תטא הילינג: מה זה באמת, איך זה עובד, ומה הגבולות
שיחה עם נגה בן ישראל, מהמורות הוותיקות בארץ לתטא הילינג, על אמונות לא מודעות ועל מה שהן עושות לגוף
תטא הילינג היא שיטה שעובדת על אמונות לא מודעות, מתוך הנחה שרובן המכריע של האמונות שמעצבות את המציאות שלנו יושבות מתחת לסף המודעות. השם מגיע מגלי מוח תטא, המצב שבו התודעה גמישה יותר והתת מודע נגיש יותר.
העבודה עצמה כוללת זיהוי של האמונה, הבנה של מה היא נותנת לנו, ואז שחרור שלה. השיחה כאן עוסקת בעיקר בגוף, וגם בשאלה עד כמה זה מגיע ואיפה עוברים הגבולות.
מה זה תטא הילינג, ולמה קשה לענות על זה במשפט אחד?
כששואלים מהי תטא הילינג, אפשר לפרק את המילה: תטא היא אות יוונית שמתארת גלי מוח מסוימים, וכשהמוח נמצא בגלים האלה התודעה גמישה והתת מודע נגיש. זה הסבר נכון, וזה גם ההסבר הפחות מעניין.

השאלה המעניינת יותר היא למה בכלל רוצים להגיע ללא מודע. והתשובה נשענת על הנחת יסוד אחת: מה שמייצר את המציאות שלנו הן האמונות שלנו, ורובן אינן מודעות. ההערכה שמדברים עליה היא כתשעים אחוז, והיא הערכה גסה שקשה למדוד באמת.
אם האמונות לא מודעות, אני לא יודעת מה גורם לכאב גופני, או לזה שאני מצליחה או לא מצליחה כלכלית, או לזה שיש לי זוגיות טובה או שאין לי בכלל.
זה מציב אותה באותה משפחה של גישות שעובדות על התת מודע ועל שינוי דפוסים. ומכאן ההגדרה המעשית של השיטה: היא עוזרת להגיע לאמונות הלא מודעות, להבין למה אנחנו מחזיקים באמונות שמייסרות אותנו, ונותנת גם כלים לשחרר אותן. וזו הסיבה שהיא לא מדברת רק על גוף אלא גם על כסף, על זוגיות ועל כל שאר התחומים.
״תטא הילינג היא לא תעודת ביטוח לחיים ללא מוות, והיא לא הדרך לחיות חיים שיש בהם אפס מחלות. אני לא רוצה ליצור את הרושם הזה, כי בחיים כל הזמן יש התמודדויות רגשיות.״
עבורה, זו בעיקר הזדמנות למפגש קרוב עם עצמנו: להבין מי אנחנו באמת ומה מנהל אותנו.
הגוף אינו דייר שגר בנפש
ההנחה השנייה של השיטה נוגעת ליחס בין גוף לנפש, והיא מתחילה בשלילה של תמונה מוכרת. הרבה פעמים מתייחסים לגוף כאל חומר, כימיה, גולם, ואל הנפש כאל משהו שגר בתוכו.
הדימוי שנבחר בשיחה חד: הגוף אינו שכן שגר איתנו באותו בניין ואין בינינו שום קשר. הקשר הדוק, וזו אותה משפחת רעיונות שעליה נשענת גם העבודה של גאבור מאטה על הגוף שאומר לא. הגוף מבטא דברים שהנפש רוצה שנבוא איתם במגע ומאיזושהי סיבה אנחנו לא מקשיבים.

ומתי אנחנו לא מקשיבים? כשאני חייבת להגיש פרויקט בעבודה, כשאני חייבת לעמוד בתשלומי המשכנתא, כשאני חייבת לעמוד באיזה סטנדרט משפחתי של בית, שלושה ילדים, כלב וגינה. במקום להיות בתשומת לב, אני בחובות. וכשלא מקשיבים מספיק זמן, זה עלול לבוא לידי ביטוי בגוף, שאומר בעצם: רגע, תעצרי.
לזה נוספת הערה על מחלות כרוניות, שנאמרה בזהירות ובכל זאת בחדות: יש מי שיאמר שמחלה כרונית היא דבר נהדר עבור תעשיית התרופות, כי היא יוצרת לקוח קבוע לשנים. והשאלה שנשארת פתוחה היא למה בכלל דבר כזה קיים, אם כל המהות שלנו היא שכשקורה משהו, פותרים ומתגברים וממשיכים.
כאב כרוני בצוואר מתאונת דרכים, שנמשך כעשר שנים ועבר. ולא עבר בגלל הזמן, אלא כי היא הסתכלה מה יש שם ברמה הרגשית והבינה מה היה שם.
למה כל השיטה עומדת על אמונות לא מודעות
הרעיון שמחלה יכולה לשרת אותנו נשמע מוזר עד שמסתכלים על דברים פשוטים בהרבה. יש המון דברים שאנשים עושים ויודעים היטב שהם לא טובים: לאחר, לאכול את השוקולד הזה, לעשן את הסיגריה הזאת, לצעוק על הילד. אף אחד לא מגלה כאן שום דבר מרעיש.
ובכל זאת זה קורה שוב ושוב, ולפעמים בתחושה של ״משהו נכנס בי״. וזו בדיוק הנקודה:
המקום הזה של הדבר שנכנס בי ומשתלט עליי, תמיד יש לו סיבה. ועד שלא נמצא את הסיבה הטובה שלמה הוא נמצא שם, ומה הוא מאפשר לי, הוא יישאר.

מכאן גם ההסבר לתופעות שנראות אקראיות. אם אדם מפחד להגיע בזמן, ייתכן שפעם אחת הוא הגיע בזמן ובדיוק אז קרה משהו לא טוב, ונשארה שם טראומה לא מעובדת. עד שלא יבין איפה זה נוצר, הוא ימשיך לאחר בלי לדעת למה. וכפי שנאמר בחיוך, בפולין אומרים שבזכות כאבי ראש משתחררים מכל מיני דברים שלא רוצים לעשות.
כשהגוף רשם שלהיכנס להריון זה מסוכן: סיפור ההריון שלא הגיע
הסיפור הראשון שעלה הוא של אישה שניסתה שנים להיכנס להריון ולא הצליחה, ועברה טיפולי הפריה שלא עזרו.
מה שנעשה שם הוא מה שנקרא בשיטה קריאה אינטואיטיבית: ניסיון לקלוט אנרגטית אמונות לא מודעות של אדם אחר. וכפי שהוסבר, זו לא יכולת מולדת נדירה אלא טכניקה שאפשר ללמוד. מה שעלה שם היה שבזמן שהאישה הייתה ברחם אמה, מישהו קרוב במשפחה נפטר. וכששאלה אותה, התשובה הייתה שזה נכון: סבתה נפטרה, והיא נולדה לתוך אבל גדול מאוד.

העבודה עצמה הייתה לבקש לראות את זה מנקודת מבט רחבה יותר, לא רק מהחוויה האישית. לפי הסיפור, חודש אחר כך היא הייתה בהריון וילדה.
וההסבר שניתן לכישלון הטיפולים הרפואיים אינו זלזול בהם, וזה חשוב: ההורמונים והניסיונות היפים של הרפואה פשוט לא היו חזקים מספיק כדי להתגבר על הפחד שאחד ההורים ימות.
ארוחת הערב שנשרפה שנים, והילדה שחלתה בכל פעם בגן
שתי דוגמאות נוספות מראות איך אותו מנגנון עובד בסדרי גודל יומיומיים לגמרי.
הראשונה מגיעה מוויאנה סטייבל, שפיתחה את השיטה. אישה פנתה אליה ואמרה שכל פעם שהיא מכינה ארוחת ערב לבעלה, האוכל נשרף. וכשנשאלה כמה זמן זה נמשך, התשובה הייתה שנים. השאלה הבאה הייתה מה קרה לפני שזה התחיל.
תפסתי אותו בוגד בי עם החברה שלי. וואו, כנראה שככה אני מענישה אותו.
ובמשך שנים, כדי להעניש את בעלה, היא אכלה בעצמה אוכל שרוף. ועד שלא עשתה את הקישור, לא יכלה להפסיק.

הדוגמה השנייה נוגעת לילדה בת שלוש שכל פעם שהגיעה לגן חלתה, ואחרי חודש כזה נמאס לאמא. ההסבר המקובל הוא שהגן מלא בחיידקים ושילדים מדביקים זה את זה. ההסבר שהוצע כאן שונה, והוא נשען על מה שנקרא בשיטה תחושת חוסר ראויות.
בבית הילדה אלופת הבית: אוהבים אותה, מתפעלים מכל דבר שהיא עושה. בגן היא עוד אחת מיני ילדים וצריכה להתחרות על תשומת הלב, ואם זה לא הולך יש צניחה בערך העצמי. הגוף מעלה חום, לוקחים אותה הביתה, היא מקבלת חיבוק וחום ואהבה, והערך העצמי מתאושש. ואז היא חוזרת לגן, והמעגל מתחיל מחדש.
מה שנעשה בפועל היה לעבוד לא עם הילדה אלא עם האמא, על מה שהיה מורכב לה בלהשאיר את בתה בגן. אחרי זה, לפי הסיפור, הילדה נשארה ברצף ולא חלתה.
הכוונה החיובית: איך מחלה יכולה להגן עלינו?
העיקרון שחוזר בכל הסיפורים האלה הוא מה שנקרא בשיחה הכוונה החיובית הלא מודעת. לא שהמחלה באמת מגנה, אלא שבתוך מערכת האמונות של האדם, המצב הנוכחי בטוח יותר מהחלופה.
ולכן השאלה המרכזית של השיטה היא שאלה שכמעט אף אחד לא שואל את עצמו:
הרובד הזה הולך עמוק יותר ממה שנדמה. הדוגמה שכולם מכירים היא של אדם שמפתח מחלה ובזכותה לוקח הפסקה או מקבל תשומת לב, וזה רובד לא מודע שיחסית קל לזהות. אבל יש רבדים עמוקים בהרבה.
זה קרוב מאוד לרעיון של מנגנוני הגנה שפועלים מתחת לרדאר, רק שכאן הם מתבטאים בגוף. אחד מהם נוגע לילדים. ילדים מושפעים מאוד מההורים, ולפעמים מה שההורה לא מאפשר לעצמו לבטא מופיע דווקא אצל הילד. וזה לא שההורים עושים משהו רע, ההפך: הם חיים את חייהם ומנסים כמיטב יכולתם להגן, והילדים קולטים בכל זאת. הדוגמה שניתנה היא של אב שבנו איבד שמיעה, בעיקר באוזן ימין, ושהאב עצמו הרגיש שזה קשור אליו. השאלה שנשאלה הייתה מה קשה לו לשמוע.
למה דווקא ימין? כי בשיטה מייחסים לצדדים משמעות: מה שקורה בצד ימין קשור פעמים רבות לדמות גברית או לצד הגברי בחיים, ומה שבצד שמאל לדמות נשית או לצד הנשי. לפי הסיפור, אחרי שהאב עבד על מה שקשה היה לו לשמוע, שמיעת הבן חזרה.
האם אפשר לרפא גם דברים שנחשבים בלתי הפיכים?
זו השאלה שהופנתה ישירות, וההבחנה שהוצבה לפניה ברורה: יש בעיות שגם הרפואה מגדירה כניתנות לריפוי, כמו דלקת נקודתית או חוזרת, ויש נזק לתאים שנחשב בלתי הפיך.
התשובה הייתה זהירה בכוונה, והיא כוללת שני חלקים שסותרים זה את זה לכאורה:

כדי להמחיש עד כמה סמכות חיצונית משפיעה עלינו, הובא ניסוי מוכר שבו אדם בחלוק לבן, לא רופא ובלי שום סממן של מומחיות, הורה לנבדקים להעביר מכות חשמל בעוצמה הולכת וגדלה לאדם שישב מעבר לזכוכית. רוב האנשים המשיכו עד עוצמות שהיו עלולות לגרום נזק חמור, רק כי מישהו בחלוק אמר להם. כשזה כוחה של סמכות חיצונית, קל להבין כמה קשה להשתחרר מהאמונה שדבר מסוים אינו אפשרי.
ולצד זה הובאו שתי תצפיות יומיומיות שמראות את הכיוון ההפוך. הראשונה, ילד שנפל נפילה טובה בגן ואיש לא ראה, ואפשר היה ממש לראות אותו מתלבט אם לבכות. הוא ניער את הידיים והמשיך. אילו מישהו היה רץ ואומר לו ״לא קרה כלום, הכל בסדר״, הוא היה מבין שקרה משהו והיה מתחיל לבכות.
השנייה אישית: בזמן הרכבת דלת, הדלת ירדה על אצבע של מישהי. מיד נאמר ״בטל ומבוטל״, ולפי העדות לא נשאר שום סימן. ההסבר הוא לא שלא קרה כלום, אלא שהיא דחתה את זה מהמציאות שלה מיד.
האיש בכיסא גלגלים, והשאלה ששינתה את הסשן
הסיפור הזה הוא אולי הכי מורכב בפרק, וגם הכי כן, כי הוא נגמר בלי סוף טוב.
בהשתלמות בארצות הברית הגיע אדם שישב עשרים שנה בכיסא גלגלים ולא הצליח להניע את פלג גופו התחתון. השאלה שהוא נשאל לא הייתה על הפציעה אלא זו:
מה יקרה אם פתאום תחלים? איך זה ישבש לך את החיים?

מה שעלה שם היה שהוא היה איש שטח מאוד פעיל, ושאם יחלים הוא ילך להרים ויתרחק מהילדים שלו. עוד עלה שמבחינתו הריפוי מגיע מאלוהים, והוא אינו אדם מאמין, אז למה שאלוהים יעזור לו.
שבוע אחר כך הוא חזר לכיתה ויכול היה להזיז מעט את אחת הרגליים. וההסתייגות ניתנה מיד ובמפורש: הוא לא התחיל ללכת, והשרירים שלו לא עבדו עשרים שנה. מה שקרה הוא שמשהו השתחרר, ומסר עבר מהמוח אל הרגל.
ומכאן החלק שלא נגמר טוב. החסם המרכזי, לפי ההערכה שנאמרה, היה פחד שהנישואים שלו יתפרקו אם יפסיק להיות תלוי באשתו. הוא היה צריך לשבת עוד חצי שעה על זה. הטיפול היה בחינם, המקום היה קרוב לביתו, והוא לא הגיע שוב.
אחרי עשרים שנה של תמיכה מביטוח לאומי, אם הוא מחלים, במה יעבוד ואיך יתפרנס. יש חסמים שיכולים לקבע מצב, והם לא תמיד רגשיים בלבד. לעשות שינוי זה דבר מפחיד.
שלוש שעות מעל הים, ודלקת מפרקים שהגיעה יומיים אחר כך
הסיפור האחרון בקבוצה הזאת נוגע לעצמות, כלומר בדיוק לתחום שנחשב הכי פחות גמיש.
אישה סבלה כעשר שנים מדלקת מפרקים חריפה. כדי לצאת מהבית בשבע היא הייתה קמה בארבע בבוקר ומתחילה להניע את המפרקים לאט לאט, כדי להזרים דם ולהצליח להגיע לעבודה. היא קיבלה כל טיפול קיים, ובזמן הפגישה הייתה בתוך ניסוי עם תרופה ביולוגית חדשה. הסטרואידים הקלו זמנית ולא פתרו.
בקריאה האינטואיטיבית עלתה תמונה של מטוס. וכששאלה, האישה סיפרה שהיא חזרה מטיסה לחו״ל, הפעם היחידה שטסה בלי בעלה.
הנחיתה התחילה, ואז המטוס עלה בחזרה. שלוש שעות הוא הסתובב מעל הים כדי לשרוף דלק, כי הגלגל הקדמי לא נפתח. בסוף הם נחתו על משטח קצף, עם אמבולנסים שממתינים למטה, וירדו במגלשות חירום.
לכאורה לא קרה כלום. הנחיתה עברה בשלום. יומיים אחר כך פרצה דלקת המפרקים שנמשכה שנים, והחריפה ביותר בידיים.

ההסבר שניתן: כל שלוש השעות האלה היא ״החזיקה את המטוס״ בידיים. וברמת האמונות, מה שנרשם היה שהמטוס התרסק והיא נהרגה. ברור שהיא לא נהרגה, שהרי היא יושבת ומדברת, אבל חלק בתודעה לא קלט את זה, כמו נסיכה נרדמת שהזמן נעצר עבורה.
כל מה שנעשה, לפי התיאור, היה לבקש להראות לה איך הסתיימה הנחיתה. משם הדלקת הלכה והשתפרה מיום ליום, ומאז חלפו עשר שנים בלי כאבים.
ולסיפור יש המשך שמדגים את הכלי ולא רק את התוצאה: כעבור זמן נפל עליה משהו ונשברה לה עצם. היא בדקה מה מייצג האיבר הזה מבחינה רגשית, טיפלה בזה, ושלחה אהבה לעצמות. אחרי כעשרה ימים, בבדיקה שנועדה להחליט אם מספיק גבס או שצריך ניתוח, הטכנאי צילם אותה שוב ושוב ואמר שאין שם סימן שבכלל היה שבר. לפי הסיפור, זה קרה אחרי גיל שישים, ובאזור שנחשב בעייתי להחלמה.
הבית, המכונית והחפצים: איפה זה נהיה מרחיק לכת
עד כאן מדובר בגוף. ומכאן הדברים ממשיכים למקום שגם שחר הגדיר בשיחה כרחוק בהרבה מהשיח הרגיל על גוף ונפש.
הטענה היא שהתודעה מתבטאת גם ביחסים שלנו עם חומר דומם. אנשים עוברים דירה, ופתאום יש נזילות, פיצוצים בצנרת, תקלה בדוד. הפרשנות המוצעת: הדירה משקפת משהו במצב הרגשי של מי שנכנס לגור בה. אם קשה לי להכיל את עצמי, גם לבית יהיה קשה להכיל אותי.

הדוגמה הקונקרטית הייתה תלמידה שהחלונות החשמליים במכוניתה נתקעו פתוחים, אחרי כמה ביקורים במוסך ורכיב שלא היה זמין בארץ. מה שנעשה: חלונות הם כמו עיניים, והעיניים הן החלון לנפש. ההשערה שהוצעה הייתה שהיא הייתה סגורה שנים רבות, ובתוך הקורס התחילה להיפתח ולתת לאנשים לראות אותה, והמכונית ״אפשרה לה להיראות״. הבקשה הייתה להוריד מהמכונית את האחריות הזאת ולהחזיר לה את הבחירה מתי ובפני מי להיראות. לפי הסיפור, חמש דקות עבודה, והחלונות נסגרו.
זה החלק שבו הכי הרבה אנשים ירימו גבה, וזה בסדר גמור. הוא מובא כאן כי הוא נאמר, ולא כי צריך לקבל אותו.
״בטל ומבוטל״: הכלי שאפשר להשתמש בו גם בלי ללמוד
מתוך כל הפרק, זה הדבר היחיד שנאמר עליו במפורש שאפשר לעשות אותו גם בלי ללמוד את השיטה. המשמעות שלו היא סירוב להכניס אירוע אל תוך המציאות שלך, ברגע שהוא קורה.
אבל הדוגמה שממחישה אותו הכי טוב היא דווקא זו שבה הוא נכשל באמצע, ואז הצליח.
באולם עמוס, מישהי דרכה בכל כובד משקלה על כף רגלה של חברה. הכאב היה מיידי, נאמר ״בטל ומבוטל״, והכאב עבר.
ואז עלתה המחשבה: היא אפילו לא התנצלה, היא אפילו לא הסתכלה אחורה, איזו חוצפה. והכאב חזר.
ואז המחשבה השנייה: אני הולכת לסבול כל היום כדי להעניש מישהי שאני לא מכירה ולא הולכת לחנך? הכאב עבר שוב.

ומכאן העיקרון, וזה אחד המשפטים השימושיים ביותר בפרק: יש את מה שקורה, ויש את האחיזה שלנו במה שקורה. הרצון לנקום ולהעניש הוא מה שמעצים דברים שיכולים פשוט לעבור.
איך נראית בדיקת שריר, ומה בעצם היא בודקת?
הכלי השני שהודגם בפרק הוא בדיקת שריר, שמשמשת כדי לבדוק אילו אמונות מוחזקות ומתי משהו התחיל. הדרך הטובה ביותר לעשות אותה היא בעמידה, אבל אפשר גם בישיבה.
עם היד החלשה מחברים אצבעות למעגל ומהדקים. אומרים משפט שהוא אמת עבורך, למשל את שמך האמיתי, ומנסים לפרוץ את המעגל: האצבעות נשארות נעולות. אומרים שם אחר, שאינו שלך, ומנסים באותה עוצמה: האצבעות נחלשות והמעגל נפתח.
אחרי שמוודאים שהבדיקה עובדת, בודקים איתה את האמונה עצמה. במקרה של הנחיתה, המשפט שנבדק היה ״האישה שפגעתי בה נהרגה״, ובתפיסה של המטופלת התשובה יצאה חיובית, למרות שבמציאות זה לא קרה. זה הפער בין מה שהיה לבין מה שנרשם.
למה דווקא הדברים הקטנים נשארים תקועים?
אחת הנקודות המעניינות בפרק היא ששחר הציע אותה, והיא התקבלה בהסתייגות אחת חשובה. הטענה שלו הייתה שלפעמים הריפוי אינו דורש שינוי גדול, אלא רק לקלוט שהמציאות כבר השתנתה, ושדווקא אירועים קטנים ולא דרמטיים נשארים תקועים כי אף אחד לא נתן עליהם את הדעת.

ההסתייגות שהתקבלה בתשובה היא שהמילה ״קטן״ מטעה, ואי אפשר למדוד אותה מבחוץ:
תינוק שבוכה ואיש לא ניגש אליו במשך עשר דקות. בשבילו זה היה נצח. ואם מראש הייתה שם תשתית רגשית פחות יציבה, מה שאצל אחד יהיה קטן, אצל השני יהיה הקש ששבר את גב הגמל.
הדוגמה שניתנה לזה היא של אדם בשנות החמישים לחייו עם פחד גבהים שהגביל אותו בטיולים. בקריאה עלה משהו מגיל שנה, שהוא לא ידע לזהות: עגלה כפולה שאיבדה איזון כשהוציאו ממנה את אחותו הגדולה, התהפכה, והוא נפל על הראש. לקחו אותו למיון מחשש לזעזוע מוח, ולא קרה כלום. בדיוק בגלל שלא קרה כלום, האירוע לא טופל לעולם, והפחד נשאר. לפי הסיפור, הוא מטייל היום בלי פחד.
וכאן גם ניתנה הסתייגות שראוי לצטט: לא הכל נפתר בסשן אחד. יש אנשים שמגיעים שנה שלמה, יש דבר ועוד דבר, ויש גם מקרים שבהם לא משנה מה מתגלה, האדם לא מקבל את זה. הדוגמאות בפרק הן דוגמאות לדברים קסומים, ואין להסיק מהן שמי שלא נרפא בסשן אחד יש בו משהו פגום.
- עבודה רגשית אינה תחליף לרפואה. בפרק הזה מסופר על אנשים שהיו במקביל בטיפולים רפואיים, ואף אחד לא הציע להפסיק אותם.
- במצב רפואי מאובחן, ובמיוחד במחלה כרונית או בכאב מתמשך, ההתייעצות עם רופא קודמת לכל ניסוי. אם משהו כאן מדבר אליכם, אפשר להוסיף אותו לצד הטיפול, לא במקומו.
- הסיפורים כאן הם עדויות אישיות. הם לא נבדקו, הם לא מחקר, וכל אחד מהם עבר דרך זיכרון של אדם אחד.
מה שחר עצמו שינה, ואיפה הוא נשאר בספק
אחת הסיבות שהשיחה הזאת לא נשמעת כמו פרסומת היא ששחר מביא לתוכה גם ניסיון אישי וגם הסתייגות, ולא מוותר על אף אחד מהם.
הניסיון: אלרגיה חריפה לחלב, שכל מגע קטן איתה גרם לנזלת קשה. וההוכחה שזה לא היה אפקט פלצבו היא שזה קרה גם כשלא ידע שנגע בחלב. הוא התגבר על זה, וזה היה אחד הדברים שהכניסו אותו לעולמות האלה.
רוב התהליך לא היה למצוא מאיפה נכנסה האמונה שחלב גורם לי נזלת. זה היה החלק הקל. הקשה היה לבנות את האמונה שבכלל אפשר לשנות משהו דרך שינוי אמונות.

וההסתייגות שלו כנה באותה מידה. אלרגיה, הוא אומר, נחשבת יחסית פסיכוסומטית, ולכן היום זה מרגיש לו אפשרי. מבנה עצמות, תאים שנפגעו או מחלות קשות מרגישים לו קשים. ומיד אחרי זה הוא מוסיף את ההערה שהופכת את העמדה הזאת לכנה ולא לנוחה: לפני עשר שנים גם האלרגיה לא הרגישה לו אפשרית, אז אולי יום אחד גם זה ירגיש מובן מאליו.
ובתוך זה עלה גם נושא השיער, שהוא דוגמה טובה לאמונה שאף אחד לא בודק. אביו ודודיו קרחים, וגם אצלו השיער התחיל לנשור. וההודאה שלו מעניינת: כשהתחילו המפרצים הוא דווקא חשב שזה יפה, כי זה עשה אותו בוגר יותר, והוא התחיל לעסוק בתחומים האלה בגיל מאוד צעיר וחיפש שיקשיבו לו. היום זה כבר לא מוצא חן בעיניו.
גם המרואיינת מספרת שכשהייתה וטרינרית סוסים בגיל שלושים, הגיעה לשטח ואנשים שאלו איפה הווטרינרית. ברגע שהופיעו שיער שיבה וקמטים, הרגישה שמתייחסים אליה כאל מי שיש לה ניסיון. במילים שלה, היא נהנתה מכל שערה לבנה שצמחה.
ומכאן הגיעה הדוגמה שהיא מביאה על עצמה: היא החליטה שאינה קונה את האמונה הקולקטיבית שסביב גיל ארבעים וחמש מתחילים להרכיב משקפי קריאה. היא בת חמישים וחמש בלי משקפי קריאה, בעוד אחיה מרכיבים אותם מזמן, ולכן לדבריה זו לא גנטיקה. העבודה שהיא מתארת אינה על העיניים אלא על הנכונות לראות את מה שקרוב ואת מה שרחוק, ולשמוע את מה שאומרים לה. ושחר מוסיף שאביו הרכיב משקפיים כבר בגיל שלושים, והיום, סביב גיל חמישים וחמש, כבר לא.
ובאותו הקשר עלתה גם בדיחה קטנה שמפרקת הנחה שלמה: אדם בן תשעים וחמש מתלונן על כאב בברך, והרופא אומר לו מה אתה רוצה, אתה בן תשעים וחמש. והוא עונה: גם הברך השנייה שלי בת תשעים וחמש, והיא לא כואבת.
ובסוף השיחה שחר מנסח את העמדה שלו במלואה, וזו כנראה הדרך הנכונה לקרוא את כל המאמר הזה:
לא כל דבר שלמדתי ישר קיבלתי ואמרתי אני לוקח אותו ומיישם. ואפילו לא כל דבר בפרק הזה, למרות שאני די מקבל את הרוב. יש גם דברים שאני אומר עליהם: אני פתוח לרעיון, אני עוד לא יודע.
זו לא ישיבה על הגדר. זו גישה שכדאי לבוא איתה לכל לימוד: ראש פתוח מספיק כדי לנסות, וספק מספיק כדי לא למסור את השיקול דעת.
לסיכום: מה לוקחים מזה גם בלי לקבל את הכל
תטא הילינג עומדת על הנחה אחת: שרוב מה שמניע אותנו הוא אמונות שאיננו מודעים להן, ושאפשר להגיע אליהן, להבין מה הן נותנות לנו, ולשחרר אותן. הגוף, בתמונה הזאת, אינו דייר נפרד אלא שותף שמדבר.
גם מי שלא מקבל את החלקים המרחיקים לכת יכול לקחת מכאן שלושה דברים שעומדים בפני עצמם: השאלה מה טוב במצב הקיים ומה יקרה אם אחלים, ההבחנה בין מה שקורה לבין האחיזה שלנו במה שקורה, וההבנה שאירוע קטן ולא מטופל יכול להישאר תקוע שנים דווקא בגלל שנראה שלא קרה שם כלום.
ומה שכדאי לזכור מעל הכל הוא מה שנאמר בפרק עצמו: זו לא תעודת ביטוח, ולא הבטחה לחיים בלי מחלות. זו הזדמנות למפגש קרוב עם עצמנו, ומשם כל אחד בוחר מה לעשות. מי שמחפש נקודת כניסה רכה יותר לעבודה כזאת ימצא אותה במפה של שיטות הטיפול האנרגטי, או פשוט במדיטציות מודרכות.
שאלות ותשובות
מה זה תטא הילינג ומאיפה מגיע השם של השיטה?
⌄
תטא היא אות יוונית שמתארת גלי מוח מסוימים, ובמצב הזה התודעה גמישה יותר והתת מודע נגיש יותר. השיטה עצמה עוסקת בזיהוי אמונות לא מודעות, בהבנה למה אנחנו מחזיקים בהן, ובשחרור שלהן, מתוך הנחה שהן מעצבות את המציאות.
איך אמונה לא מודעת יכולה להשפיע על הגוף הפיזי?
⌄
לפי הגישה שהוצגה, הגוף אינו דייר נפרד מהנפש אלא מבטא דברים שאנחנו לא מקשיבים להם. כשאדם עסוק בחובות ובסטנדרטים ולא בתשומת לב פנימית, הגוף עשוי לבטא את מה שלא נאמר, לפעמים בכאב מתמשך ולפעמים בתסמין חוזר.
מה הכוונה בכך שמחלה יכולה להגן על האדם?
⌄
לא שהמחלה באמת מגנה, אלא שבתוך מערכת האמונות של האדם המצב הקיים בטוח יותר מהחלופה. לכן שתי השאלות המרכזיות בשיטה הן מה טוב במצב הזה ומה הוא מאפשר לי, ומה יקרה ואיך ישתבשו חיי אם פתאום אחלים.
מה זה קריאה אינטואיטיבית וצריך בשבילה כישרון מיוחד?
⌄
קריאה אינטואיטיבית היא ניסיון לקלוט אנרגטית אמונות לא מודעות של אדם אחר. לפי מה שנאמר בשיחה, זו טכניקה שאפשר ללמוד ולא יכולת מולדת נדירה. בפועל היא לא נחוצה ברוב המקרים, ומשמשת בעיקר כשלא זוכרים מתי משהו התחיל.
האם תטא הילינג יכולה לרפא מחלות שנחשבות בלתי הפיכות?
⌄
התשובה שניתנה זהירה בכוונה. תיאורטית כל ריפוי אפשרי, ובפועל זה תלוי בכמות האמונות שצריך לשחרר. ככל שהאמונה הקולקטיבית קובעת שדבר מסוים בלתי אפשרי, כך קשה יותר, כי היא נמצאת גם בתוכנו ולא רק סביבנו.
מה זה ״בטל ומבוטל״ ואיך משתמשים בזה בפועל?
⌄
זו אמירה שנועדה לסרב להכניס אירוע אל תוך המציאות שלך ברגע שהוא קורה, וזה הכלי היחיד בפרק שנאמר עליו שאפשר להשתמש בו גם בלי ללמוד את השיטה. בדוגמה שניתנה הכאב עבר, חזר כשעלה כעס, ועבר שוב כשהכעס הרפה.
איך עושים בדיקת שריר ומה בעצם היא בודקת?
⌄
מחברים אצבעות למעגל ביד החלשה ומהדקים, אומרים משפט שהוא אמת ומנסים לפרוץ אותו, ואז אומרים משפט שאינו נכון ומנסים באותה עוצמה. כשהמשפט אינו אמת עבורך השרירים נחלשים והמעגל נפתח. משם בודקים איתה אמונות.
למה דווקא אירועים קטנים ולא דרמטיים נשארים תקועים שנים?
⌄
כי כשנראה שלא קרה כלום, אף אחד לא נותן על זה את הדעת ולכן זה לעולם לא מטופל. בשיחה הודגש שגודל האירוע אינו נמדד מבחוץ: מה שאצל אדם אחד יהיה זניח, אצל אחר עם תשתית רגשית פחות יציבה יהיה הקש ששבר את גב הגמל.
האם כל בעיה נפתרת בסשן אחד של תטא הילינג?
⌄
לא, וזה נאמר במפורש. יש אנשים שמגיעים לאורך שנה שלמה, יש שכבות על שכבות, ויש מקרים שבהם האדם אינו מקבל את מה שמתגלה. הסיפורים הדרמטיים בפרק אינם הסטנדרט, ואין להסיק מהם שמי שלא נרפא מיד יש בו פגם.
האם אפשר להחליף טיפול רפואי בעבודה על אמונות?
⌄
לא. גם בסיפורים שסופרו בפרק האנשים היו במקביל בטיפולים רפואיים, ואיש לא הציע להפסיק אותם. במצב רפואי מאובחן ההתייעצות עם רופא קודמת לכל דבר אחר, ועבודה רגשית יכולה להיות לצידו ולא במקומו.
מי פיתחה את שיטת תטא הילינג ומי מלמד אותה בישראל?
⌄
את השיטה פיתחה ויאנה סטייבל. נגה בן ישראל היא מהמורות הוותיקות בארץ, למדה ולימדה את כל הקורסים בשיטה, ותרגמה לעברית את ספריה של סטייבל. ברקע שלה גם עשר שנים כווטרינרית סוסים, והיא עובדת גם עם בעלי חיים.
האם צריך להאמין בשיטה כדי שהיא תעבוד?
⌄
לפי מה שעלה בפרק, מה שנדרש הוא פתיחות ולא אמונה מלאה. שחר עצמו אומר שאינו מקבל כל דבר שנאמר, ושיש חלקים שלגביהם הוא פתוח לרעיון אך עדיין לא יודע. זו גישה שנכונה לכל לימוד, לא רק לשיטה הזאת.
המאמר הזה נולד מראיון שערכתי עם נגה בן ישראל. כל מה שכתוב כאן נאמר בשיחה בינינו, ובינה מלאכותית עשתה דבר אחד: הפכה תמלול של שיחה לכתבה שאפשר לקרוא, וחילקה אותה לכותרות ולפרקים. את התוכן היא לא כתבה, ולא צירפתי לו מחקרים. הסיפורים כאן הם עדויות שנמסרו בשיחה, ולא הוצגו מעולם כראיה.
עודכן לאחרונה: 16 באוגוסט 2026
מהמורות הוותיקות בישראל לתטא הילינג. למדה ולימדה את כל הקורסים בשיטה, ותרגמה לעברית את ספריה של מייסדת השיטה, ויאנה סטייבל. בעברה עברה הכשרה מלאה בווטרינריה ועסקה עשר שנים כווטרינרית סוסים, ועד היום עובדת גם עם בעלי חיים. האתר של נגה בן ישראל.
הפרק המלא עם נגה בן ישראל: תטא הילינג לריפוי הגוף והנפש. שאר הפרקים נמצאים בעמוד הפודקאסט.

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.
לאיזה עוד אדם המאמר יכול לתרום? שלחו לו.
