למה שמישהו יתנגד להרוויח כסף? להיות בזוגיות מאושרת? אפילו להחלים ממחלה? זה נשמע לא הגיוני, ובכל זאת זה קורה לכולנו. רוצים משהו מאוד, מתחילים בהתלהבות, ואז משהו בלתי נראה לוחץ על הבלם.
השם שנותנים לזה בדרך כלל הוא "הרס עצמי", אבל השם הזה מטעה. תכף נראה למה, וחשוב מזה, נראה איך מסנכרנים בין המודע ללא מודע, עם השאלות שאפשר לשאול את עצמנו כבר היום.
אם זה לא הרס עצמי, אז מה זה?
דמיינו שאתם נוסעים בטסלה משוכללת עם נהיגה אוטונומית, ושמים גז היישר לעבר קיר. הטסלה אמורה לבלום אתכם, בניגוד גמור לרצונכם. האם זה אומר שהמכונית מקולקלת? ממש לא. דווקא ההפך, הבלימה מעידה שהיא בחזית הטכנולוגיה.
תת המודע פועל בצורה דומה. גם הוא מפעיל מערכת הגנה משוכללת. אנחנו במודע משתוקקים לזוגיות, להוטים לרדת במשקל או נחושים להקים עסק, אבל הוא עוצר אותנו, כי מבחינתו הוא מזהה שם קיר.
מה שאנחנו קוראים לו הרס עצמי הוא כמעט תמיד בלם. לא חלק שרוצה להרוס אותנו, אלא חלק שמזהה סכנה, לפעמים גם במקום שבו הסכנה כבר מזמן לא קיימת.
הבלם הוא לא תקלה. הוא ההוכחה שהמערכת חכמה מספיק לעצור אותנו ברגע שנדמה לה שמשהו מסוכן.
למה תת המודע עוצר אותנו דווקא כשאנחנו הכי רוצים?
לכל בלם יש כוונה חיובית, הוא מנסה להגן עלינו ממשהו. לא חייבים להסכים לשיטה שלו, אבל מנקודת המבט שלו היא הגיונית לגמרי. ככה זה נשמע מבפנים:
וזה לא קורה רק סביב מטרות גדולות. אותו היגיון פנימי מפעיל גם דפוסים יומיומיים. קחו את הכעס. מי שמתפרץ בקלות בדרך כלל לא באמת רוצה לפגוע, אבל עמוק בפנים הכעס מנסה להגן עליו, לוודא שלא יזלזלו בו ושלא ירגיש חלש. זאת הכוונה החיובית שמאחוריו. והפרדוקס הוא שדווקא ההתפרצות מרחיקה את האנשים הקרובים וגורמת להם לתפוס אותו כחלש, ההפך הגמור ממה שהכעס ניסה להשיג.
וכאן הטעות הנפוצה: כשמנסים לנצח את הבלם עם עוד מוטיבציה ועוד כוח רצון, מקבלים בדרך כלל עוד התנגדות. ככל שלוחצים חזק יותר על הגז, הבלם נלחץ חזק יותר בחזרה.
התרגיל: השאלות שחושפות את הכוונה החיובית
זה החלק שאפשר לעשות עכשיו, לבד. לוקח כמה דקות, ולפעמים פותח דלת שכוח רצון לא הצליח לפתוח שנים. אפשר לקחת מטרה שלא זזה, או דפוס שמפריע, וללכת איתו צעד צעד.
זיהוי הכוונה החיובית
ארבעה צעדים, כמה דקות. הכי טוב בשקט, ובכנות עם עצמכם.מטרה משהו שאתם רוצים ולא קורה, לרדת במשקל, להרוויח יותר, להקים עסק, להיכנס לזוגיות.
או דפוס שחוזר דחיינות, כעס, אכילת לילה, ויתור ברגע האחרון.
שתי הזוויות עובדות עם אותן שאלות.
אם כיוון אחד לא מניב תשובה, נסו את השני.
- מה טוב בכך שהמצב נשאר כמו שהוא, או שעדיין לא הגשמתי?
- מה אני מרוויח מהבעיה או מהדפוס הזה?
- ממה הוא מנסה להגן עליי?
- מה עלול לקרות אם דווקא אגשים, או אם הבעיה תיפתר?
- מה אפסיד אם המצב באמת ישתנה?
- שימו לב לניסוח: "אם אגשים", לא "אם ארצה". לפעמים הפחד הוא דווקא מההצלחה.
אחרי כל תשובה, שאלו שוב "ולמה זה חשוב לי?". כל פעם יורדים שכבה, עד שמגיעים לכוונה החיובית העליונה, השורש שמתחת לכל השאר.
שאלו אם המטרה מתנגשת עם משהו שחשוב לכם: ערך אחר, אדם שאתם אוהבים, או תפקיד שאתם ממלאים. ואז חפשו איך אפשר להגשים ועדיין לשמור על הרווח שהדפוס נתן לכם, או להחליף אותו במשהו טוב יותר. אם לא נראה את הרווח הזה בעצמנו, תת המודע יראה אותו במקומנו ויעצור אותנו, אז כדאי שנקדים אותו.
וככה זה נראה כשמיישמים את השאלות, פעם על מטרה שרוצים להגשים ופעם על דפוס שרוצים לשנות:
המטרה: להקים עסק עצמאי, ובכל פעם מחדש לא יוצאים לדרך.
"מה טוב בכך שעדיין לא הקמתי?" אולי אני נשאר באזור הנוחות, לא מסתכן בכישלון, ולא צריך להוכיח כלום לאף אחד.
"מה יקרה אם אקים את העסק ואצליח?" אולי יצפו ממני הרבה יותר, אאבד את הביטחון של המשכורת, ואצטרך להחזיק את זה לאורך זמן.
הכוונה החיובית שמתגלה: הבלם מגן עליי מלחץ, מאחריות כבדה ומפחד מהצלחה. עכשיו אפשר לחפש דרך להקים עסק בלי לאבד את הביטחון, במקום להילחם בעצמי.
הדפוס: דחיינות, דוחים שוב ושוב משימות חשובות.
"מה טוב בדחיינות? מה אני מרוויח ממנה?" כל עוד לא התחלתי, אי אפשר לשפוט אותי. אני נשאר 'מוכשר שלא ניסה', במקום להסתכן בלהיות 'מי שניסה ונכשל'.
"מה יקרה אם אפסיק לדחות ואתחיל?" אצטרך להתמודד עם ביקורת, ואולי לגלות שגם כשאני משקיע, התוצאה לא תמיד מושלמת.
הכוונה החיובית שמתגלה: הדחיינות מגנה על הערך העצמי מפני כישלון. כשמרגיעים את הפחד הזה, היא כבר לא צריכה לעצור אותנו.
תוך כדי, שימו לב לפרדוקס שחוזר: הבלם משיג את ההפך הגמור ממה שהוא רוצה. הדחיינות שאמורה להגן עלינו מכישלון דווקא מייצרת אותו. ברגע שרואים את זה, הרבה יותר קל לשחרר.
אין בתוכנו חלקים רעים: המשל של המציל
דמיינו מציל שכל כך פוחד שמישהו יטבע, עד שהוא לא מחכה לראות מי באמת במצוקה. בכל פעם שמישהו מתרחק קצת מהחוף, הוא קופץ למים, תופס אותו בכוח ומחזיר אותו לחול. הוא לא רוצה להפריע. הוא מנסה להציל. אבל בדרך הוא הורס לאנשים את חוויית השחייה.
החלקים שאנחנו הכי כועסים עליהם, הדחיינות, הריצוי, ההתמכרות, פועלים כמו המציל הזה. הכוונה שלהם לטובתנו, גם כשהתוצאה פוגעת. ההבנה הזו לבדה כבר מגדילה את הקבלה העצמית, כי מפסיקים לראות בתוכנו חלקים רעים.
הפתרון הוא לא לפטר את המציל, אלא ללמד אותו להבחין בין סכנה אמיתית לבין רגעים שאפשר לתת לנו לגלות שאנחנו יכולים לצוף לבד. ויש פתרון שורשי עוד יותר: להבין מה גרם לו לפעול ככה מלכתחילה. בדרך כלל פעם, באיזו משמרת, מישהו באמת טבע, ומאז הוא לא לוקח סיכונים. כשמרפאים את הפחד הישן הזה, הוא סוף סוף יכול להרפות.
למה סנכרון עובד במקום שכוח רצון נכשל?
הרבה אנשים בטוחים שמה שעוצר אותם הוא חוסר יכולת. בפועל הסיבה הפוכה. הנהג האוטומטי שלהם, תת המודע, כל כך חזק, עד שבכוחו לעצור כל שינוי שלא מסונכרן איתו.
ברגע שמפסיקים להילחם בבלם ומתחילים לדבר איתו, האנרגיה שהושקעה במאבק משתחררת. במקום שני חלקים שמושכים לכיוונים הפוכים, כל החלקים נעים לאותו כיוון. שינוי שנראה בלתי אפשרי מתחיל להרגיש קליל. אפשר רק לדמיין באיזו קלות היינו מגשימים מטרות אם כל החלקים שלנו היו מכוונים יחד.
רוצים לקחת את זה לעומק?
התרגיל שעשיתם עכשיו פותח את הדלת ברמת המודע, וזה כבר מזיז הרבה. כדי להעמיק את השינוי עד השורש, נוירו-שיפט עובד ישירות בתת המודע: משחרר את ההתנגדויות ומאחד את כל החלקים לכיוון אחד. תת המודע מפסיק לחבל ומתחיל למשוך יחד עם המודע, ודפוסי ההרס העצמי מתפרקים.
נוירו-שיפט הוא פרוטוקול של שישה שלבים שמחבר אתכם לגרסה הטובה ביותר שלכם ומחווט את המוח להגשמה. הוא לא נועד ללמד ידע חדש, אלא להטמיע רגשית את מה שכבר ידוע לכם.
- הסרת ההתנגדויות ואיחוד כל החלקים לכיוון אחד
- ניקוי משקעי עבר מהשורש
- חיווט מחדש של הדימוי העצמי
- סנכרון שהופך את המטרה לחלק ממי שאתם
המקום ללמוד את זה בצורה הכי יסודית ומעשית, כולל כלים מתקדמים והדרכה אישית, הוא קורס ה-NLP של הארטמיינד. הקורס פתוח עכשיו במסלול היברידי: כל היתרונות של למידה נוחה מהבית, בשילוב מפגשי אימון אישי, קהילה לתרגול וכל התמיכה שצריך כדי לוודא שאתם מיישמים והופכים למאמני NLP. כך יש לכם כלים גם לעזור לעצמכם וגם להנחות אחרים.
לפרטים על המסלול ההיברידיהחלק שמחבל בנו הוא בעל הברית הנאמן שלנו
הרס עצמי הוא שם מטעה. ברוב המקרים מדובר בחלק שמנסה להגן עלינו בשיטה ישנה שכבר לא משרתת אותנו. כשמזהים את הכוונה החיובית שמאחורי ההתנגדות, ושואלים את השאלות עד שמגיעים לשורש, מפסיקים להילחם בעצמנו ומתחילים לסנכרן בין המודע ללא מודע.
אנחנו לא שבורים. יש בנו בלם שלמד להגן, ואפשר ללמד אותו מחדש מתי לשחרר.
שאלות ותשובות
מה עושים אם קשה לי לזהות את הכוונה החיובית לבד?
זה טבעי, במיוחד בהתחלה. אם הכיוון הישיר לא מניב תשובה, נסו את ההפוך: דמיינו שהמטרה כבר הושגה או שהבעיה נפתרה, ושאלו מה מטריד בתמונה הזו. אם עדיין נתקעים, סימן שהשורש עמוק יותר, ושם עבודה מודרכת שמגיעה לתת המודע פותחת את מה שקשה להגיע אליו רק בחשיבה.
האם באמת אין דבר כזה הרס עצמי, גם במקרים קיצוניים?
כמעט כל דפוס, גם כזה שפוגע בנו מאוד, התחיל כניסיון להגן. זה לא אומר שאין נזק או שלא צריך לטפל, אלא שמשנים גישה: במקום להילחם בחלק שמחבל, מקשיבים לכוונה שמאחוריו ומלמדים אותו דרך אחרת. בדומה לכך, גם אם ביקורת של מישהו באה ממקום טוב מבחינתו, זה לא אומר שבריא לספוג אותה.
אילו שאלות שואלים כדי לזהות את הכוונה החיובית שמאחורי דפוס?
שני כיוונים. הישיר: מה טוב במצב הקיים, מה אני מרוויח מהדפוס, וממה הוא מגן עליי. וההפוך: מה עלול לקרות אם המטרה תתגשם או הבעיה תיפתר, ומה אפסיד. אחרי כל תשובה ממשיכים לשאול ולמה זה חשוב לי, עד שמגיעים לכוונה החיובית העליונה.
מה הקשר בין פחד מהצלחה לבין הרס עצמי?
פחד מהצלחה הוא מקרה פרטי של אותה כוונה חיובית. החלק שעוצר לא מפחד מהמטרה עצמה, אלא ממה שהוא מקשר להצלחה: ציפיות גבוהות יותר, אחריות, או נפילה שתכאב. לכן בתרגיל שואלים "מה יקרה אם אגשים", ולא "אם ארצה". ברגע שמזהים מפני מה הוא מנסה להגן, אפשר להרגיע אותו במקום להילחם בו.
אפשר לשחרר התנגדות פנימית לבד, או שצריך מלווה?
הרבה אפשר לעשות לבד. השאלות במאמר הן נקודת התחלה אמיתית, וכבר עצם השאילה יוצרת תזוזה. כשהשורש עמוק יותר, עבודה מודרכת עם שיטות שמגיעות לתת המודע, כמו NLP, מקצרת את התהליך ומגיעה למקומות שקשה להגיע אליהם רק בחשיבה.
מטפל, יזם ומנחה בתחומי הנפש וההתפתחות האישית, בעל תואר בפסיכולוגיה ומאסטר וטריינר ב-NLP. מייסד מרכז הארטמיינד. הפודקאסט שלו מהמובילים בישראל בתחום, והמדיטציות שלו הגיעו לעשרות מיליוני האזנות.
