תהילים כ"ז: לדוד ה' אורי וישעי, המזמור המלא, פירוש ומקור

תהילים כ"ז, א' · המזמור שאומרים מראש חודש אלול ועד הושענא רבה · 14 פסוקים

לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא

הנוסח המנוקד מתוך ספריא, תהילים כ"ז. המזמור המלא, מנוקד, מיד אחרי מפת העדשות
The LORD is my light and my salvation; whom shall I fear? (KJV)

תהילים פרק כ"ז הוא המזמור שפותח במילים "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא". בששת הפסוקים הראשונים דוד אומר שאינו מפחד גם ממחנה שלם, ומהפסוק השביעי הוא מתחנן: "אל תסתר פניך ממני". רוב הקהילות אומרות אותו פעמיים ביום, מראש חודש אלול ועד הושענא רבה או שמיני עצרת. הטעם הקדום: שם ה' כתוב בו שלוש עשרה פעמים, כמניין י"ג מידות הרחמים.

שש עדשות על תהילים כ"ז

א

הפשט והמפרשיםרש"י · רד"ק · אבן עזרא · מלבי"םיראה מאויב שרואים ופחד ממה שלא רואים, ותינוק שהוסתר בבית המקדש.

ב

חז"לויקרא רבה · ברכות · מדרש תהילים"אורי" בראש השנה, "ישעי" ביום הכיפורים, והשטן שחסר לו יום אחד.

ג

קבלההזוהר · רבי שבתי מרשקוב · בת עיןשלושה עשר שמות הוי"ה במזמור, כנגד שלוש עשרה מידות הרחמים.

ד

חסידותקדושת לוי · מי השילוח · הבעש"טהבקשה האחת היא להמשיך לבקש, ודרך כבושה מול שביל שאפשר לטעות בו.

ה

פסיכולוגיההרב זקס · קירקפטריק ושייבר"כי אבי ואמי עזבוני": הרב זקס קרא כאן את ישמעאל, וחוקרי ההתקשרות את השערת הפיצוי.

ו

תורות התודעהג'וזף מרפיצ"א בבוקר, כ"ג בצהריים, כ"ז בלילה: המסלול היומי של מרפי, והאדון שהוא הלך הרוח.

ועוד בדףהמזמור המלאהתרגומיםמה שעדיין פתוחשאלות ותשובותפסוקים קרובים

תהילים כ"ז המלא, מנוקד: לדוד ה' אורי וישעי

המזמור בנוי כמו שני מזמורים. שישה פסוקים בלי בקשה אחת, ואז בבת אחת: "שמע ה' קולי אקרא".

מי כאן: רש"י · רד"ק · אבן עזרא · מלבי"ם · מאירי · מצודת דוד

בחצי הראשון דוד מדבר על אלוהים בגוף שלישי. ה' אורי, ה' מעוז חיי, הוא יצפנני. בחצי השני הוא פונה אליו ישירות, ומבקש שלא ייעלם: אל תסתר, אל תט, אל תטשני. המעבר חד עד כדי כך שהשאלה אם זה מזמור אחד או שניים נשארה פתוחה.

המלבי"ם קורא את הפסוק הראשון כמדריך לשני סוגים של פחד. "יראה" היא מאויב שרואים, ו"פחד" ממה שלא רואים:

"היראה הוא מדבר ידוע והפחד הוא מדבר בלתי ידוע"מלבי"ם על תהילים כ"ז, א'

לכן לכל חצי של הפסוק יש מענה משלו. מול אויב שעלול לבוא בחושך, "ה' אורי". מול אויב חזק יותר, "ישעי". ומול מי שזומם בסתר, שאותו אי אפשר לראות בכלל, "מעוז חיי, ממי אפחד". אבן עזרא מחלק אחרת, לפי השעון: "אורי – בלילה שאין שם אור, כי הנפש תפחד", ו"וישעי – ביום". והרד"ק מוריד את הכול לדימוי אחד: "כי הצרה דומה לחשכה והתשועה ממנה היא האורה".

אבן עזרא: מזמור של זקנה

על "אחת שאלתי" אבן עזרא מציע רקע מפתיע. לדעתו דוד חיבר את המזמור "באחרית ימיו כאשר נשבעו אנשיו: לא תבא עמנו למלחמה". המלך הלוחם נשאר בבית, ומבקש בית אחר: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". תרגום השבעים מציע את ההפך, ומוסיף למזמור כותרת שאין בעברית: לדוד, לפני שנמשח. צעיר נרדף, או זקן שירד מהשדה. הטקסט עצמו אינו מכריע.

רש"י: התינוק שהוסתר בבית המקדש

את "כי יצפנני בסכה ביום רעה" רש"י מחבר לסיפור מספר מלכים. כשעתליה רצחה את כל זרע המלוכה, דודתו של התינוק יואש הסתירה אותו: "שֶׁהִסְתִּירָתוֹ יְהוֹשֶׁבַע אֲחוֹתוֹ בַּעֲלִיַּת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים". שש שנים גדל ילד בחדר נסתר במקדש, עד שהוכתר. לפי סדר עולם, שרש"י מביא, עליו נאמר הפסוק.

ועל "כי אבי ואמי עזבוני" רש"י כותב משפט שאין בו שום ריכוך. ההורים, לדבריו, לא חשבו על הילד בכלל: "בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ לַהֲנָאָתָן נִתְכַּוְּנוּ; כֵּיוָן שֶׁגָּמְרוּ הֲנָאָתָן, זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו אֵילָךְ וְזֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו אֵילָךְ". ומי שנשאר לצייר את העובר הוא אלוהים. העזיבה בפסוק, לפי רש"י, קרתה כבר ברגע ההתעברות, עוד לפני שמישהו ידע שהוא קיים.

המדרש מצא בפסוק הראשון את ראש השנה ואת יום הכיפורים, ובגימטריה של "השטן" את מספר הימים בשנה שבהם מותר לו לקטרג.

מי כאן: ויקרא רבה · מדרש תהילים · מסכת ברכות · סדר עולם

הקשר בין המזמור לימים הנוראים מתחיל בויקרא רבה, ומשם הוא עבר לכל מי שהסביר את המנהג. החכמים קוראים את שתי המילים הראשונות כשני ימים:

"רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹרִי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיִשְׁעִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים"ויקרא רבה כ"א, ד'

"מרעים" שקרבים "לאכול את בשרי" הם, לפי המדרש, המקטרגים שעומדים לפני הקדוש ברוך הוא ושואלים למה ישראל ניצלים ואחרים לא. ואז בא החשבון:

במדרש עצמו יש רק שני ימים. השלישי נוסף מאוחר יותר. ה"מטה אפרים" כתב שהמנהג נשען על המדרש, "ואחר כך כי יצפנני בסכה שהוא רמז לסוכות". ה"פרי צדיק" מצא את סוכות במקום אחר בפסוק הראשון: "ה' מעוז חיי הוא מרמז על חג הסוכות". כך נבנה לוח של כחמישים יום, שבו המזמור נאמר כל בוקר:

"אחת שאלתי": דוד ביקש אחת, שלמה שתיים

מדרש תהילים משווה בין האב לבן. "את מוצא דוד שאל אחת. ושלמה שאל שתים", כמו שכתוב במשלי: "שתים שאלתי מאתך". ובאותו מדרש רבי אבא בר כהנא מציע פירוש שמפתיע את מי שרגיל לקרוא את הפסוק כבקשה רוחנית בלבד: "מלכות שאל". הבית שדוד רצה לשבת בו, לפי הקריאה הזו, היה גם בית המלוכה.

"קוה" פעמיים: להתפלל שוב

הפסוק האחרון חוזר על אותה מילה בתחילתו ובסופו, "קוה אל ה'… וקוה אל ה'". התלמוד לומד מהכפילות הלכה מעשית:

"אִם רָאָה אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה, יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל"רבי חמא ברבי חנינא, ברכות ל"ב ע"ב

ומדרש תהילים מוסיף הבטחה: "אם נתפללת וחזרת ונתפללת תהא מבושר שנשמעת תפלתך". ועל "לולא" המדרש מונה ארבעה דברים שבזכותם אדם ניצל: זכות אבות, זכות המקום, זכות התורה, "ובזכות האמונה לולא האמנתי לראות".

שם הוי"ה כתוב במזמור שלוש עשרה פעמים, בדיוק. מהספירה הזו נולד הטעם הקדום ביותר לאמירתו באלול.

מי כאן: הזוהר · סידור רבי שבתי מרשקוב · בעל "בת עין"

הזוהר, בפרשת במדבר, קורא את הפסוק הראשון כתיאור של מי שמסתכל למעלה. כשאדם מכוון את מבטו אל האור העליון, האור חוזר אליו, והפחד נעלם משני העולמות. מי שמסתכל, כותב הזוהר,

"בִּנְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַנְהִיר עָלֵיהּ, לָא דָּחִיל מֵעִלָאִין וְתַתָּאִין"זוהר, במדבר ד', ל"ט

בתרגום חופשי: מאחר שאדם הביט באור העליון, והקדוש ברוך הוא האיר עליו, הוא אינו ירא לא מעליונים ולא מתחתונים. ההמשך מפרש את "מעוז חיי": מי שהקדוש ברוך הוא אוחז בו אינו חושש "בְּהַהוּא עָלְמָא מִכָּל מָארֵיהוֹן דְּדִינִין", מכל בעלי הדין שבעולם ההוא.

הספירה עצמה מופיעה בסידור של רבי שבתי מרשקוב, מתלמידי הבעל שם טוב, ובמקורות המוקדמים של המנהג: "שבמזמור הלז יש בו הכוונה של הי"ג מידות של רחמים, ולכך יש בו י"ג שמות הוי"ה". באלול, לפי ההסבר הזה, נפתחות שלוש עשרה מידות הרחמים, ולכן אומרים מזמור שיש בו שלושה עשר שמות. ספרנו, והמספר נכון:

בעל "בת עין", רבי אברהם דב מאבריטש, הלך צעד אחד הלאה, והתאים כל שם למידה. השם החמישי, "לחזות בנעם ה'", מכוון לדבריו למידה החמישית, ארך אפיים, "שבזה הבחינה יוכל להתיצב ביום ראש השנה לפני בורא עולמים ב"ה לבקש על נפשו". הבקשה של "אחת שאלתי" יושבת, לפי הקריאה הזו, במקום של הסבלנות.

רבי יחיאל מיכל, כפי שמביא בעל "קדושת לוי", קרא את "אחת שאלתי" כמעט הפוך מהפשט: הבקשה האחת היא לא להפסיק לבקש.

מי כאן: קדושת לוי · מי השילוח · הבעל שם טוב · ליקוטי תורה

רבי לוי יצחק מברדיטשוב מביא פירוש קצר לפסוק ששמע, כלשונו, "מהרב הקדוש מורינו הרב יחיאל מיכל". הוא כותב אותו בתוך דיון על השאלה מה אדם יכול להשיג מאלוהים, ומשיב שככל שאדם עובד יותר, כך הוא משיג יותר שאינו משיג. ואז:

"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש (תהלים כז, ד) זה תמיד שאלתי שאבקש תמיד מאת ה'"קדושת לוי, דברים, עקב

"שאלתי" בעבר ו"אבקש" בעתיד אינם שני שלבים, שבהם קודם מבקשים ואחר כך מקבלים. השאלה היא שהבקשה עצמה לא תיגמר. מי שהגיע, לפי הקריאה הזו, הפסיק לחפש.

מי השילוח: הבית הוא המחשבה

רבי מרדכי יוסף מאיזביצא מעביר את "בית ה'" מירושלים אל הראש. "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", לדבריו, פירושו "שֶׁכָּל יְמֵי חַיַּי יַחְשְׁבוּ מַחְשְׁבוֹתַי רַק בְּבֵית ה' וְלֹא יָבוֹא לְמַחְשַׁבְתִּי שׁוּם מַחְשָׁבָה זָרָה". ואת "לבקר בהיכלו" הוא קורא כבדיקה, כמו בדיקת בכור: להבין מתוך הדברים עצמם "מַה הוּא רְצוֹן הַשי"ת וּמַה הוּא לְהֵיפֶךְ".

הבעל שם טוב: דרך ושביל

על פסוק י"א, "הורני ה' דרכך ונחני בארח מישור", מובא בשם הבעל שם טוב הבחנה של מי שהלך הרבה ברגל. "דרך נקרא כבושה ואורח נקרא שאינו כבושה ויכולים לפעמים לתעות מתוכה". בדרך הסלולה מספיק שמישהו יראה את הכיוון:

"אפילו הדרך הכבושה בקשתי הורני ואז אלך בה מעצמי. ונחני באורח מישור באורח שאוכל לטעות בה בקשתי שתנחני בסיוע ועזר"כתר שם טוב א', ר"ג

שתי בקשות שונות בפסוק אחד: בדרך המוכרת מבקשים כיוון, ובשביל שאינו מסומן מבקשים יד.

בעל התניא: מי שאבד לו האב והאם שבתוכו

רבי שניאור זלמן מלאדי, ב"ליקוטי תורה", לוקח את "כי אבי ואמי עזבוני" פנימה. האב והאם הם האהבה הטבעית שבאדם, מה שמחבר אותו מעצמו לשורשו. ויש אנשים שאיבדו גם אותה. גם אליהם מכוון הפסוק: "אפי' מי שאבד ממנו בחי' אב ואם שבו… מ"מ וה' יאספני הוא ע"י בחי' שרשו למעלה". העזיבה, לפי הקריאה הזו, אינה סוף הקשר.

מתפלל בבית הכנסת שאל פעם את הרב יונתן זקס: איזה הורה יהודי דוחה את הילד שלו? ולמה אומרים את הפסוק הזה דווקא באלול?

מי כאן: הרב יונתן זקס · הרב שג"ר · לי קירקפטריק ופיליפ שייבר · מישל קרסקה

קודם כול, מי לא כתב. בספרים של יונג, פרום, פרנקל, פיטרסון וויליאם ג'יימס שבמאגר לא מצאנו דיון במזמור (יונג מזכיר את פסוק ח' רק בתיאור של טקס כנסייתי). מי שכתב על הפסוק עצמו, בחיבור שנקרא, בתרגום חופשי, הרהורים על הפסיכולוגיה של התשובה, הוא הרב זקס. שאר העדשה היא חיבור של הדף.

הרב זקס: ישמעאל באלול

זקס מספר על השאלה ששאל אותו המתפלל, ומשיב בסיפור שקוראים בראש השנה. ישמעאל נולד להגר ולאברהם, נדחה על ידי שרה, אחר כך על ידי אברהם, ולבסוף, מתחת לשיח במדבר, גם הגר לא מסוגלת להביט בו. ואז מגיע הקול מהשמים:

"The angel represents, therefore, a mercy as radical as it is total. 'Though my father reject me, the Lord will receive me.' There is no rejection which includes God's rejection."תרגום חופשי: המלאך מייצג אפוא רחמים קיצוניים ושלמים. "כי אבי עזבני וה' יאספני". אין דחייה שכוללת את הדחייה של אלוהים.Jonathan Sacks, Tradition in an Untraditional Age

התשובה של זקס לשאלה "למה באלול" היא שהתשובה, החזרה, מתחילה מהמקום שבו אדם מרגיש שאין לו מקום. בספרו "מועדים לשיחה" הוא מנסח את זה בלי סיפור, ומצטט את הפסוק: "ה' מאמין בנו אפילו אם אין אנו מאמינים בעצמנו". והרב שג"ר, בדרשה על הסליחות, מגיע לאותו פסוק משאלה פשוטה יותר: "לכמה אנשים באמת אכפת ממך? אמא, אבא, אח, אחות".

חוקרי ההתקשרות: אלוהים כדמות מפצה

הפסוק מתאר בשורה אחת את מה שחוקרי ההתקשרות בודקים כבר שלושה עשורים. לי קירקפטריק ופיליפ שייבר פרסמו ב-1990 מחקר על התקשרות בילדות ואמונה דתית, והציעו שאצל מי שגדל עם הורים מרוחקים, הקשר עם אלוהים יכול לשמש דמות התקשרות מפצה.

במחקר המשך מ-1998, עם 297 סטודנטים שנבדקו פעמיים, קירקפטריק מצא ש:

"positive religious change over time was predicted by negative models of self and positive models of others"תרגום חופשי: שינוי דתי חיובי לאורך זמן נובא על ידי מודלים שליליים של העצמי ומודלים חיוביים של אחרים.Kirkpatrick, Personality and Social Psychology Bulletin, 1998

קירקפטריק לא כתב על הפסוק. החיבור הוא של הדף: "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני" הוא ניסוח עתיק של מה שהמחקר מכנה השערת הפיצוי. וגם בתוך המחקר היא שנויה במחלוקת, כי יש ממצאים שתומכים דווקא בהשערה ההפוכה, שלפיה אדם מעתיק אל אלוהים את הדפוס שלמד בבית.

ג'וזף מרפי בנה מסלול יומי משלושה מזמורים: צ"א בבוקר, כ"ג בצהריים, וכ"ז בלילה.

מי כאן: ג'וזף מרפי

בארכיון של כארבעים מספרי מרפי המזמור נזכר בכמה עשרות מקומות. ההמלצה שחוזרת בשני ספרים, מ-1961 ומ-1976, היא חלוקה של היום:

"For example, you might use the 91st Psalm in the morning, the 23rd Psalm at noon and the 27th Psalm at night."תרגום חופשי: למשל, אפשר להשתמש במזמור צ"א בבוקר, במזמור כ"ג בצהריים ובמזמור כ"ז בלילה.Joseph Murphy, Great Bible Truths for Human Problems, 1976

בספר אחר הוא מציע את הסדר ההפוך, צ"א בלילה וכ"ז בבוקר. השעה משתנה, והרעיון נשאר: למלא את התודעה בפסוקים לפני שהפחד ממלא אותה.

מרפי ב-Fear Not: האדון הוא הלך הרוח

בחיבור קצר שנקרא Fear Not, אל תירא, מרפי פותח בשני פסוקים מהמזמור, א' ו-ה', ושואל מי האדון של הקורא ברגע זה:

"Your Lord is your predominant, mental attitude; it is your conviction or belief about yourself, people, and things; this Lord can be a tyrant."תרגום חופשי: האדון שלך הוא הלך הרוח השולט בך, האמונה שלך לגבי עצמך, אנשים ודברים. האדון הזה יכול להיות עריץ.Joseph Murphy, Fear Not

מי שנמצא במצב של טינה, הוא כותב, ויקנה באותה שעה בית או ישקיע כסף, יעשה ויאמר את הדבר הלא נכון. ואת הפחד הוא מתאר כענן: "Your fear is the cloud that hides the sunshine of God." הפחד הוא הענן שמסתיר את אור השמש של אלוהים. "ה' אורי", בקריאה שלו, הוא מה שמאחורי הענן.

מרפי ובעל הדאגות מלאז'ר וורלד

ב-How to Use the Laws of Mind (1980) מרפי מספר על אדם שפגש בהרצאה בלאז'ר וורלד, קהילת פנסיונרים בקליפורניה. רוב חייו הוא דאג, לדבריו, בעיקר מדברים שלא קרו, והדאגות התישו אותו. בעצת מורה רוחני הוא התחיל ללמוד את מזמורים כ"ג וכ"ז:

"When worry thoughts came to his mind he would recite a verse or two of one of the Psalms, and in time he overcame his worries."תרגום חופשי: כשמחשבות דאגה עלו בו, הוא היה אומר פסוק או שניים מאחד המזמורים, ועם הזמן התגבר על הדאגות.Joseph Murphy, How to Use the Laws of Mind, 1980

וכאן כדאי לומר את המתח בגלוי. מרפי קורא את חצי המזמור הראשון: הביטחון, האור, הסלע. בחצי השני דוד מתחנן "אל תסתר פניך ממני", ובסופו עומדת המילה המנוקדת בספק. אצל מרפי אין מקום לספק כזה, כי הוא רואה בו עוד מחשבת פחד שצריך להחליף. המסורת השאירה אותו בטקסט, ואפילו סימנה אותו בנקודות. שתי הקריאות מסכימות על התרגיל, לחזור לפסוק כשהפחד עולה, ונבדלות במה שמותר להרגיש בדרך.

השבעים · הוולגטה · המלך ג'יימס · JPS · אוקספורד · ספרי המנהגים

את "אורי" תרגמו כולם כמעט באותה מילה, אור. ההבדל המעניין נמצא בפסוק י"ג, במילה המנוקדת. תרגום השבעים כתב Πιστεύω, אני מאמין, והוולגטה Credo. ה"לולא" נעלם, ואיתו הספק. המלך ג'יימס החזיר אותו, והוסיף מילים שאין בעברית כדי שהמשפט יסתיים: I had fainted, unless I had believed, הייתי מתעלף, אילולא האמנתי.

אפשר לגלול הצידה

בשבעים ובוולגטה המזמור ממוספר 26, ובשניהם נוספה לו כותרת שאין בנוסח העברי. בשבעים: πρὸ τοῦ χρισθῆναι, לפני שנמשח. בוולגטה: priusquam liniretur, לפני שנמשח בשמן.

מתי התחילו לומר אותו באלול

לא בתלמוד ולא בשולחן ערוך. המנהג מופיע לראשונה בספרי מנהגים וסגולות מתחילת המאה ה-18. אחד המוקדמים הוא "כתר שם טוב קטן" של רבי בנימין בינוש הכהן, שנדפס בזולצבאך בשנת 1706, ובו לשון של סגולה: "כל האומר רז מזמור זה מר"ח אלול עד אחר שמחת תורה ואפילו גזירה רעה נתונה על האדם מן השמים יכולה לבטלה". החיד"א הביא אותו ב"מורה באצבע", ומשם הוא נכנס לסידורים: "מנהג טוב לומר אחר כל תפלה מזמור לדוד ה׳‬ אורי וישעי. ובפרט מר״ח אלול עד הושענא רבא".

היו גם מתנגדים. הגאון מווילנה, שלא נהג לומר בציבור מזמורי תהילים מלבד שיר של יום, לא קיבל את המנהג. בספר מנהגיו, "מעשה רב", כתוב: "גם מר"ח אלול עד יוה"כ אין אומרים קאפיטל כ"ז". ועד היום, לפי מנהג הפרושים, אין אומרים אותו בשבת.

השירים

הפסוק "אחת שאלתי" הוא כנראה הפסוק המולחן ביותר במזמור. בין הביצועים המוכרים: אברהם פריד, לבד ויחד עם שלום בראדט, ומשפחת רזאל. שמילי אונגר הקליט גם את "אם תחנה" וגם את "לולא", ויעקב שוואקי הקליט את "לדוד", שמשלב מילים ממזמור כ"ג.

מה שעדיין פתוח

חמש שאלות נשארות בלי הכרעה. הראשונה: האם זה מזמור אחד או שניים שחוברו. החצי הראשון בוטח ומדבר על אלוהים, השני מתחנן ומדבר אליו, וההסברים לחיבור שונים. השנייה: מתי בחייו של דוד נאמר. אבן עזרא חושב על זקנתו, תרגום השבעים כותב "לפני שנמשח", ורש"י מביא את סדר עולם שקושר את פסוק ה' ליואש, שנולד אחרי דוד בדורות. השלישית: מה פירוש "לבקר בהיכלו", בוקר או בדיקה, כמחלוקת דונש ומנחם. הרביעית נוגעת לנקודות על "לולא". התלמוד קורא בהן ספק של דוד, והחוקרים שואלים אם בכלל נועדו לפירוש, או היו סימן של סופרים למילה שיש עליה ספק בנוסח. והחמישית: הסגולה. הלשון "גזירה רעה… יכולה לבטלה" מופיעה בספר סגולות מ-1706, ולא מצאנו לה מקור מוקדם יותר.

לולא: הספק שבתוך הביטחון

המזמור הזה נאמר בחודש שבו אדם אמור לשאול שאלות קשות על עצמו, והוא פותח דווקא בשאלה שאין לה תשובה: "ממי אירא". מי שקורא רק את שש השורות הראשונות שומע אדם שאינו מפחד מכלום. מי שממשיך שומע את אותו אדם מבקש שלא יעזבו אותו, ובסוף, במילה אחת מנוקדת, מודה שאינו יודע אם יש לו חלק.

החכמים לא מחקו את הספק. הם סימנו אותו בנקודות, ובנו עליו חודש שלם. "לולא" הוא אלול, והקריאה הזו של בעל הטורים פשוטה: הביטחון של אלול אינו ביטחון של מי שבטוח בעצמו. הוא של מי שאומר "קוה אל ה'", מחכה, ואומר שוב.

שאלות ותשובות

מקורות הדף

הרשימה לפי העדשות. בכל שורה המקור וקישור למקומו. זו אינה רשימה מלאה של כל מי שכתב על המזמור, אלא של מי שמצוטט כאן.

פסוקים קרובים

הדף הזה הוא חלק מסדרה: דף לכל פסוק, מהמפרשים ועד הפסיכולוגיה. הרשימה המלאה, מאה פסוקים לפי נושאים, נמצאת בדף פסוקים יפים מהתנ"ך, ובו גם פסוקי האמונה. ועוד פסוקים מהספר: 50 פסוקים יפים מתהילים.

מחבר המאמר: שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים. לערוץ היוטיוב של שחר.