאנחנו רוצים, נגיד שפע, אהבה, בריאות, ומסביב מציירים 12 רצועות כמו שעון.

ובכל רצועה כותבים משפט שמרגיש אמין עכשיו, מהמקום שבו אתם נמצאים עכשיו, ובעדינות עולים. ניתן דוגמה על כסף. במרכז כותבים שפע, ואז:

1. רצועה ראשונה: יש בעולם הזה הרבה כסף. יותר ממה שצריך.
2. רצועה שנייה: אנשים אחרים מצליחים להרוויח. קל יותר להאמין בזה, אז זה אפשרי.
3. רצועה שלישית: גם לי יש דברים שאני טוב בהם, ויש דוגמאות מהחיים שהצלחתי להגיע לתוצאות.
4. רצועה רביעית: כשאני חושב על שפע בלי לחץ, אני מרגיש תקווה.

וככה ממשיכים, מעלים בעדינות. בסוף הגלגל אולי גם המשפט "אני יודע שהשפע בדרך אליי" ירגיש אמין, כי הגעתם אליו בעצמכם, לא ניסיתם לקפוץ.

הצהרות חיוביות: למה הן עובדות רק בחזרתיות

אני אגיד פה שההצהרות האחרונות שהעליתי ליוטיוב על שפע משלבות את העיקרון הזה של גלגל הפוקוס יחד עם עקרונות של עוד מורים ליצירת מציאות, וכמובן גם NLP וסוגסטיה. המטרה היא שזה יעבוד גם על מי שאפירמציות רגילות לא עזרו לו. יש גרסה לגברים וגרסה לנשים, שתיהן ללא עלות, וזה חוסך לכם לעשות את כל התרגילים ולבנות הכל ולאחד הרבה שיטות בתוך זה. למרות שכמובן ההמלצה היא עדיין לעשות את התרגיל של גלגל הפוקוס שהסברתי עכשיו. פשוט אני יודע שסטטיסטית רוב האנשים לא יעשו את זה כרגע, וההצהרות זה יותר קל, זה ללחוץ פליי, ואנשים מעידים שזה משנה להם את מערכת האמונות.

עכשיו אני רק אגיד שההצהרות לשפע לא עובדות מפעם אחת. ההצהרות עובדות על חזרתיות, וזה משהו שמאוד חשוב. יש מדיטציות מודרכות שעובדות מאוד עמוק ויכולות ליצור שינוי בפעם אחת, אבל להצהרות הקטע שלהן זה חזרתיות. מה שקל בהצהרות זה שלא צריך יותר מדי להתרכז, מאוד קל להאזין להן, אבל צריך לעשות הרבה.

אמונה היא לא אמת, היא מחשבה שחזרה מספיק פעמים

המטרה של כל התרגיל הזה שדיברנו עליו היא ליצור שינוי במערכת האמונות הלא מודעת. וכדי שזה יוכל להשפיע יותר חזק, יש הנחת יסוד שחשוב להבין. אמונה היא לא אמת. היא לא מי שאתם, היא לא הגנטיקה שלכם. זו רק מחשבה שחזרה הרבה פעמים עד שהיא נדמית כמו אמת.

זה בדיוק מה שנמדד במחקר על אפקט האמת המדומה. אומיו חסן וסרה ברבר הראו ב-Cognitive Research שככל שמשפט חוזר יותר פעמים, אנשים מדרגים אותו כאמיתי יותר, גם עד 27 חזרות, והקפיצה הגדולה ביותר קורית כבר בפעם השנייה שנתקלים בו.

בעצם, כמו שעושים הצהרות חיוביות, עשיתם לעצמכם 20 שנה, 30 שנה, הצהרות מנוגדות על האמונות הלא רצויות. אם הרבה פעמים בחיים, במודע או שלא במודע, חשבתם ש"דברים לא מסתדרים לי עם כסף", וזה 20 שנה, אז עכשיו זה כבר מרגיש כמו עובדה, והגוף מאמין, והוויברציה משדרת, והיקום עונה. אבל בהתחלה זו הייתה מחשבה, והמחשבה יצרה מציאות, וברגע שהמציאות נוצרה אז גם המחשבה התחזקה, וזה לופ כזה שקשה לצאת ממנו.

וכאן ההיפוך: אם אמונה היא רק מחשבה שחוזרת, אז הדרך לשנות אותה היא להתחיל לחזור הרבה על מחשבה נגדית, אחרת וחיובית. מספיק זמן, מספיק בעקביות, והיא תתחיל להרגיש נכונה. בגלל זה צריך בהצהרות לחזור הרבה, כי הרבה מאוד שנים עשינו את ההצהרה ההפוכה.

שלוש רמות של ביטחון לפי אברהם היקס: תקווה, אמונה וידיעה

אברהם היקס עשו כאן עוד הבחנה, שעוזרת להבין למה שני אנשים שעושים את אותה טכניקה מקבלים תוצאות שונות. וזה שלוש רמות של ביטחון, שכל אחת מהן משדרת ויברציה אחרת.

רוב האנשים שאומרים שהם מאמינים, בעצם רק מקווים. ותקווה זה אחלה, זו עלייה בסולם לעומת פחד, אבל זה עדיין לא גבוה. תקווה משדרת חוסר ודאות, וחוסר ודאות מושך עוד חוסר ודאות.

באופן אישי, הרעיון הזה נוגע בי, כי אחת המתנות שלי היא ההיגיון האנליטי. היכולת להטיל ספק, לבדוק דברים לעומק, לראות מורכבויות ואת כל הצדדים של הסיטואציה. וזו גם הסיבה שאתם פה. אבל הצל של אותה מתנה הוא שהיכולת לזוז מאמונה לידיעה היא עבודה לא קלה. זה אחד השיעורים שלי, ואני בטוח שגם של חלק גדול מכם: להבחין מתי הספק מועיל ומתי הוא ספק מזיק, ולחתוך. וזו בעיניי עוד נקודת השקה בין השיטה של אברהם היקס לבין היהדות, ובעצם כמעט לכל פילוסופיה רוחנית: היכולת הזאת להתחבר לאמונה ולביטחון גם כשאין ודאות.

ארבע הסיבות שבגללן זימון מציאות לא עובד

בהתחלה דיברתי על ארבע סיבות שגורמות לכך שהשיטה עלולה לא להצליח. מה שאמרתי עכשיו זו הראשונה.

סיבה ראשונה: פועלים מתוך ספק ותקווה במקום מתוך ידיעה

וכן, כמו שקראתם, גם אני תלמיד בדרך ותופס את עצמי שם לפעמים.

סיבה שנייה: עושים את הטכניקות בשביל התוצאה, לא בשביל הרגש

הסיבה השנייה מפילה אנשים, והיא אולי הכי מהותית. רוב האנשים שעושים את הטכניקות עושים אותן בשביל תוצאה, לא בשביל הרגש. ואז הם עולים בסולם הרגשי כדי שהכסף יגיע, כדי שהזוגיות תגיע, כדי שהבריאות תגיע.

ופה יש פרדוקס שאסתר הדגישה המון פעמים. ברגע שאנחנו בודקים את הוויברציה, האם היא כבר עבדה, אנחנו מסיטים אותה אחורה. כי המבט הזה של "רגע, האם זה הגיע" הוא המבט של "עדיין לא הגיע". זה המבט של ספק.

זה כמו לזרוע גרעין ולחפור אותו כל יום כדי לבדוק אם הוא נבט. הוא לא יצליח לגדול. ואסתר ניסחה את זה במשפט חזק מאוד בעיניי.

הסטנדרט להצלחה בחיים זה לא ההישגים. זו כמות השמחה שאנחנו מרגישים.

ופרדוקסלית, דווקא מי שעושה את התהליך בשביל הרגש, בשביל להיות יותר שמח, הוא מקבל גם את כל ההישגים החיצוניים. אז הסיבה הזאת מאוד חזקה.

סיבה שלישית: לא מבינים מה זה ניגוד

והסיבה השלישית, ופה הרבה אנשים נשברים: הם לא מבינים מה זה ניגוד. כשמשהו לא הולך בחיים, הם מסיקים שזה כישלון של השיטה. אבל אסתר אומרת שניגוד, כלומר שמשהו לא רצוי קורה, זה לא עונש. זו הדרך שבה אנחנו מדייקים מה אנחנו רוצים. כל פעם שמשהו כואב, הוא מבהיר לנו משהו על מה שאנחנו כן רוצים. אם יש משהו שמשתבש בחיים, אנחנו יותר מבינים מה אנחנו רוצים שיהיה אחרת.

סיבה רביעית: עושים את הטכניקות בלי לנקות את השכבה שמתחת

הסיבה הרביעית היא לדעתי הקשה ביותר, ומה שרוב האנשים המתקדמים יותר נופלים בה. אנשים עושים את הטכניקות לבד, בלי לנקות את השכבה שמתחת. כי מחשבות יושבות על תשתית של מערכת אמונות ושל התניות רגשיות, ואמונות השורש שלנו והמשקעים הרגשיים נצרבו בגוף כבר מהילדות.

אם אדם גדל עם אמא שהייתה בתודעת מחסור ואמרה לנו "אין כסף", "אנחנו לא מסתדרים עם כסף", אז כשהוא עושה גלגל פוקוס על שפע, המילים מעוררות את המטען הרגשי. וגם אם הוא מצליח להעלות את הוויברציה לרגע, היא נופלת בחזרה. ואם הוא עושה הצהרות, זה פשוט לא מחזיק לו, כי יש שם את המטען הרגשי.

וזו הסיבה שבניתי את נוירו-שיפט

פרוטוקול של שישה תהליכי NLP מתקדמים שמוביל אתכם לשינוי חווייתי.

שלב אחר שלב הוא מכין את הקרקע להגשמה: קודם לנקות את המשקעים, הספקות וההתנגדויות, להכין את הכלי לקבל בלי תלות בתוצאה, בלי לחץ, ועם המוטיבציה הנכונה, ואז זה מגיע.

זה תהליך ששקדתי עליו שנתיים, והוא היישום החווייתי המעשי של הספר שלי שעומד לצאת ונמצא בליטושים אחרונים.

החיווט הישן בתת המודע, זה שמכיר אתכם כאני הפגוע וכדחוי, נחלש בהדרגה, ואז הגרסה החדשה שלפי מה שאברהם היקס מסבירים כבר נמצאת בוורטקס, מתחילה לעלות לפני השטח.

לפרטים על נוירו-שיפט

אז אני אשם במה שקרה לי? מה חוק המשיכה לא אומר

ועכשיו עוד נקודה שקריטי להגיד בהקשר כזה. הרבה אנשים שומעים על חוק המשיכה ומסיקים "אני אשם במה שקרה". המחלה, התאונה, ההתעללות, כל זה אני משכתי. וזה ממש לא נכון.

ובכל מקרה, מה שהיה חלף ונגמר. מה שחשוב זה לא העבר, זה העתיד ומה עוד אפשרי עכשיו, כשאתם מודעים. אם אתם מתבאסים על מה שהיה ומאשימים את עצמכם, זה רק מוריד את התדר שלכם, אז אין מה לחשוב על זה. מה שחשוב זה מעכשיו והלאה.

וגם מה שהיה, גם זה חלק מהשיעור שבאנו לעבור. בכל משבר יש גם הזדמנות ומתנה גדולה פי 10, וזה תלוי ביכולת שלנו לצאת מהשעמום, לשחרר את האמונות המגבילות, ולהתחיל להרים את התדר ולצפות לטוב שבדרך. ואם החיים סידרו לנו צרות שאין לנו שליטה עליהן, שאין להן פתרון, גם זה סוג של שיעור, כי אם אין פתרון הנגלה לעין, אז הדרך היחידה שנותרה לנו היא עבודה תודעתית. וזה חתיכת שיעור שכל אחד מאיתנו מקבל בחיים במוקדם או במאוחר, וזה מכריח אותנו לעשות קפיצת אמונה.

איך באמת עוזרים למישהו שקרוב אלינו

אסתר מספרת על אבא אחד שהיה בסדנה ואמר שהוא רוצה לעזור לבן שלו שבדיכאון. ואסתר נתנה לו משפט שדי קשה לשמוע.

אתה עוזר לאחרים בהיותך מיושר, באלייינמנט. לא בהיותך מודאג.

הדאגה שלו, גם אם היא נובעת מאהבה, היא ויברציה שמורידה את הבן עוד יותר למטה. ומהרגע שהאב התחיל לעבוד על הוויברציה שלו, הבן הרגיש את זה, וזה עזר לו הרבה יותר מכל עצה אחרת. בני אדם מגיבים לוויברציה לפני שהם מגיבים למילים שלנו. וכמו שאסתר אומרת, גם היקום לא שומע את המילים שלנו, הוא שומע את הוויברציה.

לסיכום: מה לוקחים מהשיטה של אברהם היקס

השיטה של אברהם היקס עומדת על משפט אחד: הוויברציה מנצחת את המילים. משם נגזר הכל, והכלים הם פשוטים. הסולם הרגשי מראה איפה אתם ומה הצעד הבא, בלי שיפוטיות ובלי קפיצות. גלגל הפוקוס מעלה את התדר משפט אחר משפט, מהמקום שהגוף באמת מוכן לקבל. וארבע הסיבות שמכשילות אנשים הן ספק שמתחפש לאמונה, עשייה בשביל התוצאה במקום בשביל הרגש, פרשנות שגויה של ניגוד, ומטען רגשי ישן שלא נוקה.

ולמי שמרגיש שהוא מבין את זה שכלית, אבל הגוף והרגש לא מתיישרים עם ההבנה השכלית, שם בדיוק נכנס נוירו-שיפט. מאחל לכם לחיות בשמחה ובאהבה.

שאלות ותשובות

המקורות

• Wood JV, Perunovic WQE, Lee JW · Psychological Science 2009 · הצהרות חיוביות: כוח לחלק, סכנה לאחרים
• Hassan A, Barber SJ · Cognitive Research: Principles and Implications 2021 · השפעת תדירות החזרה על אפקט האמת המדומה

מחבר המאמר: שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.