טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ
הנוסח המנוקד מתוך ספריא, קהלת ז'
A good name is better than fragrant oil, and the day of death than the day of birth. (JPS)
שם טוב, כלומר מה שיודעים ואומרים על אדם בזכות מעשיו, שווה יותר משמן טוב, הבושם היקר של העולם העתיק. זו משמעות הביטוי גם היום: מוניטין עדיף על רכוש ועל מעמד. החצי השני של הפסוק, שמצטטים פחות, מנמק: "ויום המות מיום הולדו". ביום שאדם נולד אף אחד לא יודע איזה שם ייצא לו. ביום מותו כבר יודעים.
שש עדשות על פסוק אחד
רוב הקוראים שומעים בפסוק תחרות, והשם מנצח. הזוהר, ואחריו כמה מגדולי החסידות, קוראים את אותן מילים כתיאור של מקור: השם הטוב נולד מהשמן, כלומר מהאור שאדם מדליק אצל אחרים. שתי הקריאות נשארות בדף, ואף אחת מהן אינה טעות.
הפשט והמפרשים: למה שמן, ומה נודע רק בסוף
רש"י שואל שאלה שרוב הקוראים מדלגים עליה: למה שלמה השווה שם טוב דווקא לשמן, ולא ליין או לדבש.
מי כאן: התרגום הארמי · רש"י · אבן עזרא · רלב"ג · מצודת דוד · מנחת ש"י
בעברית שתי המילים כמעט זהות: שֵׁם ושֶׁמֶן, ורק אות אחת מפרידה ביניהן. הצמד הזה מופיע גם בשיר השירים, "שמן תורק שמך". רש"י מחפש סיבה מעבר לצליל, ומוצא אותה בתכונה של השמן עצמו:
לְכַךְ הֻקַּשׁ שֵׁם טוֹב לְשֶׁמֶן יוֹתֵר מִשְּׁאָר מַשְׁקִין, שֶׁהַשֶּׁמֶן אַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מַיִם, וְהוּא צָף וְעוֹלֶה וְנִכָּר, אֲבָל שְׁאָר מַשְׁקִים, אַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָן מַיִם, וְהֵם בּוֹלְעִיםרש"י על קהלת ז', א'
יין שמוסיפים לו מים נמהל ונעלם. שמן נשאר שמן, עולה למעלה, ורואים אותו. כך לפי רש"י שם טוב: הוא אינו מתערבב במה שסביבו.
מהו "שם", ואיזה שמן
רלב"ג מגדיר את השם בפשטות: "השם יגיע לאדם בכשרון המעשה כשיתנהג עם האנשים בדרכים המשובחים". שם טוב הוא תוצאה של התנהגות עם אנשים. הוא אינו תואר ואינו ייחוס. מצודת דוד משווה אותו לריח: "שמן הטוב דרכו להפיג ריחו בכל עת והוא הולך וחסור, אבל שם טוב דרכו ללכת ולהתגבר בכל פעם". בושם מתנדף מרגע שפתחו את הבקבוק. מוניטין מתנהג הפוך.
התרגום הארמי העתיק של קהלת מפרש באיזה שמן מדובר. לפיו זה שמן המשחה: שם טוב שקונים הצדיקים בעולם הזה עדיף "יַתִּיר מִמִשְׁחָא דִרְבוּתָא דַּהֲוָה מִתְרַבֵּי עַל רֵישׁ מַלְכַיָא וְכַהֲנַיָא", יותר משמן המשיחה שנמשחו בו ראשי מלכים וכוהנים. ההשוואה, אם כך, היא למינוי עצמו. שם טוב שווה יותר מכתר.
"ויום המות מיום הולדו": שלוש קריאות
ביום הלידה איש אינו יודע מה ייצא מהתינוק. אבן עזרא: "ובמותו נקרא שמו ונודע שהוא אדם טוב".
יום המוות טוב לבעל השם הטוב כי "שימצא מנוחה ושכר טוב ולא יראה עמל", ואילו ביום הלידה מתחיל העמל.
היום שבו אדם נפטר בשם טוב ובזכות עדיף על היום שבו נולד רשע לעולם.
שלושתם מסכימים על תנאי אחד, ואבן עזרא אומר אותו במפורש: "ויום המות הוא טוב לאשר יש לו שם טוב". הפסוק אינו משבח את המוות. החצי השני תלוי בראשון, והוא נכון רק למי שיש לו שם.
בספרי התנ"ך שנכתבו לפי המסורה, האות ט' שפותחת את הפסוק כתובה גדולה משאר האותיות. מנחת ש"י, ספר ההגהות לנוסח המקרא, מציין על המילה "טוב": טי"ת רבתי. היא נמנית ברשימות האותיות הגדולות שבתנ"ך.
שתי שאלות שהמפרשים משאירים לקורא. האם השם שיש לכם נשאר ניכר גם כשמוסיפים לו מים, כמו השמן של רש"י, או נמהל בסביבה. ואם רלב"ג צודק, והשם נבנה מהדרך שבה מתנהגים עם אנשים, מי האנשים שמהם הוא נבנה אצלכם השבוע.
חז"ל: עשר השוואות, שתי ספינות ושלושה שמות
במדרש רבי שמעון בר יוחאי מעמיד את השם הטוב מעל ארון הברית: הארון הלך לפני העם שלושה ימים, ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו.
מי כאן: קהלת רבה · שמות רבה · ברכות י"ז · פרקי אבות · המהר"ל
קהלת רבה פותח את הפסוק ברשימה. שורה אחרי שורה, השמן והשם זה מול זה:
שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד, וְשֵׁם טוֹב עוֹלֶה. שֶׁמֶן טוֹב לִשְׁעָתוֹ, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם. שֶׁמֶן טוֹב כָּלֶה, וְשֵׁם טוֹב אֵינוֹ כָּלֶה. שֶׁמֶן טוֹב בְּדָמִים, וְשֵׁם טוֹב בְּחִנָם … שֶׁמֶן טוֹב בָּעֲשִׁירִים, וְשֵׁם טוֹב בָּעֲנִיִּים וּבָעֲשִׁירִים. שֶׁמֶן טוֹב מְהַלֵּךְ מִקִּיטוֹן לַטְרַקְלִין, וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹקהלת רבה ז', א'
קיטון הוא חדר השינה, וטרקלין הוא חדר האירוח. ריח של בושם מגיע מחדר לחדר, ושם מגיע לכל מקום. המהר"ל מפראג, שהקדיש לפסוק פרק שלם בשם "נתיב שם טוב", מקשה על המדרש: "ומה ענין שם לשמן טוב ואין להם שייכות זה לזה כלל". אם רצו לדבר על ריח, היו משווים לבשמים. תשובתו היא ש"שמן טוב" הוא כינוי לכל מעלה שאדם מקבל מבחוץ, כמו עושר או תפקיד, ואפילו כהונה: "כי המעלה שמקבל אחר דומה לשמן טוב שמושחין הכלי בו". השמן נמרח על הכלי, והכלי נשאר מה שהיה. שם טוב הוא האדם עצמו: "כי השם טוב הוא המעלה אל האדם עצמו".
מכאן המסקנה של רבי שמעון בר יוחאי באותו מדרש: "חָבִיב שֵׁם טוֹב מִכְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, שֶׁכְּהֻנָּה וּמַלְכוּת בָּטְלוּ, וְשֵׁם טוֹב לֹא בָּטֵל". ומי שמחפשים את הפסוק בפרקי אבות מחפשים, כנראה, את המשנה של אותו רבי שמעון: "שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן".
שתי ספינות בנמל
על החצי השני של הפסוק מספר רבי לוי משל. שתי ספינות בים הגדול, אחת יוצאת מהנמל ואחת נכנסת אליו. כולם שמחים בזו שיוצאת, ואיש אינו שמח בזו שחוזרת. "פִּקֵּחַ אֶחָד הָיָה שָׁם אָמַר חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים אֲנִי רוֹאֶה כָּאן": על היוצאת אין סיבה לשמוח, כי אין יודעים אילו ימים ואילו רוחות מחכים לה. על הנכנסת יש לשמוח, כי היא יצאה בשלום וחזרה בשלום. והנמשל: "אָדָם נוֹלַד מוֹנִין לוֹ לַמִּיתָה, מֵת מוֹנִין לוֹ לַחַיִּים".
המדרש מוסיף דוגמה שרש"י הביא ממנו לפירושו: "כְּשֶׁנּוֹלְדָה מִרְיָם לֹא הִרְגִּישׁ בָּהּ בְּרִיָּה, וּכְשֶׁמֵּתָה נִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר וְהִרְגִּישׁוּ הַכֹּל, הַבְּאֵר הוֹדִיעָה מִיתָתָהּ". איש לא שם לב ללידה של מרים. את מותה הרגישו כולם, כי המים נגמרו.
באותו מדרש: "שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרָא לָאָדָם הַזֶּה, אֶחָד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֶחָד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ אֲחֵרִים, וְאֶחָד שֶׁקָּרוּי לוֹ בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת בְּרִיָּתוֹ". השם הראשון ניתן לאדם, והשני נאמר עליו. במדרש שמואל הנוסח שונה מעט, והשם האמצעי הוא זה שאדם קורא לעצמו.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁגָּדֵל בַּתּוֹרָה וַעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וְגָדֵל בְּשֵׁם טוֹב וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָםרבי יוחנן, כשהיה מסיים את ספר איוב. ברכות י"ז ע"א
מה עושים עם זה
המבחן של המהר"ל: לרשום מה יש לכם שמישהו נתן, מינה או שילם. תפקיד, תואר, חשבון בנק. זה השמן. אחר כך לשאול מה אומרים עליכם מי שעבדו איתכם לפני עשר שנים, כשכל אלה עוד לא היו. זה השם, והוא היחיד מהשניים שיוצא איתכם מהחדר.
קבלה: השם שיוצא מן השמן
בזוהר הפסוק נאמר על אישה ענייה שכל מה שנשאר בביתה הוא כד קטן של שמן.
מי כאן: הזוהר · בעל הסולם · זוהר חדש
הזוהר בפרשת יתרו עוסק בברכת המזון, וקובע שברכה אינה שורה על שולחן ריק. משם הוא עובר לסיפור מספר מלכים: אלמנה באה אל הנביא אלישע, והוא שואל מה יש לה בבית. היא עונה: "אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן". בזוהר הנביא עונה שיש בזה ברכה שלמה, ומביא את הפסוק שלנו:
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא מִשֶּׁמֶן נָפְקָא, לְאִתְבָּרְכָא, לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין קַדִּישִׁיןזוהר, יתרו
בעל הסולם מתרגם: "כי השם הקדוש יוצא משמן, להתברך ולהדליק את נרות הקדשים". ומהו השמן? לפי הסולם, השפע העליון. כאן הפסוק נקרא הפוך מהקריאה הרגילה. המילה "משמן" אינה אומרת שהשם עדיף על השמן. היא אומרת מאין השם בא. רבי שמעון מסכם שם: "טוֹב שֵׁם, כַּמָּה טָבָא שְׁמָא עִלָּאָה, דְּבוּצִינִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, כַּד כֻּלְּהוּ נַהֲרִין מִשֶּׁמֶן טוֹב". טוב השם העליון כשכל המאורות מאירים מן השמן הטוב.
בסיפור המקראי השמן המועט ממלא את כל הכלים שהאלמנה אוספת מהשכנים. הזוהר לומד ממנו כלל לשולחן: להשאיר עליו ככר לחם או מעט מזון, כדי שיהיה לברכה על מה לחול. ומכאן גם האזהרה שחותמת את הקטע, שלא להזכיר את השם בְּרֵיקַנְיָּא, על ריק. במקום אחר, בזוהר חדש על רות, "שם טוב" הוא כינוי לדבר ה' עצמו: "הַהוּא דְבַר ה', אִיקְרֵי שֵׁם טוֹב".
אצל האר"י לא מצאנו את הפסוק בחיפוש בספריא. מה שיש כאן הוא הזוהר ופירושו.
שתי מסקנות מהקריאה של הזוהר. שם אינו נוצר מכלום: צריך שמן, כלומר מה שאדם נותן ומאיר בו. ומי שנשאר לו מעט, כד אחד, אינו מתחיל מאפס. הזוהר קורא למעט הזה ברכה שלמה.
חסידות: מה שקיבלתם ומה שהרווחתם
אצל השפת אמת "שמן טוב" הוא כל מה שאדם קיבל מלמעלה בלי לעמול עליו. "שם טוב" הוא מה שהרוויח בעצמו.
מי כאן: שפת אמת · מי השילוח · שם משמואל · נועם אלימלך
החסידות ממשיכה מהמקום שבו המדרש עצר. המדרש השווה את בעלי השמן, נדב ואביהוא, שנמשחו לכהונה ונשרפו, לבעלי השם, חנניה, מישאל ועזריה, שנזרקו לכבשן ויצאו חיים. השפת אמת, רבי יהודה אריה ליב מגור, שואל מה ההבדל ביניהם. את התשובה, הוא מעיר, כמדומה ששמע גם מסבו:
שמן טוב מי שניתן לו גדולה מן השמים … אבל טוב מי שמרויח לעצמו ע"י יגיעתו. וזה נק' שם טובשפת אמת, שמות
כוהן נולד כוהן. הוא לא עשה דבר כדי לקבל את השמן. שם, לעומת זאת, נקנה ביגיעה, והשפת אמת מוסיף פרט מפתיע: ככל שאדם רחוק יותר ועבודתו רבה יותר, כך שמו יוצא רחוק יותר וחשוב יותר. לכן, לדבריו, ספר שמות נפתח ב"ואלה שמות": השבטים ירדו למצרים, אל המיצר וההסתר, כדי לעורר גם שם את הקדושה.
מי השילוח: כיכר אחת מספיקה
רבי מרדכי יוסף מאיזביצה קורא את שתי המילים אחרת. "שם" אצלו הוא רצון ושקידה. "שמן טוב" הוא בהירות וחוכמה. והפסוק קובע סדר עדיפויות: "שֶׁהָרָצוֹן וְהַשְּׁקִידָה יוֹתֵר טוֹב מֵהַיְדִיעָה וְהַחָכְמָה". כדי להסביר הוא מביא משל מהשולחן. מי שכיכר לחם אחת משביעה אותו אינו מקנא במי שצריך הרבה כיכרות. וכך:
הָאָדָם אֲשֶׁר לוֹמֵד פֶּרֶק אֶחָד כָּל הַיּוֹם לֹא יְקַנֵּא אֶת מִי שֶׁדַּעְתּוֹ רְחָבָה שֶׁלּוֹמֵד כַּמָּה פְּרָקִיםמי השילוח, חלק ב', קהלת
כמה זמן לוקח לאדם להבין, כותב שם מי השילוח, אינו מעלה ואינו מוריד. מה שנספר הוא ההתמדה. זו קריאה שמוציאה את הפסוק מההקשר של מוניטין: השם הטוב כאן אינו מה שאומרים עליכם. הוא מה שרציתם.
שם משמואל: ריח שאינו שלו
רבי שמואל מסוכטשוב מביא בשם אביו הסבר למשפט במדרש, שלפיו שמן טוב שנופל על מת מבאיש ושם טוב אינו מבאיש. הבושם, הוא אומר, לא נולד עם ריח: "שמן רוקח אין הריח שלו בעצם רק שקיבל וקלט מהבשמים שנרקחו עמו". מה שנקלט מבחוץ יכול גם להתקלקל. "אבל שם טוב הוא בעצם, ודבר שהוא בעצם אינו מקבל שינוי". ובנועם אלימלך הפסוק נקרא כמו בזוהר, מהשמן אל השם: התורה היא השמן, ועל ידה "שהשם נעשה טוב שנהפך לרחמים".
בתניא ובליקוטי מוהר"ן לא מצאנו את הפסוק בחיפוש בספריא. המגיד ממזריטש פותח בו דרשה שעוסקת בשמות ה', לא בשמו של אדם.
מה עושים עם זה
בדיקה לסוף היום, לפי מי השילוח: במקום לספור כמה הספקתם, לשאול על מה שקדתם, גם אם יצא ממנו מעט. ולפי השפת אמת: לסמן דבר אחד שיש לכם כי קיבלתם אותו, ודבר אחד שיש לכם כי עמלתם עליו. המילה "שם" בפסוק נאמרת רק על השני.
פסיכולוגיה: מה אנשים מוכנים לשלם על שם טוב
חוקרים שאלו אנשים על מה יוותרו כדי לא לאבד את שמם הטוב. חלק גדול מהם העדיפו מאסר, קטיעת איבר ואפילו מוות.
מי כאן: אריך פרום · וונאש ובאומייסטר · מילינסקי · דינר · כהנמן
אדינגר, ג'יימס ופיטרסון לא כתבו על הפסוק, לפחות לא בספרים שבדקנו. מי שהביא אותו הוא אריך פרום, בהערת שוליים בספרו You Shall Be as Gods (1966). פרום טוען שם שביהדות כמעט אין דוֹגמה מחייבת, ושגם האמונה בתחיית המתים לא ישבה עמוק אצל כל החכמים. הראיה שלו היא רבי יוחנן, שסיים את ספר איוב במשפט על שם טוב ובפסוק מקהלת:
"some of the Talmudic sages were not deeply attached to this belief"תרגום חופשי: חלק מחכמי התלמוד לא היו קשורים עמוקות לאמונה הזאת.Erich Fromm, You Shall Be as Gods, The Concept of God
לפי פרום, מה שנשאר מאדם בעיני רבי יוחנן הוא השם שגדל איתו ונפטר איתו. פרום אינו מפרש את הפסוק. הוא משתמש בו כעדות.
מה המחקר יודע על שם טוב
מכאן החיבור הוא של הדף. החוקרים לא כתבו על הפסוק.
אנשים מגינים על שמם במחיר גבוה. בסדרה של ארבעה מחקרים, וונאש, באומייסטר ועמיתיהם מצאו ששמירה על מוניטין מוסרי היא מהערכים החשובים ביותר לאנשים, ושרבים הצהירו שיעדיפו עונש כבד על פני פגיעה בו. רוב הממצאים האלה הם בחירות על הנייר, ולכן הם מלמדים על מה שאנשים אומרים יותר מאשר על מה שיעשו.
שם טוב מחזיק שיתוף פעולה. בניסוי של מילינסקי ועמיתיו משתתפים תרמו לקופה משותפת. כשידעו שהמוניטין שלהם ישפיע על הסבבים הבאים, התרומות נשארו גבוהות. כשלא, הן ירדו מהר לאפס. מודל מתמטי של נובאק וזיגמונד מסביר למה: נתינה לזר משתלמת כשהיא מקנה לנותן דימוי של חבר מועיל בקהילה. זה קרוב למדרש על השם שהולך מסוף העולם ועד סופו, ורחוק מהמהר"ל: המחקר מודד את מה שאחרים יודעים על אדם. על מה שהוא עצמו, אין לו מה לומר.
הסוף שוקל יותר מהאורך. דינר, וירץ ואוישי ביקשו מאנשים לדרג חיים של דמות מתוארת. חיים טובים שנגמרו בפתאומיות דורגו גבוה יותר מאותם חיים עם תוספת של שנים נעימות פחות. הממצא מתיישב עם שני מחקרים של כהנמן ושותפיו, שבהם רוב הנבדקים בחרו לחזור על ניסוי כואב ארוך יותר, כי הוא נגמר מעט טוב יותר, ומשך החוויה כמעט לא השפיע על הזיכרון שלה. אלה ניסויים על דמויות בדויות ועל חוויות קצרות. המדרש אומר שביום המוות יודעים. המחקר אומר רק שאנחנו שופטים לפי הסוף, וזו טענה צנועה יותר.
המחשבה על הסוף משנה מה נותנים. בניסויים של וייד-בנזוני ושותפים למחקר, אנשים שהוזכר להם המוות חילקו יותר לדורות הבאים. ובמחקר על השאלה איך אזכר, תזכורת קצרה למורשת הגדילה תרומות לארגון סביבתי. כל המחקרים כאן נקראו בתקציר בלבד, ולא בדקנו אם שוחזרו.
שלוש מסקנות זהירות. שם טוב אינו עניין של כבוד בלבד: בניסויים הוא מה שמחזיק אנשים נותנים זה לזה. הסוף צובע את כל מה שקדם לו, ולכן כדאי לשים לב איך מסיימים שיחה, עבודה או קשר. והשאלה "איך יזכרו אותי", כשהיא נשאלת באמצע החיים, משנה החלטות של היום.
ההשכבה: הפסוק שנאמר על מי שהלך
מדרש תנחומא מחבר את הפסוק לרגע אחד: עומדים ליד אדם שנפטר, ומכריזים בקול מה עשה.
מי כאן: מדרש תנחומא · סידור עדות המזרח · מעבר יבק
בין החיפושים על הפסוק חוזר צירוף אחד: "השכבה". ההשכבה היא תפילת הזיכרון של עדות המזרח, והפסוק נמצא בה. השורש של החיבור הזה נמצא כבר במדרש. בתנחומא שואלים את שלמה מה פירוש "טוב שם משמן טוב", והוא עונה: "בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם נוֹלָד, אֵין הַכֹּל יוֹדְעִין מִי הוּא". וכשאדם נפטר בשם טוב, ישראל באים לגמול איתו חסד:
מַכְרִיזִין שִׁבְחָם וְאוֹמְרִים: פְּלוֹנִי זֶה כַּמָּה צְדָקוֹת כַּמָּה תוֹרָה כַּמָּה מִצְוֹת עָשָׂה, מִשְׁכָּבוֹ תְהֵא עִם הַצַּדִּיקִיםמדרש תנחומא, ויקהל א'
המילה האחרונה בהכרזה, "משכבו", קרובה לשם התפילה. לפי המדרש, יום המוות הוא היום שבו השם נאמר בפעם הראשונה בקול ובפני כולם.
איפה הפסוק עומד בסידור
בסידור עדות המזרח שבספריא, ההשכבה הרגילה לאיש נפתחת במילים אחרות: "הַמְּרַחֵם עַל־כָּל־בְּרִיּוֹתָיו". הפסוק שלנו שמור שם לנוסח מיוחד, שכותרתו: לאדם גדול בתורה וביראת שמים אומרים. זה רצף של פסוקים שנפתח ב"והחכמה מאין תמצא", ובתוכו:
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי־זֶה כׇּל־הָאָדָםסידור עדות המזרח, אבלות
מיד אחריו הנפטר מכונה נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב: השם הטוב נעשה כינוי לאדם עצמו. לפי ויקיפדיה יש שני נוסחים עיקריים, ארוך וקצר, ויש שמתחילים את ההשכבה בפסוק. אומרים אותה אחרי ההלוויה, בימי השבעה וביום השנה, אחרי שקרובי הנפטר עולים לתורה. ההשכבה לאישה נפתחת, למי שנוהגים כך, בפסוקים מתוך אשת חיל.
הפסוק נמצא גם בספר מעבר יבק, בתוך רצף פסוקים על צדקת הדין שנאמרים על המת. ובסידור עדות המזרח הוא חוזר פעם נוספת, בתפילת מוסף של שבת, במשפט שמקורו בתלמוד: אשרי מי שגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם.
מה עושים עם זה
התנחומא נותן נוסח מפורש: פלוני זה, כמה צדקות, כמה תורה, כמה מצוות עשה. אפשר לכתוב את שלוש השורות שהייתם רוצים שיוכרזו עליכם, ולבדוק אחת אחת מה מהן כבר נכון היום. מה שעוד לא נכון הוא רשימת העבודה.
מ-ὄνομα עד good name: התרגומים והביטוי
התרגום הארמי · השבעים · הוולגטה · המלך ג'יימס · JPS
שום תרגום לא הצליח לשמור על משחק המילים. בעברית שֵׁם ושֶׁמֶן נשמעים כמעט כמילה אחת. ביוונית אלה ὄνομα ו-ἔλαιον, בלטינית nomen ו-unguenta, ובאנגלית name ו-ointment. מה שנשאר למתרגמים הוא להחליט מהו "שמן טוב". השבעים תרגמו מילה במילה, שמן טוב. הוולגטה בחרה במשחות יקרות. המלך ג'יימס הלך אחריה, ו-JPS של 1985 כתב שמן ריחני.
אפשר לגלול הצידה
הפסוק בחמישה תרגומים
| תרגום | הנוסח |
|---|---|
| השבעים (יוונית) | Ἀγαθὸν ὄνομα ὑπὲρ ἔλαιον ἀγαθὸν, καὶ ἡμέρα τοῦ θανάτου ὑπὲρ ἡμέραν γεννήσεως. |
| הוולגטה (לטינית), ז', ב' | Melius est nomen bonum quam unguenta pretiosa, et dies mortis die nativitatis. |
| המלך ג'יימס | A good name is better than precious ointment; and the day of death than the day of one’s birth. |
| JPS 1917 | A good name is better than precious oil; and the day of death than the day of one's birth. |
| JPS 1985 | A good name is better than fragrant oil, and the day of death than the day of birth. |
אפשר לגלול את הטבלה הצידה
בעברית, ביוונית ובאנגלית זה הפסוק הראשון של פרק ז'. בוולגטה הוא השני: הפרק נפתח שם בפסוק שבעברית חותם את פרק ו', ולכן כל המספור זז באחד. מי שמחפש את הפסוק בלטינית ימצא אותו בז', ב'.
איפה הביטוי חי היום
בעברית של היום "טוב שם משמן טוב" משמש כפתגם קצר: מוניטין קודם לרכוש. רבים מחפשים אותו בפרקי אבות, והוא אינו שם. יש שם שני משפטים קרובים. האחד של רבי שמעון, על כתר שם טוב שעולה על שלושת הכתרים. השני של הלל: "קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ". ובמשלי יש פסוק אח: "נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב".
הביטוי מגיע גם למוזיקה. לפי ויקיפדיה, השיר "נקודה של אור" של איתי לוי והרב יגאל כהן, שיצא ב-2024, נחתם בקריאה להפסיק לרדוף אחרי מטרות חומריות, ומזכיר את המשפט. שיר שמילותיו הן הפסוק עצמו לא מצאנו.
ומי אמר אותו? הספר נפתח במילים "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן־דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם", והמסורת מזהה את קהלת עם שלמה: גם המדרש וגם התלמוד מביאים את הפסוק בלשון "אמר שלמה". התלמוד מוסיף, במסכת בבא בתרא, שאת הספר העלו על הכתב חזקיה וסיעתו.
מה שעדיין פתוח
ארבע שאלות נשארות פתוחות. האות מ' במילה "משמן": האם היא משווה, כפי שקוראים רש"י והמדרש, או מציינת מוצא, כפי שקורא הזוהר. מהו "שם": מה שאחרים אומרים על אדם, כדברי רלב"ג, או מה שהוא עצמו, כדברי המהר"ל. מה היחס בין שני חצאי הפסוק: רוב המפרשים קוראים את החצי השני כהמשך של הראשון, ואבן עזרא מביא, ודוחה, קריאה שלפיה החצי השני הוא הוראה: לזכור את יום המוות מיום הלידה. והשאלה של המחקר: האם העובדה שאנחנו שופטים חיים לפי סופם היא חוכמה, כמו במשל הספינות, או הטיה של הזיכרון.
שמן שנגמר, ושם שנשאר
שמונה מילים, ושתי השוואות. בראשונה שם מול שמן: האחד נקנה בכסף, מריח לשעה ונגמר. השני ניתן בחינם, לעשיר ולעני, ואינו נגמר. בשנייה יום מול יום: הלידה, שבה הכול אפשרי ודבר אינו ידוע, והמוות, שבו כבר יודעים.
העדשות חלוקות על השאלה מהו השם. אצל רלב"ג ובמחקר הוא מה שאחרים יודעים. אצל המהר"ל והשפת אמת הוא מה שאדם עשה מעצמו, להבדיל ממה שניתן לו. בזוהר הוא האור שיוצא מהשמן. ומה שמשותף לכולן נמצא במשל של רבי לוי: שם אינו נקבע ביום שבו הספינה יוצאת. הוא מה שהיא מביאה איתה כשהיא חוזרת.
שאלות ותשובות
מה פירוש "טוב שם משמן טוב"?
⌄
שם טוב, כלומר המוניטין שיוצא לאדם בזכות מעשיו, עדיף על שמן טוב, הבושם היקר של העולם העתיק. לפי רש"י השם נמשל לשמן כי שמן צף מעל המים וניכר. לפי המדרש, שמן טוב נגמר ושם טוב אינו נגמר.
מה פירוש "ויום המות מיום הולדו"?
⌄
יום המוות טוב מיום הלידה למי שיש לו שם טוב. ביום הלידה אין יודעים מה יהיו מעשיו של אדם, וביום מותו שמו כבר ידוע. כך מפרשים אבן עזרא ומצודת דוד, וכך משל שתי הספינות במדרש. הפסוק אינו שבח למוות.
מה המקור של "טוב שם משמן טוב", ומה הפסוק המלא?
⌄
ספר קהלת, פרק ז', פסוק א'. הפסוק המלא, מנוקד: טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ
מי אמר "טוב שם משמן טוב"?
⌄
קהלת, שהמסורת מזהה עם שלמה המלך. גם המדרש וגם התלמוד מביאים את הפסוק כדברי שלמה.
האם "טוב שם משמן טוב" מופיע בפרקי אבות?
⌄
לא. הפסוק הוא מקהלת. בפרקי אבות יש שני משפטים קרובים: "כתר שם טוב עולה על גביהן" (אבות ד', י"ג), ודברי הלל על מי שקנה שם טוב (אבות ב', ז').
מה הסיפור שקשור לפסוק?
⌄
משל שתי הספינות של רבי לוי, בשמות רבה ובקהלת רבה. ספינה אחת יוצאת מהנמל וכולם שמחים, ואחת חוזרת ואיש אינו שמח. פיקח אחד אומר שצריך להיות הפוך: על החוזרת כבר יודעים שהגיעה בשלום.
מה הקשר בין הפסוק להשכבה?
⌄
הפסוק נאמר בתפילת ההשכבה של עדות המזרח. בסידור עדות המזרח שבספריא הוא חלק מהנוסח שנאמר על אדם גדול בתורה וביראת שמים, ויש שפותחים בו את ההשכבה.
איך אומרים "טוב שם משמן טוב" באנגלית?
⌄
בתרגום המלך ג'יימס: A good name is better than precious ointment. בתרגום JPS משנת 1985: A good name is better than fragrant oil.
איך הדף הזה נבנה. המקורות היהודיים הובאו דרך ספריא, וכל ציטוט מקושר למקומו כדי שתוכלו לבדוק אותו. פרום צוטט מספרו, בתרגום חופשי. המחקרים נבדקו מול המזהה שלהם ונקראו בתקציר בלבד. מרפי לא ציטט את הפסוק בספריו, וגם אצל נוויל גודארד, טרוורד וארנסט הולמס לא מצאנו אותו, ולכן אין בדף עדשה של תורות התודעה. אצל אדינגר, ג'יימס ופיטרסון לא מצאנו אותו, ואת יונג ופרנקל לא בדקנו. גם באר"י, בתניא ובליקוטי מוהר"ן הוא לא עלה בחיפוש. רמב"ן, מלבי"ם, אור החיים וכלי יקר לא כתבו פירוש על קהלת שמקושר לפסוק בספריא. הפרטים על מועדי אמירת ההשכבה ועל השיר הובאו מוויקיפדיה, שהיא מקור משני, ונוסחי ההשכבה של קהילות אחרות לא נבדקו.
עודכן לאחרונה: 20 באוקטובר 2026
מקורות הדף
הרשימה לפי העדשות, עם קישור לכל מקור שמצוטט כאן.
רשימת המקורות המלאה, לפי עדשה
- פשט ומפרשים: התרגום הארמי לקהלת · רש"י על קהלת ז', א' · אבן עזרא · רלב"ג · מצודת דוד · מנחת ש"י · שיר השירים א', ג'
- חז"ל: קהלת רבה ז', א' · קהלת רבה, רבי שמעון בר יוחאי ושלושת השמות · קהלת רבה, מרים והבאר · שמות רבה מ"ח, א' · ברכות י"ז ע"א · אבות ד', י"ג · מדרש שמואל כ"ג · המהר"ל, נתיבות עולם, נתיב שם טוב
- קבלה: זוהר, יתרו · הסולם על הזוהר · זוהר חדש, מדרש רות · מלכים ב' ד', ב'
- חסידות: שפת אמת, שמות · מי השילוח, קהלת · שם משמואל, ויקהל · נועם אלימלך, ליקוטי שושנה · מגיד דבריו ליעקב, קל"ד
- פסיכולוגיה: Erich Fromm, You Shall Be as Gods (1966) · Vonasch ואחרים 2017 · Milinski ואחרים 2002 · Nowak ו-Sigmund 1998 · Diener ואחרים 2001 · Kahneman ואחרים 1993 · Fredrickson ו-Kahneman 1993 · Wade-Benzoni ואחרים 2012 · Zaval ואחרים 2015
- ההשכבה: מדרש תנחומא, ויקהל א' · סידור עדות המזרח, השכבה לאיש · הנוסח לאדם גדול בתורה · סידור עדות המזרח, מוסף של שבת · מעבר יבק, שפתי צדק · אשכבה (תפילה), ויקיפדיה
- תרגומים וביטוי: הפסוק ותרגומי JPS בספריא · תרגום השבעים (מהדורת ברנטון) · הוולגטה (מהדורת קלמנטינה) · אבות ב', ז' · משלי כ"ב, א' · קהלת א', א' · בבא בתרא ט"ו ע"א · נקודה של אור, ויקיפדיה
פסוקים קרובים
הדף הזה הוא חלק מסדרה: דף לכל פסוק. הרשימה המלאה נמצאת בדף פסוקים יפים מהתנ"ך, ובו גם פסוקי החוכמה. ובסדרה גם ושבו בנים לגבולם, חזק ואמץ, ה' רועי לא אחסר, שויתי ה' לנגדי תמיד, יושב בסתר עליון ואהיה אשר אהיה.
שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים. לערוץ היוטיוב של שחר.
