מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר · גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי
פסוקים א' ו-ד'. הנוסח המנוקד מתוך ספריא, תהילים כ"ג. המזמור המלא מופיע בהמשך הדף
דוד מדמה את עצמו לשה ואת ה' לרועה, ואומר שני דברים: מי שיש לו רועה כזה לא חסר לו דבר, וגם בעמק הכי חשוך אין לו ממה לפחד, "כי אתה עמדי". המפרשים חלוקים מתי זה נאמר: באמצע בריחה, אחרי שהגיעה הרווחה, או בשם עם שלם שהולך במדבר.
שש עדשות על מזמור אחד
ועוד בדףהתרגומים והשיריםמה שעדיין פתוחשאלות ותשובותפסוקים קרובים
הפסוק שמזוהה בעולם עם מוות ועם לוויות נקרא אצל רש"י בלי מוות: "כל צלמות לשון חשך". התרגומים העתיקים קראו שתי מילים, צל ומוות, והחוקרים חלוקים עד היום. ההבדל בין עמק של מוות לבין עמק חשוך שעוברים בו מלווה את כל הדף הזה.
הפשט והמפרשים: מי מדבר כאן, ומתי
אחד המזמורים הרגועים בתנ"ך נכתב, לפי רש"י, ביער יבש, בידי אדם שבורח על נפשו.
מי כאן: רש"י · אבן עזרא · רד"ק · המאירי · מצודות · האלשיך · מלבי"ם · תרגום התהילים
שישה פסוקים, ומשל אחד שמתחלף באמצע. בחצי הראשון דוד הוא שה: יש לו רועה, דשא, מים שקטים ודרך. בחצי השני הוא כבר אורח: שולחן ערוך, שמן על הראש, כוס מלאה, בית. הנה המזמור כולו:
מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל־מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי־צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כׇּל־יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית־ה' לְאֹרֶךְ יָמִים.תהילים כ"ג, הנוסח מספריא
קוראים את זה ורואים אחר צהריים שקט בשדה. רש"י רואה מקום אחר לגמרי:
"במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני, שלא אחסר כלום"רש"י על תהילים כ"ג א'
מדבר. ובפסוק הבא רש"י מוסיף את הכתובת: "מזמור זה אמר דוד ביער חרת". יער חרת מופיע בספר שמואל בתור המקום שאליו דוד נמלט כששאול רודף אחריו. אדם בלי בית, בלי צבא ובלי אוכל מסודר כותב "לא אחסר". על היער הזה עצמו יש מדרש, ונגיע אליו בעדשת חז"ל.
רד"ק מציע תאריך הפוך: "המזמור הזה אמרו דוד על עצמו כשיצא מצרה לרוחה". והוא מוסיף אפשרות שלישית, שהמזמור אינו אישי: "או נאמר על ישראל שיאמרו כן בצאתם מהגלות". תרגום התהילים הארמי קורא כך את הפסוק הראשון: ה' זן את עמו במדבר, ולא חסרו דבר.
דוד ביער חרת, נרדף. "לא אחסר" נאמר כשחסר הכול, ולכן הוא אמירה של ביטחון ולא דיווח על מצב.
דוד אחרי שיצא מהצרה, או מלך שמסכם חיים שלמים: מהמרעה, דרך הרדיפות, עד השולחן.
ישראל במדבר ארבעים שנה, או ישראל שיוצאים מהגלות. ה"אני" של המזמור הוא "אנחנו".
אבן עזרא: לכל דבר במרעה יש בן זוג ליד השולחן
אבן עזרא פותח בהערכה נדירה אצלו, "זה המזמור נכבד", ומראה ששלושת הדברים שבחצי הראשון חוזרים בחצי השני בלבוש אחר: "השלחן כנגד הדשא", "וכוסי רויה כנגד על מי מנוחות", ו"נגד צררי" עומד מול גיא צלמוות. מה שהיה לשה במרעה, יש לאדם ליד השולחן.
והוא שם לב לעדינות של הרועה: "לא ידפקנו להוליכו ממרעה אל מרעה בניחוץ". מי שמוביל כאן לא מאיץ. רד"ק מסביר למה המים חייבים להיות שקטים: "מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות".
השבט והמשענת: שני מקלות, שני תפקידים
למה לרועה שני מקלות, ולמה שניהם מנחמים? רד"ק עונה בקיצור: "השבט בלכתו והמשענת בעמדו". מלבי"ם מפרט:
"הרועה ההולך אתו מחזיק בידו האחת שבט קטן בו יכה את השה להטותו אל דרך הנכונה, ובידו האחרת מחזיק את משענתו שהוא מטה עז שבו יבריח כל טורף ומשחית"מלבי"ם על תהילים כ"ג ד'
מקל אחד מופנה אל השה, והשני אל הזאבים. והשה מתנחם משניהם. מצודת דוד מסביר למה: המכה והתמיכה "הם הם המנחמים אותי כי בזה אראה שלא עזבתני להמקרים". מה שמפחיד הוא המקריות, לא הקושי.
- אבן עזרא: "לא יחסר לי מה שאני צריך"
- מי השילוח: בקשה, "שלא אחזיר פני ממנו"
- מרפי: לא יחסרו ראיות לכך שבחרתי נכון
- רש"י: "לשון חשך"
- מצודת ציון: "צלו של מות", חשכת הקבר
- שפת אמת: הצל שנוצר מתנועת האדם עצמו
- המדרש: ייסורים ותורה
- מלבי"ם: מקל קטן לכוון, מטה חזק להגן
- רד"ק: "השבט בלכתו והמשענת בעמדו"
מלבי"ם: המזמור הוא ביוגרפיה, והשה לא רצה להיות מלך
הקריאה הכי מפתיעה שייכת למלבי"ם. לדעתו דוד "חרט את קורותיו מעת היותו רועה צאן במדבר עד שעלה למלוכה": הדשא הוא נעוריו עם הצאן, גיא צלמוות הוא שנות הבריחה משאול, והשולחן הוא ההכתרה.
ואז מלבי"ם מספר משל על בן מלך שמאס בארמון והלך לגור בסוכה ביער. אביו שלח עבד לשרוף את הסוכה. הבן עבר לבית קטן, וגם אותו שרפו, וכך שוב ושוב, כל פעם בית קצת יותר טוב וקצת יותר קרוב לעיר, עד שמצא את עצמו בארמון. רק אז הבין שכל השרפות היו של אביו.
לפי המשל הזה הפסוק האחרון מקבל פירוש חדש. "טוב וחסד ירדפוני": דוד בורח מהכבוד, והכבוד רודף אחריו. ומלבי"ם מוסיף קריאה שנייה, חדה יותר:
"מה שרדפו אותו אויביו כל ימי חייו היה אך טוב וחסד, כי ע"י הרדיפות האלה הגיע למלוכה"מלבי"ם על תהילים כ"ג ו'
אבן עזרא קורא את אותה מילה, "ירדפוני", כהרגל: "כל כך ארגיל עצמי לעשות טוב וחסד", עד ש"אילו רציתי להניח הטוב רגע אחד, הוא היה רודף אחרי". ויש גם קריאה של קרבה. האלשיך שואל במה רועה של אדם אחד שונה מרועה של עדר, ועונה שדוד מדבר "כרועה שאין לו רק כבש אחד וזהו ה' רועי ביחוד". הדגש הוא על האות האחרונה: רועי, שלי.
שלוש קריאות לשלושה מצבים. באמצע הקושי: רש"י, "בטוח אני" נאמר ביער ולא אחרי שיצאו ממנו. במבט לאחור: מלבי"ם, אולי מה שרדף אחריכם הוביל אתכם. ולמי שרוצה שינוי: אבן עזרא, מרגילים את עצמכם לטוב עד שהוא רודף אחריכם.
חז"ל: המקצוע הבזוי, המן, והכוס החמישית
חז"ל שמו לב לדבר מביך: מכל התארים שבעולם, דוד בחר לבורא את המקצוע הכי בזוי שהכיר.
מי כאן: מדרש תהילים · בראשית רבה · פסחים קי"ח וקי"א · המהר"ל
היום "רועה" נשמע לנו פסטורלי. מדרש תהילים זוכר מקצוע אחר:
"אין אומנות בזויה מן הרועה שכל היום הולך במקלו ותרמילו ודוד קרא להקב"ה רועה"מדרש תהילים כ"ג ב', בשם רבי יוסי בר חנינא
איך מעיזים? התשובה של המדרש: "מזקנים אתבונן". דוד למד מיעקב, שאמר בסוף ימיו "האלקים הרועה אותי". ודוד היה רועה צאן בעצמו, כך שהוא יודע איזו מילה הוא בוחר. בראשית רבה מנסח את זה כשאלה ותשובה: דוד הוא רוען של ישראל, "מי הוא רועה של דוד? הקדוש ברוך הוא". גם למי שרועה אחרים יש מי שרועה אותו.
"לא חסרת דבר": ארבעים שנה במדבר
המדרש קורא את "לא אחסר" מול פסוק מספר דברים, על ארבעים שנות המדבר: "ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר". רבי יהודה מסביר במשפט אחד: "מלך במדינה אין המדינה חסרה כלום". ואז מגיע משל על אירוח, שכל מי שהתארח אצל קרובים יותר משבוע יזהה:
"בנוהג שבעולם אדם מקבל אורח. יום ראשון שוחט לו עגל. יום שני שה. יום שלישי תרנגול. רביעי קטנית. חמישי ממעט והולך. לא דומה יום ראשון ליום אחרון"מדרש תהילים כ"ג ב'
ובמדבר, ממשיך המדרש, "יום ראשון כיום אחרון": ארבעים שנה בלי שהמארח מתעייף. וחכמים מוסיפים שורה שתחזור בעדשה האחרונה בלבוש אחר: "לא היו חסרים דברים אלא היו מהרהרים בלבם והוא נעשה".
ושלא נבין לא נכון, אותו מדרש שם גבול ברור. "יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר בכל מעשה ידיך. אם עשה הרי הוא מתברך ואם לאו אינו מתברך". "לא אחסר" הוא לא היתר לשבת ולחכות. הברכה חלה על מעשה.
יער חרת: יבש כחרס, עד שהרטיב
וכאן המדרש שרש"י רמז אליו. דוד בורח משאול ומגיע ליער חרת. למה נקרא כך? "שהיה מנוגב כחרת והרטיבו הקב"ה מטובו של עולם". יער יבש כמו שבר של כד, שנעשה לח. "בנאות דשא ירביצני" נכתב, לפי הקריאה הזאת, על מקום שלא היה בו דשא עד שדוד הגיע אליו. ו"גיא צלמות" מקבל במדרש כתובת: "זה מדבר זיף", עוד תחנה באותה בריחה.
בגמרא במסכת פסחים, בדיון על הכוס שעליה גומרים את ההלל, מובאת דעה שאומרים עליה דווקא את המזמור הזה: "ויש אומרים: ה' רועי לא אחסר". המהר"ל, שגרס כאן "כוס חמישי", מסביר למה: הכוס הזאת נתקנה "בשביל הפרנסה, שהיא גדולה על הגאולה".
פרנסה גדולה מגאולה? המקור במדרש תהילים: "הגאולה על ידי מלאך", שנאמר "המלאך הגואל אותי", "והפרנסה על ידי עצמו", שנאמר "האלקים הרועה אותי". לגאול אפשר לשלוח שליח. להאכיל, לא. "רועה" בלשון חז"ל הוא קודם כול מי שנותן לאכול, ובגלל זה המזמור נדד עם השנים אל שולחן האוכל.
והקריאה הכי לא צפויה: רבי יצחק במסכת פסחים שואל על מי נאמר "גם כי אלך בגיא צלמות", ועונה: "זה הישן בצל דקל יחידי, ובצל לבנה". חז"ל חשבו ששינה בצל של דקל בודד מסוכנת, ושמי שעושה את זה צריך שמירה מיוחדת.
שני מבחנים מהמדרש. הראשון: "יום ראשון כיום אחרון". נדיבות נמדדת ביום החמישי של האירוח, לא בראשון. השני: "אם עשה הרי הוא מתברך". לפני שאומרים "לא אחסר", כדאי לשאול מה המעשה שהברכה אמורה לחול עליו.
קבלה: הנהר שלא נפסק, ו-57 המילים
הזוהר שואל שאלה שאף מפרש לא שאל: אם דוד מבקש אוכל, למה הוא לא מבקש אותו מהכתובת הרגילה?
מי כאן: הזוהר · בעל הסולם · האר"י ורבי חיים ויטאל · ראשית חכמה
הזוהר קורא את "ה' רועי" כמו חז"ל, כפסוק על מזון, ומוסיף קומה. יש מקום שבו השפע עובר, ושם הוא לפעמים נעצר. ויש המקור עצמו, ושם הוא לא נעצר אף פעם. "קשין מזונותיו של אדם", אומר הזוהר, כי אנחנו מחפשים אותם במקום שבו הם נפסקים. דוד, לפי הקריאה הזאת, עשה דבר אחר: תלה את מזונותיו למעלה. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, מתרגם ומפרש:
"הוי"ה רועי לא אחסר, שפירושו, שלא יפסקו ממני המזונות לעולם, משום שנהר ההוא הנמשך ויוצא מעדן… אין השפע שלו נפסק לעולם"זוהר תרומה, בפירוש הסולם של הרב אשלג
התמונה היא של נהר שיוצא מגן עדן ולא מפסיק לזרום. מי ששותה מתעלה צדדית יודע ימים של יובש. "לא אחסר" בקריאה הזאת הוא הצהרה על הכתובת: אני מבקש ממקום שלא מתייבש.
האר"י: 57 מילים
האר"י ספר את המילים במזמור, ומצא מספר:
"וגם טוב לומר אותו המזמור קודם האכילה, מפני שיש בו ז"ן תיבות, והאומרו לא יחסר לו מזונותיו, וטוב ג"כ למזון הנפש"פרי עץ חיים, רבי חיים ויטאל בשם האר"י
אפשר לספור: מ"מזמור" ועד "ימים" יש במזמור 57 מילים, ובגימטריה ז"ן, מלשון מזון. מכאן המנהג לומר אותו ליד השולחן. בשער השבת האר"י מוסיף שראוי לאומרו בליל שבת לפני הקידוש, "ובכל ג' סעודות יאמר זה".
שימו לב לסוף המשפט של האר"י: "למזון הנפש". המזמור מדבר על שני רעבים, ורק אחד מהם נרגע מלחם. רבי אליהו די וידאש, בספר ראשית חכמה, מסביר מה הביטחון הזה עושה לראש: מי שמשליך את משא הפרנסה על מי שבראו, "אין לו מחשבה אחרת אלא אותו הדבר שהוא עוסק בו". ביטחון, לפי ראשית חכמה, הוא קודם כול ריכוז.
ובעמק: מי בורח ממי
על הפסוק הרביעי הזוהר קובע כלל: בכל מקום שהצדיקים הולכים, השכינה הולכת איתם ולא עוזבת אותם. בעל הסולם מנסח את "לא אירא רע" כחוק של שני כיוונים:
"כמו שהשכינה בורחת מפני הטומאה הנק' רע, כן הטומאה בורחת מפני השכינה"הסולם על הזוהר, בראשית
מי שמגיע לעמק עם נוכחות, לפי הזוהר, הרע הוא זה שזז הצידה.
השאלה שהזוהר משאיר: מאיזו כתובת אנחנו מבקשים. משכורת, לקוח או אדם אחד הם תעלות, ותעלות נסתמות. מי שכל הביטחון שלו תלוי בתעלה אחת יפחד בכל פעם שהיא מתייבשת. דוד תלה את שלו בנהר.
חסידות: "לא אחסר" הוא בקשה
בחסידות המזמור מפסיק להיות הבטחה ונעשה תפילה: שלא יחסר לי הדבר היחיד שתלוי בי, לזכור מי רועה אותי.
מי כאן: מי השילוח · שפת אמת · האדמו"ר מפיאסצנה · רבי נתן מברסלב · הרב קוק
כל המפרשים עד כאן קראו "לא אחסר" כתוצאה: יש לי רועה, ולכן לא יחסר לי. רבי מרדכי יוסף מאיזביצה, בעל מי השילוח, קרא את שתי המילים כבקשה. מה דוד מבקש שלא יחסר לו? את ההשגחה עצמה, ואת היכולת שלו לראות אותה:
"כי השם יתברך בטובו מנהיג כל דבר, אך שהאדם מחזיר פניו ואינו רוצה לצפות ולהתפלל… וזה פירוש "לא אחסר" היינו שלא אחזיר פני ממנו"מי השילוח, פרשת ויחי
הרועה לא הולך לשום מקום. מי שזז הוא השה, שמסובב את הראש. השפת אמת מביא את אותה קריאה בשם הרב מנסכיז, "שלא יחסר לי בחי' לאמור ה' רועי", ומוסיף משפט שהופך אותה מדרשה יפה לטענה: "כי אם נשכח זה מאדם, נעשה באמת חסרון". השכחה היא שמייצרת את החסר. לא חסר לחם, חסרה הידיעה מאיפה הוא בא, ומי שאיבד אותה ירגיש רעב גם ליד שולחן מלא.
האדמו"ר מפיאסצנה: להתעכב על המילה "אתה"
הרב קלונימוס קלמן שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, חזר אל המזמור הזה בכמה ספרים, ותמיד אל אותן שלוש מילים. בקונטרס בני מחשבה טובה הוא נותן הוראה מעשית: לסיים תפילה אישית בפסוק אחד של התחזקות.
"ובסוף תפלתו טוב שיאמר חד פסוקא של התחזקות כמו "ד' רעי לא אחסר וכו' לא אירא רע כי", רבש"ע, "אתה עמדי", ועכשו ישמח על כי ד' עמו, כי באמת ד' עמו"בני מחשבה טובה
הוא משחיל "ריבונו של עולם" באמצע הפסוק, רגע לפני "אתה". כדי שה"אתה" לא ייאמר לאוויר. ובספר דרך המלך הוא מתאר מה קורה למי ש"מעמיק הרבה באתה עמדי": הוא "מרגיש את האתה עמדי שוכן בקרב לבו".
וביומן האישי שלו, צו וזירוז, יש עמוד שקשה לקרוא בלי לעצור. בסעודה שלישית של שבת הוא מגיע למזמור ולא מסוגל לומר "כי אתה עמדי". הבושה חוסמת: מי אני שאומר דבר כזה. ואז הוא מוצא את הדרך חזרה דרך משל על בן מלך פגום, "גם בן הטיפש העור והשבור, קורא את אביו המלך, אבי אתה". וחותם:
"גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע כי גם שם אתה עמדי"האדמו"ר מפיאסצנה, צו וזירוז
הוא הוסיף לפסוק שתי מילים, "גם שם". האמירה "אתה עמדי" לא מחכה שנהיה ראויים לה. על האיש ועל דרכו יש כאן דף נפרד עם המשפטים של האדמו"ר מפיאסצנה.
הצל, הנר והעלייה
השפת אמת שואל מאיפה בא הצל, ועונה שהבורא "נותן רק טוב", ורק "לפי קבלת המקבלים נמשך צל רע, כמו הצל שבא ממעשה האדם ותנועותיו". צל הוא סימן שיש אור, ושיש מי שעומד מולו. לפעמים זה אנחנו.
רבי נתן מברסלב קושר את הפסוק לנר חנוכה, שעניינו בעיניו להמשיך את האור "למטה בעמק החשך, בבחינת גיא צלמות, להאיר להנמוכים מאד מאד". העמק הוא המקום שאליו האור אמור להגיע. על רבי נחמן ועל תורתו יש דף ציטוטים נפרד.
והרב קוק מתאר את העמק כחלק מדרך שעולה. אדם שמתחיל לתקן, הוא כותב, "יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום", ובדרך למעלה הוא עובר במקומות חשוכים שמבלבלים אותו:
"ובדרך יציאתו ועלייתו הרי הוא עובר מדורי חושך, שמשעממים אותו כל כך, אבל הוא יודע כי רחום וחנון ד', וכי גם כי ילך בגיא צלמות לא יירא רע, כי ד' עמו"הרב קוק, שמונה קבצים ג' צז
"משעממים" בלשונו קרוב למבלבלים ומקהים. החושך, לפי הרב קוק, לא מעיד שירדתם. לפעמים הוא חלק מהמסלול של מי שעולה. המשפטים של הרב קוק אסופים בדף נפרד.
התרגיל של האדמו"ר מפיאסצנה לוקח חצי דקה. אומרים את הפסוק לאט, עוצרים לפני "אתה", ורק אז ממשיכים. והבדיקה של מי השילוח מתאימה לכל רגע של "חסר לי": האם חסר לי הדבר, או שסובבתי את הראש.
פסיכולוגיה: מי שלא לבד, מפחד פחות
פרום וקושנר קראו את אותו מזמור והגיעו למסקנות הפוכות. אחד אמר שלא זז בו כלום. השני, שהכול קורה באמצע.
מי כאן: אריך פרום · הרב הרולד קושנר · לי קירקפטריק ופר גרנקוויסט · אדוארד אדינגר · הרב יונתן זקס
אריך פרום, בספרו על התנ"ך "והייתם כאלוהים", מיין את מזמורי התהילים לפי מצב הרוח של מי שאומר אותם. יש מזמורים "דינמיים", שמתחילים בייאוש ומסתיימים בשמחה. ויש מזמורים של "מצב רוח אחד", שבהם המשורר לא משתנה תוך כדי אמירה. את מזמור כ"ג הוא שם בקבוצה השנייה:
"we find a mood of quiet confidence and inner peace"תרגום חופשי: אנחנו מוצאים מצב רוח של ביטחון שקט ושלווה פנימית.Erich Fromm, You Shall Be as Gods, 1966, פרק 7
לפי פרום, מי שאומר את המזמור הזה לא עובר מפחד לביטחון. הוא מאשר ביטחון שכבר יש לו. הרב הרולד קושנר, שכתב על המזמור ספר שלם אחרי שנים של ליווי אבלים, ראה בו שיר בשלוש מערכות, ושאל שאלה של דקדוק: מתי המשורר קורא לאלוהים "הוא", ומתי "אתה"? בשלושת הפסוקים הראשונים הכול בגוף שלישי, ירביצני, ינהלני, ינחני. ה"אתה" מופיע בפעם הראשונה בגיא צלמוות.
אפשר לספור: בלי הכותרת "מזמור לדוד", יש 26 מילים לפני "כי אתה עמדי" ו-26 מילים אחריהן. שלוש המילים האלה הן המרכז של המזמור.
קושנר מסביר מה קורה שם: מה שהיה מופשט ורחוק נעשה פתאום ממשי. והוא מדייק מה המזמור מבטיח ומה לא. המשורר לא אומר שאין רע, וגם לא שרע קורה רק למי שמגיע לו. ההבטחה אחרת:
"we would not have to face it alone, for He would be with us"תרגום חופשי: לא נצטרך לעמוד מול זה לבד, כי הוא יהיה איתנו.Harold Kushner, The Lord Is My Shepherd, 2003, פרק 9
"בסיס בטוח": מה שחוקרי ההתקשרות מצאו במזמור
תיאוריית ההתקשרות מתארת שני דברים שדמות קרובה נותנת לילד: מקלט בשעת מצוקה, ו"בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת ולחקור. לי קירקפטריק ופר גרנקוויסט, החוקרים המרכזיים של הקשר בין התקשרות לדת, כותבים שהספרות הדתית מלאה בתיאורים של נוכחות "לצדי", ומוסיפים: "Perhaps the best-known example is the 23rd Psalm". הם מצטטים דווקא את הפסוק הרביעי. המנגנון זהה לזה של ילד בגן שעשועים: הפחד יורד כי מישהו נוכח, גם כשהסכנה נשארת במקומה.
יש לזה גם תמיכה ניסויית מישראל. בסדרת ניסויים מ-2012 על יהודים ישראלים, חשיפה סמויה לאיום הגבירה את הנגישות של מושגים הקשורים לאלוהים, כמעט בלי קשר לרמת הדתיות. ומחקר על מלחמת לבנון השנייה מצא שאצל נשים דתיות שנשארו בצפון, אמירת תהילים הייתה קשורה לפחות חרדה. אצל מי שעברו למרכז לא נמצא קשר כזה. זה מחקר מתאמי, והוא עסק בתהילים בכלל, אבל הכיוון מעניין: האמירה עוזרת מול מה שאין עליו שליטה.
"העמוקה מכל החוויות הרוחניות, הבסיס לכל האחרות, היא הידיעה שאיננו לבדנו"הרב יונתן זקס, שיג ושיח, פרשת ויצא
הרב זקס כתב את המשפט הזה על הפסוק הרביעי, ועוד משפטים שלו אסופים בדף נפרד. ויש קול נגדי. אדוארד אדינגר, מממשיכי דרכו של יונג, כתב על "עמדת ה' רועי" כעל תמימות שנשברת אצל איוב. התשובה נמצאת אולי במזמור עצמו, שיודע על הגיא, על השבט ועל הצוררים, ואומר "לא אירא" בכל זאת.
השאלה שפרום וקושנר משאירים: האם אומרים את המזמור כשכבר שקטים, או כדי להגיע לשקט? ומה שחוקרי ההתקשרות מוסיפים: ביטחון איננו היעדר סכנה. הוא נוכחות של מישהו. כדאי לשאול מי ה"אתה" שלנו בעמק, ומי אנחנו "אתה" בשבילו.
תורות התודעה: מרפי והמזמור של הצהריים
ג'וזף מרפי פירש את המזמור שורה אחר שורה, ונתן לו שעה קבועה ביום: צהריים.
מי כאן: ג'וזף מרפי · אמט פוקס · נוויל גודארד · פלורנס סקובל שין
ג'וזף מרפי, מחבר "כוחו של התת מודע", חזר אל מזמור כ"ג בעשרות מקומות בספריו. כשנשאל כמה פעמים צריך להתפלל על בעיה, ענה שאין כלל אחד, והציע דוגמה: מזמור צ"א בבוקר, מזמור כ"ג בצהריים, מזמור כ"ז בלילה.
בספרו Within You Is the Power הוא הקדיש למזמור פרק שלם. חלק גדול מהפרק נשען על מקורות שמחוץ לתנ"ך, וכאן מובא רק מה שעומד בלעדיהם. ה"רועה" הוא בעיניו הנוכחות האלוהית שבתוך האדם, ו"לא אחסר" מקבל אצלו פירוש שאף מפרש מסורתי לא הציע:
"I shall not want. This means you will never want for evidence of the fact that you have chosen God as your shepherd."תרגום חופשי: "לא אחסר". פירושו שלעולם לא יחסרו לך ראיות לכך שבחרת באלוהים כרועה שלך.Joseph Murphy, Within You Is the Power, 1977
מרפי קרא את הפסוק כתיאור של מה שקורה לתשומת הלב אחרי שמחליטים במי בוטחים: מי שבחר, מתחיל לראות. הוא נוחת קרוב מאוד למי השילוח ולשפת אמת, שקראו "לא אחסר" כ"שלא תחסר לי הידיעה".
האגם, המקל והאויבים
ל"מי מנוחות" מרפי נותן תמונה. אגם קטן ושקט בראש הר משקף את הירח והכוכבים. כשרוח מרעידה את פני המים, ההשתקפות נשברת, אף על פי שהשמיים לא השתנו. המסקנה שלו: "The quiet mind gets things done", הראש השקט הוא זה שמספיק. התשובה לבעיה עולה כשהמים נרגעים, לא כשמערבלים אותם.
ו"נגד צוררי" הוא אולי המקום שבו הקריאה שלו הכי שימושית:
"The enemies are your own thoughts, your fears, self-condemnation, doubts, anger, resentment, and ill will. The real enemies are always in your own mind."תרגום חופשי: האויבים הם המחשבות שלך: הפחדים, ההאשמה העצמית, הספקות, הכעס, הטינה והרצון הרע. האויבים האמיתיים נמצאים תמיד בתוך הראש.Joseph Murphy, Within You Is the Power, 1977
השולחן נערך, אם כן, מול הפחדים עצמם. הם לא נעלמים, ואוכלים בכל זאת. באותו פרק מרפי מביא משפט של רופא שהיה חברו: מה שנלחמים בו בראש, מגדילים.
איפה מרפי והמסורת נפרדים
על גיא צלמוות מרפי כותב משפט קצר: "The shadow means the nonreality of death". הצל פירושו שהמוות אינו ממשי. בעיניו מוות הוא מעבר, ופחד ממוות הוא בורות. המסורת היהודית קוראת כאן אחרת, וכדאי לומר את זה ביושר. אצל רש"י העמק הוא מדבר זיף, מקום שדוד כמעט נהרג בו. במדרש השבט הוא ייסורים. המזמור לא אומר שאין רע. הוא אומר "לא אירא רע". וההבדל השני הוא במילה אחת: אצל מרפי הרועה נמצא בתוך האדם, ואצל דוד הוא "עמדי", איתי. מישהו אחר שהולך לצדי.
ויש גשר: חכמי המדרש כבר אמרו על דור המדבר "היו מהרהרים בלבם והוא נעשה". ההבדל הוא שבמדרש יש מי ששומע את ההרהור. על התת מודע עצמו, ואיך הוא עובד, יש כאן מאמר נפרד, ועל תודעת שפע ביהדות מאמר נוסף.
לפני מרפי: פוקס ונוויל
הקריאה של מרפי לא התחילה אצלו. ארבעים וחמש שנה לפניו כתב אמט פוקס מדיטציה על המזמור, פסוק אחר פסוק, ושם כבר מופיעים שני הרעיונות שמרפי יחזור עליהם: שהאויבים הם המחשבות, ושהמילה החשובה בפסוק הרביעי היא "צל":
"I note that the Bible speaks not of death, but of the shadow of death, which is our false belief."תרגום חופשי: אני שם לב שהמקרא מדבר לא על מוות אלא על צל של מוות, שהוא האמונה השגויה שלנו.Emmet Fox, Power Through Constructive Thinking, 1932 (צוטט ממהדורה דיגיטלית של 2005)
פוקס בונה כאן תורה שלמה על המילה shadow, מילה שלפי רש"י כלל לא נמצאת בפסוק. קריאה שלמה של המזמור נשענת על האופן שבו מילה אחת תורגמה.
נוויל גודארד, בן דורם, הלך רחוק יותר: בספרו Your Faith Is Your Fortune "הרועה" הוא המודעות של האדם עצמו. זו עמדה שרחוקה מאוד מהמסורת היהודית, והיא מוזכרת כאן כקריאה שלו בלבד. אצלו כבר מופיע, ב-1941, הניסוח שמרפי יאמץ: שלמי שיודע מי רועה אותו לעולם לא תחסר ההוכחה.
שין: משפט אחד לשעת לחץ
פלורנס סקובל שין הקדישה לפסוק הראשון פרק שלם, והיא הכי מעשית מכולם. היא מספרת על אישה שהתקשרה אליה כמעט בבכי, מודאגת ממצב העסק, ועל התשובה שנתנה לה:
"The situation with God remains the same: The Lord is your Shepherd, you shall not want."תרגום חופשי: המצב מול אלוהים נשאר אותו דבר: ה' רועך, לא תחסרי.Florence Scovel Shinn, The Secret Door to Success, 1940
מצב העסק השתנה, המצב מול המקור לא. הזוהר היה חותם על זה: התעלה התייבשה, הנהר לא. ושין מוסיפה אזהרה שמחזירה אל המדרש, אל "אם עשה הרי הוא מתברך". היא קוראת לזה "אמונה של כורסה": בכורסה קל להרגיש שהאמונה לא תתערער. ואז קמים. "It is only what you do in the arena that counts", רק מה שעושים בזירה נחשב.
ההוראה המשותפת לכולם פשוטה. בוחרים משפט אחד מהמזמור, זה שנוגע בכם, ומבררים מה הוא אומר לפני שחוזרים עליו. שומרים אותו לרגע שבו עולה "אין לי" או "אני לא יכול". ואז, כמו ששין אומרת, קמים מהכורסה: המשפט נועד לפתוח מעשה, לא להחליף אותו.
מעמק החושך לצל המוות: התרגומים, והיכן המזמור חי היום
השבעים · הוולגטה · המלך ג'יימס · JPS · רוברט אלטר · תרגום התהילים
חזרה לטוויסט. המילה צַלְמָוֶת מנוקדת במסורת כצירוף של שתי מילים, צל ומוות, וכך קראו אותה כמעט כל התרגומים העתיקים. מתרגמי השבעים כתבו ביוונית "צל מוות", תרגום התהילים הארמי כתב "טולא דמותא", והלטינית הלכה אחריהם. משם הצירוף עבר לאנגלית של המלך ג'יימס, ונהיה אחד הביטויים המוכרים בשפה.
אפשר לגלול הצידה
מול כל אלה עומדת קריאה שנייה, עברית לגמרי. רש"י, בשם המדקדק דונש בן לברט, קובע ש"כל צלמות לשון חשך". מצודת דוד מפרש "בעמק אופל". ובמילוני העברית המקראית מוצעת כבר יותר ממאה שנה האפשרות שהמילה היא צַלְמוּת, חושך עמוק, מילה אחת עם סיומת כמו "מלכות". התרגום היהודי לאנגלית מ-1985 הכריע כך.
בתרגום JPS החדש אין "צל מוות". כתוב שם "a valley of deepest darkness", עמק של חושך עמוק, ובהערה: אחרים מתרגמים "the valley of the shadow of death". וגם הפסוק הראשון השתנה: במקום "I shall not want" כתוב "I lack nothing".
שני הפסוקים בשמונה תרגומים, מהשבעים ועד אלטר
| תרגום | ה' רועי לא אחסר | בגיא צלמוות |
|---|---|---|
| השבעים (יוונית) | Κύριος ποιμαίνει με, καὶ οὐδέν με ὑστερήσει | ἐν μέσῳ σκιᾶς θανάτου. "בתוך צל מוות", בלי המילה "גיא" |
| תרגום התהילים (ארמית) | יי זן ית עמי במדברא לא חסרו כולא. הפסוק נקרא על דור המדבר | בגלותא במישר טולא דמותא. העמק הוא הגלות |
| הוולגטה (לטינית) | Dominus regit me, et nihil mihi deerit. הרועה נעשה כאן "מנהיג" | in medio umbrae mortis |
| המלך ג'יימס | The LORD is my shepherd; I shall not want | through the valley of the shadow of death |
| JPS 1917 | The LORD is my shepherd; I shall not want | through the valley of the shadow of death |
| JPS 1985 | The LORD is my shepherd; I lack nothing | through a valley of deepest darkness |
| קורן | The Lord is my shepherd; I shall not want | through the valley of the shadow of death |
| רוברט אלטר | לא נמצא נוסח פתוח | in the vale of death's shadow |
אפשר לגלול את הטבלה הצידה
התעתיק המקובל באנגלית: Adonai ro'i, lo echsar, ולפסוק הרביעי Gam ki elech be-gey tsalmavet.
איפה המזמור חי היום
בעברית הוא חי ליד שולחן השבת, ובקהילות רבות שרים אותו בסעודה שלישית, כשהשבת יוצאת והחדר מחשיך. גם בימות החול יש לו מקום: בקיצור שולחן ערוך נקרא "מנהג טוב" לומר אותו אחרי הפרוסה הראשונה, כי הוא "תורה וגם תפלה על מזונותיו".
ורוב הישראלים פוגשים אותו בשיר. הלחן של חסידות מודז'יץ למזמור כולו מוכר בביצוע של אהוד בנאי, "מזמור לדוד". הפסוק הרביעי נהיה שיר בפני עצמו: "גם כי אלך" של ישי ריבו, והלחן הוותיק של רבי שלמה קרליבך.
בעולם דובר האנגלית המזמור נקשר במאה העשרים להלוויות. ומשם הוא הגיע למקום שאיש לא ציפה לו: Gangsta's Paradise של קוליו, מהשירים הנמכרים של 1995, נפתח בשורה "As I walk through the valley of the shadow of death". מיליוני אנשים מכירים את הפסוק הרביעי של דוד מהשורה הראשונה של שיר ראפ.
מה שעדיין פתוח
השאלה מה פירוש "צלמוות" לא הוכרעה. המילון הקלאסי של העברית המקראית (BDB) כותב שרוב החוקרים המודרניים קוראים "חושך", ומאמר מ-2024 חוזר ומגן דווקא על "צל מוות", בטענה שבכל מקום שהמילה מופיעה בתנ"ך יש בסביבתה דימוי של מוות. מאמר מ-2025 מציע שהתרגום היווני עצמו השפיע על הניקוד שבידינו. גם התאריך פתוח: רש"י והמדרש ממקמים את המזמור בבריחה, רד"ק אחריה, ואין דרך להכריע.
שה, אורח, ובן בית
כמעט בכל העדשות "לא אחסר" זז מהעולם אל האדם. רש"י שומע אותו בפי מי שאין לו כלום. הזוהר שומע הכרעה מאיזו כתובת לבקש. מי השילוח והשפת אמת שומעים בקשה, שלא תחסר הידיעה. ומרפי שומע עיניים שהתחילו לראות ראיות. אף אחד מהם לא קורא את הפסוק כהבטחה לחשבון בנק מלא, וחז"ל טרחו להוסיף שבלי מעשה אין על מה שתחול הברכה.
וגיא צלמוות נשאר עמק. המזמור לא מבטל אותו. מה שמשתנה בעמק הוא הדקדוק: עד אליו דוד מדבר על הרועה, "ירביצני", "ינהלני", ומהמילים "כי אתה עמדי" הוא מדבר אליו. המזמור מתחיל בשה במרעה, עובר באורח ליד שולחן, ונגמר במי שיושב בבית. הדרך משם לשם עוברת בעמק, ובעמק נאמרת בפעם הראשונה המילה "אתה".
שאלות ותשובות
מה פירוש "ה' רועי לא אחסר"?
⌄
דוד מדמה את עצמו לשה ואת ה' לרועה, ואומר שמי שיש לו רועה כזה לא יחסר לו דבר. רש"י מפרש "בטוח אני שלא אחסר כלום", ואבן עזרא "לא יחסר לי מה שאני צריך". חז"ל והזוהר קוראים את הפסוק על פרנסה, ובחסידות (מי השילוח, שפת אמת) הוא נקרא כבקשה: שלא תחסר לי הידיעה מי רועה אותי.
מה המקור של "גם כי אלך בגיא צלמוות"?
⌄
תהילים פרק כ"ג, פסוק ד': "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני". המזמור מיוחס לדוד המלך. לפי רש"י ומדרש תהילים הוא נאמר כשדוד ברח משאול, ו"גיא צלמות" הוא מדבר זיף.
מה פירוש "גיא צלמוות"?
⌄
יש שתי קריאות. לפי הניקוד והתרגומים העתיקים זה "צל מוות", וכך מפרש מצודת ציון: "צלו של מות", חשכת הקבר. לפי רש"י, בשם דונש בן לברט, "כל צלמות לשון חשך", כלומר עמק של חושך עמוק ומקום סכנה. החוקרים חלוקים עד היום, והתרגום היהודי לאנגלית מ-1985 בחר ב"חושך עמוק".
מתי אומרים את מזמור כ"ג?
⌄
בעיקר בסעודות השבת. לפי האר"י ראוי לומר אותו לפני הקידוש ובכל שלוש הסעודות, ובקהילות רבות שרים אותו בסעודה שלישית. בקיצור שולחן ערוך מובא מנהג לומר אותו בכל סעודה אחרי פרוסת המוציא. בעולם דובר האנגלית הוא מזוהה בעיקר עם הלוויות.
למה אומרים "ה' רועי לא אחסר" לפרנסה?
⌄
האר"י מציין שבמזמור 57 מילים, בגימטריה ז"ן, מלשון מזון, "והאומרו לא יחסר לו מזונותיו". הזוהר קורא את הפסוק כבקשה שהמזונות לא ייפסקו. והמדרש על אותו פסוק מוסיף: "אם עשה הרי הוא מתברך ואם לאו אינו מתברך".
איך אומרים "ה' רועי לא אחסר" באנגלית?
⌄
בתרגום המלך ג'יימס: The LORD is my shepherd; I shall not want. בתרגום היהודי של 1985 (JPS): The LORD is my shepherd; I lack nothing. הפסוק הרביעי מוכר כ-Yea, though I walk through the valley of the shadow of death, ובתרגום JPS החדש: a valley of deepest darkness.
מה ג'וזף מרפי אמר על מזמור כ"ג?
⌄
מרפי הקדיש למזמור פרק שלם בספרו Within You Is the Power, ופירש אותו כתיאור של מצב נפשי: הרועה הוא הנוכחות האלוהית שבאדם, "לא אחסר" פירושו שלא יחסרו ראיות לכך שבחרת נכון, והאויבים שמולם נערך השולחן הם המחשבות והפחדים. הוא הציע לקרוא אותו בצהריים.
איך הדף הזה נבנה. המזמור, התרגומים וכל הפירושים המסורתיים, המדרשיים, הקבליים והחסידיים הובאו ישירות מהמקורות דרך ספריא, וכל ציטוט מקושר למקומו כדי שאפשר יהיה לבדוק אותו. ההוגים באנגלית צוטטו מתוך הספרים עצמם, והתרגומים לעברית חופשיים ומסומנים כך. מי שלא כתב על המזמור לא נכנס, גם כשהיה נוח להכניס אותו: לא נמצא פירוש של הרמב"ם או של הרמב"ן למזמור, וישעיהו ליבוביץ לא עסק בו בכתבים שנבדקו. המחלוקת על המילה "צלמוות" מוצגת כמחלוקת, כי היא לא הוכרעה.
עודכן לאחרונה: 11 באוקטובר 2026
מקורות הדף
הרשימה לפי העדשות. בכל שורה המקור וקישור למקומו. זו אינה רשימה מלאה של כל מי שכתב על המזמור, אלא של מי שמצוטט כאן.
רשימת המקורות המלאה, לפי עדשה
- פשט ומפרשים: רש"י · אבן עזרא · רד"ק · מלבי"ם · מצודת דוד · מצודת ציון · המאירי · האלשיך, רוממות אל · תרגום התהילים
- חז"ל: מדרש תהילים כ"ג · מדרש תהילים פ' · בראשית רבה נ"ט · פסחים קי"ח ע"א · פסחים קי"א ע"א · המהר"ל, גבורות ה' ס"ה
- קבלה: זוהר תרומה · זוהר וישב · הסולם על הזוהר, בראשית · פרי עץ חיים · פרי עץ חיים, שער השבת · ראשית חכמה
- חסידות: מי השילוח · שפת אמת, תרומה · שפת אמת, מקץ · בני מחשבה טובה · דרך המלך · צו וזירוז · ליקוטי הלכות · הרב קוק, שמונה קבצים
- פסיכולוגיה: Erich Fromm, You Shall Be as Gods (1966) · Harold Kushner, The Lord Is My Shepherd (2003), וראיון ב-PBS · Granqvist ו-Kirkpatrick, Handbook of Attachment (2016), פרק 39 · Granqvist, Mikulincer, Gewirtz ו-Shaver, 2012 · Sosis ו-Handwerker, 2011 · Edward Edinger, Encounter with the Self (1986) · הרב זקס, שיג ושיח
- תורות התודעה: Joseph Murphy, Within You Is the Power (1977) ו-Great Bible Truths for Human Problems · Emmet Fox, Power Through Constructive Thinking (1932) · Neville Goddard, Your Faith Is Your Fortune (1941) · Florence Scovel Shinn, The Secret Door to Success (1940)
- לשון ותרגומים: JPS 1917 ו-1985, דרך ספריא · קיצור שולחן ערוך מ"ב · Hays, Journal of Northwest Semitic Languages, 2024 · Dhont ו-Hartog, ZAW, 2025
פסוקים קרובים
הדף הזה הוא חלק מסדרה: דף לכל פסוק, מהמפרשים ועד הפסיכולוגיה. הרשימה המלאה, מאה פסוקים לפי נושאים, נמצאת בדף פסוקים יפים מהתנ"ך.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים. לערוץ היוטיוב של שחר.
