איך לטפח אהבה עצמית ולהתחבר לעצמך באמת

"אם ביקרת את עצמך במשך שנים וזה לא עבד, נסה לאשר את עצמך ותראה מה קורה" – לואיז היי

מדוע כל כך קשה לטפח אהבה עצמית? אחת הסיבות היא שמגיל צעיר הופגזנו בציפיות לגבי איך אנחנו "צריכים" להיות, זה הוביל להשוואתיות, לשיפוט עצמי ולתחושה תמידית של פער בין מי שאנחנו לבין הדמות שאנחנו מנסים לשדר.

רובינו גם חווינו דחיה וספגנו ביקורות והאשמות שהותירו צלקות נפשיות שנצרבו בגוף ברמה שגם אם יסבירו לנו בהגיון שאנחנו מושלמים כפי שאנחנו, זה לא יחלחל ברמה הרגשית.

אז איך נוכל להתעלות מעל המכשולים האלו? זה מתחיל מהמוכנות להתבונן בפגמים ובחולשות שלנו. במשך זמן נראה שהשד לא כך מפחיד ואולי אפילו ניפתח מול אנשים אחרים ונוריד את מסך הברזל.

זה יתחיל לרפא ולהחליש את הקול הפנימי שמקטין אותנו ואומר שאנחנו לא ראויים, וכשנצליח באמת לקבל את החלקים האלו בתוכנו, פתאום נגלה שדווקא התכונות שהכי התביישנו בהן, הן ביטוי של הייחודיות שלנו, אבל בגלל שהתכחשנו לתכונות האלו, פספסנו גם את היופי שבייחודיות. ועכשיו כשהפסקנו להחביא את הצדדים "האפלים" בתוכנו, אנחנו יכולים סוף סוף להתחבר למתנות שלנו ולהעריך את האור שקיים בנו.

אנחנו נגלה גם, שבמקום שאחרים יברחו מאיתנו כשיחשפו "מי אנחנו באמת", הם דווקא יותר ימשכו אלינו, כי כשיש אדם ששלם עם עצמו, זה מצית את הניצוץ בנשמה של הסובבים אותו.

בפודקאסט הבא דיברתי עם גלעד שימרון על אהבה עצמית, יש בו כל כך הרבה תובנות, אבל יותר מהכל, אני מרגיש שיש בגלעד אינטגריטי בנושא הזה, משהו באנרגיה שלו מדבר יותר חזק ממה שאפשר להעביר במילים והגיון.

קישור לפרק בספוטיפיי

את הפרק המלא אפשר לצפות למעלה, או להאזין בספוטיפיי.

אהבה עצמית וקבלה מלאה של הייחודיות שבך

"לרצות להיות מישהו אחר, זה בזבוז של האדם שאת/ה" – מרלין מונרו

הדבר היפה ביותר בחברה שלנו, זה המגוון האנושי הרחב. אם כולם היו אותו דבר, זה לא רק היה משעמם, אלא מביא להיכחדות המין האנושי. כל מי שלמד את הבסיס של תהליך ההתעברות, יודע שהביולוגיה שלנו בנויה כדי ליצור מגוון גנטי גדול.

אז למה לעזאזל אנחנו כל כך רוצים להתאים את עצמנו לנורמה או להיות כמו אחרים? חבל, זה פשוט ללכת נגד הטבע ולבזבז את עצמנו.

תדעו גם שבדר"כ התכונות שאתם הכי שונאים בעצמכם, קשורות באופן ישיר למתנות הכי גדולות שלכם וכשאתם מנסים להעלים את התכונות הלא רצויות, אתם עלולים בטעות לוותר גם על המתנות. בקיצור, זה נפלא וחשוב לשאוף להתפתח ולשנות דפוסים מסוימים, אבל אין צורך לשנות את עצמכם, יש סיבה שנבראתם כפי שאתם.

מקווה שגרמתי לכם קצת יותר לקבל ולאהוב את מי שאתם, אולי אפילו לחייך ולנשום לרווחה, כי הרצון הזה להיות מישהו אחר, יכול לאכול אותנו מבפנים, וחבל, אין סיבה.

אם אתם גם רוצים להרחיב עוד על אהבה עצמית ואיך לפתח אותה. מצרף לכם סרטון ממוקד וחזק הוא מדבר על הנושא בזווית קצת אחרת מההודעה, אבל משמעותי לא פחות.

לחיות עם אהבה עצמית לצד הקול הביקורתי

"ההפך מאהבה עצמית זה לא שנאה עצמית, אלא אדישות עצמית" – וריאציה על הציטוט המפורסם של אלי ויזל

אנו חושבים שהאויב שלנו הוא הקול הביקורתי שאוכל את הראש ומקטין אותנו, אבל עם כמה שהוא מזיק, לקול הזה לפחות יש כוונה חיובית לדחוף אותנו לעבר שינוי והתעוררות.

מה שיותר גרוע זה שאדם כבר מוותר על עצמו ולא אכפת לו יותר. לא בקטע רוחני של השלמה וקבלה, אלא בקטע של ייאוש שהוא עד כדי כך לא מאמין בעצמו, שהוא מפסיק לנסות ולהתמיד במה שצריך.

בין שמדובר על המשקל והבריאות שלנו, מערכות יחסים, המצב הכלכלי או כל דבר, אדישות לבעיות היא הצרה האמיתית. ההלקאה העצמית לפחות מנסה (גם אם באסטרטגיה גרועה).

אז מה עושים? החליטו לא לעצום עיניים מול הבעיות ולא להכחיש או להדחיק אותן. 

נכון שלא תמיד תצליחו למצוא פתרונות, הדרך לא תמיד קלה, אתם עוד תעשו טעויות, תיכשלו ותיכנעו להרגלים מזיקים, אבל כל עוד לא ויתרתם, אתם בדרך.

לעוד כלים ותובנות בנושא היכנסו לסרטון הממוקד והפופולרי שנקרא "הסוד לאהבה עצמית", הטמעתי אותו בסוף המאמר על חמלה עצמית (שגם בו יש מסרים רלוונטים וחזקים).

הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.

אהבה עצמית ומטאפורת הפרארי

"אם לא הגעתם ליעד הרצוי, זה לא אומר שצריך להחליף את הרכב, פשוט וודאו שנסעתם בכיוון הנכון"

דמיינו שאתם נוהגים בפרארי יוקרתית עם מנועים משובחים, אבל הוויז מטעה אתכם ואתם מגיעים ליעד הלא נכון, האם זה אומר שהפרארי היא רכב גרוע? האם צריך להחליף אותה?

שאלה נוספת: אם מעולם לא למדתם לנהוג ולכן אתם לא מצליחים לתפעל את הרכב, האם זה אומר שהוא מקולקל?

הבינו, רכב הפאר האיכותי הוא מטאפורה לכל אחד ואחת מאיתנו. יש לכם את כל הכוחות שצריך. במידה ואתם לא משיגים את התוצאות הרצויות ולא חיים את החיים הרצויים, זה לא אומר שאתם כישלון או לא מספיק טובים, זה רק אומר שצריך לכוון משהו "בוויז הפנימי", שצריך ללמוד איך לתפעל את "הרכב המשובח", אבל זה בטח לא אומר שהוא גרוטאה חסרת תועלת. 

בסרטון העמקתי בתובנות האלו בעוד כמה רמות. זה אחד הסרטונים היותר חזקים, יש בו מסרים משני תודעה, עוד הרבה מעבר למה שדיברתי כאן. בנוסף יש כלים איך ליצור שינוי. ואפשר להגיד שרק מעצם הצפייה בו כבר מתחולל שינוי תפיסתי.

הפרדוקס של אהבה עצמית

"הפרדוקס הוא שברגע שאנחנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו, דווקא אז נוצר הפתח לשינוי" – קארל רוג'רס

איזה בוס הייתם מעדיפים, אחד שיצעק עליכם ויגיד לכם כמה אתם גרועים בכל פעם שתעשו טעות, או אחד סבלני שיאמין ביכולות שלכם גם כשאתם שוגים?

שאלה נוספת, איזה משני הבוסים היה מוציא מכם את המירב ונותן לכם יותר מוטיבציה להשתפר? הבוס המתעלל נפשית, או המכיל והמעצים?

התשובות כאן מאוד ברורות. ובכל זאת כשזה מגיע לניהול העצמי שלנו, אנחנו הרבה פעמים מאמינים במודע או שלא במודע, שאם נהיה נוקשים עם עצמנו, זה מה שידרבן אותנו להשתנות.

אנחנו חושבים שאם נקבל את הפגמים שלנו, אז לא יהיה לנו את הדרייב לשנות אותם. אבל במציאות זה בדיוק הפוך, דווקא שאנחנו מוותרים על ההלקאה העצמית ומקבלים את עצמנו, דווקא אז מתרחשים הניסים.

אהבה עצמית והחיבור למנוע הפנימי שלך

"אם אתה רוצה לעוף, תדאג קודם להשיל ממך משקל מיותר"

אין דבר כזה בעיית מוטיבציה, אם אדם דחיין, אדיש או חסר אנרגיה לפעול, זה לא כי כבתה בו האש, אלא כי משהו ניתק אותו מהשאיפה הטבעית שקיימת בו לצמוח ולהגשים את עצמו, מיצוי המסוגלות העצמית שלו.

במצב כזה לנסות להגביר מוטיבציה עם עוד לחץ ודחיפה לא יועיל אלא רק יזיק. זה יהיה כמו ללחוץ פול-גז כשבלם היד מורם, זה שוחק את כל המערכת וגם גורם לך להרגיש דפוק, כי לא משנה כמה אתה מתאמץ אין התקדמות משמעותית. 

*במקום זה עדיף להתמקד בהסרת המחסומים שיוצרים את החיכוך*. זה אומר בין היתר, לאתר את השורש של הביקורת וההלקאה העצמית שמוציאים לנו את הרוח מהמפרשים ולנקות משקעים מחוויות עבר של בושה, כישלון ודחייה שהורידו לנו את הביטחון העצמי.

ואז מוטיבציה תבוא מעצמה, כי היא כבר קיימת בתוכנו…

למי שרוצה להרחיב בנושא ממליץ על שני דברים: הראשון הוא מאמר על הגישה ההומניסטית של קארל רוג'רס.

ההמלצה השניה היא לא להרחיב בידע, אלא ממש לחוות וליישם את זה בפועל, להרגיש בחיים האמיתיים איך כשאתם משילים משקולות מהעבר, אתם נעשים יותר קלילים ובעלי תשוקה ליצירה.

איך ברגע שאתם מנדפים את הערפל של אמונות שספגתם מהסביבה, אתם מגלים שיש בכם לא רק מנוע פנימי, אלא גם "וויז" שיודע להכווין אתכם בדרך.

זה פחות על לימודים של תיאוריה מעניינת, אלא לגרום לדברים לקרות, מדובר על סדנה חוויתית של יומיים מלאים שהיא כבר התהליך עצמו. (ויש בה עוד בונוסים שנותנים תגבור משמעותי).

זו סדנה שאני עושה למאסטרים ב-NLP, זאת אומרת שהיא ברמה מתקדמת, לאנשים שעברו כבר התפתחות אישית, אז ממליץ למי שכבר האזין לכמה פודקאסטים ועכשיו מחפש עומק.

אתם מוזמנים לשאול שאלות במספר שיש בדף, או במייל שנשלח אליכם אחרי מילוי טופס, אבל בגדול אין מכירות, זה למי שכבר בשל ומבין את הערך. זה הקישור עם כל הפרטים, תאריכים, עלות, מיקום, תכנים, ובונוסים  וגם אני חושב שזה אחלה דף שמעניין לקרוא בלי קשר. כאן הקישור לסדנה.

לסיכום: אהבה עצמית

אהבה עצמית היא לא יוהרה ולא פינוק, אלא הבסיס לחיים מלאים. היא קשה לנו כי גדלנו בתוך ציפיות וביקורת שהתנו את הערך שלנו בהישגים, אבל אפשר ללמוד אחרת: לקבל את הייחודיות שלנו, לחיות בשלום עם הקול הביקורתי במקום להילחם בו, ולהבין שאנרגיה ומוטיבציה נובעות מחיבור פנימי ולא מהצלפה עצמית. כשמפסיקים להילחם בעצמנו, מתפנה הכוח לפרוח.

שאלות ותשובות

על הכותב

שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.