סהרוריות ודיבור מתוך שינה: מה קורה שם ומה עושים

אישה מספרת לי שבעלה קם בשתיים בלילה, הלך למטבח, פתח את המקרר, עמד מולו דקה, סגר וחזר למיטה. בבוקר הוא נשבע שלא זז. היא חשבה שהוא משקר. הוא חשב שהיא ממציאה. שניהם צדקו: הוא באמת עשה את זה, והוא באמת לא זוכר, כי החלק במוח שאחראי לרשום זיכרונות ישן שינה עמוקה בזמן שהרגליים כבר הלכו למטבח.

הדברים המוזרים שקורים בלילה נראים כמו אוסף אקראי של תופעות: אחד מדבר, אחד קם והולך, ילד צורח באמצע הלילה ולא נרגע, מישהו חורק שיניים, ומישהו מוצא בבוקר עטיפות בסלון ולא זוכר שאכל. הם נראים אקראיים רק עד שמבינים שיש להם כתובת אחת. כמעט כולם יוצאים מאותו שלב שינה, באותה שעה, ומאותה תקלה: המוח מנסה לעבור משינה עמוקה לערות, ונתקע באמצע.

ומי שמבין את הרגע הזה מבין גם משהו יפה: סהרוריות היא ההפך המדויק משיתוק שינה. בשיתוק שינה המוח ער והגוף נעול. בסהרוריות הגוף משוחרר והמוח ישן. שתיהן אותה תקלת סנכרון, משני קצותיו של אותו ציר.

מה זה פאראסומניה, ולמה הכול קורה באותו רגע בלילה

בשורה אחת: פאראסומניה היא התנהגות שפורצת מתוך השינה, והיא מרוכזת בשליש הראשון של הלילה כי שם מרוכזת השינה העמוקה שממנה היא נולדת.

השינה בנויה ממחזורים של כתשעים דקות, וכל מחזור עובר ארבעה שלבים: דמדומים, שינה קלה, שינה עמוקה, ושנת חלום (REM). החלוקה לא אחידה לאורך הלילה. המחצית הראשונה עשירה בשינה עמוקה, המחצית השנייה עשירה בשנת חלום. זה הסבר שלם למה הסהרוריות של הילד קורית בעשרים ושלוש וחצי, שעה וחצי אחרי שנרדם, והסיוט שלו קורה בחמש לפנות בוקר.

המנגנון עצמו נקרא יקיצה חלקית. יציאה משינה עמוקה היא תהליך כבד, והמוח לא עושה אותה בבת אחת. מדידות של פעילות מוחית בזמן אפיזודה של סהרוריות הראו תמונה שנשמעת כמו טעות במכשיר: אזורי התנועה והרגש נמצאים בדפוס של ערות, ובאותו רגע ממש אזורי החזית, אלה שאחראים לשיפוט, למודעות עצמית ולרישום זיכרון, ממשיכים לשדר גלים איטיים של שינה עמוקה. אדם אחד, שני מצבי הכרה במקביל.

מכאן נגזר כל השאר. אדם בסהרוריות יכול לפתוח מנעול, כי פתיחת מנעול היא פעולה מוכנת מראש. הוא לא יכול להחליט לאן ללכת, כי ההחלטה גרה בחזית שישנה. הוא לא יזכור, כי הרישום כבוי. ובעיקר: הוא לא מבצע חלום. מהשינה העמוקה כמעט לא מגיעים חלומות מסודרים, ולכן אין תסריט שהגוף מנסה לשחק.

שתי המשפחות: שינה עמוקה מול שנת חלום

בשורה אחת: כל תופעת לילה שייכת לאחת משתי משפחות, ומשפחת השינה העמוקה נבדלת ממשפחת שנת החלום בשלושה סימנים: מתי בלילה, האם זוכרים, וכמה מסוכן.

הטבלה הזאת היא הכלי המרכזי של המאמר. אם יש בבית תופעה שלא ברור מה היא, מוצאים אותה כאן ומקבלים שלוש תשובות בבת אחת.

העמודה שמכריעה כמעט תמיד היא הזיכרון. מי שמספר בבוקר סיפור מסודר הגיע משנת חלום; מי שנשאר עם דף ריק הגיע משינה עמוקה.

סהרוריות: מה באמת קורה שם

בשורה אחת: כשבעה אחוזים מהאנשים סיהררו לפחות פעם אחת בחייהם, האפיזודה נמשכת משניות עד חצי שעה, והעיניים פקוחות אבל אף אחד לא נמצא מאחוריהן.

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שפורסמה ב-PLOS ONE בשנת 2016, שאיגדה 51 מחקרים ומעל מאה אלף נבדקים, מצאה שכיחות של 6.9% לאורך החיים. בשנה נתונה השכיחות אצל ילדים היא 5% ואצל מבוגרים 1.5%. כלומר: לרוב האנשים זה קרה פעם, בילדות, והם אפילו לא יודעים על זה.

המראה עצמו הוא מה שמפחיד את מי שרואה אותו. העיניים פקוחות, לפעמים לרווחה, אבל המבט זגוגי ולא ממוקד. הפנים חסרות הבעה. אם מדברים אליו, הוא עשוי לענות במילה אחת שלא קשורה לשאלה, או להסתובב ולהמשיך. מי שמנסה לעצור אותו פיזית עלול לפגוש דחיפה, וזו כמעט תמיד תגובת בהלה ולא כוונה.

מה שאדם יכול לעשות במצב הזה מפתיע כמעט את כולם. הרפרטואר כולל התלבשות, הזזת רהיטים, שתייה, יציאה מהבית, ובמקרים נדירים ומתועדים גם נהיגה. הכלל הוא שכל פעולה שהפכה אוטומטית זמינה, וכל פעולה שדורשת שיקול דעת חדש חסומה. הרגליים יודעות את הדרך למטבח, אבל אף אחד בבית לא בודק אם המקרר פתוח כבר חמש דקות.

ההשלכה המשפטית של זה כבר נבחנה באולם בית משפט. במשפט מתועד בקנדה בשנת 1987 זוכה נאשם בהריגה שביצע, לאחר שהתביעה וההגנה כאחת הציגו את הראיות שהאירוע התרחש מתוך אפיזודת סהרוריות. גם מי שהמקרה הזה מטריד אותו יכול לקחת ממנו את הנקודה המרכזית: מערכות שמרניות ביותר, שתפקידן להיזהר, קיבלו שהאדם בסהרוריות אינו נוכח.

"אם מעירים אותם בפתאומיות הם יהיו מבולבלים ולא יבינו מה קורה. הם עלולים להיות מבוהלים, כועסים או נסערים."שירות הבריאות הבריטי (NHS), הנחיות להתמודדות עם סהרוריות

האם מותר להעיר מי שמסהרר

בשורה אחת: אין שום סכנה בהערה עצמה, האמונה שיש בה נזק היא מיתוס. הסיבה האמיתית להימנע היא שהערה פתאומית יוצרת בהלה ובלבול, וההנחיה המקצועית היא להוביל בעדינות חזרה למיטה.

המיתוס אומר שהערה של סהרורי עלולה לגרום להתקף לב, להלם או לפגיעה נפשית. אין לזה בסיס. מה שכן קורה הוא פחות דרמטי ויותר מציק: האדם מתעורר לתוך אינרציית שינה כבדה, לא מזהה איפה הוא נמצא, לא מבין למה מישהו אוחז בו, ומגיב בפחד או בכעס. אצל ילדים זה גם מאריך את האפיזודה במקום לסיים אותה.

ההנחיה המעשית, כפי שהיא מנוסחת גם אצל שירות הבריאות הבריטי וגם אצל גופי רפואת שינה, פשוטה: לא להעיר, להוביל. ניגשים לצד, לא חוסמים את הדרך. מדברים בקול נמוך וקבוע, משפט קצר שחוזר על עצמו: "בוא, חוזרים למיטה". לא מדליקים את האור הגדול. מניחים יד קלה על הכתף או על הגב ומכוונים לכיוון החדר. ברוב המקרים האדם ילך בלי התנגדות, ייכנס למיטה, וימשיך לישון.

דיבור מתוך שינה: למה זה לא קשור לחלום

בשורה אחת: בין שישים לשבעים אחוז מהאנשים דיברו בשנתם, כארבע חמישיות מהדיבור הזה מגיע משלבים שאינם שנת חלום, ולכן אי אפשר ללמוד ממנו על מה שהאדם חולם או מסתיר.

זו התופעה הכי נפוצה במשפחה וגם הכי לא מובנת. הסטטיסטיקה נעה בין שישים לשבעים אחוז מהאוכלוסייה לאורך החיים, ואצל ילדים בגיל בית הספר היסודי מדובר בכמחצית. רוב האנשים כלל לא ידעו על זה אלמלא מישהו ישן לידם.

והנה הנקודה שמפרקת אמונה שלמה: כשמעירים בעדינות אדם שדיבר בשנתו ושואלים אותו מה עבר לו בראש, לרוב אין דיווח על חלום מקביל. הדיבור לא מתאר סצנה שהוא רואה. הוא פעילות מוטורית של מנגנון ההפקה של הדיבור, שנדלק לרגע בזמן יקיצה חלקית, בלי תוכן מאחוריו. המילים יוצאות מקוטעות, לפעמים מלמול, לפעמים משפט תקין לגמרי, ולעיתים קרובות בטון שלילי או גס יותר מהאדם בערות.

ומכאן התשובה לשאלה ששואלים אותי כמעט תמיד בהקשר הזה: אי אפשר לחקור מישהו בשנתו. אין קשר אמין בין מה שנאמר לבין מה שקרה ביום, מה שמטריד או מה שמוסתר. מי ששמע את בן הזוג אומר בלילה שם של אדם זר לא שמע וידוי. הוא שמע רעש שהמוח הפיק בזמן מעבר בין שלבי שינה. הפירוש שאנחנו נותנים לרעש הזה מספר עלינו הרבה יותר ממה שהוא מספר על הישן.

אצל ילדים: למה זה נפוץ ומתי זה עובר

בשורה אחת: ילדים מסהררים הרבה יותר ממבוגרים כי יש להם הרבה יותר שינה עמוקה, וזה יורש: ילד לשני הורים שסיהררו נמצא בסיכון של למעלה מששים אחוז.

מחקר עוקבה שפורסם ב-JAMA Pediatrics בשנת 2015 עקב אחרי 1,940 ילדים מקוויבק מגיל שנה וחצי, והוא נותן את התמונה הכי מסודרת שיש. שיא הבעתות הוא בגיל שנה וחצי, אז 34.4% מהילדים חווים אותן. שיא הסהרוריות מגיע מאוחר יותר, בגיל עשר, עם 13.4%.

הממצא המעניין באמת במחקר הזה הוא התורשה, והוא חד באופן שקשה להתעלם ממנו.

הנתונים מתוך מעקב אחרי 1,940 ילדים בקוויבק, JAMA Pediatrics 2015. הפרשנות המקובלת היא שמה שעובר בתורשה אינו ההתנהגות עצמה אלא עומק השינה ואופן היציאה ממנה.

המספרים האלה מסבירים למה השאלה הראשונה שרופא שינה שואל הורה מודאג היא אם הוא עצמו סיהרר כילד. תשובה חיובית מרגיעה מיד: זה דפוס משפחתי מוכר, לא סימן למצוקה נפשית ולא תוצאה של חינוך.

לגבי המועד שבו זה עובר, התשובה מעודדת. אצל הרוב המכריע התופעה דועכת בגיל ההתבגרות, כשכמות השינה העמוקה יורדת באופן טבעי. עד אז ההורים צריכים בעיקר שני דברים: לשמור על שעות שינה קבועות ומספיקות, כי ילד עייף מייצר שינה עמוקה עמוקה יותר ואיתה יותר אפיזודות, ולבטח את הבית. הרחבה על בניית שגרת ערב שמייצרת סדירות נמצאת במאמר שכתבתי על איך להירדם מהר.

הזווית התרבותית והיהודית

בשורה אחת: השאלה מה מעמדו של אדם שפועל בשנתו נשאלה הרבה לפני שהיה מכשיר שמודד גלי מוח, והמקורות היהודיים נגעו בה משני כיוונים: מהות השינה מצד אחד, ואחריות למעשים מצד שני.

התופעה הזאת עתיקה, ובכל תרבות היה לה שם. פירושים שהילכו במקומות רבים בעולם ראו בסהרור נשמה שיצאה לטייל וגוף שנשאר להמתין לה, ומכאן גם האזהרה החוזרת שאסור להעיר, פן הנשמה לא תספיק לחזור. מעניין שהמסקנה המעשית של התפיסה הזאת, לא להעיר בבהלה, נשארה תקפה גם היום, אם כי מסיבה אחרת לגמרי.

במסורת היהודית השינה עצמה נתפסת כמצב ביניים ולא כניתוק. בתלמוד הבבלי מופיעה האמירה ששינה היא אחד משישים במיתה, ובתפילת הבוקר, ב"מודה אני", מודים על החזרת הנשמה. התפיסה הזאת מציבה את השינה כמצב שבו האדם נוכח חלקית, וזה קרוב באופן מסקרן לתיאור הנוירולוגי של יקיצה חלקית.

הזווית השנייה מעשית יותר. חכמים כבר עסקו בשאלה מה דינו של אדם שהזיק בשנתו, והכלל במשנה קובע שאדם מועד לעולם, בין ער בין ישן. במקביל, מצוות שדורשות כוונה אינן מתקיימות בשינה, שכן אין שם דעת. שתי ההכרעות האלה יחד מציירות עמדה עדינה: האדם אחראי לנזק שגרם, ובכל זאת אינו נחשב כמי שעשה מעשה מדעת.

אני מביא את זה כרקע ולא כפסיקה. אני לא פוסק הלכה, ומי שהשאלה נוגעת לו למעשה, בין אם מבחינה הלכתית ובין אם מבחינה משפטית, צריך לפנות לכתובת המתאימה. מה שכן נראה לי שווה לקחת מכאן הוא ההקבלה עצמה: שתי מערכות שונות לחלוטין, מעבדת שינה מודרנית ובית מדרש עתיק, הגיעו לאותה הבחנה בין הגוף שפעל לבין האדם שלא היה שם.

מה מגביר את הסיכוי, ואיך מפחיתים

בשורה אחת: כל מה שמעמיק את השינה העמוקה או שמפריע לה מעלה את הסיכוי לאפיזודה, ולכן הטיפול המרכזי הוא סדירות ומספיק שעות, לצד ביטוח פיזי של הבית.

הפאראסומניות עובדות כמו משוואה עם שני אגפים. אגף אחד מגדיל את לחץ השינה העמוקה, אגף שני מספק את הטריגר שמנסה להעיר. כשהשניים נפגשים באותו לילה, נוצרת האפיזודה.

שתי השורות הראשונות אחראיות לרוב המקרים אצל אנשים בריאים. מי שמתקן רק אותן כבר עשה את עיקר העבודה.

על התרופות שווה להרחיב, כי זו נקודה שרבים לא מכירים. בשנת 2019 הוסיף מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אזהרה במסגרת שחורה, הרמה החמורה ביותר, לשלוש תרופות שינה נפוצות מקבוצת ה-Z-drugs, בעקבות התנהגויות שינה מורכבות כמו הליכה ונהיגה מתוך שינה. הרשות זיהתה 66 מקרים לאורך 26 שנים שהסתיימו בפגיעה חמורה או במוות. המספר קטן ביחס למיליוני המשתמשים, וזו הסיבה שהמסקנה אינה להפסיק תרופה על דעת עצמנו, אלא לדווח לרופא על כל אפיזודה כזאת.

ובצד הפעיל של המניעה נמצאת השינה עצמה. ערב רגוע מייצר לילה שלם פחות מקוטע, וכאן נכנסת מדיטציה מונחת שמורידה את מפלס העוררות לפני המיטה.

אני ממליץ עליה כאן לא כפתרון לסהרוריות עצמה, אלא ככלי לשתי השורות הראשונות בטבלה: להיכנס למיטה בשעה קבועה, ולהירדם מהר מספיק כדי שהלילה יהיה שלם. אוסף המדיטציות המלא, כולל הצהרות לשינה בגרסת נשים ובגרסת גברים, מרוכז בדף מדיטציות השינה.

מתי זה כבר עניין לרופא

בשורה אחת: רוב הפאראסומניות אינן מצריכות טיפול, אבל חמישה סימנים כן מצדיקים בירור, ואחד מהם חשוב במיוחד: התנהגות אלימה בשינה שמופיעה לראשונה אצל מבוגר.

הרשימה הבאה אינה נועדה להפחיד. היא נועדה להוציא מהראש את השאלה "אולי כדאי לבדוק" ולהחליף אותה בקריטריון ברור.

1. פציעה, של הישן או של מי שלידו. חבלה אחת היא סימן שהאפיזודות חורגות מהבטוח, וזה מספיק להתייעצות.
2. אכילה מתוך שינה. התופעה הזאת נבדלת מהשאר: היא נוטה לחזור, קשורה לעיתים לתרופות, ומביאה איתה סיכוני חנק, כוויות ועלייה במשקל בלי הסבר.
3. יציאה מהבית או נהיגה. כאן הסיכון כבר לא מסתכם בחבורה.
4. התנהגות אלימה בשינה שמתחילה בגיל מבוגר. אדם שבועט, מכה או מדבר בכעס תוך כדי שינה, ובבוקר מספר חלום שתואם למה שעשה, אינו מתאים לתמונה של סהרוריות. הדפוס הזה מתאים להפרעת התנהגות בשנת חלום, ושם השיתוק שאמור להגן על הגוף אינו עובד. זו סיבה טובה לפנות לרופא, בין השאר משום שמעקב רב מרכזי שפורסם בכתב העת Brain בשנת 2019 מצא שהמצב הזה קשור לסיכון מוגבר להתפתחות מחלות נוירולוגיות בהמשך החיים. אבחון מוקדם מאפשר מעקב, וזו הסיבה לבדוק ולא להתעלם.
5. עייפות כבדה ביום או נחירות חזקות. שילוב כזה מעלה חשד שהאפיזודות הן תוצאה של דום נשימה בשינה, וטיפול בגורם הנשימתי מפסיק אותן.

הבירור עצמו אינו מפחיד. הוא מתחיל בשיחה, לרוב עם יומן שינה של שבועיים, ולפעמים ממשיך לבדיקת שינה במעבדה שמודדת גלי מוח ותנועה. במקרים חוזרים ומסוכנים קיים גם טיפול תרופתי, אבל בפועל, אצל רוב המבוגרים שמגיעים, הפתרון מסתכם בתיקון של שעות השינה ובהסרת הטריגרים מהטבלה שלמעלה. מי שמתמודד גם עם קושי להירדם מלכתחילה ימצא את התמונה השלמה במדריך על נדודי שינה ואינסומניה.

"האדם בסהרוריות אינו חולם, ואינו ער. הוא בשני המצבים במקביל, וזה למה שום הסבר מהעולם של הערות לא מתאים לו."

לסיכום

כל התופעות שנראות מוזרות בלילה יושבות על ציר אחד. בקצה אחד הגוף משוחרר לפני שהמוח התעורר, וזו סהרוריות. בקצה השני המוח מתעורר לפני שהגוף שוחרר, וזה שיתוק שינה. באמצע יש דיבור, חריקה, בעתה ואכילה, וכולם וריאציות על אותו רגע שבו הסנכרון בין שתי המערכות מתפספס בכמה שניות.

וההשלכה המעשית של כל זה קטנה ומרגיעה: מה שמכייל את הסנכרון הוא לישון מספיק, לישון בשעות קבועות, ולסלק מהמסדרון את מה שאפשר למעוד עליו.

ואם יש משהו אחד שכדאי לקחת מהמאמר הזה, זה מה להגיד לילד בבוקר. הוא לא עשה שום דבר, הוא לא הסתיר שום דבר, והוא לא צריך לפחד מהמיטה שלו.

שאלות ותשובות

מקורות

• Stallman ו-Kohler, שכיחות הסהרוריות: סקירה שיטתית ומטא-אנליזה, PLOS ONE, 2016
• Petit ואחרים, סהרוריות ובעתות לילה בילדות: מחקר עוקבה אורך, JAMA Pediatrics, 2015
• שירות הבריאות הבריטי (NHS), סהרוריות: תסמינים, גורמים והתמודדות
• מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), אזהרה במסגרת שחורה על התנהגויות שינה מורכבות, 2019
• Postuma ואחרים, סיכון ומנבאים בהפרעת התנהגות בשנת REM: מחקר רב מרכזי, Brain, 2019

כל מדריכי השינה במקום אחד

בשורה אחת: זו המפה המלאה של אשכול השינה. כל מדריך עומד בפני עצמו, וביחד הם מכסים את הנושא מקצה לקצה.

• נדודי שינה ואינסומניה: המדריך המלא
• מדיטציה לשינה: כל המדיטציות במקום אחד
• איך להירדם מהר: 50 הכלים והשיטה שמאחוריהם
• שיתוק שינה: למה זה קורה ומה עושים ברגע האירוע
• שעות שינה לפי גיל: הטבלה המלאה ומחשבון מחזורים
• היגיינת שינה: הפרוטוקול המלא לערב
• תוספים לשינה: המדריך הבלתי תלוי
• השעון הביולוגי: איך מכיילים אותו מחדש
• יוגה נידרה ו-NSDR: מנוחה עמוקה בלי להירדם
• נשים ושינה: הריון, אחרי לידה וגיל המעבר
• חלימה צלולה: איך מתאמנים ומה המחיר

מחבר המאמר: שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.