כולנו שמענו על ניקוי רעלים במזון. השיחה הזאת עוסקת במשהו אחר: מוצרים יומיומיים ותמימים לכאורה, שגם בהם יש חומרים לא פחות מזיקים, ושכמעט אף אחד לא חושב עליהם.

אודי סהר מציע לעשות סיור מנטלי בבית. חדר השינה: באיזה חומר כובסו המצעים, ואיזה מרכך או מבשם הושארו על הבגדים. המקלחת: סבון, שמפו, מרכך, קרם פנים, דאודורנט. הסלון: נרות ריחניים. המטבח: מחבתות, קופסאות פלסטיק, שקיות תה.

בגדול, כל דבר שתפעיל בסביבה שלך שהוא פולט ריח כלשהו, כנראה שהוא פחות טוב לך.

ואם שמים בצד את מה שנכנס דרך הריח והנשימה, נשארים מוצרי הצריכה עצמם. צעצועי אמבטיה, בקבוקי שתייה, אחסון אוכל בפלסטיק, וכלים שמתחממים.

והרעלן הנפוץ ביותר הוא דווקא במזון

לפני כל השאר, אומר סהר, יש את מה שאנחנו שמים בגוף שלוש פעמים ביום. מזון מחקלאות רגילה מרוסס בקוטלי עשבים, בקוטלי פטריות ובחומרי הדברה, ובראשם התרכובת שנקראת גליפוסט (glyphosate), שפותחה על ידי חברת מונסנטו ונמצאת בשימוש כמעט אצל כל חקלאי.

הוא מציע לדמיין את זה כחומר שמרוססים על כל הפירות, הירקות, הדגנים והקטניות שאנחנו אוכלים. פעם אחת, מערכות הפינוי של הגוף יתמודדו. הבעיה, לדבריו, היא החשיפה היומיומית והמצטברת, שמשבשת את חיידקי המעי ואת הפעילות שלהם, ומשם ממשיכה גם אל האיזון בין החיידקים עצמם.

מה הגוף כבר עושה, ולמה זה לא הכל או כלום

שני דגשים נאמרו כבר בפתיחת השיחה, ושניהם משנים את הטון שלה.

הראשון: זה לא נועד להפחיד. סהר אומר שאם לא היה מה לעשות אחרת, לא היה טעם בשיחה. יותר מזה, הוא מציין שהפחדה עלולה לייצר אפקט הפוך מפלצבו, ושזה בדיוק מה שהם לא רוצים.

השני: הגוף שלנו הוא מכונת ניקוי רעלים. הכבד מפרק, הכליות מפנות בשתן, המעי מפנה, הריאות מנדפות והעור מפנה. זה מה שהמערכות האלה נועדו לעשות, והן עושות את זה כל הזמן.

אז למה בכלל להתאמץ? כאן מגיע הדימוי שהוא נותן, והוא מסביר את כל הפרק:

תחשוב על ניקיון פסח, ואתה משאיר את החלון פתוח וסופת חול כל הזמן נכנסת. אתה מנקה, אבל כל הזמן ממשיך להגיע אבק. זה מאבק שאתה לא יכול לנצח בו.

מה אודי סהר מייחס לחשיפה, ומה הוא לא טוען

כששחר שאל אילו מחלות מודרניות עשויות להיות קשורות לחומרים האלה, התשובה הראשונה הייתה סייג:

אני לא חושב שאפשר להגיד שמבושם חליתי בסרטן. זה לא כזה דיכוטומי. אני חושב שזה סך כל החומרים שאנחנו חשופים אליהם וסך כל ההשפעות שלהם.

כשהוא כן מסכם, הוא מצמצם את זה לשני עולמות: השפעה על המיקרוביום, כלומר על חיידקי המעי ועל כל מה שקשור בהם ובחיסון, ושיבוש הורמונלי.

ובנוגע לבלוטת התריס, שהיא הדוגמה שהעלה שחר, הוא עשה משהו שכדאי לשים לב אליו. במקום לענות בביטחון, הוא סימן במפורש את הגבול בין מה שידוע לבין מה שהוא משער:

עוד לא נתקלתי באיזשהו מחקר שאומר קשר ישיר של הדבר הזה. אבל זו הנחת עבודה שלי, שאני בטוח שגם הרבה מטפלים אחרים מחזיקים בה.

המקום היחיד שבו הוא כן מפנה למחקרים ספציפיים הוא פוריות והתפתחות עוברית, ואליו נגיע בהמשך.

זה החלק שבו רוב האנשים לומדים משהו חדש לגמרי, כי הוא נוגע בהיגיון פשוט שלא חשבנו עליו.

ריח לא נשאר בחומר מעצמו. אם תשימו שמן אתרי במים חמים הוא יתנדף וייגמר. כדי שריח יישאר בתוך קרם, בתוך שמפו, בתוך סבון או בתוך נר, צריך שם חומר שיקבע אותו. החומר הזה נקרא פתלטים (phthalates).

ואותו חומר בדיוק, מציין סהר, הוא מה שנותן לפלסטיק את הרכות שלו: PVC וכל מוצר פלסטי גמיש.

מעבר לפתלטים, הוא מזכיר עוד שתי משפחות שכדאי להכיר. פרבנים הם חומרי שימור שמונעים התפתחות חיידקים ופטריות בקרם, כדי שיחזיק על המדף. ו-SLS הם חומרים מקציפים שנועדו לפרק שומנים, ושעלולים ליצור רגישות וצריבה בעור.

ולמה זה משנה אם זה רק על העור? כי, כפי שהוא מזכיר, העור הוא איבר הספיגה הגדול בגוף. כל מה שנמרח עלינו נכנס למערכת.

"העישון הפסיבי החדש": כשהריח של אחד מגיע לכולם

הביטוי הזה הוא של סהר, והוא מדגיש שהוא משתמש בו כמטפורה ולא כהשוואה מדעית. הוא אפילו אומר שטוקסיקולוג יוכל בקלות לסתור אותו במספרים.

הפיזור של כימיקלים בחלל, כמו במלתחות של חדר הכושר או באירוע חברתי שכולם התבשמו לקראתו, זה כמו לפזר עליך רעלים בלי לשאול אותך אם אתה מוכן להיחשף אליהם.

הוא מספר שהיום הוא כבר לא מסוגל לסבול ריחות סינתטיים. הוא מזהה סבון כביסה על חבר שמתחבק איתו, והוא לא נכנס לחנויות שמפזרות ניחוח ממותג באוויר. ומוסיף זווית שלא צפויה: הריח הסינתטי משבש גם את היכולת שלנו להריח אחד את השני, את הפרומונים, וזה מסך שמונע קריאה של האדם שמולנו.

שחר שאל אם זה לא אפקט נוצבו, כלומר תגובה שנובעת מהידיעה עצמה. סהר לא התווכח, ורק תיאר את חוויתו: התכנות שהיה עליו כבר לא עובד. שחר סיפר מצידו שגם לפני שהיה מודע לזה, הריחות האלה כבר היו לו פחות ופחות נעימים, ורק אחר כך חיפש והבין למה.

מה לחפש על התווית, וממה לברוח

המגמה החיובית שהוא מזהה: יותר ויותר חברות, גם מקומיות, מסמנות על המוצר "ללא פרבנים", "ללא SLS", "ללא פתלטים", "ללא ביספנולים". אבל גם שם הוא אומר לקרוא את הרכיבים מאחור.

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

ולמי שהרשימה נראית כמו סינית, יש לו טיפ פרקטי: לצלם את הרכיבים ולשאול כלי בינה מלאכותית עד כמה המוצר טוב, ואפילו להשוות בין שניים.

שחר העלה כאן טיעון נגדי אמיתי, ולא ויתר עליו. אם עיקרון ההורמזיס אומר שסטרס במידה מייעל את הגוף, ואם ידוע שילדים שגדלו בסטריליות מוגזמת פיתחו מיקרוביום דל יותר, אולי גם חשיפה לכימיקלים מאמנת את מערכות ההגנה?

סהר הסכים עם החצי הראשון והפריד בחדות בחצי השני:

אני לגמרי איתך כל עוד מדובר בחשיפה לסליל, לאדמה, לחיידקים שונים. אבל פה אנחנו מדברים על חומרים כימיים סינתטיים שיוצרו במעבדה. הם לא מתפרקים ביולוגית, הם לא קשורים לכדור הארץ.

הוא מוסיף את מבחן האדם הקדמון: לא היה בושם, לא היה קרם לחות, וסבון הומצא הרבה יותר מאוחר והיה עשוי משמנים בלבד, בלי ריחות מוספים. חשיפה לחום, לקור, למשקלים, כן. חשיפה לתרכובת סינתטית, לא אותו דבר.

שחר החזיק בעמדתו וניסח פשרה שסהר קיבל: גם אם הגוף כן לומד להתמודד עם הכימיקלים האלה, ואפילו אם מחקרים עתידיים יראו את זה, אנחנו ממילא חשופים לכמות מספיקה כדי ליצור את אותו אפקט, ואין שום צורך להוסיף עוד.

"השתמשתי בזה כל החיים ולא קרה לי כלום"

ההתנגדות השנייה שעלתה היא האישית. שחר אמר שכל חייו השתמש בסבונים רגילים ולא קרה לו דבר, ושאולי עצם המודעות תיצור לו לחץ שהוא עצמו יזיק.

התשובה של סהר מפתיעה בכנות שלה, והיא לא מנסה לנצח:

אני באמת גם באמונה שאם אתה מתרחץ בשמחה ובתחושת פלא, והחיים שלך טובים והכל עובד, יכול להיות שגם לא יקרה לך כלום. אבל אני בטוח שאתה מעמיס על מערכות הפינוי שלך, ולמה לעשות את זה אם יש תחליפים.

הוא גם מקדים את ההתנגדות הבאה, זו שאומרת שאם החברה מייצרת את זה והרגולטור אישר, אז זה בטח בסדר. התשובה שלו: אישורים ניתנים על סמך היעדר השפעה מיידית, ואנחנו לא מדברים על השפעה מיידית אלא על הצטברות שאותה קשה לייחס בדיעבד לחומר מסוים.

ובשורה התחתונה הוא מוותר על הוויכוח לחלוטין: "אתם רוצים להשתמש בזה, תשתמשו. אני אבחר אחרת."

בגדי ספורט מקצועיים, אומר סהר, מכילים לעיתים קרובות את משפחת החומרים שמכונה forever chemicals, שמשתחררים בעת לבישה ובעת שחיקה ובאים במגע עם העור.

ההמלצה שלו פשוטה: כותנה, פשתן, בדים טבעיים. ולמי שבכל זאת לובש בגד סינתטי, למשל בגד ייעודי לסקי או לספורט, הוא מציע פתרון ביניים מעשי: שכבת כותנה מתחת, תחתונים או חולצת טי, כך שהבד הסינתטי לא נוגע ישירות בעור.

שחר שיתף שגם כאן ההעדפה שלו הייתה אינטואיטיבית לפני שהייתה ידע, ושפוליאסטר תמיד היה לו פחות נעים, בעיקר בחולצות. וסהר מציין דוגמה קונקרטית של חברה גדולה שנמצאת תחת ביקורת בנושא, וכבר פרסמה יעדים למעבר לחומרים טבעיים ומתחדשים בשנים הקרובות.

ולמה כותנה אורגנית ולא סתם כותנה

כאן הוא סוגר מעגל עם תחילת השיחה. שדות הכותנה מרוססים גם הם בקוטלי עשבים ובחומרי הדברה, ואותו גליפוסט מגיע לתוך הסיב. לא משנה כמה יעבדו אותו במפעל, בסוף הוא נשאר שם. אורגני בכותנה פירושו בדיוק מה שהוא בירקות: לא רוסס.

כלי מטבח: מה בא במקום הטפלון

סהר מספר שהחליף לא מזמן את כל המחבתות שלו. ציפויי נון סטיק, לדבריו, משחררים חומרים כשהם מגיעים לחום גבוה או כשהציפוי נפצע מכלי חד.

פלסטיק, מיקרוגל ושקיות התה

בקבוק מים שישב באוטו בחום משחרר פתלטים למים. כוס חד פעמית עם קפה חם עושה את אותו הדבר. אבל יש דבר אחד שהוא מסמן כחמור במיוחד:

לחמם במיקרו פלסטיק זה הכי אסור לעשות. זה מיד עושה שחרור של ביספנולים.

הוא מזכיר שגם כשמופיעה נגזרת חדשה של ביספנול תחת שם אחר, זה בסופו של דבר אותו חומר.

שקיות התה, והפרט שהכי מפתיע

שקית תה עטופה בדרך כלל בחומר פלסטי, אלא אם כתוב במפורש שהיא מכותנה מתפרקת. וזה אומר שכל חליטה משחררת מיקרופלסטיק במיליוני חלקיקים, כמה פעמים ביום. החלופה שהוא מציע: קנקן חליטה ממתכת עם עלים, או שקיות שמצוין עליהן שהן ללא מיקרופלסטיק.

ובאותו קו: נייר אפייה רגיל פולט חומרים בחום ואפשר להחליף לגרסה אקולוגית, ואוכל בקופסאות אלומיניום עדיף לקנות בצנצנות זכוכית.

ומה עם קופסאות האוכל

שחר שאל על ההרגל הכי נפוץ בעולם: להכניס אוכל חם לקופסה ולסגור. התשובה הייתה מיידית. ברגע שנכנס אוכל חם, הביספנולים שבכלי משתחררים אליו, ואם למחרת מחממים את זה שוב במיקרוגל בעבודה, זה מצטבר. החלופה: כלי זכוכית, או קופסאות אוכל ממתכת.

מים: מסנן, אוסמוזה הפוכה ומה שצריך להחזיר

שחר העלה את הקונפליקט: אנחנו קונים מים מינרליים כי מי הברז לא נראים לנו טובים, ועכשיו מסתבר שהבקבוק עצמו הוא הבעיה.

סהר מציג את התמונה: מי הברז בישראל עוברים דרך תשתית ותיקה, ואחוז גבוה מהם מותפל. לכן המטרה היא לסנן מהם מתכות כבדות ומזהמים. הוא מודע לוויכוח בין זיקוק לבין אוסמוזה הפוכה, ובוחר בבירור:

מי שלא רוצה להתקין, אומר סהר, נשארת לו דרך אחת: לקנות מים בבקבוקי זכוכית. הוא עצמו עושה את זה בטיולים בחו"ל, ומודה שזה פחות פרקטי ליום יום.

שחר ציין שמאז הצילום התקין את המערכת שהאורח המליץ עליה, והרגיש עלייה ברמת האנרגיה, בריכוז ובעיכול. הוא גם אמר בפירוש שזה יכול להיות מקרי או פלצבו. את המערכת התקין משה ממאי בראשית, 052-820-9838.

זה החלק היחיד שבו סהר מפנה למחקרים ספציפיים, ולא להנחת עבודה. הוא מציין שמדובר בחוקרים מוערכים ובמחקרים שפורסמו, ומדגיש שהוא מדבר על תחום שנמצא באילנות גבוהים ממנו.

הממצא שהוא מתאר נוגע לפתלטים ולהשפעה שלהם על המצב ההורמונלי של העובר בהריון, בעיקר עובר זכר, ועל התפתחות מערכת הפוריות שלו. ובכיוון השני, הוא מזכיר רמות אסטרוגן ופרוגסטרון וייצור טסטוסטרון כתחומים שבהם הוא נתקל בממצאים.

מה עובר לתינוק בתעלת הלידה

ולכך הוא מוסיף שכבה שאינה קשורה לפתלטים אלא לגליפוסט. תינוק שעובר בתעלת הלידה נחשף למיקרוביום של האם, דרך הפה, העיניים והאוזניים, וזה בונה את קו ההגנה הראשון שלו.

אם שינינו את חיידקי המעיים בגלל חשיפה לכימיקלים בחקלאות, אנחנו בעצם נותנים קלפים לא טובים להתחלה של החיים.

השמנה ובלוטת התריס: מה באמת אפשר לומר

שחר שאל אם שיבוש הורמונלי יכול להסביר מצב שבו אדם אוכל סביר ובכל זאת עולה במשקל. וכאן שוב, סהר לא לוקח את הקו הקל.

הוא מתאר שרשרת אפשרית: גליפוסט פוגע בחיידקי המעי, חיידקי המעי לא מתפקדים, פירוק המזון ומשק הסוכר נפגעים, והאנרגיה שנצרכה לא מנוצלת היטב. אבל מיד אחר כך הוא עוצר את עצמו:

אני לא יכול להגיד למישהו שאוכל תזונה סופר נקייה, ורק חשוף כל היום לפתלטים, שזה ישבש לו את ההורמונים ומזה הוא יעלה במשקל. בסופו של דבר משקל זה עניין של קלוריות.

מה שכן ידוע, הוא אומר, זה תת פעילות של בלוטת התריס, שהיא נפוצה במיוחד אצל נשים, ושמשפיעה על המטבוליזם, על העלייה במשקל, על עצירות, על עייפות, על נשירת שיער ועל מצב הרוח. חלק מהתסמינים האלה חופפים גם למחסורים תזונתיים, ולכן קשה להפריד ביניהם בלי בדיקה. הקשר בין החומרים לבלוטה נשאר, במילים שלו, הנחת עבודה.

זה החלק שכדאי לשמור. שחר ביקש דירוג של עלות מול תועלת, כשעלות פירושה גם כסף וגם נוחות, וסהר עשה את זה לפי עיקרון אחד: כמה פעמים ביום אתה נחשף לדבר הזה.

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

ולמי שהתקציב מגביל, יש לו שני כללים נוספים.

הראשון, והוא החזק ביותר: עדיף לא להשתמש בכלום מאשר לקנות תחליף. הוא שואל בכנות אם בושם הוא בכלל הכרח, ואומר שהוא לא מוצא בו את הערך.

השני: כשמחליפים לסבון איכותי יותר ויקר יותר, ממילא משתמשים בו פחות, וזה מקזז חלק מההפרש.

ולמה כדאי להפסיק לסבן את כל הגוף

וכאן הוא מוסיף משהו שהוא עצמו מגדיר כחידוש עבור רוב האנשים, והוא לא עולה כסף בכלל.

חינכו אותנו להתקלח ולסבן את כל הגוף. אבל אם יש מיקרוביום במעי, יש מיקרוביום גם על העור. וכשמסבנים את כל הגוף פעם או פעמיים ביום, מורידים גם את החיידקים המועילים שיושבים שם, ופוגעים בלחות של העור ובאלסטיות שלו.

הוא מוסיף על עצמו שהוא לא משתמש בדאודורנט בכלל, ותולה את זה בתזונה נקייה. ולמי שכן רוצה, יש דאודורנטים טבעיים על בסיס סודה לשתייה וחומרים דומים, מיצרנים מקומיים קטנים ומחברות גדולות, ושם כמו בכל השאר קוראים רכיבים.

לסיכום: מה לקחת מהשיחה על רעלים בבית

ארבעה דברים שאפשר לעשות איתם משהו כבר השבוע.

הראשון: הדבר הכי זול והכי מיידי הוא להפסיק, לא להחליף. נר ריחני, בושם, מרכך כביסה. אלה דברים שאפשר פשוט לוותר עליהם, וזה אפילו חוסך כסף.

השני: הדבר עם ההחזר הגבוה ביותר הוא מסנן מים ביתי, כי הוא התקנה אחת שמשפיעה על כל יום מכאן והלאה. ואם מתקינים אוסמוזה הפוכה, לא לשכוח את המינרלים בחזרה.

השלישי: אוכל חם לא נכנס לקופסת פלסטיק, ופלסטיק לא נכנס למיקרוגל. זו הרגל אחד ששווה לשנות מחר, בלי לקנות שום דבר.

הרביעי: במקלחת, מים על הכל וסבון רק איפה שצריך.

ומעל הכל, המסר שסהר חוזר אליו לאורך כל השיחה: זה לא הכל או כלום, וזה גם לא מירוץ לשלמות. כל הפחתה מקילה על מערכות שממילא עובדות שעות נוספות.

שאלות ותשובות

האורח בפרק

אודי סהר

נטורופת ויועץ וולנס לעסקים ולמלונות, מייסד מיזם הבריאות "אורבן שמאן". טבעוני, מלווה אנשים בשינוי תזונתי ובשיקום מערכת העיכול, ומפרסם תכנים באינסטגרם שלו.

הפרק המלא עם אודי סהר: הרעלים האלו חודרים לך לגוף כל יום. כל הפרקים נמצאים בעמוד הפודקאסט, וגם בערוץ היוטיוב.

מחבר המאמר: שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.