קבלה עצמית: אף אחד לא מושלם, וגם לא צריך להיות

"היופי נמצא בחוסר השלמות, אם הכל היה סימטרי ומתוכנן היינו משתגעים משעמום"

נסו לדמיין עולם שבו אתם מעצבים את הנופים, מחליטים איפה ימוקם ההר ומה תהיה התאורה בשמיים, זה היה קצת משעמם, כי הרי כל הכיף זה לצאת לטבע, לחקור, לגלות והטבע כבר יספק לנו מראות הרבה יותר מרשימים ומורכבים ממה שיכולנו להעלות על הדעת.

באותו אופן דמיינו עולם שבו אתם יוצרים את האנשים סביבכם וקובעים אילו תכונות יהיו להם, זה בכלל היה משעמם. אך משום מה בשגרה, אנחנו נוטים לשכוח את זה ולהתלונן כשאנשים לא פועלים בהתאם לצפיות שלנו.

יש לנו שיפוטיות לגבי איך הם צריכים להתנהג, ולפעמים גם תקווה לשנות אותם, וכך אנו מפספסים את היופי שיש למגוון האנושי להציע.

במקום זאת, כדאי לנו להתאמן בקבלה של אנשים כפי שהם ולהבין שמה שנראה לנו פגום, בפרספקטיבה אחרת הוא הרמוניה מושלמת. 

כמובן שגישה כזאת תשפיע לחיוב לא רק על החוויה שלנו, אלא גם על מערכת היחסים בפועל, כי אנשים מרגישים מתי שופטים אותם ומתי מקבלים.

אגב, אותו הדבר נכון לגבי עצמנו, כדי שנוכל לזהות את המתנות והחוזקות שקיימות בנו ולהעצים אותן, עלינו קודם כל לשחרר את השיפוטיות כלפי עצמנו ולקבל את חוסר השלמות שלנו. 

לכן אני רוצה לשתף אתכם במאמר וסרטון על חמלה עצמית. בתחתית המאמר הטמעתי מדיטציות של אהבה עצמית ושחרור משיפוטיות ואשמה. כך שזה לא רק ברמה התיאורטית, אלא גם תרגול מעשי.

הפרדוקס של קבלה עצמית

"הפרדוקס הוא שברגע שאנחנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו, דווקא אז נוצר הפתח לשינוי" – קארל רוג'רס

איזה בוס הייתם מעדיפים, אחד שיצעק עליכם ויגיד לכם כמה אתם גרועים בכל פעם שתעשו טעות, או אחד סבלני שיאמין ביכולות שלכם גם כשאתם שוגים?

שאלה נוספת, איזה משני הבוסים היה מוציא מכם את המירב ונותן לכם יותר מוטיבציה להשתפר? הבוס המתעלל נפשית, או המכיל והמעצים?

התשובות כאן מאוד ברורות. ובכל זאת כשזה מגיע לניהול העצמי שלנו, אנחנו הרבה פעמים מאמינים במודע או שלא במודע, שאם נהיה נוקשים עם עצמנו, זה מה שידרבן אותנו להשתנות.

אנחנו חושבים, שאם נקבל את הפגמים שלנו, אז לא יהיה לנו את הדרייב לשנות אותם.  אבל במציאות זה בדיוק הפוך, דווקא שאנחנו מוותרים על ההלקאה העצמית ומקבלים את עצמנו, דווקא אז מתרחשים הניסים.

להפוך תכונות "רעות" לכוח פנימי

"אין תכונות רעות, יש רק תכונות שלא הבנו איך להפוך אותן לטובות"

אפשר להתייחס לתכונות "הרעות" כמו אל נפט, בצורתו הגולמית הוא מסוכן וחסר תועלת, אבל אחרי זיקוק, הוא הופך לאנרגיה שמניעה עולמות.

תחשבו על הצורך בשליטה. בצורתו הגולמית, הוא חונק. הוא הופך אותנו למנהלים קטנוניים, לבני זוג חרדתיים, לאנשים שלא סומכים על איש. הוא הרצון הנואש לכפות את עצמנו על המציאות, מה שמוביל לאכזבה תמידית. 

אבל אם נזקק את האנרגיה הזו, הצורך לשלוט יכול להפוך ליכולות סדר, ארגון ומנהיגות. זו היכולת לקחת כאוס ולהפוך אותו לתוכנית עבודה, להוביל פרויקטים מורכבים וליצור בהירות.

מה לגבי רגישות גבוהה? כשהיא גולמית, כל מילה מרגישה כמו סטירה. אנחנו נפגעים בקלות, מתגוננים, ומפרשים כל דבר באופן אישי. 

אבל אם נלמד לתעל את הרגישות, היא תהפוך לאמפתיה עמוקה ויכולת להרגיש באמת מה עובר על האחר. הרגישות הופכת לאינטואיציה חדה שמזהירה אותנו מסכנות ומזהה הזדמנויות. היא הכוח של היועצים, המטפלים והחברים הטובים ביותר.

לכן בפעם הבאה כשאתם מזהים בעצמכם תכונה רעה, אל תנסו להילחם בה. עצרו לרגע ושאלו: מהו חומר הגלם שקיבלתי כאן? איך אני יכול לזקק אותו ולהפוך אותו לתכונה חיובית?

כדי להרחיב בנושא, מצרף מאמר שמרכז עוד מסרים ממוקדים על טיפוסי אישיות ועל זיהוי חוזקות.

אחת השיטת המסקרנות לזיהוי החוזקות הטבעיות שלנו, זו שיטת "התדר" של המניקסים. ישנה סדנה בלייב שבה הם הם מסבירים *איך לזהות את העוצמה המולדת שלך*, כדי להפוך אותה מנפט גולמי, לכוח העל הפרטי שלך. הסדנה אונליין וללא עלות.

כאן הקישור לסדנה

קבלה עצמית מול אשמה: ללמוד מטעויות בלי להעניש את עצמך

"עשיתי טעויות בחיי, פגעתי באחרים וגם בעצמי, אשמה לא הייתה בין הדברים שעזרו לי להשתפר, היא רק עיכבה"

על פניו אשמה היא רגש של: מודעות עצמית ולקיחת אחריות אדם מכיר בטעויות שלו ומביע צער. אבל במציאות, אשמה עוזרת לנו דווקא לברוח מאחריות. כי במקום לפעול על מנת לשנות את התנהגותנו בעתיד, אנחנו עסוקים בלהעניש את עצמנו עם האשמה, וככה יוצאים ידי חובה מליצור שינוי ממשי.

אדם יכול לחוש אשמה במשך שנים ועדיין ליפול באותם בורות. ולעומת זאת, אדם אחר, יכול להיות חופשי מאשמה, ובכל זאת להודות בשגיאות שלו ולוודא שהוא לא חוזר עליהן.

אז בפעם הבאה כשאתם עושים טעות, פוגעים באדם אחר, או בעצמכם, ועולים רגשות אשם. במקום להתייסר מהם, נסו להבין מה המסר שלהם. ואיפה אתם צריכים להשתפר. זה לא נקרא להדחיק את הרגש, כי אתם לגמרי מודעים אליו ונותנים לו מקום, אבל באותו זמן, אתם לא שוקעים בו, אלא נעזרים בו כדי ליצור שינוי.

במאמר הרחבתי על 8 סוגים של רגשות אשם. ועל איך להבין את המסרים של כל סוג. מבט פסיכולוגי מרתק אל הנפש. שווה להכיר. 

הקשר הייחודי בין קבלה עצמית למוזרויות שלנו

"אם תמיד תנסו להיות נורמלים, לעולם לא תדעו כמה מדהימים אתם יכולים להיות" – מאיה אנג'לו

כל המצאה יוצאת דופן, התחילה מרעיון קצת הזוי, כל אופנה חדשה, נראתה בהתחלה כמו סטייל מוזר, כל זרם פילוסופי מהפכני, ערער בתחילת דרכו מוסכמות קיימות.

אבל, דמיינו מה היה קורה, אילו אותם אנשים פורצי דרך שהמציאו וחידשו, היו מפחדים להיות שונים וחריגים? הם כנראה לא היו יכולים לגלות את הפוטנציאל שקיים בהם ולהביא את המתנה שלהם לעולם.

ואז לא רק שהעולם היה מפספס את הייחודיות והיצירתיות שלהם, גם הם עצמם היו נעשים אומללים, כי תחשבו מזה להסתובב בעולם עם מאמץ בלתי פוסק להיתפס "נורמלים" ועם קול ביקורתי שחובט בנו כל פעם שאנחנו מביאים צדדים מיוחדים ושונים.

לכן אני רוצה לשתף אתכם בפודקאסט על קבלה עצמית, על האומץ ללכת נגד הזרם וגם על מיינדפולנס ועל מגוון שיטות פסיכולוגיות לא שגרתיות. הקלטתי אותו עם צבי להב, פסיכולוג קליני עם 34 שנות ניסיון, מרכז הוראה ותיק באוניברסיטה הפתוחה וגם אדם אמיץ שמעז לשבור מוסכמות חברתית.

אני מזהיר שבהתחלה זה עלול להיות קצת אינטנסיבי ולעורר בחלקכם שיפוטיות, אבל אם זה יעלה, נסו לבחון מהיכן השיפוטיות מגיעה, ומעבר לכך ממליץ מאוד להקשיב לו, כי יש לו ניסיון קליני אדיר ודברי טעם פרקטיים ומרתקים.

הקישור ליוטיוב מצורף למטה, ומוטמע בתוך מאמר על חרדה חברתית עם עוד המון תוכן מעשי. 

הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.

קבלה עצמית מתחילה מבפנים

"אם ביקרת את עצמך במשך שנים וזה לא עבד, נסה לאשר את עצמך ותראה מה קורה" – לואיז היי

מדוע כל כך קשה לטפח אהבה עצמית? אחת הסיבות היא שמגיל צעיר הופגזנו בציפיות לגבי איך אנחנו "צריכים" להיות, זה הוביל להשוואתיות, לשיפוט עצמי ולתחושה תמידית של פער בין מי שאנחנו לבין הדמות שאנחנו מנסים לשדר.

רובינו גם חווינו דחיה וספגנו ביקורות והאשמות שהותירו צלקות נפשיות שנצרבו בגוף ברמה שגם אם יסבירו לנו בהגיון שאנחנו מושלמים כפי שאנחנו, זה לא יחלחל ברמה הרגשית.

אז איך נוכל להתעלות מעל המכשולים האלו? זה מתחיל מהמוכנות להתבונן בפגמים ובחולשות שלנו. במשך זמן נראה שהשד לא כך מפחיד ואולי אפילו ניפתח מול אנשים אחרים ונוריד את מסך הברזל.

זה יתחיל לרפא ולהחליש את הקול הפנימי שמקטין אותנו ואומר שאנחנו לא ראויים, וכשנצליח באמת לקבל את החלקים האלו בתוכנו, פתאום נגלה שדווקא התכונות שהכי התביישנו בהן, הן ביטוי של הייחודיות שלנו, אבל בגלל שהתכחשנו לתכונות האלו, פספסנו גם את היופי שבייחודיות. ועכשיו כשהפסקנו להחביא את הצדדים "האפלים" בתוכנו, אנחנו יכולים סוף סוף להתחבר למתנות שלנו ולהעריך את האור שקיים בנו.

אנחנו נגלה גם, שבמקום שאחרים יברחו מאיתנו כשיחשפו "מי אנחנו באמת", הם דווקא יותר ימשכו אלינו, כי כשיש אדם ששלם עם עצמו, זה מצית את הניצוץ בנשמה של הסובבים אותו.

בפודקאסט הבא דיברתי עם גלעד שימרון על אהבה עצמית, יש בו כל כך הרבה תובנות, אבל יותר מהכל, אני מרגיש שיש בגלעד אינטגריטי בנושא הזה, משהו באנרגיה שלו מדבר יותר חזק ממה שאפשר להעביר במילים והגיון.

קישור לפרק בספוטיפיי

הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.

תכונות חריגות כנקודות חוזק

התכונות החריגות והמוזרות שלך הן לא באג – הן פיצ'ר. אם כולם היו אותו דבר, זה לא רק היה משעמם, אלא מביא להיכחדות המין האנושי.

כל מי שלמד את הבסיס של תהליך ההתעברות, יודע שהביולוגיה שלנו בנויה כדי ליצור מגוון גנטי גדול.

אז למה אנחנו כל כך רוצים להתאים את עצמנו לנורמה או להיות כמו אחרים? חבל – זה ללכת נגד הטבע ולבזבז את האדם הייחודי שאנחנו.

נקודה מעניינת נוספת היא, שלרוב התכונות שאנחנו הכי שונאים בעצמנו, קשורות באופן ישיר למתנות שלנו.

למשל:

אדם רגיש שלוקח ללב – לרוב יהיה מאוד אמפתי.

אדם ביקורתי שקשה לו עם טעויות – יהיה בעל סטנדרטים גבוהים.

הפרעות קשב – יכולות לבוא עם יצירתיות וחשיבה אסוציאטיבית.

אבל אם אנחנו נלחמים בתכונה הלא רצויה ומנסים להעלים אותה, אנחנו עלולים לוותר בו זמנית גם על המתנה שמגיעה איתה.

אז מה אם החלקים המעצבנים או המוזרים שלך הם הבסיס לכוח העל שלך?

מה אם ההתפתחות שלך היא לא להשתנות מהיסוד, אלא רק לנתב נכון את מה שכבר קיים בתוכך?

ברוח הדברים האלו, אני רוצה לשלוח מדיטציה שעוזרת לא רק לקבל את כל החלקים והצדדים בתוכינו, אלא ממש לאהוב אותם.

תרגול המדיטציה עוזר לנו להרגיש שלמים עם עצמו בכאן ועכשיו שזה לבד שווה הכל, אבל היופי הוא שברגע שאדם אוהב את עצמו, המציאות מתחילה להשתנות ולתת לו יותר ויותר סיבות לאהוב את עצמו.

קישור למדיטציה בספוטיפיי

יש לי סדרת מסרים שבה אני כל כמה ימים שולח מסר על אהבה עצמית או ביטחון עצמי ומוסיף מדיטציה לתרגול מעשי. אם אתם רוצים לקבל אותה מלאו את הטופס. רק שימו לב – הפואנטה של המתנה הזו היא שבמשך 21 יום תקבלו מסרים מעצימים במייל, אז תירשמו רק אם רוצים ואוהבים לקבל תזכורות מחזקות במייל. 

כאן הקישור למדריך

הפרק זמין גם להאזנה בספוטיפיי.

לסיכום: קבלה עצמית

קבלה עצמית היא לא ויתור על שאיפה לצמיחה, אלא הבסיס שממנו צמיחה בכלל אפשרית. כשמפסיקים להילחם בחלקים הלא מושלמים ומתחילים לראות בהם אנרגיה וייחודיות, משתחרר כוח עצום שהושקע קודם בהסתרה ובביקורת עצמית. קבלה עצמית מבדילה בין ללמוד מטעות לבין להעניש את עצמנו עליה, ובדיוק בהבחנה הזאת נמצא השחרור. מי שמקבל את עצמו במלואו, עם האור והצל, פשוט חופשי יותר.

שאלות ותשובות

על הכותב

שחר כהן

שחר כהן הוא מייסד מכללת הארטמיינד ללימודי NLP ומנחה סדנאות וריטריטים. הפודקאסט שלו נמנה עם חמשת המואזנים ביותר בישראל מכלל הקטגוריות כבר שנים והמוביל בתחומי הפסיכולוגיה והבריאות. ערוץ היוטיוב שלו מונה מעל 100 אלף מנויים ועשרות מיליוני צפיות מצטברות, והמדיטציות תורמות באופן קבוע למאות אלפי ישראלים.