כאבים שמקורם באורח חיים אפשר לפתור בלי ניתוח
בן שבעים מגיע עם פריצות דיסק והיצרות בתעלת השדרה. הרופא אומר לו שמצבו מסוכן, שכל תנועה לא זהירה עלולה לשלול ממנו את השליטה בכפות הרגליים ובסוגרים, ושהוא חייב ניתוח. במקום להיכנס לחדר ניתוח, הוא התחיל לתרגל. תוך חודש כבר היה ברור שהניתוח מיותר, והוא אכן לא נותח.
זה לא קסם, וזה מקרה אחד. לפני כל החלטה על ניתוח או על ויתור עליו חשוב להיוועץ באיש מקצוע שמכיר את המצב האישי. אבל הסיפור הזה מצביע על עיקרון רחב יותר: בעיה במערכת התנועה שמקורה באורח חיים, ולא בתאונה או בחבלה, ניתנת לרוב לפתרון בדרך טבעית. כאבי גב, כאבי ברכיים, כפות רגליים, עורף, רצפת אגן ואפילו צפיפות עצם נמוכה.
הרפואה מצוינת בטיפול בתאונות ובמחלות. אבל לבעיה שנובעת מהרגל יומיומי, מישיבה ממושכת או משימוש שגוי בגוף, היא לא תמיד נותנת מענה יעיל. במצב כזה אפשר לקבל תרופות והקלות, אבל הפתרון האמיתי דורש שינוי בהרגלים, ואת זה אף תכשיר לא יכול לעשות במקומנו. כאן נכנס הרעיון של ריפוי עצמי: לקיחת אחריות במקום המתנה לפתרון מבחוץ.
מגיל אפס מלמדים אותנו אחרת. ילד חוזר חולה מהמשחקים, אמא שמה יד על המצח ואומרת "מחר ניקח אותך לרופא". באותו רגע נשתל מסר: אתה לא אחראי על הבריאות שלך, האחריות היא של האיש בחלוק הלבן. אנחנו גדלים עם התחושה שכל בעיה גופנית מצריכה מומחה חיצוני, וזה נכון לחלק מהבעיות, אבל לא לאלה שאנחנו עצמנו יוצרים בכל יום מחדש.
קחו את צפיפות העצם כדוגמה. אישה בגיל שבעים ומשהו הגיעה עם מצב לא טוב, ולמדה לבצע פעולות של כוח ועומס. אחרי שנתיים הבדיקה הראתה שיפור משמעותי, ואחרי ארבע שנים השיפור היה כזה שהטכנאית במכון אמרה שאינה מכירה דבר כזה ושאלה איזה תכשיר היא לוקחת. שום תכשיר. רק עומסים. זהו חוק וולף בפעולה, העיקרון שלפיו העצם מתחזקת ככל שמעמיסים עליה.
"עצם מתעבה, מתקשה ומתחזקת ביחס ישר לעומס המופעל עליה. זה חוק בספרי הפיזיולוגיה."
כפי שנאמר בשיחה
הגברת הזו מוכנה לעלות שלושים קומות במדרגות חמש פעמים בשבוע, ולהתאמן ארבעים עד חמישים דקות על מזרן ההתעמלות. לא תכשיר עשה את העבודה, אלא הנכונות לתת לגוף את מה שהוא צריך.
האם ההליכה מועילה לכושר או דווקא צוברת נזק?
וכאן מגיעה אמירה שנשמעת קיצונית: בהרבה מקרים, הנזק שבהליכה גדול מהתועלת שבה. לא ההליכה עצמה היא הבעיה, אלא ההליכה הלא נכונה, ובעיקר ההליכה כפעילות שמטרתה היחידה היא כושר.
ההשוואה הרגילה מטעה. כשמשווים בין מי שהולך לבין מי שיושב על הספה, ברור שההולך מרוויח. אבל זו השוואה לא הוגנת בין אדם פעיל ללא פעיל. ההשוואה הנכונה היא בין סוגי פעילות שונים: מי שצועד שעה ברחוב מול מי שרוכב על אופני כושר. רכיבה תיתן יותר כושר בפחות זמן ועם הרבה פחות נזק.
מאיפה מגיע הנזק? משילוב של גורמים. רוב האנשים משתמשים לא נכון בכפות הרגליים. האימפקט בין העקב לרצפה חזק מדי כששרירי הבטן לא מתפקדים. אין איזון בין תנועת הרגליים לתנועת פלג הגוף העליון, וכשהאיזון הזה חסר, העומסים על המערכת גדלים. נוסף לזה אנחנו הולכים על משטחי בטון קשים ואחידים, בעוד כפות הרגליים שלנו נועדו מטבען לתפקד על קרקע מגוונת.
אז מתי כן ללכת? אם אתם נהנים מההליכה, מהטבע, מהנוף, מהחברה או מהמוזיקה, לכו. אם אתם הולכים כי אתם צריכים להגיע למקום, לכו. הבעיה היא רק כשהולכים מתוך מחשבה שזה מה שמוסיף בריאות וכושר, כי לשם יש אפשרויות טובות יותר.
מה עדיף על הליכה? מדרגות, אופניים ושיפוע
החלופות הטובות ביותר זמינות לכולם, במיוחד לתושבי ערים. רכיבה על אופני ספינינג נותנת יחס מצוין של עלות מול תועלת לסיבולת לב ריאה. אבל הכלי החזק באמת הוא פשוט לעלות במדרגות בבניין רב קומות, ולרדת במעלית.
למה לרדת דווקא במעלית? מבחינה ביומכנית הירידה במדרגות בעייתית הרבה יותר מהעלייה, ומעמיסה על הברכיים. העלייה, לעומת זאת, מפחיתה את האימפקט ובונה כוח. עשרים קומות מדרגות בשבע עד שמונה דקות נותנות הרבה יותר כושר משעה שלמה של הליכה. מי שהולך שעה ברחוב מתקשה לעלות יותר משלוש או ארבע קומות ברצף.
"המקום היחיד בעולם שבו העלייה לא נגמרת זה הליכון."
כפי שנאמר בשיחה
העיקרון שחוזר הוא תנועה בעלייה: הליכון בשיפוע, מעלה הר, מדרגות. ככל שעושים את הדברים בעלייה, פוחת האימפקט שגורם נזק, ומתקבל הרבה יותר כושר בפחות זמן. זה גם המקום להזכיר שהגוף זקוק למגוון. כמו שאנחנו צריכים תזונה מגוונת ולא מאכל אחד, כך גם תנועה אחת לא מספיקה. הליכה לבדה אינה כלי לפתרון בעיות גב, ובוודאי לא תחליף לאימוני כוח והעמסה שמחזקים את העצמות והשרירים.
איך הולכים נכון? גלגול כף הרגל וחמש הבהונות
אחד מעקרונות התנועה אומר שצריך להשתמש בגוף לפי הקוד הרשום במבנה שלו. מי שמסתכל על כף רגל רואה שהחלק האחורי, אזור העקב, בנוי ממסה גדולה של עצם, ואילו החלק הקדמי עדין, עם עצמות ומפרקים קטנים. ההיגיון אומר שאיפה שהמבנה מסיבי יותר, שם אמור להיות עיקר המשקל. לכן הנטייה הנפוצה לזרוק את הגוף קדימה ולהעמיס על קדמת כף הרגל מאלצת את השרירים האחוריים לעבוד קשה מדי.
בצד החיצוני של כף הרגל יש רצף של מבנה, ובצד הפנימי יש קשת. מכאן שההתבססות צריכה להיות על הצד החיצוני. בהליכה צריך להיות גלגול של כף הרגל על הרצפה, מהעקב ולאורך הצד החיצון, כך שהזרת מגיעה ראשונה למגע עם הקרקע.
הדחיפה שמקדמת אותנו קדימה צריכה לבוא מכל חמש הבהונות, ובמיוחד מהזרת. אם הזרת דוחפת, כל הבהונות דוחפות. בסוף כל צעד אמורות כל חמש הבהונות לעזוב יחד את הרצפה.
"אלוהים נתן לנו חמש בהונות ברגל, לא שלוש. ולכן חשוב מאוד שנלמד לעשות את זה."
כפי שנאמר בשיחה
זו גם הסיבה שכאבי ברכיים כמעט תמיד מתחילים בכפות הרגליים. אדם שנפצע בכף רגלו וסבל מכאבי ברכיים חוזרים סיפר שתוך כדי ריצה התחיל לחשוב רק על כך שהזרת תדחוף את הרצפה בכל צעד, וכאבי הברכיים חלפו. השינוי בכף הרגל שינה את מה שקורה גבוה יותר בשרשרת.
למה הליכה יחפה על החול מעלימה כאבים?
שלושה גורמים קובעים את בריאות כפות הרגליים. הראשון והחשוב ביותר הוא האופן שבו משתמשים בהן. השני הוא סוג המשטח. כפות הרגליים נועדו מטבען לתפקד על סלעים, אבנים, חלוקי נחל, אדמה, שדה חרוש, חול ודשא. היום אנחנו דורכים כמעט אך ורק על כביש, מדרכה ובטון, משטחים קשים ואחידים שלא להם נועדו הרגליים.
מכאן מגיעה המלצה פשוטה: למי שיש גישה לחוף הים, ללכת יחף על החול היבש, רחוק מקו המים. גם דשא ושבילי עפר עושים את העבודה. עשר דקות ביום של הליכה יחפה על חול יבש מסוגלות להעלים חלק גדול מהבעיות הנפוצות בכף הרגל, כמו דורבן או נוירומה של מורטון. זה לא מלמד אוטומטית להשתמש נכון בכף הרגל, אבל הוא מספק לה חלק מהצרכים שלה ועוזר לה להימנע מכאב.
הערה חשובה לגבי בטיחות: כדאי להימנע מהליכה יחפה על משטחים עירוניים קשים, שם מסתתרות לעיתים זכוכיות ופסולת. החול היבש, הדשא ושבילי העפר הם הסביבה הבטוחה והמיטיבה.
איך בוחרים נעליים שלא יזיקו לכפות הרגליים?
הגורם השלישי לבריאות כף הרגל הוא הנעל, ושלוש תכונות חשובות בה. שתהיה רכה, כך שבמגע העקב עם הרצפה האימפקט נבלם מעט. שתהיה גמישה. ושתהיה רחבה מספיק כדי לאפשר לבהונות לתפקד ולהתפרש. בתוך נעל כזו אפשר לנהוג בכף הרגל בצורה הנכונה.
יש גם רשימה ברורה של מה שמזיק: עקבים גבוהים, נעליים מחודדות, נעליים צרות או קטנות מדי, וכל סוגי הכפכפים, שאינם מאפשרים גלגול נכון של כף הרגל. ההנחה הרווחת שנעל יקרה במיוחד תפתור בעיות אינה נכונה. מה שאנחנו עושים עם הגוף חשוב הרבה יותר מהאביזר שאנחנו נועלים.
ומה לגבי נעלי ברפוט? הקונספט נכון. אבל ככל שמתפקדים על משטחי בטון קשים ואחידים, היתרון שלהן קטן. על משטח טבעי, לעומת זאת, כף הרגל בתוך ברפוט עושה עבודה מצוינת שלא תעשה בשום מקום אחר. הספר "נולדנו לרוץ" (Born to Run) תיאר בדיוק את זה דרך שבט הטרהומרה במקסיקו, שרץ מרחקים עצומים יחף בלי הפציעות שמלוות רצים מערביים בנעליים מתוחכמות.
ריצה נכונה: על קדמת כף הרגל ובעלייה בלבד
בעולם האתלטיקה יש ויכוח על ריצה על העקבים מול ריצה על קדמת כף הרגל, אבל הוויכוח הזה לרוב עוסק בשיפור תוצאות. כשהשאלה היא מה טוב יותר לגוף מבחינה ביומכנית, התשובה נוטה לריצה על קדמת כף הרגל. העקב כמעט אינו נוגע, או נוגע מעט מאוד אחרי שכרית כף הרגל פגשה את הרצפה. ככל שהשיפוע תלול יותר, כך קטֵן הסיכוי שהעקב יפגוש את הקרקע בכלל.
שני תנאים הופכים ריצה לבטוחה ומיטיבה: ריצה במעלה, על הליכון בשיפוע או במעלה הר, וריצה על החול היבש. ריצה על חול היא קשה לרוב האנשים ולא מתחילים ממנה ישר, אלא בונים יכולת בהדרגה: הליכה, הליכה מהירה, קטע ריצה קצר, וחזרה להליכה.
שיטת אימון יעילה במיוחד היא אימון הפוגות, אינטרוולים. מקטעי מאמץ קצרים ועצימים משפרים מאוד את היכולת האירובית ואת הכוח המתפרץ, ביחס מצוין של זמן מול תוצאה.
הסוד שמאחורי כל תנועה: שרירי הבטן ורצפת האגן
כל החפצים בעולם נשענים על האדמה, וכל היצורים החיים דוחפים אותה כדי להתרומם. כדי לדחוף את הקרקע עם חלק כלשהו של הגוף, חייבים לעבוד עם הבטן ועם רצפת האגן. אפשר להרגיש את זה בניסוי פשוט: בישיבה על כיסא, מניחים ידיים על הרגליים ולוחצים אותן כלפי מטה. הבטן מתחילה לעבוד מיד.
הבעיה היא שרוב האנשים עוצרים את הנשימה ברגע שהם מפעילים את שרירי הבטן. ומכיוון שהנשימה תמיד חשובה יותר, התוצאה היא ששרירי הבטן כמעט אף פעם לא עובדים באמת, לא משנה כמה הם חזקים. או שלומדים לנשום ולהפעיל את הבטן יחד, או ששרירי הבטן נשארים כמו מנוע חזק של מכונית שתקועה בחניה.
שום תנועה לא נחשבת נכונה בלי תפקוד נכון של שרירי הבטן ורצפת האגן. אדם עם פריצת דיסק שמתכופף קדימה וכואב לו, ירגיש הקלה מיידית אם ייאלץ להפעיל את הבטן תוך כדי הכפיפה. זו הסיבה שנשימה נכונה אינה רק עניין של רוגע, אלא תנאי לתנועה בריאה של כל הגוף.
למה הגב כואב? שרירים מקוצרים, לא חולשה
כאבי גב הם הבעיה הרפואית הנפוצה ביותר בעולם, נפוצה יותר מכל בעיה אחרת. ומה גורם להם? בראש ובראשונה שרירים מקוצרים: בירכיים, בישבן ובגב. כ-80 אחוז מהאוכלוסייה מכירים מניסיון אישי את המונח כאב גב, ואצל רובם השרירים הרלוונטיים מקוצרים.
כאן נכנסת ישיבה מזרחית. אצל חלק מהאנשים, ובמיוחד אצל מי שברכיו צונחות נמוך לצדדים, היא מקצרת בדיוק את השרירים הקשורים לכאבי גב. הזקיפות שנראית יפה ומקבלת מחמאות היא לעיתים ביטוי לקיצור שרירים בגב. לכן ברירת המחדל המומלצת היא ישיבה ברגליים מקבילות, שאינה מקצרת את אותם שרירים. המטרה היא שרירים גם חזקים וגם גמישים.
גם להעמיק את הלורדוזיס, את קשת המותניים, בכוונה, מטעמים אסתטיים, אינו רעיון טוב. מי שנולד עם לורדוזיס עמוקה צריך לעבוד הרבה על הגמישות באזור. תרגיל פשוט: לשכב על הגב עם ברכיים כפופות ולנסות להצמיד את חוליות המותניים אל הרצפה.
בסופו של דבר מה שמשפיע עלינו הוא מה שאנחנו עושים כל יום. סיגריה אחת בשנה לא נוראה, שלושים ביום זה סיפור אחר. ההרגלים נמצאים איתנו כל הזמן, ולכן הם משפיעים חזק, ולכן גם קשה לשנות אותם.
איך יושבים ועומדים נכון לאורך שעות?
הישיבה היא מהמשימות הקשות שהגב שלנו מבצע. כשיושבים על כיסא עם משענת, שני דברים עוזרים. הראשון, שהברכיים יהיו גבוהות ממפרק הירך, כי תנוחה כזו מאריכה את הגב, ואורך הוא חלק מהפתרון לכאב שמקורו בקיצור. השני, להצמיד את חוליות המותניים אל המשענת בעזרת שרירי הבטן, כאילו מנסים למנוע ממישהו למשוך פיסת נייר מאחורי הגב.
הכלי הזה עובד. אדם שסבל מקושי להזדקף אחרי כל נסיעה ארוכה התבקש להצמיד את חוליות המותניים למשענת בכל פעם שהוא נזכר בכך. אחרי שבוע הוא שאל מה זה ה"הוקוס פוקוס" הזה.
בעמידה, השיפוע הזה הוא הטיפ החשוב ביותר. כשהעקבים נמוכים, המשקל יורד אל העקב, לאן שנועד להיות, והנטייה ליפול קדימה נחלשת, כך שכל השרירים שמושכים אותנו אחורה עובדים פחות. וכלל אחרון: לעמוד על שתי הרגליים בשיווי משקל. הנטייה להישען על רגל אחת, כמעט תמיד אותה רגל, יוצרת חוסר איזון.
למה אין "שיטות" תנועה, ויש רק נכון ולא נכון
מתחת למילה "שיטה" מסתתרת הנחה שמישהו המציא משהו חדש. אבל איש לא המציא שיטה. אנשים כמו פלדנקרייז (Feldenkrais), יוזף פילאטיס וטכניקת אלכסנדר הבינו אמת קיימת, ולכן השיגו תוצאות. אפשר לדמיין שהאמת נמצאת בצומת אחת, ומתקרבים אליה מאלף דרכים שונות, ולכל דרך יש שם. מי שאומר שהוא עובד בשיטה מסוימת אמר רק מאיזה כיוון הוא מתקרב, לא כמה קרוב או רחוק הוא נמצא מהאמת.
לכן המבחן אינו שם השיטה, אלא אם עושים את הדבר נכון. גם יוגה או כל תרגול אחר יכולים להיות מצוינים, אבל זה שעושים אותם לא מבטיח שעושים אותם נכון. אותו עיקרון חל על כפיפה: יש בגב עשרות חוליות, והן נועדו לשמש אותנו כשמתכופפים. הפתרון אינו לוותר על הכפיפה כי היא כואבת, אלא ללמוד להתכופף נכון.
וכאן המפתח האמיתי: תיאוריה, הרגלים ותרגול. אפשר להבין כל עיקרון בכלים של היגיון פשוט, אבל ההרגלים חזקים, וקשה לשנות אותם. אין דרך לשפר הרגל בלי לתרגל אותו שוב ושוב. אדם שצועד דקה בין עמוד חשמל אחד למשנהו, ובדקה הזו חושב רק על גלגול כף הרגל, מתאמן. כמה דקות כאלה ביום, ועוד רכיב ועוד רכיב, וזה מצטבר. בלי אימון אין תוצאות. וככל שמתחילים צעיר יותר, חוסכים לעצמנו צרות בעתיד.
לסיכום: הליכה נכונה ותנועה נכונה
לאורך מיליוני שנים בני האדם נפרדו משורה ארוכה של אינסטינקטים, ובתמורה פיתחו יכולת ללמוד. אנחנו יצורים של למידה, לא של אינסטינקט, ולכן עלינו ללמוד מחדש לעמוד, ללכת, לנשום ולנוע נכון. רוב הכאבים האורתופדיים אינם גזירת גורל אלא תוצאה של הרגלים, ואת ההרגלים אפשר לשנות.
הקווים המנחים פשוטים: לגלגל את כף הרגל על הצד החיצון ולדחוף עם חמש הבהונות, להעדיף עלייה במדרגות ובשיפוע על פני הליכה שטוחה, לתת לעצמות עומסים שיחזקו אותן, להפעיל את שרירי הבטן בכל תנועה, ולהקדיש זמן לתרגול. מי שמחפש עוד תכנים מעשיים בנושאי גוף ונפש ימצא אותם בפודקאסט.
בלי תרגול שום דבר לא ישתנה. אבל מי שייקח על עצמו לתרגל, ירגיש כבר תוך חודש שיפור באיכות החיים התנועתית שלו.
מאמר זה מבוסס על שיחה בין שחר כהן לבין אורי עתריה בפודקאסט של שחר כהן.
שאלות ותשובות
למה כדאי לעלות במדרגות במקום ללכת שעה לשם כושר?
עלייה במדרגות נותנת הרבה יותר כושר בפחות זמן ובפחות נזק מהליכה. עשרים קומות בשבע עד שמונה דקות שוות יותר משעה הליכה, והעלייה מפחיתה את האימפקט על הברכיים והגב. כדאי לרדת במעלית, כי הירידה במדרגות דווקא מעמיסה על הברכיים.
איך הולכים נכון כדי למנוע כאבי גב וברכיים?
הולכים נכון על ידי גלגול כף הרגל מהעקב לאורך הצד החיצון, כך שהזרת פוגשת ראשונה את הרצפה, ודחיפה עם כל חמש הבהונות בסוף הצעד. המשקל אמור לנוח על העקב, החלק המסיבי של כף הרגל, ולא על הקדמה.
האם הליכה יחפה על החול באמת מבריאה את כפות הרגליים?
כן, הליכה יחפה על חול יבש, דשא או שבילי עפר מספקת לכף הרגל מגוון משטחים שהיא נועדה לו. עשר דקות ביום יכולות להעלים בעיות נפוצות כמו דורבן או נוירומה של מורטון. כדאי להימנע מהליכה יחפה על בטון עירוני בגלל זכוכיות ופסולת.
אילו נעליים הכי בריאות לכפות הרגליים?
נעל בריאה היא רכה, גמישה ורחבה מספיק כדי לאפשר לבהונות לתפקד. כדאי להימנע מעקבים גבוהים, מנעליים מחודדות או צרות ומכפכפים. נעל יקרה אינה בהכרח טובה יותר, כי השימוש הנכון בגוף חשוב יותר מהאביזר עצמו.
למה כואב לי הגב כשאני יושב הרבה שעות?
כאבי גב נובעים לרוב משרירים מקוצרים בירכיים, בישבן ובגב, שמתקצרים מישיבה ממושכת ומהרגלים שגויים. הגוף נועד לתנועה, ושהייה ממושכת באותה תנוחה מקשה עליו. הצמדת חוליות המותניים למשענת הכיסא בעזרת שרירי הבטן מקלה מאוד.
האם ישיבה מזרחית מזיקה לגב?
לחלק מהאנשים ישיבה מזרחית מקצרת את השרירים הקשורים לכאבי גב, גם אם היא נראית זקופה ויפה. ברירת המחדל המומלצת היא ישיבה ברגליים מקבילות, שאינה מקצרת את אותם שרירים. כל אחד יכול לבדוק באיזו תנוחה גבו מאריך יותר.
איך מחזקים את צפיפות העצם בלי תרופות?
צפיפות העצם מתחזקת על ידי עומסים על העצם, לפי חוק וולף. פעולות כוח, עליית מדרגות וקפיצות מאותתות לעצם להתעבות ולהתחזק. שום תכשיר אינו מספק את הגירוי המכני הזה, ושיפור משמעותי אפשרי גם בגיל מבוגר עם תרגול עקבי.
מה התפקיד של שרירי הבטן בכאבי גב?
שרירי הבטן ורצפת האגן הם תנאי לכל תנועה נכונה. רוב האנשים עוצרים נשימה כשהם מפעילים את הבטן, ולכן היא כמעט אינה עובדת. למידה לנשום ולהפעיל את הבטן יחד מפחיתה עומס מהגב ומקלה על כאבים, גם בכפיפה קדימה.
האם נעלי ברפוט מתאימות להליכה בעיר?
הקונספט של ברפוט נכון, אבל על משטחי בטון קשים היתרון שלהן קטן. הברפוט מבריקה דווקא על משטחים טבעיים כמו אדמה וחלוקי נחל, שם כף הרגל עושה עבודה שלא תעשה על אספלט. בעיר היתרון מוגבל.
איך עומדים נכון כדי להפחית עומס על הגב?
כדאי לעמוד על שיפוע קל שבו העקבים נמוכים מקדמת כף הרגל, למשל על קרש דק. השיפוע מוריד את המשקל אל העקבים, מותח את שרירי השוק ומפעיל את הבטן. חשוב לעמוד על שתי הרגליים בשיווי משקל ולא להישען על רגל אחת.
מומחה בכיר לשלד, שרירים, יציבה ותנועה, עם עשרות שנות ניסיון באבחון וטיפול במערכת התנועה. ניהל את מחלקת הגב והשלד ברמב"ם, ופיתח שיטה לפתרון כאבים אורתופדיים דרך לימוד השימוש הנכון בגוף. הוכשר בפלדנקרייז, בטכניקת אלכסנדר, בפילאטיס וביוגה.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.
