הכשל הלוגי שמאחוריו כל מנטור באינסטגרם

הפרק נפתח בהסבר על טעות חשיבה אחת, וכשמבינים אותה קשה לראות את הפיד באותו אופן. קשה לנו להבדיל בין קשר סיבתי לקשר נסיבתי.

הדוגמה שניתנה לזה פשוטה: מפרסמים רכב, ולידו שמים בחורה יפה. וזה עובד, אחרת לא היו עושים את זה. הראש קופץ למסקנה שאם אקנה את הרכב, יהיה לי גם הצד השני של התמונה.

ואיך זה עובד על מנטורים

אותו מנגנון בדיוק פועל כשמישהו מצלם את עצמו בבגד יקר ומציע ללמד אתכם מסחר. וכאן זה נשבר בשלושה שלבים נפרדים, שכל אחד מהם מספיק כדי להפיל את המסקנה:

כפי שנאמר בשיחה: "אם עכשיו ליאו מסי מורה שלי פרטי, כל יום מלמד אותי כדורגל, אני לעולם לא מסי."

ולזה נוסף גם המרכיב הסטטיסטי: בשוק שיש בו מספיק אנשים, תמיד יהיו כמה שנכנסו ברגע הנכון ויצאו בגדול, בלי שום קשר ליכולת. קבלת החלטות טובה מתחילה בדיוק כאן, בהפרדה בין מה שגרם למה.

למה עשור אחד טוב מייצר דור שלם של מומחים

יש עוד שכבה לתופעה הזאת, והיא קשורה לתזמון ולא לאנשים.

כפי שנאמר בשיחה: "השנים 2010 עד 2020 היו שנים פנטסטיות. איפה שלא זרקת כסף בנדל״ן, עשית כסף."

סדרות, דרום תל אביב, נהריה. לא היה משנה במיוחד איפה. ובאותו עשור, כל מי שקנה יצא מרוויח, וזה יצר שכבה שלמה של אנשים שמרגישים, בכנות גמורה, שהם יודעים משהו.

מבחן אחד שמפריד בין ידע למזל

והמבחן שהוצע כדי לבדוק את זה פשוט ומעשי: תראה לי מישהו שעושה כסף בנדל״ן בתקופה הזאת. בשוק עולה כולם גאונים. מה שמבדיל נמדד דווקא בתקופה שבה זה לא קל.

ואת אותה תופעה בדיוק ראינו כבר בקורסי מסחר יומי: גל של בוגרים שגם שילמו על הקורס וגם הפסידו בשוק. וההערה שנאמרה על נדל״ן היא שהבועה נבנית מאותו חומר: "אין דבר כזה משהו שרק עולה בלי סיכון. לזה קוראים בועה."

היצע וביקוש, ולמה ירידת מחירים דווקא מעלה את התשואה

הטיעון הכי נפוץ בעד נדל״ן בישראל הוא שהאוכלוסייה גדלה. וזה נכון, אבל לפי מה שנאמר בשיחה זה לא הגורם המרכזי. מה שמזיז את המחיר הוא היצע וביקוש.

ולמה זה חשוב? כי אותה כמות אנשים ואותה כמות בתים יכולות לייצר מחירים שונים לגמרי, תלוי בשאלה אחת: כמה מהם רוצים לקנות וכמה מהם רוצים לשכור.

למה זה נשמע הפוך ממה שהיינו מצפים

וכאן נמצא החלק שקשה לתפוס. אם פחות אנשים רוצים לקנות ויותר אנשים רוצים לשכור, מחיר הדירה יורד, אבל שכר הדירה עולה.

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

כלומר ההשקעה נעשית אטרקטיבית יותר דווקא כשהמחירים יורדים. וההסבר שניתן לכך שקשה לנו לראות את זה נוגע לזיכרון: הישראלי הממוצע זוכר עשור אחד, וזה בדיוק העשור שבו הכול עלה.

האם נדל״ן בישראל תמיד עולה בטווח הארוך?

שאלתי את זה ישירות, כי זו ההנחה שכולם עובדים לפיה. והתשובה שקיבלתי מנתה תקופות שכבר קרו.

מי שנכנס לשוק סביב שנת 2000 פגש תקופה לא קלה. ב-2009 היו אנשים שמכרו דירות בהפסד. ובשנות השמונים, בתקופת האינפלציה הגבוהה והמעבר לדולר, אנשים קנו ומכרו דירות בדולרים כי כבר לא היה אפשר לסמוך על השקל.

כפי שנאמר בשיחה: "זה היה נראה לאנשים לפני שלוש שנים כמו מדע בדיוני."

איפה באמת הסיכון

אבל הנקודה החשובה כאן היא שהבעיה אינה עצם הרכישה אלא המינוף על בסיס ספקולציה. והתרחיש שתואר קונקרטי מאוד:

זוג צעיר עם מיליון שקל הון עצמי. במחיר הריבית שהיה לפני שלוש שנים, דירה בשלושה מיליון הייתה סבירה, וההחזר נראה כמו שכר דירה. ואז הם ראו דירה שהם נדלקו עליה בשלושה וחצי מיליון, ולקחו משכנתה קצת יותר גדולה.

ואז הריבית עלתה. ההחזר שהיה תשעת אלפים והרגיש כמו כל הכסף שלהם, הפך לאחד עשר או שנים עשר אלף. וזה כבר לא קושי, זה חובה למכור.

כפי שנאמר בשיחה: "מינופים על בסיס חלומות, בטוח לא. זה מסוכן להחריד."

למה בלי הטבת המס הוא לא היה משקיע בנדל״ן שקל

ולמרות כל האזהרות, התשובה לשאלה אם לקנות נדל״ן הייתה כן. אבל הנימוק שניתן לה אינו הנימוק שרוב האנשים נותנים.

כפי שנאמר בשיחה: "אם לא הייתה הטבת מס משמעותית מאוד על דירת מגורים יחידה, לא הייתי משקיע אפילו שקל בנדל״ן."

החישוב

וההיגיון מאחורי זה מספרי לגמרי, ושווה לעבור עליו לאט:

ומול חמישה אחוזים ומשהו בלי שוכרים, בלי עורכי דין, בלי סכסוכים עם השכנים ובלי טיפול שוטף, פער של אחוז אחד אינו מספיק. שני הדברים שהופכים את המשוואה הם המינוף הסביר והטבת המס.

ודירה שנייה

וכשההטבה נעלמת, נעלמת גם ההמלצה. אין לו דירה שנייה בישראל, והוא גם לא רואה את עצמו קונה אחת, למרות שהסכם ממון היה מאפשר את זה. הנימוק פשוט: הוא לא אוהב להתעסק עם נדל״ן, והתשואות בשוק ההון בטווח הארוך טובות מספיק.

כפי שנאמר בשיחה: "עם הרבה נכסים, הרבה דאגה. זה נכון מאוד בנדל״ן, ולא נכון בכלל בשוק ההון."

החריג היחיד שצוין הוא נדל״ן מסחרי דרך חברה בע״מ, ושם השיקול שוב מיסויי: הריבית על המשכנתה היא הוצאה מוכרת, כלומר כלי עבודה, ולא כסף שעף ברוח כמו אצל אדם פרטי.

נדל״ן בחו״ל: שבעה אחוזים שמתגלים כארבעה

לנדל״ן בחו״ל יש כמה יתרונות אמיתיים, והם נאמרו בפירוש: הון עצמי נמוך בהרבה, תשואה שוטפת גבוהה יותר, ומיסוי שלפעמים נוח יותר מהשמונה אחוזים שגובים בישראל על דירה שנייה. ויש גם סיבה שאינה כלכלית: הרצון להוציא חלק מהכסף מהארץ.

שבעה אחוזים בליברפול, וארבעה שנשארים

יש לו דירת מגורים בליברפול שמניבה שבעה אחוזים ברוטו בשנה. וזה נשמע מצוין. אבל אחרי מיסים, דמי ניהול וכל השאר, מה שנשאר הוא בסביבות ארבעה אחוזים נטו.

כפי שנאמר בשיחה: "זו תשואה שאני יכול לקבל גם בבאר שבע. דירות יד שנייה, דירות סטודנטים, בדיוק אותה תשואה."

ואז נוספה סיבה שנייה, והיא לא מספרית: הזמן. שיחות עם אינסטלטור בבריסטול או בפורטוגל הן זמן שאפשר להשקיע בדברים אחרים. ולזה נלווית גם הטרדה השקטה שיושבת ברקע.

כפי שנאמר בשיחה: "המשאב היחיד שאני נורא נורא קמצן עליו זה הזמן שלי והפיס אוף מיינד שלי."

ומה שאין לו תשובה לוגית

ויש גם סיבה שלישית לפופולריות של נדל״ן בחו״ל, והיא נאמרה בכנות: יוקרה. הרצון להגיע לעבודה ולומר שיש לי דירה באורגון או בטקסס. וההערה שנלוותה לזה מדויקת דווקא בגלל שהיא לא מבטלת אותו: "זו סיבה רגשית. אני לא יכול לבטל אותה, אבל אני גם לא יכול להתייחס אליה באופן לוגי."

ולכן, כשהיה סכום שהיה חייב להיות מושקע מחוץ לישראל, ההחלטה בסוף הייתה לפתוח תיק השקעות בחו״ל ולהשקיע אותו במדד. ההחלטה הזאת, לפי הדגשה מפורשת בשיחה, לא הייתה פסיכולוגית אלא חישוב רווח והפסד שכולל את הזמן בתוך המשוואה.

מלחמת עולם והתיק שלך: השאלה היחידה שמשנה

זו הייתה השאלה שהכי רציתי לשאול. סין תוקפת את טייוואן, או שנפתחת חזית רחבה מול איראן, והשווקים מתחילים ליפול. מה עושים?

התשובה הגיעה עם היפוך שאלה:

כפי שנאמר בשיחה: "זה כמו שתשאל אותי, נפתחה עכשיו מלחמת עולם שלישית, אתה מוכר את התופים שלך או לא מוכר?"

מה כן קובע

הדבר היחיד שמשפיע על ההחלטה למכור הוא מתי אתה נפגש עם הכסף. אם המועד שבו תצטרך למשוך רחוק בשלושים או ארבעים שנה, מה שקורה השבוע אינו נוגע לתיק.

ומפולות יהיו. זה נאמר במפורש: יהיו מפולות, ולא אחת. השאלה אינה אם, השאלה היא רק מתי אתה צריך את הכסף.

ולמה זה כל כך קשה בזמן אמת

ההסבר שניתן לקושי הזה אינו פיננסי אלא אבולוציוני. המוח שלנו נבנה במשך מיליוני שנים, והעובדה שבמאתיים השנים האחרונות אנחנו גם סוחרים בניירות ערך היא כלום במונחים האלה.

אנחנו עדיין חושבים כמו ציידים לקטים. ולכן נפילה חדה נקראת אצלנו כמו זעקה בשבט: מתקפה, סכנה, לברוח. וקשה מאוד להגיד למי שמרגיש תחת מתקפה לחשוב רציונלית. מי שרוצה להבין את המנגנון הזה לעומק ימצא אותו במאמר על לחץ נפשי ואיך הוא משפיע על החלטות.

שלושים אחוז הנחה ברמי לוי ובבורסה

ההמחשה שסוגרת את הנקודה הקודמת היא הפשוטה ביותר בפרק, ואולי גם השימושית ביותר.

אתה מגיע לרמי לוי עם עגלה ועם הרשימה הקבועה שלך, וקולט שיש שלושים אחוז הנחה. אתה לא מתעצבן. אתה שמח, ואולי אפילו קונה יותר.

כפי שנאמר בשיחה: "אין שום הבדל בין זה לבין בהלה בשווקים."

ובמשבר הקורונה זה נראה בדיוק ככה: הדינמיקה הפסיכולוגית של העדר, כולם נבהלים ומוכרים בפאניקה, בזמן שמה שקרה בפועל הוא שלושים אחוז הנחה על אותה סחורה בדיוק.

וממה באמת כדאי לפחד

וכשעברנו על הפחדים אחד אחד, כל אחד מהם קיבל פתרון שאינו קשור לתיק ההשקעות:

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

הבעיה עם ה-S&P 500, ולמה רוב המשקיעים בו יפסידו

וכאן הגיעה אמירה שלא ציפיתי לה ממישהו שהמותג שלו בנוי על השקעה פסיבית במדדים.

כפי שנאמר בשיחה: "אני חושב שמי שמשקיע ב-S&P 500 עושה טעות איומה אם הוא לא יודע במה הוא משקיע."

איך המשפט מתעוות בדרך

וההמחשה לזה היא שרשרת של אנשים בארוחת צהריים. אחד קרא ספר או עשה תוכנית, ואמר לחבריו שבטווח הארוך המדד עושה בממוצע כעשרה אחוזים בשנה. השני, שלא היה בשיחה המקורית, שמע משפט קצר יותר: המדד עושה עשרה אחוזים בשנה.

וההבדל בין שני המשפטים האלה הוא ההבדל בין להרוויח לבין להפסיד. כי אז מגיעה שנה עם מינוס שבעה אחוזים, ואחריה שנה עם מינוס שנים עשר, והאדם מסיק שהמוצר מקולקל ומוכר בדיוק ברגע הלא נכון.

כפי שנאמר בשיחה: "אתם משקיעים במוצר נהדר. אתם פשוט לא יודעים מה אתם עושים, ולכן אתם כנראה תפסידו."

ומה עם התלות בכלכלה האמריקאית

שאלתי גם על התרחיש שבו הדולר נחלש או שמשהו קורה לארצות הברית. התשובה הבחינה בין שני דברים: ראשית, יש מדדים אחרים, ובהם מדדים עולמיים, למי שרוצה פיזור רחב יותר. ושנית, גם המדד האמריקאי עצמו מורכב מחברות עולמיות עם לקוחות בכל העולם, ולכן ההשקעה בו אינה השקעה בשוק המקומי האמריקאי.

השקעות ערך: איך מעריכים חברה כמו שמעריכים דוכן פלאפל

שאלתי על הגישה שבין שני הקצוות: לא מסחר יומי, אבל כן בחירה מושכלת של מניות. מה שמכונה השקעות ערך, בדרכו של וורן באפט.

ההסבר שקיבלתי לזה הוא ההמחשה הטובה ביותר שנתקלתי בה למכפיל.

הפלאפל מעבר לכביש

אם הייתי רוצה לקנות את הבעלות על דוכן הפלאפל, הייתי מבקש לראות את הרווחים ושואל מה המחיר. ואם התשובה היא שהוא מייצר רווח, לא הכנסה, של מיליון שקל בשנה, ומוכר במיליון שקל, אז ההשקעה מחזירה את עצמה תוך שנה.

ואם הוא מבקש חמישה מיליון, זו תשואה של עשרים אחוז, וזה כבר לא טוב לעסק.

כפי שנאמר בשיחה: "באותו אופן בדיוק בודקים גם ערך של חברות."

מתי זה באמת עובד

ומה שנבדק בפועל בגישה הזאת הוא שווי מזומנים, מחזור, רווחים, ולפעמים ממש כניסה לדוחות הכספיים. וכל זה, נאמר במפורש, הגיוני לחלוטין וניתן ללימוד עם שלוש יחידות מתמטיקה.

הדוגמה שהובאה כהזדמנות אמיתית היא בנקים שנסחרים מתחת להון העצמי שלהם, כלומר המחיר שמשלמים על המניה נמוך משווי הנכסים. ובאופן כללי, זמנים רעים בשוק ההון משקפים למשקיע פחות סיכון, לא יותר.

אבל התמונה הכוללת שהוצגה היא של מחיר בזמן: זה מצריך הרבה מאוד זמן, הרבה מאמץ, והרבה ספקות מולך לבין עצמך אם עשית את הדבר הנכון. ההערה שסגרה את הנקודה: "אם היינו לפני מאה שנה, כנראה שזו הדרך שבה הייתי משקיע."

האם כדאי לתזמן את הכניסה כשיש נפילה?

שאלה שנוגעת לכל מי שמפקיד סכום קבוע כל חודש: אם הייתה נפילה גדולה, אולי כדאי להכניס קצת יותר?

התשובה הייתה חד משמעית, וההנמקה שלה שלושה חלקים:

וההמחשה: אחרי יום מסחר קטסטרופלי, מי שעומד להעביר כסף יכול לומר לעצמו שכדאי לחכות עוד יום, כי אולי זה ירד עוד. אבל השוק יכול גם לעלות באותו יום ולא לחזור לעולם לאותה נקודה.

כפי שנאמר בשיחה: "יום קבוע בחודש אני מעביר את הכסף, וזהו. לא לנסות לתזמן."

מאתיים אלף שקל, והשאלה של היועץ ששינתה את הכיוון

החלק הזה של השיחה הוא לדעתי החזק בפרק, והוא לא על השקעות אלא על החלטה אחת.

הרקע: הספר יצא, האינסטגרם צמח, ואנשים התחילו לבקש ייעוץ אישי. משם נולדו סדנאות, ובתוך שבועות ההיקף עבר מכשבעה עד עשרה איש בחודש לארבעים וחמישים. ואז נעשה ברור שהמבנה של עוסק פטור כבר לא מחזיק.

הפגישה

הוא הגיע ליועץ עסקי מוכן, עם תוכנית עסקית: השקעה של מאתיים אלף שקל, מעבר למשרד, גיוס עובד, קצת אוטומציות, כדי להתפנות רק לדברים שמייצרים. היועץ הסתכל על התוכנית ואמר שהיא נראית טוב, ושאל מה בעצם השאלה.

והתשובה הייתה שמאתיים אלף שקל זה מפחיד. זה הרבה משכורות.

וההיפוך

ואז נשאלה השאלה ששינתה את הכיוון: מה אם היה נכנס משקיע שישים את מאתיים אלף השקלים, ותתחלקו ברווחים? התשובה המיידית הייתה שאף אחד לא ישקיע בעסק כזה, אין מה למשכן, יש עמוד אינסטגרם וזהו.

"אותי אתה מקבל כמשקיע."

ומה שקרה באותו רגע הוא החישוב שהופך את השאלה על פיה:

כפי שנאמר בשיחה: "הבן אדם הזה לא ידע איך קוראים לי לפני שעה. עכשיו הוא מוכן לשים עליי מאתיים אלף שקל. אז אני לא מוכן לשים על עצמי מאתיים אלף שקל?"

והמשפט שהגיע אחר כך

ובשיחה עם חבר, כשסיפר על המהלך ואמר שזה מפחיד, קיבל תשובה שהיא כמעט מדד: "כן, ובגלל זה אתה תהיה בטופ."

ההסבר שנלווה לה: תשעים ותשעה אחוזים מהאנשים מפחדים לעשות את זה. ולכן מי שכן עושה, ומצליח, נמצא בקצה העליון כמעט בהגדרה. זה בדיוק אותו קו שעובר גם במאמר על פחד מכישלון.

מיליון שקל בגיל 32, והביטחון שאיפשר לעזוב

אבל יש חלק אחד בסיפור שקל לפספס, והוא מה שהיה מתחת לרגליים כשההחלטה נלקחה.

הוא התחיל להשקיע ב-2012. עד שהחליט לעזוב את העבודה ולהתמסר לכתיבה ולשיווק הספר, היה לו תיק השקעות של בערך מיליון שקל, בגיל שלושים ושתיים.

כפי שנאמר בשיחה: "בחור בן 32 עם תיק השקעות של מיליון שקלים יכול להחליט: אני עוזב את העבודה."

וההגדרה שנתן לעצמו הייתה שנתיים. אם יצליח, יופי. אם לא, חוזרים לעבוד, וכאילו לא קרה כלום.

למה זה חשוב

הוא אמר את זה בכנות: "יש אנשים שעם אפס שקלים יגידו אני מקים עסק. אני לא כזה. אני בן אדם שצריך לדעת שיש את הביטחון הפיננסי כדי לעשות מהלך כזה גדול."

וזו נקודה ששווה להתעכב עליה, כי היא ההפך מהסיפור שמסופר לרוב על יזמים. ההשקעה הפסיבית לא הייתה מתחרה של ההשקעה בעצמו. היא הייתה מה שאיפשר אותה. מי שרוצה להעמיק בהבנה של המושג הזה ימצא זווית משלימה במאמר על חופש כלכלי.

וההערה על גודל ההפקדה

ולסיום הנקודה הזאת, כלל שנשמע מובן מאליו ובכל זאת שווה לומר: הסכום החודשי אינו חייב להישאר קבוע. ככל שהוא גדל, הדרך אל הנקודה שבה התיק יכול לפרנס מתקצרת.

חמש מאות שקל בחודש ייקחו המון זמן. חמשת אלפים ייקחו הרבה פחות.

שקט נפשי מול אושר: מה באמת השתנה

שאלתי אם זה היה שווה את זה, והתשובה הפרידה בין שני דברים שנוטים להתערבב.

אפשר לגלול את הטבלה הצידה ←

וההסבר לשורה האמצעית ישיר: הוא מצא את עצמו מנהל צוות של שנים עשר עובדים בלי שום ניסיון ניהולי קודם, כשמעולם לא ניהל אדם אחד. וזה מחייב, לפי מה שנאמר, שינוי מיינדסט ולמידה מתמדת.

כפי שנאמר בשיחה: "אני היום מאוד מאושר. אני לא חושב שזה בגלל זה. התחתנתי, הבאתי ילדים."

וההערה שסגרה את החלק הזה נגעה ליציאה מהפגישה כדי להוציא את הבת מהגן, ולמה זה דווקא מה שמחזיק אותו קרוב לקרקע: "כמה שמעריצים אותך בעבודה, בסוף לא מעניין אותה, קיבלת אבא."

ביצת עין וחופשה: למה זו לא דילמה

השאלה שסגרה את הפרק היא זו שכל מי שמפקיד סכום חודשי שואל את עצמו בשלב מסוים: אולי במקום המדד, כדאי להשקיע את הכסף בעצמי?

כפי שנאמר בשיחה: "זה כמו להתלבט אם להכין לעצמי ביצת עין לבוקר או לטוס לחופשה בקיץ."

הביצה היא התזונה של היום, החופשה היא יעד ארוך טווח. ואם תחסוך בביצת עין, לא תתקרב לחופשה. אלה שתי תוכניות נפרדות, ולכל אחת צריך תוכנית משלה.

ומה כן משנה חיים

ובכל זאת, ההכרעה שנאמרה בעניין הזה ברורה: מי שרוצה לשנות את מצבו הפיננסי מקצה לקצה, ולא בטווח של עשרים או שלושים שנה, יש רק דרך אחת, וזה עסק מוצלח.

ולזה נלוו סייגים שנאמרו באותה נשימה: זה ממש לא קל להקים אחד כזה, צריך לבחור נישה טובה, צריך תוכנית טובה, ובעיקר צריך לא לוותר כשיהיו קשיים בדרך. וגם ההמלצה לעשות את זה עם איש מקצוע, לא בהכרח יועץ צמוד, אבל מישהו שמכיר את השטח.

ומה שחשוב לשים לב אליו הוא שהוא אמר במפורש שאין לו נוסחת קסם לזה, ושהוא אינו מלמד את זה. מה שהוא כן מלמד הוא הצד השני של המשוואה: איך להפוך כסף להון באופן עקבי לאורך החיים, כדי שבשלב מסוים לא תצטרך לקום בבוקר ולעבוד כדי להתקיים.

ושלושת הכלים שצוינו שם הם השקעות ארוכות טווח, דירת מגורים, וקרנות סל פסיביות. וגם על אלה נאמר שהם משלימים ולא מתחרים: הוא עצמו משקיע לטווח ארוך במקביל להשקעה בעסק.

ומתי בכלל אין ברירה

ויש מצב אחד שבו התשובה לא נתונה לוויכוח. אדם שמרגיש שרע לו, שקשה לו בזוגיות או בגידול ילדים, יתקשה מאוד להתרכז במטרות אחרות, כי המצוקה תופסת את כל תשומת הלב.

כפי שנאמר בשיחה: "בן אדם שמרגיש שלא טוב לו, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות לפני הכול זה להשקיע בעצמו. זה לפני שבונים את כל היתר."

שבח יתר: לא תמיד יש במה להשקיע

ולסיום, מונח מעולם הנדל״ן שמסביר טעות נפוצה בעסקים.

שבח יתר הוא מה שקורה כשקונים דירה ומוסיפים לה מזרקה בכניסה וברזים מזהב. השקעת הרבה כסף, אבל אין בצד השני מישהו שמוכן להחזיר לך את התשואה על ההשקעה הזאת.

ואותו דבר בדיוק קורה בעסק. אפשר לשים חצי מיליון שקל בקמפיין פרסום שמחזיר אפס לקוחות.

מה מנהל טוב עושה במקום

מה שהוצע במקום הוא לאתר איפה בדיוק הבעיה, במקום להזרים כסף לכל המערכת. וההמחשה שניתנה לזה ספציפית:

כפי שנאמר בשיחה: "אם עשרת אלפים אנשים נכנסו לעמוד נחיתה, מאה השאירו פרטים, ויש רק מכירה אחת, אז יש לנו בעיה באיש מכירות."

ובמצב כזה, הבאת עוד עובדים או עוד תקציב לא תשנה דבר. העסק, לפי הניסוח שנאמר, צריך להישאר רזה וחטוב כל הזמן.

מחלות של עסק בצמיחה

ושתי המחלות שצוינו כטיפוסיות לעסק שגדל מהר הן חגיגת כוח אדם והוצאות שיווק מנופחות. וההסבר: בתקופות טובות אוגרים שומנים לחורף, ובתקופות רעות משתמשים ברזרבות. מי ששורף אותן בזמן הטוב נשאר חשוף בזמן הרע.

והדוגמה שניתנה חדה: עסק שהרוויח מיליון ושם מיליון בשיווק, הרוויח מיליון וחצי ושם מיליון וחצי. וכשעסק גדל כך, נשכח שהלקוחות האלה גם צריכים שירות. ואם אלף לקוחות מאוכזבים, זה מגיע לחדשות, וזה מפיל את העסק.

וההערה שסגרה הכול: מי שאין לו תשובה טובה לשאלה איפה בדיוק הכסף הבא יעשה הפרש, שיפנה אותו להשקעה ארוכת טווח. שם, לפחות, הוא לא נעלם.

לסיכום: מה לוקחים מהשיחה עם תמיר מנדובסקי

מה שמאפיין את הפרק הזה הוא לא עצה אחת גדולה אלא סדרה של הפרדות. בין קשר סיבתי לנסיבתי, בין שווי דירה לשכר דירה, בין ממוצע ארוך טווח לתשואה שנתית, ובין השקעה בעסק להשקעה בעצמך.

וההפרדה שהכי שווה לקחת היא זו שבין השאלה מה קורה בעולם לבין השאלה מתי אני צריך את הכסף. הראשונה משנה כותרות, השנייה משנה החלטות. וברוב המקרים רק השנייה נוגעת לתיק שלך.

ואם יש רגע אחד שנשאר, הוא הרגע שבו יועץ הציע להשקיע מאתיים אלף שקל בעסק של מישהו שהכיר שעה קודם לכן. השאלה שזה מייצר לא נשארת בעסקים: אם מישהו אחר מוכן להמר עליך, מה מונע ממך.

שאלות ותשובות

הדוברים בפרק

תמיר מנדובסקי

מחבר הספר ״השקעות לעצלנים״, שנמכר בישראל במאות אלפי עותקים, ומייסד עסק שמלמד השקעה פסיבית לטווח ארוך. התחיל להשקיע ב-2012, ועזב את עבודתו כשכיר בגיל שלושים ושתיים כדי לכתוב ולשווק את הספר. האתר של השקעות לעצלנים.

שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.

הפרק המלא עם תמיר מנדובסקי: בורסה, נדל״ן, מלחמות, מדדים ומתי להשקיע במניה של עצמך. עוד פרקים בערוץ היוטיוב של שחר כהן ובדף הפודקאסט.