מנהיגוּת ישראלית · המאה העשרים

זאב ז'בוטינסקי ציטוטים
הדר וכבוד עצמי, עם מקור

המשפטים של זאב ז'בוטינסקי על הדר, על כבוד עצמי, על חינוך ועל חירות האדם, מתוך "רעיון בית"ר", "סיפור ימי", "החינוך העברי", נאומים, מכתבים ושירים, כל אחד עם המקור שלו. ומדור נפרד למשפטים שמצטטים בשמו ואין להם מקור, כולל המפורסם שבהם.

דיוקן היסטורי של זאב ז'בוטינסקי עם משקפי הצבט האופייניים, צילום מ-1929, מתוך עמוד ציטוטים באתר של שחר כהן
זאב ז'בוטינסקי, 1929. צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, אוסף התצלומים הלאומי, מזהה D850-058. נחלת הכלל, רישיון PD-Israel.
כל אדם מוכרח להיות מלך בין מלכים. אם לאו, אין החיים כדאים שנחיה אותם.

זאב ז'בוטינסקי, חזית המלחמה של עם ישראל, 1941

על זאב ז'בוטינסקי

ב-1904 הוא תרגם לרוסית את "בעיר ההריגה" של ביאליק, ואת "העורב" של אדגר אלן פו העביר לעברית. הוא כתב שני רומנים, שירים ופליטונים, ושקד שנים על מילון חרוזים עברי שלא הספיק לסיים. את זאב ז'בוטינסקי מכירים בישראל כדמות פוליטית, אבל המקצוע שלו היה מילים, והוא עצמו אמר לבנו שלמרות שכולם מהללים דווקא את פרק הגדוד העברי בחייו, המאבק על השפה העברית היה הדבר החשוב ביותר שעשה.

נולד באודסה ב-17 באוקטובר 1880 למשפחה יהודית מתבוללת ממעמד הביניים. אביו נפטר כשהיה בן שש, ומ-1888 למד עברית אצל הסופר יהושע חנא רבניצקי. את הגימנסיה עזב לפני בחינות הבגרות ונסע ככתב חוץ לברן ומשם לרומא, ואת ההחלטה הסביר במילה אחת: "ככה". באיטליה כתב תחת שם העט אלטלנה, שם שבחר בטעות: הוא חשב שפירושו מנוף, ורק אחר כך נודע לו שפירושו נדנדה. פרעות קישינב באביב 1903 העבירו אותו מעיתונאות לפעולה. הוא הגיע לעיר ככתב, פגש שם לראשונה את ביאליק, והקים יחידות הגנה עצמית. במלחמת העולם הראשונה הקים עם יוסף טרומפלדור את הגדוד העברי ושירת כקצין בגדוד 38 של קלעי המלך. ב-1920 ארגן את הגנת ירושלים, נעצר בידי הבריטים ונשפט ל-15 שנות עבודת פרך, ובכלא עכו הטיל על חבריו לתרגם מסיפורי קונאן דויל, כדי להגדיל את תעוזת הנוער. את המילה "תעוזה" עצמה הוא טבע. ב-27 בדצמבר 1923 ייסד בריגה את תנועת הנוער בית"ר, וב-1925 בפריז את ברית הציונים הרוויזיוניסטים. נפטר ב-3 באוגוסט 1940 במחנה קיץ של בית"ר בהאנטר שבמדינת ניו יורק, בגיל 59. עצמותיו הועלו לישראל ב-1964 ונקברו בהר הרצל, וב-2005 חוקקה הכנסת יום זיכרון ממלכתי על שמו.

רוב הפרוזה שלו נכתבה ברוסית, חלק נכתב באידיש, והשירה נכתבה בעברית מלכתחילה. הנוסח העברי המקובל לרוב הכתבים הוא זה של הסדרה שהוציא בנו ערי בין 1947 ל-1959, בתרגומיהם של בנימין אליאב, משה אטר, חנניה ריכמן ויהושע השל ייבין. הרבה ממה שמצוטט בשמו נאמר בעל פה, בנאום או במכתב לאדם מסוים, ולכן המשפטים שלו בנויים כמו פנייה למי שיושב מולו. הטקסטים המלאים של רוב הספרים זמינים היום חופשית בפרויקט בן יהודה ובויקיטקסט, ומשם אומתו כאן הציטוטים. מה שלא נמצא לו מקור נשאר בדף, במדור נפרד בסוף.

ז'בוטינסקי הוא דמות שנויה במחלוקת בישראל, והדף הזה לא בא להכריע בוויכוח עליו. הכתיבה הפוליטית שלו לא נכנסה לכאן, וגם לא המשפטים שמגויסים היום לצד כזה או אחר. מה שכן נכנס הוא הצד שפחות מצטטים: אדם שבנה שיטת חינוך שלמה על כבוד עצמי, שכתב בגיל 23 שעיקר החולי הוא הבוז העצמי ועיקר הצורך הוא פיתוח הכבוד העצמי, ושדרש מהחניכים שלו לא לכבוש את כל המדרכה כשהם הולכים ליד חבר. מהזווית הפסיכולוגית זה קול שמניח שאדם משנה את מה שהוא חושב על עצמו דרך האופן שבו הוא מתנהג כלפי אחרים, ולכן ההוראות שלו קטנות ומעשיות כמעט תמיד.

הדר: כבוד עצמי בפרטים הקטנים

"הדר" היא מילה שז'בוטינסקי לקח מהעברית של המקרא והפך למונח חינוכי משלו, וכשבא להסביר אותה ב"רעיון בית"ר" ב-1934, במקום הגדרה הוא נתן רשימה: אל תכבוש את כל המדרכה כשאתה הולך ליד חברך, אל תרים את קולך במדרגות בלילה כדי לא להעיר את השכנים, פנה דרך לאישה, לזקן ולילד, ואם האחר גס רוח, אתה אל תהיה כזה. הוא כתב שההדר מורכב מאלף הבלים, ובשיר בית"ר שכתב בפריז ב-1932 דחס את אותו רעיון לשורה אחת: עברי גם בעוני, בן שר. אפשר לקרוא את הרשימה הזאת כאימון יומיומי: מי שמתאמן להתייחס לכל מי שסביבו כאל אדם חשוב, מרגיל בלי לשים לב גם את היחס לעצמו.

כל אחד חייב לעבד את עצמו, לסנן ולזקק את כל הליכותיו. ה'הדר' מורכב מאלף 'הבלים', המהווים כולם יחד את חיינו היומיים בצורתם הנאה. בלכתך ברחוב ליד חברך אל תכבוש את כל המדרכה; בעלותך בלילה על מדרגות הבית אל תרים את קולך לבל תעיר את השכנים; פנה דרך ברחוב לאישה, לזקן, לילד, לכל אדם בכלל; יהא הוא גס רוח, אתה אל תהיה כזה.
הדר היא מילה עברית שכמעט אין לתרגמה לשפה אחרת. פירושה כתריסר מושגים שונים: יופי חיצוני, גאווה, דרך ארץ, נאמנות. אולם תרגומו המלא בשפת חיי יום יום מוכרח להוות הבית"רי עצמו, בצאתו ובבואו, בפועלו, דברו ובהגותו את מחשבותיו. כל צעד מצעדינו, כל תנועת יד, כל הגה קל, כל פעולה ואפילו כל רעיון, עלינו לבצע בתמידות ובעקשנות מבחינת ה'הדר'.
חשוב פי כמה הוא ה'הדר' המוסרי. היה רחב לב, כל עוד אין הדבר נוגע לעניינים עקרוניים. כל מילה שלך היא מילת כבוד לנושא ה'הדר'.
שאוף אשאף להדר בכל הרהורי, בכל ניבי שפתי, בכל מעשי, כי בן מלכים אנוכי.
הדר: עברי גם בעוני, בן שר. אם עבד, אם הלך, נוצרת בן מלך בכתר דוד נעטר. באור ובסתר זכור את הכתר, עטרת גאון ותגר.

כבוד עצמי ויושרה

בגיל 23 פרסם ז'בוטינסקי מסה על החינוך העברי והקדיש אותה למורים היהודים, ובמיוחד למורות. זה היה ב-1903, ושם מופיעה האבחנה שלא זנח עד סוף חייו: שעיקר החולי הוא הבוז העצמי, ושעיקר הצורך הוא פיתוח הכבוד העצמי. מאותה נקודה נגזרו אצלו גם היחס לתבוסה, בקטע המיוחס לו על היום שאחרי מפלה, וגם עמדה חדה על יושרה ארגונית: שמוטב להיכשל בדרך המלך מלהצליח בדרכים עקלקלות. הבוז העצמי שהוא מתאר אינו רק תופעה של עם. זה מה שקורה לאדם ששמע מספיק פעמים מה חושבים עליו, והתחיל להסכים.

עיקר חליינו הוא הבוז העצמי, ועיקר צרכינו הוא פיתוח הכבוד העצמי.
עלינו להקנות ליהודי שלמות עם עצמו וכבוד כלפי עצמו.
למחרת מפלה, תבדוק ותבחן את עצמך: אולי באמת, סוף סוף, לא צדקת? אם לא צדקת, רד מהבמה ושתוק. אך אם צדקת, אז לא תאמין לעיניך: מפלה איננה מפלה, 'לאו' אינו מענה, המתן כשעה והתחל מחדש.
מפלגה הבונה את מפעלה לאורך ימים, מוטב לה שתיכשל בדרך המלך משתשגשג בדרכים עקלקלות.
אמונה רווחת היא: מי שעונה בעצמו ימים רבים תחת עולו של החזק ממנו, לא ידכא את החלשים ממנו. אך בחיי המציאות מתברר שאין כל אלה אלא מליצות נאות בלבד. לא זו בלבד שזכר הייסורים בעבר אינו מעצור לכך שיהא אדם מכה בני עם אחר, באותו מקום שאך אתמול הוכה שם בעצמו בלי רחם. יקרה גם דבר גרוע מזה.
נקל יותר לסבול על דבר אהוב מאשר על דבר שנוא או כמעט שנוא.
הגאון אינו דרוש אלא בשביל הצעד הראשון.
ה'מנהיגים' הפוליטיים. כידוע, בתחום זה הגיע יבול הגאונים לממדים עצומים: בזה אחר זה נדבקים עמים וארצות באותה מחלה ממארת, ומגלים בקרבם את המנהיג בחיר האל, אשר חותם של קיסר חקוק במצחו. לכתחילה ברור: כשפושט ה'מנהיגיזם' כמגפה, מן ההכרח שכמעט כל אותם הבחירים יהיו בעלי שיעור קומה בינוני מאוד.
אם יש גלגול נשמות, ואם בטרם איוולד שנית ירשוני מלמעלה לבחור לי עם וגזע כרצוני, אענה: אולרייט, ישראל, אבל ספרדי. נתאהבתי בספרדים, ואולי דווקא באותן התכונות שלועג להן אחיהם האשכנזי.

חינוך, נוער ועברית

באחד הנאומים שלו לצעירים סיפר ז'בוטינסקי אגדה: נודד עובר בהרי קווקז ושומע קול ששואל אותו ביוונית עתיקה אם עדיין יש אש בארץ, ומבין שזה פרומתאוס הכבול לסלע, שרוצה לדעת אם האש שגנב בשביל בני האדם ממשיכה לבעור. משם הוא פנה אל הצעירים שישבו מולו ושאל אותם ישירות: היש אש? חינוך היה אצלו קודם כול שפה, וזה חוזר במכתבים למורים, במכתב לנוער היהודי בוולוצלבק שבפולין ב-1927, וגם ביציאה שלו לחזית ב-1918, כשהשאיר לאשתו הוראה אחת בלבד לגבי בנם ערי, ובכל השאר לא נתן עצות. שאלה שמופנית לצעיר בגובה העיניים, בלי להסביר לו קודם מה הוא אמור להרגיש, היא השאלה שנשארת אצלו.

הנוער אינו קברניט של האומה, אך הנהו המצפן בידי הקברניט, כמחט המצפן הפונה תמיד לצד הכוכב הנצחי. ואוי לה לאונייה שאין קברניטה נשמע למצפן, ואוי לנוער שאיבד את הנטייה המגנטית לצד האמת הנצחית.
כל אחד מכם מילא או ימלא את תפקידו של פרומתאוס לפי כוחו. אני פונה אל היהודים והיהודיות שעוד לא באו בימים, ושואל: היש אש? הנוער אתם? אין לי צורך בתשובתכם במחיאות כפיים, כי אם בחייכם תתנוה כולכם.
אין לך בעולם שכבה שכוחה גדול מכוחם של מורים.
מי שהופקדה בידו נשמת דור המחר, נתבעות ממנו תביעות גדולות.
רצוני שערי ידע יפה עברית. בכל השאר איני נותן לך עצות.
ברור לי הדבר כי אין ביכולתנו עדיין ליצור אוניברסיטה טובה. אין דבר, נתחיל באוניברסיטה גרועה. תראו שיהיה לה ערך לאומי וחינוכי שקול כנגד תריסר מוסדות חקירה משובחים.
בן יהודה חרש, המורה זרע, אך הילד העברי הוא הוא הזרע.
אם תדבקו בשפה, אם תזרעוה בלב אחיכם ואחיותיכם הקטנים, אם תשמיעוה בעקשנות של לוחמים אמיתיים על כל צעד ושעל בבית וברחוב, אז תחיה. ואם לא תעשו כזאת, אז באשמתכם אתם תמות השפה בסביבתכם.
על הבית"רי להיות איש בעל עיניים פקוחות, מוח צלול ולב רחב, איש היודע להתייחס בכבוד הרב ביותר אל כל השאיפות הנעלות של בני דורו, בייחוד מאחר שמיטב השאיפות האלו מקורן ביהדות.
עברית: לשון חיי, בגיל, יגון וזעם. שפת עמל, הרהור, מזמור, ושפת בניי.

ציונות וחוט שנקשר מחדש

ב-1931 כתב ז'בוטינסקי על תחיית העברית וקרא לה הפלא הגדול ביותר ששמע עליו העולם: היכולת לקחת חוט שנפסק לפני שישים דורות, להסיר ממנו את האבק, לקשור אותו מחדש ולמשוך אותו הלאה. הציונות שלו מתחילה שם, ברצף של שפה וזיכרון, וגם ההגדרה החדה שלו לגלות בנויה על אותו ציר: מצב שבו אחרים עושים את ההיסטוריה במקומנו. המשפטים במקטע הזה עוסקים בשפה, בזיכרון ובשייכות. מי שמרגיש שהסיפור שלו נקטע איפשהו, בדרך כלל אינו צריך סיפור חדש, אלא את הקצה של הישן.

מדובר באותו הנס, הפלא הגדול ביותר אשר עליו שמע העולם בכל מאות שנות תולדותיו: כוח הזיכרון, עוצמת העקשנות, היכולת לקחת חוט שנפסק לפני יותר משישים דורות, לקחתו, להסיר ממנו את האבק, לקושרו מחדש ולמשוך אותו הלאה, לעוד שישים דורות.
גלות פירושה שאחרים עושים את ההיסטוריה במקומנו. ואילו הציונות פירושה שעם ישראל מתחיל לעשות את ההיסטוריה שלו מחדש, כעם עצמאי.
מלאכתי מלאכת אחד הבנאים השוקדים על הקמת מקדש חדש לאל יחיד ששמו עם ישראל.
כל אשר עברי בקרבנו ניתן לנו על ידי ארץ ישראל. כל השאר אשר בנו איננו עברי. ישראל וארץ ישראל חד הן, שם נולדנו כאומה ושם בגרנו. וכאשר באה הסערה והטילתנו אל מחוץ לתחומי הארץ, לא יכולנו עוד לגדול, כפי שלא יוכל לגדול עץ שנעקר מן הארץ.
אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל. זה ה'אני מאמין' שלי, זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם.
האנטישמיות יכלה להוליד רק את השאיפה לברוח מן הרדיפות. כדי שתחת ההטפה לשמד תישמע הקריאה לתודעה עצמית ולתחייה לאומית, היה צורך במניע פנימי, בציווי פנימי חיובי. ציווי זה הוא יצר החיים של שמירת הקיום הלאומי, אשר נתן לנו כוח ללכת בשביל העקרבים של דברי ימינו.
לא על ידי תיאוריות נקבעת ומוכחת זכותו של כל עם לתרבות עצמית, אלא על ידי רצונו שלו להוויה לאומית.
היצירה הלאומית הרוחנית היא תכלית קיומו של כל עם, ואם לא לשם יצירה, אין לו לשם מה להתקיים.
אם ארצי דללה וקטונה, היא שלי מראשה עד קצה.
רק פעם אחת בחיים חוצה את דרככם חזון שכולו הוד וכולו יופי כחזון זה. תפשוהו, כי חזור לא יחזור אליכם עוד.
ציור שמן של נמל אודסה בשעת דמדומים, ספינת מפרש בודדה עוגנת ליד מזח אבן, העיר שבה גדל זאב ז'בוטינסקי
אודסה, עיר הנעורים של ז'בוטינסקי. המחשה ציורית.

היחיד והחירות

את הרעיון המרכזי שלו על האדם ניסח ז'בוטינסקי במשפט אחד: בראשית ברא אלוהים את היחיד. הוא גיבש אותו כצעיר ברומא, בשנים שקרא להן המולדת הרוחנית שלו, ואחר כך הרחיב אותו הרבה מעבר ליהודים, אל היווני, הבאנטו, הסקנדינבי והאסקימו. כשהרעיון ירד מהנייר למעשה הוא נראה כך: ב-1929 כתב לוועד העיר ירושלים שכל עוד אין מקום לנשים בהנהלת ענייני העדה, שמו לא יופיע ברשימת משלמי המסים של המוסד. אדם שמחזיק בעמדה כזאת משלם עליה מחיר קטן וקבוע, וזה הסימן שהעמדה באמת שלו.

בראשית ברא אלוהים את היחיד. כל יחיד הוא מלך השווה לרעהו, והרע מלך גם הוא. טוב שיחטא היחיד כלפי הציבור משתחטא החברה ליחיד. לשם טובתם של היחידים נוצרה חברה, לא להפך.
אם אבקש את השורש לאותה רוח עברית חדשה, אמצאהו ברעיון מלכותו של האדם. והתכוונתי לכל אדם: יווני או באנטו, סקנדינבי או אסקימו. הם כולם בצלם אלוהים נוצרו, זאת למדנו מן הפרק הראשון של התנ"ך.
אני תובע משפט וצדק בעבורי. אין גאולה לעולם אם אין חלקי בה. בראשית ברא אלוהים את תביעתי.
אינני רוצה להאמין כי יש באנושות הבדלי דרגות. מוטב לי להיעלם ולעבור מן העולם מאשר להסכים להשקפה שבני ובן זולתי אינם אנשים שווי ערך, שבני וסנדלרי אינם שווים.
דמוקרטיה פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב יכול לשלול את החופש. ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט, שם אין דמוקרטיה.
את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת ההסכם והפשרה.
אני מצייר לעצמי שהצרכים האלמנטריים של אדם רגיל כוללים חמישה דברים: אוכל, דירה, בגדים, האפשרות לחנך את הילדים והאפשרות להתרפא במקרה של מחלה. בעברית אפשר לסמן זאת בקיצור: מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא. חמש פעמים מ"ם.
מחשיב אני את האישה על הגבר בכל שטח יסודי של חיי הציבור והבית. חוץ מיגיע כפיים גס ופראי שבו מכריע כוח השרירים, אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מוסר לאישה בעדיפות על הגבר. ניסיון נטע בתוך תוכי מושג של נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי, ולמושג הזה קרא 'אישה'. וחוטי פלדה עם חוטי משי הנם חומר לא ייקרע.
עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המסים של מוסדכם.
הדבר המעולה, היפה ביותר בתרבות העולם, הוא ריבוי הפנים שלה דווקא: כל אומה היסטורית תרמה לאוצרה את תרומותיה המיוחדות, שעצמיותן אינה ניתנת לחיקוי.
העולם אינו בעצם אלא חדר ילדים גדול, מלא שעשועים שונים: עושר, כבוד, בריאות, חיים. יש ללמוד מן הילדים: נתקלקל צעצוע אחד, בכית רגע, ומיד קח צעצוע אחר ושבה נפשך למנוחה.
אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר.

מקור מול עממי: מה כתוב, ומה מסתובב בשמו

הקטע שהכי מזוהה עם ז'בוטינסקי, זה שנלמד בבתי ספר ומודפס בחוברות רשמיות של משרד החינוך, נוסח אחרי מותו. לצדו יש משפט שהוא כן אמר, אבל רק את חציו, ומשפט שנתלה בו כדי לגייס אותו לוויכוח שלא היה שלו. שלוש השכבות מופרדות כאן זו מזו, וכל אחת מהן מובאת עם מה שידוע עליה היום.

מה באמת כתוב שם

“אספו ברזל, המליכו מלך ולמדו לצחוק.”

המקור: לא שתי מילים תשמיעם מפי, כי אם שלושה דברים אצוום: יאגרו ברזל, ישימו עליהם מלך, וילמדו לצחוק. שמשון, רומן, 1926 עד 1927, בתרגום יצחק אורן, פרויקט בן יהודה

ברשת: אספו ברזל, המליכו מלך ולמדו לצחוק. כפי שמופיע ברשימות ציטוטים ובנאומים

המשפט חותם את הרומן "שמשון", שז'בוטינסקי כתב ברוסית בין 1926 ל-1927, ובמקור הוא אינו פקודה. שמשון העיוור מוסר את צוואתו דרך שליח, בגוף שלישי, ומבקש למסור לעמו שלושה דברים: שיאגרו ברזל, שישימו עליהם מלך, ושילמדו לצחוק. הנוסח שרץ ברשת קיצר את זה לציווי ישיר, וכך הוא גם נשמע כשמצטטים אותו מהבמה. יש לזה גם סיבה טכנית: הרומן תורגם לעברית ארבע פעמים, בידי ברוך קרוא, ברוך קרופניק, יצחק אורן ופטר קריקסונוב, ולכל מתרגם ניסוח משלו, כך שאין נוסח עברי אחד ויחיד שאפשר להצביע עליו כמקור.

הקטע המפורסם ביותר שלו, בנוסח שנוצר אחרי מותו

“זה שלוש שנים אני פונה אליכם, יהודי פולין. אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תיכף לפלוט את אש ההשמדה. האזינו לדבריי בשעה השתים עשרה.”

הקטע הזה מוכר בישראל כנבואת השואה, והוא מיוחס לנאום שנשא ז'בוטינסקי בוורשה בתשעה באב תרצ"ח, יולי 1938. הנוסח העברי המלא של אותו נאום קיים בכתביו, ואין בו לא הר געש ולא אש השמדה, והשעה השתים עשרה אינה מופיעה בו כלל. מחקר של פרופ' אמיר גולדשטיין ואפי חורי, שפורסם ב-2023 בכתב העת 'ציון' ובכתב העת Holocaust Studies, עקב אחרי הדרך שבה נוצר הנוסח הזה בשנים שאחרי מותו והתקבע כלשונו. זה אינו זיוף במובן הרגיל של המילה. זו מסורת שהתגלגלה: אנשים שכבר ידעו מה קרה אחרי 1938 ניסחו מחדש את מה שזכרו, והנוסח החדש נשמע להם נכון יותר מהמקור. הוא ממשיך להיות מודפס בחוברות רשמיות של משרד החינוך, כולל בחוברת מ-2021, עם מראה מקום לספר 'עקרונות מנחים לבעיות השעה' בעמוד 160. ז'בוטינסקי אכן הזהיר את יהודי פולין באותן שנים, והאזהרה שלו קיימת בנאום עצמו ובכתביו. את הפסקה הזאת, בלשון הזאת, אי אפשר לצטט בשמו.

חצי משפט שלו, וחצי שנוסף אחר כך

“אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם.”

"חסלו את הגולה" הוא ביטוי שלו. הוא אמר אותו לראשונה ב-1935, בוועידת היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה, וחזר עליו פעמים רבות אחר כך. החצי השני, זה שהופך את הקריאה לאיום, אינו מופיע באף כתב שלו. גולדשטיין וחורי לא מצאו לו מקור, וגם ויקיציטוט האנגלי מסווג את הנוסח הכפול תחת מיוחס בטעות. מי שמצטט את החצי הראשון בלבד מצטט אותו נכון.

מיוחס בטעות, ואין לו זכר בכתביו

“בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים מדרגה שנייה. לא ניתן להם זכות בחירה.”

משפט שמסתובב ברשת כדי להציג את ז'בוטינסקי כמי שביקש לשלול זכויות מיהודים דתיים. ויקיציטוט העברי מסווג אותו במפורש תחת מיוחס בטעות, ומפנה לשני פרסומים שבדקו אותו והפריכו אותו, כתבה ב'הארץ' מאוגוסט 2015 וכתבה בערוץ 7. בכתבים שלו אין לו זכר.

שני דיוקים קטנים יותר. בגרסה המקורית של שיר בית"ר כתב ז'בוטינסקי "גאיון ונדיב ואכזר", כלומר גא, ולא "גאון" כפי שנהוג לשיר היום; השינוי מתועד ומופיע בערך על השיר בוויקיפדיה העברית. והשורה מהשיר "שמאל הירדן" מ-1929, "אם ארצי דללה וקטונה, היא שלי מראשה עד קצה", מסתובבת בנוסח מיושר ומודרני יותר: "אם ארצי קטנה ודלה". שני המקרים אינם טעות בייחוס. זו שחיקה: שיר שאנשים שרים בעל פה נודד לאט לכיוון העברית שנוח להם בה.

מיוחס לו, ולא נמצא לזה מקור

בסוף באים משפטים שמצוטטים בשמו כמעט בכל אתר ציטוטים, ואין להם מראה מקום. חלקם מתאימים למשנתו עד כדי כך שסביר שאמר אותם באיזו הזדמנות שאיש לא טרח לרשום, ואחד או שניים נשמעים מודרניים מדי לתקופתו. הם מובאים כאן בלי כרטיס ובלי ייחוס בסכמה, כדי שההפרדה בין מאומת ללא מאומת תישאר ברורה.

“קשה, זאת אומרת אפשר.”

אולי המשפט הכי מצוטט בשמו, ובכל זאת לא נמצא לו מקור מודפס באף אחד מהכתבים. מצוטט בעיקר בהקשר של בית"ר.

“עברית, עברית ועוד הפעם עברית.”

מופיע בוויקיציטוט בפרק על העברית, בלי מקור. תואם היטב את משנתו על השפה, ואולי בגלל זה איש לא בדק אותו.

“היחיד הוא היצירה העילאית של הטבע. היחיד הרי נוצר בצלם וכדמות אלוהים.”

קרוב מאוד לניסוחים מאומתים שלו על מלכות היחיד, אבל הנוסח הזה עצמו לא נמצא בכתבים.

“שני חלקים בליבי, שני שערים בו. האחד הוא לעמי, השני לתרבות, לספרות, לעט.”

יפה, ומתאים לביוגרפיה של סופר שהיה גם מנהיג. אין לו מראה מקום.

“אין טעם לעמוד דום בהמנון אם מישהו מנצל זאת כדי לכייס אותך.”

הסגנון מודרני מדי לתקופתו, וזו סיבה טובה לחשוד שהמשפט נוסח מאוחר יותר ונתלה בו.

“כל מלחמה אינה אלא מעשה רצח של אחים על ידי אחים.”

מפתיע ביחס לדימוי שלו, ולכן דורש אימות כפול. בינתיים לא נמצא לו מקור.

“נוער טוב מזה לא ראתה עוד התולדה העולמית.”

מיוחס לו בוויקיציטוט עם ההערה שנאמר על הנוער העברי, בלי ציון מקור.

ציור שמן של שולחן כתיבה מתחילת המאה העשרים, עט נובע מונח על דפים ריקים לאור מנורה, עולמו של ז'בוטינסקי הסופר
שולחן הכתיבה של הסופר, המשורר והמתרגם. המחשה ציורית.

הספרים: מהחינוך העברי ועד שמשון

ז'בוטינסקי כתב הרבה ומהר, ברוסית, באידיש ובעברית, והכתבים שלו התפזרו בין עיתונים, כתבי עת וחוברות תנועה. אחרי מותו אסף אותם בנו ערי לסדרה אחת, וזה המקור שממנו מגיעים כמעט כל הציטוטים המדויקים שלו. אלה הספרים שרוב המשפטים בדף הזה נלקחו מהם.

כתבי זאב ז'בוטינסקי

18 כרכים שיצאו בין 1947 ל-1959 בהוצאת בנו, ערי ז'בוטינסקי: אומה וחברה, נאומים, מכתבים, פליטונים, רשימות, שירים, זכרונות בן דורי, סיפור ימי ואחרים. זהו מקור האמת לכל ציטוט ממנו, וכמעט כל מראה מקום מדויק בוויקיציטוט מפנה לכרך ולעמוד בסדרה הזאת. מי שרוצה לאמת משפט שמצוטט בשמו מתחיל כאן.

החינוך העברי

מסה שכתב בגיל 23, פרסם ברוסית, ושיצאה ב-1905 בהוצאת קדימה באודסה. היא מוקדשת למורים היהודים ובמיוחד למורות, ומכאן מגיעים המשפטים על כוחם של מורים, על הבוז העצמי ועל הכבוד העצמי, שהם הגרעין של כל מה שכתב אחר כך על חינוך. הטקסט המלא בעברית זמין חופשית בפרויקט בן יהודה.

סיפור ימי

האוטוביוגרפיה שלו, בשני חלקים. משם מגיע "בראשית ברא אלוהים את היחיד", שנוסח בתקופת רומא, וגם הסיפור על עזיבת הגימנסיה שהוא מסביר במילה אחת, "ככה". הכתיבה שם אישית ומצחיקה יותר מרוב מה שפרסם, והטקסט המלא זמין חופשית.

רעיון בית"ר

המסמך המכונן של תנועת הנוער בית"ר, ובו הפרק שמסביר מהו "הדר" ברשימת הוראות יומיומית. זה גם הספר היחיד ברשימה שאינו זמין ברשת בטקסט מלא, ולכן הציטוטים ממנו בדף הזה מגיעים מציטוטים בפרסומים רשמיים של מכון ז'בוטינסקי ומשרד החינוך, ולא מהמקור עצמו.

שמשון

רומן על שמשון הגיבור, שנכתב ברוסית ב-1926 עד 1927 ותורגם לעברית ארבע פעמים, בידי ברוך קרוא, ברוך קרופניק, יצחק אורן ופטר קריקסונוב. הסיום שלו הוא המקור לצוואה על הברזל, המלך והצחוק, וריבוי התרגומים הוא הסיבה שהיא מסתובבת בכמה נוסחים שונים.

חזית המלחמה של עם ישראל

הספר האחרון שלו, שנכתב ב-1939 וב-1940 ופורסם אחרי מותו, בתרגומו של יהושע השל ייבין. משם מגיע המשפט על כל אדם שמוכרח להיות מלך בין מלכים, ובנוסח המלא שלו הסיפא חדה יותר מזו שמסתובבת ברשת: אין החיים כדאים שנחיה אותם.

איך הדף הזה נבנה

הציטוטים נאספו מהמקורות שמצוינים לצד כל אחד מהם: סדרת הכתבים בעריכת ערי ז'בוטינסקי, "סיפור ימי", "החינוך העברי", "רעיון בית"ר", נאומים, מכתבים ושירים, ואומתו אחד אחד, בעיקר מול הטקסטים המלאים בפרויקט בן יהודה. מה שלא נמצא לו מקור סומן בנפרד. העריכה, התרגום והסידור נעשו בעזרת בינה מלאכותית בהנחיית שחר כהן. הצילום הראשי הוא צילום היסטורי בנחלת הכלל מ-1929, מלשכת העיתונות הממשלתית, אוסף התצלומים הלאומי.

שאלות נפוצות על זאב ז'בוטינסקי

מה הציטוט הכי מפורסם של זאב ז'בוטינסקי?

הקטע שהכי מזוהה איתו הוא זה על הר הגעש שפולט את אש ההשמדה, המיוחס לנאום בוורשה ב-1938, והוא בעייתי: הנוסח הזה נוצר אחרי מותו, כפי שהראה מחקר שפורסם ב-2023. מבין המשפטים שכן מתועדים, שלושה חוזרים יותר מכולם: "כל אדם מוכרח להיות מלך בין מלכים", מהספר "חזית המלחמה של עם ישראל"; "בראשית ברא אלוהים את היחיד", מ"סיפור ימי"; והשורה משיר בית"ר, "עברי גם בעוני, בן שר".

מי היה זאב ז'בוטינסקי?

סופר, משורר, מתרגם ועיתונאי, שהיה גם ממנהיגי התנועה הציונית. נולד באודסה ב-1880, כתב ברוסית, באידיש ובעברית, הקים עם יוסף טרומפלדור את הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה, וב-1923 ייסד בריגה את תנועת הנוער בית"ר. נפטר ב-1940 במדינת ניו יורק בגיל 59, ועצמותיו הועלו לישראל ב-1964. ביוגרפיה מפורטת באנגלית: Jewish Virtual Library.

מה זה הדר, ולמה ז'בוטינסקי התעקש עליו כל כך?

"הדר" הוא המונח המרכזי במשנה החינוכית שלו, והוא הסביר אותו כמעט תמיד דרך התנהגות: לא לכבוש את כל המדרכה כשהולכים ליד חבר, לא להרים את הקול במדרגות בלילה, לפנות דרך לאישה, לזקן ולילד. הוא כתב שההדר מורכב מאלף הבלים, כלומר מאלף פרטים זעירים, ושהמילה מכילה גם אצילות נפש וגם יופי חיצוני. חניכי בית"ר למדו את הפרק הזה מתוך "רעיון בית"ר" מ-1934.

מה ז'בוטינסקי אמר על השפה העברית?

שזה העניין החשוב ביותר שעסק בו. לבנו אמר שאף שכולם מהללים דווקא את פרק הגדוד העברי בחייו, המאבק על העברית היה הדבר החשוב שעשה. במכתב לנוער היהודי בפולין ב-1927 כתב שאם ידבקו בשפה וישמיעו אותה בעקשנות בבית וברחוב היא תחיה, ואם לא, היא תמות בסביבתם באשמתם. הוא גם חיבר את "המבטא העברי" ב-1930, ושקד שנים על מילון חרוזים עברי שלא הספיק לסיים.

מה הקשר בין ז'בוטינסקי לביאליק ולפרעות קישינב?

פרעות קישינב באביב 1903 היו נקודת המפנה בחייו. הוא הגיע לעיר ככתב, פגש שם לראשונה את חיים נחמן ביאליק, ומשם נכנס לפעילות ציונית והקים יחידות הגנה עצמית. שנה אחר כך תרגם לרוסית את "בעיר ההריגה", הפואמה שביאליק כתב על אותן פרעות, והתרגום נחשב ליצירה לירית שעומדת בפני עצמה.

האם יש ציטוטים מזויפים שמיוחסים לזאב ז'בוטינסקי?

כן, וגם המפורסם שבהם. הקטע על הר הגעש ואש ההשמדה, המיוחס לנאום בוורשה ב-1938, נוסח אחרי מותו, לפי מחקרם של אמיר גולדשטיין ואפי חורי מ-2023, והוא עדיין מודפס בחוברות של משרד החינוך. "אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם" הוא חצי שלו וחצי תוספת מאוחרת. והמשפט על שלילת זכות בחירה מיהודים בעלי זקן ופאות מסווג בוויקיציטוט כמיוחס בטעות. שלושתם מופיעים בדף הזה במדור מקור מול עממי, ורשימה נוספת יש בויקיציטוט.

עוד חוכמה והוגים במאגר

הדף הזה הוא חלק ממאגר הציטוטים, ולצד זאב ז'בוטינסקי יש שם את מנחם בגין, שהיה ראש בית"ר בפולין ותלמידו המובהק, את דוד בן גוריון, שהיה יריבו הפוליטי הגדול, ואת יאנוש קורצ'אק, מחנך יהודי מאותה תקופה בפולין שכתב על ילדים מזווית אחרת לגמרי. המשפטים של ז'בוטינסקי על נוער נקראים אחרת ליד אלה של קורצ'אק.

קבוצת הוואטסאפ

מה שממשיך אחרי הדף הזה

פעם בשבוע יוצא מסר אחד, באותו קו של הדברים כאן: תובנה או כלי מעשי. עשרות אלפי אנשים בקבוצות, חלקם כבר שנים.

לקבל את המסר השבועי

לאיזה עוד אדם המאמר יכול לתרום? שלחו לו.

דילוג לתוכן