ומשהו שכדאי לדעת כבר עכשיו, כי הוא צובע את כל השאר. אם תסתכלו על מי אומר מה בתחום הזה, תגלו דפוס שקשה להתעלם ממנו: החוקרים שהכי שוללים פרוביוטיקה הם אלה שלא מוכרים אותה, והמומחים שהכי נלהבים ממנה הם לרוב אלה שמנסחים ומוכרים מוצר משלהם. זה לא אומר שהנלהבים טועים. זה כן אומר שכדאי לקרוא את המספרים לבד.

ההגדרה הרשמית מנוסחת בזהירות, ושווה לקרוא אותה לאט. הארגון המדעי הבינלאומי לפרוביוטיקה ולפרהביוטיקה (ISAPP) אישרר ב-2014 את ההגדרה של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ושל ארגון הבריאות העולמי: "מיקרואורגניזמים חיים שכאשר ניתנים בכמות מספקת מעניקים תועלת בריאותית למאכסן".

שלוש מילים בהגדרה הזאת עושות את כל העבודה, ורוב המוצרים על המדף אינם עומדים באף אחת מהן במלואה. חיים, כלומר לא שרידים של חיידקים שמתו בדרך. בכמות מספקת, כלומר לא כמה שנשארו אחרי חצי שנה במחסן. ומעניקים תועלת, כלומר תועלת שהודגמה במחקר, לא תועלת שנשמעת הגיונית.

זן, מין וסוג: למה "לקטובצילוס" זה כמו לומר "כלב"

זו הנקודה החשובה ביותר במדריך הזה, ואם תיקחו ממנו רק דבר אחד, שייקח את זה.

לחיידק יש שלוש רמות של שם, בדיוק כמו לכלב. יש סוג (Lactobacillus), יש מין (rhamnosus), ויש זן (GG, או בשמו המדעי המלא ATCC 53103). לומר "לקטובצילוס" זה כמו לומר "כלב". יש רועה גרמני ויש צ'יוואווה, ושניהם כלבים, ואף אחד לא יטען שהם עושים את אותו דבר.

עד כמה זה משנה בפועל? מטא-אנליזת רשת מ-2023 שכללה 81 ניסויים ו-9,253 משתתפים בדקה בדיוק את השאלה הזאת, וגילתה שההשפעה תלויה גם בזן וגם בתוצא שמודדים. Lactobacillus acidophilus DDS-1 דורג ראשון בהקלה על חומרת התסמינים הכללית, אבל דווקא Bacillus coagulans MTCC 5856 הוביל בכאב בטן ובשיפור צורת הצואה. שני זנים, שתי תוצאות, אותה מחלה.

מה זה CFU, ומה המספר הענק על הקופסה באמת אומר

CFU הן ראשי תיבות של יחידות יוצרות מושבה (Colony Forming Units), והמספר הזה סופר כמה חיידקים חיים ומסוגלים להתרבות יש במנה. וכאן שווה לעצור, כי המספר הזה הפך לכלי שיווקי.

עשרה מיליארד נשמע יותר טוב מחמישה מיליארד, ומאה מיליארד נשמע כמו קפיצת מדרגה. בפועל, מינון גבוה יותר אינו עדיף באופן אוטומטי. הוא רלוונטי רק כשהמחקר על אותו זן הראה שהוא רלוונטי. יש מקום אחד שבו זה כן הוכח באופן משכנע: בקוקריין מ-2019 על מניעת שלשול בילדים, מינון של מעל חמישה מיליארד CFU ליום הוריד את שיעור השלשול מ-23 אחוזים ל-8, בעוד שמינון נמוך יותר הוריד רק מ-13 ל-8. ההבדל בין תת-הקבוצות היה מובהק סטטיסטית.

אבל שימו לב מה נאמר שם: המינון קבע במחקר ספציפי, על זנים ספציפיים, למטרה ספציפית. זה לא רישיון להניח שיותר תמיד יותר טוב.

פרוביוטיקה, פרהביוטיקה, סינביוטיקה ופוסטביוטיקה

ארבע מילים שנשמעות דומה ומבלבלות מאוד, ולכל אחת יש הגדרת קונצנזוס רשמית משלה. ד"ר וויל בולסייביץ', גסטרואנטרולוג אמריקאי, נותן את ההסבר הקצר ביותר שמצאתי: "אתה יוצר מזון עשיר במיקרובים, שאפשר לקרוא לו פרוביוטיקה. הוא עבר טרנספורמציה שמשחררת את התזונה, שאפשר לקרוא לה פרהביוטיקה. והם משחררים כימיקלים חדשים שאנחנו קוראים להם פוסטביוטיקה. את כל זה תמצא בצנצנת כרוב כבוש אחת."

ההגדרות הן של ISAPP, שפרסם ניירות קונצנזוס נפרדים לכל אחת מארבע הקטגוריות בין 2014 ל-2021. הן מצוטטות במחקר ובתעשייה כאחד.

והבחנה אחת שכדאי להכניס לכיס, כי היא חוזרת לאורך כל המדריך: לא כל סיב הוא פרהביוטיקה. בולסייביץ' מנסח את זה בחדות: "לא כולם פרהביוטיים. חלק מהסוגים הם פשוט חומר גס. הם עוברים דרך המעיים ויוצאים בצד השני ויש לך יציאה מצוינת, ובהחלט יש בזה ערך. אבל זה לא משפיע על המיקרוביום."

ולמה בכלל צריך הגדרה כל כך מדוקדקת? כי בלעדיה אפשר למכור כל דבר. הוא מסביר: "פרהביוטיקה ופרוביוטיקה חייבות להשפיע לטובה על בני אדם כדי להיחשב. אי אפשר לקרוא לזה כך רק כי יש לזה השפעה על מיקרובים. לסוכר יש השפעה על מיקרובים. הוא לא פרהביוטיקה."

תסמיני בטן הם מהמקומות שבהם קל במיוחד לטפל בעצמך במשך חודשים ולהחמיץ משהו שדורש אבחנה. חלק מהתסמינים ברשימה הבאה נראים זהים לבעיית עיכול רגילה, והם לא.

ויש כאן עוד סכנה, פחות דרמטית ויותר נפוצה: להתעכב על אבחנה שאין לה בסיס ולפספס אחת שיש לה. פסריצ'ה מספרת על מטופל "שטיפל בעצמו במעי דולף במשך שנה, וכל אותו זמן מה שהיה לו זו מחלת צליאק".

ומי לא צריך לקחת פרוביוטיקה בכלל

יש קבוצות שבהן מיקרואורגניזם חי הוא לא עניין של "אולי יעזור, לא יזיק". החלק המלא נמצא בחלק י״ג, אבל שווה לדעת את הרשימה כבר עכשיו: חולים קשים ומאושפזים, מדוכאי חיסון, חולי סרטן בטיפול, אנשים עם צנתר מרכזי, ופגים. בכל אחת מהקבוצות האלה יש מקרים מתועדים שבהם החיידק מהכמוסה נמצא בדם.

השאלה "האם פרוביוטיקה עובדת" דומה לשאלה "האם תרופות עובדות". התשובה תלויה באיזו תרופה, נגד מה, אצל מי ובאיזה מינון. ההבדל הוא שאת התרופות מחייבים להוכיח אחת אחת, ואת הפרוביוטיקה לא.

מה אומר האיגוד הגסטרואנטרולוגי האמריקאי

ב-2020 פרסם ה-AGA הנחיה קלינית מלאה בנושא, אחרי סקירת ראיות שיטתית. התוצאה מפתיעה את רוב האנשים: ההנחיה תומכת בפרוביוטיקה בשלושה מצבים בלבד.

בכל שאר המצבים, ובהם קרוהן, קוליטיס כיבית, תסמונת המעי הרגיז וטיפול בזיהום קלוסטרידיום קיים, ההנחיה קובעת שאין ראיות מספיקות.

ופרופ' גרייס סו מאוניברסיטת מישיגן, שעמדה בראש הפאנל, ניסחה את זה בלי כפפות:

מטופלים שנוטלים פרוביוטיקה בגלל קרוהן, קוליטיס כיבית או מעי רגיז צריכים לשקול להפסיק. התוספים יכולים להיות יקרים, ואין מספיק ראיות כדי להוכיח תועלת או לאשש היעדר נזק.פרופ' גרייס סו, יו"ר פאנל ההנחיות של ה-AGA

שווה לשים לב לחצי השני של המשפט, כי הוא נבלע: "או לאשש היעדר נזק". היא לא אומרת רק שאין הוכחה שזה עוזר. היא אומרת שגם אין מספיק נתונים כדי לומר בביטחון שזה לא מזיק.

ולמה דווקא בקרוהן, בקוליטיס ובמעי רגיז ההמלצה היא לשקול להפסיק

זו ההמלצה שהכי מפתיעה אנשים, כי אלה בדיוק שלושת המצבים שבהם הכי הרבה אנשים לוקחים. שווה לפרק אותה, כי היא לא אומרת מה שנדמה שהיא אומרת.

בקרוהן, הבעיה היא שאין נתונים. במטא-אנליזה שכללה 67 מחקרים, סיכויי ההפוגה הקלינית בקרוהן היו גבוהים פי 1.61, אבל רווח הסמך נע בין 0.21 ל-12.50. רווח סמך בטווח כזה פירושו שהמחקרים סותרים זה את זה לחלוטין: חלקם מצאו שיפור גדול, חלקם מצאו החמרה, והממוצע לא אומר כלום. ההבדל בין 1.61 לבין "לא ידוע" הוא רק בכך שהמספר נראה כמו תשובה.

בקוליטיס כיבית התמונה מורכבת יותר, וכאן אני חושב שההנחיה קצת מחמירה. שם דווקא נמצאו ממצאים: סיכויי ההפוגה כמעט הוכפלו, ובשימור הפוגה סיכויי ההישנות ירדו לשליש. אבל יש נקודה אחת שמסבירה את הזהירות, והיא חשובה:

ובמעי רגיז, הסיפור הוא איכות הראיות. המטא-אנליזה הגדולה ביותר בתחום כללה 82 ניסויים ו-10,332 מטופלים, והיא אכן מצאה אפקט. אבל כשבודקים אותה מקרוב מגלים שרק 24 מתוך 82 הניסויים היו בסיכון הטיה נמוך בכל התחומים. המחברים עצמם כותבים שהוודאות לפי שיטת GRADE הייתה "נמוכה עד נמוכה מאוד כמעט בכל הניתוחים".

ויש כאן גם שאלה שקודמת לפרוביוטיקה עצמה: חלק ניכר ממי שאובחן עם מעי רגיז סובל בפועל מנפיחות שמקורה בשגשוג חיידקים במעי הדק, ופירקתי את ההבחנה הזאת במדריך הסיבו והפודמאפ. ולזה מצטרפים שני דברים. ראשית, במעי רגיז שיעור התגובה לפלצבו הוא מהגבוהים ברפואה, ולעיתים מגיע ל-40 אחוזים. כשהאפקט האמיתי קטן, ההבדל בין תרופה לפלצבו נבלע ברעש. שנית, בסקירה על ילדים עם כאבי בטן ומעי רגיז שכללה 91 ניסויים, מה שכן עבד בוודאות בינונית היה היפנוזה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ופרוביוטיקה נכללה בקטגוריית "לא יעילים או ודאות נמוכה מאוד".

ומה זה בעצם אומר לאדם שלוקח עכשיו

שווה לקרוא את ההמלצה של סו בדיוק כפי שנוסחה. היא אומרת "לשקול להפסיק", לא "להפסיק". וההנמקה שלה כוללת את המילה "יקרים". זו לא אזהרת בטיחות, זו אמירה על יחס עלות-תועלת.

ומה שההנחיה לא אומרת, וחשוב לומר במקומה: היא לא אומרת שפרוביוטיקה הוכחה כלא עובדת במצבים האלה. היא אומרת שאין מספיק ראיות כדי לדעת. ואם מישהו לוקח זן מתועד כבר חצי שנה ומרגיש הבדל אמיתי, ההנחיה הזאת לא סותרת את מה שהוא חווה. היא רק אומרת שלא נבנתה עליה עדיין ידיעה קולקטיבית.

הכלל המעשי שאני הייתי גוזר: לתת לזה חלון מוגדר, ולהחליט בכנות בסופו. ארבעה עד שמונה שבועות עם זן שיש לו קוד ותיעוד. אם השתנה משהו שאפשר להצביע עליו, להמשיך. אם לא, זה כסף שהולך לתחושה שאולי הוא עוזר. ובמחלת מעי דלקתית, כל החלטה כזאת עוברת דרך הגסטרואנטרולוג המטפל ולא במקומו.

הטבלה: מה הראיות אומרות, מצב אחרי מצב

זו הטבלה שלשמה נכתב המדריך. כל שורה מבוססת על מטא-אנליזה או על סקירה שיטתית, והמספרים הם מה שנמצא בפועל.

ההכרעות בעמודה האחרונה הן שלי, על בסיס גודל האפקט, איכות הראיות ודירוג הוודאות שנתנו המחברים עצמם. כל המקורות מקושרים בסוף המדריך.

הפער הרגולטורי, שקשה להאמין לו עד שבודקים

הנה עובדה שרוב האנשים לא מכירים, והיא משנה את כל מה שכתוב על האריזה.

באירופה אסור לכתוב "פרוביוטיקה" על אריזת מזון או תוסף. הסיבה: המילה עצמה נחשבת להצהרת בריאות, וכל הצהרת בריאות מחייבת אישור מדעי. רשות בטיחות המזון האירית מנסחת את המצב בפשטות: "אין הצהרות בריאות מאושרות לפרוביוטיקה. אף בקשה לא קיבלה חוות דעת חיובית." החריג היחיד שאושר בכל אירופה הוא תרביות יוגורט חי לשיפור עיכול לקטוז.

ובארצות הברית? שם זה תוסף תזונה, ותוספי תזונה אינם דורשים אישור לפני שיווק. ה-FDA מנסח את זה במפורש בהקשר של תינוקות: "ה-FDA לא אישר אף מוצר פרוביוטי לשימוש כתרופה או כתכשיר ביולוגי בתינוקות בכל גיל."

ולמה בכל זאת אסור להסיק "אז זה הכול שטויות"

כאן צריך לעצור, כי קל מדי ליפול לצד השני.

היעדר ראיה איננו ראיה להיעדר. מחקר בודק זן מסוים, במינון מסוים, על מדד מסוים, בקבוצה מסוימת. כשמחקר לא מוצא תוצאה, המשמעות היא שהתנאים האלה לא הראו אותה. זה לא אומר שכל התחום חסר ערך, ולא אומר שהזן שאתם לוקחים בטוח לא עוזר לכם.

ההבחנה הזאת חשובה במיוחד כאן, כי רוב הזנים שנמכרים פשוט לא נבדקו. לא נבדקו ונכשלו. לא נבדקו בכלל. מי שקונה אותם קונה הימור סביר, לא ודאות, וזה הבדל שמפריד בין החלטה מושכלת לבין ציניות.

וגם: אפילו החוקרים שהכי ביקורתיים לא אומרים "לא לקחת אף פעם". פרופ' ערן אלינב ממכון ויצמן, שהמחקר שלו הפך את הקערה על פיה בתחום הזה, ניסח את זה יחד עם עמיתיו במאמר עמדה: "למרות שהשימוש בפרוביוטיקה זכה לפופולריות רבה בקרב הציבור הרחב, קיימות תוצאות קליניות סותרות לזנים ופורמולציות רבים." מה שהם קוראים לו הוא לא הפסקת השימוש, אלא שיפור איכות הראיות, השקיפות והרגולציה.

הטבלה הבאה היא הנכס המרכזי של המדריך הזה, כי אין כמותה בעברית. כל שורה בה היא זן עם קוד מלא, שנבדק במחקר מבוקר, למטרה מוגדרת.

מינונים מוצגים כאן כתיעוד של מה שנבדק במחקר. הם אינם המלצה אישית, והם משתנים לפי גיל ומצב רפואי.

הניסוי החזק בתחום נעשה דווקא על חיידק מת

אחת התוצאות המעניינות בכל התחום, והיא נוגדת את כל האינטואיציה.

הזן Bifidobacterium bifidum HI-MIMBb75 נבדק על 443 מטופלים עם תסמונת המעי הרגיז, אחרי שהומת בחום. שיעור המגיבים היה 34 אחוזים מול 19 בפלצבו.

וזו לא קוריוזה. חיידק מומת אינו מתרבה, אינו מתסיס ואינו מייצר חומצת חלב. כל ההתנגדות ההגיונית לפרוביוטיקה במצבים של עודף חיידקים היא שמוסיפים חיידקים למקום שכבר יש בו יותר מדי. חיידק מומת פשוט עוקף את ההתנגדות הזאת.

טים ספקטור, פרופסור לאפידמיולוגיה גנטית בקינגס קולג' לונדון, מתאר את המהפך הזה בכנות לא שגרתית: "פעם חשבנו שזה כמו זרע. אבל עכשיו אנחנו יודעים שהחיידק הזה לעולם לא באמת ישתרש במיקרוביום שלך. אז המדע והחשיבה שלנו השתנו. אנחנו חושבים שהפרוביוטיקה בעצם מדגדגת את מערכת החיסון בדרך למטה."

ואם התועלת מגיעה מ"דגדוג" של מערכת החיסון ולא מהתיישבות, מובן פתאום למה חיידק מת יכול לעבוד. הוא עדיין נושא את דופן התא ואת החלבונים שעליה. ספקטור קורא לזה, בחיוך, זומבי-ביוטיקה.

"יותר זנים בקופסה זה יותר טוב", והאם זה נכון

זו אחת מטענות השיווק הנפוצות ביותר: 14 זנים עדיפים על אחד, כי מגוון זה טוב. נשמע הגיוני מאוד.

ובכן, במטא-אנליזה מ-2024 שבדקה 32 מחקרים על פרוביוטיקה כתוספת לטיפול בזיהומים, ההשוואה בין תכשיר זן-בודד לתכשיר מרובה-זנים בהליקובקטר פילורי נתנה בדיוק את אותה תוצאה, סיכון יחסי 1.09 לשניהם.

מצד שני, בפגים דווקא רק תערובות מרובות זנים הפחיתו תמותה. ובדלקת עור אטופית, גם שם רק תערובות עבדו במניעה.

כמעט כולם לוקחים פרוביוטיקה אחרי אנטיביוטיקה כדי "לשקם את הפלורה". זה נשמע מובן מאליו: האנטיביוטיקה הרגה חיידקים, אז נחזיר חיידקים. הבעיה היא ששתי שאלות שונות לגמרי מסתתרות מתחת לאותו משפט, ולכל אחת מהן תשובה אחרת.

שאלה א: המחקר הישראלי שהפך את הקערה

בספטמבר 2018 פרסמו שני צוותים ממכון ויצמן שני מאמרים באותו גיליון של כתב העת Cell. בראש הצוותים עמדו פרופ' ערן אלינב מהמחלקה לאימונולוגיה ופרופ' ערן סגל ממדעי המחשב, בשיתוף פרופ' זמיר הלפרן מהתחום הגסטרואנטרולוגי.

המחקר השווה שלוש דרכים להתאושש אחרי אנטיביוטיקה: החלמה ספונטנית, נטילת פרוביוטיקה של 11 זנים נפוצים, והשתלה עצמית של המיקרוביום, כלומר דגימה שנשמרה מהאדם עצמו לפני הטיפול והוחזרה לו אחריו.

המחקר לא הסתפק בבדיקת צואה. הוא לקח דגימות רירית ישירות, באנדוסקופיה ובקולונוסקופיה. זו הסיבה שהוא ראה מה שמחקרים קודמים החמיצו.

וכאן נמצאת הנקודה המתודולוגית שאלינב חוזר עליה: כל המחקרים שהראו שפרוביוטיקה "נקלטת" בדקו צואה. אבל חיידקים שעוברים דרך המעי ויוצאים מופיעים בצואה בין אם התיישבו ובין אם לא. המאמר השני של אותו צוות הראה שקליטת הפרוביוטיקה ברירית היא אישית, אזורית וזן-ספציפית, ושהיא "אינה ניתנת להבחנה לפי נוכחות הפרוביוטיקה בצואה". יש אנשים שהרירית שלהם קולטת, ויש אנשים שהיא שוטפת החוצה.

ג'סטין סוננבורג, מיקרוביולוג מסטנפורד, מנסח את התמונה בלי לרכך: "הנתונים כרגע אינם חיוביים באופן מכריע לגבי מה שפרוביוטיקה עושה למיקרוביוטה. יש מחקרים על התאוששות אחרי אנטיביוטיקה, ונראה שהיא מאטה את התאוששות המיקרוביוטה הרירית."

אז כמה זמן באמת לוקח למיקרוביום להתאושש

שאלה שאף אחד לא עונה עליה במספרים, ובכל זאת יש עליה נתונים.

מחקר דני מ-2018 עקב אחרי 12 גברים בריאים שקיבלו קוקטייל של שלוש אנטיביוטיקות במשך ארבעה ימים, ומדד אותם במשך חצי שנה. התוצאה: המיקרוביוטה חזרה קרוב למצב ההתחלתי תוך כחודש וחצי. אבל תשעה מינים נפוצים שהיו אצל כל המשתתפים לפני הטיפול נשארו בלתי מזוהים אצל רובם גם אחרי 180 יום.

ומחקר קודם, שעקב אחרי שלושה נבדקים לאורך עשרה חודשים עם שני מחזורי ציפרופלוקסצין, מצא שאובדן המגוון מתחיל תוך שלושה עד ארבעה ימים מתחילת התרופה, ושהחזרה מתחילה כשבוע אחרי הסיום אבל היא לעיתים קרובות חלקית. הקהילה מתייצבת בסוף, אבל במצב שונה מזה שהתחילה בו.

• יום 3 עד 4 מתחילת התרופהאובדן המגוון כבר מתחיל. זה קורה בזמן הטיפול, לא אחריו.
• כשבוע אחרי סיום הטיפולהחזרה מתחילה. היא לעיתים קרובות חלקית, והקהילה לא בהכרח חוזרת לאותו הרכב.
• כחודש וחציבמעקב הדני על 12 גברים בריאים, המיקרוביוטה חזרה קרוב למצב ההתחלתי. זה עיקר ההתאוששות, והוא קורה לבד.
• 180 יוםובכל זאת, תשעה מינים נפוצים שהיו אצל כל המשתתפים לפני הטיפול נשארו בלתי מזוהים אצל רובם גם אחרי חצי שנה.

שאלה ב: מניעת שלשול, וכאן התשובה שונה לגמרי

עכשיו לשאלה השנייה, שהיא בעצם מטרה אחרת לגמרי. לא "לשקם את המערכת", אלא "למנוע תופעת לוואי מוגדרת".

וכאן הראיות טובות. סקירת קוקריין מ-2025 שכללה 38 ניסויים ומעל 13,000 משתתפים מצאה ששיעור השלשול על רקע קלוסטרידיום דיפיצילה ירד מ-3.2 אחוזים ל-1.6.

אצל ילדים, קוקריין נפרד שכלל 33 מחקרים ו-6,352 ילדים מצא ירידה חדה יותר: מ-19 אחוזים ל-8, כלומר צריך לטפל בתשעה ילדים כדי למנוע מקרה שלשול אחד.

סאכרומיצס בולרדי: למה דווקא הוא המקרה המיוחד

Saccharomyces boulardii הוא שמר, לא חיידק, ומההבדל הזה נובעות שלוש תכונות שאין לאף פרוביוטיקה חיידקית:

• אנטיביוטיקה לא הורגת אותו. אנטיביוטיקה פועלת על חיידקים, ושמר אינו חיידק. אפשר לתת אותו במקביל לטיפול בלי שהתרופה תבטל אותו, וזה בדיוק היתרון שלו.
• הוא לא יכול לרכוש גני עמידות ולהעביר אותם הלאה, בניגוד לזני לקטובצילוס.
• הוא לא מייצר את חומצת החלב שקשורה בעבודות מסוימות לתחושת ערפול מוחי.

בסקירת הקוקריין, סאכרומיצס בולרדי לבדו הראה ירידה של כ-53 אחוזים בסיכון לשלשול קלוסטרידיום. כלומר: מבין כל האפשרויות, זו האפשרות שההיגיון המכני שלה הכי מובן.

אז מה עושים בפועל

במעי הגס חיים בערך 38 עד 100 טריליון מיקרואורגניזמים, מספרים שמופיעים אצל חוקרים שונים בטווח הזה. הם מאות מינים שונים, ולכל מין יש נישה ותפקיד. ספקטור מציע לחשוב עליהם כעל גן חיות: "אלפי מינים שתפסו נישה קטנה שמותאמת להם. הם לא כולם נלחמים על אותו אוכל."

וכמה מהם משותפים לשניים מאיתנו? מעט מאוד. האדם הממוצע חולק כ-20 אחוזים ממיקרובי המעי שלו עם אדם אחר, וגם בתאומים זהים לא הרבה יותר. זה הבסיס לכל הבעיה של "פרוביוטיקה אוניברסלית": אין מצב מוצא משותף להתערב בו. הרחבתי על השאלה הזאת, למה המיקרוביום של כל אדם שונה ואיך הוא נבנה מלכתחילה, במדריך המיקרוביום. זה גם העיקרון שמאחורי תזונה מותאמת אישית, ולמה מה שבריא לאחד לא בהכרח בריא לאחר.

ופרופ' מארק פימנטל מסידרס-סיני, מהסמכויות הקליניות הבכירות בתחום, מוסיף את הנתון שסוגר את הדיון:

מאז פרויקט המיקרוביום האנושי פורסמו 184,000 מאמרים שמשתמשים במונח מיקרוביום. ואם תשאלו מומחים למיקרוביום, ואולי אני אחד מהם, מהו מיקרוביום נורמלי, לאף אחד עדיין אין תשובה. אנחנו אפילו לא יודעים איך להפוך אותך לנורמלי, כי אנחנו לא יודעים מה נורמלי בשבילך.פרופ' מארק פימנטל, מנהל תוכנית MAST בסידרס-סיני

מה החיידקים בעצם עושים בשבילנו

העבודה המרכזית שלהם היא לפרק סיבים שאנחנו לא יודעים לפרק. בולסייביץ' מנסח את זה כך: "אנחנו תלויים במאה אחוז בחיידקי המעיים שיעכלו את הסיבים במקומנו. אין לנו את האנזימים לפרק אותם."

ומה שנוצר בתהליך הזה הוא הדבר החשוב: חומצות שומן קצרות שרשרת, ובראשן בוטיראט, אצטט ופרופיונאט. הן פועלות בשלושה מסלולים מובחנים: הפעלה ישירה של קולטנים על פני התאים, עיכוב אנזימים שמשפיעים על ביטוי גנים, ושימוש כמצע אנרגטי. בוטיראט הוא מקור האנרגיה העיקרי של תאי המעי הגס.

וכשהחומר הזה חסר, קורה משהו לא נעים. ד"ר אריקה סוננבורג מסטנפורד מתארת אותו במשפט שקשה לשכוח: "אם אתה אוכל תזונה דלת סיבים, החיידקים למעשה מתחילים לאכול אותך. אתה הופך למקור המזון שלהם, כי לא סיפקת את הפחמימות המורכבות הצמחיות שהם מסתמכים עליהן." הכוונה היא לשכבת הריר שמפרידה בין החיידקים לדופן המעי.

ציר מעי-מוח: המנגנון האמיתי, שהוא מרתק יותר מהסיפור המקובל

עד לפני עשור, ההנחה הייתה שהמעי מדבר עם המוח דרך הורמונים בלבד. כלומר: המעי מפריש חומר לדם, החומר נודד, ואחרי דקות עד שעות המוח מגיב.

ב-2015 גילה צוות בהובלת ד"ר דייגו בוהורקז מאוניברסיטת דיוק משהו אחר. חלק מתאי החישה במעי, בין שליש לשני שלישים מהם, נוגעים ישירות במערכת העצבים. יש להם זרוע, ובקצה הזרוע יד קטנה.

ממש כמו בקפלה הסיסטינית, אדם מושיט יד לאלוהים. ואפילו מסתיימות ביד קטנה בקצה הזרוע. למה תא שאמור להגיב למזון ולשחרר הורמונים לדם, ישקיע כל כך הרבה אנרגיה בפיתוח זרוע?ד"ר דייגו בוהורקז, אוניברסיטת דיוק

הם קראו לתאים האלה תאי נוירופוד. והתגלית המשמעותית היא לא רק שהם נוגעים, אלא שהם יוצרים סינפסה אמיתית עם עצב הוואגוס, ומעבירים אות באמצעות גלוטמט תוך אלפיות שנייה. בין חלל המעי לגזע המוח יש תחנה אחת בלבד.

🚨 ועכשיו לטענה שחוזרת בכל מקום, ולמה היא לא מדויקת

אם צרכתם תוכן על בריאות המעי בשנים האחרונות, שמעתם את המשפט הזה: "95 אחוז מהסרוטונין מיוצר במעי, וסרוטונין הוא הורמון האושר, ולכן הבטן קובעת את מצב הרוח."

המספר עצמו בסדר גמור. רוב הסרוטונין בגוף באמת מיוצר בתאים במעי. המסקנה היא זו שלא עומדת.

ומאיפה בכלל נולד המיתוס? ממחקר אמיתי ומצוין שפורסם ב-Cell ב-2015, שהראה שחיידקי מעי מסוימים מקדמים ייצור סרוטונין בתאים במעי. אבל אם קוראים את רשימת התוצאים שנמדדו שם, מגלים מה נבדק בפועל: תנועתיות המעי ותפקוד טסיות הדם. לא מצב רוח. לא דיכאון.

וזה מה שהופך את הסיפור הזה למעניין באמת: החוקרים הבכירים ביותר בציר מעי-מוח לא משתמשים בטענה הזאת בכלל. פרופ' אמרן מאייר מ-UCLA לא מזכיר אותה. בוהורקז מקשר סרוטונין מעי דווקא לכאב ולרגישות-יתר, לא למצב רוח. סוננבורג לא נוגע בזה. וספקטור אפילו דוחה את תיאוריית הסרוטונין לדיכאון: "במשך 40 שנה הלכנו בדרך הלא נכונה."

מי כן משתמש בה? לרוב מי שמוכר משהו, ולרוב בדיוק לפני שהוא מוכר אותו.

ושיחה שלמה על זה בעברית

הקדשתי לנושא הזה פרק שלם בפודקאסט, עם ד"ר אמוץ זיו אב, דוקטור לביולוגיה תאית ומולקולרית עם פוסט-דוקטורט מסטנפורד. דיברנו על איך חיידקי המעיים משפיעים על הגוף ועל הנפש, על מה שידוע בחזית המדע לגבי אופטימיזציה תזונתית של המיקרוביום, ובסוף גם על ההשלכות הפילוסופיות של המהפכה הזאת: מה בכלל מרכיב אותנו, ומי אנחנו.

אחד הדברים שהוא סיפר שם ונשארו איתי: לקחו עכברים זקנים, והעבירו אליהם חיידקי מעיים מעכברים צעירים. מדדים של מערכת החיסון שלהם השתפרו, והתנהגותית הם נראו צעירים יותר. זה נשמע כמו מדע בדיוני, וזה נעשה במעבדה.

ד"ר אמוץ זיו אב: איך חיידקי המעיים משפיעים על הגוף והנפשהפרק המלא • 57 דקות

לוחצים על התמונה והפרק נפתח כאן. אפשר גם לצפות בו ישירות ביוטיוב.

ב-2021 פרסמה קבוצה מסטנפורד, בהובלת ג'סטין ואריקה סוננבורג יחד עם כריסטופר גרדנר, ניסוי אקראי ב-Cell. הם לקחו 36 מבוגרים בריאים וחילקו אותם לשתי קבוצות למשך 17 שבועות: קבוצה אחת הכפילה כמעט את צריכת הסיבים שלה, וקבוצה שנייה העלתה מזון מותסס. ושתי הקבוצות עשו את זה דרך אוכל אמיתי, לא דרך תוספים. זו נקודה שקל לפספס והיא מה שהופך את התוצאה למעניינת: זה לא ניסוי של אבקת סיבים מול כמוסה, אלא של שתי דרכי אכילה.

ההשערה של החוקרים הייתה ברורה. סוננבורג מספר עליה בכנות לא שגרתית:

המעבדה שלי מאוד רצתה לעשות את חלק הסיבים היטב, וכריסטופר היה צריך לעקם לנו את היד כדי שנעשה את צד המזון המותסס. חשבנו שזה קצת מוזר וחמוד. התברר שהיינו אסירי תודה שהוא עיקם לנו את היד, כי דווקא זרוע המזון המותסס נתנה את האות הגדול.פרופ' ג'סטין סוננבורג, סטנפורד

ולמה הסיבים לא עבדו, וזו התובנה החשובה

סוננבורג מסביר את הכישלון של ההשערה שלו עצמו:

אנשים שהתחילו את המחקר עם המיקרוביום המגוון ביותר היו אלה שסביר ביותר שהדלקת שלהם תרד. אם יש לך מיקרוביום מדולדל מאוד, פחות סביר שתוכל להגיב. ייתכן שלרבים מאיתנו בעולם המתועש יש מיקרוביום כה מדולדל, שגם אם נצרוך דיאטה עתירת סיבים, אין לנו את החיידקים הנכונים במעי כדי לפרק את הסיב הזה.

במילים אחרות: סיבים הם אוכל לחיידקים שאין לכם. ומזון מותסס, כך נראה, פותח את הדלת שדרכה הם יכולים לחזור.

מיקרוביום מדולדל מיקרוביום מגוון ◄►

גררו את הידית. אותה זווית בדיוק, ואותו אור. ההבדל היחיד הוא מספר המינים. סוננבורג: "ייתכן שלרבים מאיתנו בעולם המתועש יש מיקרוביום כה מדולדל, שגם אם נצרוך דיאטה עתירת סיבים, אין לנו את החיידקים הנכונים במעי כדי לפרק את הסיב הזה."

והממצא שכמעט אף אחד לא מספר

כאן מגיע החלק המפתיע ביותר. החוקרים בדקו מאיפה הגיעו המינים החדשים שהופיעו במעי המשתתפים. ההנחה הטבעית היא שהם הגיעו מהכרוב הכבוש ומהקפיר.

אריקה סוננבורג מסבירה מה זה אומר: "נראה שלצריכת מזון מותסס יש השפעה עקיפה על מגוון המיקרוביוטה. יש משהו באכילת מזון מותסס שהופך את המיקרוביוטה קשובה למינים חדשים."

המזון המותסס לא מיישב את החיידקים שלו. הוא פותח את הדלת לאחרים. וזו בדיוק הסיבה שהוא עובד גם אחרי שהחיידקים שבו מתו.

ומה קרה כשאותה מעבדה בדקה תוסף פרוביוטי

וכאן ההשוואה שסוגרת את הפרק. באותה קבוצת מחקר נערך גם ניסוי כפול-סמיות מבוקר פלצבו על תוסף פרוביוטי, ב-28 אנשים עם תסמונת מטבולית, פעמיים ביום, במשך עשרה שבועות.

התוצאה, במילים של אריקה סוננבורג: "לא ראינו עלייה במגוון המיקרוביום עם צריכת פרוביוטיקה. והציטוקינים הדלקתיים, שירדו כל כך דרמטית במזון המותסס? התשובה לצערי הייתה לא. אינסולין, גלוקוז, שומני דם, הכל ללא שינוי."

אותה מעבדה. אותם חוקרים. אותן שיטות מדידה. המזון עבד, הכמוסה לא.

ובכל זאת, שווה להביא גם את מה שכן נמצא שם: הייתה תת-קבוצה של מגיבים, והם אכלו יותר צמחים מהאחרים. המסקנה שלה: "פרוביוטיקה נראה שעובדת הכי טוב בהקשר של תזונה טובה יותר." היא גם מוסיפה בהגינות שהמחקר היה קטן, ושכשמחלקים 28 אנשים לשניים נשארים 14 לסטטיסטיקה.

מה נחשב מזון מותסס, ומה רק נראה כמו אחד

וזו טעות שעולה כסף ומאכזבת. סוננבורג נותן את כלל האצבע המעשי ביותר בכל התחקיר:

במעבר השימורים יש מדף ענק של חמוצים בצנצנות. אלה לא מזונות מותססים. וגם אם הותססו טבעית, כל החיידקים נהרגים לפני השימור. צריך לקנות מהמדף המקורר.

והערה שמרגיעה: במחקר סטנפורד בדקו במעבדה את המזונות עצמם, ומצאו שבכולם היו חיידקים חיים ופעילים, וברובם התוכן תאם למה שהתווית הבטיחה.

כרוב כבוש ביתי: המתכון המלא

כמה, ומאיזה קצב להתחיל

במחקר סטנפורד הגיעו לכ-שש עד שבע מנות ביום, וזה הרבה. ספקטור ממליץ להגיע בהדרגה לשלוש מנות ביום. וזה המקום להזכיר את מה שסוננבורג מדגיש שוב ושוב:

ידוע היטב שעלייה הדרגתית היא דרך חשובה מאוד למתן נפיחות ואי נוחות. קח את הקצב בקצב שלך. אם משהו נראה לא בסדר, פשוט תתייצב ותישאר שם.

ובניסוח של הוברמן על אותו מחקר: משך הזמן שאדם צרך מזון מותסס היה מנבא חזק יותר מכמות המנות. כלומר מנה אחת ביום לאורך חודשים עדיפה על שש מנות לשבוע.

ההגדרה הרשמית של ISAPP מ-2017: "מצע שמנוצל באופן סלקטיבי על ידי מיקרואורגניזמים של המאכסן ומעניק תועלת בריאותית". המילה החשובה היא "סלקטיבי". לא כל דבר שהחיידקים אוכלים הוא פרהביוטיקה.

ומכאן ההבחנה שכדאי להחזיק: לא כל סיב הוא פרהביוטיקה, ולא כל פרהביוטיקה היא סיב. חלק מהסיבים פשוט עוברים דרך המערכת ומוסיפים נפח, וזה ערך אמיתי אבל אחר.

ולמה אצל חלק מהאנשים זה דווקא מחמיר

זה החלק שהתעשייה לא מספרת, ושווה לדעת אותו לפני שקונים אבקת אינולין.

סוננבורג מזהיר: "יש מחקרים עם סיבים מזוקקים שבהם המגוון צנח לאורך המחקר, כי נוצרת פריחה של מספר קטן של חיידקים." כלומר פרהביוטיקה מרוכזת מזינה בסלקטיביות דווקא כמה מינים, ואלה משתלטים.

ומעבר לזה, פרהביוטיקה מרוכזת היא גם המקור הנפוץ ביותר לנפיחות וגזים בקרב מי שמתחיל לקחת תוספי מעי. אצל אנשים עם מעי רגיז או עם שגשוג יתר של חיידקים במעי הדק, אינולין ו-FOS יכולים להחמיר את המצב באופן ניכר. במטא-אנליזת רשת על מעי רגיז, פרהביוטיקה וסינביוטיקה לא הראו שיפור מובהק כלל, בעוד שפרוביוטיקה כן.

ובכל זאת: הדשן ניצח את הזרעים במחקר אחד גדול

ספקטור מתאר ניסוי שהוא ערך על כ-340 אנשים, שהשווה תערובת פרהביוטית מ-34 צמחים מול פרוביוטיקה מול פלצבו:

ראינו שינוי בערך ב-40 מהמיקרובים עם הפרהביוטיקה, בעוד שעם הפרוביוטיקה ראינו שינוי רק בארבעה או חמישה. הפרהביוטיקה עבדה טוב יותר מהפרוביוטיקה, מה ששינה לי את הדעה לגבי מה חזק יותר.

וכאן צריך גילוי נאות: המחקר הזה נערך על מוצר של החברה שספקטור הוא ממייסדיה, והמספר שבכותרת המוצר (34 צמחים) הוא גם המספר שהוא מקדם בכל ראיון. זה לא פוסל את הממצא, וזה כן משהו שצריך לדעת כשקוראים אותו.

הטבלה הבאה בנויה על אותה עבודה שהוצגה בחלקים הקודמים. היא לא ממליצה על מותג, כי אין ראיה שקשורה למותג. היא מצביעה על מה שנחקר לכל מטרה.

מה מחפשים לכל מטרה • פוסטר מסכם להורדה ⬇

חמישה דברים לבדוק על התווית, לפני שמשלמים

מה לבדוק על התווית • כרטיס לבית המרקחת להורדה ⬇

ומה באמת יש בתוך הקופסאות: הנתון הכי לא נוח בתחום

עד כאן דיברנו על מה שכתוב על התווית. עכשיו לשאלה אם מה שכתוב הוא מה שיש.

מחקר מ-2022 בדק מוצרים פרוביוטיים מסחריים ומצא תמונה קשה. המסקנה שלו, במילים של המחברים: "כמעט אף אחד מהמוצרים שנבדקו לא עמד בהצהרת התווית".

ובמחקר איטלקי-צרפתי על תשעה מוצרים שנמכרו כמכילים זן ספציפי, רק שניים הכילו אותו באמת בכמות מספקת, ומתוך השניים, רק אחד הכיל זן שיש עליו תיעוד מדעי.

וכדי שלא ייווצר הרושם שזו בעיה חדשה: מחקר בריטי שבדק 52 מוצרים מצא בדיוק את אותם כשלים. הוא פורסם ב-1999. עברו מאז 27 שנים.

כל המחקרים האלה נערכו בשווקים אחרים: פקיסטן, איטליה, צרפת, סלובניה, הפיליפינים, קוריאה ובריטניה. לא נמצא מחקר שבדק את ספירת החיידקים בפועל במוצרים שנמכרים בישראל. אין לזה נתון, לטוב ולרע.

נניח שקניתם מוצר טוב, עם קוד זן מלא ומינון מתועד. עדיין נשארות שתי משוכות: המשוכה של המדף, והמשוכה של הקיבה.

המשוכה הראשונה: מה קורה בדרך אליכם

הנתון המפתיע כאן הוא שהתשובה איננה "רובם מתים". יש קיר, והוא עומד בערך על שלושים מעלות.

וקירור אינו סימן איכות. הוא החלטת פורמולציה של היצרן ותו לא. יש מוצרים מובילים שמחייבים קירור, ויש מוצרים מובילים שאוסרים אותו במפורש. מה שכתוב על הקופסה גובר על ההיגיון הכללי.

ומה זה אומר מעשית בקיץ הישראלי? משלוח שיושב במחסן או ברכב חלוקה בחודשי יולי ואוגוסט עובר בקלות את הקיר של שלושים מעלות. ספקים גדולים בחו"ל אכן מסירים מוצרים רגישים מהמכירה בעונות החמות.

ויש עוד שלב שהתעשייה לא מדברת עליו: הדחיסה לטבליה. מחקר תעשייתי הראה שהכדאיות של החיידקים יורדת כמעט לינארית ככל שלחץ הדחיסה עולה, ושיציבות באחסון דרשה תנאים אנאירוביים ולחות יחסית של 11 אחוזים בלבד. ארון מטבח ישראלי הוא לא זה.

המשוכה השנייה: חומצת הקיבה

ד"ר אנדריאה לאב, מדענית ביו-רפואית שעוסקת בבדיקת טענות בריאות, מציגה את הבעיה בבהירות: "הקיבה מאוד חומצית, ואם לתוסף אין ציפוי אנטרי, סביר מאוד שהחיידקים ייהרגו בחומצת הקיבה."

וזו אחת הסיבות שנבגים ושמרים מתפקדים אחרת. נבג הוא צורה רדומה ועמידה, והוא שורד מעבר בקיבה הרבה יותר טוב מתא חיידקי רגיל. שמר אינו חיידק ועמיד גם הוא.

העמודות מציגות סדר גודל יחסי ולא אחוז מדוד. אין מספר אחד לשרידות, כי הוא משתנה לפי הפורמולציה, לפי הציפוי ולפי הזן, וזו בדיוק הנקודה.

לפני האוכל, אחריו, או על בטן ריקה

שאלה נפוצה מאוד, ובמפתיע אין עליה תשובה חד-משמעית שמבוססת על ראיות חזקות. ההיגיון המכני אומר שנוכחות מזון מחצינה את חומציות הקיבה ומשפרת את סיכויי המעבר, ולכן ההמלצה הרווחת היא עם ארוחה או מיד לפניה. אבל יש יצרנים שממליצים בדיוק ההפך.

הכלל המעשי: ההוראה של היצרן הספציפי גוברת, כי היא מותאמת לפורמולציה שלו. ואם אין הוראה, לקחת עם ארוחה, ולהיות עקביים באותה שעה כל יום.

הדבר הראשון שצריך לדעת הוא מעמד רגולטורי: בישראל כל פרוביוטיקה מסווגת כתוסף תזונה, לא כתרופה. אין ולו פרוביוטיקה אחת במאגר התרופות הרשומות של משרד הבריאות. וזה משמעותי, כי במדינות אחרות, ובהן צרפת, גרמניה, שווייץ וטורקיה, בדיוק אותם חומרים נמכרים כתרופת מרשם.

מה ההבדל? תרופה חייבת להוכיח יעילות, בטיחות ואחידות ייצור לפני שהיא מגיעה למדף. תוסף תזונה לא. וזו לא בעיה ישראלית ייחודית, זו התמונה בכל העולם המערבי פרט למקרים ספציפיים.

הפער בין הזן שנחקר לזן שנמכר

וכאן נמצאת הנקודה שהופכת את כל הדיון על זנים למעשי. קחו את סאכרומיצס בולרדי, אחד הזנים המבוססים ביותר. כמעט כל המחקרים על יעילותו נעשו על זן אחד: CNCM I-745.

הנתונים מתייחסים לזנים כפי שהם מופיעים על תוויות המוצרים. תמיד שווה לוודא על הקופסה עצמה, כי יצרנים משנים פורמולציות.

ומה שאין לנו על ישראל

כדי להיות הוגן, שווה לומר גם מה לא ידוע. לא נמצא מחקר שבדק בפועל את ספירת החיידקים החיים במוצרים שנמכרים בישראל. כל מחקרי איכות המוצר שהובאו בחלק הקודם נעשו בשווקים אחרים. ייתכן שהמצב כאן טוב יותר, ייתכן שגרוע יותר, ואין נתון.

וגם: אין נתון מאומת על כמה ישראלים נוטלים פרוביוטיקה. הנתון היחיד שקיים הוא אמריקאי, ולפי הודעת האיגוד הגסטרואנטרולוגי האמריקאי מדובר ביותר מ-3.9 מיליון מבוגרים.

ייבוא אישי

מי שרוצה זן ספציפי שלא נמכר כאן, הייבוא האישי חוקי: עד 15 פריטים במשלוח, ולא יותר מחמישה מאותו תוסף. ושתי אזהרות מעשיות: לבדוק שהמוצר לא מגיע בקיץ אם הוא רגיש לחום (ראו חלק י׳), ולוודא שהזן שמגיע הוא הזן שהזמנתם, כי שמות מסחריים משתנים בין מדינות.

פגים: המקום שבו זה מציל חיים, ובאותה נשימה מסוכן

זו הפרדוקס הגדול של התחום. במטא-אנליזת רשת שכללה 106 ניסויים ו-25,840 פגים, פרוביוטיקה מרובת זנים הפחיתה תמותה בכ-1.7 נקודות אחוז, ומחלת מעי נמקית חמורה ב-3.7 נקודות אחוז. אלה מספרים גדולים ברפואת יילודים.

ובאותו זמן, ב-2023 פרסם ה-FDA אזהרה חריפה: מוצרי פרוביוטיקה מסוימים "תרמו למחלה פולשנית, כולל מוות של תינוק אחד, ונקשרו ליותר משני תריסר אירועים חריגים נוספים בארצות הברית מאז 2018". במקרה שהוביל לאזהרה, ריצוף גנומי הראה התאמה גנטית מלאה בין החיידק שגרם לספסיס לבין החיידק שבמוצר.

קוליק בתינוקות

כאן יש ממצא חזק ומדויק. מטא-אנליזה של נתוני משתתף בודד, שכללה ארבעה ניסויים כפולי סמיות ו-345 תינוקות, מצאה שהזן Limosilactobacillus reuteri DSM 17938 הפחית את זמן הבכי ב-25 דקות ביום ביום ה-21.

אבל שימו לב לניואנס, כי הוא מה שהופך את הממצא לשימושי: התוצאה הייתה מובהקת רק אצל תינוקות יונקים, ושם צריך לטפל ב-2.6 תינוקות כדי להשיג הצלחה אחת, מספר יוצא דופן בטובו. אצל תינוקות שניזונו מתמ"ל, לא נמצאה תועלת מובהקת.

ועוד הבחנה שהשוק מטשטש: קוקריין נפרד שבדק מניעת קוליק (להבדיל מטיפול בו) מצא שאין ראיות ברורות שפרוביוטיקה מונעת קוליק. טיפול ומניעה הן לא אותה שאלה.

ילדים ואנטיביוטיקה

זו, כאמור, הראיה החזקה ביותר בכל התחום למבוגרים ולילדים כאחד: שיעור השלשול ירד מ-19 אחוזים ל-8, במינון של מעל חמישה מיליארד CFU ליום.

ההנחיה האירופית של ESPGHAN לילדים בנויה על עיקרון שכדאי לאמץ גם מחוץ לרפואת ילדים: המלצה ניתנה רק כשהיו לפחות שני ניסויים על אותו זן מוגדר היטב. לא על אותו מין, ולא על "פרוביוטיקה". על אותו זן.

הריון והנקה

הממצא המעניין כאן מגיע דווקא מתחום העור. במטא-אנליזה על מניעת דלקת עור אטופית בילדים, ההיארעות ירדה ב-26 אחוזים, אבל בתנאי אחד: מתן לתינוק בלבד לא מנע. מה שכן עבד הוא מתן לאם בהריון, או לאם ולתינוק יחד.

כלומר: העיתוי קבע יותר מהזן. וזה עוד תזכורת לכך שהחלון שבו המיקרוביום נבנה הוא מוקדם מאוד.

עם זאת, ובגלל שמדובר בהריון, זו החלטה שעוברת דרך רופא נשים ולא דרך המלצה במאמר.

"פרוביוטיקה לנשים"

קטגוריית מוצרים שלמה בנויה על ההבטחה הזאת, בעיקר סביב הפלורה הנרתיקית. וכאן הממצא העדכני לא תומך בה: מטא-אנליזה מ-2026 שכללה שמונה ניסויים ו-562 נשים בדקה טבליות לקטובצילוס למניעת הישנות של ואגינוזיס חיידקי, ולא מצאה השפעה על שיעור ההישנות.

ובאותו הקשר, אותו מחקר איטלקי-צרפתי על איכות המוצרים בדק דווקא מוצרים שמשווקים כמכילים Lactobacillus crispatus, זן שמזוהה עם בריאות נרתיקית, ומצא שרק שניים מתשעה הכילו אותו באמת בכמות מספקת.

קשישים

אין כאן זן עם ראיה ייעודית חזקה, אבל יש שתי נקודות מעשיות. ראשית, מבוגרים מאושפזים על אנטיביוטיקה רחבת טווח הם בדיוק קבוצת הסיכון שבה נמצאה התועלת הגדולה במניעת קלוסטרידיום. שנית, מבוגרים עם מחלות רקע ועם מערכת חיסון מוחלשת הם גם קבוצה שבה הסיכון לזיהום מהתוסף עולה. שני הדברים נכונים בו-זמנית, ולכן זו החלטה רפואית.

נתחיל מהחדשות הטובות, כי הן הרוב המוחלט. אצל אדם בריא, פרוביוטיקה היא התערבות בטוחה יחסית. בקוקריין על מניעת קלוסטרידיום, שיעור תופעות הלוואי בקבוצת הפרוביוטיקה היה נמוך יותר מבקבוצת הביקורת: 10.9 אחוזים מול 12.2.

ומה שכן נפוץ הוא קל: גזים, נפיחות, ותחושת מלאות, בעיקר בימים הראשונים. פימנטל מנסח את זה בפשטות: "מה שאני כן יודע זה שפרוביוטיקה תגרום לך ליותר נפיחות." אצל רוב האנשים זה חולף.

ועכשיו לצד השני, שצריך להיאמר במלואו

ב-2008 פורסם ב-The Lancet ניסוי הולנדי שנקרא PROPATRIA. הוא בדק מתן פרוביוטיקה מונעת ל-296 חולים עם דלקת לבלב חריפה חמורה.

ובסיבוכים הזיהומיים, שהיו המטרה של הניסוי מלכתחילה, לא נמצאה שום תועלת: 30 אחוזים מול 28.

הניסוי הזה לא אומר שפרוביוטיקה מסוכנת לאדם בריא. הוא אומר משהו מדויק יותר: במצב שבו זרימת הדם למעי כבר פגועה, הכנסת מסה גדולה של מיקרואורגניזמים חיים שצורכים חמצן היא לא פעולה ניטרלית.

מי בקבוצות הסיכון

ובמקרה מתועד אחד, פגה שקיבלה זן פרוביוטי פיתחה ספסיס 12 יום לאחר מכן. ריצוף גנום מלא הראה שהחיידק מהדם, מהצואה, מהצנתר ומכמוסות המוצר הוא אותו קלון בדיוק.

וכדי להיות מדויק, חשוב להביא גם את הצד השני. בבית חולים בריטי שנתן פרוביוטיקה שגרתית לפגים במשך עשר שנים, תועד מקרה אחד של חיידק בדם. אחד. כלומר: הסיכון אמיתי ומתועד, והוא גם נדיר. שתי האמירות נכונות.

הבעיה שמתחת לכל הנתונים האלה

וכאן מגיע הממצא שהכי צריך להיאמר בסעיף בטיחות, והוא לא על תופעת לוואי מסוימת אלא על מה שאנחנו יודעים בכלל.

סקירה שיטתית שפורסמה ב-Annals of Internal Medicine בדקה איך ניסויי פרוביוטיקה מדווחים על נזקים, והגיעה למסקנה חדה:

דיווח הנזקים בפרסומים של ניסויים מבוקרים בהתערבויות שמשנות את המיקרוביוטה הוא לרוב חסר או לא מספק. איננו יכולים להסיק באופן גורף שההתערבויות האלה בטוחות בלי דיווח נתוני בטיחות.

ערפול מוחי, וההסתייגות המדויקת

יש דיווחים על תחושת ערפול מוחי אצל אנשים שנוטלים פרוביוטיקה במינון גבוה, ומיוחסים למסלולי חומצת החלב במעי. הבסיס לכך הוא מאמר משנת 2018 שקישר בין שגשוג יתר של חיידקים במעי הדק, פרוביוטיקה, וחמצת מטבולית.

מה שכדאי לדעת: זהו ממצא בסדרת מקרים, לא ניסוי מבוקר. אבל הוא מספק סיבה מכנית טובה לכך שמי שמרגיש ערפול מאז שהתחיל, שווה לו להפסיק ולראות.

ושוב, זה המקום שבו סאכרומיצס בולרדי נבדל: הוא שמר, ולכן אינו מייצר את חומצת החלב שקשורה לחשש הזה.

ועוד שיקול שלא מדברים עליו: גני עמידות

באותו מחקר על איכות המוצרים נמצא שמחצית מהמוצרים שנבדקו הכילו זנים עמידים לאנטיביוטיקה. חיידקים מעבירים ביניהם גני עמידות, ובמודל מעי הועבר פלסמיד עמידות מחיידק אחד לחיידקי מעי אנושיים תוך שעתיים.

זה לא סיכון אישי מיידי. זה כן שיקול שמסביר למה גופים רגולטוריים מתייחסים לזה ברצינות, ולמה שמר, שאינו יכול לרכוש ולהעביר גני עמידות, נחשב לבטוח יותר מהבחינה הזאת.

הנה תרגיל שעשיתי במהלך התחקיר, והוא שינה לי את הקריאה של כל מה שקראתי אחר כך. לקחתי את המומחים הבולטים בתחום, סימנתי מה כל אחד אומר על תוספי פרוביוטיקה, וסימנתי בנפרד האם הוא מוכר מוצר.

ועכשיו לניואנס, כי הוא חשוב לא פחות

קל להמשיך מכאן לטענה ש"מחקרי פרוביוטיקה מוטים כי התעשייה מממנת אותם". אז בדקתי גם את זה, וההגינות מחייבת לומר את מה שנמצא.

שני מחקרים בדקו את השאלה הזאת ישירות. הראשון בחן 70 ניסויים על תמ"ל לתינוקות, והשני 66 ניסויים קליניים על שלשול חריף. בשניהם התוצאה הייתה זהה: לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין מקור המימון לבין התוצאה.

מה כן נמצא, ומתועד היטב:

• כ-60 אחוזים מהניסויים ממומנים על ידי תעשיית המזון.
• כרבע מהניסויים לא מציינים מקור מימון כלל.
• הטיית פרסום כן הודגמה, בתרשימי משפך בסקירת הקוקריין על שלשול זיהומי. כלומר: מחקרים עם תוצאה שלילית פורסמו פחות.

הניסוח המדויק הוא לכן: רוב המחקר בתחום ממומן על ידי מי שמוכר את המוצר, ורבע מהניסויים לא מגלים בכלל מי מימן אותם. ולא: "הוכח שהמימון מטה את התוצאות".

ומה כולם כן מסכימים עליו

אחרי כל המחלוקות, יש רשימה מפתיעה של דברים שכל הצדדים חותמים עליהם.

ולסיום החלק הזה, ממצא שכדאי להחזיק: פרופ' אמרן מאייר מ-UCLA, מהסמכויות המובילות בעולם לציר מעי-מוח, אומר שבתסמונת המעי הרגיז "הטיפולים היעילים ביותר הם טיפולים ממוקדי מוח: טכניקות הרפיה פשוטות, מיינדפולנס, היפנוזה מכוונת מעי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. הם טובים ויעילים יותר מכל התרופות האלה." על החלק הזה כתבתי בהרחבה במדריך למדיטציה להרגעה ותרגילי נשימה.

שאלות ותשובות

ומה שעדיין לא יודעים

בכל תחקיר יש שאלות שחיפשתי להן תשובה ולא מצאתי, ואני חושב שהן שוות לא פחות מהתשובות שכן נמצאו. הנה מה שלא ידוע, נכון להיום.

ויש עוד שאלה גדולה, שהיא אולי החשובה מכולן: למה בכלל צריך את הכמוסה, אם התועלת מגיעה מהמעבר ולא מההתיישבות? אם ספקטור צודק וההשפעה היא "דגדוג" של מערכת החיסון בדרך למטה, ואם החיידק המומת עבד לא פחות טוב מהחי, ואם 95 אחוזים מהמינים החדשים בניסוי סטנפורד לא הגיעו מהמזון המותסס עצמו, אז ייתכן שאנחנו מודדים את הדבר הלא נכון כבר עשרים שנה.

אף אחד לא יודע לענות על זה כרגע. וזה בסדר. הבעיה מתחילה רק כשמישהו מוכר ודאות במקום שבו יש שאלה.

לסיכום

אחרי כל המספרים, נשארת תמונה שהיא לא שחור ולא לבן, וזה בדיוק מה שהופך אותה לשימושית.

פרוביוטיקה אינה הונאה. יש מקומות שבהם היא עובדת באמת ומצילה חיים ממש, ורובם נמצאים בבית חולים ולא בבית מרקחת. ופרוביוטיקה גם אינה מה שמבטיחים לנו. רוב מה שנמכר תחת השם הזה לא נבדק לאינדיקציה שבשבילה קונים אותו, וחלק ניכר ממנו אפילו לא מכיל את מה שכתוב עליו.

מה שכן ברור אחרי כל התחקיר הזה הוא ההיררכיה. מגוון צמחי ומזון מותסס באים ראשונים, כי הראיות שם הכי טובות והמחיר הכי נמוך. תוסף בא אחריהם, ורק כשיש מטרה מוגדרת שיש לה זן שנחקר. וכל מה שנמכר בין לבין, הבדיקות והפרוטוקולים והכמוסות שמבטיחות "בריאות מעי", נמצא כרגע בשטח שבין תקווה סבירה לבין שיווק.

ואולי הדבר שהכי שווה לקחת מכאן הוא לא מסקנה אלא הרגל: בפעם הבאה שמישהו מסביר לכם למה אתם צריכים משהו, כדאי לבדוק אם הוא גם מוכר אותו. זה לא הופך אותו לשקרן. זה כן משנה איך קוראים את מה שהוא אומר.

מי עומד מאחורי המדריך הזה

המדריך נשען על שני סוגי מקורות שונים, וההבחנה ביניהם חשובה. יש אנשים שדבריהם מצוטטים כאן, מהרצאות ומראיונות. ויש חוקרים שהעבודה שלהם עומדת בבסיס הטענות. חלקם נמצאים בשתי הקטגוריות.

הקולות: מי שדבריו מצוטטים במדריך

הציטוטים כאן הם דברים שנאמרו בהרצאות, בראיונות ובפודקאסטים. תרגמתי אותם מהמקור.

המחקרים: מי שעבודתו עומדת בבסיס הטענות

אלה החוקרים שהובילו את המחקרים המרכזיים שהמדריך נשען עליהם. הם אינם מצוטטים בדיבור, אלא מסקנות המחקר שלהם מובאות עם המספרים.

זו אינה רשימה מלאה. המדריך נשען על 86 מקורות, ובהם עשרות חוקרים נוספים. הרשימה המלאה, עם קישור לכל מחקר, נמצאת בחלק המקורות שמיד אחרי.

המקורות

כל המקורות מקושרים לפאבמד או לאתר הרשמי של הגוף המצוטט. הקישורים נבדקו ואומתו מול הטענה שבגללה הובאו.

ההנחיות הרשמיות והקול הביקורתי

• Su GL et al. · 2020 · Gastroenterology · AGA Clinical Practice Guidelines on the Role of Probiotics in the Management of Gastrointestinal Disorders
• Preidis GA et al. · 2020 · Gastroenterology · AGA Technical Review on the Role of Probiotics
• האיגוד הגסטרואנטרולוגי האמריקאי · ההודעה הרשמית והציטוט של פרופ' גרייס סו
• Vasant DH, Ford AC et al. · 2021 · Gut · British Society of Gastroenterology guidelines on the management of irritable bowel syndrome
• Lacy BE et al. · 2021 · Am J Gastroenterol · ACG Clinical Guideline: Management of Irritable Bowel Syndrome
• Suez J, Elinav E et al. · 2019 · Nature Medicine · The pros, cons, and many unknowns of probiotics
• מערכת The Lancet Gastroenterology & Hepatology · 2019 · Probiotics: elixir or empty promise?
• Szajewska H et al. · 2023 · J Pediatr Gastroenterol Nutr · נייר העמדה של ESPGHAN על פרוביוטיקה בילדים

המחקרים המכוננים

• Suez J et al. · 2018 · Cell · שיקום המיקרוביום אחרי אנטיביוטיקה נפגע מפרוביוטיקה ושופר מהשתלה עצמית (מכון ויצמן)
• Zmora N et al. · 2018 · Cell · עמידות אישית לקולוניזציה של פרוביוטיקה, ולמה בדיקת צואה לא מגלה אותה (מכון ויצמן)
• Wastyk HC et al. · 2021 · Cell · דיאטות ממוקדות מיקרוביוטה משנות את מצב מערכת החיסון (ניסוי המזון המותסס, סטנפורד)
• Palleja A et al. · 2018 · Nature Microbiology · התאוששות המיקרוביוטה של מבוגרים בריאים אחרי חשיפה לאנטיביוטיקה
• Dethlefsen L, Relman DA · 2011 · PNAS · התאוששות חלקית ותגובות אישיות אחרי הפרעה אנטיביוטית חוזרת
• Asnicar F et al. · 2021 · Nature Medicine · קשרי מיקרוביום, מטבוליזם ותזונה ב-1,098 נבדקים

ההגדרות הרשמיות של ISAPP

• Hill C, Sanders ME et al. · 2014 · הגדרת פרוביוטיקה
• Gibson GR, Reid G et al. · 2017 · הגדרת פרהביוטיקה
• Swanson KS et al. · 2020 · הגדרת סינביוטיקה
• Marco ML, Hutkins R et al. · 2021 · הגדרת מזון מותסס
• Salminen S et al. · 2021 · הגדרת פוסטביוטיקה

אנטיביוטיקה, שלשול וקלוסטרידיום

• Esmaeilinezhad Z, Johnston BC et al. · 2025 · Cochrane · פרוביוטיקה למניעת שלשול קלוסטרידיום במבוגרים ובילדים
• Goldenberg JZ et al. · 2017 · Cochrane · אותו נושא, וכולל את ניתוח תת-הקבוצה לפי סיכון בסיס
• Guo Q, Johnston BC et al. · 2019 · Cochrane · מניעת שלשול על רקע אנטיביוטיקה בילדים, וההשפעה של המינון
• Johnston BC, Guyatt GH et al. · 2012 · Ann Intern Med · הסקירה ההיסטורית שעליה נשענה הגישה החיובית

מעי רגיז, עצירות ומחלות מעי דלקתיות

• Goodoory VC, Ford AC et al. · 2023 · Gastroenterology · יעילות פרוביוטיקה במעי רגיז: 82 ניסויים ו-10,332 מטופלים
• Xie P et al. · 2023 · Nutrients · יעילות תלוית זן ותלוית תוצא של זנים ותערובות
• Wu Y et al. · 2024 · Nutrients · פרוביוטיקה, פרהביוטיקה, סינביוטיקה והשתלת צואה במעי רגיז
• Ford AC et al. · 2018 · Aliment Pharmacol Ther · סקירה שיטתית של פרהביוטיקה, פרוביוטיקה, סינביוטיקה ואנטיביוטיקה
• Sinopoulou V, Benninga MA et al. · 2025 · Lancet Child Adolesc Health · 91 ניסויים על כאבי בטן בילדים: מה שכן עבד היה היפנוזה ו-CBT
• van der Schoot A, Dimidi E et al. · 2022 · Clin Nutr · פרוביוטיקה וסינביוטיקה בעצירות כרונית
• Deng X et al. · 2024 · Eur J Nutr · מטא-אנליזת רשת על עצירות כרונית במבוגרים
• Dimidi E, Whelan K et al. · 2025 · J Hum Nutr Diet · הנחיות איגוד הדיאטנים הבריטי לעצירות כרונית
• Estevinho MM, Magro F et al. · 2024 · United European Gastroenterol J · יעילות ובטיחות פרוביוטיקה במחלות מעי דלקתיות
• Wang X et al. · 2024 · Eur J Nutr · פרוביוטיקה כתוספת בטיפול בקוליטיס כיבית
• Zhou S et al. · 2024 · Clin Nutr · השוואת פורמולציות בקוליטיס כיבית קלה עד בינונית

שלשול זיהומי, הליקובקטר ותינוקות

• Schnadower D, Freedman SB et al. · 2018 · NEJM · Lactobacillus rhamnosus GG מול פלצבו בגסטרואנטריטיס חריפה בילדים
• Freedman SB et al. · 2018 · NEJM · ניסוי רב-מרכזי של תערובת פרוביוטית בילדים עם גסטרואנטריטיס
• Collinson S, Allen SJ et al. · 2020 · Cochrane · פרוביוטיקה לטיפול בשלשול זיהומי חריף, וההוכחה להטיית פרסום
• Li M et al. · 2024 · Ther Adv Gastroenterol · Lactobacillus reuteri כתוספת לטיפול בהליקובקטר פילורי
• Nelwan EJ et al. · 2024 · BMC Infect Dis · פרוביוטיקה כתוספת בטיפול בזיהומים, וההשוואה בין זן בודד לתערובת
• Malfertheiner P et al. · 2022 · Gut · קונצנזוס מאסטריכט VI לטיפול בהליקובקטר פילורי
• Sung V et al. · 2018 · Pediatrics · Lactobacillus reuteri לטיפול בקוליטיס תינוקות, מטא-אנליזת נתוני משתתף בודד
• Ong TG et al. · 2019 · Cochrane · פרוביוטיקה למניעת קוליק תינוקות
• Jiang W et al. · 2020 · Paediatr Drugs · מניעה וטיפול בדלקת עור אטופית בילדים
• Wang L et al. · 2025 · Front Pediatr · מטא-אנליזת מטריה על אטופיק בילדים, 127,150 משתתפים

נפש, מטבוליזם ונשים

• Liu B et al. · 2018 · Depress Anxiety · יעילות פרוביוטיקה בחרדה: ממצא שלילי, בלי הטיית פרסום
• Musazadeh V et al. · 2023 · Crit Rev Food Sci Nutr · פרוביוטיקה בהקלה על תסמיני דיכאון, מטא-אנליזת מטריה
• Nikolova VL, Young AH et al. · 2021 · JAMA Psychiatry · שינויים בהרכב המיקרוביוטה בהפרעות פסיכיאטריות
• Du Q et al. · 2024 · Benef Microbes · תוצאים נוירופסיכיאטריים, סקירת מטריה של 47 מטא-אנליזות
• Li G et al. · 2023 · J Transl Med · השפעת פרוביוטיקה על איזון סוכר בחולי סוכרת סוג 2
• Zhang C et al. · 2022 · Clin Nutr · אותה שאלה, וההבחנה בין מובהקות סטטיסטית למשמעות קלינית
• Pontes KSDS et al. · 2021 · Clin Nutr · השפעה על שומן גוף וסמני סיכון קרדיווסקולרי
• Rong L, Sung JJY et al. · 2023 · J Gastroenterol Hepatol · שימוש בכבד שומני לא אלכוהולי
• Awasthi Y et al. · 2026 · Probiotics Antimicrob Proteins · טבליות לקטובצילוס למניעת הישנות ואגינוזיס חיידקי

בטיחות ורגולציה

• Bafeta A, Ravaud P et al. · 2018 · Ann Intern Med · דיווח נזקים בניסויים שמשנים את המיקרוביוטה
• Besselink MG et al. · 2008 · The Lancet · ניסוי PROPATRIA בדלקת לבלב חריפה חמורה
• Redman MG et al. · 2014 · Ann Oncol · יעילות ובטיחות פרוביוטיקה בחולי סרטן
• Chiang MC et al. · 2021 · J Microbiol Immunol Infect · ספסיס מ-Lactobacillus rhamnosus בפגה, עם הוכחה גנומית
• Acuna-Gonzalez A, Hall LJ et al. · 2023 · Anaerobe · בקטרמיה מביפידובקטריום היא נדירה בשימוש שגרתי בפגים
• Wang Y et al. · 2023 · JAMA Pediatrics · מטא-אנליזת רשת על מניעת תמותה ותחלואה בפגים
• Morgan RL et al. · 2020 · Gastroenterology · פרוביוטיקה מפחיתה תמותה ותחלואה בפגים במשקל לידה נמוך
• Cordaillat-Simmons M et al. · 2020 · Exp Mol Med · תכשירים ביו-תרפויטיים חיים והמסגרת הרגולטורית
• FDA · אוקטובר 2023 · אזהרת ה-FDA על מוצרי פרוביוטיקה לפגים מאושפזים
• FDA CBER · ספטמבר 2023 · המכתב הרשמי למטפלים
• רשות בטיחות המזון האירית · הצהרות בריאות על פרוביוטיקה באיחוד האירופי
• הנציבות האירופית · המרשם האירופי להצהרות תזונה ובריאות

איכות המוצרים בשוק

• Aziz G et al. · 2022 · Probiotics Antimicrob Proteins · איכות ההרכב וביצועי המעבר של תוספים פרוביוטיים בשוק
• Di Pierro F, Morelli L et al. · 2019 · Microorganisms · הערכה מיקרוביולוגית של מוצרים מסחריים, שניים מתשעה
• Dioso CM, Holzapfel W et al. · 2020 · Foods · הערכת מוצרים פרוביוטיים המיועדים לילדים
• Mohar Lorbeg P et al. · 2021 · Front Microbiol · הערכת תוספים מבתי מרקחת בזיהוי MALDI-TOF ו-PCR
• Hamilton-Miller JM et al. · 1999 · Public Health Nutr · בעיות בריאות הציבור באיכות המיקרוביולוגית ובתיוג, כבר ב-1999
• Allouche R et al. · 2018 · Int J Pharm · דחיסה לטבליות של פרוביוטיקה רגישה לחמצן

מנגנון וציר מעי-מוח

• Kaelberer MM, Bohórquez DV et al. · 2018 · Science · מעגל עצבי מעי-מוח להעברת חישה תזונתית (גילוי תאי הנוירופוד)
• Kaelberer MM, Bohórquez DV et al. · 2020 · Annu Rev Neurosci · תאי נוירופוד: הביולוגיה המתפתחת של העברת חישה מעי-מוח
• Koh A, Bäckhed F et al. · 2016 · Cell · מסיבים תזונתיים לפיזיולוגיה: חומצות שומן קצרות שרשרת
• Dalile B, Van Oudenhove L et al. · 2020 · Neuropsychopharmacology · חומצות שומן קצרות שרשרת מפחיתות את תגובת הקורטיזול ללחץ, ניסוי מבוקר
• Bravo JA, Cryan JF et al. · 2011 · PNAS · זן לקטובצילוס מווסת התנהגות רגשית דרך עצב הוואגוס (בעכברים)
• Cryan JF, Dinan TG et al. · 2019 · Physiol Rev · ציר המיקרוביוטה, המעי והמוח
• Camilleri M · 2019 · Gut · מעי דולף: מנגנונים, מדידה והשלכות קליניות בבני אדם
• Sanders ME, Rastall RA et al. · 2019 · Nat Rev Gastroenterol Hepatol · פרוביוטיקה ופרהביוטיקה בבריאות ובמחלה, מהביולוגיה למרפאה

הסרוטונין: המקורות שמדייקים את הטענה

• El-Merahbi R et al. · 2015 · FEBS Letters · תפקידי הסרוטונין ההיקפי בהומאוסטזיס מטבולי (המקור שקובע במפורש שסרוטונין אינו חוצה את מחסום הדם-מוח)
• Kanova M, Kohout P · 2021 · Int J Mol Sci · סרוטונין: הסינתזה שלו ותפקידיו, ושני המאגרים הנפרדים
• Yano JM, Hsiao EY et al. · 2015 · Cell · חיידקי מעי מווסתים סינתזת סרוטונין במאכסן (המחקר שממנו נולד המיתוס, והתוצאים שנמדדו בו)
• O'Mahony SM, Cryan JF et al. · 2015 · Behav Brain Res · סרוטונין, מטבוליזם של טריפטופן וציר מוח-מעי-מיקרוביום
• Jenkins TA, Bertrand PP et al. · 2016 · Nutrients · השפעת טריפטופן וסרוטונין על מצב רוח וקוגניציה

מימון והטיה

• Mugambi MN et al. · 2013 · BMC Med Res Methodol · הקשר בין מקור מימון, איכות מתודולוגית ותוצאות מחקר
• Saa C, Hirsch S et al. · 2019 · Eur J Gastroenterol Hepatol · השפעת מימון תעשייתי על תוצאות חיוביות בשלשול חריף

מחבר המאמר: שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל מאה אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.