ציטוטים של הרב קוק
בעברית

הישן יתחדש, והחדש יתקדש.

הגאווה היא הטיפשות היותר פראית.

הכרת טובה היא העמוד המוסרי היותר גדול ונשגב.

כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.

רק להתחיל מחדש, מבראשית. תמיד הנני עומד אצל ההתחלה.

כל מה שהשלמות הפנימית יותר חסרה, כן הטבע מחפש להשתלם לצד חוץ.

כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד, מתאהב האדם על הבריות בחיבה פנימית.

חטאה הלבנה כשקנאה בשמש, איבדה את שמחת חלקה כשהשוותה את עצמה אל זולתה.

התשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו.

הנאמן לעצמיותו בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים הוא עבד.

יסוד האושר הוא: אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטוב במעשה.

לא יעשה אדם את נפשו שקר, ואל יכזב את הרגשותיו הפנימיות מתוך סערת הדחיפה של הסכמת הרבים.

גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו, ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו.

אם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו ייבנה על ידי אהבת חינם.

גוף בריא אנו צריכים. התעסקנו הרבה בנפשיות, ושכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש.

עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם, פן יכחשו לך. דרוש אותם, וימצאו לך מיד.

מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה.

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה.

אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו.

הרצון הטוב הוא הכול, וכל הכישרונות שבעולם אינם אלא מילואיו.

אני אוהב את הכול. איני יכול שלא לאהוב את כל הבריות, את כל העמים.

אין האדם קונה שום מעלה כי אם מתוכיותו, מעצמותו המהותית הפנימית, ולא ממה שבא לו מבחוץ.

כל זמן שהענווה מביאה עצבון היא פסולה, וכשהיא כשרה מוסיפה היא שמחה, גבורה וכבוד פנימי.

איני חפץ בפחיתת הכבוד של שום אדם. אני רוצה שהכול יתעלו, הכול יתכבדו, יתרוממו ויתפארו.

הרצון להיות טוב לכל, בלי שום הגבלה, לא בכמות המוטבים ולא באיכות הטוב, זהו הגרעין הפנימי של נשמת ישראל.

כל עיקר המחלוקת, שלפעמים נראה אותה בוערת עד לב השמים, אינה כי אם ריב שפתיים, מפני שלא יבין איש שפת רעהו.

בעולם הרגיל של המחשבה מוכרחים הפרינציפים להיות סותרים זה את זה, ודווקא מסתירתם יבוא הבניין הרצוי. הסתירה מביאה לידי הכרעה.

אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא השלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה פנימית תמיד בקרבו.

האדם פונה מטבע נפשו אל רגשי קודש, וכדי להוציאם מן הכוח אל הפועל, מעמקי נפשו החוצה, דרושה לו התפילה.

נשתדל להרבות בעמנו השכלה, חכמות ומדעים, חוזק הגוף והנפש, רוח אומץ והכרה עצמית, כראוי לעם נאור ורב אונים.