ההיסטוריה לא מולידה תקווה. התקווה היא זו שמולידה היסטוריה.
המשפטים של הרב יונתן זקס מסודרים כאן לפי נושא, וכל אחד עם הספר, העמוד או השידור שממנו הוא בא: לכבוד השוני, השותפות הגדולה, מוסריות, טורי פרשת השבוע ושידורי הבוקר ב-BBC. כמעט הכול תרגום מאנגלית, והוא נעשה לעברית שאפשר לצטט. לצד כל נושא משפט אחד מהזווית הפסיכולוגית, ובתחתית מדור שמראה איפה הנוסח שרץ ברשת שונה ממה שזקס כתב, ואילו משפטים מיוחסים לו בלי מקור.
אופטימיות היא האמונה שהעולם משתנה לטובה. תקווה היא האמונה שיחד אנחנו יכולים להפוך אותו לטוב יותר.
הרב יונתן זקס, לרפא עולם שבור, עמ׳ 166 · 2005 (תרגום)
ב-1990 ה-BBC הזמין לראשונה רב לשאת את הרצאות ריית׳, סדרת ההרצאות הוותיקה שלו, והנושא באותה שנה היה מקומה של הדת בחברה חילונית. הרב שעמד שם היה יונתן זקס, שנה לפני שנכנס לתפקיד הרב הראשי של קהילות ישראל המאוחדות של חבר העמים הבריטי, ושנים לפני שהיה גם חבר בית הלורדים וחתן פרס טמפלטון.
הוא נולד בלונדון ב-1948, בן לסוחר טקסטיל, ולמד פילוסופיה בקיימברידג׳ ובאוקספורד לפני שהוסמך לרבנות. את הדוקטורט קיבל מקינגס קולג׳ לונדון ב-1982, ובאותן שנים שימש רב בגולדרס גרין ואחר כך בבית הכנסת ווסטרן מארבל ארץ׳, ועמד בראש ג׳וז קולג׳. מ-1991 עד 2013, 22 שנה, כיהן כרב הראשי. ב-2005 הוענק לו תואר אביר, ב-2009 נכנס לבית הלורדים כברון זקס מאולדגייט, וב-2016 קיבל את פרס טמפלטון. הוא נפטר בלונדון ב-7 בנובמבר 2020, בגיל 72, כחודש אחרי שאובחן בסרטן.
זקס בא לרבנות מפילוסופיה אקדמית, וזה נשמע בכל משפט שלו: הוא מגדיר לפני שהוא מטיף, ולרוב מדבר בבת אחת לשני קהלים, לקורא הדתי ולקורא שאינו מאמין. כמעט כל מה שנמצא כאן נכתב במקור באנגלית, והתרגום נעשה לעברית שאפשר לצטט ולא לעברית מילולית. מי שמחפש הרב זקס ציטוטים ברשת נתקל בדרך כלל ברשימות בלי מקור, ולכן הבסיס לדף הזה אחר: העיזבון הרשמי, The Rabbi Sacks Legacy, מנהל באתר rabbisacks.org מאגר של 2,263 ציטוטים, ולכל אחד מהם שורת מקור עם ספר ועמוד. משם הגיע כאן כמעט הכול.
זקס היה רב אורתודוקסי שכתב מתוך אמונה שלמה, ובכל זאת רוב מה שיש כאן פתוח גם למי שאינו דתי ואינו יהודי. הסיבה פשוטה: הוא עסק בשאלות שאינן דורשות הסכמה מוקדמת, מה עושים עם ילדים כדי שירצו לשמור על מה שקיבלו, איך מדברים עם מי שחושב אחרת, מה קורה לאדם שמחזיק בשנאה. האמונה נמצאת שם במלואה, ומי שקורא בלעדיה עדיין מקבל טיעון שלם. ובקריאה פסיכולוגית, ההבחנה שזקס חזר אליה יותר מכל, בין ציפייה שהמצב ישתפר לבין נכונות לקחת חלק בשיפור, היא הנקודה שבה מטופל מפסיק לחכות ומתחיל לפעול.
רוב המשפטים כאן נכתבו בין 2003 ל-2009, בהגדה של פסח שהוציא, בספר האתיקה שלו ובבלשון עתיד, וכמה מהם מטורי פרשת השבוע השבועיים. זקס חזר בהם על ההבחנה שהוא מוכר בה יותר מכל, בין אופטימיות לתקווה, וגם על טענה חדה שפחות מכירים: שמשבר הוא המקום שבו אדם פוגש כוחות שלא ידע שיש לו. וההבדל בין השניים ניכר בהתנהגות: מי שמחכה שיהיה טוב יותר נשאר במקום, ומי שמאמין שיש לו חלק במה שיקרה מתחיל לזוז.
ההיסטוריה לא מולידה תקווה. התקווה היא זו שמולידה היסטוריה.
כדי לשרוד טרגדיה וטראומה, קודם כול לבנות את העתיד. רק אחר כך לזכור את העבר.
התקווה רחוקה מלהיות פשוטה או תמימה. היא דורשת אומץ מוסרי שאי אפשר להכניע, היא שיוצרת אותו, והיא עצמה הביטוי שלו.
התרופה לפחד היא אמונה. אמונה שמכירה את הסכנות ובכל זאת לא מאבדת תקווה.
המשברים הקשים ביותר בחייך עשויים להתגלות כרגעים שבהם פגשת את האמיתות העמוקות ביותר וקנית את הכוחות הגדולים ביותר שלך.
כשאנחנו גדלים דרך הכישלונות שלנו, אנחנו נעשים גדולים ממי שמעולם לא נכשל.
החלק הגדול כאן בא מהשותפות הגדולה, הספר שזקס הקדיש לשאלה אם מדע ואמונה סותרים זה את זה, ומלחגוג את החיים, האישי והנגיש שבספריו. זקס למד פילוסופיה בקיימברידג׳ ובאוקספורד לפני שהוסמך לרבנות, ולכן הוא כמעט לא מבקש מהקורא להאמין למשהו. הוא מגדיר: מה עושה המדע, מה עושה הדת, ומה נשאר לאדם כשאין ודאות. מי שמחפש כאן פסיכולוגיה ימצא אותה בהגדרה של אמונה כיכולת לחיות בלי לדעת, אחת המיומנויות שהכי קשה לרכוש.
המדע הוא החיפוש אחר הסבר. הדת היא החיפוש אחר משמעות.
אמונה איננה ודאות. היא האומץ לחיות עם אי ודאות.
התעלומה הדתית האמיתית, לפי היהדות, איננה האמונה שלנו באלוהים. היא האמונה של אלוהים בנו.
אמונה היא לראות את הנס ביומיום, ולא לחכות כל יום לנס.
אמונה היא הסירוב להרפות עד שהפכת את הסבל לברכה.
אלוהים הוא המוזיקה של כל מה שחי, אבל יש זמנים שכל מה שאנחנו שומעים הוא רעש. האתגר הדתי האמיתי הוא להתעלם מהרעש ולהתמקד במוזיקה.
במקום שבו מה שאנחנו רוצים לעשות פוגש את מה שצריך להיעשות, שם אלוהים רוצה שנהיה.
שני ספרים שמפרידות ביניהם 18 שנה מחזיקים את רוב מה שיש כאן: לכבוד השוני, שנכתב בשנה שאחרי 11 בספטמבר, ומוסריות, שיצא ב-2020 ותיאר חברה שהתפרקה לאנשים בודדים. לצידם קטעי רדיו קצרים שזקס הקריא בבוקר ב-BBC. מה שחוזר בהם קטן במפתיע: שיחה, מסך שמכבים לערב אחד, השכן מהדלת ממול. מי שעסק בבדידות יודע שהיא נמדדת במספר האנשים שאפשר לדבר איתם באמת, וזה מספר קטן הרבה יותר ממספר המכרים.
התרופה הגדולה ביותר לאלימות היא שיחה: לומר את הפחדים שלנו, להקשיב לפחדים של האחר, ומתוך שיתוף הפגיעוּת הזאת לגלות ראשית של תקווה.
דווקא האנשים שלא דומים לנו הם אלה שמצמיחים אותנו.
המין האנושי לא נברא כדי לשרת שווקים. השווקים נוצרו כדי לשרת את המין האנושי.
מתוך 6,000 השפות המדוברות בעולם היום, רק אחת אוניברסלית באמת: שפת הדמעות.
הפרדוקס של זמננו: אנחנו יכולים לדבר ברגע אחד עם הצד השני של כדור הארץ, ולעיתים קרובות מתקשים לפטפט עם השכן מהדלת ממול.
העוני משפיל, וחברה טובה לא מרשה השפלה.
בין אם זו שעה ביום ובין אם זה יום בשבוע, כבו את המסכים, תיהנו זה מזה פנים אל פנים, וגלו מחדש את הקסם שבלחלום במקום לצפות.
כמעט כל המשפטים כאן באים מסדרה אחת: פרשת השבוע שזקס כתב מדי שבוע במשך עשרות שנים, ומתוכה יצא ב-2015 הכרך שיעורים במנהיגות. הוא קרא את המקרא כתיק מקרים של מנהיגים, קורח שהפעיל כוח ואיבד את מקומו, ופרשת שופטים שממנה הוציא את ההגדרה שלהנהיג פירושו לשרת. משם באות ההגדרות שלו, ורובן עוסקות במה שקורה למנהיג עצמו. מנהלים שמגיעים לייעוץ שואלים בדרך כלל איך להשפיע על הצוות, והשאלה שזקס מחזיר אליהם היא מה התפקיד עושה להם.
השימוש בכוח מקטין אחרים. הפעלת השפעה מגדילה אותם.
מנהיגים טובים יוצרים אנשים שהולכים אחריהם. מנהיגים גדולים יוצרים מנהיגים.
להנהיג זה לשרת. ככל שההצלחה שלך גדולה יותר, כך תצטרך לעבוד קשה יותר כדי לזכור שאתה שם כדי לשרת אחרים, ולא הם שם כדי לשרת אותך.
מנהיגות דורשת שני סוגים של אומץ: הכוח לקחת סיכון, והענווה להודות כשהסיכון נכשל.
אנשים לא נעשים מנהיגים מפני שהם גדולים. הם נעשים גדולים מפני שהם מוכנים לשמש כמנהיגים.
מנהיג צריך את האומץ להוביל, את הסבלנות להתייעץ, ואת החוכמה לדעת מתי הזמן הנכון לכל אחד מהם.
החינוך הוא הנושא שחוזר אצל זקס יותר מכל אחר. המשפטים כאן באים מלכבוד השוני, ממסות ההגדה של פסח, ומאסופת הטורים שיצאה אחרי מותו ב-2021, ואחד מהם נכתב במכתב לדור הצעיר לקראת יום כיפור. מה שמשותף להם הוא שזקס מדבר על חינוך בשפה של הגנה, במונחים של צבא ומצור, ולא בשפה של הכשרה לשוק העבודה. הורים שמנסים להעביר לילדים משהו יקר להם ימצאו כאן משפט לא נוח: מה שלא לימדת לאהוב, לא העברת.
כדי להגן על מדינה צריך צבא. כדי להגן על ציוויליזציה צריך בתי ספר.
ביהדות, חיים בלי שאלות אינם סימן לאמונה אלא לחוסר עומק.
החינוך הוא המפתח הגדול ביותר לכבוד האדם.
אם אנחנו באמת רוצים להוריש את המורשת שלנו לילדינו, אנחנו חייבים ללמד אותם לאהוב אותה.
מורים ראויים לכבוד הגדול ביותר שלנו. הם שומרי הציוויליזציה, הנאמנים של העתיד המשותף שלנו.
אף פעם אל תדאג כשאומרים לך שאתה אידיאליסט מדי. רק אנשים אידיאליסטים משנים את העולם.
המאמץ שאתה משקיע במשהו לא רק משנה את הדבר עצמו, הוא משנה אותך. ככל שהעמל גדול יותר, כך גדולה יותר האהבה למה שיצרת.
לכבוד השוני, שנכתב בשנה שאחרי 11 בספטמבר, מעלה טענה שקשה לרב אורתודוקסי להשמיע: שריבוי הדתות והתרבויות הוא רצון האל ולא תקלה שצריך לתקן. שניים מהמשפטים החזקים כאן באים משם. לצידם יש משפטים על זהות כסיפור, מתוך טורי פרשת השבוע ומכרך המוסר שיצא ב-2016, ומשפט אחד על אנטישמיות שמצוטט היום יותר מכולם. והרעיון שזהות היא סיפור נוגע בנקודה מעשית: אדם שיודע לספר את עצמו מההתחלה ועד עכשיו עומד אחרת מאדם שהסיפור שלו נקטע באמצע.
האתגר הדתי העליון הוא לראות את צלם אלוהים במי שאינו בצלמנו.
הופעתה של אנטישמיות היא תמיד סימן אזהרה מוקדם לתקלה מסוכנת בתוך תרבות, כי השנאה שמתחילה ביהודים אף פעם לא נגמרת ביהודים.
עצם העובדה שאנחנו שונים פירושה שמה שחסר לי יש למישהו אחר, ומה שחסר למישהו אחר יש לי.
לעולם אל תגדיר את עצמך כקורבן. תמיד יש בחירה, ובהפעלת הכוח לבחור אנחנו יכולים להתרומם מעל הגורל.
הזהות, שהיא תמיד ייחודית, נשענת על סיפור: הנרטיב שמקשר אותי לעבר, מדריך אותי בהווה, ומטיל עליי אחריות לעתיד.
דע את הסיפור שלך, כי סיפור שעובר בין הדורות הוא מתנה. כשאתה יודע מי אתה ולמה, אתה יכול לעבור את מדבר הזמן באומץ ובביטחון.
הגורל שלנו לא כתוב בכוכבים, לא בגנום האנושי, ולא בשום צורה אחרת של דטרמיניזם. אנחנו נעשים מה שאנחנו בוחרים להיות.
מוסריות יצא ב-2020, כשלושה חודשים לפני מותו של זקס, והוא הספר האחרון שראה בחייו. הטענה שבמרכזו היא שהמעבר מאנחנו לאני הוא שורש המשבר של החברה המערבית. סביבו נאספו כאן משפטים על סליחה, על שנאה ועל כעס, מכל אורך הכתיבה שלו, מ-2000 ועד האסופה שיצאה ב-2021. הרבה מהם עוסקים במה שרגש עושה למי שמחזיק בו, ולא למי שהוא מכוון אליו, וזו הנקודה שממנה מטפלים מתחילים לעבוד על כעס.
סליחה היא הדרך היחידה לחיות עם העבר בלי להיות אסיר שלו.
יותר משהשנאה הורסת את השנוא, היא הורסת את השונא.
ההישג הגבוה ביותר איננו ביטוי עצמי אלא הגבלה עצמית: לפנות מקום למשהו אחר ושונה מאיתנו.
כעס הוא מצב רוח, לא אסטרטגיה, והוא עלול להחמיר את המצב במקום לשפר אותו. הכעס אף פעם לא פותר בעיות, הוא רק מלבה אותן.
אנחנו משתנים לא ממה שאנחנו מקבלים, אלא ממה שאנחנו עושים.
העובדה שדברים רעים הם חדשות היא ההוכחה החזקה ביותר לטוב הבסיסי של העולם שלנו.
בכל פעם שנקלעתי למחלוקת או למשבר אמרתי לעצמי: זו הייתה חוויה מעצבת אופי. ומפני שחשבתי כך, כך זה היה.
מוסר איננו אופציה. הוא הכרח.
אצל זקס כמעט אין ציטוטים שמיוחסים לו בטעות, וזה בזכות העיזבון שלו: מאגר של 2,263 ציטוטים, לכל אחד ספר ועמוד. מה שכן קורה כאן שונה. משפטים שלו רצים ברשת בנוסח שהוא לא כתב, לפעמים כהכלאה של שני ניסוחים משני ספרים, ולפעמים בנוסח משידור טלוויזיה שהודבק למראה מקום מספר. הנה ההפרדה, עם המקור לכל אחד.
“אופטימיות היא האמונה שהעולם משתנה לטובה. תקווה היא האמונה שיחד אנחנו יכולים להפוך אותו לטוב יותר.”
המקור: אופטימיות היא האמונה שהעולם משתנה לטובה. תקווה היא האמונה שיחד אנחנו יכולים להפוך את העולם לטוב יותר. אופטימיות היא מידה פסיבית, תקווה היא מידה אקטיבית. לרפא עולם שבור, עמ׳ 166, 2005 (תרגום). רשומה 60369 במאגר הרשמי
ברשת: אופטימיות היא האמונה שדברים ישתפרו. תקווה היא האמונה שיחד אנחנו יכולים לשפר אותם. הנוסח הרווח ברשת. מתועד גם הוא, בלכבוד השוני פרק 11 ובהגדה של פסח, מסות, עמ׳ 80, אבל מצוטט לרוב בשם לרפא עולם שבור
זקס כתב את ההבחנה הזאת לפחות שלוש פעמים, בשלושה ספרים, ובכל פעם מעט אחרת. בלרפא עולם שבור מדובר על העולם, בלכבוד השוני ובהגדה של פסח מדובר על דברים. וההבדל הדק באמת נמצא במילה שנעלמת בתרגום לעברית: בלכבוד השוני התקווה היא faith ולא belief, כלומר בטחון ולא סברה. ברשת רץ בדרך כלל הנוסח הקצר, בלי המשפט השלישי שבו יושבת הפואנטה, זה שאומר שאופטימיות היא מידה פסיבית ותקווה מידה אקטיבית. שלוש הרשומות פתוחות במאגר הציטוטים הרשמי.
“כדי להגן על מדינה צריך צבא, כדי להגן על ציוויליזציה צריך חינוך.”
זקס אף פעם לא כתב את המילה חינוך בסוף המשפט הזה. הוא כתב אותו שלוש פעמים בשלושה ספרים, ובכל פעם הסיפא אחרת: בתי ספר, כשמדובר בהגנה על ציוויליזציה (The Power of Ideas, עמ׳ 207, וגם From Optimism to Hope, עמ׳ 131); בית ספר, כשמדובר בהגנה על זהות (רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו, פרק 12); וחינוך, כשמדובר בהגנה על חירות ולא על ציוויליזציה (הגדה של פסח, מסות, עמ׳ 14). הנוסח הפופולרי מערבב את הרישא של אחד עם הסיפא של אחר. הנוסח המתועד נמצא כאן במקטע החינוך.
“אמונה איננה ודאות. אמונה היא האומץ לחיות עם אי ודאות.”
זה הניסוח שמצוטט בכל מקום, והוא לא מגיע מספר. הוא נאמר בתוכנית The Case for God של ה-BBC1, ב-6 בספטמבר 2010, וכך הוא רשום בוויקיציטוט האנגלי. בספרים הנוסח שונה במעט: בלחגוג את החיים, עמוד 83, זקס כתב שאמונה איננה ודאות, שהיא האומץ לחיות עם אי ודאות, ושהיא איננה לדעת את כל התשובות. וב-Crisis and Covenant, עמוד 41, הוא הוסיף שהאומץ הזה הוא לחיות עם אלוהים ולמענו בתוך אי הוודאות. הכרטיס במקטע האמונה מביא את נוסח הספר.
“מנהיגים טובים יוצרים אנשים שהולכים אחריהם. מנהיגים גדולים יוצרים מנהיגים.”
הניסוח הזה הוא שלו, מראיון ברדיו ABC האוסטרלי בתוכנית Spirit of Things ב-2004, והדף הרשמי של הציטוט מאשר את זה. מה שכדאי לדעת הוא שהרעיון עצמו נאמר קודם: טום פיטרס כתב שמנהיגים אינם יוצרים הולכים אחריהם אלא מנהיגים נוספים, וראלף ניידר אמר שתפקידה של מנהיגות הוא לייצר מנהיגים ולא נמשכים. זקס לא טען לבעלות על הרעיון, והניסוח החד הוא שלו.
“היהדות היא הדחייה השיטתית של הטרגדיה בשם התקווה.”
במאגר הרשמי מופיעים שני נוסחים אנגליים של המשפט הזה מאותו ספר, רדיקלית אז רדיקלית עכשיו: באחד systematic ובשני systemic, ובעברית ההבדל נעלם כמעט לגמרי. בספר אחר, בלשון עתיד, פרק 11, זקס ניסח את אותו רעיון אחרת: היהדות היא ההבסה העקרונית של הטרגדיה בשם התקווה. מי שמצטט את המשפט הזה בעברית מצטט בפועל בחירה של מתרגם, ולא נוסח אחד ויחיד שיצא מתחת ידו.
ושני דיוקי נוסח קטנים נוספים מאותה משפחה. המשפט על קהילה, שהיא חברה עם פנים אנושיות והמקום שבו אנחנו יודעים שאיננו לבד, מופיע במאגר בשני נוסחים כמעט זהים, אחד מנאום בבית הכנסת ווסטרן מארבל ארץ׳ ואחד מ-From Optimism to Hope, עמוד 14, וכל ההבדל ביניהם הוא קיצור של מילה אחת באנגלית. והמשפט על החינוך כמפתח לכבוד האדם, שנמצא כאן במקטע החינוך, מופיע גם בנוסח מקביל ב-From Optimism to Hope, עמוד 116, ושם הוא נפתח בהשוואה לעושר ולכוח. שני המקרים מלמדים אותו דבר: זקס חזר על עצמו הרבה בכתיבה, ולכן כמעט לכל משפט מפורסם שלו יש בן דוד.
ויש קבוצה שלישית, קטנה: משפטים שמיוחסים לזקס באתרי ציטוטים ולא נמצאו באף אחת מ-2,263 הרשומות של המאגר הרשמי. ברוב המקרים הרעיון באמת שלו וחוזר בכתביו, והניסוח המסוים הזה לא אותר. הם מובאים כאן בנפרד, בלי כרטיס ובלי ייחוס בסכמה, וכשיש נוסח מאומת קרוב, הוא כתוב לצידם.
“המודרניות היא המעבר מגורל לבחירה.”
באנגלית: Modernity is the transition from fate to choice. הרעיון בהחלט שלו וחוזר בכתביו, למשל בטענה שהגורל שלנו אינו כתוב בכוכבים ושאנחנו נעשים מה שאנחנו בוחרים להיות, משפט שנמצא כאן במקטע הזהות. אבל הניסוח הקצר והחד הזה לא נמצא באף אחת מ-2,263 הרשומות במאגר הרשמי, ולא אותר לו מראה מקום מודפס. הוא מסתובב באתרי ציטוטים בלי הפניה, ובעיקר ב-libquotes.
“אין לנו מושג לאן העולם הולך, חוץ מזה שהוא הולך לשם מהר מאוד.”
ויקיציטוט האנגלי מייחס את המשפט (We have no idea where the world is going, except that it is going there very fast) לנאום בפני מחלקת קינן לאתיקה ב-2009, אבל הוא לא נמצא במאגר הרשמי ולא אותר תמליל של הנאום שאפשר לאמת מולו. המשפט מצוטט הרבה כי הוא מצחיק וקולע, וזאת גם הסיבה שהוא נוסע מהר בלי שמישהו עוצר לבדוק מאיפה הגיע.
“היהדות היא הסירוב להיכנע לייאוש.”
המקור שמצוין בוויקיציטוט הוא תוכנית The Case for God של ה-BBC1, מ-6 בספטמבר 2010, והמשפט (Judaism is the refusal to give way to despair) לא נמצא במאגר הרשמי. לזקס יש שם ניסוח קרוב מאוד ומאומת, מהספר רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו, פרק 8: היהדות היא הדחייה השיטתית של הטרגדיה בשם התקווה. מי שרוצה לצטט את הרעיון, כדאי שיצטט את הנוסח המאומת.
“איננו מדברים עוד על מידות טובות אלא על ערכים, וערכים הם קלטות שאנחנו מנגנים בווקמן של התודעה.”
הדימוי, values are tapes we play on the Walkman of the mind, מיוחס להרצאות ריית׳ של 1990 ולספר The Persistence of Faith שיצא בעקבותיהן, והוא נשמע כמו זקס של אותה תקופה, כולל הווקמן. הבעיה היא שהוא לא נמצא במאגר הרשמי ולא אותר לו מספר עמוד. מי שמצטט אותו כדאי שיאמר שהמקור לא אומת.
“הדת יוצרת קהילה, הקהילה יוצרת אלטרואיזם.”
הניסוח הזה, Religion creates community, community creates altruism, לא נמצא במאגר הרשמי. מה שכן נמצא שם, ובנוסח קרוב מאוד, הוא ממוסריות, פרק 21, עמוד 299: הדת יוצרת קהילות, והקהילות יוצרות אנשים מוסריים. ההבדל אינו רק סגנוני, כי הנוסח המאומת מדבר על אנשים ולא על תכונה מופשטת. זה גם הנוסח שכדאי לצטט.
יותר מ-25 ספרים יצאו מתחת ידו, ורובם תורגמו לעברית בהוצאת מגיד, רובם בתרגום צור ארליך. זו נקודה ששווה לדעת: מי שקורא כאן משפט מתורגם ורוצה את ההקשר המלא יכול לפתוח את הספר עצמו בעברית, בלי לרדוף אחרי המהדורה האנגלית. חמישה ספרים מרוכזים כאן, אלה שמהם באים רוב המשפטים בדף.
הספר נכתב בשנה שאחרי 11 בספטמבר, והטענה שבמרכזו היא שריבוי הדתות והתרבויות הוא רצון האל, ולא תקלה שצריך לתקן. ממנו באים שניים מהמשפטים המזוהים ביותר עם זקס, על צלם אלוהים במי שאינו בצלמנו ועל כך שמה שחסר לי יש למישהו אחר, וגם המשפטים על שווקים, על עוני ועל החינוך כמפתח לכבוד האדם. תורגם לעברית בהוצאת מגיד בידי צור ארליך, ב-2008.
ספר האתיקה המרכזי שלו, שעוסק באחריות: מה מוטל על אדם יחיד מול עולם שבור, ולמה היהדות מעמידה את המעשה לפני התחושה. בעמוד 166 שלו נמצא הנוסח המתועד של המשפט על אופטימיות מול תקווה, המזוהה עם זקס יותר מכל, וממנו באים גם המשפט על סבל שהופך לברכה והמשפט שאנחנו משתנים ממה שאנחנו עושים. תורגם בהוצאת מגיד בידי צור ארליך, ב-2010.
השאלה שהספר מטפל בה היא אם מדע ואמונה סותרים זה את זה, והתשובה של זקס היא שהם עונים על שאלות שונות: המדע מחפש הסבר, הדת מחפשת משמעות. ממנו באים כמה מהמשפטים במקטע האמונה, ובהם ההגדרה שאמונה היא לראות את הנס ביומיום. זקס למד פילוסופיה לפני שהוסמך לרבנות, וזה הספר שבו ההכשרה הזאת בולטת יותר מכל. תורגם בהוצאת מגיד בידי צור ארליך, ב-2013.
הספר האחרון שראה אור בחייו, כשלושה חודשים לפני מותו. הטענה שלו היא שהמעבר מאנחנו לאני הוא שורש המשבר של החברה המערבית, ושהמוסר הוא התשתית שעליה עומדים גם השוק וגם המדינה. ממנו בא המשפט שמוסר איננו אופציה, הוא הכרח, וגם המשפט על הפרדוקס של התקשורת המיידית והמשפט על האנשים שלא דומים לנו, שאותו נשא גם בהרצאת ה-TED שלו. יצא בעברית בהוצאת מגיד.
זקס קרא כאן את סיפורי האחים במקרא, קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, וטען שהאלימות בשם האל היא חילול השם ולא קידושו. הטענה שבמרכזו היא שהאחים במקרא נלחמים על ברכה שנדמית להם כמלאי מוגבל, וכשמתברר שיש יותר מברכה אחת נשברת ההנחה שאחד יכול לזכות רק אם השני מפסיד. מי שהשאלה של זהות ושוני מעניינת אותו ימצא בו את הנימוק במלואו, פרק אחרי פרק, בקריאה צמודה של הסיפורים שכולם מכירים. תורגם בהוצאת מגיד בידי צור ארליך, ב-2016.
הציטוטים נאספו ממאגר הציטוטים הרשמי של The Rabbi Sacks Legacy באתר rabbisacks.org, שבו כל ציטוט מופיע עם שם הספר והעמוד, ואומתו אחד אחד מול שורת המקור שם. מה שלא נמצא לו מקור לא נכנס לכרטיסים אלא לרשימה נפרדת בתחתית הדף, שאומרת את זה בפירוש. כמעט הכול תרגום מאנגלית, והתרגום נעשה לעברית זורמת ולא מילולית, כי תרגום מילה במילה של זקס יוצא מגושם ומאבד את החדות שלו. העריכה, התרגום והסידור נעשו בעזרת בינה מלאכותית בהנחיית שחר כהן. הצילום הראשי הוא צילום עיתונות מ-2006, מאת cooperniall מטעם Church Action on Poverty, מוויקישיתוף, ברישיון CC BY 2.0, ובגוף הדף אין ציורים.
ההבחנה בין אופטימיות לתקווה. בספר לרפא עולם שבור, בעמוד 166, הוא כתב שאופטימיות היא האמונה שהעולם משתנה לטובה, שתקווה היא האמונה שיחד אנחנו יכולים להפוך אותו לטוב יותר, ושאופטימיות היא מידה פסיבית ותקווה מידה אקטיבית.
ההמשך שם מוכר פחות: לא צריך אומץ כדי להיות אופטימי, אבל צריך אומץ רב כדי לקוות. שניים אחרים מתחרים על המקום הראשון, המשפט שהמדע הוא החיפוש אחר הסבר והדת היא החיפוש אחר משמעות, מהשותפות הגדולה, והמשפט שהשנאה שמתחילה ביהודים אף פעם לא נגמרת ביהודים.
רב, פילוסוף וסופר בריטי. הוא נולד בלונדון ב-1948, בן לסוחר טקסטיל, למד פילוסופיה בקיימברידג׳ ובאוקספורד, קיבל דוקטורט מקינגס קולג׳ לונדון ב-1982, וכיהן כרב בגולדרס גרין ובבית הכנסת ווסטרן מארבל ארץ׳.
בין 1991 ל-2013, 22 שנה, שימש הרב הראשי של קהילות ישראל המאוחדות של חבר העמים הבריטי. ב-2005 הוענק לו תואר אביר, ב-2009 נכנס לבית הלורדים, וב-2016 קיבל את פרס טמפלטון.
הוא כתב יותר מ-25 ספרים ונפטר בלונדון ב-7 בנובמבר 2020, בגיל 72. הערך המלא: יונתן זקס בוויקיפדיה.
אופטימיות, לפי זקס, היא הערכת מצב: האמונה שהדברים הולכים ומשתפרים. תקווה היא עמדה: האמונה שיחד אפשר לשנות אותם.
מכאן המשפט שאופטימיות היא מידה פסיבית ותקווה מידה אקטיבית, ומכאן גם הטענה החריפה יותר שלו, שאין צורך באומץ כדי להיות אופטימי ויש צורך באומץ רב כדי לקוות. הוא הוסיף לזה שההיסטוריה אינה מולידה תקווה והתקווה היא שמולידה היסטוריה, ושהתקווה רחוקה מלהיות תמימות, כי היא דורשת אומץ מוסרי והיא גם זו שיוצרת אותו. את ההבחנה הזאת הוא כתב בשלושה נוסחים בשלושה ספרים.
שהשוני הוא הנקודה. בלכבוד השוני, שיצא ב-2002, הוא כתב שהאתגר הדתי העליון הוא לראות את צלם אלוהים במי שאינו בצלמנו, ושעצם העובדה שאנחנו שונים פירושה שמה שחסר לי יש למישהו אחר.
במוסריות, 18 שנה אחר כך, הוא ניסח את זה בשורה אחת: דווקא האנשים שלא דומים לנו הם אלה שמצמיחים אותנו. באותה נשימה הוא הזהיר מהצד השני, וכתב שהופעת האנטישמיות היא סימן אזהרה מוקדם לתקלה בתוך תרבות, כי השנאה שמתחילה ביהודים אף פעם לא נגמרת ביהודים. את הרעיון הזה הוא הביא לקהל של מיליונים בהרצאת TED מ-2017.
מפני שהן המקום שבו הוא יצא מהקהילה שלו אל הציבור הבריטי כולו. הרצאות ריית׳ הן סדרת ההרצאות הוותיקה של ה-BBC, וזקס היה הרב הראשון שנשא אותן, שנה לפני שנכנס לתפקיד הרב הראשי.
ההרצאות עסקו במקומם של הדת והמוסר בחברה חילונית, ומהן יצא הספר The Persistence of Faith. מאותה נקודה ואילך הוא כתב ודיבר בשני מסלולים במקביל, פנימה אל הקהילה היהודית והחוצה אל קהל שרובו אינו יהודי, וזו הסיבה שהרבה מהמשפטים שלו עובדים גם בלי רקע דתי. הפירוט על התקופה: הערך האנגלי על זקס.
כמעט לא, וזה חריג בנוף. העיזבון הרשמי מנהל מאגר של 2,263 ציטוטים מתועדים, כל אחד עם ספר ועמוד, ולכן קשה לתלות בזקס משפט שלא אמר.
הבעיה כאן אחרת: משפטים שלו רצים ברשת בנוסח שהוא לא כתב. הנוסח המוכר על צבא וציוויליזציה מסתיים ברשת במילה חינוך, וזקס כתב שם בתי ספר, בשלושה ניסוחים בשלושה ספרים.
ויש משפטים בלי מקור, כמו המודרניות היא המעבר מגורל לבחירה, שהרעיון שבו שלו אבל הניסוח לא נמצא באף רשומה. חמישה כאלה מרוכזים בתחתית הדף. הרשימה שממנה עולים רוב הנוסחים המשובשים היא ויקיציטוט האנגלי.
פעם בשבוע יוצא מסר אחד, באותו קו של הדברים כאן: תובנה או כלי מעשי. עשרות אלפי אנשים בקבוצות, חלקם כבר שנים.
להצטרף לקבוצה