יוד: חוסר יוד, יוד בהריון, אצות ים ואיזה תוסף יוד לקנות

המאמר מבוסס על כ-75 מחקרים, השוואה של 24 אריזות של תוספי יוד, מוצרי אצות ומלח מיודד, 7 גישות (מהרפואה המקובלת ועד מדיקל מדיום), ומה שנאמר ב-35 סרטוני יוטיוב וב-25 מאמרים מהרשת, בעברית ובאנגלית, נבדק מול המחקר. אין בו קישורי שותפים.

סיכום ההמלצות לפי המצב שלכם

מה יוד עושה בגוף, ולמה דווקא בישראל חסר

יוד הוא מינרל שהגוף לא מייצר ולא מאחסן בכמות גדולה. כמעט כל היוד שאנחנו אוכלים הולך למקום אחד: בלוטת התריס, שבונה ממנו את שני ההורמונים שלה. בהורמון אחד יש ארבעה אטומי יוד, ובשני שלושה. בלי יוד, הבלוטה לא יכולה לייצר אותם, גם כשהיא בריאה לגמרי.

ההורמונים האלה קובעים את קצב חילוף החומרים כמעט בכל תא: חום הגוף, הדופק, האנרגיה, ובעיקר בניית המוח של העובר ושל התינוק. לכן החוסר מסוכן במיוחד בהריון ובילדות, וזו גם הסיבה שרוב העולם מוסיף יוד למלח כבר עשרות שנים.

כשמחפשים "יוד" בגוגל, רוב התוצאות הן על יוד לחיטוי פצעים (פולידין, טינקטורה). יוד לחיטוי לא שותים. המאמר הזה עוסק ביוד שאוכלים: מהמזון, מהמלח, מאצות ים ומתוספים.

חוסר יוד בישראל: מה מצא הסקר הלאומי

ב-2016 נערך בישראל הסקר הלאומי הראשון של יוד. נבדקו דגימות שתן של יותר מאלף ילדי בית ספר ויותר מאלף נשים בהריון, מכל האזורים והמגזרים. התוצאה: אצל 62% מהילדים ו-85% מהנשים בהריון ריכוז היוד בשתן היה מתחת לטווח שארגון הבריאות העולמי מגדיר כתקין (Ovadia ועמיתים, 2017).

ב-2020 עד 2021 משרד הבריאות בדק שוב, הפעם 166 ילדים בני 4 עד 12, ומצא חציון של 80 מק"ג לליטר, כמעט כמו בסקר של 2016. המצב לא השתפר (Barnett-Itzhaki ועמיתים, 2022). מתוך 13 מדינות שנשענות על הרבה מים מותפלים, רק ישראל ולבנון היו מתחת לטווח.

הסיבות שהחוקרים מציינים:

• מים מותפלים. מי תהום ומי הכנרת מכילים מעט יוד. מתקני ההתפלה מסלקים אותו כמעט לגמרי. באשקלון, ריכוז היוד המוערך במי הברז ירד בערך בחצי אחרי שהמים המותפלים הפכו למקור העיקרי (Gefel ועמיתים, 2016).
• המלח לא מועשר. ברוב העולם המלח מיודד בחובה. בישראל אין חובה כזו, ולפי משרד הבריאות כ-5% בלבד מהציבור קונים מלח מיודד. בספטמבר 2025 המשרד הודיע שיכין תקנות. לא מצאנו שהן נכנסו לתוקף עד אוקטובר 2026.
• מעט חלב, דגים וביצים. החלב בישראל דווקא עשיר ביוד, כ-22 מק"ג ב-100 גרם, אבל בממוצע צורכים מעט חלב ומוצרי חלב, ולכן הם מספקים רק כחמישית מהיוד המומלץ (Ovadia ועמיתים, 2018).

על הפגיעה בבריאות בפועל התמונה פחות חד-משמעית. במחקר מקרה-ביקורת קטן באשקלון, של 74 מבוגרים, למי שסבלו ממחלת בלוטה לא אוטואימונית היה יחס סיכויים של 5.2 (בערך פי חמישה בסיכוי) לצריכת יוד נמוכה מהדרישה הממוצעת (Ovadia ועמיתים, 2016).

מנגד, ניתוח של יותר מ-400 אלף בדיקות דם בקופת חולים לא מצא עלייה בשיעור התוצאות החריגות של תפקודי בלוטה (TSH גבוה, T3 ו-T4 נמוכים) אחרי שמתקן התפלה גדול התחיל לפעול באוגוסט 2013 (Koren ועמיתים, 2018). הסבר אפשרי: חוסר קל מתבטא קודם בסימנים עדינים, כמו עלייה בחלבון תירוגלובולין או הגדלה קלה של הבלוטה, הרבה לפני ש-TSH, בדיקת הדם הרגילה לתפקוד הבלוטה, יוצא חריג.

השורה התחתונה לישראלים: החוסר אמיתי ומתועד, בעיקר אצל נשים בהריון ואצל מי שלא משתמש במלח מיודד. לא כל אחד צריך תוסף, אבל בישראל השאלה "מאיפה אני מקבל יוד" חשובה יותר מאשר באירופה.

תסמינים של חוסר יוד, ואיך בודקים אם חסר לכם

ביוטיוב, סרטוני "סימנים לחוסר יוד" הם מהנצפים ביותר בנושא: עייפות, נשירת שיער, עור יבש, קור בידיים, ערפל מוחי. כל אלה באמת קורים, אבל הם תסמינים של תת-פעילות של בלוטת התריס, ולא של חוסר יוד עצמו.

במחסור חמור, הבלוטה לא מצליחה לייצר מספיק הורמון, ומופיעים זפק (בלוטה מוגדלת בצוואר) ותת-פעילות עם כל התסמינים האלה. אבל במחסור קל, כמו שיש בישראל, הבלוטה מפצה: היא עובדת קשה יותר, ואצל רוב האנשים התפקוד נשאר תקין. המחיר מגיע עם השנים, ולא אצל כל אחד: באוכלוסייה עולה השכיחות של זפק קשרי רעיל ושל יתר-פעילות (Zimmermann ו-Boelaert, 2015). לכן אין "תחושה" של מחסור קל שאפשר לזהות בעצמכם.

אם אתם עייפים ונושר לכם שיער, הצעד הראשון הוא בדיקת תפקוד בלוטה אצל הרופא, ולא תוסף יוד. ייתכן שזו בלוטה, ייתכן שזה ברזל, ויטמין D או שינה, וייתכן שזו השימוטו, ואז דווקא תוסף יוד במינון גבוה יכול להזיק.

מי בסיכון לחוסר יוד בישראל

• נשים בהריון, בהנקה, ומי שמתכננת הריון. הצורך עולה, והחוסר מתועד אצל רובן.
• מי שלא אוכל מוצרי חלב, ביצים ודגים, כולל טבעונים. בבריטניה, מי ששתו רק משקאות צמחיים לא מועשרים היו במחסור, בניגוד לשותי חלב פרה (Dineva ועמיתים, 2021).
• מי שעבר למלח ים, מלח הימלאיה או מלח "טבעי". רובם לא מיודדים, וכמות היוד הטבעית בהם זניחה.
• מי שמפחית מלח מסיבות בריאותיות, ולא מוסיף מקור יוד אחר. סקירה מ-2024 מציינת שבמדינות בלי העשרה חזקה של מלח, שבהן הצריכה תלויה בבחירות המזון, מגמות כמו תזונה צמחית והפחתת מלח מצריכות תשומת לב מיוחדת לצריכת היוד (Bath, 2024).

איך בודקים רמת יוד, ולמה בדיקה אחת לא מספיקה

הבדיקה המקובלת היא ריכוז יוד בשתן, אבל היא נועדה למדוד אוכלוסייה, ולא אדם. הסיבה: היוד בשתן משקף בעיקר מה שאכלתם ביום-יומיים האחרונים. מחקר שווייצרי על 22 נשים בגילאי 52 עד 77 מצא שכדי לדעת את מצב היוד של אדם אחד בדיוק של 20% צריך עשר בדיקות שתן (König ועמיתים, 2011).

בדיקות הדם הרגילות לבלוטה, TSH ו-T4, לא רגישות למחסור קל, כי הבלוטה מפצה. תירוגלובולין, חלבון שעולה כשהבלוטה עובדת קשה, הוא סמן מבטיח, אבל עדיין אין לו ערכי תקין מאומתים לאדם בודד (Pearce ועמיתים, 2016). ומה עם "מבחן הכתם", למרוח יוד על העור ולראות כמה מהר הוא נעלם? הוא נפוץ ביוטיוב, ולא מצאנו שום מחקר שתיקף אותו. ולפי בראונשטיין עצמו, אחד התומכים הבולטים במינונים גבוהים, רוב היוד מהעור פשוט מתנדף.

אז איך כן יודעים? בפועל, השאלה הכי שימושית היא מאיפה מגיע היוד שלכם: האם אתם משתמשים במלח מיודד, שותים חלב, אוכלים ביצים או דגים. אם התשובה לכולן "לא", כנראה שאתם במחסור, גם בלי בדיקה. ובפרק על המזון והמלח יש את החישוב.

יוד בהריון ובהנקה: כמה, ממתי, ומה באמת ידוע

משרד הבריאות ממליץ על תוסף של 150 מק"ג יוד ביום לנשים בגיל הפוריות, בהריון ובהנקה, החל מחודש לפני הריון מתוכנן ועד סוף ההנקה. ההנחיה יצאה ב-2018, אחרי הסקר הלאומי. חלק מהמולטי-ויטמינים להריון כבר מכילים יוד, ולכן לפני שקונים תוסף נפרד כדאי לבדוק בתווית כמה יש בזה שכבר לוקחים.

היעדים הרשמיים (מהמזון ומתוספים יחד) גבוהים יותר מאשר למבוגר רגיל: ארגון הבריאות העולמי ממליץ על 250 מק"ג ביום בהריון ובהנקה, וההמלצה האמריקאית היא 220 בהריון ו-290 בהנקה. התוסף של 150 מק"ג נועד להשלים את מה שמגיע מהמזון, לא להחליף אותו.

למה זה חשוב: המוח של העובר

בחודשים הראשונים העובר עוד לא מייצר הורמוני תריס בעצמו, והוא תלוי בהורמונים של האם. במחסור חמור, הנזק למוח מתועד היטב: מחקרים מאזורים עם מחסור חמור קושרים אותו ל-7 עד 10 נקודות פחות במבחן מנת משכל (IQ) אצל ילדים צעירים, אם כי רובם מחקרי תצפית חלשים (Bougma ועמיתים, 2013).

באתיופיה, בניסוי אקראי ברמת מחוזות, מחוזות שקיבלו גישה מוקדמת לשוק למלח מיודד הניבו אצל תינוקות בני 2 עד 13 חודשים ציון קוגניטיבי גבוה במעט (הפרש של 0.6 נקודות בסולם, ובשאר תתי-הסולמות לא נמצא הבדל) (Mohammed ועמיתים, 2020).

בישראל המחסור קל עד בינוני, ולכן רלוונטי יותר מה קורה במצב כזה. במחקר תצפית בריטי שעקב אחרי 1,040 אמהות וילדיהן, ילדים לאמהות עם מחסור יוד בשליש הראשון היו בסיכוי גבוה יותר (יחס סיכויים של 1.5 עד 1.7) להיות ברבע התחתון ב-IQ מילולי ובדיוק הקריאה והבנת הנקרא בגיל 8-9 (Bath ועמיתים, 2013). ניתוח של 6,180 זוגות אם-ילד משלוש מדינות באירופה מצא קשר בין רמת היוד בשתן בהריון ל-IQ מילולי של הילד, אבל רק עד שבוע 14 להריון. כשבדקו את הגבול של 150 מק"ג לגרם קריאטינין, ההבדל ב-IQ לא היה מובהק.

החוקרים כותבים שניסויים עתידיים בתוסף יוד צריכים להתחיל לא יאוחר מהשליש הראשון (Levie ועמיתים, 2019).

ניסויים בהריון: האם תוסף יוד משפר את התפתחות הילד?

מחקרי תצפית מראים קשר, אבל הניסויים שבדקו תוסף מול פלצבו לא מצאו את התועלת. בניסוי מבוקר גדול, 832 נשים בהריון עם מחסור קל בהודו ובתאילנד קיבלו 200 מק"ג יוד ביום או פלצבו. בגיל 5-6 נבדקו 313 ילדים, ולא נמצא הבדל ב-IQ שלהם (Gowachirapant ועמיתים, 2017). סקירה שיטתית ומטא-אנליזה מ-2020, של אותה קבוצת חוקרים שמצאה את הקשר בבריטניה, סיכמה שאין מספיק ראיות איכותיות כדי לתמוך בהמלצות הנוכחיות לתוסף יוד בהריון במחסור קל עד בינוני.

במטא-אנליזה של שני ניסויים לא נמצאה השפעה על הציונים הקוגניטיביים של הילדים (Dineva ועמיתים, 2020).

וסקירת קוקרן של 11 ניסויים עם יותר מ-2,700 נשים מצאה שאין מספיק נתונים כדי לקבוע אם תוסף שגרתי מועיל או מזיק (סקירת קוקרן, Harding ועמיתים, 2017).

ההמלצה בכל זאת נשארת, ויש לה שני הסברים אפשריים:

• התזמון. בניסויים התוסף התחיל בממוצע בשבוע 10 עד 11. אם החלון הרגיש הוא השליש הראשון, ההתחלה הייתה מאוחרת מדי. לכן ההמלצה בישראל היא חודש לפני ההריון.
• המאגר בבלוטה. מה שקובע הוא כנראה כמה יוד יש בבלוטה כשההריון מתחיל, ולא רק מה שנכנס במהלכו.

ממצא נוסף, מניתוח משני של ניסוי בתאילנד: אצל נשים עם מחסור קל, תוסף של 200 מק"ג ביום שהחל בסביבות שבוע 11 להריון הוריד מעט את רמות התירוקסין של האם. בגיל שנתיים היה ציון מוטורי נמוך בגבול המובהקות בקבוצת התוסף, ובגיל 5.7 לא נמצא הבדל בהתפתחות הילדים (Verhagen ועמיתים, 2020). המחברים כותבים שצריך לבדוק את הבטיחות והיעילות בניסויים גדולים יותר.

מה מצאו אצל נשים בהריון בישראל

בקרב 105 נשים בהריון באשקלון ב-2018, רק 4% השתמשו במלח מיודד וכמחצית לקחו תוסף עם יוד, ולשני שלישים היו סימנים במעבדה למחסור (Rosen ועמיתים, 2020).

במחקר חתך על 100 נשים בהריון במרכז הארץ, ל-84% מהן היה ריכוז יוד בשתן מתחת לטווח התקין (חציון של 49 מק"ג לליטר), אבל תפקוד בלוטת התריס שלהן ושל התינוקות נשאר תקין, אם כי התירוגלובולין היה גבוה יותר אצל מי שהיו במחסור (Schiller ועמיתים, 2020).

מחקר מעקב אחר, של 178 נשים, מצא סימנים לכך שמחסור קל עד בינוני עשוי להשפיע על תפקוד הבלוטה, והחוקרים עצמם מציינים שהמדגם קטן (Shenhav ועמיתים, 2022).

עודף יוד בהריון: מתי זה מזיק

במחקר חתך על 7,190 נשים בשבועות 4 עד 8 להריון, באזור בסין שבו היוד מספק, תת-פעילות גלויה הייתה הנמוכה ביותר ברמת יוד בשתן של 150 עד 249 מק"ג לליטר. רמות של 250 עד 499 היו קשורות לסיכון גבוה פי 1.7 לתת-פעילות תת-קלינית, ורמות של 500 ומעלה לסיכון גבוה פי 2.2 לתת-פעילות תת-קלינית ופי 2.9 להיפותירוקסינמיה מבודדת (Shi ועמיתים, 2015). המשמעות המעשית: מי שלוקחת תוסף להריון עם יוד, לא מוסיפה עליו תוסף קלפ או אבקת אצות. דף נורי אחד בסושי לא משנה את התמונה, ובפרק על האצות יש את המספרים.

יוד ובלוטת התריס: מעט מדי, יותר מדי, והשימוטו

גם מעט מדי יוד וגם יותר מדי פוגעים בבלוטה, והטווח הטוב צר יחסית. חוקרים דנים תיארו את הטווח האופטימלי כצר, סביב 150 מק"ג ביום (Bülow Pedersen ועמיתים, 2002).

אחד מהם, Laurberg, תיאר את מניעת תת-פעילות אוטואימונית כ"שיט בין סקילה לכריבדיס" (שתי סכנות משני צדי המעבר) (Laurberg, 2013).

מה מראים המספרים מדנמרק ומסין

בדנמרק השוו שתי ערים לפני שהתחילו להעשיר מלח. ההבדל בצריכת היוד בין האזורים היה קטן, אבל ההבדל בשיעור המקרים החדשים גדול: באזור החסר יותר היו פי 1.5 יותר מקרים חדשים של יתר-פעילות גלויה, ובאזור החסר פחות היו יותר מקרים חדשים של תת-פעילות גלויה (Bülow Pedersen ועמיתים, 2002).

אחרי שדנמרק התחילה להעשיר מלח ב-2000, שיעור המקרים החדשים של תת-פעילות גלויה עלה בשני האזורים ונשאר גבוה במשך שנים, אצל צעירים ובני גיל העמידה בלבד: מעל גיל 60 לא נמצא שינוי (Petersen ועמיתים, 2019). השיעורים המוחלטים נמוכים: בנקודת המוצא היו 33 ו-47 מקרים חדשים ל-100 אלף איש בשנה.

בסין, מחקר שעקב חמש שנים אחרי יותר מ-3,000 איש מצא שבאזורים עם צריכת יוד גבוהה ומופרזת, תת-פעילות תת-קלינית ודלקת אוטואימונית של הבלוטה התפתחו אצל פי 5 עד 14 יותר אנשים מאשר באזור עם מחסור קל (שיעורים מצטברים של 1.0% עד 2.9%, מול 0.2%) (Teng ועמיתים, 2006). וסקר חתך של כ-78 אלף מבוגרים שם מצא תמונה מורכבת יותר: אצל גברים ואצל מי שאין להם נוגדנים לבלוטה היה קשר בצורת U (מה שנקרא "עקומת U") בין היוד בשתן לתת-פעילות גלויה ולתת-פעילות תת-קלינית חמורה (כזו שמתגלה רק בבדיקת דם).

אצל נשים בלי נוגדנים, תת-פעילות קלה עלתה ככל שהיוד בשתן עלה (Li ועמיתים, 2023).

ובכל זאת, אף אחד מהחוקרים האלה לא ממליץ לוותר על יוד. המחסור מזיק יותר, בעיקר לעוברים ולילדים. הם ממליצים להגיע לטווח ולא לעבור אותו.

למה עודף פוגע: הבלוטה "נסגרת"

בלוטה תקינה שמקבלת פתאום מנה גדולה של יוד מאטה זמנית את ייצור ההורמונים. זה מנגנון הגנה שנקרא אפקט וולף-צ'ייקוף, ובדרך כלל הבלוטה "בורחת" ממנו תוך ימים וחוזרת לעבוד. אצל חלק מהאנשים היא לא בורחת, ואז מתפתחת תת-פעילות. אצל אחרים התגובה הפוכה: מי שיש לו זפק עם קשריות מתקופת מחסור, עלול לפתח יתר-פעילות אחרי עומס יוד, כי הקשריות מייצרות הורמון בלי בקרה.

הרגישים במיוחד, לפי סקירה של מומחים לבלוטת התריס: מי שכבר יש לו בעיה בבלוטה, קשישים, ועוברים ויילודים. אצל רוב האנשים האחרים, יוד מעבר להמלצה נסבל היטב (Leung ו-Braverman, 2014).

השימוטו: להימנע מיוד?

השימוטו היא מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס. האם מי שיש לו אותה צריך להימנע מיוד? זו אחת השאלות הכי שנויות במחלוקת בנושא. במחקר מקרה-ביקורת סיני של 1,723 איש, אנשים ברבעון העליון של היוד בשתן היו בסיכוי כפול (יחס סיכויים 2.07) להשימוטו, בהשוואה לרבעון התחתון (Li ועמיתים, 2020). זה מחקר מקרה-ביקורת, ולכן הוא לא מוכיח שהיוד גרם למחלה.

מנגד, ניסוי קטן בעד "דיאטה דלת יוד" בהשימוטו נעשה בקוריאה, ארץ שבה אוכלים הרבה אצות. 78% מ-23 חולים חזרו לתפקוד תקין אחרי שלושה חודשים של הגבלת יוד, לעומת 45% מ-22 חולים בלי הגבלה (Yoon ועמיתים, 2003). אבל ריכוז היוד בשתן בקבוצת ההגבלה היה בממוצע 1.2 עד 3.5 מיליגרם לליטר, פי 15 עד 40 מהחציון בישראל. לא מצאנו ניסוי כזה במדינה עם מחסור, ולכן המסקנה ממנו היא "לא להגזים ביוד", ולא "להימנע מיוד".

גם ברפואה המקובלת וגם אצל אנשי רפואה פונקציונלית כמו כריס קרסר ואיזבלה וונץ מסכימים שמי שיש לו השימוטו נמצא בקבוצה הרגישה, ועדיף שלא ייקח תוספי קלפ, אבקות אצות או מינונים גבוהים. כל שינוי ביוד, בכל כיוון, כדאי לעשות עם הרופא שמטפל בבלוטה.

לגבי סלניום, מטא-אנליזה מ-2024 של ניסויים מבוקרים (35 מחקרים) מצאה שאצל חולי השימוטו שלא לוקחים הורמון לבלוטה, תוסף סלניום הוריד מעט את ה-TSH. נוגדני ה-TPO ירדו אצל כלל החולים (לא נוגדני התירוגלובולין), בלי יותר תופעות לוואי מקבוצת הביקורת (Huwiler ועמיתים, 2024). השינוי קטן, ולא תחליף לטיפול.

סקירה בריטית מ-2026 מתארת את המצב הזה כ"אתגר כפול": מחסור יוד רחב באוכלוסייה, ובמקביל מיעוט הולך וגדל של מטופלים שפיתחו בעיה בבלוטה מתוספי קלפ ומ"פרוטוקולי יוד" שמקודמים ברשתות (Taylor ועמיתים, 2026).

כמה יוד לקחת, ומתי זה יותר מדי

ביוד, היחידה היא מיקרוגרם (מק"ג), אלפית של מיליגרם. זה חשוב, כי חלק מהתוספים בשוק נמדדים במיליגרמים, כלומר פי מאה ופי אלף מהמנה הרגילה. הנה הטבלה, מהמינימום ועד התקרה:

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

מקורות הטבלה: מכוני הבריאות האמריקאיים (NIH) · ארגון הבריאות העולמי, 2007.

הרמה העליונה באירופה: הסוכנות האירופית לבטיחות מזון (EFSA).

למה 150 מק"ג: הכמות שהבלוטה צריכה

150 מק"ג הם בערך הכמות שבלוטה בריאה צריכה כדי לייצר את ההורמונים שלה בלי להתאמץ, ועם מרווח קטן. זה גם הטווח שבו, לפי המחקר הדני, יש הכי מעט מחלות בלוטה משני הכיוונים (ראו הפרק על בלוטת התריס). ההבדל בין ההמלצה האמריקאית (1,100) לאירופית (600) הוא לא ויכוח על כמה צריך, אלא על כמה מרווח ביטחון להשאיר מעל זה.

מתי, איך ולכמה זמן

• למה כל יום, ולא פעם בשבוע? הבלוטה מחזיקה מאגר מסוים, אבל רוב היוד שנכנס לגוף יוצא בשתן תוך יום-יומיים. לכן מה שקובע הוא צריכה רגילה ויציבה, ולא מנה גדולה מדי פעם. מנה גדולה בבת אחת מפעילה את מנגנון ה"סגירה" של הבלוטה.
• מנה קטנה לאורך זמן. זו הלוגיקה של מלח מיודד: כמות קטנה בכל ארוחה, בלי לחשוב על זה. כפית מלח מיודד ביום מביאה בערך את כל המנה היומית, ובפרק הבא יש את החישוב.
• עם אוכל או על קיבה ריקה? לא משנה. יוד בצורת יודיד, הצורה שבמלח ובתוספים, נספג כמעט במלואו גם עם אוכל וגם בלעדיו.
• למה לא לקחת יותר? בגלל המנגנון שתואר למעלה: מעל הטווח, הבלוטה מאטה, ואצל חלק מהאנשים היא לא חוזרת לבד. אין שום תועלת מוכחת ליותר מהמומלץ אצל מי שאין לו חוסר.
• כמה זמן עד שבודקים אם עזר? ביוד אין "תחושה" שמשתנה תוך ימים. מי שבאמת היה בחוסר, רואה שינוי בסמני המעבדה (תירוגלובולין, ולפעמים גודל הבלוטה) אחרי חודשים. בהריון לוקחים לאורך כל התקופה, בלי לחכות לתוצאה.

ליתר ביטחון לקחת יותר?

לא. ביוד, "ליתר ביטחון" עובד הפוך מבוויטמין C. המחקר מסין מראה שגם רמת יוד שמוגדרת "יותר ממספקת", כ-240 מק"ג לליטר בשתן, הייתה קשורה לאורך שנים ליותר תת-פעילות קלה ודלקת אוטואימונית בבלוטה, ובדנמרק התחלואה בתת-פעילות עלתה אחרי העשרת המלח. מי שרוצה ביטחון, דואג למקור יציב של 150 מק"ג, ולא מערם תוספים. ומי ששמע על המלצות של 12.5 ו-50 מיליגרם ביום, יש לזה פרק נפרד.

מי צריך לדבר עם רופא לפני שמתחיל תוסף יוד

מי שיש לו מחלה בבלוטה (השימוטו, גרייבס, קשריות), מי שנוטל תרופות לבלוטה, ומבוגרים מעל 60 עם זפק ישן: לא מתחילים תוסף יוד בלי לדבר עם הרופא. הכיוון הבטוח יותר אצלם הוא יוד מהמזון ומהמלח, ולא תוסף, ובוודאי לא אצות חומות.

איך שומרים מלח מיודד, אצות ותוספי יוד

יוד באצות עלול להתנדף באחסון לח, ולכן קשה להעריך כמה יוד יש בפועל באצה שנשמרה זמן רב (Teas ועמיתים, 2004). אותו היגיון חל על מלח מיודד: שומרים במיכל סגור, הרחק מהכיריים ומהלחות. טבליות אשלגן יודיד יציבות, ונשמרות כמו כל תוסף, בטמפרטורת החדר עד תאריך התפוגה.

יש טעם בתוסף יוד אם אני כבר אוכל מוצרי חלב, ביצים, דגים או מלח מיודד?

מי שמשתמש במלח מיודד ושותה חלב או אוכל ביצים, ברוב המקרים מגיע ל-150 מק"ג בלי תוסף. מי שלא עושה אף אחד מהם, כמעט בוודאות לא מגיע. הנה החשבון:

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

חלב ישראלי לפי המדידה של Ovadia 2018 (22 מק"ג ב-100 גרם, והחשבון לכוס שלנו). מלח ישראלי לפי התווית של היצרן. כל השאר מהטבלה של מכוני הבריאות האמריקאיים (NIH), שמבוססת על מזון אמריקאי. יוד במזון מהחי תלוי בהזנת בעלי החיים, ולכן בישראל המספרים יכולים להיות שונים.

הבשר, העוף והצמחים כמעט ריקים מיוד, ולכן תזונה "בריאה" רגילה לא מבטיחה אותו. הדגים העשירים הם דגי ים לבנים כמו בקלה, ולא טונה או סלמון מגידול. למי שמחפש דגים, יש מאמר נפרד על סוגי הדגים בישראל. ומלח מיודד לבדו סוגר את רוב הפער.

מלח מיודד: הדרך הכי פשוטה

ברוב מדינות העולם מוסיפים יוד למלח, ומומחה בריטי לבלוטת התריס שכתב על ישראל ב-2020 קרא לה לעשות את אותו הדבר (Lazarus, 2020). בישראל אין חובה, ורק כ-5% מהציבור קונים מלח מיודד, לפי משרד הבריאות.

הגוף סופג יוד ממלח מיודד כמעט במלואו. רוב רשויות הבריאות ממליצות להוסיף למלח יוד בצורת יודאט (ולא יודיד, כמו בתוספים), כי היא יציבה יותר, וסקירה מ-2001 מצאה שהגוף סופג יוד מיודאט כמעט באותה מידה, ושהסיכון לפגיעה ברקמות במנות שמגיעות ממלח מועשר זניח. הנתונים על פגיעה בדנ"א וסרטן ביודאט דלים, והמחברים מציינים שצריך להשלים אותם (Bürgi ועמיתים, 2001).

לא להגדיל את כמות המלח, אלא להחליף אותו. מי שמשתמש בכפית מלח ביום, בבישול ועל השולחן, ומחליף אותה במלח מיודד, מקבל את רוב היוד היומי בלי לשנות שום דבר אחר. ומלח ים, מלח הימלאיה ומלח "טבעי" בדרך כלל לא מיודדים, ויש בהם כמות זניחה של יוד. בדוח המוצרים יש את המלח המיודד שמצאנו בישראל, וכמה יוד יש בו.

טבעונים ומי שעבר למשקאות צמחיים

משקאות צמחיים לא מועשרים כמעט ריקים מיוד: בבריטניה, מי ששתו רק משקאות צמחיים במקום חלב היו במחסור (Dineva ועמיתים, 2021). טבעוני שלא משתמש במלח מיודד ולא אוכל אצות באופן קבוע, הוא כנראה אחד האנשים שהכי צריכים תוסף יוד. 150 מק"ג אשלגן יודיד ביום, או מלח מיודד, פותרים את זה.

יוד מאצות או מטבליה: מה נספג יותר?

אשלגן יודיד, הצורה שבתוספים ובחלק מהמלחים, נספג כמעט כולו. ביוד מאצות התמונה מעורבת: בניסוי על נשים בריטיות עם מחסור, הגוף ספג כשליש (33%) מהיוד שבכמוסות אצה חומה, לעומת כ-60% מתוסף אשלגן יודיד. ובכל זאת חצי גרם אצה ביום במשך שבועיים העלה את היוד בשתן מ-78 ל-140 מק"ג לליטר, והעלה גם את ה-TSH, ואצל שתי נשים הוא יצא אל מחוץ לטווח התקין. המחקר היה בלי קבוצת ביקורת (Combet ועמיתים, 2014). אז "יוד טבעי" מאצות עובד, אבל פחות צפוי.

בחלב, הספיגה גבוהה: בניסוי הצלבה קטן (11 מבוגרים בריאים) לא נמצא הבדל מובהק בהפרשת היוד בשתן בין יוד מחלב פרה ליוד מאשלגן יודיד במים (van der Reijden ועמיתים, 2019).

אצות ים כמקור יוד: נורי, וואקמה, קומבו וקלפ

אצות ים הן מקור היוד הכי עשיר בטבע, וזו גם הבעיה איתן: הן יכולות לתת מעט מאוד, או פי כמה מהמותר, ומהתווית קשה לדעת מה מהשניים. מחקר שמדד 12 סוגי אצות מסחריות מצא הבדל של פי 500: מ-16 מק"ג לגרם בנורי ועד יותר מ-8,000 מק"ג לגרם בגרגירי קלפ שנמכרים כתחליף מלח (Teas ועמיתים, 2004).

הנה כמה יוד יש במנה רגילה של כל אצה, לפי הממוצעים שנמדדו:

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

הנתונים: נורי וגרגירי קלפ מ-Teas 2004; קומבו, קלפ סוכר ו-Oarweed מבדיקה נורווגית של 96 מוצרים (Aakre 2021); דאלס ואלריה לפי Roleda 2018 ו-Aakre 2021; סי מוס ממחקר אחד (Darias-Rosales 2020) ומהממוצע שמפרסמת Maine Coast Sea Vegetables. המנה והיחס: חישוב שלנו.

נורי, האצה שבסושי, דלה יחסית ביוד. כמה דפים בשבוע בסושי לא יעשו בעיה, וגם לא יפתרו חוסר. לעומת זאת, גרם אחד של קומבו או קלפ, שזה פחות מכפית, עלול לעבור את הרמה העליונה המותרת ליום, שהיא 600 מק"ג באירופה ו-1,100 מק"ג בארצות הברית.

מה נמצא באצות שקונים בסופרמרקט בישראל

ב-2025 בדקו חוקרים ישראלים 100 אצות יבשות שנקנו בסופרמרקטים בתל אביב, רובן מיובאות מסין ומקוריאה. הסיכון ממתכות רעילות יצא זניח, אבל הקומבו הכיל כל כך הרבה יוד שהחוקרים ממליצים בתוקף שילדים לא יאכלו אותו באופן קבוע, אפילו 5 גרם בשבוע (Shimshoni ועמיתים, 2025). על וואקמה, ההמלצה שלהם לילדים היא לא יותר מפעם בחודש.

בבדיקה של 348 דגימות מחמישה סוגי אצות בקוריאה, הקומבו הכיל בממוצע כ-2.4 מיליגרם יוד לגרם, ולפי התקנים של EFSA ושל JECFA, אך לא לפי התקן הקוריאני, צריכה רגילה שלו עוברת את סף הבטיחות (Lee ועמיתים, 2025).

למה אי אפשר לסמוך על התווית

בבריטניה, סקר של 224 מוצרים עם אצות מצא שרק אחד מכל עשרה ציין על התווית כמה יוד יש בו (Bouga ועמיתים, 2015).

בנורווגיה, בבדיקה של 96 מוצרי אצות, ב-54 מהם מנה אחת בלבד חרגה מהרמה העליונה המותרת ליום, והתווית לא תמיד ציינה נכון את סוג האצה או את כמות היוד (Aakre ועמיתים, 2021).

והכמות משתנה גם בתוך אותו מין: בקלפ מנמיביה נמדדו 514 מק"ג לגרם בעלים מולבנים משמש ו-6,571 בעלים צעירים שנקטפו טריים (Teas ועמיתים, 2004).

בתוספי קלפ בכמוסות היצרן מכייל את הכמוסה לכמות מוצהרת, בדרך כלל 150 מק"ג או 225. זה בסדר כל עוד מה שכתוב נכון, ובדוח המוצרים יש פירוט.

בישול מוריד את היוד, אבל הוא עובר למרק

היוד באצות מסיס במים, ולכן בישול מוריד ממנו הרבה. חליטה של שתי דקות במים חמים, 80 מעלות, הורידה את היוד בקלפ סוכר בכ-94% (Nielsen ועמיתים, 2020).

מחקר סקוטי מ-2026 מצא שחליטה של חמש דקות ב-80 מעלות הורידה עד כ-90% מהיוד בשלושה מינים, ובשניים מהם גם 39% ו-52% מהארסן (Almosa ועמיתים, 2026).

היוד שיורד מהאצה עובר למים. במדידה יפנית, 15 דקות רתיחה העבירו כמעט את כל היוד של הקומבו למים, ולכן הסכנה עוברת מהאצה למרק (Ishizuki ועמיתים, 1989). מי שמבשל ציר דאשי מקומבו ושותה אותו, מקבל את רוב היוד.

ומחקר על ארבעה מינים מצא שבחלק מהם הרמות נשארו גבוהות גם אחרי 20 דקות רתיחה (Correia ועמיתים, 2021).

מה קורה לאנשים שאוכלים אצות כל יום

בנורווגיה מצאו שאצל 44 אוכלי אצות קבועים, ריכוז היוד החציוני בשתן היה 1,200 מק"ג לליטר, פי 6 עד 12 מהטווח התקין (Aakre ועמיתים, 2020).

במחקר נורווגי נוסף, בלי קבוצת ביקורת, 49 אוכלי אצות קבועים הפסיקו לשישה שבועות, וה-TSH החציוני שלהם ירד באופן מובהק, יותר מכל אצל מי שצרכו הכי הרבה יוד (Aakre ועמיתים, 2026). ועוד ממצא מאותו מחקר: אחרי ההפסקה, חציון היוד בשתן ירד ל-87 מק"ג לליטר, מעט מתחת לסף של 100 שנחשב תקין לאוכלוסייה, אף שהצריכה המוערכת (189 מק"ג ביום) הייתה מעל ההמלצה. יוד בשתן הוא מדד לקבוצה ולא לאדם בודד.

בניסוי מבוקר, 25 נשים אחרי גיל המעבר שלקחו 5 גרם אצות ביום (כ-475 מק"ג יוד) במשך שבעה שבועות, הראו עלייה קטנה אבל מובהקת ב-TSH (Teas ועמיתים, 2007).

מנגד, בניסוי יפני מבוקר שבדק בעיקר שומן גוף, אבקת קומבו מבושל שסיפקה 420 מק"ג יוד ביום במשך 12 שבועות לא העלתה את הורמוני בלוטת התריס בדם (Aoe ועמיתים, 2025). ההבדל בין שני הניסויים לא ברור. השערה אחת: הבלוטה של היפנים מורגלת לצריכה גבוהה.

ביפן עצמה, לפי הערכה מ-2011, היפנים צורכים בממוצע 1 עד 3 מיליגרם יוד ביום, בעיקר מאצות, והחוקרים מזהירים שהערכות שגויות של המספר הזה, בדרך כלל מוגזמות, הובילו להמלצות תוסף מטעות (Zava ו-Zava, 2011). ובאופן כללי, סקירה שיטתית ומטא-אנליזה מ-2017 מצאה שבאוכלוסיות מבוגרים עם עודף יוד כרוני, בעיקר ממלח או ממים, יחס הסיכויים לתת-פעילות גלויה היה 2.8 ולתת-פעילות תת-קלינית 2.0.

הניתוח נשען על שלושה מחקרי חתך בלבד, והמחברים מציינים שאיכותם נמוכה (Katagiri ועמיתים, 2017).

תופעות לוואי של אצות וקלפ: דיווחי מקרה

בספרות הרפואית יש דיווחי מקרה בודדים. הם לא אומרים כמה זה נפוץ, אבל מראים איך זה קורה. אישה בת 70 בלי שום מחלה קודמת בבלוטת התריס פיתחה יתר-פעילות שלושה חודשים אחרי שהתחילה לקחת טבליות הרזיה עם קלפ. היא הפסיקה את הטבליות וקיבלה שלושה חודשים טיפול נוגד תריסיות, והתפקוד חזר לתקין (Gherbon ועמיתים, 2019).

ודיווח מ-2026 מתאר שלושה תינוקות ממוצא קוריאני עם תת-פעילות זמנית, שהחוקרים קושרים לכך שהאמהות אכלו מרק אצות קוריאני כל יום בהריון ואחרי הלידה, מנהג שיכול לספק יותר מ-2,000 מק"ג יוד ביום (Ilmer ועמיתים, 2026).

סי מוס (אצת ים אירית): כמה יוד יש בו

סי מוס, Chondrus crispus, הפך בשנים האחרונות לאחד הנושאים הכי נצפים ביוטיוב סביב אצות, בעיקר כג'ל לשייקים. והמקורות חלוקים: מחקר אחד שמדד 30 דגימות מצא בה כ-4 מק"ג יוד לגרם, מעט מאוד, ואילו Maine Coast, שמוכרת את האצה הזו, מפרסמת ממוצע של כ-300 מק"ג לגרם, יותר מדאלס. אף אחד ממוצרי הסי מוס שראינו לא מציין יוד על התווית, כך שמי שלוקח כמוסות או ג'ל כל יום לא יודע כמה יוד הוא מקבל. ומוצרים רבים מערבבים אותה עם אצות אחרות, כמו Bladderwrack, ואז כמות היוד תלויה בתערובת ולא בסי מוס.

המאגר של מכוני הבריאות האמריקאיים על תרופות והנקה כותב שלסי מוס לא הוכח ערך רפואי, וממליץ להימנע ממנו בהנקה אלא אם הוכח שרמות היוד והמתכות בו נמוכות (LactMed, 2026).

דאלס אטלנטי (Atlantic dulse): השייק של מדיקל מדיום, ומה באמת יש בה

דאלס היא אצה אדומה מצפון האוקיינוס האטלנטי, Palmaria palmata, שנאכלת כבר מאות שנים באירלנד, בסקוטלנד, באיסלנד ובקנדה כחטיף מלוח וכתבלין. היום היא נמכרת בעיקר כפתיתים יבשים וכפסים, ובשנים האחרונות היא הפכה לאחד המרכיבים הכי מוכרים בעולם הבריאות הטבעית, בעיקר בגלל מדיקל מדיום.

מה מדיקל מדיום אומר על דאלס

אנתוני וויליאם, הידוע כ"מדיקל מדיום", ממליץ על דאלס אטלנטי כאחד ממרכיבי "שייק ניקוי המתכות הכבדות" שלו: בננות, אוכמניות בר, כוס כוסברה, כפית אבקת מיץ עשב שעורה, כפית ספירולינה, וכף אחת של דאלס אטלנטי, או שתי פיפטות של דאלס נוזלי, עם מיץ תפוזים. בעמוד שמוקדש לדאלס עצמה באתר שלו, ההמלצה היומית היא שתי כפות פתיתים, והשייק הוא חצי מהמנה שהוא ממליץ עליה. ולמי שמתחיל, בעמוד שעוסק בבלוטת התריס הוא מציע לפתוח בכפית דאלס פעם בשבוע.

בגרסה החזקה של הגישה שלו, כל מרכיב בשייק עושה תפקיד אחר בשרשרת, והדאלס היא "הרכיב האחרון": היא תופסת את מה שהמרכיבים האחרים פספסו, ומחזיקה את הכספית, העופרת והקדמיום עד שהם יוצאים מהגוף. הוא מייחס לה גם הגנה מקרינה. על היוד שבדאלס הוא כותב שהוא פועל כ"חומר מחטא" לבלוטת התריס, שלדעתו רוב הבעיות בה נגרמות מנגיף, ושחולי השימוטו לא צריכים להימנע מאצות. הוא מעדיף אצות מהאטלנטי על פני האוקיינוס השקט, ומזהיר רק מיוד לחיטוי שמיועד לעור.

מה המחקר מצא על דאלס

על "קשירת מתכות" בבני אדם, לא מצאנו אף מחקר, לא על דאלס ולא על אף אצה שלמה. מה שקיים הוא מחקר מעבדה על אלגינט, סיב מאצות חומות (דאלס היא אצה אדומה, והסיבים שלה אחרים). בעכברים שהורעלו בעופרת, חומר אחר מאצות חומות, פוקואידן, הגביר את פינוי העופרת בצואה (Liu ועמיתים, 2026).

מהצד השני, בבדיקה מ-2026, כמו כמעט כל האצות, גם דאלס מסחרית חרגה מהגבול הצרפתי המומלץ לארסן כללי (15.8 מול 3 מ"ג לק"ג) וגם מהגבול לקדמיום, בקדמיום בקושי (0.54 מול 0.5) (Nava ועמיתים, 2026).

מה שכן מעודד: בבדיקות שמפרסמת Maine Coast לשנים 2025-26, בדאלס שלה לא זוהו ארסן אי-אורגני וכספית, והקדמיום היה 0.6 מק"ג לגרם והעופרת 0.2. במנה של כפית זה פחות ממיקרוגרם אחד מכל אחד מהם. אלה ממוצעים של דגימות מרוכזות, ולא בדיקה של כל קציר.

שני ניסויים מבוקרים נעשו על דאלס עצמה, ואף אחד מהם לא מצא את התוצאה שחיפש. בניסוי על 104 יפנים עם כולסטרול גבוה, 2 גרם דאלס ביום במשך חודשיים לא הורידו את הכולסטרול הרע. רק בתת-קבוצה של נשים ירדו הטריגליצרידים יותר מאשר בפלצבו (Takase ועמיתים, 2020).

ובניסוי אירופי, מבוגרים בריאים שאכלו 5 גרם דאלס ביום בתוך לחם הראו עלייה ב-TSH, בסמן הדלקת CRP ובטריגליצרידים לעומת קבוצת הביקורת, אם כי כל הערכים נשארו בטווח התקין (Allsopp ועמיתים, 2016). החוקרים ציפו לירידה בדלקת, וקיבלו עלייה.

על לחץ דם, פפטיד מחלבון הדאלס הוריד לחץ דם בחולדות, ולא מצאנו ניסוי כזה בבני אדם (Fitzgerald ועמיתים, 2014).

כמה יוד יש בדאלס: כפית, כף ושתי כפות

דאלס נמצאת באמצע: פי עשרות פחות יוד מקומבו וקלפ, ופי כמה יותר מנורי. מחקר נורווגי מצא שבערך 2 גרם של דאלס יבש מספקים את כל היוד היומי, ושהתכולה יציבה יחסית בין עונות ומקומות (Roleda ועמיתים, 2018), כ-70 מק"ג לגרם.

בבדיקה של שלושה מוצרי דאלס בנורווגיה, הממוצע היה 96 מק"ג לגרם, בטווח של 47 עד 140, ובפתיתים מטחנת תבלינים נמדדו 180 (Aakre ועמיתים, 2021).

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

החישוב שלנו, לפי Roleda 2018 ו-Aakre 2021. משקל של כפית וכף פתיתים לא נמדד, והוא משתנה לפי גודל הפתיתים.

Maine Coast Sea Vegetables, אחת החברות הבודדות שמוכרות פתיתי דאלס ומפרסמות כמה יוד יש בהם, כותבת בעמוד התזונה שלה שבממוצע יש בדאלס שלה 142 מק"ג יוד לגרם, ו-426 מק"ג במנה של 3 גרם (כף). זה ממוצע של החברה, ולא בדיקה של כל קציר, אבל הוא קרוב לקצה העליון של המדידות במחקר.

מה זה אומר על ההמלצה של מדיקל מדיום? כף אחת בשייק מביאה, לפי המספרים של היצרן, כ-430 מק"ג, פי שלושה מהמנה היומית וקרוב לתקרה של 500 מק"ג שהאיגוד האמריקאי לבלוטת התריס מציב לתוספים. שתי כפות ביום, כל יום, הן כ-850 מק"ג, מעל הרמה העליונה המותרת באירופה. כפית אחת, בערך גרם (המשקל לא נמדד), נותנת בין חצי מהמנה היומית, לפי המחקר הנורווגי, לכמעט כולה, לפי היצרן. והניסוי עם 5 גרם הראה שהכמות הזו כבר מורגשת בבלוטה. השריה כמעט לא עוזרת כאן: בבדיקה הנורווגית, דאלס שהושרה עשר דקות במים קרים איבדה רק כעשירית מהיוד שלה.

נתון אחד לא נכנס לטבלה: מחקר מ-2025 שבדק דאלס מהאזור הארקטי כל חודש במשך שנה מצא שכמות היוד בה משתנה מאוד לפי העונה, והמליץ לא לאכול יותר מפחות מגרם אחד ביום (Maribu ועמיתים, 2025). זה מנוגד למחקר הנורווגי שמצא יציבות, והטקסט המלא לא היה זמין לנו, ולכן לא חישבנו ממנו.

אז למי זה מתאים, ואיפה קונים

דאלס היא כנראה הבחירה הכי הגיונית למי שרוצה לקבל יוד מהים ולא מטבליה: יש בה יוד בכמות שאפשר לעבוד איתה, בניגוד לקלפ, והיא לא מהמשפחה של ההיג'יקי. מי שמכין את השייק של מדיקל מדיום, כפית אחת ביום היא המנה הסבירה. כף כבר קרובה לתקרה, ולכן מי שבוחר בכף, לא מוסיף עליה שום מקור יוד אחר, וטוב שיעשה בדיקת תפקוד בלוטה אחרי כמה חודשים.

• לא מתאים בלי רופא: מי שיש לו השימוטו, גרייבס או קשריות בבלוטה, ומי שנוטל תרופות לבלוטת התריס. כאן הכיוון של מדיקל מדיום הפוך מזה של הרפואה המקובלת וגם מזה של קרסר ווונץ מהרפואה הפונקציונלית.
• בהריון ובהנקה: לא מוסיפים דאלס על תוסף יוד להריון. מי שמעדיפה דאלס במקום התוסף, כדאי שתעשה זאת עם הרופא.
• איפה קונים: בישראל לא מצאנו פתיתי דאלס בחנויות שבדקנו. באייהרב יש כמה, ובדוח המוצרים יש פירוט, כולל מותג שמפרסם מדי שנה בדיקות מתכות לכל סוג אצה.

ארסן ומתכות כבדות באצות: להפריד בין הסוגים

אצות סופגות מינרלים מהים, גם את הטובים וגם את הרעילים. אבל כמו שספירולינה וכלורלה הן לא אותו דבר, גם כאן הסוג של האצה קובע יותר מכל גורם אחר.

ארסן: הבעיה היא בעיקר אצה אחת

כמעט בכל האצות יש הרבה ארסן כללי, אבל רוב הארסן באצות הוא בצורה "אורגנית" (סוכרי-ארסן), שנחשבת פחות מסוכנת. כאן "אורגני" הוא מונח כימי (ארסן שקשור לפחמן) ולא קשור לחקלאות אורגנית. הסיכון מארסן אי-אורגני, הצורה שקשורה לסרטן, נמוך בכל האצות שנבדקו חוץ מאחת: היג'יקי (Yu ועמיתים, 2024).

סקר בריטי מצא ארסן אי-אורגני רק בהיג'יקי, ובעקבותיו רשות המזון הבריטית המליצה לא לאכול היג'יקי בכלל (Rose ועמיתים, 2007). גם קנדה, אוסטרליה וניו זילנד ממליצות להימנע ממנה.

במחקר על 20 מיני אצות מחופי סין, שמספקים כ-60% מהאצות בעולם, הארסן האי-אורגני היה נמוך ברוב המינים, וגבוה מאוד רק בסרגסום, הסוג שאליו שייכת ההיג'יקי. וזה היה תלוי בסוג האצה יותר מאשר במקום שבו גדלה (Huang ועמיתים, 2022).

השריה ובישול מורידים חלק מהארסן, ובשני מינים במחקר הסקוטי, חליטה של חמש דקות ב-80 מעלות הורידה 39% ו-52% (Almosa ועמיתים, 2026).

קדמיום, עופרת וכספית

עופרת וכספית היו מתחת לגבולות ברוב המדידות. לגבי קדמיום התמונה פחות טובה: מחקר מ-2026 על שישה סוגי אצות מסחריות מצא שכולם חרגו מהגבול המומלץ בצרפת לארסן כללי, וארבעה מהם, כולל דאלס ונורי, חרגו גם מהגבול לקדמיום, בדאלס בקושי (0.54 מול 0.5 מ"ג לק"ג) (Nava ועמיתים, 2026). למי שאוכל כמה גרמים מדי פעם זה כנראה אומר מעט. לצריכה יומית ממושכת של אבקות אצות, לא מצאנו מחקר בבני אדם.

על מתכות כבדות במזונות אחרים, מאורז ועד שוקולד, יש מאמר נפרד.

בישראל, בבדיקה של 100 אצות יבשות מסופרמרקטים בתל אביב, הסיכון ממתכות רעילות יצא זניח, והבעיה שנמצאה הייתה היוד בקומבו (Shimshoni ועמיתים, 2025).

תוספי קלפ: ארסן ומתכות בטבליות

תוסף קלפ שונה מאצה בסלט: לוקחים אותו כל יום, לאורך חודשים, ולא יודעים מאיפה הוא הגיע. רופאים בקליפורניה תיארו אישה שסבלה שנתיים מנשירת שיער, אובדן זיכרון ועייפות קשה, ומצאו ארסן גבוה בשתן ובתוסף הקלפ שלקחה כל יום. התסמינים חלפו בתוך שבועות מההפסקה. זה דיווח על מקרה אחד, ולכן הקשר אפשרי ולא מוכח (Amster ועמיתים, 2007). באותו מחקר הם בדקו תשעה תוספי קלפ אקראיים מחנויות טבע, ובשמונה מהם הארסן היה מעל הסף שה-FDA קבע למזונות מסוימים. אף תווית לא הזכירה זיהום.

בפועל: לא אוכלים היג'יקי. מעדיפים מותג אצות שמפרסם בדיקות מתכות במספרים (בדוח המוצרים יש פירוט מי עושה את זה). ומי שלוקח תוסף יוד יומי, טבליית אשלגן יודיד נקייה מבעיית המתכות, כי אין בה אצה בכלל.

יוד במינון גבוה (יודורל, לוגול): מה המחקר אומר

יש גישה שלמה, עם ספרים, פודקאסטים וסרטונים של מיליון צפיות, שאומרת שההמלצה הרשמית נמוכה פי מאה ממה שהגוף צריך. בגרסה החזקה שלה, היא נשמעת כך: יוד לא נחוץ רק לבלוטת התריס. השדיים, השחלות, הערמונית ושאר הרקמות אוגרים אותו, והמספר 150 מק"ג נקבע רק כדי למנוע זפק. היפנים, לפי הטענה, אוכלים 13 עד 30 מיליגרם ביום ובריאים יותר. לכן כמעט כולנו חסרים, ומה שמתקן את זה הוא 12.5 עד 50 מיליגרם ביום, בטבליות Iodoral או בטיפות לוגול. רופאים כמו דיוויד בראונשטיין כותבים שרוב המטופלים שלהם חסרים, ומתארים שיפור בעייפות, בשדיים ובבלוטה.

12.5 מיליגרם הם 12,500 מיקרוגרם, פי 83 מהמנה המומלצת, ופי 20 מהרמה העליונה המותרת באירופה.

מבחן ההעמסה

הגישה נשענת על "מבחן העמסת יוד": בולעים 50 מ"ג, אוספים שתן 24 שעות, ומי שמפריש פחות מ-90% נחשב "חסר". לא מצאנו אף מחקר שעבר ביקורת עמיתים ותיקף את המבחן הזה, וגם לא את הסף של 90%. גם אם זה נשמע הגיוני, כמות היוד שיוצאת בשתן תלויה גם בתפקוד הכליות, במה שאכלתם בימים שלפני ובאיסוף מלא של השתן, כך שמי שמפריש פחות לא בהכרח "אוגר" אותו. ואת הפרוטוקול עצמו לא מצאנו בכלל ב-PubMed, מאגר המחקרים הרפואיים הגדול: הפרסומים המקוריים יצאו בכתב עת שלא ממופתח שם.

וגם הטענה על היפנים לא מסתדרת: לפי הערכה מבוססת יותר, היפנים צורכים 1 עד 3 מיליגרם ביום, לא 13 עד 30, והחוקרים מזהירים שהערכות מוגזמות כאלה של צריכת היוד ביפן הובילו להמלצות תוסף מטעות (Zava ו-Zava, 2011).

מה ידוע על מינונים גבוהים בבני אדם

• כבר 1.5 מיליגרם מזיזים את הבלוטה. במחקר מ-1988, 1.5 מ"ג יוד ביום במשך שבועיים הורידו מעט את הורמוני בלוטת התריס אצל אנשים בריאים, כשכל הערכים נשארו בטווח התקין, בעוד ש-250 ו-500 מק"ג לא השפיעו (Paul ועמיתים, 1988). זה פי 8 עד 33 פחות ממנות הפרוטוקול.
• חצי מיליגרם אצל מי שיש לו זפק. בניסוי מבוקר על 62 חולי זפק בגרמניה, כחמישית ממי שקיבלו חצי מיליגרם יוד ביום פיתחו דלקת אוטואימונית בבלוטה, וחלקם תת-פעילות או יתר-פעילות, שחלפו ברובן אחרי ההפסקה (Kahaly ועמיתים, 1998).
• Iodoral אצל חולות השימוטו. רופאים בארה"ב דיווחו על שני חולי השימוטו שפיתחו תת-פעילות חמורה אחרי שלקחו Iodoral, וכתבו שאין סיבה תקפה לקחת תוספי יוד במינון כזה (Hoang ועמיתים, 2013).
• תוספי קלפ. בניסוי מבוקר על 36 אנשים בריאים, כמוסות קלפ במשך חודש העלו את ה-TSH בשתי קבוצות הקלפ ולא בקבוצת הפלצבו. שבועיים אחרי ההפסקה רוב הערכים חזרו לבסיס, ורק ה-TSH בקבוצת המינון הגבוה ירד אפילו מתחת לבסיס (Clark ועמיתים, 2003).

איפה הגישה הזו נוגעת במשהו אמיתי: כאבי שד

בנקודה אחת יש למינונים בטווח המיליגרמים תמיכה מסוימת. בניסוי מבוקר על 111 נשים עם כאבי שד מחזוריים, 3 עד 6 מ"ג יוד מולקולרי ביום במשך חצי שנה הפחיתו כאב לעומת פלצבו (Kessler, 2004).

סקירה משנת 1993 של שלושה מחקרים ישנים יותר, שהחלו ב-1975, דיווחה על תוצאה דומה, אבל אחד מהם לא היה מבוקר, והמחקר הכפול-סמיות היה קטן: 23 מטופלים בקבוצת הטיפול מול 33 בקבוצת הביקורת (Ghent ועמיתים, 1993). מנגד, בניסוי מבוקר של 188 נשים, פורמולה נוזלית עם 750 מק"ג יוד, סלניום וחומצה גמא-לינולנית לא הפחיתה כאבי שד יותר מפורמולת ביקורת (ירידה של 32% מול 33%), אם כי הייתה ירידה בגושיות.

כמה מהכותבים מועסקים בחברת Abbott Nutrition (Mansel ועמיתים, 2018).

יש כאן שתי הסתייגויות: יוד מולקולרי הוא צורה אחרת מאשלגן יודיד ומהתערובת שב-Iodoral, והניסוי בדק נשים עם בעיה מסוימת, ולא את כלל האוכלוסייה. מי שסובלת מכאבי שד מחזוריים ורוצה לנסות צריכה לדבר על זה עם רופא, ולעשות בדיקות תפקוד בלוטה לפני ובמהלך הנטילה.

השורה התחתונה: הגישה צודקת בכך שמחסור יוד נפוץ, ובישראל יותר מברוב העולם. אבל הפתרון שהיא מציעה, עשרות מיליגרמים ביום לכולם, לא נבדק אפילו בניסוי אחד בקרב אנשים בריאים, ומה שכן ידוע על מינונים כאלה מראה סיכון לבלוטה, בעיקר אצל מי שכבר יש לו בעיה בה.

מה אומרת כל גישה על יוד ואצות

ביוד, כמעט כל הגישות מסכימות שחוסר מזיק. הן חלוקות על שתי שאלות: כמה זה "מספיק", ומאיפה עדיף לקבל את זה, מטבליה, ממלח או מהים. הנה הגישות העיקריות, כל אחת בגרסה החזקה שלה:

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

לכל גישה יש חלק נכון: הרפואה המקובלת צודקת במספרים, הנטורופתים בכך שהמים המותפלים הם חלק מהסיפור הישראלי, ופרוטוקול המינון הגבוה בכך שהחוסר נפוץ, אבל לא בפתרון שהוא מציע. השורה התחתונה המעשית: לכוון ל-150 מק"ג ממקור יציב, ולא לעבור את ה-500 בתוסף.

מה אומרים מטפלים ומומחים שעובדים עם יוד

בישראל, רוב מי שכותב על יוד לציבור הם דיאטניות ורופאי נשים, והנושא שחוזר אצלם הוא ההריון:

• פרופ' עידו שולט, מנהל יחידת רפואת האם והעובר ברמב"ם, ממליץ על תוסף של 150 עד 250 מק"ג ביום החל מחודש לפני הריון ועד סוף ההנקה, ומציין שבדיקה לאישה בודדת לא מעשית. במחקר: תואם את ההמלצות הרשמיות. (באחת הכתבות שמצטטות אותו, הכתבה עצמה ממומנת על ידי חברת תוספים.)
• ד"ר סיגל פרישמן, הדיאטנית הארצית של בתי החולים של כללית, ממליצה על מלח מיודד, על תוסף לפני הריון, ועל דגים, אצות או פירות ים כל יום. במחקר: אצות כל יום הן ההמלצה הבעייתית, כי הכמות בהן משתנה מאוד.
• מיכל סוקמן, דיאטנית קלינית במכבי, ממליצה להחליף את מלח השולחן במלח מיודד בלי להגדיל את הכמות, ומזהה כקבוצות סיכון צמחונים, טבעונים, אלרגיים לחלב ומתכננות הריון. במחקר: תואם.
• רוני גוטליב, דיאטנית קלינית, ממליצה על מלח מיודד ועל בדיקת שתן, ומזכירה שגם עודף עלול לגרום ליתר-פעילות. במחקר: בדיקת שתן אחת היא מדד לאוכלוסייה, ולא לאדם בודד.
• רות ליאת פלץ, נטורופתית, רואה במים המותפלים גורם מרכזי, וממליצה על יוד מאצות או ממזון רק אחרי שרופא קבע תת-פעילות. במחקר: מים מותפלים נתמך. הקשר שהיא מציינת בין גלוטן לבעיות בבלוטה, לא מצאנו לו תמיכה.
• כריס קרסר, רפואה פונקציונלית, ממליץ על טבליות קלפ של 325 מק"ג בעלייה איטית מאוד, יחד עם 200 מק"ג סלניום, ובתוסף מתון של 100 עד 150 מק"ג. האתר שלו מוכר מוצרים. במחקר: עמדה מתונה, קרובה להמלצות הרשמיות.
• איזבלה וונץ, רוקחת שמתמחה בהשימוטו, כותבת שאצל רוב חולי השימוטו חוסר יוד אינו הבעיה, ושהיא מהססת מאוד להמליץ על יוד לחולי השימוטו, ומעדיפה לטפל קודם בגורמים אחרים. היא מוכרת מוצרים משלה. במחקר: הזהירות נתמכת, אבל הניסוי שמראה תועלת בהגבלת יוד נעשה בקוריאה, שבה הצריכה גבוהה מאוד.

מה אומרים בסרטונים הכי נצפים על יוד, ומה המחקר מצא

הסרטון הנצפה ביותר שבדקנו על יוד הוא של ד"ר אריק ברג, על "היתרונות המפתיעים של יוד" (5.9 מיליון צפיות). אחריו סדרה של סרטונים של ד"ר קן ברי, רופא משפחה אמריקאי, על השימוטו, על סימני חוסר, ובראיון של יותר משעה עם ד"ר דיוויד בראונשטיין, הרופא שהכי מזוהה עם המינונים הגבוהים. ב-35 הסרטונים שנבדקו, רוב היוטיוברים צודקים בעיקר: חוסר יוד נפוץ, ובהריון הוא מזיק. ההגזמות מתחילות בכמה יוד צריך, ובמה שאפשר לבדוק בבית. שני נושאים כמעט לא עלו: המים המותפלים בישראל (אף סרטון לא הזכיר אותם) והסכנה באצות בהריון (כמעט אף אחד לא הזהיר ממנה).

מנחה בערוץ אחד לקחה טיפות לוגול יותר משנה, אחרי שרופא ביוטיוב אמר שטיפה או שלוש בטוחות. ואז עשתה חשבון: לפי החשבון שלה, בטיפה אחת יש כ-2,500 מיקרוגרם, ושתי טיפות הן יותר מפי 30 מהמנה היומית. היא הפסיקה. ורופאה אחרת, ד"ר איימי הורנמן, מספרת בפודקאסט שהיא לוקחת בעצמה 50 מיליגרם ביום, פי 45 מהרמה העליונה האמריקאית, ומוכרת קו תוספים לבלוטת התריס.

סרטון אחד הלך לכיוון ההפוך: לילי קיין, שסיפרה על שתי טיפות לוגול ביום ועל "התוסף שאני הכי מצטערת שלקחתי" (389 אלף צפיות). היא לא מביאה מחקר, אבל החוויה שהיא מתארת מתאימה למה שידוע על מינונים של מיליגרמים.

דוח השוואת מוצרים · תוספי יוד, אצות ומלח מיודדמעודכן לאוקטובר 2026

דוח השוואת תוספי יוד: מה משתלם, ומה לא שווה את הכסף

בטבלה 24 אריזות של תוספי יוד, מוצרי אצות ומלח מיודד, מאייהרב ישראל ומחנויות ישראליות. ההשוואה לפי הצורה, כמות היוד בתווית, הבדיקה החיצונית והמחיר ל-150 מק"ג יוד, המנה היומית. המחירים נבדקו ב-25 באוקטובר 2026.

בדוח

1. איך בדקנו
2. מה נמצא
3. מה משתלם
4. מה לא שווה את הכסף
5. מה לבדוק על כל בקבוק
6. מחירים
7. האם הדוח מוטה?

השורה התחתונה של הדוח

• הצורה: אשלגן יודיד, בטבליה או בטיפות, בכמות של 150 מק"ג. זו הצורה שנבדקה בניסויים, הכמות בה ידועה, ואין בה אצה, ולכן גם לא ארסן. ולמי שמבשל בבית, מלח מיודד במקום המלח הרגיל עושה את אותה עבודה בחמש אגורות ליום.
• המותגים: לאף תוסף יוד שבדקנו אין בדיקה חיצונית שמפורסמת במספרים. ההבדל ביניהם הוא הצורה (אשלגן יודיד מול אצת קלפ), הכמות בתווית והמחיר. מוצר יקר לא נותן יוד טוב יותר.
• מי שמעדיף יוד מהים: טבליות קלפ עם כמות יוד מוצהרת בסדר, אבל לא בדוקות למתכות. פתיתי דאלס של Maine Coast הם היחידים שמצאנו עם בדיקות מתכות שמפורסמות במספרים.

איך בדקנו

באייהרב ישראל עברנו על התוצאות של 18 חיפושים (potassium iodide, kelp, iodine, dulse, Lugol, nori, kombu, sea moss ועוד). נמצאו כ-23 תוספי יוד במנה רגילה, 9 במנה של מיליגרמים, 6 טבליות אשלגן יודיד לשעת חירום גרעיני, ו-20 מוצרי אצות וסי מוס. לכ-18 מוצרים נוספים לא הצלחנו לקרוא תווית, והם לא בטבלה. דפי המוצר באייהרב נחסמו ברוב הניסיונות, ולכן את רוב התוויות קראנו במאגר התוויות של מכוני הבריאות האמריקאיים (DSLD), ובחלקן התווית שם ישנה.

בישראל בדקנו את נוטרי די, נוטריקר, סיקורה, אלטמן, סופהרב, סולגאר ישראל, Life ופולידין של סופר-פארם, טבע בריא, ניצת הדובדבן, רמי לוי ושופרסל, ובאקוסאפ חיפוש יוד החזיר אפס תוצאות. את ברא צמחים, הדס, TINC, BE ויוחננוף לא הצלחנו לבדוק, ושל Better ראינו רק גאמיס לשיער. לא נשלחו דגימות למעבדה.

סדר ההכרעה: קודם כמות יוד מוצהרת בטווח של 150 עד 250 מק"ג, אחר כך צורה שהכמות בה צפויה, אחר כך בדיקה חיצונית, ורק בסוף המחיר.

מה נמצא

• אף תוסף יוד שבדקנו לא נושא תו של בדיקה חיצונית על התוכן, כמו NSF או USP. גם מותגים ישראליים שכותבים "ללא מתכות כבדות", כמו נוטרי די, לא מפרסמים מספרים.
• ההבדל במחיר עצום: מ-5 אגורות ל-150 מק"ג במלח מיודד, ועד יותר משקל וחצי בתוסף ישראלי מאצות. בין התוספים באייהרב, רובם עולים 6 עד 40 אגורות ליום.
• חלק גדול מהמוצרים הם קלפ, ולא אשלגן יודיד. הם מכוילים לכמות מוצהרת, אבל בניסוי אמריקאי, בשמונה מתוך תשעה תוספי קלפ שנבדקו היה ארסן מעל הסף שה-FDA קבע למזונות מסוימים.
• הרבה מוצרים "טבעיים" לא מציינים כמה יוד יש בהם: אבקות קלפ, כמוסות וג'ל של סי מוס, וגם פתיתי דאלס על התווית עצמה.
• מותגים ישראליים: לאלטמן, לסופהרב ולסולגאר ישראל אין תוסף יוד נפרד, רק מולטי-ויטמין להריון עם יוד. יש תוספי אצות של נוטרי די, נוטריקר וסיקורה. את "יוד קורן" לא מצאנו באף חנות שבדקנו.
• "יוד" בבית מרקחת הוא בדרך כלל לחיטוי. בסופר-פארם, למשל, מצאנו פולידין, שמיועד לעור ולא לשתייה, וגאמיס לשיער עם יוד, שאת הכמות בהם לא הצלחנו לקרוא.

מה משתלם: הכי טוב, באמצע, ובתקציב

קודם כל: מי שמשתמש במלח מיודד בבית, ושותה חלב או אוכל ביצים, ברוב המקרים לא צריך אף אחד מהמוצרים כאן. ובהריון, אם המולטי-ויטמין כבר מכיל יוד, לא מוסיפים עוד.

הצורה הכי נחקרת: אשלגן יודיד · היחיד עם בדיקות מתכות במספרים: Maine Coast · הכי זול מבין ההמלצות: מלח מועשר ביוד

הבחירה עם הכי הרבה ביטחון שמצאנו NaturesPlus Iodine 150 ₪0.38ליום, באייהרב ישראל (100 טבליות)

• אשלגן יודיד, 150 מק"ג בטבליה: המנה היומית עצמה, בצורה שנבדקה
• בלי אצה, ולכן בלי ארסן. בלי אלרגנים עיקריים, לפי התווית
• הבחירה נשענת על הצורה והתווית, לא על בדיקת מעבדה

איך לוקחים: טבליה אחת ביום, מתי שנוח iHerb

באמצע: כמעט אותו דבר, בפחות כסף NOW Potassium Plus Iodine ₪0.23לטבליה של 225 מק"ג, באייהרב ישראל (180 טבליות)

• אשלגן יודיד, 225 מק"ג: קצת מעל המנה למבוגר, קרוב להמלצה בהריון
• מותג מוכר. בטבליה יש גם אשלגן
• חצי שנה בכ-41 שקלים

איך לוקחים: טבליה ביום. מי שאוכל גם מלח מיודד, עדיף לו 150 מק"ג במקום 225 iHerb

זול ואיכותי Life-flo Liquid Iodine Plus ₪0.06ליום, באייהרב ישראל (59 מ"ל, כ-450 מנות)

• 3 טיפות = 150 מק"ג, מאשלגן יודיד ויוד
• בגרסה בלי טעם: רק מים. בקבוק אחד לשנה ויותר
• הזול ביותר מכל התוספים שמספקים 150 מק"ג למנה

איך לוקחים: 3 טיפות במים או במשקה, פעם ביום iHerb

ואם חשוב לכם משהו אחר

אם אתם מבשלים בבית, ורוצים את הדרך הכי פשוטה מלח הארץ, מלח מועשר ביוד ₪0.05לכפית (150 מק"ג), בשופרסל (1 ק"ג, ₪9.90) וברמי לוי (₪10)

• 30 מק"ג יוד לגרם, לפי היצרן, מאשלגן יודאט
• במחיר של מלח רגיל, כמעט אגורה ליום יותר
• לא מגדילים את כמות המלח, רק מחליפים

איך משתמשים: במקום המלח הרגיל, בבישול ועל השולחן מלח הארץ

אם אתם רוצים יוד מהים, ממזון ולא מטבליה Maine Coast Dulse Flakes ₪0.58לכפית (בערך גרם), באייהרב ישראל (113 גרם, ₪65)

• כ-142 מק"ג יוד לגרם, לפי הממוצע שהחברה מפרסמת
• היחידים שמצאנו עם בדיקות מתכות במספרים: ארסן אי-אורגני וכספית לא זוהו
• היוד לא כתוב על התווית עצמה, והוא משתנה בין קצירים

איך לוקחים: כפית ביום, על סלט או בשייק. לא כף, ולא יחד עם תוסף יוד. מחקר ארקטי אחד המליץ אפילו על פחות מגרם ביום iHerb

אם אתם מעדיפים קלפ בטבליה NOW Kelp 150 ₪0.15ליום, באייהרב ישראל (200 טבליות)

• 150 מק"ג יוד מאצת קלפ אורגנית, כמנה היומית
• בלי בדיקת מתכות שמפורסמת, כמו כל תוספי הקלפ שבדקנו
• יש קלפ זול יותר לכל 150 מק"ג, למשל Nature's Life ו-Swanson, אבל בהם 225 מק"ג בטבליה, ובראשון התווית מ-2016

איך לוקחים: טבליה ביום iHerb

אם אתם קונים תוסף רק בארץ נוטריקר אצות ים ₪0.73ליחידה של 220 מק"ג, בניצת הדובדבן (120 יחידות)

• אצת למינריה, 220 מק"ג לפי הדף, בכשרות פרווה
• הזול מבין התוספים הישראליים, פי 3 עד 6 מתוסף מקביל באייהרב
• נוטרי די (260 מק"ג) יקר יותר: ₪0.67 ל-150 מק"ג בשלישייה, ו-₪1.15 בקופסה בודדת. שניהם בלי מספרי מתכות

איך לוקחים: אחת ביום ניצת הדובדבן

Codeage Liquid Iodine+ הוא הזול ביותר לכל 150 מק"ג, אבל טיפה אחת בו היא 250 מק"ג וקשה לדייק בה, והמילה "nascent" על התווית לא נבדקה כיתרון. גם Life Extension Sea-Iodine זול, אבל בכמוסה אחת יש 1,000 מק"ג, פי 2 מהתקרה לתוסף.

אם יש לכם מחלה בבלוטה, ואם את בהריון

• השימוטו, גרייבס, קשריות או תרופות לבלוטה: אף אחד מהמוצרים כאן לא מתחילים בלי הרופא. ובוודאי לא קלפ, דאלס במנות גדולות, או מוצרים במנה של מיליגרמים.
• הריון: קודם בודקים את המולטי-ויטמין. בפריג'נטלי של סופהרב, למשל, יש 150 מק"ג אשלגן יודיד בטבליה. אם אין יוד במולטי, הבחירה הראשונה בדוח, 150 מק"ג אשלגן יודיד, מתאימה. לא קלפ ולא אצות.

מה לא שווה את הכסף

כאן נכנס רק מה שלא מתאים לשימוש יומי, או שלא אפשר לדעת כמה יוד יש בו.

Iodoral, Tri-Iodine ומוצרים של 3 עד 50 מיליגרם

לא לשימוש יומי. טבליה אחת של Iodoral 12.5 היא פי 83 מהמנה היומית, ופי 20 מהרמה העליונה באירופה. הם זולים מאוד לכל 150 מק"ג, אבל אף אחד לא לוקח מהם 150 מק"ג. מה שידוע על מנות כאלה, בפרק על מגה-יוד.

טבליות אשלגן יודיד של 32.5 עד 130 מ"ג

רק לחירום גרעיני, ורק בהוראת הרשויות. טבליה של 130 מ"ג מכילה כ-99 מיליגרם יוד. הן נמכרות באייהרב בלי מרשם, והן לא תוסף.

יוד "nascent" ויוד מולקולרי בטיפות

לא ראינו סיבה לשלם על השם. לא מצאנו ניסוי שמראה שהצורה הזו טובה יותר מאשלגן יודיד במנה רגילה. בחלק מהמוצרים, כמו Triquetra, שלוש טיפות הן 1,800 מק"ג.

סי מוס, אבקות קלפ ואצות בלי יוד מוצהר

לא כמקור יוד. בלי מספר על התווית, אין דרך לדעת אם כפית מביאה 15 מק"ג או 1,500. אבקת קלפ אחת שכן מציינת, של Nutricost, מכילה 3,250 מק"ג ב-5 גרם.

סיקורה "יוד ירוק"

לא ברור מה מקבלים. בדף המוצר כתוב "150 מק"ג אצת אולווה", ולא כמה יוד. אם 150 הם יוד, זה 1.63 שקל ליום, פי 28 מטיפות אשלגן יודיד.

מה לבדוק על כל בקבוק

• Iodine, במיקרוגרמים (mcg).150 למבוגר, עד 250 בהריון. מעל 500 בתוסף אחד, לא לשימוש יומי. ואם כתוב mg ולא mcg, זה פי אלף.
• מאיפה היוד.Potassium iodide או potassium iodate: הכמות ידועה. Kelp או seaweed: בסדר, כל עוד כמות היוד כתובה.
• אם יש אצה, האם יש מספרים על מתכות.ארסן, קדמיום ועופרת במספרים, ולא רק "נבדק" או "ללא מתכות כבדות".
• האם זה בכלל לבליעה.פולידין, Povidone-iodine וטינקטורת יוד מיועדים לעור. לא שותים אותם.
• מה עוד אתם לוקחים.מולטי-ויטמין, תוסף להריון או לבלוטה עם יוד: מחברים את הכל, ולא עוברים 500.

המחירים: כמה עולים 150 מק"ג יוד

₪ ל-150 מק"ג יוד, המנה היומית, מהזול ליקר (25 באוקטובר 2026)

₪0.05מלח הארץ, מועשר ביוד

₪0.05Nature's Life, קלפ

₪0.06Life-flo, טיפות

₪0.08Swanson, קלפ

₪0.15NOW Kelp 150

₪0.15NOW אשלגן יודיד

₪0.38NaturesPlus Iodine

₪0.50נוטריקר אצות ים

₪0.61Maine Coast, דאלס

₪1.15נוטרי די, קופסה אחת

₪1.63סיקורה, יוד ירוק

מחירי אייהרב ישראל ומחירי החנויות הישראליות, בלי משלוח ובלי קופונים. בדאלס, לפי הממוצע שהיצרן מפרסם. ירוק: הבחירות הראשיות. צהוב: חלופות למצבים מסוימים.

ולמי שלוקח 150 מק"ג כל יום במשך שנה: עם מלח מיודד זה כ-18 שקלים, עם טיפות Life-flo כ-21, עם NaturesPlus כ-137, ועם תוסף אצות ישראלי 180 עד 420. המשלוח מאייהרב מתחיל ב-35 שקלים, וחינם מעל 180.

כל המוצרים שנבדקו

מוצר	צורה	מה בפנים	₪ ל-150 מק"ג	למה הוא כאן	קישור
Codeage Liquid Iodine+59 מ"ל, ₪83.84	טיפות	250 מק"ג בטיפה, "nascent"	₪0.04	קשה לדייק בטיפה אחת	iHerb
מלח הארץ, מלח מועשר ביוד1 ק"ג, ₪9.90	מלח	30 מק"ג יוד לגרם (אשלגן יודאט)	₪0.05	הזול מבין ההמלצות. כפית ביום, במקום המלח הרגיל	מלח הארץ
Nature's Life Icelandic Kelp500 טבליות, ₪41.19	קלפ	225 מק"ג לטבליה (לפי תווית מ-2016)	₪0.05	קלפ זול, תווית ישנה	iHerb
Life-flo Liquid Iodine Plus59 מ"ל, ₪25.77	טיפות	150 מק"ג ב-3 טיפות (אשלגן יודיד ויוד)	₪0.06	הזול ביותר שמגיע בדיוק ל-150 מק"ג	iHerb
Life Extension Sea-Iodine60 כמוסות, ₪22.93	אצות	1,000 מק"ג לכמוסה	₪0.06	פי 2 מהתקרה של תוסף	iHerb
NutraChamps Iodine Drops60 מ"ל, ₪58.81	טיפות	250 מק"ג ב-0.1 מ"ל (אשלגן יודיד)	₪0.06		iHerb
Swanson Kelp250 טבליות, ₪29.14	קלפ	225 מק"ג לטבליה, Ascophyllum	₪0.08	קלפ זול, עלול להכיל שאריות סרטנאים	iHerb
Nutricost Kelp 325240 טבליות, ₪41.05	קלפ	325 מק"ג לטבליה	₪0.08		iHerb
NOW Kelp 325250 כמוסות, ₪46.39	קלפ	325 מק"ג לכמוסה, אורגני	₪0.09		iHerb
KAL Kelp250 טבליות, ₪33.06	קלפ	225 מק"ג לטבליה	₪0.09		iHerb
Country Life Arctic-Kelp300 טבליות, ₪41.21	קלפ	225 מק"ג לטבליה	₪0.09		iHerb
Nature's Way Kelp180 כמוסות, ₪43.00	קלפ	270 מק"ג לכמוסה	₪0.13		iHerb
NaturesPlus Icelandic Kelp300 טבליות, ₪41.03	קלפ	150 מק"ג לטבליה. מכיל דגים ורכיכות	₪0.14		iHerb
NOW Kelp 150200 טבליות, ₪29.80	קלפ	150 מק"ג לטבליה, אורגני	₪0.15	קלפ בדיוק במנה היומית	iHerb
NOW Potassium Plus Iodine180 טבליות, ₪40.59	אשלגן יודיד	225 מק"ג לטבליה, עם אשלגן	₪0.15	אשלגן יודיד ממותג מוכר	iHerb
Solaray Iodine 50030 כמוסות, ₪25.29	אשלגן יודיד	500 מק"ג לכמוסה	₪0.25	בדיוק בתקרה של תוסף	iHerb
Oregon's Wild Harvest Organic Kelp90 כמוסות, ₪64.90	קלפ	400 מק"ג לכמוסה, אורגני	₪0.27		iHerb
Bluebonnet Atlantic Sea Kelp120 כמוסות, ₪51.83	קלפ	225 מק"ג לכמוסה, עם כלורלה	₪0.29		iHerb
NaturesPlus Iodine 150100 טבליות, ₪37.50	אשלגן יודיד	150 מק"ג לטבליה	₪0.38	אשלגן יודיד בדיוק במנה היומית	iHerb
נוטריקר אצות ים120 יחידות, ₪87.40	קלפ	220 מק"ג ליחידה, לפי הדף	₪0.50	הזול מבין התוספים בחנות ישראלית	ניצת הדובדבן
Maine Coast Dulse Flakes454 גרם, ₪240.80	דאלס	כ-142 מק"ג לגרם, ממוצע של היצרן	₪0.56	אותו מוצר, אריזה גדולה	iHerb
Maine Coast Dulse Flakes113 גרם, ₪65.00	דאלס	כ-142 מק"ג לגרם, ממוצע של היצרן	₪0.61	בדיקות מתכות שפורסמו	iHerb
נוטרי די יוד טבעי מאצות ים60 כמוסות, ₪119.90	קלפ	260 מק"ג לכמוסה	₪1.15	בשלישייה ₪69.95 לקופסה	נוטרי די
סיקורה "יוד ירוק"60 כמוסות, ₪97.60	אצת אולווה	"150 מק"ג אולווה", לא ברור אם זה יוד	₪1.63	אם 150 הם יוד	ניצת הדובדבן

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

בטבלה 24 אריזות (23 מוצרים, כי הדאלס של Maine Coast מופיעה בשתי אריזות). כמות היוד כתובה בכולן, חוץ מסיקורה, שנכנסה כי היא תוסף אצות ישראלי נפוץ. מוצרים במנה של מיליגרמים, אצות בלי יוד מוצהר וסי מוס לא נכנסו לטבלה, ויש להם פסקה ב"מה לא שווה את הכסף". המחירים נבדקו ב-25 באוקטובר 2026.

מי בדק את המוצרים

לא מצאנו אף תוסף יוד עם תו של NSF או USP על התוכן. בתוספי אשלגן יודיד זה פחות מטריד: זה מלח מטוהר, ואין בו אצה שסופגת מתכות מהים. בתוספי קלפ ובאצות זה משמעותי יותר. החברה היחידה שמצאנו שמפרסמת מספרים היא Maine Coast Sea Vegetables, עם בדיקות שנתיות של ארסן אי-אורגני, קדמיום, עופרת וכספית לכל סוג אצה, מדגימות מרוכזות ולא מכל קציר. נוטרי די וסיקורה כותבות שהמוצרים שלהן נקיים ממתכות, בלי מספרים. וכשאין דוח פומבי, זה לא אומר שהמוצר פחות טוב. זה אומר שאין דרך לדעת.

האם הדוח הזה מוטה?

אין כאן קישורי שותפים, ואף מותג לא שילם על אזכור. המוצרים נבחרו לפי סדר קבוע: כמות יוד מוצהרת, צורה, בדיקה חיצונית, ורק בסוף מחיר. וכשהמסקנה היא שהמוצר הכי משתלם הוא מלח מיודד בעשרה שקלים, זה כתוב.

סוף הדוחאין בו קישורי שותפים

מאיפה מתחילים עם יוד

1. לבדוק מאיפה מגיע היוד שלכם היום: מלח מיודד בבית? מוצרי חלב, ביצים או דגים כמה פעמים בשבוע? תוסף או מולטי-ויטמין עם יוד?
2. אם יש לכם מחלה בבלוטה, או שאתם נוטלים תרופה לבלוטה: עוצרים כאן ומדברים עם הרופא לפני כל שינוי.
3. להחליף את המלח בבית במלח מיודד, בלי להגדיל את הכמות. זה הצעד הכי זול ופשוט, והוא לבד סוגר את רוב הפער.
4. בהריון, בהנקה, או לפני הריון: תוסף של 150 מק"ג, או מולטי-ויטמין להריון שכבר מכיל אותם.
5. מי שלא אוכל מלח ולא מוצרים מהחי: 150 מק"ג אשלגן יודיד ביום, או כפית דאלס ביום (לא כף), ולא שניהם יחד.
6. לא להוסיף מעבר לזה תוספי קלפ, אבקות אצות או טיפות במינון של מיליגרמים.

ומי שרוצה לבחור מוצר: הבחירה לפי המצב, בדוח המוצרים.

שאלות ותשובות

המידע במאמר הוא מידע כללי, ואינו ייעוץ רפואי או תחליף לו. לפני שמתחילים, מפסיקים או משנים תוסף או טיפול, ובמיוחד עם מחלה או תרופה של בלוטת התריס, בהריון או בהנקה, או עם מחלת כליות או לב, כדאי להתייעץ עם רופא.

מי עומד מאחורי המאמר

הקולות: מי שדבריהם מובאים במאמר

המחקרים: מי שעבודתם עומדת בבסיס

המקורות

1. First Israeli National Iodine Survey Demonstrates Iodine Deficiency Among School-Aged Children and Pregnant Women (2017)
2. Results of the national biomonitoring program show persistent iodine deficiency in Israel (2022)
3. [SERUM THYROGLOBULIN LEVELS AND ESTIMATED IODINE INTAKE IN ADULTS EXPOSED TO IODINE‑DILUTED DESALINATED DRINKING WATER] (2016)
4. Low Iodine Intake from Dairy Foods Despite High Milk Iodine Content in Israel (2018)
5. Can desalinated seawater contribute to iodine-deficiency disorders? An observation and hypothesis (2016)
6. Sea water desalination and removal of iodine: effect on thyroid function (2018)
7. Iodine deficiency and thyroid disorders (2015)
8. Iodine status of consumers of milk-alternative drinks v. cows' milk: data from the UK National Diet and Nutrition Survey (2021)
9. Thyroid function and iodine intake: global recommendations and relevant dietary trends (2024)
10. Ten repeat collections for urinary iodine from spot samples or 24-hour samples are needed to reliably estimate individual iodine status in women (2011)
11. Urinary iodine, thyroid function, and thyroglobulin as biomarkers of iodine status (2016)
12. Iodine and mental development of children 5 years old and under: a systematic review and meta-analysis (2013)
13. Pre-pregnancy iodized salt improved children's cognitive development in randomized trial in Ethiopia (2020)
14. Effect of inadequate iodine status in UK pregnant women on cognitive outcomes in their children: results from the Avon Longitudinal Study of Parents and Children (ALSPAC) (2013)
15. Association of Maternal Iodine Status With Child IQ: A Meta-Analysis of Individual Participant Data (2019)
16. Effect of iodine supplementation in pregnant women on child neurodevelopment: a randomised, double-blind, placebo-controlled trial (2017)
17. Systematic review and meta-analysis of the effects of iodine supplementation on thyroid function and child neurodevelopment in mildly-to-moderately iodine-deficient pregnant women (2020)
18. Iodine supplementation for women during the preconception, pregnancy and postpartum period (2017)
19. Iodine Supplementation in Mildly Iodine-Deficient Pregnant Women Does Not Improve Maternal Thyroid Function or Child Development: A Secondary Analysis of a Randomized Controlled Trial (2020)
20. Low intake of iodized salt and iodine containing supplements among pregnant women with apparently insufficient iodine status – time to change policy? (2020)
21. Moderate Iodine Deficiency Is Common in Pregnancy but Does Not Alter Maternal and Neonatal Thyroid Function Tests (2020)
22. Can Mild-to-Moderate Iodine Deficiency during Pregnancy Alter Thyroid Function? Lessons from a Mother-Newborn Cohort (2022)
23. Optimal and safe upper limits of iodine intake for early pregnancy in iodine-sufficient regions: a cross-sectional study of 7190 pregnant women in China (2015)
24. Large differences in incidences of overt hyper- and hypothyroidism associated with a small difference in iodine intake: a prospective comparative register-based population survey (2002)
25. Prevention of autoimmune hypothyroidism by modifying iodine intake and the use of tobacco and alcohol is manoeuvring between Scylla and Charybdis (2013)
26. Increased Incidence Rate of Hypothyroidism After Iodine Fortification in Denmark: A 20-Year Prospective Population-Based Study (2019)
27. Effect of iodine intake on thyroid diseases in China (2006)
28. Prevalence and risk factors of hypothyroidism after universal salt iodisation: a large cross-sectional study from 31 provinces of China (2023)
29. Consequences of excess iodine (2014)
30. Urinary Iodine and Genetic Predisposition to Hashimoto's Thyroiditis in a Chinese Han Population: A Case-Control Study (2020)
31. The effect of iodine restriction on thyroid function in patients with hypothyroidism due to Hashimoto's thyroiditis (2003)
32. Selenium Supplementation in Patients with Hashimoto Thyroiditis: A Systematic Review and Meta-Analysis of Randomized Clinical Trials (2024)
33. What Endocrinologists Should Know About Iodine: Population Deficiency, Individual Excess and Misinformation in the United Kingdom (2026)
34. Variability of iodine content in common commercially available edible seaweeds (2004)
35. Iodine deficiency in Israeli pregnant women – a time for action (2020)
36. The toxicology of iodate: a review of the literature (2001)
37. Low-level seaweed supplementation improves iodine status in iodine-insufficient women (2014)
38. Iodine bioavailability from cow milk: a randomized, crossover balance study in healthy iodine-replete adults (2019)
39. Dietary Risk Assessment and Classification Model Based on Trace Elemental Analysis in Commercially Available Dried Seaweed Products (2025)
40. Analysis and Risk Assessment of Total Iodine Content in Edible Seaweeds in South Korea (2025)
41. Emergence of Seaweed and Seaweed-Containing Foods in the UK: Focus on Labeling, Iodine Content, Toxicity and Nutrition (2015)
42. Commercially available kelp and seaweed products – valuable iodine source or risk of excess intake? (2021)
43. Reducing the High Iodine Content of Saccharina latissima and Improving the Profile of Other Valuable Compounds by Water Blanching (2020)
44. Scottish Seaweeds as Sustainable Sources of Micronutrients: Mineral Composition, Vitamin B(12) Content, and Safety Assessment (2026)
45. [Transient thyrotoxicosis induced by Japanese kombu] (1989)
46. Seaweeds rehydration and boiling: Impact on iodine, sodium, potassium, selenium, and total arsenic contents and health benefits for consumption (2021)
47. Iodine Status and Thyroid Function in a Group of Seaweed Consumers in Norway (2020)
48. Impact of habitual seaweed consumption on iodine nutrition and thyroid function: a non-randomized pre-post clinical study (2026)
49. Seaweed and soy: companion foods in Asian cuisine and their effects on thyroid function in American women (2007)
50. Effects of Daily Kombu (Laminaria japonica) Intake on Body Composition, Blood Pressure, and Fecal Microbiota in Healthy Adult Japanese: A Randomized, Double-Blind Study (2025)
51. Assessment of Japanese iodine intake based on seaweed consumption in Japan: A literature-based analysis (2011)
52. Effect of excess iodine intake on thyroid diseases in different populations: A systematic review and meta-analyses including observational studies (2017)
53. Transient Hyperthyroidism following the ingestion of complementary medications containing kelp seaweed: A case-report (2019)
54. Transient neonatal hypothyroidism due to maternal seaweed soup ingestion: a report of 3 cases (2026)
55. Sea Moss (2006)
56. Fucoidan Attenuates Lead-Induced Liver Injury Associated with IGFBP1 and Gut Microbiota-Derived Tryptophol Metabolism (2026)
57. Commercial Edible Seaweeds: Characterization by Mineral Content and Fatty Acid Composition (2026)
58. Effects of Palmaria palmata on lipid metabolism and glycemic control in participants with hypercholesterolemia in a randomized double-blind placebo-controlled trial (2020)
59. The effect of consuming Palmaria palmata-enriched bread on inflammatory markers, antioxidant status, lipid profile and thyroid function in a randomised placebo-controlled intervention trial in healthy adults (2016)
60. Potential of a renin inhibitory peptide from the red seaweed Palmaria palmata as a functional food ingredient following confirmation and characterization of a hypotensive effect in spontaneously hypertensive rats (2014)
61. Iodine content in bulk biomass of wild-harvested and cultivated edible seaweeds: Inherent variations determine species-specific daily allowable consumption (2018)
62. Seasonal variation in the nutritional composition and potentially toxic elements of the red macroalga Palmaria palmata in the Arctic (2025)
63. Survey of arsenic content in edible seaweeds and their health risk assessment (2024)
64. Arsenic in seaweed–forms, concentration and dietary exposure (2007)
65. Arsenic species and their health risks in edible seaweeds collected along the Chinese coastline (2022)
66. Case report: potential arsenic toxicosis secondary to herbal kelp supplement (2007)
67. The effect of small increases in dietary iodine on thyroid function in euthyroid subjects (1988)
68. Iodide induces thyroid autoimmunity in patients with endemic goitre: a randomised, double-blind, placebo-controlled trial (1998)
69. Over-the-counter-drug-induced thyroid disorders (2013)
70. Effects of kelp supplementation on thyroid function in euthyroid subjects (2003)
71. The effect of supraphysiologic levels of iodine on patients with cyclic mastalgia (2004)
72. Iodine replacement in fibrocystic disease of the breast (1993)
73. A Randomized Controlled Multicenter Trial of an Investigational Liquid Nutritional Formula in Women with Cyclic Breast Pain Associated with Fibrocystic Breast Changes (2018)
74. Iodine: Fact Sheet for Health Professionals, NIH Office of Dietary Supplements
75. Tolerable Upper Intake Levels for Vitamins and Minerals, EFSA 2006

קריאה נוספת באתר: מתכות כבדות במזון · ספירולינה · סוגי דגים למאכל · מדיקל מדיום · ארסן באורז

מחבר המאמר: שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.