נרקיסיזם במערכות יחסים: הקסם שמסתיר מניפולציה

קשר עם נרקיסיסט מתחיל לרוב כמו סיפור מהאגדות, יש לו צ'ארם והוא מושך אותך פנימה, גורם לך להרגיש האדם הכי מיוחד בעולם.

אבל, ברגע שהוא כבש אותך, המסיכה מתחילה להחליק. ופתאום מגיעים קור, ביטול, השפלות וגזלייטינג.

האדם שפעם העלה אותך על הפודיום, גורם לך לפקפק במציאות, בערך שלך ובשפיות שלך.

העולם בחוץ עשוי עדיין להיות מוקסם מהכריזמה של הנרקיסיסט ולחשוב שיש לך מזל שאת/ה איתו, וכך את/ה נותר/ת לבד בחוויה שלך.

זיהוי הדפוסים הללו חיוני, כדי להבין שהבעיות לא נובעות מכך שאת/ה דפוק/ה או משוגע/ת, אלא מטקטיקות מניפולטיביות של הנרקיסיסט שיודע להתחפש למה שנדרש כדי לפרוט לך על מיתרי הנפש.

אם צריך הוא יודע גם להיות אמפתי, עוטף ורגיש, אבל זו לא אמפתיה אמיתית, זו שיטה לתעתע במערכות ההגנה של הקורבן ולגרום לו להתעלם מדגלים אדומים, עד שהוא "משתלט לו על המוח".

בפרק עם ד"ר עמית פכלר, שוחחנו על:

-מה זה נרקיסיזם וגזלייטינג.

-איך נרקיסיזם מתפתח (והקשר לילדות ולהורות).

-איך נרקיסיסט שובה בקסמיו וגורם לנו להישאר גם כשיש דגל אדום.

-ה-מניפולציה של נרקיסיסט שגורמת לנו "להתמכר אליו".

– איך לזהות מנהיגים נרקיסיסטים

– ההבדל בין נרקיסיזם לבין אהבה עצמית.

ועוד ועוד – כולל צירופי מקרים וסינכרוניות מפתיעה.

את הפרק המלא אפשר לצפות למעלה, או להאזין בספוטיפיי.

למה קורבן טראומה מתקשה לזהות שפגעו בו

"יש פצעים שלעולם לא מופיעים בגוף, שהם עמוקים ופוגעים יותר מכל מה שמדמם" – לורל ק. המילטון.

מפעם לפעם שומעים על אדם שעבר/ה התעללות במשך זמן ולא אמר/ה כלום. ועשויה להעלות שאלה, אם זה היה כל כך בולט לעין ומתמשך, איך הוא לא שיתף אף אחד? למה היא לא ברחה משם?

מה שעלינו להבין, זה שכמו שיש לטראומה סימפטומים של פלאשבקים שהם בלתי נשלטים, יש לה גם סימפטומים של ספק. מה שמהצד נראה ברור כשמש, לחווה הטראומה לא מרגיש ברור.

למה זה קורה?

קודם כל, כי בטראומה יש הצפה רגשית שמקשה לעשות עיבוד קוגניטיבי ולראות את הדברים בצורה בהירה.

מעבר לכך, יש מניפולציות של הפוגע שמנרמל את מה שקרה, מאשים את הקורבן וזורע בו ספק, בלבול ופחד.

דבר נוסף הוא, שהרבה מהפגיעות מתחילות בגיל צעיר, כשאין עוד הבנה מה הם חיים נורמלים ואיך מערכות יחסים אמורות להיות, הקורבן לא יודע שיש אפשרות אחרת ושמשהו מאוד לא תקין.

ואולי הכי מפתיע זה שהספק מהווה גם מקור לתקווה. מאוד קשה להכיר בכך שאדם קרוב שאמור להגן עליי, פוגע בי. קשה להכיר בכך שאין צדק והעולם התאכזר אליי. היפרדות מהספק היא סוג של אובדן והכרה במציאות כואבת.

מהסיבות האלו ונוספות, אנשים לא מסוגלים לראות שפגעו בהם והספק בפגיעה מזיק להם בדרכים רבות. קודם כל, כי זה גורם להם להישאר במערכת היחסים המתעללת ולא ללכת לטיפול או לבקש עזרה. מעבר לכך, אם יש לאדם ספק, הוא מרגיש: "אולי משהו בי לא בסדר", "אולי אני אשם", זה מוריד את הביטחון העצמי ומייצר סבל על גבי סבל.

לכן אפשר להגיד שמודעות לכך שהספק הוא חלק מהסימפטומים של הטראומה ושחרור של הספק, זה אולי הצעד הכי חשוב בריפוי. ועדיין, זה משהו שכמעט לא מדברים עליו ורק לאחרונה החלו לחקור אותו ברצינות.

אחת המובילות של המחקר בעולם היא ד"ר יעל להב, פסיכולוגית קלינית מומחית וראש המעבדה לחקר הטראומה באוניברסיטת ת"א.

בפודקאסט (השני איתה) העמקנו בחווית הספק וגם דיברנו על איך מטפלים בטראומה, בעיקר בשיטת DBT.

הפרק הזה חשוב מבחינה חברתית, לכן גם אם הנושא לא רלוונטי אליכם אישית, אשמח שתצפו בו ותשתתפו, כי ההיכרות שלכם עם הדברים יכולה להציל נפשות.

הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.

איך מנגנוני הגנה משמרים את הטראומה

"בריונים הם אולי מבצעי הרוע, אך הפאסיביות של מי שיודע מה קורה ולא מתערב, מנציחה את הרוע" – פיליפ זימברדו

למה אישה מוכה נשארת עם בעל מכה? איך ייתכן שאנשים שעברו התעללות מרגישים אשמה, למרות שהם הקורבנות?

שנדור פרנצי תיאר זאת כמנגנון הגנה, אותו כינה "הזדהות עם התוקפן". על פי פרנצי, אדם שחווה התעללות ותקיפה ממושכת הופך לרגיש לאופן ההתנהגות והחשיבה של התוקף. כך הוא יודע לזהות מתי התוקף מסוכן עבורו ואיך יוכל להרגיע ולרצות אותו, כדי להישאר מוגן ובטוח יותר.

לאורך זמן, מנגנון זה גורם לו להתנתק מהצרכים והרצונות של עצמו ומקשה עליו לזהות את ההתעללות או לברוח ממנה.

הסבר נוסף לאשמה הוא שמנקודת המבט של הקורבן הוא פעל בסדר, לא פגע באף אחד ועדיין פגעו בו. חוויה כזו מנפצת את תחושת השליטה ומעוררת חוסר אונים הקורבן חווה כעת את העולם כמקום לא הוגן ומסוכן, ללא אפשרות למנוע פגיעה.

כמנגנון הגנה הקורבן לוקח על עצמו את האשמה לפגיעה, מה שעוזר לו לתחושה מדומה של שליטה – התעללו בו כי זה הגיע לו, הייתה לכך סיבה. גם מנגנון זה פוגע ביכולת של האדם להבחין שמתעללים בו ומונע ממנו להאמין שהוא בכלל ראוי לקשר טוב.

כל הרעיונות האלו יפים ונהדרים, אך עד לאחרונה לא היה להם ביסוס מחקרי, ואת המשימה למחקר לקחה על עצמה ד"ר יעל להב, ראש המעבדה לחקר הטראומה באוניברסיטת ת"א.

ד"ר להב ושות' גילו שהמנגנון של הזדהות עם התוקפן אכן קיים בקרב אנשים שחוו טראומה והתעללות, ושהוא אכן מגביר את הסיכוי לחזור בעתיד למערכת יחסים מתעללת. הזמנתי את ד"ר להב לפודקאסט שבו העמקנו במנגנון הפסיכולוגי הזה ובאופן כללי שוחחנו על טיפול בפוסט טראומה, על דיסואציסציה, ניתוק רגשי ועוד.

מסתבר שהרבה מהקשיים הנפשיים, כמו חרדות, דיכאון, בעיות במערכות יחסים ועוד, מקורם בטראומה ולכן זה פרק שחובה לצפות בו. מעבר לכך, ד"ר להב נתנה טיפים מה לעשות מיד אחרי שחווים טראומה כדי למנוע PTSD – ידע שבמדינה כמו שלנו חשוב להכיר.

הקישור ליוטיוב מוטמע בתוך מאמר על להבין אשמה.

הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.

ריפוי מטראומה של הורה נרקיסיסט

"לפעמים הדרך היחידה להשתחרר מהכאב היא לעבור דרכו"

לאורין ג'ולי יש למעלה מ-1.5M עוקבים ברשתות החברתיות ורבים מכם מכירים אותה מגמר הישרדות VIP, אבל היה סוד אחד אפל שאף אחד לא ידע עליה.

למעשה, היא בעצמה ניסתה להדחיק אותו, היא האמינה שאם תהיה מפורסמת, אולי זה ישכיח את העבר ויביא לה אושר. היא האמינה שאם תעסוק בנשק, אולי תרגיש בטוחה, אבל ה"אסטרטגיות" האלו לא הביאו לה שקט נפשי, היא נותרה רדופת חרדות ומצבי רוח וכמעט ויתרה על תקווה לזוגיות בריאה.

וזו הייתה הנקודה שבה היא הבינה שאין מנוס מלרדת אל מרתפי הנפש, כי אין דרך לחמוק מהכאב, היא חייבת לעבור דרכו. אי אפשר לרפא את הדבר שלא מוכנים להרגיש או אפילו לחשוב עליו.

היא עשתה עבודה אמיצה שלקחה כמה שנים ואכן הציפה שדים שבסרטי האימה אין כאלו, אבל זה השתלם לה והיא הצליחה לשחרר את החרדות, את הסיוטים ואת דפוסי ההתנהגות ההרסניים שנוצרו לה מהטראומה, ועל הדרך היא אפילו ריפאה בעיות גופניות שנחשבות כרוניות.

היא הבינה בדרך שהיא לא אשמה במה שקרה וזה איפשר לה להפסיק להרגיש דפוקה וסוף סוף לאהוב את עצמה ולהכיר בערך שלה ובהישגים הגדולים שהגיעה אליהם. ומתוך המקום החזק היא הצליחה אפילו לסלוח ולהבין שבעצם אף אחד לא אשם וזו שרשרת בין דורית של טראומות שהיא עכשיו קוטעת.

היא החליטה לקטוע את השרשרת, לא רק עבור עצמה והילדים העתידיים שלה, אלא לשתף ולדבר כדי לתת את השראה לעוד אנשים לפתוח את הכאב שלהם ולהירפא.

וכשכמות של אנשים עוברת תהליך, זה מה שמביא ריפוי גם לחברה שלנו, אנחנו יכולים לראות את הכאב של האחר ולהגיב בחמלה ולא בביטול הרגשות והדעות שלו, מה שמייצר קצר בתקשורת ובסוף אלימות.

בפרק מעורר השראה ומיוחד בסגנון שלו, דיברנו על כל זה ומעבר.

הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.

מנגנוני הגנה שמסתירים כאב רגשי מודחק

"ריפוי רגשי כרוך באי נוחות ונגיעה כאב, אך ההימנעות ממנו כרוכה בכאב גדול יותר"

לרוב כדי לרפא מצוקות נפשיות נדרש לגעת גם בכאב רגשי מודחק, אך הבעיה היא שיש סיבה למה הוא מודחק, יש לנו חלק לא מודע שרוצה להימנע בכל מחיר מלהציף את הכאב וכך מתפתחים מנגנוני הגנה ששומרים שלא נגע ברגש.

חלק מהמנגנונים הללו ממש מפתיעים ואולי כלל לא הייתם מזהים אותם כהגנות, הנה כמה דוגמאות:

ציניות וליצנות: אנשים שמגחיכים כל דבר ואי אפשר לדבר איתם ברצינות על רגשות.

הפגנה מוגזמת של עוצמה: אנשים שלא מביעים פגיעות וחולשות ובטח לא ידברו על כאב.

דיבור בקול רם: מה שגורם לאנשים לשמור מרחק ויוצר חוסר נוחות בשיחה על נושאים אישיים.

ועוד מגוון רחב של מנגנונים שברגע שיודעים לזהות אותם ומבינים את הכוונה החיובית שלהם, זה עוזר להסיר אותם לאט לאט, כדי לאפשר ריפוי (כמובן בהדרכה מקצועית).

וכדי לתת לכם עוד ידע ותובנות בנושא, הזמנתי לפודקאסט את הרב יהונתן ידווב, פסיכותרפיסט ומנהל מרכז המטפלים של מכון אבולעפיה, נושא הפרק הוא טיפול בחרדות, אבל הרחבנו הרבה מעבר, על מנגנוני הגנה בתקשורת, על מערכות יחסים ועל שיטות טיפול מודרניות שעובדות דרך הגוף ומשפיעות על הנפש.

הקישור ליוטיוב מוטמע בתוך מאמר על התקפי חרדה.

הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.

הפן החיובי: ההבדל בין נרקיסיזם לביטחון עצמי בריא

"קשה להיות צנוע כשאתה מדהים כמוני" – מוחמד עלי

חינכו אותנו להיות צנועים, אמרו לנו "אין הנחתום מעיד על עיסתו". והייתי מוסיף גם, שאדם בעל ביטחון עצמי אמיתי אינו זקוק לשחצנות, הוא יכול לתת לעשייה שלו לדבר בעד עצמה. למעשה אם מישהו צועק חזק מידי כמה הוא מוצלח, זה דווקא מעיד על חולשתו.

רק מה הבעיה? לפעמים אנו שוכחים מהי באמת צניעות וחושבים בטעות שכדי להיות צנועים צריך להקטין את עצמנו.

אז מצד אחד אל תהפכו לשוויצרים, אך מהצד השני, כשמחמיאים לכם דעו להגיד תודה ולשמוח, כשאתם מגיעים להישגים, הרגישו בנוח להתגאות בהם, ובעיקר לימדו לפרגן לעצמכם.

כי ענווה אמיתית אין משמעותה ביזוי עצמי, להפך, היא מגיעה ממקום שבו אני כה בטוח בעצמי, שאין לי צורך להתעלות מעל אחרים כדי להרגיש שווה.

בסרטון שנמצא בתוך מאמר על ביטחון עצמי נמוך נבין לעומק את ההבדל העדין שבין ביטחון עצמי שהוא כלפי חוץ לבין כזה שנובע ממקום פנימי. נכיר 3 מנגנוני הגנה פסיכולוגים לא מודעים שמשתלטים עלינו ברגע שהביטחון שלנו נפגע ונלמד מה אפשר לעשות כדי להתגבר עליהם ולשפר ביטחון עצמי.

לסיכום: נרקיסיזם וגזלייטינג

נרקיסיזם וגזלייטינג פועלים בשקט, מתחת לרדאר, ולכן הם כל כך מבלבלים. הקורבן נשאר עם ספק שמקשה עליו אפילו לראות שפגעו בו, ומנגנוני הגנה כמו הזדהות עם התוקפן ולקיחת האשמה על עצמו רק מעמיקים את הפצע. הצעד הראשון לשחרור הוא תמיד אותו צעד: מודעות. ברגע שמזהים את הדפוס ומבינים שהבעיה היא בטקטיקה ולא בנו, אפשר להתחיל לרפא, גם את עצמנו וגם את השרשרת שעוברת בין דורות.

שאלות ותשובות

על הכותב

שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.