מה זה אומר "הרס עצמי", או "התנגדות פנימית להצלחה"? למה שאדם יתנגד להרוויח כסף, להיות בזוגיות מאושרת או אפילו להחלים ממחלה? זה נשמע לא הגיוני, ובכל זאת זה קורה לכולנו. אנחנו רוצים משהו מאוד, מתחילים בהתלהבות, ואז משהו בלתי נראה לוחץ על הבלם.
השם שנותנים לזה בדרך כלל הוא "הרס עצמי", אבל השם הזה מטעה. תכף נראה למה, וחשוב מזה, נראה איך משחררים את ההתנגדות, עם השאלות שאפשר לשאול את עצמנו כבר היום.
מה זה הרס עצמי, ולמה השם הזה מטעה?
דמיינו שאתם נוסעים בטסלה משוכללת עם נהיגה אוטונומית, ושמים גז היישר לעבר קיר. הטסלה אמורה לבלום אתכם, בניגוד גמור לרצונכם. האם זה אומר שהמכונית מקולקלת? ממש לא. דווקא ההפך, הבלימה מעידה שהיא בחזית הטכנולוגיה.
תת המודע פועל בצורה דומה. גם הוא מפעיל מערכת הגנה משוכללת. אנחנו במודע משתוקקים לזוגיות, להוטים לרדת במשקל או נחושים להקים עסק, אבל הוא עוצר אותנו, כי מבחינתו הוא מזהה שם קיר.
מה שאנחנו קוראים לו הרס עצמי הוא כמעט תמיד בלם. לא חלק שרוצה להרוס אותנו, אלא חלק שמזהה סכנה, לפעמים גם במקום שבו הסכנה כבר מזמן לא קיימת.
הבלם הוא לא תקלה. הוא ההוכחה שהמערכת חכמה מספיק לעצור אותנו ברגע שנדמה לה שמשהו מסוכן.
למה תת המודע עוצר אותנו דווקא כשאנחנו הכי רוצים?
לכל בלם יש כוונה חיובית, הוא מנסה להגן עלינו ממשהו. לא חייבים להסכים לשיטה שלו, אבל מנקודת המבט שלו היא הגיונית לגמרי. הנה כמה דוגמאות לאמונות שהבלם מחזיק עמוק בתת המודע, וזה נשמע בערך ככה:
מה זה רווח משני, ולמה ב-NLP קוראים לו כוונה חיובית?
בפסיכולוגיה קוראים לזה רווח משני: מה שאנחנו מרוויחים מהבעיה עצמה, מהדבר שאנחנו לא רוצים בחיים. מי שנשאר רווק מרוויח חופש. מי שלא מקים עסק מרוויח שאף אחד לא רואה אותו נכשל.
ב-NLP קוראים לאותו דבר כוונה חיובית, ואני מעדיף את השם הזה. "רווח משני" נשמע כמו חלק שמרוויח על חשבוננו. "כוונה חיובית" אומר שהחלק שיוצר את הכעס או את הדחיינות רוצה בטובתנו, גם כשבפועל הוא מזיק לנו. ומי שמבין את זה מפסיק לשנוא את עצמו, ומשם הרבה יותר קל להשתנות.
וזה לא רק במטרות הגדולות
אותו היגיון פנימי מפעיל גם דפוסים יומיומיים, כמו כעס, דחיינות או אכילת לילה. בהמשך נראה את זה אצל רון, שהכעס שלו נועד להגן עליו מזלזול, ודווקא בגללו אנשים התרחקו ממנו.
וכאן הטעות הנפוצה: כשמנסים לנצח את הבלם עם עוד מוטיבציה ועוד כוח רצון, מקבלים בדרך כלל עוד התנגדות. ככל שלוחצים חזק יותר על הגז, הבלם נלחץ חזק יותר בחזרה.
הרס עצמי בזוגיות: כשנמשכים דווקא למי שלא פנוי
בזוגיות הבלם הכי קשה לזיהוי, כי הוא לא נראה כמו בלם. טיפלתי בבחורה שרצתה זוגיות, ושמנו לב שהיא נמשכת כמעט רק לגברים שלא שמים עליה, או לכאלה שלא פנויים. ככה היא יכולה להרגיש שהיא רוצה זוגיות, בזמן שתת המודע דואג שזה לא יקרה. והיא ממש לא היחידה עם הדפוס הזה.
ההגנה כאן כל כך מתוחכמת, שאנחנו בטוחים לגמרי שאנחנו רוצים. ומה החלק הזה מרוויח? אצל כל אחד זה אחר. מי שנשאר רווק, למשל, מרוויח חופש, וחלק בתוכו עלול להיות משוכנע שזוגיות פירושה לוותר עליו.
אותן שאלות שבהמשך עובדות גם כאן: מה טוב בזה שאני עדיין לבד? ומה עלול לקרות אם אכנס לזוגיות טובה? לפעמים התשובה מפתיעה, ודווקא היא מסבירה למה המשיכה הולכת שוב ושוב למקום שלא יכול לעבוד.
ממה נובע הרס עצמי: משקעי העבר
כדי להבין למה החלק כל כך בטוח שיש סכנה, צריך לחזור אחורה. כמעט תמיד, הדפוס הזה נולד ברגע מסוים בעבר, לרוב בילדות או בחוויה מעצבת, שבו הוא באמת הגן עלינו. לפעמים זו טראומה קטנה שאף אחד לא קרא לה בשם. ילד שלמד שעדיף לא לבלוט כדי לא לחטוף, או שעדיף לרצות תמיד כדי לא לאבד אהבה. אז זה עבד, וזה היה הגיוני לגמרי.
הבעיה היא שהמציאות השתנתה מזמן, אבל הדפוס לא קיבל את העדכון. הוא ממשיך לנהל אותנו מתת המודע ולוחץ על הבלם, גם כשהסכנה הישנה כבר לא קיימת.
חשוב לומר, זה לא תמיד ככה. אבל בחלק גדול מהמקרים, ובמיוחד באלה שבהם אנחנו מרגישים שאין שום היגיון בהגנה, שאנחנו מבינים אותה רציונלית ובכל זאת לא מצליחים לשנות, מתחת לפני השטח מסתתר משקע ישן מהעבר, לפעמים רגש מודחק שנאגר בגוף ולא קיבל מקום.
איך יוצאים מהרס עצמי: השאלות שחושפות את הכוונה החיובית
זה החלק שאפשר לעשות עכשיו, לבד. בוחרים מטרה שלא זזה או דפוס שמפריע, ועוברים שלושה שלבים: לגלות ממה החלק מגן, לרדת לשורש, ולשחרר. לפעמים זה לוקח כמה דקות, ופותח דלת שכוח רצון לא הצליח לפתוח שנים.
השאלות לזיהוי הכוונה החיובית ולשחרור שלה
שלושה שלביםלגלות ממה החלק מגן
בחרו מטרה שלא זזה (כסף, זוגיות, משקל, עסק) או דפוס שמפריע (דחיינות, כעס, אכילת לילה), ושאלו משני כיוונים:
מה טוב במצב הקיים?- מה אני מרוויח מהמצב הזה?
- איך הוא מגן עליי?
- ממה הוא עוזר לי להימנע?
- נניח שמחר בבוקר הדפוס נעלם, כאילו בקסם. מה יקרה?
- מה אני עלול להפסיד, ואיזו אחריות תידרש ממני?
- מה עלול להפוך לקשה יותר דווקא אחרי שאצליח?
לא עולה כלום? שאלת הקסם היא בדרך כלל זו שפותחת.
לרדת לשורש
התשובה הראשונה כמעט אף פעם לא השורש. אחרי כל תשובה, המשיכו:
- ולמה זה כל כך חשוב לי?
- ונניח שזה באמת קורה. מה אז?
- מתי הרגשתי ככה בפעם הראשונה?
לא תמיד יעלה זיכרון, וזה בסדר. כשהוא עולה, בדרך כלל שם יושב הפחד שמחזיק את כל השאר.
לשחרר
כשברור ממה החלק מגן:
- מה ההגנה הזאת משיגה בפועל? זה מה שהחלק רצה?
- איך עוד אפשר לקבל את אותו רווח, בלי הדפוס?
- מה הכי גרוע שיכול לקרות אם אשחרר, ואיך אפשר להגיב אם זה יקרה?
- מה הכי טוב שיכול לקרות?
- איזה צעד קטן אפשר לעשות כבר עכשיו?
כמעט תמיד מתגלה שההגנה משיגה את ההפך. ברגע שרואים את זה, החלק מתחיל להרפות.
שלושה מקרים מהטיפולים: דחיינות, כעס ושליטה
ככה זה נראה בטיפולים שעשיתי (השמות שונו). דנה ורון מדגימים את שני השלבים הראשונים, ונועה את שאלות השחרור.
דנהדחיינות מול עסק שלא יוצא לדרך
דנה רצתה להקים עסק דיגיטלי. היא קנתה קורס שמסביר את ההקמה צעד אחרי צעד, ופינתה זמן קבוע כל ערב.
ובכל זאת, כל יום היה לה תירוץ חדש. היא אדם חרוץ, ודווקא כאן הייתה לה דחיינות שהיא לא הצליחה להסביר.
"מה טוב בזה שאת דוחה כל הזמן את הלימודים?"
התשובה הראשונה: ככה יש לה יותר זמן עם הילדים.
אבל לדברים אחרים היא כן פינתה זמן. הרגשתי שזו לא הנקודה, והמשכנו לשאול.
הדחיינות אפשרה לה לשמור על החלום הגדול רק בדמיון, בלי להסתכן בכישלון במציאות, ולדחות את ההחלטה המפחידה אם לעזוב את העבודה היציבה.
ומתחת לזה התגלה עוד משהו: בילדות, אבא שלה ניסה להקים עסק, והעסק התרסק.
בבית לא דיברו על זה, אבל תחושת הכישלון שלו הורגשה. וחלק בתוכה התחייב שזה לעולם לא יקרה שוב.
הכוונה החיובית שמתגלה: הדחיינות שמרה על הבטחה ישנה, לא להתרסק כמו אבא.
השאלות חשפו את זה, והשחרור קרה בתהליך שניקה את הרגשות שנאגרו מאז ואת האמונות שנבנו סביבם. אחרי זה דנה התחילה להתקדם בקורס, ואחר כך גם בעסק.
רוןכעס שמתפרץ מכל שטות
רון מתעצבן מכל שטות: בכביש, בעבודה, ובבית כשהילדים עושים רעש.
אשתו נרתעת ממנו, והילדים משתתקים כשהוא מדבר.
"מה לדעתך טוב בכעס?"
"שום דבר, בגלל זה באתי."
אמרתי לו שאם הכעס לא היה תורם לו בדרך כלשהי, הוא כבר היה נעלם, ושאלתי אחרת:
"נניח שמחר בבוקר אני עושה קסם, ואין לך יותר כעס. מה יקרה?"
"אני אהפוך לפראייר, זה שכולם דורכים עליו."
"ולמה כל כך חשוב לך להבהיר את זה בצורה חזקה?"
"כי אחרת ארגיש חסר אונים וחלש."
"ומתי הרגשת ככה בפעם הראשונה?"
רון נזכר איך ההורים שלו רבו הרבה. אבא התפרץ, ואמא עמדה קפואה וספגה את הצעקות.
והוא, הילד שהסתכל עליה, הבטיח לעצמו שלעולם לא יהיה במקום הזה.
"ומה באמת קורה כשאתה מתפרץ? מי שולט במי?"
הוא לא ענה מיד. ואז אמר:
"הכעס שולט בי. כל החיים ניסיתי לא להיות חלש, ודווקא ככה אני יוצא חלש, ומשתיק את הקרובים אליי."
הכוונה החיובית שמתגלה: הכעס נועד להגן עליו מזלזול ומחוסר אונים.
מכאן השאלה הפסיקה להיות איך להילחם בכעס, ונהייתה איך לשחרר את התחושה הישנה, ואיך אפשר להרגיש חזק ולשמור על גבולות בדרכים אחרות.
כששאלתי אם הוא מאמין שיש דרכים כאלה, הוא חייך. התשובה הייתה ברורה לו.
נועההצורך לשלוט בכל פרט
הראש של נועה עבד כל הזמן, דאגות ותכנון.
היא חייבת לשלוט בכל פרט, לא מצליחה להרפות, וזה מתיש אותה.
"נניח שממחר את מפסיקה לדאוג לדברים. מה יקרה?"
"בעלי ישכח לאסוף את הילדה מהגן, החשבונות לא ישולמו. אם אני לא על הדברים, הכל מתפרק."
"ונניח שדברים מתפרקים. מה אז?"
"ארגיש שאין על מי לסמוך. שאני לבד בעולם."
"מתי הרגשת ככה בפעם הראשונה?"
היא חזרה לגיל שבע. חורף, אבא בעבודה, אמא חולה במיטה. היא מכינה לה תה, נזהרת לא לשפוך, ומבינה שאין פה אף אחד. הכל עליה.
זה חזר לאורך הילדות, עם אמא עייפה ולפעמים בדיכאון, והשליטה הפכה לדרך שלה לוודא שהדברים קורים.
"ומה קורה כשאת כל הזמן דואגת לכולם?"
"תכלס, אני מרגישה לבד."
"מה הכי גרוע שיכול לקרות אם תסמכי על האנשים סביבך והם יתרשלו?"
"שארגיש שוב לבד."
"ונניח שזה קרה. איך אפשר להגיב?"
"אני תמיד יכולה לתפוס את המושכות מחדש. אני יכולה ללמד את המשפחה לקחת אחריות בהדרגה, ולמצוא בעבודה אנשים שיעזרו לי."
"ומה הכי טוב שיכול לקרות אם תאפשרי להם לעזור?"
"שהם ישמחו להקל עליי. זה יוריד ממני עומס אדיר, וארגיש יותר אהובה ומוערכת."
ואז הצעדים: שאלתי אילו צעדים קטנים והדרגתיים היא יכולה ליישם כבר עכשיו.
נועה מנתה כמה, ובפעם הראשונה הצליחה ליישם אותם, כי כבר לא הייתה מולם התנגדות.
הפרדוקס: מה שמגן עלינו דווקא פוגע בנו
שימו לב לפרדוקס שחוזר בכל המצבים: החלק שמנסה להגן עלינו משיג את ההפך הגמור ממה שהתכוון אליו. הכעס של רון, שאמור לשמור על הכבוד שלו, גורם לאנשים להתרחק ממנו ולזלזל בו. השליטה של נועה, שאמורה לוודא שהיא לא לבד, משאירה אותה לבד. והדחיינות של דנה, שאמורה להגן עליה מכישלון, מוותרת מראש על החלום.
במילים אחרות, החלק הזה לא באמת מגן עלינו, הוא רק מחזיק אותנו היכן שאנחנו. וברגע שרואים את הפרדוקס הזה, מפסיקים לכעוס על החלק שמחבל ומתחילים להבין אותו, וזה מה שמאפשר לו סוף סוף להרפות.
אין בתוכנו חלקים רעים: המשל של המציל
דמיינו מציל שכל כך פוחד שמישהו יטבע, עד שהוא לא מחכה לראות מי באמת במצוקה. בכל פעם שמישהו מתרחק קצת מהחוף, הוא קופץ למים, תופס אותו בכוח ומחזיר אותו לחול. הוא לא רוצה להפריע. הוא מנסה להציל. אבל בדרך הוא הורס לאנשים את חוויית השחייה.
כך פועלים גם החלקים שאנחנו הכי כועסים עליהם, הדחיינות, הריצוי, ההתמכרות. וברגע שמבינים את זה, קל הרבה יותר לקבל את עצמנו, כי מפסיקים לראות בתוכנו חלקים רעים. זה גם הרעיון שמאחורי עבודת צללים: לפגוש את החלקים שדחינו, במקום להילחם בהם.
הפתרון הוא לא לפטר את המציל, אלא ללמד אותו להבחין בין סכנה אמיתית לבין רגעים שאפשר לתת לנו לגלות שאנחנו יכולים לצוף לבד. ויש פתרון שורשי עוד יותר. כי יש סיבה לכך שהמציל כל כך נבהל: פעם, באחת המשמרות שלו, מישהו באמת טבע מול עיניו. מאז הוא לא מוכן לקחת שום סיכון, וקופץ למים בכל הזדמנות. וכשמרפאים את הפחד הישן הזה, את אותו רגע שנצרב בו, הוא סוף סוף יכול להרפות.
המציל הזה הוא תת המודע שלנו. הוא עלול "להציל" אותנו מזוגיות, מכסף או מירידה במשקל, ממש כמו שהמציל מוציא מהמים שחיין שלא היה בסכנה. כל עוד לא מבינים שהוא מנסה להגן עלינו, קוראים לזה הרס עצמי ונלחמים בו, והוא רק מתנגד חזק יותר. כשמבינים ממה הוא מגן, אפשר לדבר איתו, ולתעל את האנרגיה העצומה שלו לטובתנו.
למה סנכרון עובד במקום שכוח רצון נכשל?
הרבה אנשים בטוחים שמה שעוצר אותם הוא חוסר יכולת. בפועל הסיבה הפוכה. הנהג האוטומטי שלהם, תת המודע, כל כך חזק, עד שבכוחו לעצור כל שינוי שלא מסונכרן איתו.
אצל נועה, יכולתי לבוא בגישה של מאמן ולדבר איתה על האצלת סמכויות ועל בקשת עזרה מהמשפחה. יש מצב שהייתי משכנע אותה לבצע, אבל השינוי לא היה מחזיק, כי מתחת ישב הפחד שהכל יתמוטט והיא תישאר לבד. כל עוד הפחד הזה לא קיבל מענה, כל אסטרטגיה הייתה נתקלת בבלם.
ברגע שמפסיקים להילחם בבלם ומתחילים לדבר איתו, האנרגיה שהושקעה במאבק משתחררת. במקום שני חלקים שמושכים לכיוונים הפוכים, כל החלקים נעים לאותו כיוון. שינוי שנראה בלתי אפשרי מתחיל להרגיש קליל. התחושה דומה לנסיעה שבה כל החיים לחצנו על הבלם ועל הגז במקביל, ופתאום אפשר רק על גז.
איך הופכים את ההבנה לשינוי בפועל?
התרגיל שעשיתם כבר יכול לקדם אתכם הרבה, ועצם זה שזיהיתם את הכוונה החיובית יכול להזיז משהו. אבל ברוב המקרים, כדי שהשינוי יחזיק, צריך לעבוד עם תת המודע עצמו, בתהליך פנימי וחווייתי. כאן נכנס נוירו-שיפט.
נוירו-שיפט מטמיע את השינוי בתת המודע
השלב השלישי בנוירו-שיפט נועד ספציפית לנושא שדיברנו עליו היום: שחרור התנגדויות מתת המודע. במקום שתהיה מלחמה בין המודע לתת המודע, לסנכרן ביניהם שיפעלו ביחד לאותו הכיוון.
נוירו-שיפט הוא לא קורס תיאורטי, הוא תהליך חוויתי שאתם עוברים בעצמכם, צעד אחר צעד. פרוטוקול של שישה שלבים שמחבר אתכם לגרסה הטובה ביותר שלכם ומחווט את המוח להגשמה.
אני רוצה ליצור שיפטאם נוירו-שיפט מעביר אתכם את התהליך על עצמכם, קורס ה-NLP של הארטמיינד הוא המקום ללמוד את זה בצורה הכי יסודית ומעשית, כולל כלים מתקדמים והדרכה אישית, ולהפוך למאמני NLP שיודעים להנחות גם אחרים. הקורס פתוח עכשיו במסלול היברידי, וזה אומר: כל היתרונות של למידה נוחה ויעילה מהבית, בשילוב מפגשי אימון אישי, קהילה לתרגולים, וכל התמיכה שצריך כדי לוודא שאתם מיישמים.
לפרטים על המסלול ההיברידישאלות ותשובות
האם באמת אין דבר כזה הרס עצמי, גם במקרים קיצוניים?
⌄
כמעט כל דפוס כרוני שלא מצליחים לשנות, גם כזה שפוגע בנו מאוד, התחיל כניסיון להגן. זה לא אומר שאין נזק או שלא צריך לטפל, אלא שמשנים גישה: במקום להילחם בחלק שמחבל, מקשיבים לכוונה שמאחוריו ומלמדים אותו דרך אחרת. בדומה לכך, גם אם ביקורת של מישהו באה ממקום טוב מבחינתו, זה לא אומר שבריא לספוג אותה.
איך מזהים הרס עצמי בזוגיות?
⌄
סימן נפוץ הוא משיכה חוזרת למי שלא פנוי או לא מעוניין. ככה אפשר להרגיש שרוצים זוגיות, בזמן שתת המודע דואג שהיא לא תקרה. אפשר לבדוק את זה עם אותן שאלות: מה טוב בזה שאני עדיין לבד, ומה עלול לקרות אם אכנס לזוגיות טובה. התשובה מראה ממה החלק הזה מנסה להגן.
מה ההבדל בין רווח משני לכוונה חיובית?
⌄
שני השמות מתארים את אותו דבר: מה שאנחנו מרוויחים מהבעיה עצמה. רווח משני הוא המונח מהפסיכולוגיה, וכוונה חיובית הוא המונח מ-NLP. ההבדל הוא במה שהמילים משדרות. רווח משני נשמע כמו חלק שמרוויח על חשבוננו, וכוונה חיובית אומרת שהחלק הזה רוצה בטובתנו, גם כשבפועל הוא מזיק לנו. מהמקום הזה קל יותר לקבל את עצמנו ולהשתנות.
אילו שאלות שואלים כדי לזהות ולשחרר את הכוונה החיובית שמאחורי דפוס?
⌄
שני כיוונים. הישיר: מה טוב במצב הקיים, מה אני מרוויח מהדפוס, וממה הוא מגן עליי. וההפוך: מה יקרה אם הדפוס ייעלם מחר בבוקר, ומה אפסיד. אחרי כל תשובה ממשיכים לשאול ולמה זה חשוב לי, עד השורש. כדי לשחרר, שואלים מה ההגנה משיגה בפועל, איך עוד אפשר לקבל את אותו רווח, מה הכי גרוע ומה הכי טוב שיכול לקרות, ואילו צעדים קטנים אפשר לעשות כבר עכשיו.
מה עושים אם קשה לי לזהות את הכוונה החיובית לבד?
⌄
זה טבעי, במיוחד בהתחלה. אם הכיוון הישיר לא מניב תשובה, נסו את ההפוך: דמיינו שמחר בבוקר הדפוס פשוט נעלם, כאילו בקסם, ושאלו מה יקרה אז ומה מטריד בתמונה הזו. אם עדיין נתקעים, סימן שהשורש עמוק יותר, ושם עבודה מודרכת שמגיעה לתת המודע פותחת את מה שקשה להגיע אליו רק בחשיבה.
חייבים להגיע לזיכרון מהילדות כדי לשחרר?
⌄
לא תמיד. אצל רון, כבר מהתשובה הראשונה התברר שהכעס נועד להגן עליו מזלזול, ומשם אפשר היה לחפש דרכים אחרות לשמור על הכבוד שלו. אבל כדי להגיע לשינוי עמוק, המשכנו עד החוויה שבה הוא ראה את אמא שלו קופאת מול הכעס של אבא. כשמגיעים לשורש כזה, השינוי מחזיק הרבה יותר.
למה כוח רצון לא מספיק כדי להפסיק לחבל בעצמי?
⌄
כי כל עוד יש בתוכנו חלק שמרוויח מהבעיה, הוא לא ייתן לנו לפתור אותה. ככל שמנסים לנצח אותו עם עוד מוטיבציה, הוא מתנגד חזק יותר, כי מבחינתו הוא מגן עלינו. מה שעובד הוא להבין ממה הוא מגן, ולתת לו דרך אחרת לשמור עלינו.
מה הקשר בין פחד מהצלחה לבין הרס עצמי?
⌄
פחד מהצלחה הוא מקרה פרטי של אותה כוונה חיובית. החלק שעוצר לא מפחד מהמטרה עצמה, אלא ממה שהוא מקשר להצלחה: ציפיות גבוהות יותר, אחריות, או נפילה שתכאב. לכן בתרגיל שואלים "מה יקרה אם אגשים", ולא "אם ארצה". ברגע שמזהים מפני מה הוא מנסה להגן, אפשר להרגיע אותו במקום להילחם בו.
אפשר לשחרר התנגדות פנימית לבד, או שצריך מלווה?
⌄
הרבה אפשר לעשות לבד. השאלות במאמר הן נקודת התחלה אמיתית, וכבר עצם השאילה יוצרת תזוזה. כשהשורש עמוק יותר, עבודה מודרכת עם שיטות שמגיעות לתת המודע, כמו NLP, מקצרת את התהליך ומגיעה למקומות שקשה להגיע אליהם רק בחשיבה.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים, בעל תואר בפסיכולוגיה ומאסטר וטריינר ב-NLP. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.
