וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל־מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם
הנוסח המנוקד מתוך ספריא, שמות ג' י"ד
משה שואל לשמו של מי ששולח אותו, ומקבל פועל במקום שם: "אהיה". בעברית זו לשון עתיד, ומכאן שלוש קריאות שונות לאותה מילה: הבטחה, קיום מוחלט, או כל הזמנים כאחד.
שש עדשות על פסוק אחד
בין שתי המילים עברו 2,300 שנה ושלוש שפות. ההבדל בין "אהיה" ל"אני" הוא מה שמפריד בין רש"י לג'וזף מרפי, וזה הסיפור של הדף הזה.
הפשט והמפרשים: על מה הם חלוקים
ארבעה מפרשים גדולים, ארבע תשובות שונות לשאלה מה המילה הזאת בכלל אומרת. והם לא מסכימים.
מי כאן: רש"י · הגמרא · אבן עזרא · רמב"ם · רמב"ן · ספורנו · שד"ל · הנצי"ב · קסוטו · ליבוביץ
משה עומד מול שיח שבוער ולא נשרף, ושואל שאלה מעשית לגמרי. כשאגיע לבני ישראל ואגיד להם שאלוקי אבותיכם שלח אותי, הם ישאלו מה שמו. מה אני עונה להם? התשובה שהוא מקבל היא לא שם במובן שאנחנו מכירים. היא פועל. בגוף ראשון. בצורה שבעברית של היום אנחנו קוראים כעתיד: אהיה.
ומכאן מתחילה המחלוקת, כי כל מפרש צריך להכריע מה הפועל הזה אומר. התשובה הכי מוכרת היא של רש"י, שמביא את הגמרא:
"אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. אמר לפניו, רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת? דים בצרה זו. אמר לו יפה אמרת, כה תאמר"רש"י על שמות ג' י"ד, בעקבות ברכות ט ע"ב
כלומר: לא הגדרה, אלא הבטחה. אני אהיה אתכם. ומשה, ברגע מפתיע, מתווכח על הנוסח: למה להזכיר להם עכשיו צרות עתידיות? דיה לצרה בשעתה. והקב"ה מסכים. על הרגע הזה נחזור בעדשת חז"ל, כי יש בו יותר ממה שנראה.
אבל זו רק קריאה אחת. הרמב"ם קרא את אותן שלוש מילים כפילוסופיה דחוסה:
"והוא 'אהיה אשר אהיה' וזה שם נגזר מן 'היה' והוא המציאות… הנמצא אשר הוא הנמצא, כלומר המחויב המציאות"מורה נבוכים א' סג, תרגום אבן תיבון
אצל הרמב"ם "אהיה" לא מבטיח כלום. הוא מתאר את הדבר היחיד שקיים מעצמו, שלא תלוי בשום דבר אחר כדי להיות. ספורנו ממשיך מאותה נקודה ומוציא ממנה מסקנה מוסרית: מי שהוא "ההוה תמיד", מי שכל מהותו היא קיום, בהכרח אוהב את המציאות ושונא כל מה שהורס אותה. ולכן, כותב ספורנו, הוא שונא "חמס ואכזריות המצרים נגדכם". הפילוסופיה הופכת כאן למניע של הגאולה.
והקריאה השלישית מחזיקה את שתי הראשונות בבת אחת. רבי יצחק במדרש אומר: "אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבוא, לכך כתיב אהיה שלש פעמים". הרמב"ן מסביר למה זה אפשרי:
"בעבור שהזמן העובר והעתיד כלו בבורא בהוה כי אין חליפות וצבא עמו… לפיכך יקרא בו כל הזמנים בשם אחד"רמב"ן על שמות ג' י"ג
"אהיה" הוא עתיד פשוט: אני אהיה איתכם. השם הוא לא הגדרה אלא קשר. נוכחות שמתגלה כשמבקשים אותה.
"הנמצא אשר הוא הנמצא": מי שקיומו הכרחי ולא תלוי בדבר. ומי שהוא כולו קיום, שונא כל מה שהורס קיום.
עבר, הווה ועתיד הם המצאה של מי שחי בזמן. אצל הבורא אין חליפות, ולכן מילה אחת מחזיקה את כולם.
ויש הערה דקדוקית קטנה של אבן עזרא שמשנה את כל התמונה. לדבריו, השם הוא "אהיה" לבדו, ו"אשר אהיה" הוא כבר הפירוש של השם. כלומר הפסוק מפרש את עצמו, ומשה שאל על שם וקיבל שם ועוד הסבר.
- אבן עזרא: השם עצמו
- הזוהר: "כלל הכל", מה שעוד אין לו צורה
- נוויל גודארד: הכרזה על עצם הקיום
- אבן עזרא: כאן מתחיל הפירוש של השם
- הזוהר: גם לשון אושר
- נוויל גודארד: המילה שמצביעה על מה שרוצים להיות
- ברכות ט: ה"אהיה" היחיד שנמסר לעם
- הזוהר: הלידה עצמה
- נוויל גודארד: "קריאת הניצחון"
הקריאה הרביעית: העתיד כחופש
יש גם מי שלקח את צורת העתיד ברצינות. שד"ל, אחרי שלושים שנה שבהן פירש אחרת, חזר בו וכתב: "אהיה מה שאהיה, אעשה מה שלא עשיתי מעולם". הרב הירש הרחיב את זה: הפסוק נאמר בלשון עתיד כדי לומר שהעתיד פתוח ותלוי ברצון חופשי, ואם הבורא חופשי, גם האדם. והנצי"ב הוסיף שאיך "אהיה" אתכם תלוי במה שאתם מביאים: ההנהגה נקבעת לפי המקבלים.
ישעיהו ליבוביץ, שרבים מגיעים לדף הזה דרכו, ראה בשלוש המילים האלה את "נקודת המוצא של כל החשיבה התאולוגית ביהדות", וגם הודה שהן "הסתומות ביותר במקרא כולו". ההבחנה שלו: "אהיה אשר אהיה" נאמר למשה לבדו. לעם נאמר שם אחר, "אלוקי אבותיכם". לדעתו אלה שתי רמות של אמונה, אמונה בבורא כפי שהוא ואמונה בבורא כפי שהוא פועל עבורנו, ושתיהן כשרות. על ליבוביץ והמשפטים שלו יש דף נפרד במאגר.
שלוש הקריאות טובות לשלושה מצבים. כשקשה: רש"י, דיה לצרה בשעתה. כשהכול זז: הרמב"ן, יש מה שלא זז. וכשהעבר נדמה כגורל: שד"ל, אעשה מה שלא עשיתי מעולם.
חז"ל: הוויכוח, השם שאסור למחוק, והמקל
הרגע הנדיר שבו אדם עורך את דברי הבורא, והבורא עונה: יפה אמרת.
מי כאן: ברכות ט ע"ב · שמות רבה ג' · שבועות לה ע"א · בבא בתרא עג ע"א
הנה הדיאלוג המלא כפי שהגמרא מוסרת אותו, כי הוא קצר ממה שחושבים ומדויק ממה שזוכרים:
"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות. אמר לפניו: רבונו של עולם, דיה לצרה בשעתה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אמור להם אהיה שלחני אליכם"ברכות ט ע"ב
שימו לב מה קרה כאן. הנוסח האלוהי כלל שני "אהיה": אחד לצרה הזאת ואחד לצרות הבאות. משה אמר: את השני תשאיר אצלך. והנוסח שנמסר לעם קוצר ל"אהיה" אחד. אדם ערך את דברי הבורא, והבורא קיבל את העריכה. חז"ל לא ראו בזה חוצפה אלא הבנה: אנשים שעובדים בטיט ובלבנים לא צריכים לשמוע עכשיו על בבל ועל רומא.
המדרש בשמות רבה מוסיף קריאה אחרת לגמרי, בשם רבי אבא בר ממל: "שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשי אני נקרא". כשאני דן, אני נקרא אלוקים. כשאני נלחם, צבאות. כשאני מרחם, ה'. "אהיה אשר אהיה" הוא אם כן לא שם אחד אלא הסבר למה אין שם אחד: השם משתנה לפי המעשה. את הרעיון הזה שווה לזכור, כי הוא יחזור בעדשת תורות התודעה בלבוש אחר לגמרי.
ועוד שתי עובדות שרוב האנשים לא יודעים:
"אהיה אשר אהיה" הוא שם במובן ההלכתי המלא. במסכת שבועות הוא נמנה עם השמות שאסור למחוק, לצד "אל", "אלוקים", "שדי" ו"צבאות". המשפט שאנחנו מצטטים בשיחה הוא, מבחינת ההלכה, שם.
בבבא בתרא מסופר על יורדי ים שראו גל שעומד להטביע ספינה, ובראשו ניצוץ של אש לבנה. מה עושים? מכים בו במקל שחקוק עליו "אהיה אשר אהיה", והגל נרגע. סיפור מוזר. רבי נחמן מברסלב יהפוך אותו, בעוד שתי עדשות, למפה של הנפש.
"דיה לצרה בשעתה" הוא כלל שמחזיק יותר ממה שנראה. רוב החרדה שלנו היא לא על הצרה שיש, אלא על הצרות שאולי יהיו. משה קיבל רשות לא לפתוח אותן עכשיו, ואנחנו יכולים לקחת את אותה רשות.
קבלה: השם שמוליד
השם של הספירה הגבוהה ביותר מופיע בתורה פעם אחת בלבד. כאן. ומה שהוא מתאר הוא לידה.
מי כאן: הזוהר · פרדס רימונים · שערי אורה · האר"י · בעל הסולם
הזוהר פותח את הדיון בפסוק ברגע נדיר של כנות. רבי אלעזר אומר לאביו, רבי שמעון: שמעתי מה שכתוב "אהיה אשר אהיה", "ואיני עומד בו", כלומר אני לא מבין את פירושו. ורבי שמעון עונה שהחברים כבר ביארו, ו"עתה בדבר אחד מתקשר הכל". הדבר האחד הוא תהליך, בשלושה שלבים:
"אהיה, זה כלל הכלל… סתום ואינו מתגלה". "אשר אהיה… אני עתיד להמשיך ולהוליד הכל". "אהיה, כלומר, עתה יוציא ויוליד ויתתקן הכל"זוהר אחרי מות, בתרגום הסולם של הרב אשלג
בשפה פשוטה: ה"אהיה" הראשון הוא מה שעוד אין לו שום צורה. "אשר אהיה" הוא רגע ההיריון, כשהדבר כבר מוכן להיוולד אבל עוד לא נולד. וה"אהיה" השלישי, זה שנמסר לעם, הוא הלידה עצמה. רק אחרי שהכול נולד והתייצב במקומו, מופיע השם המפורש: "וזהו קיום". הזוהר מוסיף משחק מילים: "אשר" הוא גם לשון אושר. הרגע שלפני הלידה הוא רגע של אושר.
רבי משה קורדובירו, הרמ"ק, שם לב לעובדה סטטיסטית: "הכתר הוא אהיה, ולא נמצא בכתוב כי אם ג' פעמים בפסוק אחד".
השם של כתר, הספירה הגבוהה ביותר, מופיע בכל התורה בפסוק אחד בלבד. שלוש פעמים ברצף, בפי מי שעומד להוציא עבדים לחופשי.
ורבי יוסף ג'יקטיליה, בשערי אורה, מסביר מה המידה של השם הזה:
"פעולת השם העליון שהוא אהיה הוא פעולת הרחמים הגמורים, והוא השם המטיב והנותן מתנת חינם… ובמידת השם הזה שכולו רחמים, שהוא אהיה, יצאו ממצרים"שערי אורה, השער העשירי
מתנת חינם. לא שכר על זכויות, כי לפי ג'יקטיליה בני ישראל במצרים לא היו ראויים לגאולה. "אהיה" הוא השם של מה שניתן בלי שהרווחת אותו.
האר"י: הגלות היא היריון
האר"י לקח את תמונת הלידה מהזוהר והפך אותה לציר של כל סיפור יציאת מצרים. בפרי עץ חיים, בשער הפסח, הוא כותב שבזמן הגלות היה העולם "בסוד העיבור", ושזה מה שהתגלה למשה בסנה: "ואמר אהיה אשר אהיה, כלומר דעתיד לאולדא ולצאת חוץ בסוד הלידה". עתיד להיוולד ולצאת החוצה. ואז הוא מוסיף משפט שקשה לשכוח: "אין פתיחת הקבר בלא דם". לידה כרוכה בדם, ולכן היציאה ממצרים הייתה כרוכה במכת בכורות. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, חוזר על אותה קריאה בתלמוד עשר הספירות: הקב"ה רצה להודיע למשה "כי עתה היה נולד", ו"שהוא ענין יציאת מצרים".
אם מחברים את הזוהר, הרמ"ק, ג'יקטיליה והאר"י, מתקבלת תמונה אחת: "אהיה" הוא השם של מה שעוד לא נולד. של רחמים שלא תלויים בזכות. של מצב שמרגיש כמו מצר ומתברר כרחם.
"אשר, הוא לשון אושר"הזוהר, אחרי מות, בתרגום הסולם
הקבלה לא מבטיחה שכל מצוקה היא היריון. היא מציעה שאלה: האם מה שמרגיש עכשיו כמו קיר הוא סוף, או שלב לפני לידה? מבפנים, כמו עובר, לפעמים אי אפשר לדעת.
חסידות: "אהיה" הוא מי שעוד לא
רבי נחמן: לפני שאדם מתחיל לתקן, הוא עדיין לא קיים. ולמה זו דווקא בשורה טובה.
מי כאן: קדושת לוי · רבי נחמן ורבי נתן מברסלב · האדמו"ר מפיאסצנה · הרב קוק
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, בעל הקדושת לוי, קרא את "אהיה" כתיאור של מצב נפשי, לא של הבורא בלבד. הצדיק, הוא כותב, "צריך שידע בכל יום ובכל פעם שמשיג איזה השגה שיש עוד השגה מדריגה למעלה". ואז הוא מגדיר:
"וזה נקרא אהיה, שמה שמשיג עתה הוא עתה, ואהיה נקרא מה שעתיד להיות ומה שעתיד להשיג… וזהו אשר אהיה, שאין לדבר סוף"קדושת לוי, שמות
"אהיה" הוא השם של מה שעוד לא הגעת אליו. ובמקום אחר באותה פרשה הוא מוסיף תמונה: "קודם ביאת הפרי הוא הקליפה", ובזמן הקליפה, כשיש צרה שאחריה יבוא טוב, הבורא נקרא "אהיה". לא כי הצרה טובה, אלא כי היא לפני.
רבי נחמן: לפני התשובה אין לך עוד הוויה
רבי נחמן מברסלב לקח ביטוי מהזוהר, "אנא זמין למהוי", אני עתיד להיות, והפך אותו להגדרה של תשובה:
"כי אהיה דא אנא זמין למהוי, הינו קדם התשובה, עדין אין לו הויה, כאילו עדין לא נתהוה בעולם… וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בבחינת אהיה, הינו שיהיה לו הויה בעולם"ליקוטי מוהר"ן ו'
זו אמירה חריפה: לפני שאדם מתחיל לתקן, הוא עוד לא קיים במלוא המובן. הוא "עתיד להיות". ותלמידו רבי נתן, בליקוטי הלכות, שאל למה הפסוק אומר "אהיה" פעמיים, וענה: "תשובה על תשובה". גם מי שכבר חזר בתשובה שלמה "צריך להתחיל בכל פעם מחדש… כאילו עדין לא היה לו שום הויה בעולם". זה לא עונש, זו שיטה: כל יום מתחילים מאפס, וזה מה שמחזיק אדם חי. במקום אחר רבי נתן כותב שהצדיק "הוא תמיד בבחינת אהיה, כי בכל פעם ופעם הוא בא על מחין חדשים".
וזוכרים את הגל מבבא בתרא, שמכים בו במקל שחקוק עליו השם? רבי נחמן בתורה ה' מפענח: "גלא, הוא היצר הרע". הגל שמאיים להטביע את הספינה הוא הדחף שמאיים להטביע אותנו, והמקל הוא התורה, "שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא". עוד על רבי נחמן והמשפטים שלו, בדף הציטוטים שלו.
פיאסצנה והרב קוק: אמונת העתיד
האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלונימוס קלמן שפירא, הבחין בין עבודה בלשון הווה לעבודה בלשון "יהיה": מי שמבין כמה הוא עוד לא משיג, כל העבודה שלו הופכת לעתיד, ולכן, הוא כותב, הוא צריך ללמד אחרים, כי בעבודה של האחרים הוא מקבל בחזרה את ההווה שלו. הדף על האדמו"ר מפיאסצנה מרחיב על האיש ועל דרכו.
והרב קוק סיכם את כל הכיוון הזה במשפט אחד באורות: אמונת ישראל היא "אמונת העתיד, 'אהיה אשר אהיה', הגבוה באין ערוך מתוכן של אמונה בהוה". אמונה בעתיד גבוהה מאמונה במה שכבר יש. המשפטים של הרב קוק אסופים בדף נפרד.
"אמונת העתיד, אהיה אשר אהיה, הגבוה באין ערוך מתוכן של אמונה בהוה"הרב קוק, אורות
רבי נחמן ורבי נתן נותנים הוראה מעשית: להתחיל כל יום כאילו זו הפעם הראשונה. לא בגלל שמה שעשיתם אתמול לא נחשב, אלא כי ברגע שאתם סוגרים חשבון, הפסקתם להיות "אהיה". ובלשון של הקדושת לוי: מי שיודע מה חסר לו הוא לא חסר. הוא בדרך.
פסיכולוגיה: שם שמסרב להיות הגדרה
פרום: רק לאלילים יש שמות. מה שחי עוד לא הגיע לצורה סופית, ולכן אי אפשר לקרוא לו בשם.
מי כאן: אריך פרום · אדוארד אדינגר · רולו מיי · ג'ורדן פיטרסון
אריך פרום, מהפסיכואנליטיקאים החשובים של המאה העשרים, הקדיש לפסוק הזה את אחד הדיונים המרכזיים בספרו על התנ"ך, "והייתם כאלוהים". הטענה שלו מתחילה בשאלה למה בכלל יש לדברים שמות:
"Only a thing, that is, that which has reached its final form, can have a name. A free translation of God's answer to Moses would be: 'My name is Nameless; tell them that Nameless has sent you.' Only idols have names, because they are things."תרגום חופשי: רק לדבר, כלומר למה שהגיע לצורתו הסופית, יכול להיות שם. תרגום חופשי של תשובת האל למשה יהיה: "שמי הוא ללא-שם, אמור להם ש'ללא-שם' שלח אותך". רק לאלילים יש שמות, כי הם דברים.Erich Fromm, You Shall Be as Gods, 1966
פרום קרא את "אהיה" כצורת עתיד, בדיוק כמו שד"ל והירש, והסיק מזה מסקנה פסיכולוגית: מה שחי הוא תהליך, ולתהליך אין שם סופי. ובספרו המאוחר יותר, "להיות או להחזיק", הוא חזר לסנה מזווית אחרת. ה"להחזיק", הוא כותב, נשען על רכוש שמתכלה בשימוש, ואילו ה"להיות" גדל ככל שמתרגלים אותו. ואז בסוגריים: הסנה שבוער ואינו אוכל הוא הסמל המקראי לפרדוקס הזה. מי שמגדיר את עצמו דרך מה שיש לו, חי בפחד לאבד. מי שמגדיר את עצמו דרך מי שהוא, אין מה לקחת ממנו.
אדינגר: "אני" הוא גם המילה של האגו
קרל יונג עצמו, למרבה ההפתעה, לא כתב על הפסוק הזה בשום מקום בכתביו. מי שעשה את העבודה היה תלמידו, אדוארד אדינגר, בספרו על האגו והארכיטיפ. הוא מזכיר את השם הקדום של האל, "I am that I am", ושואל: "האם המילים 'אני הנני' לא מגדירות גם את המהות של האגו?" לדעתו הקשר בין האגו לבין העצמי, שהוא מכנה "ציר אגו-עצמי", הוא מה שמאפשר לאדם לעמוד בלחץ בלי להתפרק. והוא מוסיף תצפית: המפגש עם העצמי "מתרחש בדרך כלל במדבר או במצב של בריחה". משה היה נמלט מהחוק, רועה צאן של אחרים, כשהסנה דיבר אליו.
באותו ספר אדינגר מביא מקרה של הפסיכולוג רולו מיי: מטופלת שאחרי שקילפה מעצמה את כל התוויות, בת של, אשתו של, הגיעה למשפט אחד: "מאחר שאני קיימת, יש לי זכות להיות". אדינגר קורא לזה שיקום הציר. מישהי שמצאה את ה"אני" לפני כל ה"אשר".
פיטרסון: הצד המסוכן של "אני הוא מה שאני"
ג'ורדן פיטרסון, בסדרת השיעורים שלו על ספר שמות, לא קרא את הפסוק רק כבשורה. בקטע קצר שהפך לקליפ עצמאי הוא מזהיר: מי שמתעקש להגדיר את קיומו בעצמו, בלי שום דבר מעליו, מייחס לעצמו את התכונות של האל, כי העמדה שלו היא "אני הוא מה שאני". ולכן, במילותיו, "זו גאווה". זה הקול הנגדי שחשוב לשמוע ליד פרום ואדינגר: "אהיה" הוא שם שמותר להתקרב אליו, לא לקחת.
הקטע עצמו, ארבע דקות מתוך סדרת שמות שלו, נמצא ביוטיוב.
המבחן של פרום: הגדרה עצמית שמתחילה ב"יש לי" אפשר לקחת. הגדרה שמתחילה ב"אני" גדלה ככל שחיים אותה. והגבול של פיטרסון: "אני" הוא נקודת מוצא, לא כתר.
תורות התודעה: מרפי, נוויל גודארד ואחרים
מרפי כתב על הפסוק הזה הרבה. רק לא בספר שבגללו כולם מכירים אותו.
מי כאן: ג'וזף מרפי · נוויל גודארד · תומס טרוורד · ארנסט הולמס
בסוף המאה התשע עשרה צמחה בארצות הברית תנועה של הוגים שעסקו בכוח של תודעה ודמיון על החיים. היום קוראים לזה התפתחות אישית, אז קראו לזה "המחשבה החדשה". כמעט כולם קראו את התנ"ך בתרגום המלך ג'יימס, ושם הפסוק נראה כך: I AM THAT I AM. לא "אהיה" אלא "אני הוא". ההבדל הזה הוא כל הסיפור של העדשה הזאת.
ג'וזף מרפי: מה שמצמידים ל"אני", נהיים
ג'וזף מרפי, מחבר "כוחו של התת מודע", כתב על הפסוק הזה הרבה, אבל דווקא לא בספר המפורסם שלו. בספרים האחרים הוא חוזר אליו שוב ושוב. הקריאה שלו: כשאדם אומר "אני", הוא מכריז בלי לדעת על נוכחות שגדולה ממנו, "כפי שמוסבר בפרק השלישי של ספר שמות". והמשפט שהוא בנה על זה הוא אולי המשפט הכי מצוטט שלו:
"Whatever you attach to I AM, you become."תרגום חופשי: כל מה שאתה מצמיד ל"אני", אתה נהיה.Joseph Murphy, How to Use the Laws of Mind, 1980
מי שמחפש את הפסוק ב"כוחו של התת מודע" לא ימצא אותו. מרפי כתב על "I AM" בספרים האחרים שלו, ובספר המפורסם הוא משתמש בהצהרות "אני" בלי לקשור אותן לשם מהסנה.
מרפי המחיש את זה עם מספר. ה"אני" הוא כמו הספרה 9: כשמוסיפים 9 לכל מספר, הספרות של התוצאה מסתכמות חזרה לאותו מספר (5 ועוד 9 הם 14, ו-1 ועוד 4 הם 5). ה"אני" לא משנה את מה שמצמידים אליו, הוא מגדיל אותו. "אני עני" מגדיל עוני, "אני שלם" מגדיל שלמות. ומכאן ההוראה המעשית שלו: לדבר על עצמך בהווה. מי שאומר "יום אחד אהיה בריא" מכריז "אני חולה עכשיו". וגם את "אהיה שלחני אליכם" הוא קרא כהוראת עבודה: ה"אני" הוא ששולח אותנו מחר למשימה הקשה, וכשמהנדס פוגש בעיה לא פתורה, הוא יכול לדעת שה"אני" שלח אותו לפתור אותה.
וכאן המתח שכדאי לומר ביושר. מרפי לימד "אין עתיד, אומרים אני ולא אהיה". והפסוק עצמו אומר "אהיה" שלוש פעמים. מרפי קרא את התנ"ך באנגלית, שבה הפסוק כבר תורגם להווה, ופירש אותו כמשל פסיכולוגי. זה לא טעות, זו מסגרת קריאה אחרת. ומעניין שדווקא הרמב"ן וקסוטו, מתוך המסורת, נותנים לו גשר: אצל הבורא כל הזמנים הם הווה אחד, והצורה שאנחנו קוראים "עתיד" יכולה בעברית המקראית להורות על כל זמן. על התת מודע עצמו, ואיך הוא עובד, יש כאן מאמר נפרד.
נוויל גודארד: הדבר היחיד שאי אפשר לשכוח
נוויל גודארד, בן דורו של מרפי, הפך את "I AM" ללב כל השיטה שלו, ומצטט את שמות ג' י"ד במפורש. המשפט שלו שהכי שווה לקחת הביתה:
"I may forget who I am, where I am, what I am, but I cannot forget that I AM."תרגום חופשי: אני יכול לשכוח מי אני, איפה אני, מה אני. אבל אני לא יכול לשכוח שאני.Neville Goddard, The Power of Awareness
ובספר אחר הוא פירק את הפסוק לחלקיו: ה"אני" הראשון הוא הכרזה על עצם הקיום, המילה "אשר" מצביעה על מה שאתה רוצה להיות, וה"אהיה" השני הוא "קריאת הניצחון". הוא גם הזהיר במפורש מלחזור על המשפט "כמו תוכי": לא המילים עושות את העבודה אלא התודעה. חשוב לומר: נוויל זיהה את מודעות הקיום של האדם עם האל עצמו, וזו עמדה שרחוקה מהמסורת היהודית. כאן היא מובאת כקריאה שלו, לא כפירוש לפסוק.
טרוורד והולמס: משפט בלי נשוא
תומס טרוורד, שופט בריטי שהפך להוגה, ניתח את הפסוק כמו בלשן: במשפט רגיל יש נושא ונשוא, "אבל בהכרזת השם האלוהי למשה אין נשוא", כי כל נשוא היה מגביל. ולכן "I AM הוא שמו של האל". זה הרעיון הכי קרוב למסורת בעדשה הזאת: השם מסרב להגדיר, כי כל הגדרה מצמצמת. וארנסט הולמס סיכם את הצד המעשי: ההצהרה העליונה היא "אני", היא ניתנה למשה, "וכל פעם שאנחנו מדברים אנחנו משתמשים בה בצורה כלשהי".
כל ההוגים האלה מצביעים על אותו מקום: לשים לב למה שמגיע אחרי "אני" במשפטים שלנו. לא כקסם, אלא כהרגל של תשומת לב. "אני עייף" הוא דיווח. "אני אדם עייף" הוא כבר תווית. ומרפי, נוויל והולמס אומרים אותו דבר במילים שונות: ה"אני" הוא המקום הכי חזק במשפט, אז כדאי להיזהר במה שמעמיסים עליו.
מה קרה ל"אהיה" בדרך ל-I AM
השבעים · הוולגטה · המלך ג'יימס · JPS · קורן · בובר ורוזנצווייג
הפער בין מרפי לבין רש"י לא נולד אצל מרפי. הוא נולד באלכסנדריה, במאה השלישית לפני הספירה, כשמתרגמי השבעים נתקלו בפועל בעתיד שאין לו מקבילה ביוונית ובחרו בהווה של קיום: "אני הוא הקיים". משם זה עבר ללטינית של הוולגטה, ומשם לאנגלית. כל שלב קיבע עוד קצת את ההווה.
אפשר לגלול הצידה
I AM THAT I AM הוא תרגום של תרגום של תרגום. עברית, יוונית, לטינית, אנגלית. בכל תחנה הפועל זז עוד קצת מהעתיד אל ההווה, ומרפי ונוויל קיבלו אותו כבר בתחנה האחרונה.
כל שמונה התרגומים, מהשבעים ועד קורן, בטבלה
| תקופה | תרגום | מה קרה לזמן של הפועל |
|---|---|---|
| המאה ה-3 לפנה"ס, השבעים | ἐγώ εἰμι ὁ ὤν | "אני הוא הקיים". העתיד הפך להווה של קיום |
| המאות 1-2, תרגום יונתן | אנא הוא דהוינא ועתיד למהוי | הארמית שומרת: "אני שהייתי ועתיד להיות" |
| תחילת המאה ה-5, הוולגטה | ego sum qui sum | "אני הוא שהוא". ההווה התקבע בלטינית |
| 1611, המלך ג'יימס | I AM THAT I AM | הנוסח שמרפי ונוויל קראו. הווה מוחלט |
| 1917, JPS | I AM THAT I AM | התרגום היהודי הישן הלך אחרי המלך ג'יימס |
| 1985, JPS החדש | Ehyeh-Asher-Ehyeh | ויתור על תרגום. הערה: "המשמעות לא ודאית" |
| 1929, בובר ורוזנצווייג | Ich werde dasein, als der ich dasein werde | "אהיה נוכח, כפי שאהיה נוכח". חזרה לעתיד, ולנוכחות |
| קורן | I will ever be what I now am | "אהיה לעד מה שאני עכשיו". ניסיון להחזיק את שניהם |
אפשר לגלול את הטבלה הצידה
אונקלוס, במהדורות הנפוצות, משאיר "אהיה אשר אהיה" בלי תרגום. רס"ג תרגם לערבית "הקדמון שאינו מסתלק".
ולמי שמגיע מחיפוש באנגלית: התעתיק המקובל הוא Ehyeh asher ehyeh. הכתיב Eheieh שייך לקבלה המערבית של המאה התשע עשרה, ומי שמחפש אותו מגיע לעולם אזוטרי ולא לפרשנות המקראית.
איפה הפסוק חי היום מחוץ לבית המדרש? לא בשיר רדיו. הוא חי בפיוט תימני עתיק, "אהיה אשר אהיה רצה על עבדך", שמוכר בביצועים של אהרן עמרם ושל יונתן צורף ודקלון. ורבים פוגשים אותו דווקא בקולנוע: סצנת הסנה הבוער ב"הנסיך ממצרים", שבגרסה העברית נקראת בשם הפסוק, היא הקטע הכי נצפה ביוטיוב בעברית על הפסוק הזה. יותר מכל הרצאה.
מה שעדיין פתוח
מי היה הראשון שכתב באנגלית את ארבע המילים I AM THAT I AM: המסלול ברור, השם לא נמצא. האם מרפי קרא אי פעם את הפסוק בעברית: אין לזה ראיה בספריו. ובפסיכולוגיה הפער בולט: פרום ואדינגר כתבו על הפסוק, ויונג ופרנקל, שנראים כמו החומר שלו, לא נגעו בו.
שלוש מילים, ומה שנשאר מהן
שש עדשות, ובכולן כמעט אותו תנועה. רש"י קורא הבטחה. הזוהר והאר"י קוראים היריון. הקדושת לוי קורא מדרגה שעוד לא השגת. רבי נחמן קורא תשובה. פרום קורא תהליך שאין לו שם סופי. ומרפי קורא "אני" שאפשר להצמיד אליו כל דבר. ההבדלים ביניהם אמיתיים, ועדיף לא לטשטש אותם. אבל המשותף גם הוא אמיתי: "אהיה" הוא השם של מה שעוד לא נגמר. ומולו עומדים הרמב"ם וספורנו ומזכירים שיש גם מה שלא משתנה. אולי לכן השם מופיע שלוש פעמים: פעם למה שהיה, פעם למה שיש, ופעם למה שעוד יהיה.
שאלות ותשובות
מה פירוש "אהיה אשר אהיה"?
⌄
זו תשובת ה' למשה בסנה כששאל מה שמו. "אהיה" הוא פועל בגוף ראשון, בצורת עתיד. רש"י והגמרא קוראים הבטחה ("אהיה עמם בצרה"), הרמב"ם קורא הגדרה של קיום הכרחי ("הנמצא אשר הוא הנמצא"), והרמב"ן והמדרש קוראים שם שמחזיק עבר, הווה ועתיד כאחד.
מה המקור של "אהיה אשר אהיה"?
⌄
ספר שמות, פרק ג', פסוק י"ד, בתוך מעמד הסנה הבוער בפרשת שמות. משה שואל "ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם", והתשובה היא "אהיה אשר אהיה", ואחריה "כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם".
איך אומרים "אהיה אשר אהיה" באנגלית?
⌄
בתרגום המלך ג'יימס: I AM THAT I AM, וזה הנוסח שהתפשט. התרגום היהודי של 1985 (JPS) משאיר את העברית בתעתיק, Ehyeh-Asher-Ehyeh, ומעיר שהמשמעות אינה ודאית. תרגומים מילוליים יותר כותבים I will be what I will be.
למה כתוב "אהיה" שלוש פעמים?
⌄
רבי יצחק בשמות רבה עונה: "אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבוא, לכך כתיב אהיה שלש פעמים". הגמרא בברכות מסבירה אחרת: שני "אהיה" הראשונים נאמרו למשה, על הצרה הזאת ועל הצרות הבאות, ומשה ביקש למסור לעם רק אחד, "דיה לצרה בשעתה". הזוהר קורא בשלושת האזכורים שלושה שלבים: מה שעוד אין לו צורה, ההיריון, והלידה.
מה אומרת הקבלה על "אהיה אשר אהיה"?
⌄
בקבלה "אהיה" הוא השם של הספירה הגבוהה ביותר, כתר, ולפי הרמ"ק הוא מופיע בכל התורה רק בפסוק הזה. שערי אורה מתאר אותו כשם של "רחמים גמורים" ו"מתנת חינם", ובמידה הזאת יצאו ממצרים. הזוהר והאר"י קוראים את שלושת ה"אהיה" כתהליך של היריון ולידה, שהגלות היא העיבור שלו ויציאת מצרים היא הלידה.
האם "אהיה אשר אהיה" הוא שם של ה'?
⌄
כן, במובן ההלכתי המלא. במסכת שבועות הוא נמנה עם השמות שאסור למחוק, לצד "אל", "אלוקים", "שדי" ו"צבאות". בבבא בתרא מסופר על מקל שחקוק עליו השם הזה שמרגיע גל סוער. ספר שערי אורה מזהיר במפורש מפני שימוש בשמות הקודש, ולכן המסורת לא עושה בו "סגולה" לאמירה.
מה ג'וזף מרפי אמר על "אהיה אשר אהיה"?
⌄
מרפי קרא את הנוסח האנגלי, I AM, כשם של האל וגם כזהות הפנימית של כל אדם, ולימד ש"כל מה שמצמידים ל'אני', נהיים". מכאן ההוראה שלו לדבר על עצמך בהווה ולא בעתיד. חשוב לדעת שזה לא מופיע בספרו "כוחו של התת מודע" אלא בספריו האחרים, ושהוא קרא את הפסוק בתרגום, שבו "אהיה" כבר הפך ל"אני".
איך הדף הזה נבנה. הפסוק, התרגומים וכל הפירושים המסורתיים, התלמודיים, הקבליים והחסידיים הובאו ישירות מהמקורות עצמם דרך ספריא, וכל ציטוט מקושר למקומו כדי שאפשר יהיה לבדוק אותו. ההוגים הפסיכולוגיים והוגי התודעה צוטטו מתוך הספרים המקוריים באנגלית, והתרגומים לעברית הם חופשיים ומסומנים כך. הוגים שלא כתבו על הפסוק, כמו יונג ופרנקל, לא נכנסו, גם כשהיה נוח להכניס אותם. על נקודות שלא הוכרעו, כמו תולדות הנוסח האנגלי, כתוב כאן שהן לא הוכרעו.
עודכן לאחרונה: 6 באוקטובר 2026
מקורות הדף
הרשימה לפי העדשות. בכל שורה המקור וקישור למקומו. זו אינה רשימה מלאה של כל מי שכתב על הפסוק, אלא של מי שמצוטט כאן.
רשימת המקורות המלאה, לפי עדשה
- פשט ומפרשים: רש"י · אבן עזרא · רמב"ן · מורה נבוכים א' סג · ספורנו · שד"ל · העמק דבר · קסוטו · ליבוביץ, שיחות על פרשת השבוע
- חז"ל: ברכות ט ע"ב · שמות רבה ג' ו · שבועות לה ע"א · בבא בתרא עג ע"א
- קבלה: זוהר אחרי מות עם הסולם · פרדס רימונים א' י · שערי אורה · פרי עץ חיים, שער הפסח · תלמוד עשר הספירות
- חסידות: קדושת לוי, שמות · ליקוטי מוהר"ן ו' · ליקוטי מוהר"ן ה' · ליקוטי הלכות · דרך המלך (פיאסצנה) · אורות, הרב קוק
- פסיכולוגיה: Erich Fromm, You Shall Be as Gods (1966) ו-To Have or to Be? (1976) · Edward Edinger, Ego and Archetype (1972) · Jordan Peterson, Exodus, פרק 2 (2022)
- תורות התודעה: Joseph Murphy, How to Use the Laws of Mind (1980), Great Bible Truths for Human Problems, Within You Is the Power (1977) · Neville Goddard, The Power of Awareness, Your Faith Is Your Fortune (1941) · Thomas Troward, Bible Mystery and Bible Meaning (1913) · Ernest Holmes, The Science of Mind (1926)
פסוקים קרובים
הדף הזה הוא חלק מסדרה: דף לכל פסוק, מהמפרשים ועד הפסיכולוגיה. הרשימה המלאה של הפסוקים, מאה פסוקים לפי נושאים, נמצאת בדף פסוקים יפים מהתנ"ך.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים. לערוץ היוטיוב של שחר.
