פחד מהחמצה? כך תפסיקו לפספס את הרגע
"הפחד לפספס הוא סימן לכך שאינך חי ברגע הנוכחי, אלא מרוכז מדי במה שאתה מפסיד".
יזם מצליח שאל אותי פעם: "מה אתה לא מספיק אמיץ לעשות עכשיו שתתחרט עוד כמה שנים שלא עשית?" וזו אכן שאלה שמביאה רעיונות ומניעה לפעולה ולניצול הזדמנויות.
אבל אדם חכם יותר שאל אותי: "איזו עשייה אתה לא מספיק אמיץ לשחרר שאם לא תרפה ממנה, תפספס את הווה?"
אני בוחר לחיות יותר לפי השאלה השניה, כי בסוף הזדמנויות יש כל הזמן ותמיד אפשר לדחוף "עוד קצת".
למשל אצלי זה להשקיע "רק עוד קצת" באתר, בפודקאסט, בטיקטוק, לעשות רק עוד סדנה, ריטריט או הרצאה. הרי אני כבר במומנטום וטוב בזה, יש אנשים שאוהבים אותי, יוצרים ומנחים אחרים היו חולמים להגיע למה שיש לי, אז לא אתאמץ עוד קצת?
האמת, זה מפתה להגיד כן, אבל התשובה היא לא, כי ה"עוד קצת" הוא אשליה, זה אף פעם לא יודע שובע.
וגם אם הגעת לטופ העולמי, זה לא יגמר, כי אתה תחשוב: "כולם משתוקקים להיות בפסגה, ואני כבר שם, אז רק "עוד קצת" כדי לבצר את המעמד שלי…"
אבל אז אתה הופך להיות כלוא על ידי הדברים שהשגת. במקום שהמטרות שלך ישרתו אותך, אתה הופך להיות המשרת שלהן. ואין לך חופש וגמישות, כי יש לך הרבה מבנים שיצרת בזיעת אפיים ועכשיו אתה צריך לשאת אותם.
אם התחברתם, קחו רגע לחזור לשאלה שפתחתי איתה ולענות עליה.
ואוסיף עוד שאלה בהקשר: אילו דברים יש לי בחיים, שאני משקיע בהם ואולי אפילו טוב ומצליח בהם, אבל זה לא "ה-דבר" שלי ומונע ממני מלהשקיע ולחיות במה שיותר מדויק לי?
הקשר בין הפחד מהחמצה ליכולת לומר "לא"
"להחליט מה לא לעשות חשוב באותה מידה כמו להחליט מה כן לעשות" – סטיב ג'ובס.
בעידן המודרני הבחירות והאפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות, יש אינסוף חלומות ומטרות להגשים, אינסוף חוויות נפלאות לחוות, אינסוף ידע שכדאי ללמוד.
שפע האפשרויות הוא נפלא, אך עלול גם לגרום לנו להתפזר ובסוף לא להשיג כלום, לא לחוות כלום ולא להתעמק בכלום. והאירוניה העצובה היא שבעקבות הפחד לפספס אנשים לעיתים מפספסים את החיים עצמם
אז מה הפתרון? ללמוד להגיד "לא" גם לאפשרויות ולמטרות טובות, כי רק כך הדברים שנבחר "כן" להתמקד בהם יקבלו את מלוא תשומת הלב שלנו. גישה כזאת תהפוך אותנו גם לפרודוקטיבים יותר וגם לרגועים ומסופקים מהחיים.
לעוד העמקה וכלים בנושא של מיקוד במטרות, כנסו למאמר על "אסטרטגיית סטיב ג'ובס" לאפקטיביות.
הפחד מהחמצה והאתגר של הרשתות החברתיות
"כמו שטיב האוכל משפיע על בריאות הגוף, כך המידע שאנו צורכים משפיע על בריאותנו הנפשית".
היום כבר ברור שתזונה משפיעה באופן ישיר על הבריאות, אבל מזון זה לא רק אוכל ובריאות אינה רק פיזית, גם המידע שאנו קולטים הוא מזון לנשמה ומשפיע על בריאות הנפש, מידע ג'אנק מזיק לנו ותכנים איכותיים בונים אותנו.
הבעיה היא שבעידן האינטרנט יש אינסוף מידע ומאוד קשה לשמור על הזנה איכותית, במיוחד לאור מדיות שעוצבו על ידי מומחים כדי לתפוס לנו את הקשב ולגרום לנו להתמכר ולשהות שם כמה שיותר זמן.
כהתמודדות עם המצב יש לנו שתי אפשרויות הראשונה היא להתנזר לגמרי ולמחוק את הוואטסאפ, אינסטגרם, טיקטוק וכו' – שזה כמו להפסיק לחלוטין עם מאכלים מתוקים וקינוחים למיניהם.
האפשרות השנייה היא לוודא שאם אנחנו כבר נמצאים בפלטפורמות האלו, אנחנו מקבלים תוכן איכותי. שזה כמו להמשיך לאכול קינוחים טעימים, אבל מחומרים טבעיים ובריאים.
זה עדיין לא תחליף לסלט, עדיין צריך לשמור על מינון, אבל בהחלט אפשר להוסיף את זה לתפריט, והיתרון הוא שזה לא שוחק לנו את המשמעת העצמית ולא צריך להתנזר או לוותר על משהו.
פעם הייתי בעד האפשרות הראשונה בלבד, ולכן השקעתי רק בסרטונים ובמאמרים מקיפים, אבל במשך הזמן הבנתי שלרוב האנשים יותר מתאימה הגישה השניה, לכן פתחתי גם אינסטגרם וטיקטוק, כדי לספק תכנים של התפתחות אישית גם בגרסה שקל לאנשים לצרוך.
להפתעתי זה עושה פלאים, כי זה מאפשר לאנשים לקבל תוכן איכותי באופן יום יומי וכך אפילו שכל סרטון הוא רק דקה, נוצר אפקט מצטבר משמעותי.
והחלק הכי טוב הוא שאם תצפו בתכנים האלו במשך זמן, אז האלגוריתם ימלא את הפיד שלכם בעוד תכנים מאותו הסוג שידחקו החוצה את המידע הג'אנקי ואז האפקט החיובי יהיה גם הוספת בריאות וגם ניקוי רעלים.
אז אם אתם רוצים להתחיל להזין את עצמכם ב"מנות תוכן בריאות ובו זמנית טעימות", אני מזמין אתכם לאינסטגרם, לטיקטוק וליוטיוב שורטס.
א': כאן הקישור לאינסטגרם, שם יש גם טקסטים וכמובן סטורי.
ב': כאן הקישור לטיקטוק, ממליץ לשים לב לשני פלייליסטים , הראשון על זוגיות ומערכות יחסים והשני על רגשות ונפש.
ג': כאן מצרף את הקישור ליוטיוב שורטס, לשם אני מעלה את רק את הבסט.
אני מקפיד להעלות את זה בסדר שונה בכל פלטפורמה, אז שווה לעקוב גם וגם. תנו לזה צ'אנס, צפו בכמה סרטונים ופשוט תעקבו ואז בזמן שאתם ממילא נכנסים לרשתות החברתיות ועומדים להישאב ל…(אתם יודעים), יקפצו לכם פתאום תכנים מעצימים.
דורון שפר שהתגבר על הפחד מההחמצה
"אדם חייב להיות מוכן לוותר על מי שהוא, כדי להפוך להיות מי שהוא יכול להיות" – מיוחס לאיינשטיין
דורון שפר נחשב לאחד הכדורסלנים הישראלים הטובים בכל הזמנים ולמרות זאת, בשיא הקריירה, עם חוזה מובטח במכבי ת"א, הוא מחליט לפרוש ולצאת למסע רוחני.
בתרבות שבה הגיבורים הם אלו שנלחמים למען המטרה ויאנסו את עצמם כדי לא לוותר, אני חושב שזה מעורר השראה, כי לפעמים הגדולה היא לא לסחוט את עצמנו עוד קצת, אלא דווקא להעז להרפות ולפרק את מה שבנינו כדי לבנות מחדש או לגלות רובד גבוה יותר בתוכנו.
וככל שאנחנו יותר מצליחים, זה יותר קשה, כי יש לנו יותר מה להפסיד, פרנסה טובה, מוניטין, קשרים…
ואולי אפילו יותר מאלו, את הזהות שלנו, כי כשאנחנו משקיעים במשהו כל כך הרבה וגם מגיעים להישגים, אנחנו מתחילים להרגיש שזה חלק ממי שאנחנו עד למצב שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין חיים אחרים. לכן זו גדולה לדעת מתי לשחרר וכמו עוף החול להיוולד מחדש.
בפודקאסט עם דורון הרחבנו בנושא ודיברנו גם על:
א' – איך לאזן את הדחף ההישגי, כך שמצד אחד לא נחיה בסטרס ובתחושה שאנחנו אף פעם לא מספיק ומצד שני בלי ללכת לקיצון של לאבד את הדרייב ו"לשבת במערה".
ב' – ניתוק רגשי, ההשלכות של לשמור בבטן ודרכים לתת לרגש לזרום.
ג' – עבודת המידות
ד' – זוגיות בריאה
החיים הרבה פעמים מציבים קונפליקט שכזה בין מה שטוב לפרנסה לבין מה שטוב לנפש ולצמיחה האישית. הפתרון שאני יצרתי לעצמי לקונפליקט הוא לעסוק ב-NLP ובהנחיה, כך שכל העשייה שלי גם מפתחת אותי רוחנית-רגשית ובו זמנית מקדמת אותי ב"מטרות הארציות".
ואני חושב שבעידן ה-A.I שהרבה מקצועות נעלמים, דווקא אימון הופך לרלוונטי יותר, הצורך בו עולה ויש מקום לעוד הרבה אנשים טובים בתחום, אז אני רוצה להציע לכם לבוא ללמוד NLP.
כי זה קורס שאתם מקבלים בו את שני ההיבטים, גם התפתחות אישית משמעותית וגם כלים שיפתחו אתכם מקצועית, ואם תתחברו, תוכלו אפילו לעסוק באימון NLP, שזה שווה בעיניי שיש משהו שמצוין לנפש ובו זמנית גם לחיים על פני האדמה.
אם בא לך לקבל פרטים לחצ/י כאן על הקישור– מלא/י את הטופס ונחזור אליך 🙂
הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.
כיצד פחד מהחמצה מפריע להצלחה ולפרודוקטיביות
אוכל הוא הדלק לגוף שלנו, בלעדיו נהיה חסרי אנרגיה ולבסוף נמות ברעב. יחד עם זאת, כולנו יודעים שעודף מזון גם יכול להרוג ולגרום לשלל מחלות מטבוליות הרסניות.
באותו אופן, כל דבר חיובי שנגזים איתו, בסוף ייצור יותר נזק מתועלת.
למשל, החברה שלנו נהייתה מכורה לשופינג ולצרכנות, יש לנו יותר מידי רכוש, באופן שמשעבד אותנו כלכלית, מזהם את הפלנטה וגם סותם לנו את הבית וכובל אותנו למקום פיזי אחד.
נעשינו גם מכורים לעשיה, אנחנו רודפים אחרי עוד הישגים באופן שכבר פוגע לנו בשלווה הנפשית ולא מאפשר להנות מהדרך.
כמובן, יש את המתוחכמים שמסבירים שחפצים או הישגים לא עושים אותך מאושר, אלא רק חוויות ודברים שגורמים לך להיות נוכח בהווה ולהרגיש, אבל מה שאותם אנשים עושים בפועל זה לטוס לחו"ל ולנסות להספיק את כל "יעדי החובה", כך הם מגיעים למצב בו הם לא באמת חווים, אלא רק מסמנים וי.
אותו דבר בכל תחום כמעט, הגענו למצב שיש לנו המון "מזון ג'אנק תעשייתי" שאנחנו כבר לא מסוגלים "לעכל" ורק מכביד עלינו וגורם "להשמנת יתר נפשית" שהנזקים שלה הם לחצים, חוסר סיפוק, הפרעות ריכוז, ריקנות והתמכרויות.
כדי להרחיב על הנושא ולקבל רעיונות איך להאט קצב, מזמין לקרוא את המאמר על מינימליזם.
בנוסף ממליץ על הפודקאסט החדש שעשיתי עם ערן שטרן שעוסק בעניין של רדיפה אחר תוצאות וגם *בניתוק רגשי, שכלתנות יתר, הצד האפל של ההתפתחות האישית* והמנטורים, מלכודת התדמית ועוד.
הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.
להיות נוכח מבלי לפספס: פתרונות לפחד מהחמצה
"לפעמים דברים מתפרקים, כדי להיבנות מחדש טוב יותר"
פחד מהחמצה יכול לידי ביטוי גם באופן אחר. דמיינו שיש לכם ראיון עבודה למשרה שאתם ממש חושקים בה. רוב האנשים יהיו במידה מסוימת לחוצים מסיטואציה כזו, כי יש בעיניהם תוצאה אחת טובה, שהיא להתקבל, ותוצאה שניה גרועה – לא להתקבל.
אבל האמת היא שמפרספקטיבה גבוהה המחשבה שאנחנו יודעים איזו תוצאה טובה, היא לחלוטין אשליה. אולי דווקא לא להתקבל למשרה, יוביל אותנו להקים עסק שמעורר בנו השראה ברמה גבוהה יותר ויביא רווחים גדולים פי 10.
אולי האהבה הנכזבת ששברה לנו את הלב, היא הדבר הכי טוב שקרה לנו, כי בזכות הפרידה נמנענו מגירושים כואבים בעתיד ובמקום זאת נכיר את "הנפש התאומה" שלנו.
אולי הפציעה שהרסה לספורטאי את הקריירה, היא זו שתוביל אותו לפריצת דרך רוחנית.
בשורה התחתונה, אנחנו לא יכולים לדעת מה טוב ומה רע, כי יש לנו נקודת מבט מצומצמת ומוגבלת.
ברגע שאנחנו זוכרים את העובדה הפשוטה הזו, אנחנו יכולים להוריד משמעותית את מפלס הלחץ בחיינו, *כי אנחנו לא מנסים לשלוט במציאות שבלתי אפשרי לשלוט בה*, אלא עושים את הטוב ביותר שלנו ואחר כך משחררים ומתמסרים.
כדי להרחיב ברעיונות האלו, מצרף סרטון ומאמר שמסביר על התמודדות עם לחץ נפשי באופן לא שגרתי.
לסיכום: פחד מהחמצה
הפחד מהחמצה הוא מלכודת שבה תמיד נדמה שמשהו טוב יותר קורה במקום אחר, וכך אנחנו מפספסים את מה שכן נמצא לפנינו. הוא ניזון מהקושי לומר "לא" ומההשוואה המתמדת ברשתות החברתיות. הדרך החוצה היא נוכחות: כשאנחנו בוחרים במודע להיות לגמרי במקום אחד, מפסיקים לפזר את הקשב, ופתאום מגלים שדווקא ההתמסרות לרגע אחד היא מה שמעניק לו ערך, בדיוק כמו הזמן שאנחנו מקדישים למשהו הוא שהופך אותו ליקר.
שאלות ותשובות
מה זה פחד מהחמצה (FOMO)?
פחד מהחמצה הוא התחושה המתמדת שמשהו טוב יותר קורה במקום אחר ושאנחנו מפספסים אותו. הוא יוצר חוסר שקט, קושי להתמסר לרגע, ומרדף אחרי אפשרויות שרק מרחיק אותנו מסיפוק אמיתי.
מה הקשר בין FOMO ליכולת לומר "לא"?
הם קשורים הדוק: כשקשה לנו לוותר על אפשרויות, קשה לנו לומר "לא", וכל בחירה מרגישה כמו הפסד. דווקא היכולת לבחור ולוותר במודע היא מה שמשחרר מהפחד מההחמצה.
איך הרשתות החברתיות מגבירות פחד מהחמצה?
הן מציגות לנו בלי הרף את הרגעים המושלמים לכאורה של אחרים, ויוצרות השוואה מתמדת שמזינה את התחושה שאנחנו מפספסים. צמצום החשיפה אליהן מפחית משמעותית את FOMO.
איך מתגברים על הפחד מהחמצה?
דרך נוכחות: לבחור במודע להיות לגמרי במקום אחד במקום לפזר את הקשב. כשמתמסרים לרגע אחד, מגלים שהערך לא נמצא באפשרויות שלא בחרנו אלא במה שאנחנו חיים כאן ועכשיו.
האם פחד מהחמצה פוגע בהצלחה?
כן. הפיזור המתמיד והחוסר יכולת להתמסר פוגעים בפרודוקטיביות ובעומק. הצלחה אמיתית דורשת מיקוד והתמדה, ואלה בדיוק מה שהפחד מההחמצה מקשה עלינו לקיים.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.
