למה חוסר בכסף מוצג כאן כהתנגדות ולא כמחסור

הטענה שפותחת את הפרק חדה, ובכוונה: אם חסר לאדם כסף, סימן שיש לו התנגדות לכסף. לא חוסר יכולת, לא חוסר הזדמנות, אלא התנגדות.

וזה נשמע לא הגיוני, כי מי לא רוצה יותר כסף. אבל התשובה שניתנה לזה מגיעה משאלה שנשאלה במשך שנים מול מאות ואלפי תלמידים: איזו נקודת מבט יש לכם על כסף, ואיזה שיפוט יש לכם על אנשים עשירים.

מה עולה בפועל מהתשובות

ומה שחוזר שם הוא הסט הבא: כסף כרוך בעבודה קשה. כסף מתחבר לחוסר יושר. כסף הוא משהו מלוכלך ויצרי שצריך לנהל ולשלוט בו. אם יהיה לך כסף, יקנאו בך. אם יהיה לך כסף, יגנבו ממך.

כפי שנאמר בשיחה: "אם היה לך חבר שאומר עליך כאלה מילים, כמה זמן הוא היה חבר שלך? אז איך הכסף יכול להיות חבר שלכם עם נקודות המבט האלה?"

הפער הזה, בין מה שאומרים במודע לבין מה שיושב מתחת, הוא לפי הגישה הזאת מקור החוסר. ולא כי אנחנו באמת חסרים משהו, אלא כי אנחנו לא בשלום עם מה שאנחנו מבקשים.

למה זה מתקבע

ההסבר שניתן לזה נשען על תפקיד אחד ויחיד של התת מודע: הישרדות. והדרך שבה הוא שורד היא להשתמש בסיפורי עבר ולשכפל אותם שוב ושוב, לפי מה שכונה בשיחה חוק ההקלות. משהו מוכר, ולכן משכפלים אותו.

וכך נוצר הלופ: עובדים סביב השעון כדי להוכיח שאפשר, מגיעים לתשישות, ואז מגיעה המסקנה שלו יש ולי אין. מי שרוצה להעמיק במנגנון הזה עצמו ימצא זאת במאמר על התת מודע ואיך משנים אותו.

איך לדעת אם יש לי התנגדות לכסף: הבדיקה בגוף

אם רוב ההתנגדויות אינן מודעות, איך בכלל יודעים שהן שם? התשובה שניתנה בשיחה אינה שאלון ואינה ניתוח. היא הגוף.

אצל כל אחד זה במקום אחר. אצלי זה היה בבטן העליונה. ומה שמפתיע בבדיקה הזאת אינו התשובה הראשונה אלא השנייה: הגוף מתכווץ גם כשחושבים על לקבל. וזו בדיוק הנקודה.

הגיוני היה להתכווץ מהוצאה. אבל אם הגוף מתכווץ גם מקבלה, אז הוא אינו שותף לכסף שמבקשים. ולפי ההסבר שניתן, הגוף הוא שלוחה של התודעה: כל השיפוט שיושב בראש נתקע בגוף, והגוף הוא הראשון שפוגש את המידע מבחוץ.

וההבדל בין שני סוגי הוצאה

הערה קטנה שעלתה שם ושווה לשים לב אליה: כשדימיינתי שני סוגי הוצאה, אחת שהיא בחירה, כמו ארוחה במסעדה, ואחת שנכפתה עליי בלי שציפיתי לה, הכיווץ היה באותו מקום בדיוק. אבל בהוצאה הלא צפויה הוא היה חזק בהרבה.

כפי שנאמר בשיחה: "כל חוסר הוא בעצם התנגדות לקבל."

וההערה שנלוותה לזה גדולה יותר מהנושא של כסף. כשמפעילים כוח התנגדות, החוק השלישי של ניוטון אומר שהצד השני חייב להתנגד בחזרה. ולכן, לפי הניסוח שנאמר, כל הוויכוח שלנו עם כסף הוא בעצם ויכוח עם עצמנו.

הרובד הקוגניטיבי: להחליף את המילה הוצאה במילה השקעה

אחרי שמזהים את הכיווץ, הגישה מציעה שני מהלכים. הראשון קוגניטיבי לגמרי, והוא מסתכם בהחלפת מילה אחת.

הבעיה עם המילה הוצאה, לפי ההסבר, היא שהיא נושאת שיפוט מובנה. ברגע שהוצאתי, מתחיל מיד סרט: למה הוצאתי כל כך הרבה, על ארוחה, על זה. המילה עצמה כבר מסמנת שאני לא בסדר.

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

ההיגיון שמאחורי ההחלפה הוא שרשרת קצרה: ככל שאני משקיע בערך שלי, התרומה שלי בעולם גדלה במקביל, והתמורה מגיעה מהעולם כולו. וההקבלה שנאמרה במפורש היא שהמילים תמורה ותרומה בנויות מאותן אותיות.

הרובד השני: להסכים ליהנות מזה שיש כסף

והמהלך השני אינו קוגניטיבי אלא רגשי. רוב האנשים מקבלים משכורת וחושבים מיד על מה היא צריכה ללכת. ומה שהוצע במקום זה פשוט להחריד: לעצור רגע וליהנות מזה שיש כסף, לפני ההחלטה לאן הוא הולך.

אתם הנדל״ן הכי משתלם שיש

המשפט הזה הוא הלב של החלק המעשי, והוא נאמר במענה לשאלה שלי. אמרתי שנדל״ן הוא כנראה הדבר שהיה לי הכי קל להוציא עליו סכומים גדולים, כי הוא מרגיש כמו השקעה ואני יודע שזה יחזור.

כפי שנאמר בשיחה: "אני אומרת לך שאתה הנדל״ן הכי חשוב שיש לך."

וההיגיון מאחורי זה ישיר: עסק לא נפתח כשיודעים מראש שההשקעה בו תגרום להפסד. ובכל זאת, בחיים עצמם, כמה פעמים בחרנו בחירות שידענו מראש שהן פשרה או ריצוי, ושלא היינו שלמים איתן. ובכל אחת מהן, לפי הניסוח שנאמר, הפסדנו את עצמנו.

עשרים אלף שקל על ספר חמישי

הדוגמה שניתנה לזה אישית. אחרי ארבעה ספרים שהוצאתם כבר עלתה הרבה כסף, הגיעה ההחלטה על ספר חמישי, שדרש עוד עשרים אלף שקל. ההתייעצות עם בן הזוג הסתיימה במשפט אחד:

"מותק, כל השקעה בך שווה מיליונים."

וזה נאמר גם כאינדיקציה לשינוי שקרה בזוגיות עצמה, לא רק בכסף.

המחווה שעצרה את הריפוי בשבעים אחוז

ולפני שממשיכים, סיפור צדדי שנאמר בפרק ומראה עד כמה הרעיון הזה נוגע גם בכיוון ההפוך. בסשן שעזר לשחרר בעיות בריאות, ברבע השעה האחרונה נשאלה השאלה מה את עושה. התשובה כללה את משרד האדריכלות, את הפנג שואי ואת האסטרולוגיה הסינית.

ואז הגיעה מחווה קטנה שאמרה, בלי מילים, שכל זה אינו כלום. הפגיעה הזאת, לפי מה שנאמר בשיחה, היא שגרמה לכך שההטבה בבריאות נעצרה בסביבות שבעים אחוז, כי כל הראש היה עסוק בביטול ההצלחה במקום בריפוי.

ומה שמעניין הוא הסיום. שבע שנים אחרי, ההערכה הייתה שהוא צדק, אבל לא בכיוון שהוא התכוון אליו: המרחב שנפתח מאז, חמישה ספרים, הוראה בעשר מדינות, וכתיבה בכמה סוגות שונות, לא היה משהו שאפשר היה לחזות מראש.

ומה עם השקעה שלא החזירה

שאלתי את השאלה המתבקשת: יש אנשים שמשקיעים ומפסידים. והתשובה הביאה דוגמה מספרת הפוכה. תרגום הספר הראשון לאנגלית והעלאתו לאמזון דרשו כשישים אלף שקל. מה שחזר מאמזון בשנתיים הוא בסביבות אלף דולר.

בשורת רווח והפסד זה הפסד ברור. אבל המחזורים שנוצרו מאותו רגע שבו נבחרה ההשקעה הזאת הם, לפי מה שנאמר, בסדר גודל אחר לגמרי. וזה מוביל לנקודה שחוזרת לאורך כל הפרק: מי שפועל לפי חישוב ליניארי של אם אעשה כך אז יקרה כך, יכול לקבל רק את מה שכבר חשב עליו מראש.

ולכן השאלה שנשאלת לפני השקעה אינה כמה זה יחזיר, אלא האם זו תהיה תרומה גדולה יותר בעולם, ואם הלב מתרחב. מי שהנושא הזה מדבר אליו ימצא זווית משלימה במאמר על חופש כלכלי ותפיסת הכסף.

תרגיל נשימת כסף, שלב אחרי שלב

זה התרגיל המרכזי שנעשה בפרק בזמן אמת, והוא פשוט מספיק כדי לעשות אותו תוך כדי קריאה. המבנה שלו שלושה שלבים, ולכל שלב תפקיד.

הנשימה עצמה

ואז מגיע החלק שנקרא לנשום כסף. בוחרים סכום אחד ספציפי שידוע שהוא מכווץ. בפרק בחרתי עשרים אלף שקל, בהקשר של שכר דירה. ואז נושמים אותו: עשרים אלף פנימה, עשרים אלף החוצה, שוב ושוב.

ומשם הסכום עולה בהדרגה. ארבעים אלף פנימה והחוצה. מאה אלף. מיליון. עשרה מיליון. מאתיים מיליון. ואז חוזרים לעשרים אלף, ובודקים.

כפי שנאמר בשיחה: "שלא שמת לב, אני הכנתי את הגוף שלך לקבל מאות מיליונים."

וזה הקסם הנסתר בתרגיל הזה. הגלוי הוא שהסכום המקורי מרגיש קל יותר. הנסתר הוא שהגוף התרגל לסדר גודל אחר לגמרי, ולכן הסכום המקורי כבר לא נמצא בקצה.

למה אין טעם לטפל בכל התנגדות בנפרד

אחת האמירות המפתיעות בפרק היא דווקא נגד הכיוון שבו רוב האנשים הולכים. הטענה: אין טעם לעבוד על שחרור אלף ואחת התנגדויות לכסף, כי זה אינסופי.

וההסבר לכך שאנשים עושים המון תהליכי מודעות ועדיין נשארים עם אותה בעיה מגיע מהמקום שבו התהליך התחיל. אם מקור המוטיבציה היה חוסר בכסף, אז כל התהליך נשען על תפיסה שאנחנו חסרים.

כפי שנאמר בשיחה: "כל פעם שהבחירה שלנו מגיעה ממקור מוטיבציה של חוסר, כבר כשלנו את עצמנו."

מה מוצע במקום

ומה שמוצע במקום אינו לטפל בהתנגדויות אלא לעקוף אותן. שני מהלכים בלבד, ושניהם כבר הוזכרו: להשקיע בערך, ולהסכים להיות תרומה גדולה יותר.

וההערה שנלוותה לזה חשובה בפני עצמה: לא לשפוט את עצמנו על ההתנגדות. אחרת נכנסים לשיפוט על השיפוט, וזה בדיוק אותו לופ בשם אחר. וזה גם מה שמחבר את הנושא הזה לחמלה עצמית, שהיא התנאי המוקדם לכל שינוי כזה.

שפת השאלה: למה מסקנות מייצרות רק את מה שכבר היה

כאן נמצא הרעיון שמחזיק את כל השאר, והוא לא על כסף בכלל. שפת השאלה היא גישה שמחליפה מסקנות בשאלות פתוחות.

ההיגיון: כשאנחנו פועלים מתוך מסקנה, אנחנו יכולים לייצר רק את מה שכבר הכרנו בעבר. זה בדיוק הדפוס של התת מודע, שמשכפל את מה שהיה. וכשאנחנו שואלים מה הבחירה הזאת תיצור מהעתיד, והלב מתרחב, אנחנו מביאים לכאן עתיד שעדיין לא היה.

השאלות עצמן

השאלה האחרונה כונתה בשיחה שאלת המיליון דולר, והיא גם הקשה מכולן, כי היא מבחינה בין שתי מוטיבציות שמרגישות זהות מבפנים.

ולמה הדמיון הוא מכשלה

ואז הגיעה אמירה שלא ציפיתי לה בפרק על תודעת שפע. הדמיון מוצג כאן כמכשלה הגדולה ביותר, ולא ככלי.

כפי שנאמר בשיחה: "אם אנחנו מדמיינים משהו שכבר ראינו בעבר, אנחנו בעצם מצמצמים את היכולת שלנו לקבל עוד הרבה מעבר לזה."

ובאותה נשימה נאמר גם שלוחות חזון, יעדים ומטרות לא עבדו כאן. אחרי עשרים ושתיים שנים כעצמאית, וגם אחרי ניסיונות לשלם ליועצים שיסדרו את זה, הדרך שנבחרה היא אחרת: להיות בבחירה, ולא ביעד. זו נקודת מבט שעומדת בניגוד למה שנכתב במאמר על הצבת מטרות ויעדים, ושתיהן מובאות כאן בכוונה.

איך מנהלים שנים עשר עסקים בלי לוח שנה

כששאלתי איך זה נראה בפועל, קיבלתי תיאור של שגרת בוקר שאין בה תכנון.

הבסיס: שנים עשר עסקים במקביל, מהשקעות נדל״ן ומשרד אדריכלות, דרך ייעוצי פנג שואי ואסטרולוגיה סינית, ועד הנחיה וכתיבה. ולפי החישוב הרגיל, של לוח זמנים שמנסה להספיק את הכול, זה פשוט לא ניתן.

כפי שנאמר בשיחה: "אני מסתכלת על העסקים שלי ואני שואלת הפוך: מי מכם מבקש את האנרגיה שלי היום."

והתשובה, לפי התיאור, קופצת כמו פופקורן. ואז השאלה הבאה היא מה אותו עסק מבקש עכשיו.

השקה נקבעה לספר שעדיין לא היה קיים

הדוגמה שממחישה את זה היא הספר החמישי. השאלה שנשאלה הייתה מה הוא מבקש כדי להתממש, והתשובה שהתקבלה הייתה אירוע השקה. וזה נשמע לא הגיוני, כי הספר עדיין לא היה מוכן.

המועד נקבע בכל זאת, לערב ראש השנה הסיני, בארבעה בפברואר. וכל מי שנשאל אם יוכל לעזור להפיק ספר בחודש וחצי אמר שזה בלתי אפשרי.

השאלה שנשאלה אז לא הייתה מה עושים, אלא מה עוד אפשרי. והמידע שהתקבל היה לפנות לכל הגורמים באופן עצמאי. הספר היה מוכן כשבועיים לפני ההשקה.

ואיך בוחרים בין שתי אפשרויות

וכשעומדות שתי אפשרויות, אחת יקרה ואחת זולה, השאלה שנשאלת אינה מה חסכוני יותר לעסק אלא איזו מהן תיצור יותר. ולפי מה שנאמר, רואה החשבון בהלם מהתוצאה, כי הגידול השנתי אינו יחסי אלא מעריכי.

מה עושים כשבמציאות באמת אין את הכסף

זו הייתה ההתנגדות שהעליתי בשיחה, כי היא הראשונה שעולה לכל מי ששומע רעיונות כאלה. אדם שאחרי כל ההוצאות נשאר עם חמשת אלפים שקל, ורוצה לשכור דירה בשלושים אלף. מה עושים?

התשובה שהתקבלה התחילה מהערה על הניסוח שלי עצמו, שהתחיל במילים "אין לו בכלל".

כפי שנאמר בשיחה: "אתה שואל אותי שאלות מהמקום של איך אני מגיבה למציאות קיימת, ואז אתה בתוך התכנות הישן של סיבה ותוצאה."

מה שנאמר במפורש שלא

וכאן חשוב להיות מדויקים, כי קל לקרוא את זה לא נכון. נאמר במפורש שאין המלצה להוציא כסף שאין לך. זה לא היה המסר.

ההבדל הוא בשאלה שקודמת להחלטה. במקום "אני רוצה לגור בשכירות של עשרים אלף", שמייצר כיווץ אוטומטי, הניסוח שהוצע הוא: אני בוחר להשקיע באיכות החיים שלי עשרים אלף שקל בשכר דירה, כדי שאוכל להיות תרומה גדולה יותר בעולם.

ולמה "צריך ורוצה" הן מילים בעייתיות

בהמשך אותו קטע סיפרתי על רצון להקים מרחב לקורסים, כזה עם פרקט ותאורה יפה, בלי שולחנות ופלורסנטים. ואמרתי שאין כזה, ולכן אני צריך לבנות אחד.

ההערה שקיבלתי על זה הייתה על שתי מילים: צריך ורוצה. שתיהן, לפי הגישה הזאת, מצהירות על חוסר. ומה שקורה כשמדמיינים את המרחב המושלם ועומדים כאן, הוא שנוצר מרחק, וככל שמתקדמים אליו הוא מתרחק. הניסוח החלופי שהוצע היה פשוט: מלהיב אותי לבנות כזה.

איך התנגדות שלי משפיעה על מי שנמצא לידי

זה החלק שהכי הפתיע אותי בפרק, והוא גם המקום שבו הרעיון יוצא מגבולות הכיס הפרטי.

הסיפור

לאורך שנים ההכנסות בבית היו גבוהות משל בן הזוג, שעוסק ברפואה סינית. ובכל זאת, בקורס של אקסס נשאלה השאלה הישירה: האם את מוכנה להרוויח יותר מבן הזוג שלך. התשובה המיידית הייתה כן, ומיד אחריה הגיעה ההבנה שהתשובה אינה נכונה.

כפי שנאמר בשיחה: "אמנם הרווחתי יותר ממנו, אבל מהמקום של להוכיח שאני יותר ויותר ויותר. לא הייתי באמת מוכנה להרוויח יותר ממנו."

אחרי שחרור ההתנגדות הזאת, בתהליך של שלושה שלבים, עברו חודשיים. ואז הוא עלה מהקליניקה ואמר שהוא לא יודע מה עשה, אבל הרוויח פי ארבע. בלי פייסבוק, בלי אתר, בלי שינוי אחד בהתנהלות שלו. ובאותם חודשיים ההכנסות שלה עלו פי עשרה.

ההסבר

ההסבר שניתן לזה מבוסס על אותו חוק שהוזכר בהתחלה. כשאני בהתנגדות, הצד השני חייב להתנגד באותה עוצמה. ולכן התנגדות שלי לכך שבן הזוג ירוויח יותר יכולה להתבטא בשתי דרכים: או שאני שם לו רגליים בלי מודעות, או שאני נכנס לתחרות ואומר לעצמי שאני צריך עוד ועוד, כדי להוכיח.

כפי שנאמר בשיחה: "זה הופך את מערכת היחסים לקרב. מי צודק יותר, מי חזק יותר, מי נכון יותר."

הכלי לשחרור: זה מה שזה, אז מה

וכשמזהים התנגדות כזאת, מה עושים איתה? הכלי שניתן בפרק הוא משפט שחוזרים עליו, וההיגיון שלו הוא לא להילחם בהתנגדות אלא להפסיק להיאבק בה:

"זה מה שזה. זה רק מה שזה. זה לא ישתנה. אז מה."

חוזרים על זה כמה פעמים, לוקחים נשימה עמוקה, ואז שואלים את השאלה שפותחת: מה עוד אפשרי כאן. ההסבר שניתן לזה הוא שההתנגדות היא רק הרגל של התת מודע, ואין צורך להתווכח איתו. הוויכוח הוא מה שמזין אותו.

ולזה נלווה משפט שמרחיב את התמונה עוד יותר: הרשת קולקטיבית, ולאנשים שמחוברים אלינו יש לרוב את אותן נקודות מבט בדיוק. לכן, לפי הגישה הזאת, כשמשחררים נקודת מבט אחת, משחררים גם אותם. וזו זווית שמשלימה את מה שכתוב על הדחקה רגשית וחסמים רגשיים בתוך מערכת יחסים.

למה תחרות אינה אמת, ומה זו באמת המילה שפע

שאלתי מה עושה מי שמסכים עם הרעיונות אבל חוזר למציאות שבה יש מתחרה על אותו תפקיד או על אותם לקוחות, ומרגיש קנאה. התשובה חילקה את זה לשניים.

שפע אינו כסף

ההבחנה הראשונה מפרקת את המילה עצמה. רוב האנושות מחברת שפע לכסף, וזו לפי הגישה הזאת הטעות.

כפי שנאמר בשיחה: "שפע זה שינוי פעולה עכשיו."

וההיגיון: הדבר היחיד הקבוע הוא שהכול משתנה. אם אנחנו דוחים מעלינו את השינוי, אנחנו לא יכולים להיות שפע. וכל עוד מחברים בהתניה שפע לכסף, מגבילים את השפע לפי כמות.

והתחרות

וההבחנה השנייה משתמשת בנתון: ה-DNA של כולנו זהה בתשעים ותשע ותשע אחוזים, וההבדל יושב בעשירית האחוז. סטטיסטיקה עושים בין שני מכנים זהים, ולכן, לפי הטיעון, תחרות בין אדם לחברו אינה מדידה הוגנת מלכתחילה.

ומה שהוצע במקום הוא להסיט את התחרות פנימה: התחרות היחידה שקיימת היא המוכנות שלנו להיות ולקבל יותר מאתמול.

ולזה נוסף משפט שנאמר מראש כמשפט שקשה לעכל: להסכים להיות יותר גם מכל מי ומה שסביבי. לא כתחרות מולם, אלא ממקום של להיות מגדלור שמראה שזה אפשרי גם להם. מי שהקנאה עצמה מטרידה אותו ימצא טיפול ישיר בה במאמר על קנאה ואיך להפסיק לקנא.

הסוד בתורת הסוד, ולמה זה נשמע פשוט מדי

בשלב מסוים בשיחה עלתה הביקורת הצפויה על גישות כאלה, והיא הובאה כאן דווקא מפי מי שהשמיע אותה: סופר שאחרי חמישה ימים משותפים ביריד הספרים בפרנקפורט אמר שהדרך הזאת היא זלזול באינטליגנציה שלו.

כפי שנאמר בשיחה: "אני אומרת הפוך. מה שמורכב הוא הטיפשות. מה שמורכב הוא הקושי."

הפרדס

ההקבלה שהצעתי בתגובה מגיעה מהיהדות. בפרדס יש פשט, רמז, דרש וסוד. והסוד אינו מתוחכם עד כדי כך שקשה להבין אותו. הוא פשוט, אלא שהוא נשאר סוד עד שהאדם מוכן להיות כלי שיכול לקבל אותו.

ובתגובה לזה עלה מושג נוסף, שהובא על ידי משתתפת באחד הקורסים: אחישנה, להחיש את הגאולה. וההגדרה שקיבלתי לה בשיחה היא שהגאולה מגיעה ממקום שבו לא נשפוט את עצמנו, לא נהיה בקרב ובמלחמה עם עצמנו, ונחיה בפשטות ובקבלה עם כל מה שיש.

למה התת מודע לעולם לא ייתן לנו לשגשג

הטענה כאן חדה, וכדאי להבין את ההיגיון שלה כי הוא מסביר הרבה: התת מודע מתוכנת להישרדות, ובשגשוג הוא לא יכול לשלוט.

שגשוג והתלהבות הם מצבים שהוא לא מכיר ולא מבין, ולכן, לפי ההסבר, הוא יעצור אותנו מלהגיע אליהם וישאיר אותנו בתודעה של הישרדות, צמצום והסתפקות בפחות. ומכאן גם למה הוא תמיד יחבר כסף לפחד ולחוסר ביטחון.

הפוך על הפוך

וההיפוך שהוצג כאן שווה תשומת לב. אנשים משתמשים בכסף כמדד לערך העצמי, ואז מודדים את עצמם לפי כמה יש להם.

כפי שנאמר בשיחה: "האם יש איזשהו סכום של כסף ששווה אותך או שווה אותי? אין דבר כזה."

וההצעה במקום היא להשתמש בכסף כדרך לחגוג את החיים, ולא ככלי מדידה שנותן הרגשה שאיננו שווים.

חמישה סוכנים סמויים

ההתנגדות עצמה, לפי מה שנאמר, אינה תופעה בודדת אלא אחד מחמישה מנגנונים שמשמרים את העבר בהווה. ומה שהופך אותה למיוחדת הוא שהיא מבוססת על חוק טבע אמיתי: בלי כוח התנגדות לא היינו יכולים ללכת בכלל, כי אין על מה לדחוף.

מה שקרה, לפי ההסבר, הוא שהתת מודע לקח את המנגנון הזה והפך אותו להרגל, ומחיל אותו גם במקומות שבהם אין שום צורך להתנגד. וזו הסיבה שהעבודה כאן אינה להילחם בהתנגדות אלא להכיר בה ולעבור הלאה.

וכשמסתכלים על זה כמטבע

ההערה שסוגרת את הפרק הזה קשורה למה שכסף בכלל הוא. כסף הוא המצאה אנושית, ובכל זאת אנחנו נותנים לו חשיבות שגדולה מזו שאנחנו נותנים לעצמנו. וכשמודדים ערך עצמי בכמות, לפי הניסוח שנאמר, מצמצמים את מה שאנחנו.

כפי שנאמר בשיחה: "כסף מגיע לחגיגה. כסף מגיע לזה שאתה שמח בחלקך."

זר החמניות, ומה באמת קונה עסקה של חמישים אלף

הסיפור שסוגר את הפרק הוא ההמחשה הטובה ביותר לרעיון שכסף הוא אנרגיה, וגם הכי קונקרטי.

הזמנה לדרום תל אביב ביום ראשון, לתת הצעת מחיר לשיפוץ מרחב עסקי. כל נקודות המבט הרגילות היו כבר בראש: חניה, פקקים, ההתחייבות שכבר ניתנה. לא בדיוק מצב של לב מורחב.

ואז

בפתיחת הדלת עמד שליח עם זר חמניות ענק, ופתק מלקוחה מעולם הפנג שואי: תודה על מי שאת.

הנסיעה עצמה השתנתה. החניה חיכתה מתחת לבניין, והכול היה בקלילות. אבל, כפי שנאמר בשיחה, זה עדיין לא הקסם הגדול.

מה שקרה בפגישה

הפגישה נפתחה בהתלהבות אמיתית על היתרונות של פנג שואי בתהליך, עד שהלקוח קטע ואמר משהו לא צפוי: הוא זימן את הפגישה כדי לראות מי זו שאינה אדריכלית ואינה מעצבת פנים ומעזה לבקש מחיר כזה. הוא לא התכוון לקבל אותה.

"אבל משהו בהתלהבות הזאת שלך עשה לי את זה, ואני רוצה לעבוד איתך."

העסקה הייתה חמישים אלף שקל. והנקודה שנגזרה מזה: הלקוחה עם החמניות לא נתנה כסף, היא נתנה הערכה. וההערכה הזאת היא שהרחיבה את הלב, וההתלהבות שנוצרה ממנה היא שסגרה את העסקה.

וההערה על המילה עצמה

ולסיום, פירוק של המילה התלהבות: בתוכה יושבים להב, האור שרק מתפשט, והלב. וההצעה שנגזרת ממנו היא לא לרדוף אחרי כסף אלא אחרי המצב שממנו כסף מגיע.

אמונה או בחירה: למה אנשים לא מיישמים גם כשזה עובד

שאלתי בשיחה המקדימה שאלה שהמשיכה להעסיק אותי: אם הדברים האלה עובדים, ואנשים ראו אותם עובדים, למה רק חלק קטן מיישם אותם.

התשובה שנתתי בעצמי אז הייתה שאנשים לא מאמינים שזה אפשרי. הרי אם הבחירה היא בין יום עבודה שלם לבין תרגיל של כמה דקות, ברור מה קל יותר. אלא שצריך להאמין שזה עובד.

ולמה זו לא אמונה

כפי שנאמר בשיחה: "זה לא עניין של אמונה, זה עניין של בחירה."

וההיגיון מאחורי התיקון הזה חד: האמונות שלנו הן בדיוק מה שהביא אותנו עד כאן. אם משהו צריך להשתנות, אי אפשר להישען על מה שיצר את המצב הקיים. צריך לבחור אחרת.

חמשת המפתחות, וסדר הופעתם

נקודה מבנית שעלתה בשיחה ומסבירה הרבה: הכסף אינו הנושא הראשון בתהליך אלא האחרון. הסדר הוא מציאות, תת מודע, גוף, מיניות, ורק אז כסף.

והבדיקה שנעשית לפני שהחלק על כסף מתחיל היא שאלה אחת לתלמידים: איך נקודות המבט שלכם על כסף עכשיו. והתשובה שחוזרת, לפי מה שסופר, היא שכבר הרבה יותר קל, עוד לפני שנגעו בנושא.

כפי שנאמר בשיחה: "ברגע שאנחנו משקיעים בערך שלנו יותר והערך שלנו עולה, הכסף הופך להיות נון אישיו."

וזה עקבי עם כל מה שנאמר קודם: הכסף אינו הבעיה, הוא המדד. ולכן העבודה עליו ישירות היא, לפי הגישה הזאת, המקום הכי פחות יעיל להתחיל בו.

ולמה קבוצה עובדת אחרת מלבד

ושאלתי גם למה תהליך מרוכז עובד אחרת מתהליך שנפרש על שבועות. התשובה נגעה בשלושה דברים: הריכוז, ההימצאות יחד, וההסרה של מה שכונה בשיחה שכבות של יומיום.

וההסבר שנלווה לזה נוגע גם לתפיסת הזמן. הרעיון שכל שינוי חייב להיות תהליך ארוך מוצג כאן כאמונה ולא כעובדה. תהליך תמיד כולל שלושה שלבים, קליטה, עיכול ופליטה, אבל אין כלל שקובע שהם חייבים לקחת חודשים.

ואל זה נלווה משפט על זמן, שמיוחס בשיחה לגרי דאגלס: מספיקות עשר שניות של בחירה לא מודעת כדי ליצור חיים שלמים של סבל. והתוספת שנאמרה עליו: מספיקות גם עשר שניות של בחירה מודעת אחת כדי לשנות את הכיוון.

ואם לוקחים מכאן דבר אחד לתרגול, זה בדיוק המקום שבו מדיטציה מודרכת נכנסת: לא ככלי להשגת משהו, אלא כמקום שבו נעשית הבחירה במצב רגוע מספיק כדי שהיא באמת תיקלט.

לסיכום: מה לוקחים משפת השאלה

הרעיון שמחזיק את כל הפרק הזה אינו על כסף. הוא על ההבדל בין להגיב למציאות קיימת לבין לשאול שאלה שפותחת מציאות אחרת. כסף הוא רק המקום שבו ההבדל הזה הכי מדיד, כי הוא נמדד במספרים.

ושני הכלים שאפשר לקחת מכאן מיד לא דורשים שום דבר. הראשון הוא הבדיקה בגוף: לשאול איפה אני מתכווץ כשאני חושב על לקבל, ולא רק על לתת. השני הוא החלפת המילה הוצאה במילה השקעה, שנשמעת קטנה ומשנה את מה שקורה בגוף בשנייה שאחריה.

ואם יש משפט אחד שנשאר, הוא זה שנאמר על סוף הפרק: המרחק בינינו לבין מה שאנחנו רוצים הוא בעיקר של נקודת מבט אחת. אפשר להסכים עם זה ואפשר לא, אבל שווה לבדוק את זה על משהו קטן לפני שמחליטים.

שאלות ותשובות

הדוברים בפרק

שרונה הדר חורי

מנחת סדנאות, סופרת של חמישה ספרים, ובעלת משרד לאדריכלות בריאה על בסיס פנג שואי ואסטרולוגיה סינית כבר יותר מעשרים שנה. מלמדת את שפת השאלה בעשר מדינות, ואמא לחמש בנות.

שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.

הפרק המלא עם שרונה הדר חורי: תודעת שפע, יצירת מציאות וניקוי חסמי כסף מתת המודע. עוד פרקים בערוץ היוטיוב של שחר כהן.