מה זה אומר "הרס עצמי", או "התנגדות פנימית להצלחה"? למה שאדם יתנגד להרוויח כסף, להיות בזוגיות מאושרת או אפילו להחלים ממחלה? זה נשמע לא הגיוני, ובכל זאת זה קורה לכולנו. אנחנו רוצים משהו מאוד, מתחילים בהתלהבות, ואז משהו בלתי נראה לוחץ על הבלם.
השם שנותנים לזה בדרך כלל הוא "הרס עצמי", אבל השם הזה מטעה. תכף נראה למה, וחשוב מזה, נראה איך משחררים את ההתנגדות, עם השאלות שאפשר לשאול את עצמנו כבר היום.
אם זה לא הרס עצמי, אז מה זה?
דמיינו שאתם נוסעים בטסלה משוכללת עם נהיגה אוטונומית, ושמים גז היישר לעבר קיר. הטסלה אמורה לבלום אתכם, בניגוד גמור לרצונכם. האם זה אומר שהמכונית מקולקלת? ממש לא. דווקא ההפך, הבלימה מעידה שהיא בחזית הטכנולוגיה.
תת המודע פועל בצורה דומה. גם הוא מפעיל מערכת הגנה משוכללת. אנחנו במודע משתוקקים לזוגיות, להוטים לרדת במשקל או נחושים להקים עסק, אבל הוא עוצר אותנו, כי מבחינתו הוא מזהה שם קיר.
מה שאנחנו קוראים לו הרס עצמי הוא כמעט תמיד בלם. לא חלק שרוצה להרוס אותנו, אלא חלק שמזהה סכנה, לפעמים גם במקום שבו הסכנה כבר מזמן לא קיימת.
הבלם הוא לא תקלה. הוא ההוכחה שהמערכת חכמה מספיק לעצור אותנו ברגע שנדמה לה שמשהו מסוכן.
למה תת המודע עוצר אותנו דווקא כשאנחנו הכי רוצים?
לכל בלם יש כוונה חיובית, הוא מנסה להגן עלינו ממשהו. לא חייבים להסכים לשיטה שלו, אבל מנקודת המבט שלו היא הגיונית לגמרי. הנה כמה דוגמאות לאמונות שהבלם מחזיק עמוק בתת המודע, וזה נשמע בערך ככה:
וזה לא רק במטרות הגדולות
אותו היגיון פנימי מפעיל גם דפוסים יומיומיים. קחו את הכעס. מי שמתפרץ בקלות בדרך כלל לא באמת רוצה לפגוע, אבל עמוק בפנים הכעס מנסה להגן עליו, לוודא שלא יזלזלו בו ושלא ירגיש חלש. זאת הכוונה החיובית שמאחוריו. והפרדוקס הוא שדווקא ההתפרצות מרחיקה את האנשים הקרובים וגורמת להם לתפוס אותו כחלש, ההפך הגמור ממה שהכעס ניסה להשיג.
וכאן הטעות הנפוצה: כשמנסים לנצח את הבלם עם עוד מוטיבציה ועוד כוח רצון, מקבלים בדרך כלל עוד התנגדות. ככל שלוחצים חזק יותר על הגז, הבלם נלחץ חזק יותר בחזרה.
הקשר בין הרס עצמי למשקעי העבר
כדי להבין למה החלק כל כך בטוח שיש סכנה, צריך לחזור אחורה. כמעט תמיד, הדפוס הזה נולד ברגע מסוים בעבר, לרוב בילדות או בחוויה מעצבת, שבו הוא באמת הגן עלינו. ילד שלמד שעדיף לא לבלוט כדי לא לחטוף, או שעדיף לרצות תמיד כדי לא לאבד אהבה. אז זה עבד, וזה היה הגיוני לגמרי.
הבעיה היא שהמציאות השתנתה מזמן, אבל הדפוס לא קיבל את העדכון. הוא ממשיך לנהל אותנו מתת המודע ולוחץ על הבלם, גם כשהסכנה הישנה כבר לא קיימת.
חשוב לומר, זה לא תמיד ככה. אבל בחלק גדול מהמקרים, ובמיוחד באלה שבהם אנחנו מרגישים שאין שום היגיון בהגנה, שאנחנו מבינים אותה רציונלית ובכל זאת לא מצליחים לשנות, מתחת לפני השטח מסתתר משקע ישן מהעבר.
התרגיל: השאלות שחושפות את הכוונה החיובית
זה החלק שאפשר לעשות עכשיו, לבד. לוקח כמה דקות, ולפעמים פותח דלת שכוח רצון לא הצליח לפתוח שנים. אפשר לקחת מטרה שלא זזה, או דפוס שמפריע, וללכת איתו צעד צעד.
שאלות לזיהוי הכוונה החיובית
דוגמה למטרה: משהו שאתם רוצים ולא קורה, לרדת במשקל, להרוויח יותר, להקים עסק, להיכנס לזוגיות.
דוגמה לדפוס מפריע: דחיינות, כעס, אכילת לילה, ויתור ברגע האחרון.
שתי הזוויות עובדות עם אותן שאלות.
תמיד יש רווח כלשהו במצב הקיים, אחרת לא היינו נשארים בו. אם כיוון אחד לא מניב תשובה, נסו את השני.
- מה טוב או נוח בכך שהמצב נשאר כמו שהוא, או שעדיין לא הגשמתי?
- מה היתרונות שלי בו, מה אני מרוויח ממנו?
- איך הוא מגן עליי?
- ממה הוא עוזר לי להימנע?
- מה אני עלול להפסיד אם דווקא אגשים, או אם הבעיה תיפתר?
- את מי או את מה אני עלול לאבד, ואיזו אחריות תידרש ממני?
- איך זה עלול להשפיע על תחומי חיים אחרים שחשובים לי?
- מה עלול להפוך לקשה יותר דווקא אחרי שאצליח?
אחרי כל תשובה, שאלו שוב "ולמה זה חשוב לי?". כל פעם יורדים שכבה, עד שמגיעים לכוונה החיובית העליונה, השורש שמתחת לכל השאר.
כשהבנתם מה הרווח שהחלק מגן עליו, אפשר להרגיע אותו, כך שישחרר את האחיזה ויפסיק לעצור אתכם. שתי דרכים, ולרוב צריך את שתיהן:
להראות לו חלופה: ההתנגדות הזו לא מנסה להזיק, רק לשמור עליכם. אם תראו לה בבירור שאפשר להמשיך להגן עליכם גם אחרי שתגשימו, היא תוכל לשחרר. אז חפשו דרך אחרת, שאיננה העיכוב ואיננה הדפוס המזיק, ששומרת על אותו רווח.
לגעת בשורש מהעבר: הרבה פעמים הדפוס הזה הוא התניה מהעבר, אמונה שנוצרה ברגע מסוים בחיים. כדי לשחרר אותו מהשורש, שווה לראות איפה ומתי נולדה האמונה שהחלק הזה מגן עליכם, ולרפא את אותו רגע.
וככה זה נראה כשמיישמים את השאלות, פעם על מטרה שרוצים להגשים ופעם על דפוס שרוצים לשנות:
המטרה: להקים עסק עצמאי, אבל יש דחיינות, ובכל פעם מחדש לא יוצאים לדרך.
"מה טוב בכך שעדיין לא הקמתי?" כל עוד לא ניסיתי, אי אפשר לשפוט אותי. אני נשאר 'המוכשר שעוד לא ניסה', במקום להסתכן בלהיות 'מי שניסה ונכשל'.
"מה יקרה אם אקים את העסק?" אצטרך לחשוף את עצמי, יצפו ממני יותר, וברגע שאחליק כולם יראו שלא הצלחתי.
שימו לב, שני הכיוונים מובילים לאותו מקום. ממשיכים לשאול עד השורש: "ולמה כל כך נורא להיכשל מול אנשים?" כי אז ארגיש שאני באמת לא שווה. וכאן השורש, ברמת הזהות: הדחיינות לא באמת מגנה על העסק, היא מגנה על המחשבה "אם אכשל, זה יוכיח שאני לא מספיק".
הכוונה החיובית שמתגלה: הדחיינות מגנה עליי מהתחושה שאני לא שווה. ברגע שאני מחזק את הביטחון העצמי ישירות ומנקה את האמונות שגרמו לי להקטין את עצמי, הדחיינות כבר לא נחוצה. היא משתחררת מעצמה, ואני חופשי להקים את העסק.
הדפוס: אכילה רגשית, אוכלים כשלא רעבים כדי להרגיע.
"מה טוב באכילה הזו? מה אני מרוויח ממנה?" ברגע של מצוקה האוכל מנחם אותי מיד. זו הדרך הכי מהירה שיש לי להרגיש פחות לבד.
"מה יקרה אם אפסיק?" אצטרך להישאר לבד עם הבדידות, בלי שום דבר שירכך אותה.
וממשיכים עד השורש: "ומתי הרגשתי ככה בפעם הראשונה?" אולי ילד שהיה הרבה לבד, וגילה שאוכל הוא הדבר היחיד שתמיד נמצא בשבילו. שם, בילדות, נולד הקישור בין אוכל לבין נחמה מבדידות, והוא ממשיך לפעול עד היום.
הכוונה החיובית שמתגלה: האכילה היא ניסיון לרכך בדידות ישנה. ברגע שמביאים נחמה אמיתית לאותו מקום ולומדים דרכים אחרות להרגיע אותו, היא כבר לא נחוצה.
הפרדוקס: מה שמגן עלינו דווקא פוגע בנו
שימו לב לפרדוקס שחוזר בכל המצבים: החלק שמנסה להגן עלינו משיג את ההפך הגמור ממה שהתכוון אליו. הכעס שאמור לשמור על הכבוד מרחיק אנשים. הדחיינות שאמורה להגן מכישלון מייצרת אותו בעצמה. הבלם שאמור לשמור עלינו רק מקבע אותנו במקום.
במילים אחרות, החלק הזה לא באמת מגן עלינו, הוא רק מחזיק אותנו היכן שאנחנו. וברגע שרואים את הפרדוקס הזה, מפסיקים לכעוס על החלק שמחבל ומתחילים להבין אותו, וזה מה שמאפשר לו סוף סוף להרפות.
אין בתוכנו חלקים רעים: המשל של המציל
דמיינו מציל שכל כך פוחד שמישהו יטבע, עד שהוא לא מחכה לראות מי באמת במצוקה. בכל פעם שמישהו מתרחק קצת מהחוף, הוא קופץ למים, תופס אותו בכוח ומחזיר אותו לחול. הוא לא רוצה להפריע. הוא מנסה להציל. אבל בדרך הוא הורס לאנשים את חוויית השחייה.
כך פועלים גם החלקים שאנחנו הכי כועסים עליהם, הדחיינות, הריצוי, ההתמכרות. וברגע שמבינים את זה, קל הרבה יותר לקבל את עצמנו, כי מפסיקים לראות בתוכנו חלקים רעים.
הפתרון הוא לא לפטר את המציל, אלא ללמד אותו להבחין בין סכנה אמיתית לבין רגעים שאפשר לתת לנו לגלות שאנחנו יכולים לצוף לבד. ויש פתרון שורשי עוד יותר. כי יש סיבה לכך שהמציל כל כך נבהל: פעם, באחת המשמרות שלו, מישהו באמת טבע מול עיניו. מאז הוא לא מוכן לקחת שום סיכון, וקופץ למים בכל הזדמנות. וכשמרפאים את הפחד הישן הזה, את אותו רגע שנצרב בו, הוא סוף סוף יכול להרפות.
למה סנכרון עובד במקום שכוח רצון נכשל?
הרבה אנשים בטוחים שמה שעוצר אותם הוא חוסר יכולת. בפועל הסיבה הפוכה. הנהג האוטומטי שלהם, תת המודע, כל כך חזק, עד שבכוחו לעצור כל שינוי שלא מסונכרן איתו.
ברגע שמפסיקים להילחם בבלם ומתחילים לדבר איתו, האנרגיה שהושקעה במאבק משתחררת. במקום שני חלקים שמושכים לכיוונים הפוכים, כל החלקים נעים לאותו כיוון. שינוי שנראה בלתי אפשרי מתחיל להרגיש קליל. אפשר רק לדמיין באיזו קלות היינו מגשימים מטרות אם כל החלקים שלנו היו מכוונים יחד.
איך הופכים את ההבנה לשינוי בפועל?
התרגיל שעשיתם כבר יכול לקדם אתכם הרבה, ועצם זה שזיהיתם את הכוונה החיובית יכול להזיז משהו. אבל ברוב המקרים, כדי שהשינוי יחזיק, צריך לעבוד עם תת המודע עצמו, בתהליך פנימי וחווייתי. כאן נכנס נוירו-שיפט.
נוירו-שיפט מטמיע את השינוי בתת המודע
השלב השלישי בנוירו-שיפט נועד ספציפית לנושא שדיברנו עליו היום: שחרור התנגדויות מתת המודע. במקום שתהיה מלחמה בין המודע לתת המודע, לסנכרן ביניהם שיפעלו ביחד לאותו הכיוון.
נוירו-שיפט הוא לא קורס תיאורטי, הוא תהליך חוויתי שאתם עוברים בעצמכם, צעד אחר צעד. פרוטוקול של שישה שלבים שמחבר אתכם לגרסה הטובה ביותר שלכם ומחווט את המוח להגשמה.
אני רוצה ליצור שיפטאם נוירו-שיפט מעביר אתכם את התהליך על עצמכם, קורס ה-NLP של הארטמיינד הוא המקום ללמוד את זה בצורה הכי יסודית ומעשית, כולל כלים מתקדמים והדרכה אישית, ולהפוך למאמני NLP שיודעים להנחות גם אחרים. הקורס פתוח עכשיו במסלול היברידי, וזה אומר: כל היתרונות של למידה נוחה ויעילה מהבית, בשילוב מפגשי אימון אישי, קהילה לתרגולים, וכל התמיכה שצריך כדי לוודא שאתם מיישמים.
לפרטים על המסלול ההיברידישאלות ותשובות
האם באמת אין דבר כזה הרס עצמי, גם במקרים קיצוניים?
כמעט כל דפוס כרוני שלא מצליחים לשנות, גם כזה שפוגע בנו מאוד, התחיל כניסיון להגן. זה לא אומר שאין נזק או שלא צריך לטפל, אלא שמשנים גישה: במקום להילחם בחלק שמחבל, מקשיבים לכוונה שמאחוריו ומלמדים אותו דרך אחרת. בדומה לכך, גם אם ביקורת של מישהו באה ממקום טוב מבחינתו, זה לא אומר שבריא לספוג אותה.
מה עושים אם קשה לי לזהות את הכוונה החיובית לבד?
זה טבעי, במיוחד בהתחלה. אם הכיוון הישיר לא מניב תשובה, נסו את ההפוך: דמיינו שהמטרה כבר הושגה או שהבעיה נפתרה, ושאלו מה מטריד בתמונה הזו. אם עדיין נתקעים, סימן שהשורש עמוק יותר, ושם עבודה מודרכת שמגיעה לתת המודע פותחת את מה שקשה להגיע אליו רק בחשיבה.
אילו שאלות שואלים כדי לזהות את הכוונה החיובית שמאחורי דפוס?
שני כיוונים. הישיר: מה טוב במצב הקיים, מה אני מרוויח מהדפוס, וממה הוא מגן עליי. וההפוך: מה עלול לקרות אם המטרה תתגשם או הבעיה תיפתר, ומה אפסיד. אחרי כל תשובה ממשיכים לשאול ולמה זה חשוב לי, עד שמגיעים לכוונה החיובית העליונה.
מה הקשר בין פחד מהצלחה לבין הרס עצמי?
פחד מהצלחה הוא מקרה פרטי של אותה כוונה חיובית. החלק שעוצר לא מפחד מהמטרה עצמה, אלא ממה שהוא מקשר להצלחה: ציפיות גבוהות יותר, אחריות, או נפילה שתכאב. לכן בתרגיל שואלים "מה יקרה אם אגשים", ולא "אם ארצה". ברגע שמזהים מפני מה הוא מנסה להגן, אפשר להרגיע אותו במקום להילחם בו.
אפשר לשחרר התנגדות פנימית לבד, או שצריך מלווה?
הרבה אפשר לעשות לבד. השאלות במאמר הן נקודת התחלה אמיתית, וכבר עצם השאילה יוצרת תזוזה. כשהשורש עמוק יותר, עבודה מודרכת עם שיטות שמגיעות לתת המודע, כמו NLP, מקצרת את התהליך ומגיעה למקומות שקשה להגיע אליהם רק בחשיבה.
מטפל, יזם ומנחה בתחומי הנפש וההתפתחות האישית, בעל תואר בפסיכולוגיה ומאסטר וטריינר ב-NLP. מייסד מרכז הארטמיינד. הפודקאסט שלו מהמובילים בישראל בתחום, והמדיטציות שלו הגיעו לעשרות מיליוני האזנות.
