זאב ז'בוטינסקי ציטוטים
הדר וכבוד עצמי, עם מקור

כל אחד חייב לעבד את עצמו, לסנן ולזקק את כל הליכותיו. ה'הדר' מורכב מאלף 'הבלים', המהווים כולם יחד את חיינו היומיים בצורתם הנאה. בלכתך ברחוב ליד חברך אל תכבוש את כל המדרכה; בעלותך בלילה על מדרגות הבית אל תרים את קולך לבל תעיר את השכנים; פנה דרך ברחוב לאישה, לזקן, לילד, לכל אדם בכלל; יהא הוא גס רוח, אתה אל תהיה כזה.

הדר היא מילה עברית שכמעט אין לתרגמה לשפה אחרת. פירושה כתריסר מושגים שונים: יופי חיצוני, גאווה, דרך ארץ, נאמנות. אולם תרגומו המלא בשפת חיי יום יום מוכרח להוות הבית"רי עצמו, בצאתו ובבואו, בפועלו, דברו ובהגותו את מחשבותיו. כל צעד מצעדינו, כל תנועת יד, כל הגה קל, כל פעולה ואפילו כל רעיון, עלינו לבצע בתמידות ובעקשנות מבחינת ה'הדר'.

חשוב פי כמה הוא ה'הדר' המוסרי. היה רחב לב, כל עוד אין הדבר נוגע לעניינים עקרוניים. כל מילה שלך היא מילת כבוד לנושא ה'הדר'.

שאוף אשאף להדר בכל הרהורי, בכל ניבי שפתי, בכל מעשי, כי בן מלכים אנוכי.

הדר: עברי גם בעוני, בן שר. אם עבד, אם הלך, נוצרת בן מלך בכתר דוד נעטר. באור ובסתר זכור את הכתר, עטרת גאון ותגר.

עיקר חליינו הוא הבוז העצמי, ועיקר צרכינו הוא פיתוח הכבוד העצמי.

עלינו להקנות ליהודי שלמות עם עצמו וכבוד כלפי עצמו.

למחרת מפלה, תבדוק ותבחן את עצמך: אולי באמת, סוף סוף, לא צדקת? אם לא צדקת, רד מהבמה ושתוק. אך אם צדקת, אז לא תאמין לעיניך: מפלה איננה מפלה, 'לאו' אינו מענה, המתן כשעה והתחל מחדש.

מפלגה הבונה את מפעלה לאורך ימים, מוטב לה שתיכשל בדרך המלך משתשגשג בדרכים עקלקלות.

אמונה רווחת היא: מי שעונה בעצמו ימים רבים תחת עולו של החזק ממנו, לא ידכא את החלשים ממנו. אך בחיי המציאות מתברר שאין כל אלה אלא מליצות נאות בלבד. לא זו בלבד שזכר הייסורים בעבר אינו מעצור לכך שיהא אדם מכה בני עם אחר, באותו מקום שאך אתמול הוכה שם בעצמו בלי רחם. יקרה גם דבר גרוע מזה.

נקל יותר לסבול על דבר אהוב מאשר על דבר שנוא או כמעט שנוא.

הגאון אינו דרוש אלא בשביל הצעד הראשון.

ה'מנהיגים' הפוליטיים. כידוע, בתחום זה הגיע יבול הגאונים לממדים עצומים: בזה אחר זה נדבקים עמים וארצות באותה מחלה ממארת, ומגלים בקרבם את המנהיג בחיר האל, אשר חותם של קיסר חקוק במצחו. לכתחילה ברור: כשפושט ה'מנהיגיזם' כמגפה, מן ההכרח שכמעט כל אותם הבחירים יהיו בעלי שיעור קומה בינוני מאוד.

אם יש גלגול נשמות, ואם בטרם איוולד שנית ירשוני מלמעלה לבחור לי עם וגזע כרצוני, אענה: אולרייט, ישראל, אבל ספרדי. נתאהבתי בספרדים, ואולי דווקא באותן התכונות שלועג להן אחיהם האשכנזי.

הנוער אינו קברניט של האומה, אך הנהו המצפן בידי הקברניט, כמחט המצפן הפונה תמיד לצד הכוכב הנצחי. ואוי לה לאונייה שאין קברניטה נשמע למצפן, ואוי לנוער שאיבד את הנטייה המגנטית לצד האמת הנצחית.

כל אחד מכם מילא או ימלא את תפקידו של פרומתאוס לפי כוחו. אני פונה אל היהודים והיהודיות שעוד לא באו בימים, ושואל: היש אש? הנוער אתם? אין לי צורך בתשובתכם במחיאות כפיים, כי אם בחייכם תתנוה כולכם.

אין לך בעולם שכבה שכוחה גדול מכוחם של מורים.

מי שהופקדה בידו נשמת דור המחר, נתבעות ממנו תביעות גדולות.

רצוני שערי ידע יפה עברית. בכל השאר איני נותן לך עצות.

ברור לי הדבר כי אין ביכולתנו עדיין ליצור אוניברסיטה טובה. אין דבר, נתחיל באוניברסיטה גרועה. תראו שיהיה לה ערך לאומי וחינוכי שקול כנגד תריסר מוסדות חקירה משובחים.

בן יהודה חרש, המורה זרע, אך הילד העברי הוא הוא הזרע.

אם תדבקו בשפה, אם תזרעוה בלב אחיכם ואחיותיכם הקטנים, אם תשמיעוה בעקשנות של לוחמים אמיתיים על כל צעד ושעל בבית וברחוב, אז תחיה. ואם לא תעשו כזאת, אז באשמתכם אתם תמות השפה בסביבתכם.

על הבית"רי להיות איש בעל עיניים פקוחות, מוח צלול ולב רחב, איש היודע להתייחס בכבוד הרב ביותר אל כל השאיפות הנעלות של בני דורו, בייחוד מאחר שמיטב השאיפות האלו מקורן ביהדות.

עברית: לשון חיי, בגיל, יגון וזעם. שפת עמל, הרהור, מזמור, ושפת בניי.

מדובר באותו הנס, הפלא הגדול ביותר אשר עליו שמע העולם בכל מאות שנות תולדותיו: כוח הזיכרון, עוצמת העקשנות, היכולת לקחת חוט שנפסק לפני יותר משישים דורות, לקחתו, להסיר ממנו את האבק, לקושרו מחדש ולמשוך אותו הלאה, לעוד שישים דורות.

גלות פירושה שאחרים עושים את ההיסטוריה במקומנו. ואילו הציונות פירושה שעם ישראל מתחיל לעשות את ההיסטוריה שלו מחדש, כעם עצמאי.

מלאכתי מלאכת אחד הבנאים השוקדים על הקמת מקדש חדש לאל יחיד ששמו עם ישראל.

כל אשר עברי בקרבנו ניתן לנו על ידי ארץ ישראל. כל השאר אשר בנו איננו עברי. ישראל וארץ ישראל חד הן, שם נולדנו כאומה ושם בגרנו. וכאשר באה הסערה והטילתנו אל מחוץ לתחומי הארץ, לא יכולנו עוד לגדול, כפי שלא יוכל לגדול עץ שנעקר מן הארץ.

אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל. זה ה'אני מאמין' שלי, זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם.

האנטישמיות יכלה להוליד רק את השאיפה לברוח מן הרדיפות. כדי שתחת ההטפה לשמד תישמע הקריאה לתודעה עצמית ולתחייה לאומית, היה צורך במניע פנימי, בציווי פנימי חיובי. ציווי זה הוא יצר החיים של שמירת הקיום הלאומי, אשר נתן לנו כוח ללכת בשביל העקרבים של דברי ימינו.

לא על ידי תיאוריות נקבעת ומוכחת זכותו של כל עם לתרבות עצמית, אלא על ידי רצונו שלו להוויה לאומית.

היצירה הלאומית הרוחנית היא תכלית קיומו של כל עם, ואם לא לשם יצירה, אין לו לשם מה להתקיים.

אם ארצי דללה וקטונה, היא שלי מראשה עד קצה.

רק פעם אחת בחיים חוצה את דרככם חזון שכולו הוד וכולו יופי כחזון זה. תפשוהו, כי חזור לא יחזור אליכם עוד.

בראשית ברא אלוהים את היחיד. כל יחיד הוא מלך השווה לרעהו, והרע מלך גם הוא. טוב שיחטא היחיד כלפי הציבור משתחטא החברה ליחיד. לשם טובתם של היחידים נוצרה חברה, לא להפך.

אם אבקש את השורש לאותה רוח עברית חדשה, אמצאהו ברעיון מלכותו של האדם. והתכוונתי לכל אדם: יווני או באנטו, סקנדינבי או אסקימו. הם כולם בצלם אלוהים נוצרו, זאת למדנו מן הפרק הראשון של התנ"ך.

אני תובע משפט וצדק בעבורי. אין גאולה לעולם אם אין חלקי בה. בראשית ברא אלוהים את תביעתי.

אינני רוצה להאמין כי יש באנושות הבדלי דרגות. מוטב לי להיעלם ולעבור מן העולם מאשר להסכים להשקפה שבני ובן זולתי אינם אנשים שווי ערך, שבני וסנדלרי אינם שווים.

דמוקרטיה פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב יכול לשלול את החופש. ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט, שם אין דמוקרטיה.

את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת ההסכם והפשרה.

אני מצייר לעצמי שהצרכים האלמנטריים של אדם רגיל כוללים חמישה דברים: אוכל, דירה, בגדים, האפשרות לחנך את הילדים והאפשרות להתרפא במקרה של מחלה. בעברית אפשר לסמן זאת בקיצור: מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא. חמש פעמים מ"ם.

מחשיב אני את האישה על הגבר בכל שטח יסודי של חיי הציבור והבית. חוץ מיגיע כפיים גס ופראי שבו מכריע כוח השרירים, אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מוסר לאישה בעדיפות על הגבר. ניסיון נטע בתוך תוכי מושג של נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי, ולמושג הזה קרא 'אישה'. וחוטי פלדה עם חוטי משי הנם חומר לא ייקרע.

עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המסים של מוסדכם.

הדבר המעולה, היפה ביותר בתרבות העולם, הוא ריבוי הפנים שלה דווקא: כל אומה היסטורית תרמה לאוצרה את תרומותיה המיוחדות, שעצמיותן אינה ניתנת לחיקוי.

העולם אינו בעצם אלא חדר ילדים גדול, מלא שעשועים שונים: עושר, כבוד, בריאות, חיים. יש ללמוד מן הילדים: נתקלקל צעצוע אחד, בכית רגע, ומיד קח צעצוע אחר ושבה נפשך למנוחה.

אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר.